"ראש הממשלה הוריד הוראה להפסיק להתקדם"



זה היה אמור להיות אחד המבצעים הגדולים של צה"ל על הקרקע בלבנון מול אנשי החיזבאללה. רון בן ישי, שליווה את כוח הצנחנים ב-48 השעות על אדמת לבנון, מספר כיצד החל המבצע ומה היו המטרות - וגם מדוע הופסק באופן פתאומי בעקבות הפלת מסוק התובלה והחלטת ראש הממשלה. האם הססנות, פאניקה וחוסר מחשבה תחילה של הפיקוד הבכיר גרמו לאובדן המומנטום? האם ניתן היה לעשות זאת אחרת? כך זה נראה ונשמע בשטח, עם הלוחמים
רון בן ישי
עם דימדומי ערב במוצאי שבת שעברה, החלו מסוקי התובלה הענקיים לנחות בשדה בור גדול אי שם בצפון. עשרות מסוקי ה"יסעור" וה"ינשוף" (בלק הוק) הסתדרו בשורה, מנועיהם פועלים, מעלים ענני אבק שנצבעו אדום בקרני השמש השוקעת. שטח כינוס הכוחות הסמוך נראה כמו תחנה מרכזית. מאות צנחנים בסדיר ובמילואים משחו את פניהם בצבעי הסוואה שחור ירוק וחום, והחליפו צ'פחות ובדיחות מקאבריות עם חברים. אחר כך התכנסו לקבוצות הלחימה ובדקו את החגורים, הנשק ואת מארזי הציוד הענקיים. פקחי ההעמסה עברו ביניהם ערכו רישומים ובדקו דיסקיות זיהוי אישיות. האווירה הייתה כמעט חגיגית. "הפעם נראה להם", אמר לי בני, קצין מילואים שהכרתי עוד ממלחמת לבנון הראשונה. אחרים, בעיקר מילואימניקים, סבורים שאיחרנו את הרכבת. היינו צריכים לעשות את זה בתחילת הלחימה. "עכשיו זה מעט מדי ומאוחר מדי", אומר לי אחד מהם.





זה אמור היה להיות המבצע המוטס הגדול ביותר שעשה צה"ל בכל תולדותיו. כוח המורכב מאנשי חטיבת הצנחנים הסדירה ואנשי חטיבת הצנחנים במילואים היה אמור לנחות ולהתפרש בעומק הגיזרה המרכזית של דרום לבנון. המשימה: להביא לצמצום משמעותי בירי הקטיושות קצרות הטווח שנורו באלפיהן מהכפרים שממזרח לצור.





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/866082/IMG_0020_wa.jpg]


הצנחנים ביסעור. כל הצילומים בכתבה: רון בן ישי



בבסיס צבאי סמוך נותן מח"ט חטיבת הצנחנים הסדירה, אל"מ חגי מרדכי, תדריך אחרון למפקדי הכוחות. הוא יוצא עם אנשיו לשטח כשם שעשה במרון א-ראס, בבינת ג'ביל ובעייטה א-שעב. שם ניהלו הצנחנים קרבות מרים וספגו אבידות בתוך הכפרים. הפעם, הכפרים עצמם אינם היעד אלא אזורי השיגור הצמודים אליהם. במרשם הקרב במפה שלפניו משורטטים חיצי התקדמות כחולים, נקודות ההנחתה וגבולות גזרה. הכוחות יתקדמה זה בצד זה, נעים בהסתר מאזור שיגור אחד למשנהו. בכל אחד מהכוחות יש עשרות טילי נ"ט חדישים ויכולות לכיוון אש אווירית וארטילריה. כל אלה אמורים לפגוע במשגרים ובצוותיהם ברגע שיתגלו. זאת כמובן, אם שעון החול המדיני לא יעצור את המבצע. מועצת הביטחון כבר קיבלה החלטה אבל בצה"ל מניחים שיעברו כמה ימים עד שיקבע לוח הזמנים וההסדרים ליישום ההחלטה בשטח. בזמן הזה אפשר לצמצם לא מעט את ירי הקטיושות ובכך להנחית גם מכה תודעתית לחיזבאללה.



