רוס"רים:

M-16 ארוך:

ה־M16 הוא רובה סער המבוסס על לחץ גזים וקירור אוויר, מוזן באמצעות מחסנית בת 30 כדורים ובעל מכנס סגור. משקלו הנמוך של הנשק מושג על ידי שימוש בסגסוגות אלומיניום וחלקי פלסטיק עבור רוב גוף הנשק כאשר בית הבליעה ומנגנון הירי מורכבים מפלדה. הדיוק הרב של הנשק מושג באמצעות מרחק גדול בין הכוונות וקנה ארוך.
לנשק מצב נצור ושני מצבי ירי:

• חצי אוטומטי - בכל לחיצה על ההדק נורה כדור אחד והכדור הבא במחסנית מוכנס לבית הבליעה.
• אוטומטי - בלחיצה על ההדק משתחרר צרור כדורים המופסק ברגע שההדק משוחרר (במספר דגמים מתקדמים נורה במצב זה, הקרוי "Burst", צרור בן שלושה כדורים עם כל לחיצה על ההדק).

M-16 מקוצר (CAR-15):

זהו רובה המהווה גרסה מקוצרת לאמ 16 הארוך,ושימושו בצה"ל החל במהלך שנות השמונים המאוחרות,בעקבות האינתיפאדה הראשונה.

M-4:

רובה ה-M4 הוא רובה סער שפותח כגרסאת קרבין של רובה M16A2 האמריקני. הרובה פותח במרץ 1994 ע"י חברת קולט האמריקנית. הנשק יועד במקור לשימוש כוחות מיוחדים, ותוכנן כך שיהיה ניתן להתקין עליו מגוון רב של עזרים טקטיים: החל בידית הסתערות ופנס, עבור מגוון של כוונות מתקדמות וכלה במטול רימונים 40 מ"מ מדגם M203.ה-M4 קרבין מגיע בשני דגמים: M4 עם ידית נשיאה ("גשר") קבועה והדגם המתקדם יותר: M4A1 עם מסילת פיקטיני במקום ידית נשיאה (ידוע בצה"ל כ-"פלאט-טופ").

יתרונותיו על פני הדגמים הישנים:

• עלה סלילים 1:7 ולא 1:12 (ובעיקבות כך קנה מעובה) מאפשר שימוש בתחמושת "ירוקה" SS109 (ראו להלן) בעלת ליבת פלדה, המאפשרת יציבות של הכדור במרחקים הגדולים מ-300 מטר.
• בעל סתרשף עם מפצה סטייה - מקטין את קפיצת הקנה בעת הירי ומאפשר מכוון מהיר בין כדור לכדור.
• מתאם ARMS 12 לחיבור אמר"לים וכוונות במהירות וללא צורך באיפוס מחדש.
• שיפור בעיצוב ידית האחיזה, לאחיזה טובה יותר.
• נועלן עגול, ע"מ שלא יתפס בווסט ומסיט תרמילים ליורים שמאליים.
• כוונת טלסקופית לראיית לילה "אקילה". בעלת הגדלה פי 4. האקילה היא מא"כ: מגביר אור כוכבים. צורכת שתי סוללות 1.5 וולט.
• הרובה קצר בהרבה מרובה M-16 רגיל ולכן הוא הרבה יותר נוח וקל לתמרון במתאר של לוחמה בשטח בנוי, פריקה מכלי רכב ומשימות באזורים צפופים.

קולט קומנדו:

קולט קומנדו (Colt Commando) הינו השם המסחרי של רובה הסער XM177E2. הוא פותח ב-1969 והוא הגרסה המקדימה לרובה ה-CAR15 שאנו מכירים כיום. הקולט קומנדו הוא גרסת קרבין קצרה במיוחד לרובה ה-Colt Automatic Rifle 15,הרובה נפוץ בקרב כוחות מיוחדים משטרתיים/אזרחיים המיומנים בלוחמה בטרור בשטח בנוי.

גליל:

הגליל הוא רובה סער ישראלי שפותח ע"י התעשייה הצבאית הישראלית על בסיס רוס"ר Rk 62 הפיני שהוא וריאציה של האיי קיי 47.ה"גליל" שימש כנשק הסטנדרטי של כוחות הבטחון הישראלים בשנות ה-70 וה-80: הוא היה הנשק התקני של חיל הרגלים הישראלי וחילות השדה של צה"ל במשך כמעט שני עשורים, ושירת תקופה ארוכה יותר במשטרת ישראל ומשמר הגבול. גרסאות מקוצרות של הגליל משרתות עד היום בחיל השריון ובמשטרת ישראל.

רוס"ר הגליל מבוסס על רובה Rk 62 תוצרת פינלנד (שמבוסס בעצמו על הקלשניקוב (AK-47) הרוסי), אך נעשו בו מספר שינויים, כגון שינוי קוטר הקליע מ-7.62 מ"מ ל-5.56 מ"מ, מהתחמושת הרווחת ברוסיה לתחמושת שבשימוש ארצות הברית ונאט"ו. הגליל זכה למספר תוספות תכנוניות שנועדו להפוך אותו לרובה טוב לשטח עבור החייל הקרבי. אלה כללו פותחן בקבוקים במתפס הקדמי, דורגל קדמי ששימש גם כקוצץ גדרות תיל ומתאם לירי ררנ"ט.

• יתרונותיו: אמינות, עמידות לתפעול בתנאי שטח קשים והקומפקטיות שלו (כאשר הקת מקופלת).
• חסרונותיו: משקלו הכבד יחסי וחוסר הדיוק שלו לעומת רובה M-16.

