לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 27-04-2009, 22:14
  ה"שמל" ה"שמל" אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.12.06
הודעות: 497
המשימה החשאית של אנשי השריון שנשכחה-טנקים בירושלים

לא שמעתי על הסיפור הזה מעולם, ולא מצאתי אותו בחיפוש בפורום, מה יודעים החברים?


המשימה החשאית של אנשי השריון שנשכחה
רבים ממפקדי צה"ל במלחמת ששת הימים לא היו מודעים למשימה המיוחדת: בלב י-ם המפורזת הוסתרה יחידת טנקים שנערכה לכיבוש העיר
עמית גולדנברג | 27/4/2009 19:30
מקור- http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/...&loc=2&tmp=1953

ביום שבת 3 ביוני 1967, יומיים לפני פתיחת מלחמת ששת הימים, עשתה את דרכה לירושלים משלחת צבאית מכובדת שכללה את הרמטכ"ל דאז יצחק רבין, סגנו עזר וייצמן ולא מעט אלופים מהמטכ"ל.

הם היו נתונים תחת לחץ כבד מצד צמרת המדינה ונערכו לפרוץ הקרבות. לכן, בין הפגישות הרבות שתוכננו לאותו יום, הם החליטו לבדוק לראשונה גם את יחידת הטנקים הסודית שהוחבאה במחנה אלנבי במשך כמעט עשר שנים.


מעטים ידעו על קיומה, ומעטים אף יותר זכו לראותה במו עיניהם. היא הייתה אמורה להיות הנשק הסודי של צה"ל במלחמה על ירושלים, הקלף המנצח שתכנן הצבא לשלוף ברגע שיחלו היריות על מערב העיר.

חשיבות הסודיות הייתה רבה. בירושלים של אותה תקופה חל איסור חמור על החזקת כלי נשק במתחם העיר, קל וחומר מפלצות פלדה מלאות תחמושת, כמו ששת הטנקים שנחו במשך חמש שנים שלמות, ערוכים ומוכנים ליציאה בכל רגע.

"כשחבורת המפקדים הגיעה למחנה אלנבי בשעות הצהרים הלוחמים כבר חיכו לה בתוך הטנקים מלאי התרגשות", מספר זוהר ברעם בן ה-66, אחד ממפקדי הטנקים דאז ומי שהפך לאחר מכן לראש מדור מורשת קרב בחיל השריון.
"תגיד לרמטכ"ל שאתה מוכן"
מפקד היחידה, סגן אלוף אהרון קמארה, המתין לרגע הזה זמן רב. "רבין הגיע ונעמד בסככה שלנו עם עוזי נרקיס ועזר ויצמן," מספר ברעם. "במקרה הטנק שלי היה קדמי, אז יכולתי לשמוע את הכל. רבין דיבר עם אהרון, ואני שומע אותו עם הסיגריה בפה אומר לו: 'תגיד, הטנקים האלה יכולים בכלל לנסוע."'?


לרגע הזה חיכה קמארה עשר שנים. במקום לענות, סימן המפקד הצעיר ללוחמיו עיגול בידו - הסימן להתנעת הכלים. "מיד התנענו את הטנקים והתקדמנו מטר קדימה," אומר ברעם. "רבין לא האמין למראה עיניו."

הדקות הבאות נחקקו היטב בזיכרונו של הטנקיסט הצעיר. "אחרי שכיבינו את הכלים יצאתי מהטנק וקפצתי למטה," הוא מתאר. "נתקלתי בחייל שהכשיל אותי, והסתבר לי מיד שזה היה האלוף ויצמן.
הוא תפס אותי בחולצה, קירב אותי אליו ולחש לי באוזן: 'תגיד לו, תגיד לו שאתה מוכן לצאת קרב.' 'למי'? שאלתי. 'לרמטכ"ל,' הוא אמר, 'תגיד לרמטכ"ל שאתה מוכן לצאת."

ברעם התייצב, יישר את מדיו וניצב לפני רבין. "הצדעתי לו ואמרתי: 'המפקד, אני מוכן לקרב,"' הוא נזכר. "רבין הסתכל אליי עם הסיגריה בפה, ושאל אותי: 'כן'? ארוך כזה. עניתי לו ב'כן' נחרץ.

