|
26-01-2005, 22:02
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.10.01
הודעות: 35,433
|
|
סיכום: מדוע העולם מעריץ צ'רציל
כיוון שלא מגיע לוינסטון צ'רצ'יל להיות מוכפש בצורה מטופשת וירודה, רק בגלל שאני הבעתי עליו דיעה חיובית וכיוון שלא ניתן לנהל שום דיון ענייני כשאורי נכנס לאובססיית "דובון לא-לא" כנגד כל מה שאני אומר, והופך את הדיון לפארסה של שקרים קטנוניים, אני אתן פה סיכום שלי על צ'רצ'יל ותרומתו. העמדות שאני אציג מקובלות על רוב ההיסטוריונים בעולם, למעט קבוצה של "היסטוריונים חדשים" (כן, גם לבריטים יש כאלה) שמבקרים את צ'רצ'יל. אורי ישמח לשמוע שהוא נמצא בצד אחד של המתרס יחד עם דיויד אירוינג .
בלי להכנס לביוגרפיה שלו, שכללה חברות בממשלה במלחמת העולם הראשונה, פשלה קשה שלו בדרדנלים, חבורות בממשלה לאחר המדינה, בין השאר כשר המושבות (ובנושאים הללו יש לו מעורבות גם בעניין הציוני שבו לא אגע בהודעה זאת). מוצא צ'רצ'יל את עצמו ב-1929 במדבר הפוליטי, ללא תפקיד ביצועי, והוא נכנס לעמדת "מחרחר מלחמה" ומתריע בשער כנגד עלייתו של היטלר. בעוד ראשי הממשלות ממפלגתו, קודם בולדווין ואח"כ צ'מברלין, עושים את כל הטעויות האפשריות תוך "חתירה לשלום" ונסיון לפייס את המפלצת הגרמנית שהולך ותופסת עוצמה, ממשיך צ'רצ'יל מן הספסלים האחוריים של בית הנבחרים להרעיש עולמות כנגד מדיניות זאת.
ב-13 ביולי 1934 לאחר שהתפזרה הועדה המתמדת של ועידת פירוק הנשק בז'נבה אמר צ'רצ'יל בבית הנבחרים: "אני שמח מאוד על שהועידה-לפירוק-נשק עוברת מן החיים אל ההיסטוריה. הרי זה המשגה הגדול ביותר לערבב את פירוק הנשק עם השלום. כאשר יש שלום יש מקום לפרוק נשק. אבל בשנים האחרונות יש הרעה מתמדת ביחסים בין ארצות שונות, יש גידול מתמיד ברצון אע, וגידול מתמיד, מהיר בעצם בחימוש..." ובהתבוננות על גרמניה (1934!): "עלינו לקחת בחשבון כי ברגע הנוכחי שנים או שלושה אנשים , בעמדה היכולה בהחלט להיות עמדה של יאוש, שולטים על כל הארץ החזקה ההיא, שולטים על העם הזה, המדעי, המשכיל, הצייתן, הגיבור והנפלא, על אוכלוסיה של שבעים מיליון...... וכי אין כל דעת קהל מחוץ לזאת שמייצרות המכונות החדשות הנוראות הללו – השידור והעתונות הממושמעת.... שם אין עוזבים כהונת שלטון ועוברים לאופוזיציה... שם יכול אדם לעזוב את כהונתו הרמה תוך רבע שעה על מנת לנסע במכונית לתחנת משטרה וומשם אפשר שיסיעוהו חיש מהר אל מסה חמורה יותר.... וברודנות מסוג זה יש סכנה יותר משתהיה ברודנות צבאית, מפני שכאן לפניכם בני אדם שעל מנת להחלץ מן הסכנה בגדולה העומדת בפנהם מבית יוכלו לקפוץ על נקלה לתוך הרפתקה בחוץ לארץ. הרפתקה מסוכנת והרת שואה לעולם כולו."
וכך הוא ממשיך לדרוש לא להכנע, ודורש להשקיע מיד בהתחמשות: בניית מטוסים אניות תותחים שריון – ללא הרבה תועלת. נאומיו מאמריו הרצאותיו מן התקופה הם עדות לראייתו החדה והמפוכחת.
