הרקטה המטאורולוגית שפותחה ברפא"ל ושוגרה ב 5.7.1961 .

בתמונה המפורסמת:


משמאל לימין - שמעון פרס, דוד בן גוריון, מוניה מרדור (מנהל רפא"ל) הרמטכ"ל צבי צור.

ניתן לעיין בערך על הרקטה שביט 2 בויקיפדיה, תוך שימת לב לטעות החוזרת ונשנית של השימוש במילה "טיל" תחת המונח הנכון רקטה:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%98_2

התמונה מאוסף התצלומים הלאומי, ושם יש טעות קלה של תאריך - התאריך בו צולמה התמונה על פי האתר הוא 10.10.1960

איור של הרקטה ,שביט 2" שהוכן על ידי דני שלום, והופיע בספרו "מעל האופק" העוסק בהיסטוריה של תוכניות החלל והטילים של ישראל והופיע בשנת 2004.

הרחבה על "שביט 2", תולדות פיתוחו ונסיבותיו, בספר "רפא"ל - בנתיבי המחקר והפיתוח לביטחון ישראל" של מוניה מרדור, עמודים 319-348.

ראו כאן:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...0&itemNo=734833

ציטוט קצר מדבריו (ההדגשה שלי)

"בן גוריון - שהצטלם לצדו יחד עם שמעון פרס והרמטכ"ל צבי צור - קיווה שלא יאמינו לגירסה הרשמית, שהציגה תכלית מדעית ללווין שבראש הרקטה. המסר היה מובן מאליו: מי שמסוגל לשלוח לחלל חפץ כלשהו בראש רקטה, יכול לשגר גם טיל עם ראש-קרבי."

ונשאלת השאלה: מהו לוויין?
אולי אמיר אורן מגדיר לוויין בצורה אחרת המנורמה המקובלת אצלך ואצלי? אולי הוא רוצה להעביר נקודה מסויימת ולא כדאי לו להתעכב להסברים, לקורא ההדיוט, על ההבדל בין חפץ שמשוגר לקצה האטמוספרה לבין לוויין?

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אולי כדאי להסביר לקורא אמיר אורן, כי:

1. החלל מוגדר בחוק הבינלאומי מגובה של 100 ק"מ, ושביט 2 הגיע לגובה 80 ק"מ;

2. לוויין הינו חפץ מלאכותי המקיף את כדור הארץ במסלול (או גוף שמיימי אחר)

3. בראש הרקטה שביט 2 הותקן תא ובו נתרן, שפוזר על ידי מנגנון פיצוץ.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טל ענבר בראש הרקטה שביט 2 הותקן תא ובו נתרן, שפוזר על ידי מנגנון פיצוץ.

למה זה טוב?

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

מתוך ספרו של מוניה מרדור:

"המטען בראש הרקטה, כלל נתרן בלבד, וזה אמור היה להתפזר בהגיעה ליונוספירה. זוהר הנתרן נועד לאפשר מדידות מדעיות".

אבקת הנתרן תדלק במגע עם האויר ( בגלל המהירות ) או מההצתה ויתקבל הבזק
לבן חזק מאוד שאותו יהיה אפשר לראות מהקרקע ולדעת לאיזה גובה
הרקטה היגיע.

"לפי הנתונים שנמסרו באותו יום הגיעה הרקטה לסטרטוספירה ופיזרה שם חלקיקי נתרן, שהוארו על ידי קרני השמש ונראו מתחנת המעקב בשטח הניסוי"

לפי הכתבה שטל צרף ההסבר שנתתי ל"למה נתרן" לא היה נכון

סליחה

משפחת רקטות השביט, באיור מעשה ידי דני שלום

איזה שימוש נעשה ברקטות הללו?
האם הן יוצרו באופן סדרתי ?
האם נמכרו למדינות זרות?

בשורה התחתונה האם הן הביאו תועלת למדינת ישראל באופן כלשהו?

