03-06-2006, 11:46
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.07.05
הודעות: 4,631
|
|
שיר שכתבתי
היי לכולם,
בדר"כ אני ב"איור ותלת-מימד", במקרה קפצתי לבקר וגיליתי הרבה אנשים מוכשרים מברוק.
משהו שכתבתי דיי מזמן, כמה שנים אחורה ולא מזמן מצאתי אותו במקרה וחשבתי שיהיה ראוי..
אשמח לשמוע דעתכם.
אתה רחוק עכשיו, אני יודעת
מפליג עמוק אתה, ללא הדעת
שזה עטה נמחק הכל, נרמס הכל
ואיש להשיבם אינו יכול..
נמחקו המילים, נמחקו השירים
ונשכחו זה אט אט שמות אוהבים
ילדים צעירים ועל שפתיהם תשוקה
זו הפעם הראשונה יודעים אהבה
הם היו יחד בגנים הפורחים
ועשו אהבה על עננים נפוחים
וטהורה היא הייתה אותה אהבה
הכיצד ייתכן שגם זאת נגמרה?
וכעט נשארו רק יגון וכאב
ומרוב מחשבות נקרע כבר הלב
וכעט החבר הנאמן ביותר
הוא רק הזכרון , אותו לא יקח לא הוא , לא אחר
גם אני מפליגה עמוק אהובי
ושמך לעד ייחרט בליבי
אני אשמורך כשאיש לא יוכל
ואביא כל סיפור לסופו המיוחל
ואני אדאג לך כשתישן
אהיה לחבר, לגב, למשען
אני אבוא בתור רוח , שתלטף את גופך
זו הדרך היחידה בה אוכל לראותך
אני אצוץ כציפור דרור חופשיה מתמיד
על חלונך ואשמע את קולך המרעיד
אני אדאג שתאהב אותך לא פחות ממני
אך אין אדם שיאהב יותר ממני
אני אופיע בחלומך בלילה סגריר
ושם אחבק, אחמם כשיהיה שוב קריר
ושם , בחלומך, תיהיה שוב שלי..
ושוב נשבעת כמו בתוך סערה
שלא אוהב כך אדם מלבדך
הייה שלום, אהובי היקר
דע, יום חדש כבר מגיע מחר...
|