שלום, אני תלמיד כתה יב' גילי קרוב מאוד ל- 18
משהו כמו לפני חצי שנה וטיפה יותר באמצע של כיתה יא' התחילו להתפתח אצלי בעיות של דכאון - תחושה של דכאון עמוק חוסר מעש וחוסר רצון לחיות , דבר שהוביל למחשבות על התאבדות.
כל התקופה הזאת העיקה עליי מאוד הן מבחינה נפשית והן מבחינה לימודית.
הבעיות שחוויתי החלו להתמתן ולרדת, עד שלקראת החופש הן התפרצו שוב.
לקראת החופש החלטתי ללכת לפסיכולוגית לשם טיפול - הלכתי לכמה פגישות שאני לא חושב שממש עזרו לי , אבל למרות זאת מצבי השתפר ופחות ופחות חשבתי על התאבדות.
בימים האחרונים המחשבות וההרגשות עולות מחדש.
אין לי מחסור בכסף, אין לי בעיות בריאותיות , וכד' רק חסר לי את הרצון לחיות.
אני מודע לכך שיש אנשים עם בעיות אמיתיות בחיים.
מה שאני מרגיש
שאני לא רוצה כלום, לא מעונין במה שהחיים מציאים לי. ואם אני מנסה לעשות משהו אני מרגיש שאני סתם עושה אותו אני לא באמת רוצה אותו או נהנה ממנו , ככה שאין לי עיסוקים ואין לי מטרות בחיים. אני כבר לא יודע מה לעשות, אני חי כבר יותר מדי זמן ככה ואני לא מרגיש עם זה טוב.
אני כבר ככה בלי רצונות אמיתיים מאז שאני זוכר את עצמי כילד קטן, ביליתי את רוב זמני בבית מול המחשב וגם כיום - ואני לא מרוצה מהמצב הזה, אם היה לי משהו באמת יותר טוב לעשות כבר הייתי עושה אותו, אבל אני מרגיש כבר שלא אכפת לי מכלום וששום דבר לא מזיז לי.
אני רק מקווה שזה יעבור מתישהו, זה לא חייב להיות עכשיו גם אחרי הצבא רק אני אצטרך למצוא את עצמי ולתת לעצמי משמעות ורצון טוב לחיות ולהפיק משהו מהחיים האלו.

קח את הזמן, אתה רק בהתחלת החיים, מה שחשוב הוא תמיד לראות את האור שבסוף המנהרה..
ואם אתה לא רואה אותה אין זה אומר שהיא לא שם, זה פשוט אומר שאתה לא מסתכל לצד הנכון.

EVERYTHING SHOULD BE MADE AS SIMPLE AS POSSIBLE, BUT NOT ONE BIT SIMPLER
ALBERT EINSTEIN

רשמת שאתה יודע שזו לא בעיה כמו בעיות אחרות שיש לאנשים כאילו זאת לא בעיה רצינית.. אז זהו שזה כן לפי דעתי זאת הבעיה הכי גדולה שיש כי זו בעיה שיכולה להביא לקץ של חיים...
אני חושבת שחסר לך תשוקה לחיים כאילו משהו שיגרום לך לרצות להשאר..
מה אתה אוהב לעשות ביום יום? מה התחביבים שלך? יש לך חברים? הם חברים טובים כאילו איכפתיים שיהיו שם כתצטרך?אתה בן אדם בודד?
תענה לי על כל השאלות האלו זה חשוב..
ואני אחזיר לך תשובה את דעתי..

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

קודם כל, תודה רבה לשניכם על התגובה המהירה ועל ההתייחסות .

ציטוט:

מה אתה אוהב לעשות ביום יום?

ביום יום, אחרי שאני חוזר מביה"ס אני מתבטל ולא עושה מאומה.
כמו שאמרתי על המחשב - אם זה לשמוע מוזיקה סתם לראות טלוויזיה וכו'.
ברמת העקרון אני יכול להגיד שאני לא יוצא מהבית.

ציטוט:

מה התחביבים שלך?

אין לי מגוון רחב של תחביבים.
צילום - שלאחרונה נמאס לי מזה.
טיולים - אני אוהב גם לטייל, אבל לא במסגרת של תנועת נוער/חוגי סיור וכד' אני יותר אוהב לטיים עם אנשים שאני מחבב.
רכיבה על אופניים.
אני לא מרבה לממש תחביבים אלה, אלה תחביבים שכיף לי לעשות אותם רק עם אנשים לצדי , ומעטים חבריי שאוהבים תחביבים אלה.

