29-12-2004, 16:50
|
|
|
חבר מתאריך: 06.10.04
הודעות: 1,059
|
|
התשובה היא - כן.
השאלה שלך מצויינת, אבל הרשה לי להתמקד בה, ולא בשני הכיוונים שניסית לפתח.
Au79 הביא מאמר שהציג את הגישה הפוסטמודרנית (בעין ביקורתית אמנם) - אך התשובה לשאלתך נטועה בדיוק בגישה זו. הפוסטמודרניות מזהה עולם "מתפרק". עולם שבו הופכים הדימויים ל"מציאות" הסובבת סביבנו, בעוד שהקשר בינם לבין הדברים "הממשיים" (שהם באים לדמות) - מתנתק. אנחנו מוקפים למעשה ברפרזנטציות - בייצוגים, סמלים, דימויים, סימנים - שהופכים למושאי ההתייחסות של כולנו, תוך התעלמות מן "המיוצגים" עצמם, שלאט לאט נמחקים.
הדוגמא הבולטת והמובהקת ביותר לכך היא הוירטואליזציה הגוברת של החברה האנושית. אתה, אני ואחרים פה - מיוצגים באמצעות דימוי ממוחשב ומלאכותי, הנעזר ב"סמל" שבחרנו לייצג אותנו. אתה אינך מי שאתה "באמת" אלא ייצוג בדיוני המכונה "Rutasashi". ההיגיון הפוסטמודרני מניח, כי עם חלוף הזמן, תנותק תודעתנו מן "המציאות" הפיסית שסביבנו ותעבור להתקיים בסביבה של ייצוגים בדיוניים חסרי "אחיזה" במציאות הפיסית (כמו למשל הסביבה הוירטואלית הזו).
מכאן, שאתה אינך עוד "בשר ודם", אלא דמות וירטואלית על-זמנית שיכולה להתקיים ללא שום קשר למימד הפיזי שעומד תחת יצירתה. תחת הניק Rutasashi יכולים לכתוב עוד דורות רבים, Rutasashi ימשיך להחזיק בתיבות דואר גם בעוד אלף שנים ולהיות נגיש בלחיצת כפתור גם בעוד אלפיים.
זוהי רק דוגמה למערכת רפרזנטטיבית. ההגות הפוסטמודרנית טוענת כי גם בחיינו "האמיתיים" אין אנו אלא פרטים תלושים ושרירותיים התועים בין בליל ייצוגים וסמלים אותם אנו טועים לחשוב כ"אמיתיים".
התשובה לשאלתך, תחת נקודת המבט הפוסטמודרנית, היא חיובית. אנחנו לא נמות, משום ש"אנחנו" זוהי פיקציה סימבולית המתקיימת בזכות עולם דימויים על-זמני.
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.
|