הרקטות שימשו להתנסות של רפא"ל בתחום הטילאות, מבנה, יציקת הודפים, השלבה וכיו"ב.
בנוסף, שביט 2 שימש למטרות מדיניות - ראה תגובות אחרות באשכול זה והערך בויקיפדיה שעדכנתי.

http://www.hazofe.co.il/web/katava6...yon=2787&mador=

בשעה 4 לפנות בוקר התכנסו כל המי ומי במערכת הביטחון בבסיס השיגור אי שם לחוף הים. ראש הממשלה, דוד בן גוריון, סגן שר הביטחון שמעון פרס, הרמטכ"ל רב-אלוף צבי צור, מנהל רפא"ל, מוניה מרדור ונכבדים רבים אחרים, בהם אנשי מפלגה ומערכת הביטחון.
הם תפסו את מקומם מאחורי חומות בטון עבות ועמדו לצפות בשיגור. מולם, על שני כני השיגור הקטנים שהוקמו במרחק של מאות מטרים, היו מוצבות שתי רקטות: אחת היתה "שביט 2", הרקטה העיקרית, צבועה בכתום עז, והשניה רקטה רזרבית, למקרה שתהיה תקלה ברקטה הראשונה.
לאחר זמן מה החלה הספירה לאחור. הספירה נשמעה כאילו היה מדובר בשיגור מעבורת החלל. עשר, תשע... אחת... אפס", לפתע הוצתה הרקטה ונסקה ברעש מצמרר לחלל. היא משכה אחריה שובל לבן של עשן ולאחר שהגיעה לגובה של עשרות קילומטרים נפרד השלב השני מהשלב הראשון, והמשיך לנסוק לחלל. לפי הנתונים שנמסרו באותו יום הגיעה הרקטה לסטרטוספירה ופיזרה שם חלקיקי נתרן, שהוארו על ידי קרני השמש ונראו מתחנת המעקב בשטח הניסוי.


ההודעה הרשמית שפורסמה בישראל היתה:
"היום, כ"א בתמוז, 5 ביולי 1961 בשעה 04:41, שוגרה בהצלחה לחלל ממתקן שילוח שעל שפת הים התיכון, רקטה למחקר מטאורולוגי.
הרקטה תוכננה, נבנתה ושוגרה על ידי צוות מענים וטכנאים ישראליים.
בזמן השיגור נכחו במקום השילוח ראש הממשלה ושר הביטחון, שרת החוץ, סגן שר הביטחון ואנשי מדע.
מטרות הניסוי הושגו".
ישראל הצטרפה לעידן החלל וצילומי הרקטה ומשמעות הפיתוח שלה לשימושים אזרחיים וצבאיים, פורטו ונפרשו במאמרי מערכת ובפרשנויות חכמות ומרמזות בעתונות וברדיו.

שנת 1961 היתה שנה קריטית במירוץ אל החלל. ברית המועצות שיגרה ב-12 באפריל אותה שנה את האדם הראשון, יורי גאגרין, למסלול סביב כדור הארץ. ארה"ב שיגרה את אלן שפרד לטיסה בליסטית קצרה לחלל ב-5 במאי. לאחר מכן נמשכו מבצעי "מרקיורי" "ג'מיני" ושיאם היה במבצע "אפולו" להנחתת אדם על הירח.
התפתחויות המהירות היו לא רק בשיגור אנשים לחלל, אלא גם בשיגור לוייני תקשורת, ביון וצילום, ואפילו פצצות חלל שהקיפו את כדור הארץ.