המבצע התחיל למעשה כבר בליל שישי. כוח גדול מחטיבת המילואים נחת בהצלחה במסוקים, בחיפוי אווירי כבד, ליד הכפר יעטר וחבר לכוח רגלי. כעת הם מאבטחים את האזור שבו נחתו. אותו אזור שבו ינחת גם הכוח העיקרי. "אנחנו מזהים כוונות חיזבאללה לאתר את הנחיתות", מזהיר אבי, קצין המודיעין, "הם חיכו לנו כבר לפני שלושה ימים ויש אצלם עליית מדרגה ביכולת הנ"מ שלהם נגד מסוקים: טילי 7SA ו-18SA . אנחנו עושים כרגע הכול כדי לנקות את הגיזרה באש מהאוויר ומהקרקע. כרגע השטח נראה נקי" הוא מוסיף. "הלוואי" מסנן אחד המפקדים היושב ליידי. ניבא ולא ידע מה שניבא.



אני מצטרף לחפ"ק החטיבתי של חגי מרדכי. עולים בריצה ל"יסעור" שינחת בגל השני. שעה וחצי אחרי הזמן המתוכנן אנו ממריאים."אנחנו באיחור נוראי" אומר לי עומר, קצין צנחנים צעיר בקבע שעזב את לימודיו באוניברסיטה וביקש להצטרף לחבריו. "הירח עולה בעוד ארבע דקות וזה יחשוף אותנו למרחקים", הוא מודאג. כארבעים לוחמים יושבים על הספסלים ועל הרצפה עם טילים והמון נשק ותחמושת. לא כדאי לחשוב אפילו מה יקרה אם המסוק ייפגע. האנשים מזיעים מהחום, ההתרגשות והפחד. הכבש האחורי פתוח לרווחה תוך כדי טיסה, כדי שנוכל לזנק החוצה במהירות. האנשים שיושבים בחלק האחורי קשורים כדי שלא יפלו החוצה. מתחתינו חולפים האורות הבוהקים של יישובי הצפון. חציית הגבול - ואנו משייטים מעל השטח החשוך של לבנון.



ירח מלא, עגול וגדול עולה בחלון דלת הצד של המסוק המואפל ומאיר את פני היושבים. המכונאי המוטס מרכיב את משקפת ראיית הלילה וגוחן החוצה, נועץ את עיניו בקרקע הקרבה והולכת. מבנה המסוקים הראשון נחת בהצלחה. עכשיו תורנו. דבוקים אחד לשני אנו רצים החוצה. בחטף אני מבחין בשני מסוקים אחרים שכבר פרקו את הלוחמים, ממריאים מהטרסות שמעלינו. קול נפץ ואחריו איוושה חזקה גורמים לי להרים עיניים למעלה. אני רואה את הלהבה הוורודה של מנוע הטיל הרודף אחרי המסוק שהמריא. המסוק נפגע כשלוש מאות מטרים מאיתנו אבל הוא ממשיך לקרטע אפוף להבה עוד כחצי קילומטר ואז נוטה על צידו ומתרסק אל הקרקע.





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/866105/IMG_0045_wa.jpg]


חגי מרדכי בראש הצנחנים



הכוח קופא על מקומו. ברור שחיזבאללה איתרו עוד בליל אמש את אזור הנחיתה והכינו לנו מארב לאור ירח. לא ברור אם זה היה "סטרלה" (טיל נגד מטוסים) או טיל נ"ט שנורה מהכפר יעטר הסמוך. אבל בעצם אין זה משנה. חגי מחליט שאין טעם לשלוח כוח לאזור ההתרסקות כדי לאתר ניצולים או גופות. אין גם טעם לתקוף את המקום שממנו נורה הטיל. האזור כולו מוקף בכוחות של חטיבת המילואים וכל תנועה בו עלולה להביא לנפגעים מאש כוחותינו.



הזמן אוזל. לפנינו מסע ארוך באזור הררי מסולע, סבוך ותלול לפני שנגיע אל היעד. עלינו להיות שם ולהסתתר בשטח לפני אור יום, כדי שלא נהייה כברווזים במטווח. מפקד חיל האוויר מתקשר לחגי בטלפון המוצפן ומבקש פרטים ממקור ראשון על הפגיעה. קולו שקט ויציב, אבל הוא נשמע מודאג. חגי מדווח לו ובמקביל מקבץ את הכוחות שנחתו ומארגן אותם לתנועה. כעבור דקות אחדות מודיעים לו מהמפקדה לעצור במקום. ההנחתות ייפסקו מחשש לטילים נוספים, נאמר לו, וגם הכוחות שכבר נחתו לא ינועו ליעדם. במקום זה, תסתתרו בשטחים שולטים סמוך לאזור הנחיתה ותחכו ללילה הבא.



