|
10-04-2006, 08:43
|
|
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
10.4.1931- הקמת האצ"ל- סקירה
10 באפריל 1931- הקמת האצ"ל
ראשיתו של הארגון
לאחר מאורעות תרפ"ט נקטה "ההגנה" מדיניות שנודעה כ"מדיניות ההבלגה" ושנועדה להראות לבריטים שמקור אי-השקט בארץ איננו הציבור היהודי. מדיניות זו לא נשאה חן בעיני רבים שסברו שיש לנקוט בכוח על מנת להגן על הציבור היהודי וכן להקים כוח יהודי מזויין כגרעין לצבא המדינה היהודית שתקום בעתיד. בעקבות זאת חלק מחברי ההגנה פרשו ממנה והקימו את האצ"ל. הפורשים מההגנה מחו גם על מדיניות הגבלת העליה שננקטה על ידי הבריטים.
תקופת המרד הערבי הגדול
בזמן המרד הערבי הגדול (1936 - 1939), שבמהלכו נהרגו למעלה מ-320 יהודים, נקטו אנשי האצ"ל בפעולות תגמול כנגד התקפות טרור ערביות. בעקבות רציחתם של חמישה יהודים בקיבוץ קרית ענבים בנובמבר 1937, האצ"ל פתח בסדרת פעולות טרור שנמשכו עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. התקפות הארגון כנגד התקפות ערביות הסתיימו בלפחות 250 הרוגים בסך הכל, בלפחות 60 פעולות במהלך תקופה זו.
פעולות שהסתיימו בהרוגים
ההתקפה הראשונה שהסתיימה בהרוגים, אשר במהלכה נרצחו 2 פועלים ערבים במטע בננות, התרחשה ב-20 באפריל 1936. כשנה לאחר מכן, במרץ 1937, נרצחו 2 ערבים בחוף בת-ים, ובנובמבר באותה שנה, נרצחו 6 ערבים במספר מקרי ירי בירושלים. באפריל 1938 הטמינו אנשי האצ"ל שתי פצצות באתרים אזרחיים בעיר חיפה (האחת ברכבת והשנייה בבית קפה), מהן נהרגו 3 ערבים ושני שוטרים אנגלים. בחודשים מאי-יוני באותה שנה, נרצחו 14 ערבים (ביניהם שוטר אחד) בחמש פעולות שונות ברחבי הארץ, אחת מהם בחצר בית חולים בחיפה.
ב-5 ביולי 1938, התרחשו שלוש התקפות באותו היום. בראשונה נרצחו 7 ערבים במספר מקרי ירי בתל אביב, בשנייה נרצחו 3 ערבים מפצצה שהתפוצצה באוטובוס בירושלים, ובהתקפה נוספת בירושלים נרצח ערבי נוסף. למחרת היום, נרצחו 18 ערבים ו-5 יהודים משתי פצצות שהתפוצצו בו זמנית בשוק 'מלון ערבי' בחיפה. יומיים לאחר מכן נרצחו 4 ערבים באמצעות פצצה שהוטמנה בירושלים. בשתי התקפות נוספות באותו החודש, נרצחו 49 ערבים בסך הכול מפצצות שהוטמנו בשווקים בירושלים ובחיפה.
בחודשים אוגוסט 1938 ופברואר 1939, נעשו שתי התקפות קטלניות נוספות, במהלכן נרצחו בסך הכול 85 ערבים מפצצות שהוטמנו בשווקים שונים בערים יפו, חיפה וירושלים. ב-29 במאי 1939, טמנו אנשי האצ"ל מוקש בבית הקולנוע "רקס" בירושלים – בהתקפה זו ובפשיטה על הכפר בייר עדאס שנערכה באותו היום, נרצחו 10 ערבים.
ב-19 ליוני באותה שנה, באחת הפעולות המפורסמות של האצ"ל, הוסתרה פצצה על גבו של חמור בשוק בחיפה. בהתקפה זו נרצחו 20 ערבים, ו-27 ערבים נוספים נרצחו בהתקפות אחרות באותו החודש. באחת ההתקפות נרצח שוטר בריטי שניסה לנטרל פצצה שהוטמנה בסניף דואר בירושלים. בחודשים יולי-אוגוסט שלאחר מכן, נרצחו 13 ערבים ושני קצינים בריטים.
השפעת "הספר הלבן"
פרסומו של "הספר הלבן" ב-17 במאי 1939 הפך את הנציבות הבריטית בארץ למטרה העיקרית של האצ"ל. בתקופה זו התגייס האצ"ל להבאת עולים באופן "בלתי לגאלי" כהגדרת הבריטים, וסייע לנחיתתם של עשרות אלפי עולים במסגרת "עליית אף על פי".