AK-47:

רובה קלאצ'ניקוב אוטומטי מודל 1947 הוא רובה סער מתוצרת סובייטית בקליבר 7.62 מ"מ. הרובה תוכנן ע"י מיכאיל קלשניקוב ואומץ ע"י הצבא האדום בשנת 1947.
הקלאצ'ניקוב מצטיין באמינות גבוהה ובעמידות. למרות שבעת פיתוחו היה קל וקצר מרובי התקופה, חסרונו הגדול הוא משקלו הרב (בערך 4 ק"ג לאחר ריקון) וחוסר התאמה לאביזרים מערביים מודרניים. עם השנים נוצרו לו גרסאות נוספות (קת מתקפלת, קליבר 5.56 מ"מ ועוד). הקלאצ'ניקוב הוא הרובה הנפוץ ביותר בעולם ומלבד המספר העצום של רובי AK-47 שנפוצו בעולם, מספר רב של מדינות (בייחוד בגוש המזרחי) ייצרו חיקויים של הקלאצ'ניקוב ורובי סער המבוססים עליו. אחד מהם הוא רובה הסער הישראלי גליל, שמבוסס על גרסה פינית של הקלאצ'ניקוב המוכרת בשם Valmet.

בגלל תפוצתו הרבה ומחירו הזול, הגיע הקלאצ'ניקוב למספר רב של קבוצות גרילה וארגוני טרור, והרובה הפך מזוהה עמם.

תבור:

תבור ‎TAR-21 הוא רובה סער מודרני מתוצרת התעשייה הצבאית, שנועד להיות רובה הסער של צה"ל בשנות ה-2000. התבור בנוי בתצורת הבולפאפ (‎Bullpup) - ידית האחיזה וההדק נמצאים לפני מנגנון הירי (הבריח) והמחסנית. תצורה זו מאפשרת את קיצור האורך הכללי של הרובה, מבלי להתפשר על אורך הקנה (ככל שהקנה ארוך יותר הביצועים הבליסטיים של הרובה - טווח ודיוק - טובים יותר). תצורה זו מאפשרת גם הפחתה ניכרת של משקל הרובה, בלי לפגוע בביצועיו. הפחתה נוספת במשקל הושגה באמצעות חומרים מרוכבים, קלים אך חזקים מאוד, שהחליפו חלקי מתכת ופלסטיק רבים. חומרים אלה קלים לתחזוקה, ואינם נתקפים ע"י חומרי ניקוי לא סטנדרטיים (כמו סולר למשל), שבהם משתמש החייל בשדה.

בתכנון ה"תבור" הוקדשה תשומת לב גם לפרטים קטנים:

• גוף ומשען לחי ארגונומיים, שמביאים את הרובה באופן אוטומטי לשדה ראייתו של היורה, ומגדילים בכך את סיכויי הפגיעה כבר בירי הכדור הראשון.
• התאמה קלה של הרובה ליורה ביד ימין ולזה היורה ביד שמאל.
• הכוונת מורכבת על הקנה במקום על הגוף, מכך משיגים דיוק גבוה שכן הכוונת לא יוצאת מאיפוס עם הקנה.
• הכוונת האינטגרלית של התבור היא כוונת השלכה MARS (ראשי תיבות של Multi-Purpose Aiming Reflex Sight). כדי לכוון באמצעות כוונת זאת, על החייל להביא את הנקודה האדומה שמופיעה על הכוונת על המטרה. כוונת זאת מופעלת באמצעות סוללות ובנויה לחסוך באנרגיה על מנת לשמור על אורך החיים של הסוללות.
• כדי לא לבלבל את החייל בפתיחת הכוונת ובסגירתה, תו האיכון (הנקודה האדומה) מופעל אוטומטית בעת פתיחת הניצרה, ונסגר בעת נצירת הנשק. הכוונת (MARS) כוללת גם ציין לייזר, המאפשר כיוון גם בלילה.
• כוונות ברזל לגיבוי.

אקדחים:

גלוק 17:


גלוק 17 היה האקדח הראשון שעוצב ופותח על-ידי החברה האוסטרית גלוק. ייחודו של האקדח היא היותו החלוץ בשימוש בפולימרים פלסטיים בייצור גוף הנשק ורבים מחלקיו. אקדח זה נחשב לאחד הטובים בעולם ומשרת ביחידות מלחמה בטרור רבות בעולם, ביניהן הימ"מ והשב"כ הישראליות.
הגלוק 17 יורה תחמושת 9 מ"מ לוגר. האקדח עצמו הוא חצי אוטומטי המוזן ממחסנית חיצונית של 17 כדורים.

הגלוק 17 עבר שלושה שינויים גדולים מאז שהוא הוצג, המודל הנוכחי הוא דור שלישי של גלוק 17.
גלוק הציגו כמה גירסאות של גלוק 17:

• גלוק 17C - יש בו שני חורים בקנה ולכן הרתע של האקדח קטן יותר בזמן ירי באקדח.
• הגלוק 17L הוא לתחרויות עם קנה ארוך יותר.
• הגלוק 18 והגלוק 18C הם בעלי מצב אוטומטי מלא.

גלוק 19:


הגלוק 19 הוא אקדח שעוצב ופותח על-ידי גלוק. הגלוק 19 קטן יותר מגלוק 17. יש לו מחסנית עם 15 כדורים, גלוק התחילה לפתחו ב־1988.

לגלוק 19 כמו כל אקדחי גלוק יש שלוש נצרות בטיחות. ממדי האקדח הם: אורך 174 מ"מ גובה 127 מ"מ רוחב 30 מ"מ.

