שלום,
אני משרת כקצין ביחידת המילואים שלי (לא משנה איזה ואיפה לצורך העניין) מזה כ 6 שנים.
לאחרונה פניתי למפקד שלי בבקשה לבדוק האם כדאי לבצע "יום ימ"ח" על מנת לבדוק את כשירותו ומצבו של ימ"חינו.
גם שאלתי מה בנוגע לאימון ביחידה? (ב 6 שנים האחרונות שאני ביחידה לא התבצע אימון מלא פרט לאימון סגל אחד, וגם לא ראיתי את מחלקתי בהרכב מלא, שלא לדבר על לפקד עליה במתאר שהוא לא קו).

הסתבר, כי מחוסר בציוד ליחידות אחרות במערך החליטו לפרק את הימ"ח של היחידה שלנו, וביום פקודה כבר ידאגו לנו. - לכן, קצת קשה גם להצדיק בקשה לאימון (?)
הבנתי כי זהו המצב במספר יחידות כיום, ואכן דואגים להן.
אוסיף ואומר כי היחידה מבצעת כ 30 ימי קו ותעסוקה בשנה, כל שנה ב 6 שנים האחרונות (לפחות) ומבלי לבצע אל"ת נורמאלי או אימון מלא.
ומפאת 30 ימי הקו השנתיים קשה "להכניס" אימון.
לדעתי, חוסר באימון נאות פוגם ביכולת החיילים להתנהג ברצינות הראוייה בקו, כמו גם אי יכולתם לשמר ידע מקצועי ומקצועיות לאורך זמן על דעת עצמם (כמה מוכשרים שלא יהיו).
העניין הוא שהמצב ידוע ו"מקובל" על הדרגים.

מה דעתכם?
אם אין לנו ימ"ח למה להשאיר את היחידה חיה? רק כדי לבצע שמירות? ומה המחיר אם יקרה משהו?
כמובן, אם משהו כאן חורג ממגבלות של בטחון מידע, נא למחוק מייד.

בצה"ל יש מספיק אנשים מאמינים שחושבים שתכולת ימ"חים יפלו מהשמיים (או מאמריקה) ביום פקודה. העדר ציוד נחשב למצב זמני (קרי: תמידי, בישראלית) ולכן אין צורך בכל פעילות דרסטית.

רעיון המילואים הגיעה לבן גוריון מהשווצרים, שאותו השווצרים כנראה אימצו מהתנ"ך (או שסתם הסידור הזה נראה גם להם וגם לצה"ל התנ"כי כסידור הכי טבעי).

אז השווצרים לא מחזיקים ציוד בסיסי בימ"חים. אפילו רובה, תחמושת, אפוד, קפל"סט ואולי גם שכפ"ץ הם לוקחים הביתה אחרי השירות, ודואגים להביא ציוד זה למילואים כל שנה (אימון ירי ומרגמות, שבועיים כל שנה - הם חושבים את זה לסוג של חופשה).

המשטרה שם יעילה, השופטים חושבים שבעבירות רכוש אשם הפורץ (מוזרים שכאלו), ולא משרד הרווחה או קורבן הפריצה (כמו במדינה מתוקנת כמו ישראל). אין גניבת נשקים משמעותית בשוויץ.

מכיר את סיפורי השוויצים, וגם אבא שלי במשך 30 שנה היה עם מקוצר בבית (מהמילואים), אך המשמעות הפשוטה של העניין היא שלי גם אין נשק בחרום. (וגם לא עכשיו...)

הסיפור שלך ממש לא מפתיע אותי.
מה שמצחיק אותי, זה שתמיד כולם בטוחים שיש "שני צה"ל" - זה שהם מכירים מהשירות, שהוא מבולגן ומבורדק וזה שהם מכירים מסיפורי הילדות - מסודר, ממושמע ויעיל. כמה פעמים שמעתי "כן, כאן יש ברדק, אבל בשריון/חיל אוויר/תותחנים/גולני/צנחנים/..... (מחק את המיותר) שם הכל דופק".

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

כי פשוט לא היה נראה לי שאני והמטול הם צה"ל.
נכנסתי פעם במילואים לחמל אוגדתי וראיתי את כל המסכים, המחשבים, התצ"אות ואמצעי השליטה וקצת נרגעתי.
אחרי חמש דקות הבנתי שבכ"ז מי שאמור לירות במחבל זה אני והמטול ולא הפקידות.
אבל אתם אומרים שביום פקודה גם מטול או נשק לא יהיו לי.
אז זה רק אני והחבר'ה. לא נורא, נאלתר משהו, גם ככה המטול הוא לא משהו...

אם אתה שואל אותי אתה נכנע מהר מדי להחלטות שעלולות לעלות בחיי אדם בשעת מלחמה,איפה הכוח שלך בתור קצין מילואים?,איפה הכוח של היחידה שלך?,למה אתם לא פונים לרמטכ"ל?,אני מבין שזה לא כ"כ פשוט אבל אם לא תעצרו את זה עכשיו זה יישאר ככה לעולמים והמצב רק יחמיר.

