כשאמות \ עומר ישראלי

כשאמות , אהיה לבד , בלי אף אחד , כמו קודם.

שתיקתי תדבר לעד , ואבכה בצד , ואחשוב על שפתיה מרוחות האודם.



וכל רגש בי עמד , שפתיי יבשות וצמאות למים.

ומבול כבד בחוץ ירד, ועכשיו קצת שמש.

ואחפש אותך בדרכים טועות , לא אמצא היכן את מסתתרת.

ואז לפתע אמצא אותך בשדות , ואקטוף למענך עוד ורד , ושוב את הולכת.