ערב טוב לאדוני
אני מניח שאתה כותה מתוך ידיעה טובה יותר של העובדות, אבל לאנשים פשוטים כמוני אין אלא את מה שהם רואים בטלוויזיה:
1. חוליית מחבלים דופקת לנו טנק בגזרה שהיו קיימות לגביה התראות ממוקדות שככל הנראה חוץ מהשם של המחבלים כללו כמעט את כל המידע הרלוונטי - אבל היות שנתנו לכוחות שם נקודה נוחה להתמקד עליה - "הגדר" הפלאית - הצליחו להשכיח מהם א'-ב' של הגנה, וזה להסתכל סביב, במיוחד בשעות שבימים עברו נחשבו קריטיות.
2. שבועיים אחר כך, בגזרה מועדת לפורענות מזה שנים, שגם לגביה יש והיו התרעות שאף פורסמו בתקשורת (אולי היו קיימות רק בתקשורת ו"לא היו מוכרות" לצבא, תירוץ שכבר הכרנו בימים האחרונים) ואף ביצועים מוצלחים, לצערי, מן העבר הקרוב יחסית, דופקים לנו סיור בן שני כלים, באופן שעד היום הנסיבות עלומות לגביו (שוב, להבדיל מהאירוע בכרם שלום, כאן אף אחד לא מספר לנו איך נחדרה הגדר בצפון, ומעניין למה לא מספרים. זה פרט שנעלם בערפל הקרב העצום שהחל כדי לתקן טעות מטופשת, ולמעשה כדי לתקן מחדלים של שנים, שאמנם הרמטכ"ל הנוכחי לא היה אחראי לגביהם, אם כי את קולו המתריע לא שמענו מעולם בסוגיה), אבל דומה להפליא למתווה שבו נפלנו בסעיף 1 לעיל.
3. ספינת חיל הים, פאר היצירה ומכלול השלמות בתחום, שעולה כמו רבע טייסת קרב בחיל האויר שלנו, גם ובעיקר בגלל המערכות המותקנות עליה, שתכליתן של לא מעטות מהן היא למנוע כל מצב של פגיעה בספינה, חוטפת טיל שבשבילה אמור להיות כמו אבן מרוגטקה, ושוב אנו מאבדים חיילים בגלל טעות מערכתית מטופשת ועצלות תכנונית ומחשבתית: הספינה התקרבה לחוף כדי לירות יותר בנוח (אפשר לחשוב שהם זורקים את החימוש בידיים), על חשבון הפעלת מערכות ההגנה כדי שלא יפגעו בכלים ידידותיים. אני הייתי, אגב, תובע את היצרן שייצר לי מערכות שלא יודעות להבדיל בין עמית לאוייב, בהתבסס על כך שבשדה הקרב המודרני יש נטיה לשלב כמה מימדים בקרב משולב אחד (אני מניח שאתה לא היית תובע את היצרן, כיוון שלא ידועות כל העבודות וכו'). ההצטדקות של ראשי החיל מביאה אותנו לשיא חדש: "לא ידענו" שיש להם כזה. והרי לך חיל - וצבא - במיליארדים, שיודע להתייחס רק למה שהוא מכיר מראש, והפתעות לא נכנסות אצלו בלקסיקון.
כל זה בפרק זמן של פחות משלושה שבועות. בעיני זה לא צירוף מקרים אלא שיטה, ושיטה שאני ממש לא אוהב. אבל אם אצלך זה עובר אז בכיף. הלוואי על כולנו מעסיקים כמוך. אני, מכל מקום, לא משלם לרמטכ"ל משכורת כדי שהצבא ישקף תמונת ראי של החברה. אני משלם לו משכורת כדי שיתן לי את התשובות הכי טובות לבעיות איתן אני מתמודד, בתחום שהוא אחראי לגביו. ולשאלתך השניה - כן, אני בהחלט חושב שעם רמטכ"ל אחר היה יותר טוב. איכשהו נראה לי, שעם רמטכ"ל מגולני (אשכנזי, למשל) שאכל בוץ כחלק מהתפריט הצבאי שלו, טעויות כאלה מטופשות לא היו חוזרות על עצמן, ואולי אף לא קורות כלל. ואין לי כלום במקור לא בעד זה ולא נגד ההוא. אני רק מסתכל על מה שמראים לי. נדמה לי שעל העובדות אין ויכוח, כיוון שאלה דברים שצה"ל עצמו בחר לשחרר לנו, ומעניין מאוד מה הוא שומר לעצמו. עוד הערת אגב: אני לא מאלה שאכלו הרבה בוץ בצבא, אלא קרוב יותר לצבא ההייטקי של חלוץ, ככה שבמובן מסויים, אני מדבר נגד אנשים כמוני כשאני מצדד באוכלי הבוץ מול קציני הכפתורים (בלי לזלזל) בספינות ובמטוסים. אבל מה לעשות - כל אחד טוב לסוג אחר של משימות.
לגבי דפיקת המסמרים - אין לי את עושר הביטוי הלשוני שלך, אבל רק למקרה שלא שמת לב - המסמרים האלה נדפקים על כולנו ומי שאוכל אותה בימים האלה זה כולם, ולא רק אותו מסכן שאני מעביר עליו ביקורת קשה, רחמנא ליצלן.
מכל מקום, מותר גם לא להסכים. אמנם אני לא שר הבטחון, אבל אני אחד המעסיקים שלו ושל הרמטכ"ל מטעמו, ובתור מעסיק מה שאני רואה לא מוצא חן בעיני. אילו אני עמיר פרץ, הסאגה הזו היתה נגמרת ברגע נתון אחד, או שחלוץ באמת היה הולך הביתה. זה מה יש.
יום טוב,
אליהו
נערך לאחרונה ע"י אליהו ר בתאריך 18-07-2006 בשעה 01:48.
|