הוא הושיב אותנו בעיגול, התיישב איתנו ואמר לאהרון: 'החייל הזה אומר לנו שאתם מוכנים לקרב, זה נכון'? ואהרון מיד התחיל להסביר לו: 'אם הירדנים יפרצו דרך רמת רחל נעשה ככה, ואם דרך הר הצופים אז נעשה ככה.' רבין הקשה: 'ואם אתם צריכים להגיע לארמון הנציב, איך אתם נכנסים,'? 'מדדנו,' ענה לו אהרון, 'אפשר להיכנס עם טנק.'
"בהצלחה בקרב"
הרמטכ"ל הרצין. "הוא אמר לנו: 'טוב, אני רואה שאתם מוכנים. ביום שני הקרוב אני עומד לתקוף את המצרים עם אלף טנקים, אין לי מי שיגן על ירושלים, רק אתם. עכשיו אני רוצה שתגידו לי אם אתם מוכנים למשימה,"' מספר ברעם. "כך, במעגל, אמרנו לו: 'כן המפקד,' אחד אחד.

טוב שישבנו, כי הייתי נופל על הרצפה ומתעלף. פתאום אתה שומע שעוד יומיים מתקיפים עם אלף טנקים ויוצאים למלחמה, ואין לך מושג."


אבל כאן לא תמו ההפתעות. "רבין המשיך ואמר: 'אל תספרו לאף אחד את מה ששמעתם פה, רק האלופים שמאחוריי יודעים על זה,' ואנחנו נדהמנו כל כך שהוא משתף אותנו," נזכר ברעם. "נעמדנו מולו ואמרנו לו: 'בהצלחה הרמטכ"ל, והוא אמר: 'תשמרו על עצמכם.' כך ידענו שהולכת להיות התקפה ביום שני."

רק כמה שנים לאחר מכן הבין ברעם את אשר עמד על כתפיו באותה שיחה. "אחותו של רבין סיפרה לי בדיעבד שהוא היה אז בתקופה קשה," הוא מסביר. "זה היה אחרי שבן גוריון העלה את חששותיו לגבי המצב במצרים, וייצמן לקח אותו לסיור כדי לקבל את הביטחון מחיילים כמונו, שיראה שאנחנו מוכנים לקרב. ממש לפני שהם עזבו בא אליי וייצמן ואמר לי, 'ידעתי שאתה ממזר, בחרתי היטב. בהצלחה בקרב."'
לא נכנסו לספר
קשה מאוד למצוא את אהרון קמארה, מפקד יחידת הטנקים הסודית שלחמה בששת הימים, ואת חבר מרעיו. לא הרבה מאנשי השריון הוותיקים מכירים את היחידה שכבשה את ארמון הנציב בשעות הראשונות של המלחמה ועזרה לצנחנים להיכנס לעיר העתיקה.

האלוף אברהם אדן, מפקד השריון מ- 1969, למשל , הודה באוזנינו כי מעולם לא שמע על יחידת הטנקים הסודית שנלחמה בירושלים. גם במוזיאון השריון בלטרון יש להגיע עד להיסטוריון הראשי, ד"ר עמיעד ברזנר, כדי לקבל אישור על קיום היחידה.

מה שהיה סוד הסודות בשנים שלפני המלחמה, ממשיך עוד היום להעדר כמעט לחלוטין מספרי ההיסטוריה הישראליים ולהשאיר את אנשי היחידה הסודית בערפל. "מי סיפר לך עליי? ", שאל אהרון קמארה, היום בן 80, מקים ומפקד היחידה. כמה ימים לאחר מכן, כשנפגשתי עם המפקד הקשיש נמוך הקומה וחמור הסבר, ועם "צעיר הפלוגה" זוהר ברעם.