גלוק 19 עבר שני שיפורים עיקריים ממכירתו לציבור, המודל הנוכחי הוא 3rd (דור שלישי) והוא נקרא GLOCK 19s . ההבדל בין גלוק 19 לבין גלוק 19c שהקנה בגלוק 19c עם שני חורים שמקטינים את עוצמת הרתע באקדח. כמו כן גלוק 19c שוקל 10 גרם פחות מגלוק 19.

גלוק 19 משמש כוחות ביטחון ברחבי העולם, והוא מאוד נפוץ בתור אקדח להגנה עצמית. רוב החברות שבוחרות להשתמש בגלוק 17 משתמשות בגלוק 19 לאנשים בעלי כפות ידיים קטנות או לנשיאה נסתרת. המחסניות של גלוק 17 מתאימות בדיוק לגלוק 19 אבל המחסנית תבלוט במקצת עקב התוספת של שני הכדורים שיש במחסנית של גלוק 17. יחסית לגלוק 17, הגוף והקת שלו קצרים בכ-12 מ"מ, דבר הגורם לאקדח להיות קל יותר להסלקה בעודו שומר על גודל וביצועים של אקדח שירות.


*ליריחו ולסיג סאואר לא נמצאו דפי מידע עדכניים בעברית.

נשק נ"ט:

רקטות:

לאו (LAW):

לאו (באנגלית - LAW או Light Anti-Armor Weapon ), או בשמו המלא M-72 LAW הוא רקטה נגד טנקים מתוצרת ארצות הברית.
עד שהוחלף על ידי הM136 AT-4, היה הלאו הנשק הנגד טנקים הקל העיקרי של צבא ארצות הברית. הלאו פותח בשנות השישים, על מנת להחליף את הבזוקה כנשק נ"ט ברמת מחלקת החי"ר. הלאו הוא למעשה רקטה נגד טנקים בקוטר 66 מילימטר, עם צינור שיגור חד פעמי. המשגר מורכב משני צינורות, כאשר הפנימי נפתח טלסקופית אחורה לפני השימוש, ודורך את הנשק. הרקטה עצמה מיוצבת סנפירים, וראש הנפץ הוא מסוג מטען חלול.
מרות סיווגו כנשק נגד טנקים השימוש בו הוא בעיקר נגד מבנים ורכבים קלים יותר כמו נגמ"שים ומשוריינים אחרים, זאת בעיקר עקב יכולת חדירת השריון הגרועה שלו, 240 מ"מ פלדה בלבד (להשוואה: רקטת RPG-7 ישנה יכלה לחדור כ-330 מ"מ פלדה ואילו רקטת RPG מודרנית: כ-600 מ"מ).


RPG:

RPG-7 הוא מטול רקטות נגד טנקים שפותח ויוצר על ידי ברית המועצות ב-1962 וכיום הוא נשק הנ"ט (נגד הטנקים) הנפוץ ביותר בעולם. ה RPG-7 נחשב לנשק יעיל, אמין, זול ופשוט. תכונות אלה וזמינותו הרבה הפכו אותו לנשק המועדף על ארגוני גרילה ומיליציות לא-סדורות, בייחוד כאלה הנלחמות כנגד צבא מאורגן הכולל חיל שריון מצויד בטנקים. ה RPG-7 נמצא גם בשימוש צבאות סדירים, ביניהם צה"ל. כיום הוא מיוצר בחברת Basalt הרוסית.

שיפון:

בסוף שנות התשעים של המאה ה-20 החלה חטיבת הטילים (RSD) של תע"ש לפתח את השיפון (Shiphon), מטול רקטות מתקדם המבוסס על ה-B-300 SMAW המשודרג. השיפון, כמו ה-B-300, תוכנן כמטול רקטות אישי זול שיגשר את הפער בין רקטות נ"ט דוגמת ה-RPG-7 והלאו (LAR) לבין טילי נ"ט מונחים דוגמת הTOW עורב והגיל (ATGM).

מבנהו של השיפון שונה מזה של משגר ה-B-300 . השיפון מורכב בעצם ממארז חיצוני המכיל בתוכו רקטה אחת. מארז זה מהווה גם את המשגר עצמו. כדי להפוך את המארז למשגר מוכן לירי כל מה שיש לעשות זה לחבר אליו את מנגנון הירי ומערכת בקרת אש (ראו בהמשך). אחרי הירי אפשר לנתק את מנגנון הירי ובקרת האש ולהשתמש בהם פעמים נוספות על מארז אחר. את המארז הריק ניתן לטעון ברקטה נוספת ולהכשיר לשימוש נוסף ("השמשה") על ידי נשק מוסמך (qualified armorer).

הכוונות האופטיות של משגר ה-B-300 הוחלפו במערכת בקרת אש (FCS, בק"ש) מתקדמת המשלבת מד-מרחק ומחשב ירי המאפשרים ליורה לכוון ולפגוע בדיוק רב במטרות נעות, תוך שמערכת הבק"ש לוקחת בחשבון את כיוון הרוח, הטמפרטורה, הלחות, זווית ההגבה של המשגר, תנועת המטרה והמרחק ממנה. מערכת בקרת האש מגיבה לנתוני הסביבה בזמן אמת ומשלימה את חישובי הירי בפחות משניה. מערכת הבק"ש היא רב-פעמית והשימוש בה משפר באופן ניכר את דיוק הירי.