לגילגמש,האמריקאים ישלחו תמיד רכבות אוויריות בשעת חירום אבל השאלה האם זה ציוד שאנחנו באמת נצטרך? (אמ 16 ארוך,ועוד כאלה כמו שקיבלנו ביוה"כ ונכנס ישר לימ"ח)

"בגבורה ובענוווה"

הגדרת את זה בדיוק כמו שזה " סמוך על הסמוך" או מה שקרא "קוטראי"(מלשון "קוטר")
בסופו של יום-תגובות לא יעזרו ,מעשים כן.

אני לא אומר לעלות על הקריה עם M-16 ומחסנית של גליל -כדי להראות את האבסורד שבמצב.
אני רק אומר שאם לא תמשיך המחאה שהתחילה מהדרג התחתון-היא לא תגיע מלמעלה.

תאמין לי שבמטכ"ל עסוקים בלשמור על הקידום והת** שלהם,
לא על הימחי"ם,ובטח לא על החיים שלך(ע"ע מיגון הטנקים,פינוי במסוק פצוע קל וכו').

וזו לא השמצה ,זו עובדה.

*אם כבר העליתי את הנושא--אותו מח"ט שפינה פצוע קל מיחידתו על פני פצוע קשה מיחידה אחרת-
איך הבנאדם(אם אפשר לקרוא לו ככה)בכלל נהיה קצין?!!

ועוד אומרים שמדרגת רס"ן ומעלה הקצינים הם אינטליגנטים-במקרה הזה- המפקד חייב לטוס!

נאום נתניהו:
ארץ ישראל,שלום לך .

איזה סוג של תעסוקה אתם עושים כל שנה?

בצה"ל יש מספר יחידות שאינן כלולות בתוכניות החרום של הצבא. כלומר הן הורדו מהסד"כ למלחמה אך עדיין משתמשים במסגרות האלו לתעסוקה. סה"כ מדובר בניצול של כח אדם שעדיין לא הגיע לגיל הפרישה ויכול להתרום בסבב התעסוקות השנתי. במלחמה האחרונה למשל, יחידות אלו לא גויסו ולא הופיעו בסד"כ האפשרי של צה"ל. עם סיום הלחימה הן הוכנסו לסבב התעסוקות להחליף גדודים שגויסו בצו שמונה ושהיו אמורים לשרת בשטחים בתקופה הקרובה.
זה אינו מצב בריא או מצב קבוע אך הוא קיים כבר כמה שנים ומטבע הדברים ליחידות האלו אין ימ"ח מסודר ולא כדאי להשקיע את הכספים בבניתו. בטווח הארוך יחידות אלו יפורקו או שיוחזרו לכשרות ויקבלו ציוד ימ"ח ופקודות לשעת חרום.

טל

לאייג'נט עמוס
הבעיה היא שהעניין הזה אושר ע"י הדרגים הגבוהים ביותר. (דהיינו סגן הרמטכ"ל)

לטל
הפעילות שאנחנו עושים במילואים מסווגת ולא קשורה למה שנעשה בשעת חירום.
כפי הנראה, בשעת חירום נהיה כפופים לאוגדה 98 או כיחידה מטכ"לית.

השאלה היא, מה לכתוב במכתב לרמטכ"ל (כי אני כבר די בטוח שאחד כזה הולך להישלח).
בכל אופן, בקרוב יהיו מילואים, ואז נדון בניינו על ההשלכות של העניין.

(אצלנו העדר M-16 קצר בימ"ח זה פחות משמעותי, יש ציוד אחר שקשה להשיג סתם כך וגם מהאמריקאים)

בכל אופן, הייתי רוצה שגם הוותיקים והמומחים בפורום יחוו את דעתם, כי המ"פ שלי מתייחס לעניין בשלווה מדאיגה.

אם לפי הערכתך כקצין יש לכם ג'וב במלחמה, חלק מהאחריות שלך זה לבעוט למעלה כמה שיותר, להציק, להטריד ולאתגר את המערכת, כי אף אחד לא יתעורר בלי שתיזום (גם אם תיזום ספק כמה תשפיע, אבל לפחות תצא למלחמה הבאה במצפון נקי).

איך זה שאתה לא יודע מה המשימה האופרטיבית שלכם בחרום? יכול להיות שמשמרים את היחידה רק לצורך תעסוקות וכאלה, ומצד שני, אחרי המלחמה האחרונה, קשה לי להאמין שמשהו יפתיע אותי מבחינת ברדק וחוסר מוכנות. נסה ללחוץ קצת על המ"פ שלך- יכול להיות שהוא מנסה לא לספר ליחידה שהיא מיותרת להלכה בחרום?

כי אם לא, והוא סתם איזה אדיש אופטימי- יכול להיות שתהיה לך בעיה רצינית. זה הזוי איך תוך פחות משבע שעות אתה מוצא את עצמך משתנה מאזרח טרוד לחייל במלחמה שעסוק באלתור, ייצור, וגניבה של ציוד ותחמושת.