15-05-2006, 03:16
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
את זה אנחנו יודעים בדיעבד...
יהודה המכבי ל-א ידע שאנטיוכוס אפיפנס חלש כ"כ - ואכן הוא לא כ-ז-ה חלש (את התלמיים הוא הביס
ברמה כזו, שרק איום רומי ישיר, הביא לנסיגתו משם). המרד לא בא תוך תכנון אסטרטגי מקיף, ועובדה
שלקח למעלה מחצי יובל עד לרגע שבו הושגה העצמאות המלאה (בימי שמעון - אחרי שיהודה נהרג
ויונתן נרצח).
הדוגמא היחידה שאנו רואים לתכנון אסטרטגי מצד יהודה, היא הברית עם הרומיים - שמגיעה בסה"כ כמה
חודשים לפני שנפל באלעשה, ובדיעבד אנו רואים שהברית לא הועילה במיוחד ליהודה.
הטקטיקנים הגדולים היו דווקא שמעון ויונתן ום קירבו את העצמאות הרבה יותר בעזרת תמרונים פוליטיים
בין יריבים-לשלטון על האימפריה (בעיקר המאבק בין אלכסנדר בלס, בנו ושר צבאו, לבין דמיטריוס
הראשון והשני).
לעומתם, בר כוכבא יצא למרד במצב של מצוקה אמיתית ליישוב היהודי בא"י. טרם המרד בארץ, היה
מרד התפוצות, שתוצאותיו ניכרו גם בארץ. הנציב העליון היה אנטי יהודי במובהק, והלחץ היה כבד.
באותה סיטואציה די מוגזם לעשות את החישובים ש"הרומיים בשיאם, יוליוס סוורוס הוא מצביא גדול, שזה עתה דיכא את המרד בבריטניה, והקיסר הדרינוס 'חם' עלינו וייכנס בנו בכל כוחו"...
יותר סביר שהמרד פרץ מתוך תסכול. הכשלון היה נורא וגם חוסר התוחלת - אבל דווקא מסורות כאלה
ייתכן שהן הסיבה לכך שנשאר הלפיד הבוער בכל השנים, ולולא היה המאבק להשרדות העם - היה
העם היהודי מתבולל בתוך כמו כמעט כל עם אחר מאותה תקופה (וכמובן, ייתכן שלא - אני רק מנסה
להראות שלא כ"כ הוגן ונכון לשפוט בדיעבד...)...
|