השיפון יורה רקטות 96 מ"מ מתקדמות בעל ראש קרבי כפול (טנדאם) המציג יכולת חדירה המשוותה לזו של טילי נ"ט מדור ב' ו-ג'. רקטות הנ"ט של השיפון יכולות לחדור מיגון ריאקטיבי שמתחתיו 800 מ"מ של שריון פלדה ואילו הרקטות-נגד-ביצורים יכולות לחדור קירות מבטון מזוין שעוביים כחצי מטר (500 מ"מ). כדי לשפר את טווח הירי מצוידות רקטות השיפון במנוע רקטי דו-שלבי המאפשר להם טווח טיסה של כ-1000 מטר.

כיום נמצא השיפון בשירות ביחידות המיוחדות של צה"ל (מחליף את ה-B-300 המיושן משנות השמונים) וכן בשירות הימ"מ. השיפון משמש אותם בעיקר כנגד ביצורים וכנגד מחבלים המתבצרים בבתים ומסרבים לצאת. בעקבות אינתיפאדת אל אקצה גבר השימוש ברקטות השיפון למטרות אלו אך במקרים רבים העדיפו היחידות המיוחדות להיעזר בדחפור די-9, כאשר היה זמין.

ישנם דיווחים סותרים על מצב הפיתוח של השיפון, בעוד סקירות אמל"ח מ-2003 טענו שהשיפון נמצא עדיין בשלבי פיתוח מתקדם וכמעט סופי, מקורות אחרים טוענים שרקטות ומטולי שיפון כבר נפרשו אצל יחידות עילית ישראליות והופעלו בשטח עוד בשנת 2000.

טילים:


עורב:


טאו (TOW) הוא טיל נ"ט מתוצרת ארצות הברית (מכונה בצה"ל "עורב"). ראשי התיבות של TOW הן: Tube-launched, Optically tracked, Wire-guided שפירושן: משוגר מצינור, נעקב אופטית, מונחה תיל.

הטיל נחשב כטיל "דור שני" בטילי הנ"ט. ראש הנפץ של הטיל הוא מסוג מטען חלול. הטיל מונע בדלק מוצק. בזנב הטיל קיימת נורית תת אדום אשר נעקבת ע"י מערכת עקיבה אופטית (הנמצאת במשגר) במהלך מעוף הטיל. מערכות הטיל הנמצאות במשגר, משדרות, באמצעות תילים המחברים את הטיל אליהן, תיקונים לניווט הטיל, בהתאם לנתונים המתקבלים ע"י מערכת העקיבה. איש הצוות המכוון ויורה על המטרה נקרא בצה"ל כוון.

למרות היות טיל הטאו מערכת נשק שבבסיסה היא מיושנת, היא נחשבת למערכת נשק אמינה יחסית ובתוספת פיתוחים שונים שנוספו לה במשך השנים, היא מצליחה לשמור על מקומה בחלק גדול מצבאות העולם. למעשה הטאו הוא טיל הנ"ט הנפוץ ביותר בעולם ונמצא בשימוש של מעל 40 צבאות וגם בשימוש ארגוני טרור.

נשקי צלפים:

:TCI M89SR

נשק שדובדבן משתמשת בו ושאר היחידות המיוחדות.רובה T.C.I. M89SR הוא רובה צלפים חצי-אוטומטי ייחודי בתצורת bulllpup, שתוכנן על ידי ד"ר נחמיה סירקיס ויוצר על ידי מספר חברות מישראל, ביניהן: חברת חברת Sardius, חברת Technical Consulting International וחברת Technical Equipment International שמייצרת כיום את הרובה.

רובה ה-M89SR הוא למעשה רובה M-14 שהומר לתצורת bullpup ושודרג בארגונומיה על מנת לתפקד כרובה צלפים או רובה קלעים קומפקטי ומדויק. הרובה קצר מאוד (85 ס"מ) וקל למדי (רק 4.5 ק"ג ריק, כ-6 ק"ג טעון עם סקופ).

תצורת bullpup היא תצורה של רובה בה המחסנית ומנגנון הפעולה נמצאים בתוך הקת, הרבה מאחורי ההדק. באמצעות תכנון זה אפשר לייצר רובה קצר, ללא התפשרות על אורך הקנה (שחיוני לעוצמת הירי ולדיוק, בייחוד לטווחים ארוכים). תצורת ה-bullpup הייתה נפוצה אז באירופה עבור רובי סער (דוגמת ה-FAMAS הצרפתי או ה-SA80 הבריטי) אך רוב רובי הצלפים היו רובים בריחיים עם קנים ארוכים, על מנת להשיג דיוק מירבי. היתרון המרכזי בתצורת ה-bullpup הוא השגת רובה קצר עם קנה ארוך. רובה צלפים קצר הוא רובה שקל להחביא ולפרוש בשטח במתארים של לחימה אורבנית וקצב האש החצי-אוטומטי שלו הופך אותו לנשק קלעים מצוין. יתרה מכך, הרובה כה קצר, עד שניתן להרכיב עליו גם משתיק-קול ולשמור על אורך של בערך מטר (שזה עדיין נחשב לקצר ביחס לרובי צלפים אחרים).

למרות התצורה החדשנית, ה-M89SR מציג ביצועי צליפה טובים מאוד עבור רובה צלפים חצי-אוטומטי: טווח ירי אפקטיבי מקסימלי של 1000 מטר, בדיוק של 1 מעלת קשת עם תחמושת צבאית תקנית.


בארט :

בארט M82A1 (באנגלית: Barrett) הוא רובה צלפים כבד המיועד לפגיעה במטרות משוריינות וחדירת חומרים. הבארט הוא רובה הצלפים הנפוץ בעולם מסוג זה, הקליבר שלו הוא 0.5 אינטש (קליבר של M2 Browning מק"כ). כאמור, הבארט משרת בצבאות ויחידות אכיפת חוק רבות בעולם, ביניהן צה"ל וצבא ארצות הברית (תחת הסימון XM-107 או M-107).