המירוץ בפיתוח טילים לא השאיר את המזרח התיכון מאחור.
נשיא מצרים גמאל עבדל נאסר ביקש להוכיח כי הוא מוביל בתחומי הטכנולוגיה והייצור הצבאי והמדעי, ולהגדיל בכך את השפעתו ויוקרתו בקרב מדינות העולם השלישי.
מצרים, כמו ארגנטינה ומדינות אחרות, נתנה מקלט למדענים ולקצינם נאציים לאחר מלחמת העולם השניה. בראשית שנות החמישים,ביוזמתם של מומחים גרמניים, הוא הקים מרכז ייצור וניסוי צבאי ותעופתי בבסיס האוויר חילואן הנמצא דרומית מזרחית לקהיר. המרכז ייצר חלקי חילוף למטוסים שהיו בשרות מבצעי ולאחר מכן עסק גם בייצור מערכות נשק פשוטות יחסית, כולל מנשאים לרקטות, מיכלי דלק, פצצות, רקטות אויר-קרקע ועוד.
באמצע שנות החמישים הוא נכנס לפרויקט לייצור מטוס אימון גרמני שהיה מטוס האימון העיקרי של ה"לופטוואפה"- חיל האוויר הגרמני, במלחמת העולם השניה- ה"בייקר בסטמן" (כונה במצרים: "גומהוריה" - רפבוליקה) שנועד לשמש מטוס האימון הראשוני באקדמיה לתעופה בבילבייס.
לאחר זמן מה הסתעפה הפעילות והוא הקים את אירגון EGAO - "האירגון המצרי הכללי לתעופה" שכלל חמישה מפעלים. לאחר מכן הוא ייצר ברשיון גם מטוס אימון סילוני שפותח על ידי ווילי מסרשמיט, מתכנן המטוסים הידוע ואוהד הנאצים, בספרד. המטוס כונה במצרים "אל קאהירה". שניםלאחר מכן הוא החליט להכנס להרפתקה נוספת: ייצור מטוס קרב מתכנון עצמי שהפך לאחד הכשלונות המפוארים ביותר של מצרים.
אולם השאיפות שלו לא נעצרו בתחום המטוסים. לאחר זמן מה החליט לפנות גם לפיתוח טילים בליסטיים.
לשם גייס האירגון שהקים שורה של מומחים להנעה, מבנים והנחייה רקטית, ואלה התכנסו במפעל 333 בחילואן. את הניסויים של המנועים הם ערכו בשטח הניסויים המיוחד שהוקם במדבר המערבי. נאסר הודיע בפומבי על "פיתוחים סודיים וחשובים" בנאומים שנשא, ולחץ על המומחים להשלים את הפיתוח לקראת יום המהפיכה בשנת 1961, אולם בקיץ אותה שנה עדיין לא היו המערכות מוכנות לשיגור הראווה שתכנן נאסר.
אולם בינתיים היו המצרים צריכים הישג תעמולתי מהיר. הם החליטו לרכוש מספר רקטות מטארלוגיות קטנות מארה"ב ולשגר אותן כהישג של המדענים המצריים בתחום החלל.

אנשי "המוסד" בראשותו של איסר הראל, עקבו אחר הפעילות מצרים ואיסר מיהר להביא את הידיעות לראש הממשלה, דוד בן גוריון. אך ישראל גנבה לשליט מצרים את ההצגה:
ראש הממשלה, ושר הביטחון, דוד בן גוריון הורה לאנשי רפאל לפתח רקטה לשיגור מיידי. מטרתו היתה להשיג את המצרים ולצבור הישג תעמולתי. והיתה לו עוד סיבה: באותם שבועות התנהלה מערכת הבחירות בישראל והישג מסוג זה לא היה מזיק, כמובן לא לישראל ולא למפלגת השלטון מפא"י.

מה גודלה של הרקטה?
אנשי רפאל ובראשם מוניה מרדור, התגייסו למשימה הלאומית. מוניה מינה את לירון אנזלם, מראשי פיתוח של תחום הטילים ברפאל, להיות אחראי על תכנון, פיתוח ובניית הרקטה. הזמן שהיה בידו היה קצר מאד ולא היו לו אפשרויות רבות. ואכן הוא התגייס כולו למשימה החשובה ולאחר שבועות אחדים הוא הציג רקטה לתפארת.



