|
14-08-2006, 15:04
|
|
|
|
חבר מתאריך: 21.12.04
הודעות: 30,020
|
|
מדריך: חיישנים והאם הגודל כן קובע?
היסטוריה.
עד סוף שנות ה 90, כאשר הצילום הדיגיטלי רק התחיל, ולאף אחד לא היו חיישנים במצלמות, כולנו הכנסנו את סרט הצילום לתוך גוף המצלמה, וזה לא שינה אם מדובר במצלמת פוקט, חד פעמית, SLR של ניקון, קנון או פנטקס. הסרטים היו זהים לחלוטין והתמונות יצאו תמיד באותו הגודל.
גודל הפריים (מסגרת) תמיד היה יוצא 36 מ"מ על 24 מ"מ (נהוג לכנות גודל זה כ 35 מ"מ).
הווה.
בעידן הדיגיטלי שלנו, איננו משתמשים יותר בסרטי צילום, ובמקומם בכל מצלמה דיגיטלית ישנו חיישן אשר קולט את האור שמגיע מהעדשה, ומתרגם אותו לתמונה.
הפעם, הגודל משתנה בין מצלמה ומצלמה והמדריך הזה יעזור לנו להבין את חשיבות גודל החיישן ואת ההשפעות שלו על גורמים שונים בצילום.
מצלמות Single Lens Reflex דיגיטליות - DSLR
ניקון D200, גודל חיישן 23.6 על 15.8 מ"מ.
קנון 30D, גודל חיישן 22.5 על 15 מ"מ.
קנון 5D, גודל חיישן 36 על 24 מ"מ.
מצלמות Point and Shoot דיגיטליות - P&S
ניקון Coolpix P3, גודל חיישן 1/1.8 אינץ'
קנון PowerShot S3 IS, גודל חיישן 1/2.5 אינץ'
בדוק את המצלמה שלך, חפש את גודל החיישן ובדוק בטבלה הבאה, לאן אתה משתייך:
ניתן להבחין בקלות כי למצלמות ה DSLR ישנם חיישנים גדולים מאוד יחסית למצלמות ה P&S הקטנות וגם בין ה DSLRים השונים, ההבדלים ניכרים.
כיצד הגודל משפיע? (או Does size matter?)
אז התשובה היא כמובן, כן.
הגודל משנה. גם בביצועים ובעיקר, בעלות.
החיישן מורכב מיחידות אשר קולטות את האור ומתרגמות אותו לפיקסלים.
כאשר החיישן גדול, היחידות הקולטות גדולות אף הן, רגישות פחות (כיוון שהן קולטות יותר אור) ומפוזרות על פני שטח גדול יותר. דבר זה גורם לירידה בכמות ה"רעש" בתמונה.
בחיישנים קטנים, ובמיוחד בצפופים שבהם, דוחסים יותר יחידות קולטות אור, בשטח קטן, דבר הגורם לעליה בכמות ההשראה של הקולטים (הפרעות של קולטים סמוכים) והתוצאה היא רעש.
במצלמות בעלות חיישנים גדולים, בד"כ ניתן להרים את רגישות החיישן ולקבל תמונות טובות, בעוד שבמצלמות בעלות חיישנים קטנים, נקבל תמונה מאוד רועשת בסיטואציה דומה.
מהסיבה הזו למשל, לעיתים עדיף לבחור דווקא במצלמה בעלת פחות מגה-פיקסל כאשר לשתיהן חיישן בעל גודל זהה (למשל Canon PowerShot a510/a520, ובין a610/a620).
חיישנים גדולים יקר לייצר ולכן המצלמות בעלות החיישנים הקטנים זולות משמעותית מהמצלמות בעלות החיישנים הגדולים (בין היתר).
פול פריים וקרופ פאקטור.
דבר ראשון, עדשה - איך זה עובד?
האור שנכנס לעדשה, מתרכז דרכה ונזרק לתוך חלל גוף המצלמה.
האור נכנס בצורת עיגול (מן הסתם, העדשה עגולה) ופוגע בחיישן אשר צורתו מלבנית, מה שנותן לתמונה את צורתה הסופית. האור למעשה מכסה את כל שטח החיישן ואנחנו מקבלים "גזירה" מלבנית של העיגול הזה.
תיאור ויזואלי של מלבן החיישן ומסביבו עיגול של אור אשר ממנו תגזר התמונה:
עיגול האור גדול יותר מהחיישן (המסומן באדום)
התמונה כפי שהיא מתקבלת מהמצלמה.
ונעבור חזרה לחיישנים:
במצלמות ה DSLR ניתן להחליף ולהרכיב עדשות שונות, ופה בה לביטוי עוד אספקט נוסף של ייתרון החיישנים הגדולים.
כפי שניתן לראות בטבלה למעלה, החיישן של ה 20D (לצורך העניין כמו של חיישני DX של ניקון) קטן מאשר החיישן של ה 5D.
אם נרכיב את עדשת ה 150מ"מ 2.8 של סיגמא על ה 20D, אנו נקבל תמונה קטנה יותר, מאשר ב 5D.
למעשה, אנחנו כאילו גוזרים (כמתואר למעלה) מלבן קטן יותר ומקבלים "כאילו" הגדלה של האיזור.
