לי לא חידשת שום דבר. אבל בכמה נקודות כן הייתי רוצה לגעת
בתגובה להודעה מספר 58 שנכתבה על ידי kipodon שמתחילה ב "אז אחרי בקשה אישית מ- Admin אני חייב להרים את הכפפה..."
ציטוט:
במקור נכתב על ידי kipodon
1. 3. מצבים והחלטות אג"מיות יש להן השלכה חד-משמעית על אופן הטיפול וכמובן גם על התוצא של הפצועים.
4. ככלל אין מקום להחייאת "לב-ריאה" בפצועי טראומה. למעט קבוצה מאד סלקטיבית של פצועים עם פצע חודר ללא סימנים חיוניים (דופק, לחץ דם, נשימות) אך עם סימני חיים (פעילות חשמלית של הלב הניצפית במוניטור, תגובת אישונים וניסיון כלשהו לנשימה ספונטנית). זאת כאשר יש אפשרות להגיע לטיפול דפיניטיבי (ניתוח) בתוך 5 (ויש המציינים) 10 ד'. כמובן שעל פי רוב אין זה רלוונטי בשדה קרב.
5. ניתן לקבוע מוות בשטח וראוי לעשות זאת ולא לבזבז מאמצים על פצוע מת ואף על פצוע במצב קיצון (רקמת מוח מחוץ לגולגולת, ללא נשימה, ללא דופק, לחץ דם ב"קנטים") כאשר הדבר מסכן לוחמים או חיי פצועים אחרים להם כן יש סיכוי להינצל.
6. מבלי להכנס יותר מדי לסכמות טיפול כאלו או אחרות הדגש בשטח צריך להיות על פתיחת נתיב אויר, הבטחת נשימה ראויה, עצירת דימומים חיצוניים ופינוי מהיר לאחור (עד למקום בו ניתן לספק את הטיפול הדפיניטיבי). מן הסתם שוב, בעיות אג"מיות יכתיבו אופן הפינוי ומישכו.
|
עקרונית מסכים עם הכול ותודה על הרענון ,
דבר אחד חייב להלקח בחשבון
התורה שנלמדת לחוד והמציאות לחוד, מצב הפצוע וחילוצו אליו מתווספים הקשיים עצמם ברמת השטח, שכאן לא יהיה המקום לפרטם
מדבריך שנכתבו באופן ברור וידועים לי בכול אופן , זה נשמע קל , אבל לעיתים רמת השטח גוברת עשרת מונים על הנלמד
ואם אני מדבר עכשיו עם מנהל יחידת טראומה אז לכבוד הוא לי , את ד"ר טלאור מרמב"ם אתה בוודאי מכיר והוא זה שמקיים עבורנו אחת לכמה חודשים פורמי טראומה, האחרון שבהם היה לפני כמה חודשים
ידוע כי , אין רופא ברוב המקרים גם ברמת טיפול נמרץ , וברוב המקרים הקריטים שבהם נתקלים על המוניטור מזוהות כול מיני הפרעות קצב שמבשרות לנו על ההולך לבוא ,שום פראמדיק או חובש בכיר יחליט שהוא מפסיק החייאה גם אם יתגלה לעניו מצב של PEA במוניטור או מצבים VP שחוזרים על עצמם אחרי כמה שוקים טובים או כמה סבבים של תרופות ,ולפי כך עניין קביעת המוות או הפסקת החייאה לא מבוצע בכזאת קלות
בטראומה החיים טיפה יותר "קלים" אך עדיין אין לנו את הסמכות לכך , למרות שידוע שזה בעצם הסוף ,נשימות אגונליות , היפוטנשין , רמת חמצן בדם נמוכה , מצב אישונים מגיבים שווים וכ"ו , מצב המודינאמי וכ"ו יאפשרו לנו להמשיך כול עוד ישנה תגובה וכול עוד לא זהינו את האסיסטולה במוניטור, וכול עוד כמובן לא זוהה אובדן צלם אנוש מוחלט ,עד אז ,לא מדלגים לפצוע אחר , את התמונה הזו תכפיל נניח בכ 10 נפגעים שמוגדרים קשה, ובסה"כ 2 צוותים שמוגדרים כנט"ן \ אט"ן במקום, אז , הרי לך עבודה מורכבת שבעתיים
בכול הקשור לטיפולים מתקדמים ברמת " סעד חיים מתקדם " {צוותי אט"ן \ נט"ן} כול אותם פרצדורות מתקדמות מצילות חיים , טובוסים , קריקו , טרוקרים , זונדות נידלים וכ"ו , לוקחות זמן .. לא זמן ארוך אבל לוקחות זמן, ישנם עיכובים , מכמה סיבות ,תרופות לא שנמצאות שברשותנו , תגובת הפצוע וכ"ו ,בסופו של דבר מעדיפים להנשים בעזרת מפוח בלי ביצועם ע"מ לחסוך זמן , ובכך איכשהו מצליחים לעשות משהו , וכול זאת בלי רופא
זאת התמונה ברמת צוותי השטח - אני מניח שאתה מכיר או מודע לה , אחרי כול מה שכתבת לעיל הייתי חייב להשקיע כאן תגובה כתוספת הולמת לנאמר
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י u-367 בתאריך 16-08-2006 בשעה 00:46.
|