27-03-2006, 16:51
|
|
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
פתרון- דדי רוזנטל.
ביוני 1979 השתתפה טייסת "הזנב הכפול" לראשונה בקרב-אוויר. זה היה קרב-אוויר, שחיכו לו הרבה מאוד זמן. ההפלות הראשונות של הטייסת היו גם הפלות הבכורה העולמיות של ה-F-15 וכולם ציפו להן בנשימה עצורה. "היתה נבחרת די קבועה בטייסת, שתוכננה להיות הצוות של קרב-האוויר הראשון והורכבה ממפקד הטייסת לשעבר איתן בן-אליהו, משה מלניק, יורם פלד, וגיא גולן ז"ל. לנו, הצעירים, לא נתנו אפילו להתקרב למטוסים. קינאנו, כעסנו, אבל הבנו שאין לנו סיכוי מול הנבחרת.
"בערך שלושה חודשים אחרי קרב-האוויר הראשון, ציוותו אותי לקרב-אוויר יזום. קרב-אוויר יזום זה לא דבר אקראי, יש לו משמעות מאוד רצינית מבחינת המוכנות שלך. אתה לא מפחד בקרב כזה. הרבה פחדו במלחמות, אבל לא במשימות מתוכננות. אני לא זוכר מצב שבו יצאתי לפ"מ (פקודת מבצע) ואנשים פחדו או דיברו על פחד. מאמנים אותנו להיות דוברמנים. אין דבר כזה פחד.
"אמרתי לעצמי: 'יא אללה, כאן הולך להיות קטע'. ידעתי שאני מפיל בקרב הזה ושלא יכול להיות שאני לא אפיל. תיכננתי מה אני עושה עם המטוס כדי לשפר את הסיכויים שלי להפיל. כל החושים שלי התכוונו לזה שאני חייב לחזור עם מטוס.
"היינו במארב בגובה נמוך בצור. בני צינקר ורונן נצמדו למיגים הסוריים וניסו ליירט אותם ואנחנו דילגנו למקום קרוב יותר כדי לסייע להם. רביעיית מיגים הוזנקה לחתוך להם את הדרך ואנחנו באנו לפגוש אותם. כשראיתי את הבליפים על המכ"ם וידעתי שהולכים למפגש, לא האמנתי שזה קורה. זה היה מין חלום, שלא מאמינים שהוא יתגשם.
"היינו רביעייה מול רביעייה. אבנר נווה הפיל שני מטוסים, ישראל, כיום מפקד תל-נוף, הפיל מטוס אחד ואני הפלתי אחד. זה היה בלגן בלתי רגיל, המון אדרנלין ותחושה של התגשמות. בקרב עצמו עושים דברים שהם דומים מאוד לקרבות אימונים, רק שפתאום, כשיורים, יוצא טיל מהכנף. הטיל הזה טס למיג, והמיג מתפוצץ מול העיניים. מטוס יפהפה הופך לאדי מתכת, פשוט אדי מתכת. זה מדהים. הקרב נגמר ואבנר נווה צעק לכולם: 'נתק מגע, מערבה, מערבה', תוך 45 שניות הופלו ארבעה מיגים. בדרך חזרה לא האמנתי שזה קרה בכלל. מיד רציתי עוד.
http://www.iaf.org.il/Templates/Jou...=50&docID=20517
_____________________________________
|