"אהרון אסר עלינו מאז ומתמיד לספר על היחידה, וככה השכיחו אותנו", מספר ברעם. "עשו תהילת יתר לצנחנים, ואותנו הצניעו". קמארה לא מרוצה מההשוואה. "אנחנו לא עשינו את זה בשביל המיתוס", הוא חותך בכעס את דבריו של ברעם. "החיילים שלי כל הזמן באים אליי בטענות, למה לא אמרתי כלום כל השנים, אבל מרגע שגמרנו את המלאכה לא היה לי מה להגיד יותר. אני לא טוב בריצות לתקשורת".
לחמנו כמו אריות
האתוס הצבאי של מלחמת ששת הימים מאדיר רק את שמה של חטיבת הצנחנים בפיקודו של מוטה גור, שפרצה לכותל, זכתה בתמונה המפורסמת ונחקקה בספרי ההיסטוריה באופן בלעדי כמשחררת העיר ירושלים. "כשמשה נתן כתב ספר ראשון על הקרב בירושלים, הוא חשב שרק הצנחנים לחמו", מספר קמארה.

"אחרי שהוא גילה אותנו הוא גנז את הספר הראשון, וכתב ספר שני שכלל גם את השריון. מוטה גור כעס עליו, וכתב ספר משלו. אני זוכר שאחרי המלחמה שאלתי את מוטה 'תגיד, לא הזכרת אף פעם את הטנקים, מה, הם לא היו במלחמה? אנחנו לחמנו כמו אריות, בלעדינו הייתם נהרגים. אבל אני לא רצתי לעיתונות, והם כועסים עליי עד היום".


לדעת ברעם, ההסבר עמוק יותר. "נוח לנו, כישראלים, שלצנחנים יש תהילת הנצח הזאת", הוא מסביר. "מה, נצא לריב על ההיסטוריה? אנחנו היינו מילואימניקים, עם אוברדראפט, עם ילדים. חזרנו לחיים ולא יצאנו לספר".

אך למרות צניעותם של אנשי היחידה, עדיין נותר טעם חמוץ בפיהם כמי שלקחו חלק חשוב בשחרור ירושלים. לפני כמה שנים, כשהחלו כבר להזדקן, החליטו ביחידה להוציא אות מלחמה משלהם. "אמרנו, אם אף אחד לא מוציא לנו אות, נוציא אחד בעצמנו, ככה שיהיה לנו זיכרון", מספר ברעם. "אות המלחמה הזה, הוא אחד הדברים היחידים שמסמלים את השריון בקרבות ששת הימים".
"אנחנו היינו מוכנים"
הסיפור על יחידת הטנקים הסודית בירושלים מתחיל בשנת 1958, בפגישה של מפקד השריון חיים בר-לב ואהרון קמארה, אז מילואימניק משוחרר בן 29. "בר לב קרא לי ואמר 'קמארה, אתה תגן על ירושלים', הייתי אז רב-סרן במילואים וגרתי כל החיים בעיר.


בר- לב אמר לי, תשמע, אתה יוצא לקורס מג"דים לטנקים, ואתה תהיה מפקד יחידה שתשב בירושלים בהיחבא ותתכונן לגרוע מכל. התפקיד שלך הוא להקים את היחידה, אתה תעשה איתם מה שאתה רוצה ואני אהיה הפטרון שלך. אמרתי לו 'אוקיי'. מה אני יכול להגיד? ".

כשהגיע קמארה לפלוגה, הבין שהיחידה הסודית היא בגדר חלום, תיאוריה. "כשהגעתי וראיתי שאין כלום פניתי לבר- לב והוא אמר לי:'לא, חביבל'ה, אני נתתי לך את הרעיון, את האנשים והטנקים תשיג לבד", הוא מספר. "הלכתי אל החטיבה והם סידרו לי 200 מילואימניקים. ראיינתי את כולם, ומתוכם בחרתי מאה".

את המתנדבים חילק המפקד החדש למחלקות והתחיל באימונים. שנה לאחר מכן, כשהכוח כבר היה מאורגן היטב, פנה למפקד האוגדה ודרש לקבל טנקים. "אמרתי לו,'אם אתה רוצה שאני אגן על ירושלים תביא לי טנקים מצוינים - 'מיסופר'", הוא אומר ומוסיף בחיוך, "אלו היו טנקים שהאמריקאים הביאו לגרמנים בתנאי שלא ימכרו לנו, והגרמנים בכל זאת הביאו לנו אותם. אלו טנקים סודיים, הם לא היו קיימים בארץ".