התפקיד של הבארט בצה"ל מוגדר כ Hard Target Interdiction ("חודר מטרות קשות" או HTI), כלומר הבארט M82A1 משמש בעיקר לפגיעה במטרות משוריינות או קשוחות כגון מכוניות, נגמ"שים קלים, מבנים, (דרך) קירות ועוד. הייעוד המקורי שלו היה צליפה בטווח רחוק במיוחד, אך הבארט התגלה כלא מתאים לכך עקב משקלו הרב, הנדסת אנוש גרועה ומחסור בתחמושת אמינה. לכן, הוחלט להסב אותו לרובה HTI ואת תפקיד הצליפה לטווח ארוך להפקיד בידי הרמינגטון M24, רובה צלפים בריחי בקליבר 7.62 מ"מ נאט"ו.

בידי חיל ההנדסה הישראלי הבארט M82A1 משמש גם לפירוק פצצות ונטרול מטענים מרחוק. לעיתים משתמשים בו כדי לפרק את המטען מבלי לפוצצו ולעיתים המטרה היא לפוצצו פיצוץ מבוקר כאשר הוא מצוי באזור מבודד ומאובטח. במקרה זה, הצלף/חבלן יורה במטען כאשר הוא נמצא בטווח רחוק מספיק, מאחורי מחסה. יחידת יהל"ם הייתה הראשונה לרכוש רובה זה בצה"ל ובעקבותיה הוא נרכש גם ביחידות אחרות, ואחר כך בכלל חיל הרגלים הישראלי. בעקבות הרכישה, הוקמה בכל פלוגה מסייעת בחי"ר מחלקה של צלפי בארט.

בעקבות הצלחתו של הבארט בשלל תפקידיו (הבארט גם נחל הצלחה מסוימת בהריגת מחבלים מאחורי מחסה ומטווח רחוק) הוחלט לרכוש גם את הדגם המשופר M82A1M.


רמינגטון M-24:

הרמינגטון M-24 הוא רובה צלפים צבאי המבוסס על רובה צלפים רמינגטון 700 האזרחי. הרובה הוא נשק הצלפים הסטנדרטי של צבא ארצות הברית (תחת השם M-24 SWS, כאשר SWS זה ראשי תיבות של Sniper Weapon System) ושל צבא ההגנה לישראל (תחת השם רוב"צ M-24). רובה ה M-24 נחשב לרובה צלפים מדויק ביותר, המתאים לביצוע פגיעות כירורגיות בטווחים ארוכים. עם התחמושת המתאימה צלף מומחה יכול להגיע עם הרובה למקבצים בפיזור של 0.25 מעלות הקשת (זהו מדד לסטייה הזוויתית של הכדור מהמטרה).

SR-25:

רובה הקלעים SR-25 (שנקרא גם KAC SR-25 ע"ש החברה שמייצרת אותו) הוא למעשה התאמה של רובה ה M16/AR15 למשימות צליפה במרחקים בינוניים-ארוכים. זהו רובה צלפים חצי אוטומטי, ולמרות זאת הוא נחשב למדויק ביותר.

הרובה, שתוכנן על ידי יוג'ין סטונר, מבוסס על המנגנון והבסיס של סדרת רובי ה M16 וה M4 קרבין, ששונו באופן ניכר על מנת להגביר את הדיוק והיציבות של הרובה. שינויים נוספים היו שיפור הארגונומיה של הנשק - אלמנט חשוב ברובי צלפים. ההבדל הבולט ביותר הוא החלפת ידית הנשיאה הנפוצה במסילת "Picatinny", אשר מאפשרת הרכבת כוונות אופטיות, כוונת הברזל הרגילות או ידית נשיאה בקלות רבה. עוד מן החלקים ששונים מתצורת הM16 הרגילה, הם הקנה, הידית ועוד מנגונונים פנימיים.

הקליבר של ה-SR-25 הוא 7.62 מ"מ נאט"ו (308.) (בניגוד לרובה ה M16 המקורי אשר משתמש בקליבר 5.56 מ"מ). הוא מסוגל לירות אש חצי אוטומטית, והוא מדויק למרחק של 550 מטרים, ובמשקל של כמעט 5 ק"ג (תלוי בתצורה), הוא רובה קלעים קל ויעיל. למרות שרובים חצי אוטומטים נחשבים ללא מדויקים ביחס לרובים בריחיים, ה SR-25 מציע דיוק של 0.75 MOA (דקות קשת), שזה טוב מאוד גם ביחס לרובה בריחי.


דראגונוב:

רובה צלפים דרגונוב הוא רובה צלפים רוסי חצי-אוטומטי המשמש בעיקר את ארצות ערב וארצות מזרח אירופה, אך גם ביחידות מיוחדות של צה"ל וצבא ארצות הברית שהשיגו אותו כנשק שלל מהאויב. הדרגונוב הוא פיתוח של רוס"ר "קלצ'ניקוב" לרובה צלפים, שלמעשה מתפקד כרובה קלעים כיתתי או רובה סער מיוצב ומדויק לטווחים ארוכים. הדרגונוב הוא הרובה הראשון שפותח מלכתחילה כרובה לקליעה וצליפה בטווחים ארוכים. מתכננו היה יבגני פיודורוביץ' דרגונוב, בין השנים 1958 ו 1963.