קשה להבחין בהבעת פניו של חגי. אבל כל לוחם יודע שנפגעים אינם סיבה להפסיק את המבצע, מה גם שאירוע כזה היה צפוי. חגי מנסה להסביר שכבר צבר מספיק כוח, יותר ממאתיים לוחמים, שמאפשר לו לבצע את המשימה. גם לחטיבת המילואים יש כבר בשטח כוחות ניכרים. אבל המפקדה בשלה: אל תזוזו. שינוי המשימה הפתאומי והלא מוצדק מבחינה צבאית הופך אותנו למטרה נייחת. אפשר להבין את ההחלטה להפסיק את ההנחתה, אבל מישהו צריך לחקור למה פתאום הוקפאה הפעולה והכוח איבד 24 שעות יקרות. הכשלים שנתגלעו במבצעים הקרקעיים האחרים בלבנון חוזרים על עצמם גם כאן. הססנות, פאניקה וחוסר מחשבה תחילה של הפיקוד הבכיר, בעוד דרגי הפיקוד בשטח והחיילים עושים היטב את המוטל עליהם.



אנחנו יורדים לשלוחה רחבה הצופה אל מספר כפרים שבסביבה. נכנסים במהירות לעמדות מסתור ואש בין הטרסות ובתוך הסבך המכסה אותם. "נטמעים בשטח" בלשון צה"לית. בתוך כך אנו רואים מסוק חילוץ של חיל האוויר נוחת ליד המסוק המרוסק, מעיף נורי הטעיה לכל עבר. אש ארטילרית כבדה נוחתת על כל האזור. מטוסי קרב מפציצים במרחק מאות מטרים מאתנו. הרעש המחריד הזה יימשך עוד 36 שעות, עד שתיכנס הפסקת האש לתוקפה.



החיזבאללה כאילו נעלמו מהשטח. הטקטיקה שלהם היא לפגוע מרחוק, באמצעות צוותים קטנים, ולהיעלם. כך הם עשו גם הפעם. צוות החילוץ של חיל האוויר אוסף במהירות ארבע גופות של אנשי צוות המסוק וממריא. לא נמצאה גופתה של המכונאית המוטסת קרן טנדלר, אבל הסכנה למסוק מחייבת אותם להסתלק מהשטח. המילואים יחפשו במשך שעות ארוכות את הגופה ולא ימצאו. כעבור יממה ימצא צוות של יחידת שלדג של חיל האוויר את קרן ז"ל מוטלת ללא רוח חיים במרחק כ-200 מ' ממקום ההתרסקות.





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/866091/IMG_0025_wa.jpg]


חייל תופס מנוחה בסבך



כשהאיר היום, יום ראשון בשבוע, אנחנו מוסווים עמוק בשיחים. משחזרים בלחש ובתדהמה את אירועי הלילה, פותחים קופסת טונה ואוכלים עם לחם. יש מים בחגור, אבל במשורה. הלוחמים שותים בגמיעות קטנות ונעים מאזור צל אחד למשנהו כדי שלא להזיע. לפתע נשמעת לידינו בתוך רעמי הארטילריה איוושה חזקה ואחריה פיצוץ רחוק. צוות נ"ט של אנשי המילואים משמיד משגר רב קני של קטיושות שיצא מאחד הכפרים. אחריו מושמד רכב משוריין של חיזבאללה בכפר אחר. "אילו רק היינו במקום שאליו אמורים היינו להגיע יכולנו לעשות את העבודה", אומר אחד מקציני החפ"ק של חגי. המח"ט נשאר קפוא פנים, מדבר בשקט עם המפקדה ומנסה לשכנע שיתנו לנו הלילה לנוע אל היעד המקורי. האישור ניתן. חגי מוריד פקודות לקראת הלילה. היום עובר לאט. חם. כמה מאנשי חטיבת המילואים סובלים מהתייבשות. הרופא מכניס להם אינפוזיה.