מערכת הביטחון לא פירסמה צילומים רבים של ה"שביט 2" ולא פרסמה כל נתונים על מימדיה. לבד מן הצילום של צללית הרקטה הנוסקת בעת בוקר מוקדמת, כשהיא משרכת שובל של עשן, פורסם גם צילום של בן גוריון והפמליה שלו כשהם צופים ברקטה מלמטה.
ואכן, אם לשפוט מצילום זה ניתן להעריך כי מדובר בטיל גדל מימדים. מהשוואת גובה הרקטה לגובהםשל האורחים ניתן להעריך כי גובה הרקטה מגיע לפחות ל-10 עד 12 מטרים.
אולם האמת שונה: צלםשל רפאל בתרגיל מחוכם התיצב מאחורי הרקטה וקרוב אליה, והצליח ליצור רושם כאילו מדובר ברקטה גדולה. האמת שונה: לשם תכנון הרקטה לקחו מהנדסי רפאל את צינור הרקטה של הטיל "לוז", שלא עלה על 27 ס"מ. הם הצמידו לו את הצינור של רקטה מסוג "ר-115" שהיה אותן שנים בפיתוח, ויצרו לשלב שלישי. למעלה הוצמד גם קונוס מתכתי שנשא אבקת נתרן. למעשה הגובה הכללי של הרקטה לא עלה על 3.76 מטרים, אולם היא נראתה כאילו מימדיה גדולים הרבה יותר.

השיגור של הרקטה "שביט 2" היה הישג תעמולתי רב משמעות, בתקופה של מתיחות רבה בין ישראל למדינות ערב.
מיד לאחר השיגור, שזכה לכותרות ראשיות בעיתונות ולפתח את כל מהדורות החדשות ברדיו ובטלויזיה, הגיעו לבן גוריון אלפי מברקים מכתבים אשר בירכו את ישראל על הצטרפותה לעידן החלל.
היו גם כאלה שהבינו את המשמעות של השיגור: הקריקטוריסט פירסם בעמוד האחרון של העתון קריטקטורה ובה נראת הרקטה מזנקת לחלל תוךשהיא פולטת עננת בחירות ובה נכתב: "למרות הריח- זה יפה!"

ישראל לא הסתפקה ברקטות מטאורולוגיות מסוג "שביט 1", שביט 2" או "שביט 3".
בראשית שנות השישים החלו מתפתחים קשרים מיוחדים עם משרד ההגנה הצרפתי ואנשי הפיתוח שלהם, שהביאו, בשנים הבאות לפיתוח של רקטות מיוחדות למטרות צבאיות.
הראשונה בהן היתה הרקטה 620 MDאשר פותחה עבור ישראל על ידי מפעלי המטוסים "אויון מרסל דאסו" יצרן מטוסי הקרב הידוע, שסיפק לישראל שורה של מטוסי קרב שהחלה ב"אורגן" והסתיימה ב"מירז'", באותן שנות פריחה ביחסים בין ישראל לצרפת.
במלחמת ששת הימים הטיל נשיא צרפת שארל דה גול אמברגו על אספקת מטוסים ומערכות נשק על ישראל. בדצמבר 1968, בעקבות הפשיטה של צה"ל על נמל האוויר בביירות, הטיל יורשו, ג'ורג' פומפידו, אמברגו כולל על הקשרים הביטחוניים עם ישראל, והדבר כלל גם את פיתוח הטילים. אנשי משרד הביטחון וחיל האוויר הבריחו לארץ תוכניות, חלקים ומערכות בדיקה והשלימו לאחר מכן את הפיתוח של טילים אלה, אשר זכו בתקשורת הבינלאומית לשם "יריחו".