מקלעים:

מא"ג:

נהוג לחשוב שראשי תיבות מא"ג הם ראשי תיבות של "מקלע אחיד גדודי" אך זוהי טעות שכן המקור מאנגלית פירושו MACHINE GUN ומתייחסים למקלע FN MAG 58 מדגם M-240 הנפוץ בשירות צה"ל. שמו נובע משמו הלועזי MAG שמציין "מכונת ירייה לשימוש כללי" (Mitrailleuse d'Appui General = General Purpose Machinegun). ה FN MAG הוא מקלע בינוני בקליבר 7.62 מ"מ ומיוצר ע"י חברת FN הבלגית. מקלע זה נפוץ בכל צבאות נאט"ו ובפרט בצה"ל ובכוחות המזוינים של ארצות הברית. יתרונותיו של המא"ג הם אמינותו וכוח האש הגדול שלו. חסרונותיו הם משקלו הרב יחסית והתחמושת הכבדה שלו, שמהווים פקטור מגביל רציני עבור החייל המתפעל אותו. חסרונות אלה כמובן אינם קיימים כאשר המא"ג מורכב על גבי רכב. כתוצאה מכך הוא נמצא בשימוש נרחב מאוד על כלי רכב כגון טנקים, נגמ"שים וג'יפים (ובנאט"ו כלל איננו נמצא בשימוש אצל חיל הרגלים).

בשנות ה 90 החלה מגמה להעדיף מקלעים קלים יותר היורים תחמושת קטנה יותר (5.56 מ"מ) ואת מקלעי המאג החלו להחליף במקלעים שתפקידם הוגדר כ SAW ("נשק אוטומטי חולייתי"). בצבאות נאט"ו את המאג החליף ה FN MINIMI M-249. בצה"ל נכנס לשירות מקלע הנגב תוצרת תע"ש שנחשב לאמין במיוחד בתנאי מדבר.


נגב:

מקלע נגב (IMI NEGEV) הוא מקלע קל תוצרת ישראל. הנגב הוא מקלע קל בקליבר 5.56 מ"מ, מוזן שרשיר ובעל דו-רגל שייעודו העיקרי הוא Squad Assult Weapon (או: Squad Automatic Weapon). הנגב מיוצר ע"י תע"ש והוא המקלע הסטנדרטי של צבא ההגנה לישראל.

מקלע הנגב הוא מקלע אמין ומדויק. יתרונותיו הגדולים על מתחריו (המאג והמינימי) הוא משקלו הקל יחסית, גודלו הקומפקטי ועמידותו לתנאי מדבר קשים. המסגרת הקומפקטית שלו - בייחוד בגרסת "נגב קומנדו" - מאפשרת גם להסתער עם המקלע ולהשתמש בו במבצעים מיוחדים, מבלי לאבד כוח אש ויכולת חדירת שריון.

בשנות ה-90 הגיש צה"ל דרישות למקלע קל, שמבוסס על ניסיונו הרב עם מקלע המאג M-240 והמינימי M-249. תע"ש תכננה את המקלע עפ"י מפרט של צה"ל וסיימה את התכנון ב 1995. ב-1996 ביצע צה"ל ניסויי שדה במקלע ובשנת 1997 הוא התקבל ע"י צה"ל ונרכש בכמויות כדי להפכו למקלע הראשי של כוחות היבשה.

הנגב נחשב להצלחה עצומה בקרב צה"ל ולחיילים שהשתמשו בו היו חוות דעת חיוביות ביותר על הכלי. הנגב נחשב לתחליף ראוי למאג ולמינימי, אם לא טוב יותר.


מק"כ :

ה M-2 Browning הוא מקלע כבד בקוטר 0.5 אינץ' (12.7 מ"מ). זהו אחד המקלעים הותיקים והנפוצים בעולם שעדיין נמצאים בשימוש. ה M-2 הוא עדיין המק"כ הראשי של צה"ל והכוחות המזוינים של ארה"ב, וידוע בזכות האמינות והדיוק המצוינים וכוח האש הגדול שלו.

אמר"ל:

עדי:

ה"עדי" הינה משקפת לראיית לילה מסוג מא"כ בעלת יכולת התקנה נוחה על קסדת החייל המאפשרת תצפית רציפה וידיים פנויות לפעילות.

נתונים טכניים:
שדה ראיה: 40 מעלות/ 711 אלפיות.
משקל המשקפת: 650 גרם.
משקל מתאם קסדה: 285 גרם.
שפופרת מגביר אור כוכבים (מא"כ): דור ג'.
סוללות: AA V1.5 .
אורך: 12 ס"מ.
רוחב: 13 ס"מ.


עכבר:

ה"עכבר" הינו אמצעי ראיית-לילה פסיבי מסוג מא"כ, בעל שפופרת דור ג'. המכשיר הינו דו-עיני, חד-עוצמי, ללא הגדלה.


צורות הפעלה:
באחיזה ידנית - ה"עכבר" תלוי ברצועה על הצוואר. הצפייה בו נעשית כשהוא אחוז בידיים, בדומה לשימוש במשקפת.
עם רתמת ראש - ה"עכבר" מוצב מול עיני המשתמש באמצעות רתמת ראש (ללא קסדה, או מתחת לקסדה), כאשר שתי ידיו פנויות. משמש בעיקר לתנועה רגלית.
עם מתאם קסדה - ה"עכבר" מוצב מול עיני המשתמש באמצעות מתאם לקסדה (חי"ר, ג'נטקס או VRC), כאשר שתי ידיו פנויות. משמש בעיקר למובילי רק"ם ולנהגי ג'יפ. המתאם מאפשר להסיט את העכבר כלפי מעלה למצב "המתנה".

