|
18-01-2005, 14:53
|
|
|
חבר מתאריך: 21.03.03
הודעות: 977
|
|
בישראל חלוקים על מידת האיום הצבאי המצרי
דו"ח של מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, קובע כי הצבא המצרי, גם בתרחיש הלא סביר של מתקפה על ישראל, אינו מהווה איום אמיתי. מצרים, מנגד, סבורה שישראל היא גורם מאיים הנוטה לאלימות
עוד בכתבה:
האיום של ליברמן»בונים גשרים»שטייניץ דווקא מאוד מודאג»
בעוד צה"ל נערך לקראת ההתנתקות מרצועת עזה, ובמערכת הביטחון מדברים על התחממות מערכת היחסים עם מצרים, מסתמנת בקרב גורמי הערכה בישראל מחלוקת בנוגע להערכת ההתעצמות הצבאית המצרית. ברקע, הסיכום כי במסגרת ההיערכות לאורך ציר פילדלפי, לקראת ההתנתקות, תפרוס מצרים באזור 750 חיילים ממשמר הגבול שלה. במערכת הביטחון לא מוציאים מכלל אפשרות שמצרים תנצל את התלות הישראלית בעזרתה למלחמה בטרור, כדי ללחוץ על ארה"ב לספק לה מערכות נשק איכותיות. "יש לנו היום בעיה", מבהיר גורם ביטחוני בכיר, "אבל ערב ההתנתקות אנחנו לא רוצים לדבר וליצור התנגדות, כי יש לנו עניין שדעת הקהל תתמוך בשלום עם מצרים".
הקו הזה בא לידי ביטוי בדיונים שהתקיימו בשבועות האחרונים בלשכת ראש הממשלה, במועצה לביטחון לאומי, במערכת הביטחון, במשרד החוץ ובוועדת חוץ וביטחון של הכנסת. הרוח האופטימית שנושבת, במיוחד בלשכות ראש הממשלה אריאל שרון, שר הביטחון שאול מופז ושר החוץ סילבן שלום, הפתיעה אחדים מאנשי המקצוע העוסקים בהערכות מודיעין. חלקם ניסו בדיונים פנימיים, ללא הצלחה, לצנן את התלהבות השרים. "השרים רבים ביניהם מי אחראי לחימום היחסים עם מצרים", אומר פקיד ממשלתי בכיר, "אז למה שישפכו מים קרים ויציגו תסריטים מדאיגים? נוח להם שיש את ח"כ יובל שטייניץ, יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, שמזהיר מפני פריצת הסכם השלום עם מצרים וצועק זאב זאב".
יש המציינים באירוניה את התפקיד שממלא במחלוקת האלוף (במיל') עמוס גלעד. בעבר, כראש מחלקת המחקר של אמ"ן, הוא ראה בחומרה את ההתעצמות הצבאית המצרית ואף התריע עליה בדיונים סגורים. היום, כראש האגף המדיני והביטחוני של משרד הביטחון, הוא מייצג את שר הביטחון בשיחות על פריסת הכוחות המצריים לאורך ציר פילדלפי. בכמה הזדמנויות הסביר גלעד שלא שינה את הערכותיו בעניין ההתעצמות המצרית. ועם זאת, בדיונים שנערכו במשרד הביטחון הוא אמר שאינו שולל את האפשרות שחיילי מג"ב המצרים יצוידו לא רק בנגמ"שים אלא גם במסוקים. שטייניץ, לעומתו, כמו גם סגן שר הביטחון לשעבר אפרים סנה, שכיהן עד לאחרונה כיו"ר תת-הוועדה לבניין הכוח, מאוד מודאגים מפריסת הכוחות הזאת כחלק מיחסם להתעצמות הצבא המצרי בכלל. שניהם, אגב, רואים את עיקר הסכנה בהתעצמות הימית המצרית.
האיום של ליברמן
במסגרת הדו"ח השנתי על מאזן הכוחות במזרח התיכון, שפירסם באחרונה מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים שליד אוניברסיטת תל אביב, ניתח תא"ל (במיל') שלמה ברום, לשעבר ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי באגף התכנון בצה"ל, יחד עם החוקר יפתח שפיר, את העוצמה הצבאית המצרית. הם מקבלים את ההנחה שמאחר שלמצרים יש גבולות מדיניים עם שתי מדינות שאינן מאיימות עליה - לוב וסודן - הצבא שלה נערך מול איום ישראלי.