טילים בליסטיים במצרים
ראשית שנות השישים היו שנות מפתח ביחסים בין ישראל למדינות ערב ובמעמדה של ישראל באיזור.
על רקע הידיעות על הקמת "מפעל טקסטיל" בדימונה, החליט נשיא מצרים, גמאל עבדל נאסר, לפתח טילים בליסטיים היכולים "לפגוע בכל נקודה דרומית לביירות" כפי שהצהיר לאחר הניסויים של הרקטות.
לאחר מספר שנים יכולה היתה מצרים להציג בגאווה בפני הציבור, במצעדי יום המהפיכה ב-23 ביולי, שלושה טילים בליסטיים:


- - אל זאפר (המנצח) טיל חד-שלבי בך טווח של 370 ק"מ
- אל קאהר (הכובש ) טיל חד שלבי בעל 590 ק"מ
- אל ראיד (החלוץ) טיל דו-שלבי שנועד לטווח של 1500 ק"מ. טיל זה פותח "למשימות מדעיות, כולל שיגור לויינים לחלל".
תכנון הטילים הושלם בשנת 1962 והמומחים הגרמניים ערכו ניסויים שלמנועי טילים. ב-21 ביולי 1962 שיגרו המצרים ארבעה טילים ביום אחד בהם טילים לטווח של 280 ק"מ ושהשני וגר לטווח של 580 ק"מ.
פיתוח הטילים הוצג גם כפרויקט למטרות אזרחיות ולכיבוש החלל.

פיתוח הטילים, לבד מן הדגם הראשון "אל זאפר" נפסק מסיבות טכנית וגם לאחר "עידוד" שקיבלו המומחים הגרמניים על ידי אנשי "המוסד" בדמותן של מעטפות נפץ. טילי "אל זאפר" הקטנים, הוצבו על משאיות ונעשה בהם שימוש בתקופת מלחמת יום כיפור נגד כוחות צה"ל בסיני.

תודה בכל אופן.

מובן שהיריחו הוא טיל ולא רקטה. יש לדני שלום מעידות בסגנון זה מעת לעת.

בכל אופן שאלתי התייחסה ל MD ולא לנגזרותיו (ע"פ פרסומים זרים כמובן)...

האם הוא עצמו כטיל בליסטי הוכנס לשימוש מבצעי אי פעם בצבא צרפת או שרק שימש כמדגים טכנולוגיות / אב טיפוס?

די, מספיק, התבגרנו ועברנו את השלב של "על פי מקורות זרים ....".

מקור רשמי של חברת מרסל דאסו (ספר היובל של החברה, שיצא בשנת 1998) מתאר את היסטורית הפיתוח של MD 620 או MD 660 , ומציין רשמית כי זהו פרוייקט טיל בליסטי שהוזמן על ידי ישראל, וכינויו יריחו.

הטיל פותח עבור ישראל ולא עבור צרפת.


ראה:

http://www.dassault-aviation.com/pa...rammes/tech.cfm

תודה.

לא חלמתי לראות אי פעם את הנתון הזה מופיע בצורה רשמית (של מקור זר כמובן). תשולח הצנזורה בחברת מרסל-דאסו לאלתר!

זה גם הופיע בעיתון ידיעות אחרונות לפני שנים, כולל תמונות של הטיל.

1. האם המונח באנגלית המתאים ל"שביט 2" הוא sounding rocket?
2. הרקטה הגיעה לגובה 80 ק"מ. לאיזו מהירות היא הגיעה?

השביט 2 בהחלט מוגדר כ SOUNDING ROCKET.

אין לי נתונים על מהירותו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Asaf X 1. האם המונח באנגלית המתאים ל"שביט 2" הוא sounding rocket? 2. הרקטה הגיעה לגובה 80 ק"מ. לאיזו מהירות היא הגיעה?

לדעתי, הרקטה הגיעה לסביבות ה 5-10 מאך.

הגיוני?? (מהירות המילוט היא בסביבות 40 מאך , טיל קטן מגיע למאכים בודדים , אז רקטה בסדר גודל השביט 2 הגיעה לאזור ה 5 - 10 מאך.. ככה עובד ההגיון שלי...)

אולי 5-8 מאך...משהו באזור.