עם התפתחות הארגון הוא זכה להכרה מחלקים מהציבור העברי. הוקמה תחנת שידור חשאית בשם קול ציון הלוחמת, ופורסמו עלוני קיר, כרוזים וכן העיתונים המחתרתים "חירות" ו"אף על פי".
המוסדות הלאומיים היהודיים והסוכנות היהודית לא ראו בעין יפה את קיומו של הארגון וטענו שהוא מערער את ההצדקה המוסרית של דרישות היהודים על הארץ, ואף מפריע להשגתם של יעדים אלו.
הבריטים ראו בארגון גורם להפרת סדר קיצונית ונלחמו בו בחורמה. אנשי אצ"ל נכלאו במחנות המעצר ובבתי הכלא בצריפין, בירושלים, כלא עכו וחיפה. לוחמי אצ"ל נעצרו ונתלו - הראשון בהם היה שלמה בן יוסף, שירה על אוטובוס ערבי כפעולת תגמול.
הלחימה בשלטון הבריטי
כשפרצה מלחמת העולם השנייה החליט האצ"ל להשעות את פעולותיו נגד הבריטים על מנת שלא להפריע למלחמתם בנאצים. קבוצה מאנשי הארגון, בראשות אברהם שטרן (יאיר), לא הסכימה להחלטה זו ופרשה מן האצ"ל והקימה את ארגון הלח"י.
במהלך המלחמה אף ביצע האצ"ל פעולות צבאיות לטובת הבריטים. באחת הפעולות האלו שנערכה בעיראק ב-1941 נהרג מפקד האצ"ל דוד רזיאל. לאחר מותו נתמנה יעקב מרידור למפקד האצ"ל, עד חודש דצמבר 1943, אז החליפו מנחם בגין.
כשנודעו ממדי האסון של יהודי אירופה וסירובם של הבריטים לאפשר לפליטים להגיע לארץ ישראל החליטה הנהגת האצ"ל בינואר 1944 לחדש את המלחמה בבריטים ביתר שאת. הותקפו מחנות משטרה, מס ההכנסה הבריטי, משרד רישום המקרקעין, הרדיו ומחנות צבא. כן הותקף צינור הנפט העיראקי.
בנובמבר 1944 נרצח בקהיר הלורד מוין על ידי הלח"י, לאחר שעשה ככל יכולתו כדי לסגור את שערי ארץ ישראל בפני פליטי השואה. הבריטים פתחו בהתקפה נגד הארגונים הלוחמים היהודיים. בהנהגת היישוב חששו מהחמרת הפעולות הבריטיות שעלולה לפגוע במטרות של הציונות והיישוב בארץ. כך התחילה תקופת "הסזון", שבמהלכה הוסגרו אנשי הארגונים הפורשים לידי הבריטים וניתנה לגיטימציה להלשנות נגד פעילים מארגונים אלו. עד מהרה צומצמה מדיניות זו מחשש לסכן את אחדות המאבק העברי, אך היא לא נפסקה לחלוטין.
בצעד קיצוני במיוחד, שערכה ממשלת המנדט ב-19 באוקטובר 1944 כנגד עצירי האצ"ל והלח"י, הוגלו מאות עצירים למחנות מעצר באפריקה (ראו הרחבה בערך גולי אצ"ל ולח"י). הגולים ערכו נסיונות בריחה אחדים, אך רק מעטים מהבורחים הצליחו בכך בתנאי המעצר הקשים (ראו הבריחות ממחנות המעצר באפריקה). העצירים שוחררו וחזרו ארצה רק לאחר קום המדינה, ב-12 ביולי 1948.
בחודש ספטמבר 1945 הוחלט על הקמת "תנועת המרי העברי" שהורכבה מנציגי שלושת הארגונים: לח"י, אצ"ל ו"ההגנה". הארגונים שמרו על עצמאותם אך פעולותיהם היו כפופות לאישור מפקדת "תנועת המרי". ב-1 בנובמבר 1945 בוצעה פעולה משותפת גדולה, "ליל הגשרים", שבמהלכו פוצצו גשרים ופסי רכבת בכל רחבי הארץ.
בתקופה זו פעל האצ"ל גם נגד מפקדת הבולשת ביפו, נגד בסיסים צבאיים בצריפין ובחולון, פוצץ מטוסים בריטיים בשלושה שדות תעופה שונים, הוריד רכבות מהפסים ועוד פעולות רבות. שיתוף הפעולה עם מפקדת "תנועת המרי" תם למעשה עם פיצוץ מפקדת הצבא הבריטי ומזכירות השלטון המנדטורי במלון המלך דוד בירושלים. האצ"ל טען שקיבל את הסכמת "תנועת המרי", אך זו הביעה מורת רוח ממספר האבידות הרב, 91 הרוגים וכ-250 פצועים, ובהם יהודים רבים.
