|
01-07-2006, 22:44
|
|
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
מונולוג של בוגר קורס טייס
סגן רועי סיים ביום חמישי קורס טייס במגמת תובלה ויהיה טייס קרנף (הרקולס) בטייסת הציפור הצהובה:
לא ממש תכננתי להיות טייס. אבא שלי איש צוות אוויר, כך שהנושא היה במודעות שלי, אבל זה לא שחלמתי רק על זה. לפני הצבא חשבתי להיות חי"רניק, באיזשהו פלס"ר או במגלן, אבל יצא שקיבלתי זימון למבדקי טיס, הצלחתי בראשונים, המשכתי לבאים אח"כ, לירפ"א, עברתי גיבוש וזהו, התחלתי את הקורס.
אבא שלי היה טייס קרב, על פאנטום בטייסת העקרב. הוא התגייס מיד אחרי מלחמת יום כיפור. הוא השתתף במלחמת שלום הגליל ובמבצעים שונים. בני גילו שהיו במלחמה בכיתה י"ב הרגישו שהם קצת פספסו את המלחמה. אולי בגלל זה המחזור הזה ככה השקיע בצבא. מבני המחזור שלו בישיבת נתיב-מאיר יש היום שלושה אלופים ושני טייסים (אבא שלי והרב רפי פרץ).
להיות בן של טייס זה עוזר בקורס טייס, לא עוזר במיונים ובקבלה לקורס, אבל כן עוזר להיכנס לראש. הכרתי מושגים כמו תרבות התחקיר ועוד. הקורס גם קרב בינינו, יש לי שפה משותפת עם אבא. לחניכים אחרים אין בבית את מי לשאול "אבא, מה זה 'צלע עם הרוח'".
בפרק הטיסות בקורס, בצ'ק קרב, עברתי למגמת תובלה. היה בי צער מסוים, רציתי להיות במטוסי קרב, לא היה לי חשוב אם להיות טייס או נווט, העיקר להיות על מטוס קרב. אבל מהר מאד גיליתי את עולם התובלה והתרציתי. זה מדהים לגלות מה שהקרנף מסוגל לעשות. נכון שכל ההילה הולכת לטייסי הקרב, כשיש להם מבצע כולם שומעים על כך. העניין הוא שגם טייסות התובלה מבצעות המון מבצעים שעליהם אף אחד לא שומע, גם עכשיו אני לא יכול לספר עליהם.
יש הרבה יתרונות בלהיות טייס תובלה, אחד מהם הוא העבודה בצוות. אם יכולת עבודה בצוות זו תכונה נדרשת לטייס קרב היא חשובה עוד יותר לטייס תובלה. במטוס קרב לפעמים אתה טייס לבד, לפעמים יש שניים. במטוס תובלה תמיד יש צוות של הרבה יותר אנשים וכולם חייבים לעבוד ביחד.
בהקשר הזה של עבודת צוות אני רוצה להזכיר שלושה אירועים שמבחינתי היו משמעותיים במהלך הקורס. בשלב היבשתי של הקורס, במהלך השנה הראשונה, חלה חבר שלי לחדר, סתיו גולן, בסרטן. גולן היה בחור חסון, הוא כבר הספיק לבצע שלוש שנים של שרות קרבי בנ"מ לפני שהתחיל איתנו את הקורס, תמיד היה מוביל בכושר הגופני, תמיד מתחת לאלונקה, ופתאום רואים אותו הולך ודועך. הוא הרגיש חלש, הלך לבדיקות ועוד בדיקות עד שהתברר שהוא חלה בסרטן. גולן עבר טיפולים ונלחם במחלה עד שלבסוף, לפני שנה וארבעה חודשים הוא נפטר.
ההרגשה שלי, כשקורה דבר כזה, לחבר טוב, הייתה קשה מאד. הבנתי שהחיים הם לא משחק, שיש כאן מלחמה על החיים.
לצערי, חבר נוסף מהקורס, שהיה איתי במגמת תובלה חלה בסרטן. הוא נלחם כעת במחלה ואחנו מקווים שהוא מצליח להתגבר עליה.
לעומת שתי חוויות קשות אלו אני נזכר בחוויה טובה, ההרגשה הטובה והסיפוק שאחרי המסע לקבלת סיכת הקצונה. אמנם עברה רק שנה אחת מתוך שלוש שנים ואתה עוד לא מרגיש שסיימת את הקורס, אבל פרק משמעותי הסתיים ועמדת בו בהצלחה. הרגשת ההצלחה מתעצמת בגלל שלא עפת בשלב של השנה הראשונה. אני חושב שלעוף בשנה הראשונה של הקורס הרבה יותר כואב מלעוף בהמשכו. בשנה הראשונה אתה נשפט על האופי שלך, אם עפת בשנה הראשונה כנראה שמבחינת האישיות שלך אתה לא מתאים להיות טייס. בהמשך הקורס, מי שעף, זה בד"כ על רקע מקצועי: שליטה בחומר, שליטה בידיים, קואורדינאציה, כישרי טיסה וכו'.
ההרגשה ביום הזה, של סיום הקורס היא הרגשת סיפוק אדירה, אני כבר מחכה להגיע לטייסת שלי.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 01-07-2006 בשעה 22:46.
|
|