הפקת לקחים שגויה

ביקורת האלופים על ניהול המלחמה משקפת תפישה אנכרוניסטית ומיושנת

מאת שלמה ברום

בכנס האלופים שערך הרמטכ"ל, דן חלוץ, הוטחה ביקורת חריפה על ניהול המלחמה בלבנון, שתואמת את האווירה הכללית בציבור הישראלי. אולם, תוכן הביקורת מעורר דאגה שמא מתוך ההתמכרות לעיסוק של ביקורת עצמנו, לא יילמדו לקחי המלחמה. ריח חריף של אנכרוניזם עלה מדברי חלק מהאלופים.

בתוך הביקורת נאמר שצה"ל לא דבק בעקרונות המלחמה: יוזמה, דבקות במשימה, התקפיות, ריכוז מאמץ ותחבולה, ושאין דבר כזה ניצחון בנקודות לישראל. "אין דבר כזה, או שמנצחים או שלא".

הציבור הישראלי צריך להיות אסיר תודה להנהגה הצבאית והמדינית על שלא נהגה במהלך המלחמה בהתאם לקווי המחשבה הבאים לידי ביטוי בדברים אלה. הם מבטאים אי הסתגלות למאפיינים של מלחמות ראשית המאה ה-21, ודבקות באתוס מפוקפק של גבורה שמזכיר את דבקות הצבא הפולני בחיל הפרשים במלחמת העולם השנייה.

יש בהם התעלמות מהייחוד של מלחמה שאינה מתנהלת נגד צבא של מדינה, אלא מול שחקן הפועל בשיטות של לוחמת גרילה וטרור. ייחוד זה מחריף כשכוח הגרילה נהנה מסיוען של מדינות שנותנות לו יכולות שבדרך כלל יש רק לצבאות סדירים, כמו יכולת פגיעה במטרות עומק של המדינה על ידי נשק רקטי וטילים מונחים מסוגים שונים.

במלחמה כזאת המושג הכרעה צבאית מאבד את משמעותו. הכרעה היא מושג תודעתי ופירושה הבאת האויב למצב שבו הוא מאבד את רצון הלחימה. במלחמה כזאת אין יכולת להגיע להכרעה בשיטות המקובלות: פגיעה בכוחו הצבאי של היריב, כיבוש שטחו ופגיעה בנכסי המדינה. לארגון שמולו נלחמים אין אחריות מדינתית ולכן פגיעה בנכסי המדינה אינה משפיעה עליו.

פגיעה בכוחו וכיבוש שטחים אינה מביאה אותו לאיבוד רצון הלחימה משום שלוחמת גרילה נמנעת מעימות חזיתי. כשהוא נקלע לעימות כזה, הוא נטמע באוכלוסייה האזרחית האוהדת. כששטחי המדינה נכבשים, יש לו יכולת להמשיך ולפעול בשטח הכבוש מתוך האוכלוסייה. מצב זה אף מקנה לו יתרונות משום שהכוח שמחזיק את השטח הכבוש פגיע לפעולותיו.

יש לצה"ל יכולת לכבוש את כל לבנון. צה"ל היה גם מפגין יוזמה, דבקות במשימה, התקפיות, ריכוז מאמץ ותחבולה בפרשנות המיושנת של חלק מהאלופים. ישראל היתה משלמת את המחיר באבדות וגם היו הרבה צל"שים. האם מצבה של ישראל בסיום המלחמה היה טוב יותר מבתחילתה? ספק רב. היה סיכוי רב יותר להסתבכות של ישראל במלחמת מתמשכת בלבנון, כפי שארה"ב הסתבכה בעיראק.

תוצאות מלחמה כזאת נמדדות בשאלה מהן התוצאות המדיניות של המלחמה ואם כתוצאה מהן שופר מצבה של ישראל בזירת הלחימה והוכל האיום. זו מטרה חלקית שאין בה הכרעה. אם תרצו, "ניצחון בנקודות". מטרה זו הושגה בסיומה של המלחמה הזאת.

אין זה אומר שאין מקום לביקורת על צה"ל, אולם היא צריכה להתמקד בשאלות כמו אם לא ניתן היה להשיג את אותם הישגים בשלב מוקדם יותר של המלחמה. ואם הימשכות המלחמה אינה מעידה על כך שההנהגה הצבאית והמדינית לא הטמיעו מספיק את אופי המלחמה.

הכותב הוא תת-אלוף (מיל'), חוקר בכיר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/760710.html

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

כבר לא מנצחים במלחמות?
לא יודע.נשמע לי סוג של אפלוגטיקה.

התא"ל הנ"ל בעצם אומר שבאמת כבר אי אפשר לנצח מלחמות (לפחות לא מהסוג הזה), ואפשר רק "לנצח בנקודות". טוב, אז בבקשה אם בפעם הבאה יוכל לומר את זה לרה"מ שינסה להבקיע כמה שערים לא בדקה התשעים אלא בדקה הראשונה, ולפחות יחסוך לנו קצת זיעה וריצה מיותרים.