לדעתם, מצרים תופשת את ישראל כאיום ממשי עליה מכמה סיבות. הראשונה היא שצה"ל יותר חזק מהצבא שלה. בעיני השלטון המצרי, מדינת ישראל היא גורם בלתי יציב שנוטה להשתמש בכוח לפתרון בעיות מדיניות. מצרים מאמינה שבישראל יש כוחות קיצוניים, שעלייתם לשלטון עלולה להוביל לתוקפנות נגדה. השניים מביאים כדוגמה את ההצהרה של אביגדור ליברמן, שכשר התשתיות הלאומיות הזהיר ב-2001, שצה"ל יכול להרוס את סכר אסואן. "בישראל פטרו את ההצהרה כאפיזודה שנאמרה על ידי אדם בלתי אחראי, שלא מייצג את ממשלת ישראל", הם כותבים. "במצרים פירשו זאת כאיום אמיתי של מנהיג במדינת ישראל".
כמו כן רואה מצרים בבניית כוח צבאי מודרני גורם שירתיע את ישראל ויבטיח את היציבות של הסכם השלום. סיבה שלישית נוגעת לדימוי העצמי המצרי הירוד ביחס לישראל. העליונות הישראלית בתחומי הצבא, הכלכלה, המדע והטכנולוגיה מחמירה את התסכול המצרי, והפער הזה ממריץ את מצרים להתחרות עם ישראל בתחום ההתחמשות.
ברום ושפיר בחנו את יחסי הכוחות הצבאיים בין ישראל למצרים ואת השאלה אם קיימת סכנה לעימות צבאי בין שתי המדינות. הם קובעים כי מאז שנות ה-80 הצטמצם באופן משמעותי הפער באיכות הפלטפורמות האוויריות והיבשתיות של שני הצבאות. בידי חיל האוויר המצרי כ-220 מטוסי קרב מסוג אף-16, לעומת כ-350 מטוסי אף-16 ואף-15 שבידי חיל האוויר הישראלי. מגמה דומה מסתמנת גם בתחום הטנקים. ארה"ב הקימה במצרים מפעל לייצור טנקי אברהמס מסוג M1A1, ובעשור האחרון הצטייד חיל השריון המצרי בכ-700 טנקים חדישים כאלה. בתוך שנתיים-שלוש ייצאו מקו הייצור כ-150-100 טנקים נוספים.
ברום ושפיר מכירים אמנם בצמצום הפערים הזה באיכות מטוסי הקרב והטנקים, אבל הם סבורים שהשיטה הקלאסית של מדידת עוצמה על ידי השוואה בין הפלטפורמות הצבאיות שיש לכל צבא פשטה את הרגל. "אם עוצמתו של צבא היתה נמדדת רק לפי מספר המטוסים, הספינות והטנקים, הניצחון האמריקאי בעיראק לא היה מובטח", אומר ברום. "הוא בוודאי לא היה נגמר עם אותן תוצאות ובמהירות שבה הושג". השניים, בניגוד לשטייניץ ולסנה, ממעיטים בחשיבות חיל הים המצרי. לדעתם, בעידן החימוש המונחה המדויק ספינות טילים הן בסך הכל מטרות נייחות, ואילו ארבע הצוללות המצריות מתוצרת סין הן "גרוטאות" שלא משתוות לשלוש הצוללות של חיל הים הישראלי.
שני החוקרים אומרים, כי ההשוואות שעושות מערכת הביטחון והתקשורת הישראלית בין צה"ל לצבאות מסביב, בעיקר של מצרים וסוריה, אינן מבוססות על "הערכה נטו" (Net Assessment). במסגרת "הערכה נטו" צריך להשוות את איכויות אמצעי הלחימה, כוח האדם, רמת האימון, איכות הדוקטרינה ומרכיבים נוספים. "הטענה הבסיסית שלנו היא שבעוד הצבא המצרי סגר פערים בתחום שבו היה חלש במלחמת יום הכיפורים, צה"ל רץ קדימה ואף הגדיל את הפער האיכותי הודות למהפכה הטכנולוגית שביצע", אומר ברום. "צה"ל עבר לתפישת מלחמה אחרת. הוא נמצא בעיצומה של המהפכה בעניינים צבאיים (RMA): המלחמה העתידית מבוססת על נשק מונחה, מערכות מודיעין לאיסוף מטרות ומערכות שליטה שעושות את האינטגרציה בין המודיעין למקורות האש. אתה לא רואה את זה בצבא המצרי".
