לסטנלי פישר נמאס


רק זה היה חסר לנו עכשיו: ריב ענק בין נגיד בנק ישראל לשר האוצר, ולמעשה בין בנק ישראל כמוסד ממלכתי לבין משרד האוצר כמוסד פוליטי. הריב הזה יזיק לכלכלת ישראל ולמעמדה הבינלאומי יותר מהמלחמה בלבנון. אם כתוצאה ממנו יתחדשו העיצומים בבנק ישראל, חוק בנק ישראל החדש יוקפא ותתבטל הרפורמה שתכנן הנגיד פישר במבנה הבנק - לא אופתע אם האחרון יניח את המפתחות על שולחן הממשלה ויפרוש לחיק משפחתו. לסטנלי די נמאס.



כשפישר נחת בתחילת מאי 2005 בבנק ישראל כעולה חדש מאמריקה, הוא מצא, כדבריו, "משק במצב טוב מכפי ששיערתי ובנק ישראל במצב רע מכפי ששיערתי". היה זה אבחון מאוד נכון. מערכת יחסי העבודה בבנק ישראל סבלה, תחת שני הנגידים הקודמים, מכל חולי אפשרי, כולל מעשי שחיתויות וסטיות מהנורמה הציבורית. מעמדו של בנק מרכזי בדעת הקהל הידרדר לשפל שאין כדוגמתו באף מדינה אחרת.





פרופ' פישר שם לו למטרה להסדיר את הבלגן האדיר הזה. הוא מינה לבנק ישראל מנכ"ל כלבבו, פתח במשא ומתן עם העובדים ועם ממונה על השכר באוצר על הסכמי עבודה חדשים, נתן את הסכמתו לחוק בנק ישראל בנוסח חדש (פחות שאפתני מטיוטות קודמות) והתחייב לנקות את אורוות הבנק מהלכלוכים, שחלקם הצטבר שנות דור. כשהנהלה חדשה מגיעה לעסק במצוקה, היא תמיד מוציאה לאור את כל הלכלוכים - האמיתיים וגם המדומים - של ההנהלות הקודמות, ולעתים אף משחירה את העבר כדי להבליט את הצורך בטיהור מקיף, עמוק ומכאיב.





לפני כחודשיים יכול היה הנגיד לקוות שמשימת ההרקולס שלו מגיעה לסופה הטוב. בתום לילות של דיונים מפרכים הושגו הבנות על הסכמי שכר ועבודה חדשים - ומקוצצים - הן עם ועד העובדים והן עם הממונה על השכר באוצר, ברקוביץ' המנוח. אלא שאז התערב במהלך כוח עליון. ברוקביץ' נפטר לפתע, ועד העובדים התחלף ופרצה מלחמה בלבנון. הממונה החדש על השכר, אלי כהן, החליט "לפתוח את כל הדיון על בנק ישראל מחדש". הוועד הזועם הגיב בהתנערות מההבנות, הגלויות והסמויות. ושר האוצר הירשזון רמז, בפגישה מתוחה עם הנגיד פישר, שכעת אין לו ראש וזמן להתעסק בכל הנושא הזה, של בנק ישראל. הרי הייתה מלחמה, לא?





כך מצא עצמו השבוע פרופ' סטנלי פישר מול שוקת ניהולית שבורה. שנה ורבע לנגידותו, והמצב בבנק ישראל בכי רע. אין הסכמים, אין חוק חדש, אין שינוי ארגוני, יש אווירה של חשדנות ודיכאון וקרע עמוק עם האוצר. האוצר אשם ב-70%, אך גם התנהגותו ומעשיו של פרופ' פישר תרמו לפיצוץ ולהיווצרותה של המציאות העגומה.





התפטרות

מופגנת של פרופ' פישר, נגיד בעל תהילה עולמית, תרעיד את סיפי המשק הישראלי בתקופה הרגישה שלאחר המלחמה. שווקי ההון והחברות הבינלאומיות לדרוג האשראי לא יעברו עליה לסדר היום. לכן סביר לצפות שפרופ' פישר, ציוני ופטריוט, יחרוק שיניים, יפרוק כעסים ולמרות הכל יימנע לעת עתה מצעדים אישיים קיצוניים. אך תחושתו שהגיעו מים עד נפש לא תחלוף מעצמה.





מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה פתיחת חזית מלחמתית פנימית בין האוצר לבנק ישראל. את פרשת הסכמי השכר והעבודה בבנק צריך לסיים בהקדם - גם אם הפשרה שתושג בין הנהלת הבנק, העובדים, ההסתדרות, האוצר והיועץ המשפטי לממשלה תהיה מסורבלת, בעייתית ורחוקה משלמות. זה טיבן של פשרות והן עדיפות על קיפאון.





עוד בבלוג: מתקפת הטט של חיזבאללה




מאת: סבר פלוצקר | 17:43 | ללא תגובות