ציטוט:

יש לך חברים?

כן יש לי חברים אכפתיים שתומכים בי ועוזרים לי .

ציטוט:

אתה בן אדם בודד?

בביה"ס אני לרוב משתדל להמצא ליד חבריי, לרוב אני לא נפגש איתם אחרי בי"ס אלא רק לעתים רחוקות.
לכל אחד יש את העיסוקים שלו וגם אני נמצא במרחק פיזי גדול מהם.
כך שיש לי גם קשיי הגעה.
אבל בשורה התחתונה אני יכול להגיד על עצמי שאני בן אדם סגור, שלא יוזם.

שאתה צריך לעסוק בדברים גם מחוץ לשעות הלימודים תרחיב את הידע שלך ואת העשייה שלך בדברים שמעניינים אותך..תשמור על קשר עם חברים תתחבר לחברים חדשים..כאילו אל תיהיה תלוי רק בהם..אני בטוחה שכשתיישם את הדברים שאתה אוהב עם האנשים שאתה אוהב יהיה לך רצון לחיים...תיהיה לך סיבה ומהות ותשובה חיובית לשאלה למה להיות פה?תיהיה אדם אקטיבי ויוזם כי אתה נשמע לי נורא פסיבי..
ותזכור שאני פה עם תצטרך..
=]

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ואי אחי שברת לי ת'לב...
באמא שלי, הרבה זמן לא התחברתי ככה למשהו שמישהו כתב.
אני לא הכי מבין את ההרגשה אבל יש רגעים של אכזבות שאני מרגיש גם חוסר רצון לחיות.
יכול להיות שמשהו חסר לך ולא יודע אם יש לך או אין חברה אבל יש מצב שזה יפתור חלק גדול מהבעיה שלך...
אבל במחשבה שנייה אני לא רוצה לדמיין חלילה אם תהיה דחיה מה יקרה.

כל היום מחשב וטלוויזיה זה מדכא מאוד... גם לי הייתה תקופה שהייתי קצת מדוכא, וגיליתי שזה די היה בגלל זה. די התנתקתי מכל זה וראיתי איזה חיים יפים יש בחוץ...
פשוט צא הרבה עם חברים, תעשה את מה שאתה אוהב לעשות (שהוא לא מחשב וטלוויזיה), תשיג חברה... ותראה איך החיים יכולים להיות יפים
מקווה שעזרתי

הבעיה שלך זה שאתה יושב ומחכה שמשהו יקרה.
אתה אוהב טיולים? אז תטייל
היום בעזרת רכבת אפשר להגיע כמעט לכל מקום
סע לטייל (אפילו לבד) בכל מיני מקומות וקח איתך מצלמה כדי לצלם נופים או את עצמך שם
והנה-את שני התחביבים שלך אתה יכול ליישם
עכשיו השלב הבא- תציב לעצמך מטרות
תכף אתה מסיים את הלימודים
מה הלאה? צבא? מה בצבא?
אחרי הצבא-איזה מקצוע מעניין אותך? תתחיל לעשות דברים שיקרבו אותך למטרה

שוב פעם בקשר לעניין המחשב וטלויזיה, שאתה יושב כל היום ורואה טלויזיה או משחק במחשב
אתה מרגיש בסוף היום באסה ששרפת אותו ולא עשית כלום ( מנסיון ) וזה מדכא.
זה קורה בדרך כלל שאתה לא יוזם משהו לעשות לדוגמא בשבת, בשביל זה אומרים לחברים
בואו נלך לים או ל X \ Y.

מעבר לכך, אם אתה אומר שנמאס לך קצת צילום אז תחפש עוד תחביבים.
יש כל כך הרבה דברים, צניחה חופשית, צלילות, רכיבה על אופניים, סקייטבורד, מכוניות
צילום כמו שאתה כבר אוהב, מסיבות, מטוסים על שלט.
ומה עם קצת ספורט טהור כמו טניס או כדורסל לא סתם אומרים שספורט טוב לנשמה גם.