כיוון שאסור היה להכניס טנקים לירושלים, בנו להם אנשי היחידה צריפים שעליהם נכתב "חיפה ירושלים חברת החשמל". את הצריפים העמיסו על מובילי טנקים, וכך העלו אותם לתוך העיר. זמן מה אחר כך הועברו חלק מהטנקים למחנה סטף שמחוץ לעיר, ובירושלים נותרו שישה כלים בלבד.
"ירושלים הייתה מלאה במרגלים"
"בשנת 1961 התייצבתי בפני חיים בר- לב ואמרתי לו שהיחידה מוכנה", מספר קמארה. "הלוחמים היו מוכשרים, הכנו תוכניות לתסריטים שונים והיינו מוכנים לכל דבר. מהרגע הזה, היחידה שלנו הייתה מגויסת לכל דבר הכי קטן שקרה בגבול". ברעם מאשר.

"הייתי אז סטודנט באוניברסיטה העברית", הוא מספר. "הייתי שומע לפעמים יריות, ופשוט עוזב את הכל ורץ לטנקים. לא דיברנו עם אף אחד, הייתי נעלם לפעמים לשבוע, אפילו לחודש, ואף אחד לא ידע לאן אני הולך. ירושלים הייתה מלאה אז במרגלים ובתככנים, ולא יכולנו להסתכן בלספר".

לאחר כמה חודשים הבין קמארה שאם רוצים שהטנקים יהיו מוכנים בכל רגע, צריך להטעין את התותחים בתחמושת ושאלו יעמדו מוכנים לצאת לקרב בכל רגע. כך, במשך חמש שנים, עמדו הטנקים הסודיים בירושלים, מוכנים לקרב. "היית רק צריך לדרוך את המקלע", מספר ברעם, "והכל היה עובד".

פעם בחודש היה קמארה לוקח את הלוחמים הצעירים ומראה להם את קו הגבול. השריונרים היו בוחנים היטב את עמדות הלגיון, מודדים היכן יכול לעבור הטנק והיכן הוא ייתקע, ומתכוננים למצב מלחמה. "היינו מוכנים לכל. לא ידענו מתי תהיה מלחמה, אבל הבנו שהיא תפרוץ בזמן כזה או אחר", מסביר מפקד הטנקים הוותיק. "היום כשאומרים לי שלא היינו מוכנים בששת הימים, אני אומר 'שטויות, אנחנו היינו מוכנים'".
"מה כובעים לבנים?"
מלחמת ששת הימים לא תפסה את יחידת הטנקים בהפתעה. כבר יומיים לפני זה הסביר רבין לחברי היחידה כי בקרוב תפרוץ מלחמה, והטנקים של היחידה, שהיו מחולקים בין סטף למחנה אלנבי ולירושלים, לא היו צריכים אלא להתניע ולצאת לקרב.

"ביום שני בשמונה בבוקר אמרו לי שפרצה המלחמה", מספר קמארה. "קיבלתי אישור מהמח"ט להוציא את הטנקים מהצריפים בסטף ולהמתין בבית זית. חיכינו שם עם הטנקים ושמענו את ירושלים מופגזת. ניסיתי לעלות מול המח"ט, אך הוא לא ענה.

אמרתי לעצמי 'מה אתה מחכה? לקחתי את הטנקים ועליתי לירושלים. מאחוריי ישב צוות טלוויזיה אנגלי שצילם את כל העלייה בעיניים פעורות בתדהמה, איך זה יכול להיות שמישהו עולה עם טנקים לירושלים ? ".

כשהגיעו קמארה וחבריו אל העיר הם גילו שהירדנים והישראלים חתמו על הסכם שביתת נשק. "ברגע שאמרו לי 'שביתת נשק' הייתי בטוח שאני הולך למשפט צבאי, כי לקחתי את הפיקוד על עצמי ונכנסתי לירושלים בלי אישור", מספר קמארה. "הרמתי טלפון למח"ט. 'קמארה', הוא אמר לי,'איפה אתה?'