ההבדלים בין חיישני ה 20D ל 5D (בהנחה שהתמונה המקורית צולמה עם 5D ועדשת ה 150 2.8).
ניתן לראות שהחלק האדום (החיישן של ה 20D) קטן יותר. לו צילמנו בשתי המצלמות את אותו הפריים, זה יראה כאילו התמונה של ה 20D קרובה יותר, אך למעשה היא פשוט גזירה של הפריים המלא, כפי שניתן לראות ב 5D.
זהו רבותי, כל הסיפור של הקרופ פאקטור. חיישנים קטנים, גוזרים את התמונה כפי שאנחנו היינו מקבלים לו צילמנו במצלמה בעלת פריים מלא (Full Frame - FF).
קרופ פאקטור הוא רמת הגזירה והוא מושפע מגודל החיישן. נהוג להכפיל את אורך המוקד של העדשה ביחס לגודל החיישן בשביל לקבל אורך מוקד כמו במצלמות 35 מ"מ (פריים מלא).
למשל, כל מצלמות ניקון בעלות חיישן עם מקדם גזירה (קרופ פאקטור) x1.5 ולכן עדשת 10 מ"מ על ניקון תהיה כמו עדשת 15מ"מ על מצלמת פריים מלא.
עדשת 50 מ"מ על ניקון תהיה כמו עדשת 75 מ"מ על מצלמה עם פריים מלא.
קנון 20D, 30D, 300D, 350D - מקדם גזירה x1.6 וכן הלאה. ככל שהחיישן קטן יותר, מקדם הגזירה גדול יותר.
בחיישנים הקטנים של מצלמות ה P&S אשר גודלם הוא כמה מילימטרים בודדים, ההכפלות יהיו אפילו x6 (כלומר, אם כתוב על העדשה אורך מוקד 5מ"מ (ואגב, זה גם מה שיהיה כתוב ב EXIF), אנו נכפיל אותו בקרופ פאקטור האמיתי ונמצא את אורך המוקד כפי שאנו רגילים לקרוא אצל מצלמות פריים מלא (לצורך ההדגמה - 5x6=30).
פריים מלא - 36ממ על 24ממ. כמו סרט צילום כמתואר למעלה, או מצלמות דיגיטליות דוגמאת Canon 1Ds ו Canon 5D.
מה הקשר בין הקרופ פאקטור והעדשות לחיישנים?
אז למדנו שיש לנו עיגול של אור מסביב למלבן. לפעמים המלבן גדול, ולפעמים המלבן קטן - תלוי במצלמה שלנו. הכל טוב ויפה כאשר אנו עובדים עם עדשות המתאימות לחיישנים גדולים (35מ"מ).
אבל ייצרני המצלמות עשו לנו טריק יפה והם "ניסרו" את העדשות החדשות וכתבו שהן "מתאימות לדיגיטליות". למה הכוונה?
עיגול האור שנכנס למצלמה קטן יותר בעדשות הללו מאשר בעדשות המתאימות לפריים מלא.
כאשר אנו משתמשים במצלמות עם חיישן קטן, אין זה משנה לנו כלל. אבל לא נוכל להשתמש בעדשות אלו במצלמות עם חיישנים גדולים, כיוון שעיגול האור לא יכסה את כל שטח החיישן, אלא רק את המרכז שלו. החיישן גדול יותר מעיגול האור ואנו נקבל פינות שחורות לו ננסה לצלם כך.
עיגול האור קטן יותר מהחיישן. התוצאה - פינות שחורות.
אם אנו משתמשים במצלמות בעלות חיישנים גדולים (פריים מלא) אנו מחוייבים להשתמש רק בעדשות מתאימות, בעוד שאם אנו משתמשים במצלמות בעלות חיישנים קטנים, אנו איננו מוגבלים ומסוגלים להשתמש גם בעדשות "מנוסרות" וגם בעדשות גדולות המתאימות לפריים מלא.
עדשות קטנות ("מנוסרות") זולות יותר מאשר הגדולות וזה מה שלמעשה עוזר לנו כחובבי צילום להנות מאופטיקה מצויינת במחיר נוח (ע"ח גודל כמובן).
הבעיה הגדולה של המצלמות עם החיישן הקטן היתה בעבר היכולת לקבל תמונות ממש רחבות. כיוון שגם לו היינו מחברים עדשת 20מ"מ למצלמה שלנו, לאחר הקרופ פאקטור (של ניקון למשל, סתם כי קל לחשב) היינו מקבלים רק 30מ"מ.
עדשת הקיט של ניקון 18-55 או 18-70 נותנת רק 27מ"מ בקצה הרחב שלה במקום 18.
כיום ניתן להינות מעדשות רחבות המיועדות למצלמות בעלות חיישני APS (קטנים) כגון סיגמא 10-20 שעל גוף ניקון תייצר 15מ"מ בקצה הרחב, ועל גוף קנון - 16מ"מ (קרופ פאקטור של 1.6).
אילוסטרציה של חיישני המצלמות לפי הגודל (וכן... הגודל כן קובע):
** ביבליוגרפיה.
Photozone
DPreview
Google
כל התמונות והקבצים המצורפים מקוריים.
כל הזכויות על מאמר זה והתמונות / איורים המצורפים, שמורים למתן נרקיס (C).
נערך לאחרונה ע"י Narxx בתאריך 14-08-2006 בשעה 15:12.
|
|