תנועת ה"הגנה" הסכימה להפסקת אש עם הבריטים בעוד האצ"ל סירב והמשיך בפעולות אינטנסיביות, ובראשן פריצת כלא עכו, ב־4 במאי 1947, ושחרור מרבית האסירים הכלואים בו.
בתקופה זו הועלו לגרדום אסירי אצ"ל אחדים, ושניים מהם, מאיר פיינשטיין ומשה ברזני, התאבדו בתא הנידונים למוות באמצעות רימון שהוסווה כתפוז.
הניסיון למנוע את תלייתם של שלושה אסירים, מאיר נקר, אבשלום חביב ויעקב וייס, על ידי חטיפה נגדית של חיילים בריטיים, לא עלה יפה. הם ניתלו וכך גם שני החיילים הבריטיים. לאחר תליית שני הסרג'נטים הבריטיים סמוך לנתניה לא נעשה שימוש בעונש המוות על ידי שלטון המנדט הבריטי.
פירוק האצ"ל
האניה אלטלנה בוערת
בעקבות החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית פרצו מהומות ואלימות ערבית נגד היישובים העבריים ודרכי התחבורה. האצ"ל השיב בהתקפות נגד בירושלים, אזור, חיפה, טירה ודיר יאסין, שם נהרגו ונפצעו ערבים רבים ונפוצו שמועות על טבח מכוון, ובעקבות זאת קמה בהלה גדולה ומנוסה של ערבים. ב-25 באפריל תקף האצ"ל את יפו במסגרת "מבצע חמץ" אך נתקל בהתנגדות עזה (כוחות "ההגנה" הצליחו לאחר מכן לכבוש את העיר).
ב-1 ביוני 1948 נחתם הסכם לפירוק האצ"ל, אשר השאיר כוח אצ"ל מיוחד בירושלים בשם "הגדוד הירושלמי", ויתר יחידות האצ"ל הוכפפו לצה"ל. הסכם זה נחתם על רקע שאיפתו של ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, להשתית את מדינת ישראל על ממלכתיות.
זמן קצר לאחר מכן הגיעה ארצה ספינת נשק של האצ"ל, "אלטלנה", שהייתה אמורה להגיע עוד קודם להסכם הפירוק. ב-22 ביוני 1948, טובעה הספינה מול חופי תל אביב, לפי הוראתו של בן גוריון, משום שהאצ"ל סירב למסור לצה"ל את השליטה המלאה בספינה, ודרש להעביר 20% מהנשק שעליה ליחידותיו העצמאיות בירושלים.
גם לאחר אירוע זה המשיך האצ"ל לשמור על עצמאותו בירושלים, הדף את ההתקפה המצרית ברמת רחל ופרץ את חומות העיר העתיקה דרך שער ציון בלילה שבין 16 ל-17 ביולי. האצ"ל נאלץ לוותר על הישג זה משום שביום 17 ביולי התחילה הפסקת האש. ב-21 בספטמבר ויתר האצ"ל על קיומו העצמאי ונסתפח לחלוטין לכוחות צבא ההגנה לישראל.
מפקדי האצ"ל לדורותיהם
· מצביא האצ"ל ומפקדו העליון: זאב ז'בוטינסקי
· המפקד הראשון: אברהם תהומי
· המפקד השני: רוברט ביטקר
· המפקד השלישי: משה רוזנברג
· המפקד הרביעי: דוד רזיאל
· המפקד החמישי: יעקב מרידור
· המפקד השישי: מנחם בגין
עולי הגרדום
תשעה מלוחמי האצ"ל, שנתפסו על ידי הבריטים, נשפטו למוות והוצאו להורג בתלייה:
שלמה בן יוסף (למעשה חייל בית"ר, אך נמנה על חיילי האצ"ל)
דב גרונר
מרדכי אלקחי
יחיאל דרזנר
אליעזר קשאני
מאיר פיינשטיין
יעקב וייס
אבשלום חביב
מאיר נקר
מתוך ויקיפדיה.
קישורים נוספים:
ניתן לראות תמונות והסטוריה באתר האצ"ל וכן באתר מוזיאון האצ"ל
לקריאה על מערכות האצ"ל בירושלים- "בלהב המרד" מאת יהודה לפידות
לקריאה על סיפורן של לוחמות האצ"ל- "היום שרה הקטנה" מאת יהודה לפידות
לקריאה על רדיפות ההגנה את האצ"ל- "ציד אחים" מאת יהודה לפידות
לקריאה על האצ"ל בשנות ה-30- "לידתה של מחתרת" מאת יהודה לפידות
לקריאה על "מאה שנות ציונות, מאבק והגנה" מאת נילי קדרי
_____________________________________
|
|