ולכן, כדי להעריך אם הפער בעוצמה בין צה"ל לצבא המצרי הצטמצם, צריך לטענת החוקרים לבחון שתי שאלות: האם שני הצבאות משתמשים במערכות הנשק שלהם באותה רמת אפקטיביות; והאם צמצום הפער בכמות מערכות הנשק העיקריות יהיה בעל משמעות מכרעת במקרה של מלחמה.
בונים גשרים
אם תפרוץ מלחמה בין ישראל למצרים, תהיה זו הפעם הראשונה שמטוסי אף-16 אמריקאיים יהיו בידי חילות האוויר של שני הצבאות. "אנחנו טוענים שהם אינם אותם מטוסים", אומר ברום. "גם רמת הטייסים ואיכות החימוש אינן זהות. למשל, כל 102 מטוסי האף-16 איי מהדגם 'סופה' שחיל האוויר מצטייד בהם כעת, הם דו-מושביים. וזה בהתאם לתפישה המודרנית, שבמטוס קרב אין צורך בנווט אלא במפעיל מערכות נשק מתוחכמות. זה התפקיד החדש שממלא הנווט. בחיל האוויר המצרי מקצוע כזה אינו קיים.
"אנחנו יודעים שארה"ב לא תספק לחיל האוויר המצרי, מטעמי סודיות, מטוסי קרב עם מערכות המסוגלות לשבש פעולת חימוש של מטוסי קרב אמריקאיים. זה ה'משהו' הנוסף, שהתעשיות הביטחוניות הישראליות יודעות לייצר עבור חיל האוויר. המצרים לא מסוגלים לעשות זאת לבד". החוקרים מציינים כי בעוד שחיל האוויר מצויד בטילים מונחים רבים, חלקם מתוצרת ישראל, בידי חיל האוויר המצרי יש רק כמה עשרות אמצעי ירי מדויקים, בעיקר פצצות גולשות מונחות טלוויזיה ארוכות טווח מסוג GBU-15.
הם בדקו מחקרים של הפנטגון על רמת הטייסים המצרים, שחיזקו את הערכתם בעניין הפער בין שני החילות. "זה אחד הממצאים המדהימים שגילינו", אומר ברום. "האמריקאים קבעו שאין שינוי בחיל האוויר המצרי ברמת האימונים, מאז המעבר מנשק רוסי לנשק אמריקאי. והמסקנה היא שטייס מצרי לא יכול למצות את הפוטנציאל של מערכות הנשק".
בעניין הכוונות המצריות יש תמימות דעים בקהילת המודיעין בישראל. למרות השלום הקר ותופעות בולטות של אנטישמיות, אין למצרים כוונות התקפיות. ברום ושפיר טוענים כי הצבא המצרי רואה את תפקידו העיקרי בבניית מגננה וביצירת כוח הרתעה נגד ישראל. ובהתאם לתפישה זו מפקדי הצבא המצרי חשים ביטחון בחוזקם ומאמינים שהאיכות והכמות של הנשק שבידיהם מספקת משקל נגד לישראל. "הצבא המצרי שואף לחדש את נשקו, אולם הוא לא מפגין שום דחף לשנות את הדוקטרינה הצבאית שלו", אומר ברום.
"ביחסים בין ישראל למצרים מאז החתימה על הסכם השלום, ימים אלה הם מהטובים ביותר", אומר הגורם הביטחוני הבכיר. באחרונה נחתם הסכם אזור הסחר המועדף בין ישראל למצרים (QIZ) והמו"מ על הסכם הגז בין שתי המדינות נמצא לקראת סיום. באחד הדיונים שבחנו את כוונותיה של מצרים בטווח הארוך, הוצגה תוכנית הבנייה הגדולה של מצרים משני גדות תעלת סואץ. באזור קנטרה נבנה, במימון יפני, גשר השלום, ובמקום אחר באזור התעלה נבנה מחדש גשר פירדאן, שנהרס במלחמת יום הכיפורים. המצרים מתכננים לבנות מסילה שתגיע מהגשר לעזה. "מי שחושב על מתקפה לא היה בונה תשתיות במיליארדי דולר, שאפשר יהיה להרוס בטיל אחד", נאמר בדיון שבו הוצגו התוכניות המצריות.