אמרתי לו 'אני איפה שהכובעים הלבנים, כי אז במגרש הרוסים הייתה משטרת התנועה ולשוטרים היו כובעים לבנים. הוא לא היה ירושלמי, אז הוא אמר לי,'מה כובעים לבנים?, תביא את הטנקים לירושלים, הפסקת האש מבוטלת'. אמרתי לו,'הטנקים כבר פה'. אני בטוח שאילו הייתי על ידו הוא היה מנשק אותי מרוב שמחה. אחרי כמה זמן הגיע חייל עם פתק קטן שעליו היה כתוב, "לך לתלפיות, המח"ט מחכה לך".
אנחנו ניצחנו
בשלב זה חילק קמארה את הכוח-חצי ממנו שלח עם סגנו רפי ישעיה כדי לעזור לצנחנים בגבעת התחמושת, ואת החלק השני לקח איתו אל שכונת תלפיות. בדרך לדרום העיר עברה שיירת הטנקים על יד החומות, משם נורתה אש ירדנית כבדה. "כיוונו אליהם את הקנים וכשהירדנים ראו את זה, הם הפסיקו לירות", מספר קמארה.

"בדרך עוד ראינו את הלוחמים המבוגרים של יחידה 16 פצועים ומוכים אחרי הקרבות, לא היה לי מה לעזור להם והייתי חייב להמשיך לתלפיות בהתאם להוראות המח"ט. כשהגעתי לשם, פגשתי את מפקד הסיירת הירושלמית לנגוצקי, ושם קיבלתי הוראה לתפוס את ארמון הנציב, בדיוק כמו ששאל רבין".

יחידת הטנקים של קמארה יצאה לקרב בלי להמתין, ותוך שעה ורבע הצליחה לכבוש את הארמון ולהגיע לצומת השכונות צור באחר וסילואן, מרחק פסיעה מהעיר העתיקה. "אנחנו התחלנו בשתיים בקרב נגד הירדנים באזור ארמון הנציב, ובתוך זמן קצר השתלטנו על הצומת של צור באחר סילואן", מספר ברעם בעיניים דולקות מהתלהבות.

"מה שקרה זה שהירדנים ניגפו בקרב היוקרתי ביותר, בקרב שדיין הפסיד ב- 48' עם 13 הרוגים אנחנו ניצחנו. אנחנו היינו על פי מיטב תורת השריון. הצוות שלי יכול היה להוציא שלושה פגזים בשלוש שניות, מה שהירדנים היו עושים בדקה. לא היה להם סיכוי. באנו במיטבנו, זאת הייתה מלחמה שונה לגמרי ממה שהיה אחרי זה ב-1973".

מיד לאחר שכבשו את ארמון הנציב, לקח קמארה את הטלפון, התקשר לעוזי נרקיס וביקש ממנו להיכנס אל העיר העתיקה. עוזי סירב. "אהרון צעק עליו: 'תן לי להיכנס , תן לי להיכנס לירושלים', אבל עוזי זיכרונו לברכה לא הקשיב". מספר ברעם, רועד מהתרגשות. "היינו מוכנים כבר לכבוש את העיר והיינו מצליחים. כמה שנים לאחר מכן פגשתי את עוזי נרקיס ושאלתי אותו:'למה עצרת אותנו, היינו יכולים תוך שעה להגיע לירושלים'. הוא אמר לי:'ככה הבנתי את המלחמה'".
"לא הסכמתי לעצור"
למרות ההוראה המפורשת של נרקיס, סירב ברעם לקבל את העצירה והמשיך להתקדם. "אני לא הסכמתי לעצור, רציתי להגיע", הוא אומר. "אבל אהרון שלח רץ וביקש ממני שאחזור, והוא היה המפקד הישיר שלי, שהערכתי, אז לא היתה לי ברירה. עצרתי".

היום, מספרים בכאב שני הלוחמים, מעטים זוכרים את הקרב על ארמון הנציב, וסיפור ההצלחה של יחידת השריון כמעט ונשכח. "כשהלחימה פרצה היא פרצה בפועל כשהירדנים ירו על הקו העירוני, כששלחו אותנו לירושלים נכנסנו לקרב בארמון הנציב, אנחנו בלמנו אותם", הוא אומר בכעס עצור.

"אם לא היינו בולמים אותם, כל הלחימה הייתה שונה לגמרי. הבסנו אותם והשתלטנו תוך שעה ורבע מתחילת המלחמה על האזור. אנחנו היינו אלה שנתנו את הטון הראשון בקרבות על העיר".