עם חשיכה מתארגנים לתנועה. חוברים לכוחות האחרים שנטמעו בשטח כמונו, נזהרים שלא לחטוף אש 'ידידותית'. כמות אדירה כזו של כוחות על שטח יחסית קטן וסבוך – זו ממש הזמנה לאסון, שלא לדבר על העובדה שאי אפשר לפעול כמעט, מחשש לפגיעה בשוגג בכוחותינו. יש לנו עדיין די מים וטונה לעוד 24 שעות. אבל המים אוזלים במהירות.



נראה שהעסק בכל זאת מתחיל לדפוק. הכוחות בפיקודו של חגי נערכים בטור ויוצאים למסע אל היעד ואז, לפתע, נעצרים ויורדים במקום. "מה קרה?" אני שואל את המח"ט. לאור הירח אני רואה את פניו של חגי מקשיחים. "המשימה בוטלה", הוא אומר, "מהמפקדה הודיעו לי שראש הממשלה בעצמו הוריד הוראה האוסרת עלינו להתקדם בגלל שעוד כמה שעות נכנסת הפסקת האש לתוקף". אנחנו חוזרים למעבה קבוצת השיחים שהפכה לנו לבית. כך גם הכוחות האחרים. לפנות בוקר מבחין צוות "גיל" (טיל נ"ט ישראלי) של גדוד 890 בשני אנשי חיזבאללה העושים הכנות לשיגור קטיושות בכפר סמוך. הצנחנים הצעירים, שסיימו רק לפני שלושה ימים קורס מפעילי "גיל", פוגעים באנשי החיזבאללה ובמשגר. עוד הוכחה למה שאפשר היה לעשות אילו נמצא הכוח במקום שאליו אמור היה להגיע.



בשמונה בבוקר יום שני משתרר לפתע שקט מדהים. הפסקת האש נכנסה לתוקפה. באחד הכפרים שממולנו אנו מבחינים במכונית נוסעת. חגי מורה שלא לצאת ממסתור השיחים כדי שלא לספק מטרות לחיזבאללה. הוא סקפטי ומזהיר

את אנשיו. אחרי הצהרים אנו שומעים מוזיקה בוקעת מרמקול המסגד בכפר הסמוך. את המוזיקה מלוות קריאות קצובות: אללה הוא אכבר. חיזבאללה חוגג. בקשר מגיעה הוראה לצאת בלילה, בחסות החשיכה, במסע רגלי ארוך חזרה לשטח ישראל. כל הכוחות בסדיר ומילואים ינועו בנתיב בטוח אחד שהקטע האחרון שלו נשלט על ידי כוחותינו. צוות שלדג עם גופתה של קרן טנדלר יחולץ במסוק, אבל אנשי יחידת הרפואה, על ציודם הכבד, ייאלצו לנוע ברגל איתנו. "מסכנים הרופאים האלה", אומר אבי הדוקטור, "הם יודעים לנתח אבל לא חלמו שיום אחד יצטרכו להיות סבלים. ועוד בשטח כזה". חגי שולח כמה חיילים בריאים במיוחד מגדוד הסיור שיעזרו לאנשי הרפואה לשאת את הציוד.



המסע חזרה איטי וקשה. תחילה יורדים במדרון, נאחזים בידיים בסלעים ומפלסים לנו דרך בסבך. אחר כך עלייה ארוכה במעלה הר. עוברים ליד כמה כפרים. חלקם הרוסים יותר, חלקם הרוסים פחות. פה ושם נראה אור נר בבתים. צחנה עזה של גוויות נודפת מהבונקרים והמבנים שהתבצרו בהם אנשי חיזבאללה ואשר נפגעו כנראה מהאוויר ומאש הארטילריה שלנו. בוואדי עמוק במחצית הדרך ממתינה לנו פלוגה של צנחנים במילואים, שיצאו לקראתנו עם בקבוקי מים. בגדודים שחייליהם נושאים עשרות קילוגרמים של ציוד על גבם אזלו המים במשך היום ויש כמה מקרים של התייבשות. כמו במרוץ הם חוטפים את בקבוקי המים מידי אנשי המילואים וממשיכים לטפס. עם אור ראשון אנחנו חוצים את 'הקו הכחול' – כמה סמלי – בדיוק באותה נקודה שבה נחטפו שני חיילי המילואים על ידי חיזבאללה לפני חודש ושלושה ימים.