ועם זאת, קובעים ברום ושפיר, אי אפשר לפסול כליל תסריט של עימות צבאי בטווח הארוך בין מצרים לישראל. להערכתם, הוא יהיה פועל יוצא של שינוי בסיסי במצב האסטרטגי. לא סביר שחילופי שליט יזעזעו את המשטר המצרי. עובדה שהעברת השלטון בין אנואר סאדאת לחוסני מובארק היתה חלקה וללא זעזועים.
אולם זעזוע כזה יכול להתחולל במקרה שבמצרים תתקבל החלטה להתנתק מגוש המדינות המתונות, הנהנות מחסותה של ארה"ב. בהעדר מעצמה אחרת להתקרב אליה, התסריט היחיד לשינוי במצב האסטרטגי, אומרים שני החוקרים, הוא מהפכה איסלאמית שתתחולל במצרים בנוסח האיראני. אולם יש לזכור, הם אומרים, כי מהפכה כזו תשפיע מיידית על כוחה הצבאי של מצרים. ארה"ב תפסיק את הסיוע הצבאי; יופסקו התמרונים המשותפים, האימונים והספקת חלקי החילוף. אותם מרכיבי כוח שהם עיקר העוצמה הצבאית המצרית יישחקו בלי שיהיה להם תחליף.
בכל מקרה, חצי האי סיני, שמפריד בין ישראל למצרים, הוא אזור חיץ ברוחב של 300-200 ק"מ. "המהפכה בעניינים הצבאיים" נותנת לצה"ל יתרון מובהק על הצבא המצרי. סיני הוא אזור מדברי, כמעט ללא צמחייה ועם אוכלוסייה דלילה ולכן הוא "שטח הריגה" אידיאלי. אם הצבא המצרי יעז לחצות את תעלת סואץ וייכנס לסיני, הוא ימצא עצמו במלכודת שבה לצה"ל, באמצעות הנשק המדויק, יש עליונות מוחלטת עליו.
שטייניץ דווקא מאוד מודאג
"במזרח התיכון ישנם שני איומים מדאיגים - ההתעצמות הגרעינית האיראנית וההתעצמות המצרית הקונבנציונלית - והם מדאיגים אותי במידה שווה", אומר יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, ח"כ יובל שטייניץ. בחודשים האחרונים קיים שטייניץ בוועדה ובוועדות המשנה שלה שורה של דיונים בנוגע להתעצמות המצרית. לדבריו, "הסיוע הצבאי האמריקאי למצרים הוא רשמית 1.3 מיליארד דולר בשנה, אך ארה"ב מעניקה לה ציוד צבאי נוסף בכחצי מיליארד דולר בשנה, ומצרים מוסיפה מתקציבה עוד כ-50% מהיקף הסיוע האמריקאי להתעצמות. השאלה היא מדוע מדינה שלא עומדת בפני שום איום קיומי, ואין לה שום סכסוך גבול, משקיעה בהתעצמות סכומים כל כך גדולים, כאשר מצבה הכלכלי כל כך נואש".
שטייניץ טוען, כי במשחקי המלחמה ובתמרונים שמבצע צבא מצרים, הכוללים אלמנטים של צליחה והעברת כוחות לסיני, ישראל היא האויב. "אני טוען שהשאלה אם מצרים היא סיכון, שזה ביטוי מעודן ומרוכך יותר, או שהיא איום, אינה אלא משחק מלים. אנחנו רואים מגמה של אינדוקטרינציה של הקצונה המצרית בדרגי הביניים, שישראל היא איום הייחוס. אני טוען שגם הסכם השלום לא רלוונטי. צריך לזכור: בכל תקופת המלחמה הקרה היו יחסים דיפלומטיים בין ארה"ב לברית המועצות. מישהו אמר אז, שאין איום סובייטי על ארה"ב?".
שטייניץ טוען שלמרות היתרון הטכנולוגי הברור שיש לצה"ל, "צריך לזכור שאנחנו לא מעצמה עולמית, ואני לא בטוח שנוכל למצות את כל הפוטנציאל שלנו במקרה של עימות עם מצרים, כמו שעשתה למשל ארה"ב בעיראק. לעומת זאת מצרים יכולה, באמצעות שימוש במערכות פרימיטיביות, לפגוע בנקודות החולשה של ישראל, שנובעות ממידותיה הגיאוגרפיות הקטנות".
http://news.ep.walla.co.il/?w=/1/657066
|
|