ב-1 בספטמבר 1939 פולש היטלר לפולין, ב-3 בו בריטניה (וגם צרפת) מכריזה מלחמה על גרמניה (בלב כבד למדי) וצ'מברלין מחזיר את צ'רצ'יל לממשלה בתפקידו הישן הלורד הראשון של האדמירליות. באותו לילה מנצנצים פנסי האיתות בכל רחבי הצי המלכותי: Winston is Back!. צ'רצ'יל מצורף לקבינט המלחמתי ומעבר לעבודתו בצי, הוא מעורב במרץ בכל מהלכי המלחמה. והוא ממטיר הצעות על ראש הממשלה והשרים האחרים. ב-27 לספטמבר נכבשת ורשה. האימפריה הנאצית ממשיכה לגדול. פינלנד באפריל 1940 נכבשת נורווגיה ומוקמת ממשלת בובות של המשת"פ קויזלינג.
ב-10 למאי פלשה גרמניה לארצות השפלה. צ'מברלין התפטר, וצ'רצ'יל מונה ע"י המלך לראש הממשלה. בגיל 67 התיישב האיש בכסא שבדאונינג 10, כאילו כל ימיו התכונן לתפקיד. לא היה לו הרבה זמן לחמם את הכסא. גייסותיו של גודריאן שעטו ב"בליצקריג" אל חופי האטלנטי. צרפת נפלה, וההצלחה הגדולה הראשונה של צ'רצ'יל הייתה הפינוי של הצבא הבריטי (וקצת צרפתים אתו) מדנקירק חזרה לאי הבריטי. צ'רצ'יל הגדיר את המבצע, שהחזיר הבייתה 330,000 חיילים שהיו מכותרים ע" הצבא הגרמני כ"נס".
שלושה שבועות אחר כך, צועד היטלר ברחובות פריז. חשכה יורדת על אירופה. כל מערבה כבושה ע"י גרמניה. ספרד בת ברית של היטלר, איטליה של מוסוליני גם היא. בריטניה ניצבת יחידה נגד היטלר שנהנה מברית עם סטאלין הסובייטי, ומהנטרליות של רוזוולט האמריקאי. ויש כאלה הגורסים בבריטניה שיש להכנע, לנסות לפייס את היטלר. הדבר לא עלה בכלל בדעתו של צ'רצ'יל, שכבר בנאום דנקירק (לפני קריסתה המוחלטת של צרפת) רמז לכך שבריטניה תמשיך להלחם: "אם יהיה צורך – משך שנים, אם יהיה צורך – לבדנו"!
צ'רצ'יל מדבר ידשירות אל עמו, מלהיב את רוחו לעמידה איתנה, מבקר בשכונות החרבות שנפגעות מההפצצות הגרמניות ב"קרב על בריטניה" שהחל, ומעל לכל הוא פועל להפניית כל הכלכלה לייצור נשק. ברגע זה אין לצבאו כמעט שום נשק אחר מאשר רובים. יש לו חמש מאות תותחים ומאתיים טנקים כבדים או בינוניים.
ב-19 ביולי פונה היטלר מעל בימת הרייכסטאג אל בריטניה ואומר: "אינני רואה כל טעם לכך שתימשך המלחמה הזאת. לבי דואב למחשבה על הקרבנות אשר תדרוש..." בעקבות זה פונים שגרירי שוודיה, ארה"ב והותיקן לצ'רצ'יל לשקול את ההצעה. צ'רצ'יל כתב למלך שוודיה: "...המאורעות הנוראים האלה הטביעו על דפי ההיסטוריה הארופית כתם בל יימחה. ממשלת הוד מלכותו אינה רואה בהם סיבה קלה שבקלות לסגת אף כהוא זה מעקרונותיה והחלטותיה כפי שפורשו באוקטובר 1939. נהפוך הוא. כוונתם של חברי ממשלת הוד מלכותו להמשיך במלחמה נכגד גרמניה בכל האמצעים שברשותם, עד אשר יישבר ההיטלריזם סופית וייגאל העולם מן המארה שהביא עליו איש רשע, נתחזקה כדי כך שהם בוחרים להספות כולם בחורבן המשותף מאשר להכזיב במילוי חובתם." ובבית הוא מפרסם הודעה לעתונות: "רוה"מ מבקש להודיע כי האפשרות של נסיונות פלישה גרמניים לא חלפה כל עיקר. העובדה שהגרמנים מפיצים עתה שמועות שאין הם מתכוונים לפלישה, יש לנהוג בה חשדנות כפליים מזו שבה מתיחסים לכל מוצא פיהם. הרגשת כוחנו וכוננותנו הגוברים אל לה להביא לידי רפיון כלשהו בדריכות או בערות הרוחות"
אבל צ'רצ'יל לא רק עוסק בהאדרת רוח עמו. הוא מעורב בייצור הנשק לפרטי פרטיו. המטרה העיקרית כעת היא להצטייד ולהתחמש כדי לעמוד בפני הנאצים – קודם למיגננה ואח"כ למתקפה.