יחידת השריון המיוחדת של קמארה לא הצליחה רק בקרב על ארמון הנציב. חציה השני של הפלוגה שצורפה לצנחנים מהצפון עזרה לצנחנים לנצח את הקרב בגבעת התחמושת, והובילה אותם אל תוך העיר העתיקה.

"לפני עשר שנים עשו פגישה של המפקדים הירדנים והישראלים שנלחמו אז בקרב, וכמובן שאותנו לא הזמינו", מספר ברעם בכאב. "אז שאלו את המפקד הירדני מה לדעתו הכריע את הקרב. 'כולם נלחמו כמו אריות', אמר המפקד, אבל מה שהכריע אותנו זה הטנק, הוא זה ששבר אותנו".
לא נשארו כוחות לעלות
עד לפני שלוש שנים היו נפגשים חברי יחידת הטנקים פעם בשנה בהר הרצל ביום הזיכרון, כדי לחלוק כבוד לשני החברים שנהרגו במהלך הקרבות. "היו לנו שני הרוגים. אליהו גואטה, שהיה טען קשר, התהפך עם הטנק ונמחץ על ידי התותח, ומנחם ניצן שקיבל כדור בראש ליד ימק"א", מספר קמארה.

"היום אנחנו כבר זקנים מאוד, אנחנו לא עולים יותר. אצלנו רוב האנשים שמתים זה ממוות טבעי, ולנו אין כוחות לעלות".

ברעם מהנהן. "חיילים אמיתיים לא נעלמים, הם רק נמוגים", הוא אומר. "אני פיתחתי לי לאחרונה הרגל אחר ביום הזיכרון - אני הולך למקום שבו נמצאים קברות המכבים, יושב לי זמן ארוך ומתייחד עם זכרם של הרבה מאוד חברים שנפלו עם השנים.

"יש הרבה, הרבה מדי כדי לזכור, זה יום קשה ומאוד עצוב. אני לפעמים נזכר בחברים שהיו לי שהרבה שנים כבר לא נמצאים איתנו, אבל רצו שהמדינה הזאת תהיה מוקמת. הם היו גיבורים, אני חושב לפעמים, אבל אני יודע מה זה גיבורים בדיוק?".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 28-04-2009, 00:02
  Elad E Elad E אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.02.05
הודעות: 2,074
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי shruki שמתחילה ב "אולי מיכאל מס יידע..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי shruki
אולי מיכאל מס יידע להרחיב.

כמו כן- אלו טנקים אלו היו? מיסופר? אמריקאים? מה זה אומר?



טנקים אמריקאים שנמכרו לגרמניה והגיעו לארץ הם אכן הפטונים הראשונים מדגם M48A2C (מנועי בנזין ותותח 90 מ"מ) והם בוודאות לא לחמו בירושלים כפי שכבר ציין מר הרטמן.

בכל התמונות והסרטים של הלחימה בירושלים נראים טנקי M4A1 (בעלי תובה יצוקה ומנוע רדיאלי שתוכנן במקור עבור מטוסים) עם מזקו"ם HVSS ותותח 76 מ"מ אמריקאי מסוג M1 (ולכן נקראו בצה"ל M1 סופר שרמן).
הטנקים הנ"ל לא שירתו מעולם בבונדשוור הגרמני אך כן שימשו את צבא צרפת החופשית בזמן מלחמה"ע ה-2 ולתוך שנות החמישים המוקדמות ומשם לדעתי הגיעו לצה"ל.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 28-04-2009, 00:02
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי shruki שמתחילה ב "אולי מיכאל מס יידע..."

על פי מה שקארמה אומר:
ציטוט:
תביא לי טנקים מצוינים - 'מיסופר'", הוא אומר ומוסיף בחיוך, "אלו היו טנקים שהאמריקאים הביאו לגרמנים בתנאי שלא ימכרו לנו, והגרמנים בכל זאת הביאו לנו אותם. אלו טנקים סודיים, הם לא היו קיימים בארץ".