(16.08.06, 14:30)

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3291839,00.html

.

איבדתי לגמרי את טיפת ההבנה שעוד היתה לי באשר לשיקולי הצנזורה. מישהו שם שתה יותר מדי חשיש...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

התמונה המוארת הזאת לא יכולה שלא להזכיר לי את האזהרות הקבועות המושמעות תמיד לקראת כל פעילות לילית מוסקת, שאם יעלה על דעת אחד החיילים להשתמש במצלמה עם פלש - הדבר יטופל בחומרה, וכשמדובר בתרגיל אזי ע"פ הסיכומים מול חיל האוויר התרגיל יופסק באותו רגע..

בזמן הנחתות בלילה.
ועדיין אנ לא רואה שום דבר מיוחד בתמונה בפן הצנזורתי.

המסוק, עפ"י אותם פרסומים, נפל בוואדי מאריאמין.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

כישלון והפסד של ההנהגה הפוליטית,
ניצחון לכוחות השדה.

"חכם לומד מכל מלמדיו"...

יש דמיון מסויים באופי המשימה, דרך החדירה לשטח, תנאי השטח ודרך הפעולה של האוייב, למשימות ה Search&Destroy מימי מלחמת ויאטנם (ולא, אני לא נסמך על הסרט "חיילים היינו"...).

.

שלו היה מבצע גדול יותר מתבצע הייתי, מתוקף תפקידי, אמור להצטרף לחפ"ק מפקד אוגדה מסויימת.
אלא מה? שהאחראי על החפ"ק הודיע שאי אפשר לצרף אותי, כי אני לא מוגדר לוחם.

אוקיי. בסדר. קיבלתי. אפשר להבין שצירופו לחפ"ק מפקד אוגדה של חייל שלא מוגדר לוחם עשוי במצבים מסויימים להיחשב בעייתי.

אבל אז הסתבר לי שעיתונאים, כולל בלתי לוחמים, כולל בלתי לוחמות, נכנסים קדימה יותר מחפ"ק מפקד אוגדה, ומסתובבים עם חפ"קי מח"ט בעומק לבנון.

זה לא שינה כלום, חוץ מזה שאני מקווה שיעבירו אותי בהקדם לפחות השלמה ל-03, אבל שמישהו יסביר לי מה ההגיון.

(ולא, עניין האחריות לא תופס פה. התפקיד שלי בלחימה כרוך לפעמים בלהיות צמוד למפקד אוגדה, לאן שהוא הולך. זו הגדרת התפקיד מטעם צה"ל. ובכל זאת לעיתונאים לא אמרו תירוצים כמו שאמרו לי).

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ניתן להבין פחות או יותר מה תפקידך בחירום ועולה בדעתי רק הסבר אחד: אותו מפקד אוגדה או מישהו במטהו לא רוצה ש"רושם יומני מלחמה אלטרנטיבי" יתרוצץ לו במפקדה. אם זה ההסבר, זה אומר הרבה על הפיקוד של צה"ל.

זה יותר היה נראה לי כמו טמטום מקומי, במקרה ההוא, ובדרג ביניים בלבד, מגובה בהמון ביורוקרטיה צה"לית.
באוגדות אחרות (למשל, זו של גל הירש) זכינו לשיתוף פעולה נלהב, ואוגדה אחת אפילו פנתה והתלוננה כשלא קיבלה צוות משלנו (בעיית כח אדם מיל. עוד ביזיון, אבל די קטן ביחס לכל השאר).

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

באמת מפתיע .... גל הירש ביקש שצוות תוה"ד/היסטוריה ינציח את פעולותיו, לא נכון .... אני ממש על הריצפה.

! This is Sparta

מכל הטעויות המבישות שנעשו בניהול הלחימה, הכתבה הזאת משקפת זלזול מוחלט בחיי אדם ונכונות לחשיפת יכולות שלא לצורך. הנחתת כוחות בעומק שעות מספר לפני תום הלחימה ללא כל סיכוי להביא לשינוי מהותי בנעשה בשטח או בזירה המדינית היא כשלעצמה עילה לועדת חקירה ופיטורים בדרג הצבאי והמדיני.