ב-1940 מייצרת התעשיה הבריטית:
1400 טנקים לעומת 1600 טנקים שמייצרים הגרמנים (בעוד האמריקאים מייצרים 300)
263,000 טון אניות לעומת 28,000 טון של הגרמנים (צוללות בלבד) (52,000 האמריקאים)
15,000 מטוסי קרב לעומת 10,000 של הגרמנים (ו-6,000 האמריקאים)
ובשנה זאת הסד"כ הוא
2,212,000 בריטים, 5,600,000 גרמנים (436,000 אמריקאים)
ב1941 המספרים גדלים
4,800 טנקים לעומת 3,800 טנקים שמייצרים הגרמנים (בעוד האמריקאים מייצרים 4,100)
437,200 טון אניות מלחמה לעומת 147,000 טון של הגרמנים (צוללות בלבד) (219,000 האמריקאים)
20,100 מטוסי קרב לעומת 11,000 של הגרמנים (ו-19,400 האמריקאים)
ובשנה זאת הסד"כ הוא
3,278,000 בריטים, 7,200,000 גרמנים (1,795,000 אמריקאים)
הגידול המרשים בארה"ב שעדיין נחשבת ניטרלית עד סוף 1941 – הוא אחד מן ההישגים של יחסיו הקרובים של צ'רצ'יל עם רוזוולט, שמעריך שכניסת ארה"ב למחמה בלתי נמנעת, אבל גם הוא מתמודד עם קונגרס "שוחר שלום" ובדלני.
בכל אופן 1941 היא שנת המפנה המהותי הראשון, כאשר שני ארועים יזומים ע"י האויב מוציאים את בריטניה מבדידותה. ביוני פולש היטלר לרוסיה, ובדצמבר מפציצים היפנים את פרל הרבור. ב-1942 מתיצבות בעלות הברית נגד המפלצת, ומתחילה התקווה למתקפה, לאחר שהבריטים הצליחו לעמוד בפני הצורר. לקראת סוף השנה חוגגים הבריטים את הנצחון המשמעותי הראשון: התבוסה שמנחיל מונגומרי לרומל באל עלמיין. חצי שנה אחר כך (ביולי 1943) משמשת אפריקה המשוחררת כקרש קפיצה לפלישה לסיציליה ומשם לאיטליה. בריטניה וארה"ב מתעודדות מהתבוסה שמנחיל סטלין לגרמנים בסטלינגרד.
במהלך השנה מתחילות הכנות לפלישה הגדולה ליבשת אירופה למיגור הנאצים. צ'רצ'יל מהווה ציר מרכזי בדיונים הללו. התכנית שנקאה "אוברלורד" הייתה להנחית בנורמנדי 135,000 חיילים ו-20,000 כלי רכב. חמשת החופים עליהם נחתו בנות הברית התחלקו כך: שניים לאמריקאים, שניים לבריטים ואחד לקנדים. צ'רצ'יל שמר על "רוב" של צבא הוד מלכותה...
בנות הברית נצרכו לעוד כמעט שנה כדי לסיים את המלחמה. אך בשנה זאת כבר הייתה התקווה בלב כולם. תקווה שב-1939 ו-1940 קננה רק בלבבות מועטים נוסף לזה של צ'רציל.
אפשר כמובן לעשות הרבה ספקלוציות. אבל לרוב מוחץ של ההיסטוריונים אין ספק, שתפקודו של צ'רצ'יל במלחמה הזאת, הוא הוכחה לאסכולה שטוענת שאישים מעצבים מאורעות ולא מאורעות מעצבים אישים. הכרת כל מדינאים הבריטים האחרים נותנת תימוכין לסברה שכל אחד אחר – מלבד צ'רצ'יל היה מתפתה להצעות ה"שלום" של היטלר, ואירופה הייתה עלולה להראות אחרת לחלוטין.
_____________________________________
|
|