במחשבה שניה - אפשר אולי לחפש נתונים על משך הניסוי (בשניות) ואז לחשב בקלות את המהירות הממוצעת של הרקטה...

158 . מתחילים לראות את הסוף .

קודם כל אני שמח לשמוע שיהיה מוזיאון לתעופה וחלל, כבר מזמן חשבתי שיש צורך במוזיאון נוסף לנושא התעופה מלבד מוזיאון חיל האוויר. יש עוד פרטים על המוזיאון כמו מתי הוא יפתח ומה הוא יכלול?

ברקע של התמונה {השמאלית} ניתן לראות חרטום של מטוס כפיר.
על החרטום מופעים שתי סימני הפלות.
כידוע לי {ובדקתי} מטוסי הכפיר היפלו רק מטוס אחד בכל שרותם בחייל האוויר.
כאן נכנסת השאלה שלי, למה מצויר על חרטום המטוס שתי סימני הפלה?
אולי מדובר בהפלות של המטוס בשירות חילות אוויר אחרים?

מדובר בצביעה פיקטיבית.

במסגרת חגיגות 70 שנה לידיעות אחרונות, מספרים אישים שונים על שער עיתון או מאורע שנחרטו בזכרונם. היום, כותב שמעון פרס על שיגור שביט 2. אין לי את העיתון עמי - אודה למי שיסרוק הטור ויעלה לכאן.

מעניין אגב, שמכל מעשיו של פרס ומעורבותו בתולדות המדינה זה האירוע שבחר לציין.

49 שנה לאחר השיגור - ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון העלה מספר סרטונים ליוטיוב ובהם שיגור שביט 2. יודגש, כי יומני החדשות משנת השיגור - 1961 - כללו רק מעט מאד חומר מהארוע ומרבית הסרטון לא נחשף לציבור עד כה.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

בינתיים קיבלתי אישור להצגת מאמר בכנס האסטרונאוטיקה הבינלומי ה - 62 בקייפטאון, במסגרת הסימפוזיון להיסטוריה של האסטרונאוטיקה. כותרתו:

reaching for the stars? 50th anniversary of Israel's shavit 2 rocket

אולי ניתן יהיה לקיים ערב עיון / הרצאה בנושא? הצעות ורעיונות לציון האירוע בארץ יתקבלו בברכה (זאת במידה ומישהו ברפאל יחשוב שלא כדאי להקדיש דקה של מאמץ לציין את האירוע) במסגרת רשמית).

580 מדליות להענקה רשמית הונפקו על ידי החברה הממשלתית למדליות ומטבעות, לשימוש משרד הביטחון. להלן סריקות של המדליה , כפי שמופיעות באתר החברה הישראלית למדליות ומטבעות. אם, במקרה, למישהו יש מדליה כזו עם הקדשה בצד המיועד לכך, אשמח לראות תמונה.

גם בני תמותה רגילים שלא זכו לקל המדליה הנ"ל מראש הממשלה ושר הביטחון, יכלו לקנות מדליה בעיצוב שונה, החוגגת אף היא את שיגור שביט 2.

http://www.israeldefense.com/?Categ...2&ArticleID=222

"זה היה הסוד הכמוס השני של שיגור ה"שביט 2". סרט, שהותר לפרסום על ידי ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, מראה את שיגור הרקטה עד לשלב מסוים. לאחר מכן נקטע הסרט. מדוע? מתברר כי מיד לאחר השיגור נסקה הרקטה לשמיים, אולם שניות אחדות לאחר מכן היא התפוצצה. השלב השני לא הופעל ומטרות הניסוי לא הושגו. זאת, בניגוד להודעה הרשמית."

בהזדמנות חגיגית זו אולי אפשר לשנות את כותרת האשכול?

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4400441,00.html

מופיע באנציקלופדיה יפעת לתעופה וחלל, מאת דני שלום (לצערי, אין גרסא זמינה באיכות משופרת):

https://www.facebook.com/groups/142638793064555/

בקבוצה מידע על שביט 2 ועוד.