כי כן היה זמן ואם בלילה הראשון לא היו יוצאים באיחור ולא היו מעקבים את תנועתם בעקבות הפלת המסוק אז אני מאמין שיכולת החיזבאללה לשגר רקטות מדרום לליטאני היו נפגעות בצורה קשה (וגם היו עדויות חיות בכתבה לכך).
מה גם שאפילו ביום השני יכלו להגיע לתוצאות יפות אבל שוב עצרו את הפעולה (אולמרט בפקודה ישירה בגלל הפסקת האש).
לפי הדברים שנאמרו בכתבה , היתה תחושה קשה של פיספוס/החמצה של הזדמנות. הפחדנות של הדרגים הגבוהים, הן מדיניים והן צבאיים , הם אלו שהובילו לכישלון של הפעולה שבאמת היתה יכולה להניב תוצאות מכובדות... וחבל.

practice leads prefectio
תודה לשחף דרור על החתימה

צה"ל ידע, או לפחות היה צריך להניח, שיש סיכון למסוקים. במתאר כזה צריך להניח שלא כל הכחות יונחתו בשלום. את המבצע עוצרים רק אם לא נוצרת מסה קריטית של כחות בשטח ואני לא יודע אם זה היה המצב או שהפיקוד העליון פשוט נבהל מהפלת המסוק וקיבל רגליים קרות. בכל מקרה, הנחת העבודה במבצע כזה צריכה להיות שתקלות יקרו וממשיכים עד לביצוע המשימה למרות האבדות - מי שלא מוכן לזה שלא יצא לפעולה כזאת. היציאה לפעולה בעיתוי ההוא היתה מיותרת ומקוממת ולראיה היא לא השיגה דבר ועלתה מחיר כבד מהרבה בחינות.

לצערי סאם-אתה טועה פעם נוספת.
ירי הרקטות נמשך מחלון הזמן של "הפסקת האש" במועצת הביטחון של האו"ם,עד לכניסת תוקפה.
זו הייתה הזדמנות פז של ביצוע פעולה(שעוד היה צריך לבצע אותה בתחילת המבצע "שינוי כיוון",אך פעם נוספת-טעות,פחדנות וחוסר ראיה למרחק של ההנהגה הצבאית והפוליטית) לפגיעה מאסיבית ביכולת השיגור הרקטי של חוליות החיזבאללה,ובעצם לגרום למכה אנושה לארגון זה.

"חכם לומד מכל מלמדיו"...

ונגד הוצאתה לפועל בצורה מהוססת.

אם הפעולה היתה יוצאת לפועל שבוע או יומיים אחרי תחילת הלחימה ייתכן והיא היתה מביאה לתוצאה המיוחלת שאתה מתאר. כאשר ברור לכל שהפסקת אש היא בטווח של 48 שעות וספק רב אם בזמן כזה תוכל ליצור מפנה ממשי ולעומת זאת רמת הסיכון גבוהה אתה צריך לחשוב שוב על העניין ובוודאי שאם בכל זאת החלטת להוציא לפועל אתה חייב ללחוץ על דוושת הגז עד הסוף.

48 שעות הן מעט זמן בהתחשב במשימה. האמריקאים במלחמת המפרץ הראשונה התקשו במשך שבועות ליירט משגרי סקאד באזור לא מיושב ובשליטה אווירית מוחלטת שלהם. אני לא צריך לספר לך מה ההבדל בין משגר סקאד למשגר רקטות, בין השטח הלבנוני למערב עיראק ובין מתאר הלחימה מול החיזבאללה לסיטואציה ההיא.

הבעיה היא-שאתה בוחר לתקוף את הצבא,ולא את ההנהגה הפוליטית ה"נערצת".
צה"ל ביצע ככל יכולתו ואף מעבר לכך בכלים שהורשו לו.
צה"ל,בניגוד לדימוי האגדי,אינו צבא של אנשי-על,וגם הוא נפגע במהלך הקרב.
אכן,לא היה צורך לפתוח בשלבי טרום-התקפה,שההתקפה לא בוצעה כלל-אך למרות המועד המפוקפק,במידה ומבצע זה היה קורם עור וגידים-ב48 שע' פעילות,מבצע זה היה מביא תועלת רבה.

"חכם לומד מכל מלמדיו"...

