 |
03-08-2006, 17:57
|
|
|
|
חבר מתאריך: 29.05.06
הודעות: 5,404
|
|
|
כל העם פרשני צבא- חומר מחשבה לכולנו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3285901,00.html
כל העם פרשני צבא - סבר פלוצקר
כשדויד בן-גוריון טבע את המושג "כל עם צבא", הוא התכוון רק לצורך לקיים שירות חובה לכל צעיר מגיל 18. אך תוצאת הלווי הבלתי מתוכננת של רעיון "כל העם צבא" היא "כל העם פרשני צבא". התפוצה העממית הזו של הפרשנות הצבאית נחשפת במלואה ברגעי מלחמה, כמובן. המרחב התקשורתי מתמלא מיד באנשים המתבטאים בחופשיות גמורה וללא שום רסן של ידע או מידע על תוכניות צבאיות מורכבות ביותר, מנדבים עצות, מזיזים כוחות, מנחיתים פלוגות מהים או מן האוויר.
ואני איני יכול שלא להשתומם. כשממשלה מחליטה על תוכנית כלכלית מקיפה, רק מספר מצומצם של פרשנים כלכליים וכלכלנים מוכן להשמיע מיד את דעתו עליה. אלו אנשים שנחשבים לבעלי סמכות בתחום ובמקצוע, וגם הם נזהרים מאוד בדבריהם ובתחזיותיהם. שהרי כעבור זמן מה ניתן יהיה לבחון את אמירותיהם מול ההתפתחויות בריאליה הכלכלית. כשהממשלה החליטה על רפורמה בבנקאות, אף פילוסוף ישראל לא הזדרז לכתוב מהגיגי ליבו על הכישלון האסטרטגי של המלחמה בקופות הגמל. זה לא מפריע לפילוסופים לכתוב בהרחבה על הכישלון האסטרטגי של הלחימה בלבנון, אתמול, היום ומחר.
התקשורת הישראלית נתברכה במספר לא קטן של פרשנים צבאיים מעולים. הם למדו, הם חקרו, הם ידענים בתחומם. הם אחראיים, ביקורתיים ולא נותנים שום תעריף הנחה לצה"ל. אני בולע את דבריהם. לצידם פורחים עשרות רבות של פסוודו-מומחים, שבחייהם לא קראו ספר אחד על תורת הלחימה הצבאית, שלא יודעים לנקוב בשמו שאף קרב חשוב בהיסטוריה, שאין להם מושג ירוק איך בנוי צה"ל או צבא ארצות-הברית או חיזבאללה, ואף-על-פי-כן הם מדברים וכותבים, כותבים ומדברים, כמו סיימו זה עתה דוקטורט בנושאים אלו בדיוק.
בהקשר זה אני מבקש להפריד הפרדה גמורה בין שואלי השאלות ומקשי הקושיות לבין משיאי העצות. הראשונים ממלאים את התפקיד החיוני של כלבי השמירה של הציבור הרחב: הם נובחים בשמו, הם נושכים בשמו ועל כך חייב להם הציבור תודה. כשהעיתונאים מציגים שאלות נוקבות ו"מרגיזות", כשהם דורשים תשובות, הסברים ושקיפות, הם עושים שירות יקר מפז לדמוקרטיה הישראלית ולחוסנה. לתקשורת הסקרנית, התחקירנית, החטטנית יש תפקיד לאומי גם לעת מלחמה - במיוחד לעת מלחמה. עיתונות שותקת היא עיתונות מתה, הבוגדת בשליחותה.
אלא שלצידן ולצידם של שואלי השאלות פורחת התופעה של מייעצי העצות מטעם עצמם. שתי מילות המפתח בפרשנויותיהם המלומדות הן "צריך היה". הם משתמשים ב"צריך היה" הזה בחופשיות גמורה, על שמאל, על ימין ובמרכז, בוודאות שאין למעלה ממנה. "בלי צל של ספק", פוסק אחד המייעצים, "צריך היה" להסתפק ביומיים-שלושה של הפצצות חורבן והרס בלבנון; לא, אומר חברו הניחן במידה זהה של ביטחון עצמי גורף, "צריך היה" להכניס לדרום לבנון רבבות חיילים ולשטוף אותה בעוצמה.
זו אינה ביקורת, אלו פטפוטי ביצים. ניהול מלחמה, אני מרשה לעצמי להזכיר, הוא עניין מסובך ומורכב מאוד, אפילו יותר מורכב
מכתיבת מאמר מחאה נגד הבנקאים. מתערבבים בו יסודות של תכנון ושל מזל, של הפקדה ושל אלתור, של מודיעין ושל גישוש באפלה. מלחמה אינה כלכלת שוק והיא לא מבוססת על חליפין-מרצון של סחורות ושירותים להשגת תועלת מרבית לשני הצדדים. מלחמה היא משהו אחר לגמרי, עם לוגיקה אחרת לגמרי: אקט אלים שיעדיו אלימים. ההסתברות לטעויות בעת לחימת-אמת גבוהה ביותר, והיא אף מתממשת מפעם לפעם, ולו רק בגלל חוק המספרים הגדולים.
מעט ישראלים מוכשרים ומוסמכים דיים לפסוק ברצינות מה "צריך היה" לעשות במלחמה זו בלבנון. דעתם נחשבת בעיני. כל האחרים מתבקשים להצניע לכת. ההיסטוריונים החדשים המנתחים את מלחמת העולם השנייה הגיעו באחרונה למסקנה, שכוחות בעלות הברית עשו במהלכה הרבה יותר טעויות צבאיות מהצבא הגרמני ולכן הם "צרכים היו" להפסיד; משום מה, הם ניצחו והגרמנים הובסו.
_____________________________________
!Ya Gotta Believe
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