נראה שמדובר על פאטונים M48
על פי ההגיון והתמונות היו להם שרמנים.
אולי הוא רק ביקש פאטונים והסתפק במה שקיבל?
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #28  
ישן 28-04-2009, 10:00
  שריונר מרובע שריונר מרובע אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 10.05.05
הודעות: 637
יחסי ציבור
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ה"שמל" שמתחילה ב "המשימה החשאית של אנשי השריון שנשכחה-טנקים בירושלים"

הסיפור המופלא הזה הוא עוד הוכחה ליכולתם הגבוהה של הצנחנים בשטח יחסי הציבור וההתפארות העצמית.
ועל יקל הדבר בעיניכם: יחסי הציבור הוא נושא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה, שהרי זה מה שהביא למינויים בכירים - אלופים ובמיוחד רמטכלים - מקרב הצנחנים, למרות היכולות המבצעיות המפוקפקות שלהם, כפי שבאו לידי ביטוי במלחמות השונות.

גם תא"ל אורי בן ארי ז"ל התיחס לנושא בביטאון "שריון" מס. 26.

"בסוף מלחמת ששת הימים ערך כל פיקוד מסיבת עיתונאים. אלוף עוזי נרקיס דיבר ואחריו אני עליתי ודיברתי כ-5 דקות לערך. אחרי עלה אליעזר אמיתי, מפקד חטיבת ירושלים, ראה שזה טוב וגם הוא דיבר 5 דקות. אחר כך עלה מוטה גור ודיבר שעה וחצי - על כל חייל, על כל ג'יפ, על כל רקטה ועל כל מה שאתם רוצים. הבנתי שפה במעמד הזה הפסידה חטיבת הראל את המלחמה. לקח ארבעים שנה עד שראיתי לראשונה במפות של בני מיכלסון שכתוב: 'חטיבת הראל הכריעה את הקרב על ירושלים'. הייתי צריך לחכות ארבעים שנה, אך היה כדאי."
_____________________________________
חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #37  
ישן 02-05-2009, 00:25
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
תגובה
בתגובה להודעה מספר 30 שנכתבה על ידי Elad E שמתחילה ב "[QUOTE=noamlaw] ..."

אלו הם שרמנים M50 בעלי תובה M4A1 ומזקו"ם רחב של גדוד 95 מחטיבת הראל שמובילים מה שנראה כמו שיירת דרגים כנראה דרך שטח שכנראה טרם טוהר לגמרי. לדעתי הם נעים דרומה על אחד העיקולים של דרך ואדי ג'וז (כיום כביש 417) ולא על כביש סלאח א-דין. מעבר להפרשי הגבהים הנראים בתמונה, הציר המזרחי גם מתאים יותר לתנועה דרומה מכיוון שועפת הגבעה הצרפתית דרך שייח ג'ארח בואכה מוזיאון רוקפלר/שער האריות. אם זאת בוודאות לא מדובר באותם הטנקים ממש שהושמדו על גשר נחל קדרון (אחרי שהחמיצו את הפניה מזרחה לכיוון אוגוסטה ויקטוריה) מאחר ועל פי התמונות ניתן לראות שמדובר דווקא ב M50 על תובה M4A4. כל זאת בזמן שטנקי הגש"פ היו בכלל מדגם M1 על תובה M4A1 ומזקו"ם רחב כמותם נותרו בודדים בלבד בארץ. התמונות מאתר גבעת התחמושת ולשכת העיתונות הממשלתית בהתאמה.




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #38  
ישן 28-09-2015, 01:06
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
זיהוי ודאי של מיקום השיירה
בתגובה להודעה מספר 30 שנכתבה על ידי Elad E שמתחילה ב "[QUOTE=noamlaw] ..."

מדובר בדרך המובילה מזרחה ממעבר מנדלבאום אל מובלעת הר הצופים, מעט אחרי הנקודה בה מסתיים רחוב שמעון הצדיק ומתחיל רחוב הר הזיתים. כ 400 מטרים במורד הכביש מערבה מעבר לעיקול נמצא בית אנטוניוס דאז (לפני כן בית המופתי ולימים מלון שפרד עד להריסתו לפני 4 שנים), שבסמוך אליו נטבחו 78 נוסעי שיירת הדסה ב 1948.

