האיסלאם נגד העולם


את היהודי הגלותי החליף הישראלי צמא הדם, את ה"זיג הייל" - שאגת "אללה אכבר" מתלהמת. רק השאננות האירופית לא השתנתה. לבנון כפרומו לדבר האמיתי


פרופ' עוז אלמוג

מקור

המלחמה הזאת תיגמר מתישהו. זה ייקח עוד יום-יומיים, אולי שבוע-שבועיים, אבל זה ייגמר. אנחנו נחזיק מעמד, אחר-כך נלקק את הפצעים, נאסוף כוחות ונחזור מהר לפרסומות, לנופשונים ולפסטיבלי הזמר. חיזבאללה אמנם יספוג מכה צבאית קשה, אולי נקנה שקט זמני ומזויף בחסות איזה צבא דחלילים בינלאומי עם מכנסיים קצרים ומשקפות שדה. אולי גם נצליח להחזיר את החיילים החטופים בעסקת שבויים מפוקפקת, שתאפשר לשני הצדדים לבלוע את הצפרדע. אבל תהא התוצאה אשר תהא, מהמלחמה הזאת בלבנון, שנכפתה עלינו, לא נצא מנצחים.

לא ננצח, כי את חיזבאללה אי-אפשר לעקור מלבנון כשם שאי-אפשר לעקור את הפונדמנטליזם המוסלמי ממדינות ערב. לא ננצח, כי בצד השני עומדת קבוצה אנטי-דמוקרטית (והיא אינה שולית בעולם המוסלמי), שהטמיעה את הלגיטימציה לשקר ולזיוף. קבוצה שבונה לעצמה תמונת מציאות בהבל הדמיון והפה ולא באמצעות מתודה אמפירית, שיח חופשי וחוש ביקורת. הלא גם כאשר טנקים ישראליים יעמדו בפאתי ביירות, נסראללה יציג עצמו כסלאח א-דין, וגם אם כל לוחמיו יפלו בקרב - הוא יכריז על תבוסת הציונים. ורוב מעריציו (והם רבים) רק יחרו-יחזיקו אחר שקריו. אך מעל לכל, לא ננצח כי המלחמה הזו היא רק קרב אחד, רק עוד "פרומו" למלחמה האמיתית שכבר נראית באופק: מלחמת העולם השלישית - מלחמתו של האיסלאם בעולם החופשי.

מדהים עד כמה גדול הדמיון בין 1933 ל-2006. אז חזה העולם באיזה תימהוני שכבש את השלטון בגרמניה, דמות סהרורית, כמעט קומית ("הדיקטטור הגדול" של צ'רלי צ'פלין, זוכרים?) אשר פיתחה אידיאולוגיה שטנית ששמה לה למטרה למחות את העולם החופשי מעל פני האדמה. גם נשיא איראן אחמדי-נג'אד מצטייר בעיני רבים כלא יותר מפרחח אלים שאינו שולט בפיו. אבל הוא, בדיוק כמו היטלר, אינו שולי ואינו לבד. מאחוריו צועדים בסך המוני פנאטים, שהחליפו את שאגת ה"זיג הייל" בשאגת ה"אללה אכבר".

מלחמת העולם ההיא החלה ברגשי נחיתות עמוקים ובשוביניזם לאומני חולני, וכך גם זו שבפתחנו (אין חברה הרומסת נשים וחדורת רגשי נחיתות יותר מזו האיסלאמית). רגשי הנחיתות ותרבות השטנה הולידו מנגנון משומן של שטיפת מוח, הפועל בבתים, במסגדים, במוסדות חינוך וברשתות התקשורת. נסראללה חטף חיילים והפגיז יישובים לא בשם אינטרס לבנוני או פלסטיני, אלא בשם מצע דתי סדור, שכל כולו מכוון להשמדת היהודים ומדינת ישראל. ושוב, כאז כן עתה, מוקד השנאה, הגנרטור הרוחני המניע ומלכד את האספסוף הנבער נגד העולם החופשי, הוא הסטריאוטיפ היהודי. בימים ההם היה זה הסטריאוטיפ של הסוחר המכוער והנכלולי מהפרוטוקולים של זקני ציון, הקושר קשר להשתלט על העולם, או לחילופין היהודי הקומוניסט הזומם לחסל את תרבות אירופה הארית. ואילו היום זהו היהודי "המתנחל" (בכל שטחי פלסטין, מהים עד הנהר) החובר אל "השטן הגדול" במטרה לכבוש את אדמת המוסלמים, לחלל את המקומות הקדושים ולשתות את דמם של ילדים פלסטינים.

הרטוריקה כמעט זהה. רק הקשיבו למה שהם אומרים שם, מאיראן עד עזה ולבנון דרך סוריה, סעודיה ומצרים. בנאום שנשא לאחרונה יו"ר הפרלמנט האיראני הוא תיאר את נסראללה כמי שדמו של חומייני זורם בעורקיו. אכן כך. והדם הזה רותח בעורקיהם של אלפי כוהני דת ומטיפים מוסלמים והולם ברקותיהם של המוני שאהידים בפוטנציה, המוכנים ומזומנים להתאבד כדי לזכות במצוות שפיכת דמו של השטן היהודי. וכל אותם פוליטיקאים ומנהיגי דעה מערביים (לא במקרה חבש ראש ממשלת ספרד כאפיה ושר החוץ הצרפתי השתלח בישראל מביירות), בראשם אנשי תקשורת, המכוונים את צמצמי עיניהם ומצלמותיהם להרס שזרעו תותחינו (כאילו אנו יזמנו את המלחמה הזאת וכאילו אנו הורגים אזרחים תמימים מתוך שכרון חושים ואטימות מוסרית) ומדברים במוסריות כפולה על "מידתיות" - כל אלה הם צאצאי האירופים שגלגלו עיניים במלחמה הנוראה ההיא. הם מסייעים ישירות ובעקיפין לעדכן את דמות השטן: מהיהודי הגלותי ל"יהודי החדש", קרי הישראלי, ולא עושים הרבה כדי למנוע מהיד הפונדמנטליסטית ללחוץ על הכפתור שיעלה חלילה שישה מליון "יהודים חדשים" השמימה בכבשן הגרעיני של העידן הגלובלי. ואנחנו היהודים? כאז כן עתה, טומנים ראשנו בחול, מדחיקים את הנאציזם החדש - הוא הפונדמנטליזם האיסלאמי.

האם ניתן לעצור את תקתוק השעון של האנטישמיות החדשה, המופנית היום כלפי מדינת ישראל? אולי המלחמה הזאת, שחשפה מעט יותר את מניעיו האמיתיים של הפונדמנטליזם המוסלמי, תעיר את הנמים. אולם הפעם, שלא כמו אז, יתעורר העולם המערבי בזמן.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.