דומני שבמקרה הזה הכותב מחפש אנכרוניזם: דבקות במטרה, נחישות וכו' וכו' הם לא עקרונות שמיישימים אותם רק מול צבא סדיר.

הובס, השאלה איך מגדירים ניצחון.
להשמיד כך וכך מטרות ולספור גופות, זה המדד לניצחון?
בלחימה קונבנציונאלית אולי כן, וגם על זה יש עוררין, אבל מול גרילה?
או ששבירת רצון היריב להלחם, אובדן האוכלוסיה התומכת וכיוצ"ב?

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

1) מאחורי כל ארגון גרילה מוצלח, עומד לפחות צבא מסודר אחד שתומך בו.
זה היה הצבא הבריטי שתמך בגרילס המקוריים בספרד (מלחמות נפוליאון) וכן בפרטיזנים של טיטו ביגוסלביה, (להבדיל ולהבדיל) הצבא המצרי תמך בפדאיונים ובאש"ף מאוחר יותר, איראן בחיזבאללה, בריה"מ בחזיתות העממית ובאין ספור ארגוני טרור קומוניסטיים ברחבי העולם...

סוריה ולבנון אחראיות ישירות למעשי החיזבאללה. שם יושב ראש הנחש.

האנטיפאדה נחלשה כאשר סדאם הפסיק לשלוח כסף למשפחות מתאבדים ב-2003. מאז יש התנגדות עולמית למלחמתה של ארה"ב בעירק.

2) גם לחיזבאללה יש בטן אזרחית רכה. רק שח"א נמנע מלהכות בה בחוזק המתאים. (מה שנראה לנו נורא חזק וכואב, הוא לא בהכרח כזה אצל האויב, בגלל הבדלי גישה תרבותיים ושילטוניים).

3) גם לארגון טרור יש סף של נזק בלתי הפיך. שאחריו הוא אינו מתאושש (אלא מתפרק לתאים חסרי משקל). נזק כזה לא נגרם לאויב במלחמה האחרונה

4) לארגון טרור יש נקודות תורפה רבות שכולן במרחב התעמולתי, מרחב ה"כבוד הערבי". לא נרדש הרבה כדי לפגוע בכבוד הזה ו"להשפיל" אותו. ארגון כמו ערבים בלי "כבוד" הם כבר חצי מתים.

גם אם בתרבות האשכנזית יהודית שלי, מושג הכבוד אחר לגמרי, אי אפשר להתעלם מכך שהוא קיים אצל אחרים. פגיעה ואיומים על אתרים אנשים וסמלים של "כבוד", יכולים להכריע מלחמות עוד לפני שהתחילו.

כיבוש והחזקת הגולן והחרבת העיר קוניטרה מהוות פגיעות קשות מאוד "בכבוד" הסורי, שבזכותן הסורים נמנעים מלחמם את גזרת הגולן. הגבול הסורי שהוא גבול מלחמה, שקט יותר מגבולות השלום עם ירדן ומצריים.

טקסי השפלה היו מאוד מקובלים במזרח התיכון העתיק. מלכים שנכנעו היו מובלים בעירום עם זקן מגולח ברחוב הראשי, באמצעות נזם באפם או קולר לצוורם. לעיתים היו מורידים מהם חלקים (עיניים, אגודלים, אף...), כנראה גם שולחים אותם לעבודות בזויות, ממירים את דתם בכפייה...

כשקיסר רומי נפל בשבי הפרסי, מלך פרס השתמש בשבוי בתור מדרגה כדי לעלות על הסוס בנוחות. כשהתלונן הקיסר על ההשפלות הסדרתיות, מלך פרס פשט את עורו של הקיסר בעודו בחיים אח"כ בישל אותו בזפת, מילה את העור בקש והצית... זו השפלה מזרח תיכונית. תקראו את ספר המקבים אם תרצו רעיונות נוספים.

הערבים קשורים הרבה יותר לעידן העתיק ההוא מאיתנו.

5) מלחמת התשה מתמדת, יכולה להתיש ארגון טרור והאוכלוסיה שלו לפני שתותש המדינה הריבונית. אם מנהלים אותה נכון. אסור להכות ולנוח, צריך להכות כל הזמן ובכל הזדמנות מכות כואבות. כאשר כואב מוגדר להרוס יותר בכל זמן נתון ממה שהאויב יכול לבנות מחדש באותו הזמן.

6) אף ארגון טרור לא יכול בלי תשתיות.

לישראל צריך "צבא גרילה" משלה. אם טילי נ"ט, טנקים קלים ומהירים, נכונות להניח מוקשים ומטעני צד לאויב, מארבי צלפים, פיצוץ גשרים ועמודי חשמל ותקשורת... וכיוצ"ב, על בסיס קבוע ומתמיד.