צה"ל הוא גם מודיעין, גם לוגיסטיקה, גם תכנון וגם פיקוד.

אתה מנסה להפריד בין הדרג הפוליטי לצבאי בשעה שהגבול ביניהם מטשטש מאד בעת לחימה. הצבא צריך להתאים את עצמו לסייגי הדרג הפוליטי ולהציב תכניות ראליות בהתאם לכך. וכן, גם לאמר שבהנתן מגבלות כאלה וכאלה הוא אינו מסוגל להשיג מטרות כאלה ואחרות. צה"ל כשל במשימתו למרות הלוחמים ולא בגללם, ובאופן כללי הכשלון הצבאי והפוליטי כרוכים זה בזה כפי שכתבתי פה.

עליך להבין-שהכישלון נובע מטעויות חמורות בדרגים הגבוהים,ולא מעבר לכך.
אך אני מקווה,שהקמת ועדת החקירה תניב את פירותיה ותוביל לשינוי בכל מערך ואספקת המודיעין,בנושא האספקה בעת קרב ובנושאים חמורים אף יותר-כדוג' בעיית המילואים.

"חכם לומד מכל מלמדיו"...

אני מבין את הצורך להטיל את האשמה על קבוצה מצומצמת של אנשים, יש בזה משהו מאד מעודד ומפיח תקווה, אבל האנשים הללו מייצגים תהליכי עומק בחברה הישראלית. אבל נותיר את הדיון הזה לפורומים אחרים. מבחינת ניהול הלחימה אתה צודק חלק הארי מהאחריות לכשלון רובץ על כתפי הדרג המדיני והצבאי הבכיר ואי אפשר להפריד ביניהם - הכשלון הוא מנהיגותי וצבאי כאחד.

"מעודד ומפיח תקווה"...
מעט הגזמת סאם...

"חכם לומד מכל מלמדיו"...

"כשיצאנו למבצע, לא ידענו שזה יהיה רק 48 שעות. ידענו שמתחיל תהליך מדיני, אבל לא ידענו שנצטרך להיעצר לאחר 48 שעות", אמר חלוץ. הוא ציין, כי כשהוחלט על הרחבת המלחמה, עדיין לא התקבלה החלטה במועצת הביטחון של האו"ם, וכי המבצע תוכנן ליום רביעי, אך התעכב ביומיים בשל המגעים המדיניים.

חלוץ רמז כי הרחבת המבצע נועדה להפעיל לחץ על האו"ם. "ייתכן שהדרג המדיני הבין שצריך להניע את המהלך הצבאי כדי לסייע להחלטה של מועצת הביטחון", אמר, וציין כי בעת ניסוח ההחלטה הוכנסו בה תיקונים. ח"כ דני יתום (עבודה) שאל מדוע כוחות צה"ל קיבלו הנחיה לנוע, גם לאחר שפורסם שארה"ב וצרפת הגיעו להסכם. הרמטכ"ל לא השיב לשאלה.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/751335.html

! This is Sparta

כך שלא הכל היה לשווא

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

אני אישית שייך לאסכולה שטוענת שהצנחנים הם יחידות מעולות שלא כמו גולני וגבעתי והנח"ל המצוינים שבאים מן החזית. מתמחה חטיבה 35 ובוגריה בלחימה מן העורף בפשיטות ובקרב לא חזיתי אלא כפי שאמר פעם תא"ל כוכבי בעזרת הגישה המאגפת (בשאיפה אנכית). מה שעשו איתן במלחמה הזו זה פשוט מעט מדי מאוחר מדי.

לא חוזרים עד שמבצעים

על מה בעצם היא מתבססת? איזו הכשרה שונה (מלבד קורס צניחה) עוברים הצנחנים מאשר בגולני והשאר כדי להיות "יחידות מעולות" כדבריך ולהתמחות "בלחימה מהעורף, בגישה מאגפת בשאיפה אנכית"?

נו חבר'ה ... שוב נכנסים לשאלה של מי יותר גדול (אני אגב חושב שהשאלה האמיתית היא של מי יותר רחב... ) - גולני מתמחים באכזריות, גבעתי בהחפה (למרות שבשנים האחרונות כבר לא), וצנחנים באיגוף אנכי, זה התו"ל ואין פה קשר למי יותר טוב ולמה.

! This is Sparta