שפנפן חד עיני (שח"ע):

שפנפן חד-עיני (שח"ע) הינו אמצעי ראיית לילה קטן מסוג מא"כ, קל משקל ובעל ביצועים גבוהים מבחינת חדות ובהירות תמונה.
השימוש בשח"ע מתבסס על עצמאותה של כל עין בהסתגלות לתנאי תאורה. יתרונו הבולט על פני אמצעי ראיית לילה דו-עיניים אחרים, הינו ביכולת המשתמש לראות בעין אחת את התמונה המוגברת דרך השח"ע ובעין השניה לראות בתנאי לילה רגילים, בכך נחסך זמן הסתגלות העין במעבר בין תנאי ראות שונים, וכן מתאפשר תפקוד החייל בסביבתו הקרובה.
מידות השח"ע ומשקלו הקל מאפשרים הפעלתו ע"ג רתמת ראש וכן נשיאתו ביד.
לשח"ע מקור אור א"א פנימי היכול להאיר סביבה קרובה בתנאי תאורה חלשים - יעיל במיוחד בשטח בנוי ולקריאת מפה.
רתמת הראש עשויה שלד קל וחזק עם קשת מתכווננת, רפידות מצח, לחי וסנטר, ורצועות מתיחה. הרתמה מאפשרת התאמה ונוחות למשתמש במצב של חבישת קסדה ובלעדיה.

אלפ"ה (אמצעי לפיזור הפגנות)

כדורי גומי:

כדורי גומי הם תחמושת אל-הרג הנועדה לפיזור הפגנות אלימות והתפרעויות. למעשה כדורי גומי הם כדוריות או גלילונים בעלי ליבה של מתכת המצופים במעטפת גומי עבה, הנורים מהתקנים מיוחדים (הנקראים רומה רימונים) המורכבים על הרובה האישי. ירי בכדורי גומי נועדו לפזר הפגנות באמצעות גרימת פציעות יבשות וכואבות למתפרעים וכן לנטרל מתפרעים שמהווים איום על שלום השוטרים או המפגינים. למרות שכדורי הגומי מוגדרים כתחמושת "אל-הרג", בטווחים קצרים פגיעת כדורי גומי יכולה להיות קטלנית.

ררנ"ג:

ררנ"ג (רומה רימונים נגד מפגינים) - מדובר בקופסה ובה 15 כדורי גומי הנורים ע"י כדור תחמיש חסר קליע. משקלה של כל כדורית 16 גרם, והיא עשויה מפלדה בקוטר 15.75 מילימטר, מצופה פוליאתילן בעובי של 2 מילימטר. הכדורים מפוזרים ביריה אחת ובכך טובים לפיזור קהל מתפרעים המוני. הררנ"מ מיוצר בישראל. בטווח של פחות מ 40 מטר הם יכולים להיות קטלניים. התקן זה נמצא בעיקר בשימוש צה"ל ולא בשימוש משטרת ישראל.

טמפון:

"טמפון" - מארז הכולל 4 שלישיות או 4 רביעיות של גלילוני גומי, הניתן לטעינה מחודשת. הגלילונים נורים ע"י כדור חסר קליע, כאשר הניילון המאגד את הגלילונים יחד מתפרק עם יציאת הגלילונים מהרובה בזמן הירי והגלילונים עפים, כל אחד בנפרד. אמצעי זה יותר מדויק מהררנ"ג. משקלו של כל גלילון גומי בשלישיה הוא 16 גרם וברביעיה 10.5 גרם. הגלילון עשוי מליבת מתכת המצופה בגומי בעובי של שלושה מילימטר. בטווח של פחות מ 40 מטר הם יכולים להיות קטלניים. התקן זה נמצא בעיקר בשימוש צה"ל ובשימוש משטרת ישראל ומיוצר ע"י תע"ש.

רימונים :

• רימון רסס (Frag Grenade) - רימון שמתפוצץ תוך שחרור הדף רב ורסיסי מתכת, מטרתם היא להרוג. טווח ההריגה הממוצע של רימון תקני הוא בין 1 ל 5 מטרים.
• רימון עשן - רימון שלא גורם נזק אלא משחרר עשן (אפור או צבעוני) שנועד למטרות מיסוך, בלבול, הסוואה ואיתות.
• רימון גז - רימון שנועד לפזר גז במקום נחיתתו. בדרך כלל גז מדמיע למטרות פיזור הפגנות.
• רימון הלם (Stun Grenade) או Flash Bangs - רימון שמתפוצץ ויוצר הבזק אור חזק ומסנוור וקול נפץ עז אך לא גורם נזק. מטרתו היא להמם את המטרה ולתת את היוזמה לצוות התוקף, שיוכל לבצע את מהלכיו ראשון. רימונים כאלה נפוצים בידי יחידות עילית ללוחמה בטרור וחיוניים למבצעי חילוץ בני ערובה. רימון ההלם המצוי בידי צה"ל אינו גורם להבזק אלא רק לקול נפץ, וייעודו העיקרי הוא פיזור הפגנות.

קרדיט לאתרים הבאים:
מז"י ,וויקיפדיה ,פורום צו"ב ואתר הסליק.

מקווה שנהנתם מן הסקירה !.

"בגבורה ובענוווה"

כל הכבוד על הסקירה, יפה מאוד.
ד"א - יש עוד טיל נ"ט בשימוש צה"ל.. אבל לא יודע אם אני אעבור על ב"מ.

יש יותר מאחד.

וכן, אתה תעבור על ב"מ.

מה הג'אוולין - גיל לא מסווג.

הלהט גם איכשהו לא מסווג.