שלום,

הבעיה הבסיסית היא שהשמנו, איננו מוכנים לשלם את המחיר הנדרש ע"מ לשמור על דרך חיינו הנוכחית.
עלינו להבין שרק באמצעות כוח הרצון אנו נצליח לשרוד בג'ונגל המרח תיכוני.
הפקת לקחים=אמירת אמת!!!, כל קצין צעיר היום רוצה להיות רמטכ"ל, מינימום אוגדיונר.
אמירת האמת משמעותה הכרה והבנה של טעויותך, ואולי אפילו למידה ע"מ לשפר.
אינני חושב שסיבוב הלחימה האחרון יכול לומר הרבה לגבי סיבובי הלחימה העתידיים, אך הוא כן מהווה צלצול השכמה להרבה קצינים בהרבה אגפים בצה"ל- החל מפיקוד העורף וכלה בחיל האוויר.
הכרעה כן אפשרית, אך לא בסגנון בעלות הברית מול גרמניה, אלא ברמת פירוק יכולות ופגיעה כואבת שתשתק או לפחות תפגע לפרק זמן ארוך (שנים בודדות) ביכולות של האויב.
ההכרעה צריכה להשען רבות על מודיעין איכותי, בעיקר אנושי מכיוון שלזה יש השפעה מוראלית קשה על האויב מעבר לפגיעה האופרטיבית המיידית.
יוזמה, דבקות במשימה, התקפיות, ריכוז מאמץ ותחבולה הן מעלות ודרכי פעולה טובות תמיד.
השאלה היא האם לקיחת האחריות תקבל את צביונה הישראלי (עריפת ראשים), או שמא הקצינים האיכותיים שטעו בהערכותיהם יקבלו את ההזדמנות ללמוד ולהשתפר?.
עלינו להבין שכל עוד לא נעשו דברים בזדון, רוע לב, או בכוונה פלילית, עלינו לתת למערכת הזדמנות להפיק לקחים, להשתפר ולהתכונן טוב יותר לעימותים העתידיים.
אני אגלה לכם סוד- נסראללה לא יתגייר גם אם מחר נברח לשוודיה או לחילופין אם נמחק את אחרונת הרקטות שלו.
הוא פשוט יחפש וימצא דרך אחרת להכאיב לנו כי זה תפקידו על כדור הארץ.
אבי ש.

אבי ש.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אבי ש. הבעיה הבסיסית היא שהשמנו,

עם זה אני מסכים. וזהו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אבי ש. איננו מוכנים לשלם את המחיר הנדרש ע"מ לשמור על דרך חיינו הנוכחית

מי זה לא מוכנים? נופלי המערכה האחרונה למשל?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אבי ש. עלינו להבין שרק באמצעות כוח הרצון אנו נצליח לשרוד בג'ונגל המרח תיכוני.

פוליטי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אבי ש. הפקת לקחים=אמירת אמת!!!, כל קצין צעיר היום רוצה להיות רמטכ"ל, מינימום אוגדיונר. אמירת האמת משמעותה הכרה והבנה של טעויותך, ואולי אפילו למידה ע"מ לשפר.

אתה טועה פה בגדול. הנורמה של עיגולי פינות ואי אמירת אמת שכיחה יותר דווקא בקרב בעלי דרגות בכירות שיש להם אינטרס ברור לטייח על מנת להתקדם. זה מתחיל בכל מיני טפסים לקבלת הטבות, שכירת רכבים, העברת דירות וכאלה, ומסתיים בטיוח של ביקורות כוננות, תוצאות תרגילים ובעיות של ממש בתוכניות המבצעיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אבי ש. יוזמה, דבקות במשימה, התקפיות, ריכוז מאמץ ותחבולה הן מעלות ודרכי פעולה טובות תמיד.

בסוף המלחמה ישבנו בחדר תדריכים ממוזג לתחקיר פלוגתי. אני הקראתי את כל עקרונות המלחמה שהיו ממוסגרים, וחוץ מדבקות במשימה אף אחד מהם לא בא לידי ביטוי... זה לא אומר שהם לא רלוונטיים, פשוט לא פעלו לאורם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אבי ש. השאלה היא האם לקיחת האחריות תקבל את צביונה הישראלי (עריפת ראשים), או שמא הקצינים האיכותיים שטעו בהערכותיהם יקבלו את ההזדמנות ללמוד ולהשתפר?עלינו להבין שכל עוד לא נעשו דברים בזדון, רוע לב, או בכוונה פלילית, עלינו לתת למערכת הזדמנות להפיק לקחים, להשתפר ולהתכונן טוב יותר לעימותים העתידיים.

1. אם הם כל כך איכותיים, הייתי מצפה מהם להערכות קצת יותר מוצלחות.
2. הפקת הלקחים של המערכת בעייתית מאוד. היא זקוקה לניעור רציני.

ולו בגלל שלא היתה להם כבר אוכלוסייה להיטמע בה. האזרחים ברחו, ובפעם הראשונה יכולנו לעשות את זה עם חשש קטן יחסית לפגיעה באוכלוסייה
(כמובן שהעובדה שהפצצנו את הגשרים קצת הקשתה על הבריחה, אבל נו טוב, אולי זה מנע מעבר של החטופים ביום הראשון)