בכיתה י"ב מתחיל להיות מכוניות, או לך או לחבר שיבוא ויקח אותך ותתגבר על המרחק
חוצמזה שאבא או אמא יכולים להקפיץ ומקסימום אפשר לישון אצל חבר, המרחק זה תירוץ...

תתחיל ליזום דברים או להגיד לחברים שלך שתיזמו ביחד, והכי חשוב תזרום!

לסיכום תשלב את כל הנקודות שציינתי פה בהודעה ואני חושב שזה יעזור.
הכי חשוב שתחייך - העולם יפה.

‎"הביאוהו חי או מת, מוטב חי. זה יהיה חשוב מאד עבור הנוער שלנו"

אם זה היה כזה פשוט , כבר מזמן הכל היה הרבה יותר טוב.
אבל עדיין אני חושב שלא משנה מה אני אעשה , אני לא באמת 100% ארצה לעשות אותו.
בקשר לניידות התחבורה הציבורית אצלי ביישוב מאוד גרועה.
בקשר למכונית - יש לי רישיון כבר מכתה יא' (לא השתמשתי בו) הבעיה היא שלא נהגתי בתקופת החונך מהסיבות שציינתי, ויש סיבות שגם לא ציינתי (לחץ, חשש וכו') לא היה לי ראש לזה וגם לא סמכתי על עצמי.
אז בשביל לנהוג אני אצטרך לקחת כמה שיעורים לרענון, וגם לנהוג תחת תקופת מלווה.
ספורט אני משתדל לעשות ריצות בחוץ תרגילים וכד'.

תודה על העצות, אני אנסה לחשוב איך אני אוכל ליישם אותם או שלא כמו שתמיד קורה אצלי, כי אחרת אני כבר באמת אהיה מיואש מהחיים האלה.

זה כן כזה פשוט, מה שאתה צריך לעשות זה באמת ליזום, והודית שזו הבעיה אצלך.
הבעיה היא למצוא את האומץ ליזום, וגם אותו אתה יכול למצוא אם רק תחפש.
אל תתן לעצמך הקלות, כי זה לא עוזר, מנסיון. אני בן 26, יש לי רק קצת יותר נסיון ממך בחיים, אבל זה כנראה מספיק כדי לעשות הבדל.

אל תחפש בכח מה לא בסדר בחיים שלך, כי תמצא הרבה דברים שאתה לא אוהב. תשאף למצוא את הדברים שאתה אוהב לעשות, את נקודות האור, את הדברים שמסבים לך אושר ותדבוק בהם.
שיעורי רענון נהיגה זה דווקא רעיון לא רע בכלל, ואם זה מה שיעזור לך לצאת יותר - על אחת כמה וכמה.
אני לא מקבל את תירוץ התחבורה הציבורית הדלילה, מצטער, נראה לי שלו באמת חפצת בזה, היית יוצא יותר. זו לא בעיה לברר מתי כן עובר אוטובוס ולהתאים את לוח הזמנים שלך לזה של התחבורה הקיימת.
כבר קרה לי שנסעתי מחיפה לקריית שמונה כדי לבקר מישהי, או לירושלים לבקר חבר, שלא לדבר על נסיעות יומיומיות מחיפה לרמת-גן, ללימודים.

משמח לשמוע שיש לך חברים טובים שתומכים בך, ובכל זאת אני חושב שאתה צריך קצת יותר אינטרקציה עם אנשים. אם זה לא נעים לך, אתה מתבייש או לא אוהב את הסיטואציה, אתה יכול לעשות זאת בחברת החברים הטובים שלך. ללכת לסרט, לצאת לקניון, או סתם ללכת לטייל.

אז לסיכום, תנסה לחפש דברים שאתה נהנה לעשות, אולי יש דברים שטרם ניסית? גם התנסות זה משהו. מנסיון, אנשים עושים את ההבדל, אתה יכול להסתגר כמה שאתה רוצה ולטעון שאתה נהנה להיות לבד, מסתדר עם עצמך ובכלל הבדידות (או כל דבר אחר) נעימה לך, אבל בשורה התחתונה, אלו האנשים סביבך שיפקחו את עיניך ויתנו לך פרספקטיבה יותר טובה ונכונה על החיים, וזה לאו דווקא בדברים שהם יאמרו לך, אלא בדברים הקטנים שתשים לב אליהם, כמו התנהגות, כמו תשומת הלב שאתה מקבל.
הדברים הקטנים.

בהצלחה