פשוט לא מן הראוי להביא לסקירה הזאת את הטילים הללו כיוון שיש בהם מערכות שעוברות על ב"ש.

"בגבורה ובענוווה"

אתה בכלל לא בכיוון ידידי.

אנשים מעתיקים מילה במילה סיקורים שאנשים באתרים מסויימים כתבו, כלומר, סיקורים שהם אספו באופן אישי מידע עליהם, או יודעים מנסיון אישי בעבר, ועבדו עליהם קשה, מעתיקים הכול לסכמה אחת, ולא מתביישים לקרוא לזה סיקור אישי שלהם? ועוד זוכים ל''תשואות הקהל''? אני קורא לזה העתקה, אין בה שום דבר חדשני, או מקורי, ונעשה בדיוק אפס השקעה בשביל לעשות אותה.
היה עדיף פשוט לקשר לינק לכול ערך בוויקפדיה מאשר להעתיק בבוטות כזאת, אז זה היה יותר פיירי לאתר שבו נמצא המידע ושם נכתב במקור.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כל הכבוד על הסקירה.
באמת דבר מעשיר וחשוב לדעת עליו.

דבר אחד שלא הבנתי בקשר לתבור, לא יודע איפה שמעתי על זה אבל שמעתי שיש לתבור ייחודיות גם בכך שיש לו דבר שנקרא Corner shot - שזה בעצם אקדח קטן שמורכב אליו (אל התבור) ואפשר לראות מעבר לפינה (מצלמה קטנה) וכך יש פחות סיכון של החייל, זה נכון או שסתם שמעתי על זה ?

"תסתכל על האורות מאחוריך. על קריית שמונה, על כפר גלעדי ומרגליות וכל עמק החולה. ותבין
שתקיפה שלנו כאן שומרת על האנשים מתחתינו למטה." - סא"ל אבי דהן, מג"ד בנח"ל, רגע לפני
תקיפה בדרום לבנון.

Corner Shot

From Wikipedia, the free encyclopedia

Jump to: navigation, search
Corner Shot Holdings, LLC is a joint U.S.-Israeli company headquartered in Miami, Florida. The company was founded to market a device known as the Corner Shot to militaries and law enforcement agencies around the world. The device was invented by Amos Golan, a former Lieutenant Colonel in the Israeli Defense Force and enables the operator to fire almost any compatible handgun/rifle/submachinegun at angles (up to 60 degrees) without exposing the operator to hostile fire. The device works by attaching the pistol to the Corner Shot, bending it to the desired direction, and using an LCD monitor to aim. The Corner Shot has also been developed into a 40mm grenade launcher version. A bazooka version is being planned, as of 2006.

[edit]


References

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לא זה לא נכון.
הקורנר שוט זה אמל"ח בפני עצמו.

אתה יודע אולי אם זה מתאים רק לתבור או שגם לרובים אחרים ?

"תסתכל על האורות מאחוריך. על קריית שמונה, על כפר גלעדי ומרגליות וכל עמק החולה. ותבין
שתקיפה שלנו כאן שומרת על האנשים מתחתינו למטה." - סא"ל אבי דהן, מג"ד בנח"ל, רגע לפני
תקיפה בדרום לבנון.

חבל ששכחת הרבה אמר"לים כמו לילית, עכברוש, ועוד, ולא ציינת בכלל כוונות אופטיות בשימוש צה"ל (אלביט,מפרולייט, מארס טריג'יקון ועוד...) אם כבר סקירה על אמל"ח, אז תרשום שמדובר על סקירה של אמל"ח בשימוש חי"ר, גם טנק הוא אמל"ח וגם מוקש וחומרי נפץ הם אמל"ח.

ארדוף אוייבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם..

(מרץ 05 לשעבר)

מציע כי האשכול יעצר כאן וגם ככה לא צריך לתרום מידע !!!!

לא דיברתי על דברים מסווגים, לא נראה לי בכלל שיש אמל"ח של חי"ר שהוא מסווג.


אבל זה שהוא פספס המון אמל"ח שהוא לא מסווג, לדוגמא פצצות מטול למינהן ועוד.
(נ.ב. זה ררנ"מ לא ררנ"ג)

ארדוף אוייבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם..

(מרץ 05 לשעבר)

הסקירה כשלעצמה היא בסדר גמור.

זה לא קשור לידע שלו, הוא לקח את הכל מאתרים אחרים... עם כל הכבוד מספיק לחטט בפורום הזה ובצו"ב כמה שעות ויהיה סקירה על כל מה שהוא רוצה..

ארדוף אוייבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם..

(מרץ 05 לשעבר)

תאמין לי שלשבת ולערוך את הסקירה כמה וכמה פעמים לפני שהיא עולה לרשת לוקח לא מעט זמן.

לבחור את הקטעים הרלוונטיים מכל סקירה גם לוקח זמן.

אם כ"כ מפריע לך שהחסרתי דברים למה שלא תעלה סקירה שלהם?

"בגבורה ובענוווה"

צ'מע אחי, אני לא מזלזל, כל הכבוד על הסקירה, פשוט יש דברים שפספסת זה הכל.

ולי אין זמן לעשות סקירה, אני צריך לקום לבסיס מחר

וגם אני מעדיף שלא לעשות סקירה על משהו שאני לא בטוח ב100%, אני לא חי"רניק, אז אני לא יודע בוודאות מה יש להם, מה שכן אם אתה רוצה אני יכול לציין כמה דברים שלא כתבת עליהם...

ארדוף אוייבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם..

(מרץ 05 לשעבר)

מקפיץ למען החברים שלא ראו את האשכול!.

"בגבורה ובענוווה"