1933 - בית אנטוניוס על מה שלימים יהפוך לשכונת ורחוב שמעון הצדיק, שימו לב לעיקול בתוואי הדרך.
הצומת בהתהוות הנראית במעלה הכביש תהפוך לימים לצומת בין רחוב הר הזיתים (המוביל להר הצופים) וכביש 417.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



1967 - בתום כיבוש וואדי ג'וז ושייח ג'ראח, צנחנים בדרכם למובלעת הר הצופים, השוו לתנועת כוחות חטיבת הראל

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

1948-1967 - שיירה עולה למובלעת הר הצופים בליווי ירדני+או"ם באותו הכביש בדיוק

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

במעלה הכביש, הנה הצומת בין הדרך העולה מהעיר אל מובלעת הר הצופים וכביש ירושלים-רמאללה, הוא כביש 417 המתחבר לכביש 60

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



מקורות
http://www.matzof247.com/?page_id=633
http://www.g-h.org.il/jerusalem-battle
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #42  
ישן 28-04-2009, 14:04
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
בתגובה להודעה מספר 41 שנכתבה על ידי צופה ורואה שמתחילה ב "סיפור מעניין מאוד"

צריך לזכור שמדובר בסופו של דבר בכתבה עיתונאית ויש כאן מן הניפוח של חלק מהדברים.

דבר ראשון, יפה ששמו לב לגש"פים. היחידות האלה היו המקבילה של גדודי החי"מ של החי"ר ופלסי משמר של ההנדסה - יחידות סוג ב', למרות שהחשיבות שלהן היתה גבוהה יותר מהאחרות, בגלל שהן היוו את הכוח השריון האורגני היחיד של הפיקודים. גש"פ 181של פצ"ן, לדוגמה, לא זכתה לפירסום בכלל, למרות שהיו הכוח היחיד עד הגעת גדוד 126 של חט' 8, ולאחר "התאבדותו" של גדוד זה על קלע - עד גדוד 377 של 37.

הכוח של העיקרי של הפלוגה (8 טנקים) צורף לגדוד 161 של הירושלמית, והפריצה לארמון הנציב היתה של 3 טנקים ושל פלס"ר 16. אחרי שהפלס"ר טיהר את החורשה של הארמון, כוח נוסף של הפלס"ר המשיך וטיהר את מוצב "הנקניק" בחיפוי של השריון מגבעת האנטנה. לאחר מכן נכבש ה"פעמון" באותה שיטה. בסופו של דבר - מדובר בשני יעדים מבוצרים, ועיקר הלחימה היתה של החי"ר. עם זאת המצאות השריון, מעבר לכוח האש שלו שבוודאי קיצר את הלחימה, אפשרה "מיסוד" של ההישג, ומנעה אפשרות של התקפת נגד על ידי הירדנים, שהשריון שלהם לא היה זמין (אבו דיס).

הנקודה השניה היא נושא ההתיחסות של מגיני העיר העתיקה לשריון. ב 6 ביוני, לאחר השקיעה, כוח שריון שהוביל כוח חי"ר לכיוון אוגוסטה ויקטוריה, פספס את הפניה והגיע אל מול החומות. טנק אחד הושמד ע"י נ"ט והשני אבד כתוצאה מהתהפכות לתהום.

לבסוף - ניצול הצלחה:
לא לגדוד 161 ולא לפלוגה מהגש"פ היתה יכולת להמשיך ולנצל הצלחה. אולי אם היה עוד גדוד חי"ר זמין באותה נקודה, או לו היו מאפשרים לצנחנים להמשיך משם (נידון בפורום באשכול אחר) ניחא.
הסיפור של הגש"פ מעניין - אבל הכתבה מאוד מעוותת את המציאות.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #49  
ישן 30-04-2009, 15:54
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,666
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ה"שמל" שמתחילה ב "המשימה החשאית של אנשי השריון שנשכחה-טנקים בירושלים"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי ה"שמל"
ביום שבת 3 ביוני 1967, יומיים לפני פתיחת מלחמת ששת הימים, עשתה את דרכה לירושלים משלחת צבאית מכובדת שכללה את הרמטכ"ל דאז יצחק רבין, סגנו עזר וייצמן ולא מעט אלופים מהמטכ"ל.




ברעם התייצב, יישר את מדיו וניצב לפני רבין. "הצדעתי לו ואמרתי: 'המפקד, אני מוכן לקרב,"' הוא נזכר. "רבין הסתכל אליי עם הסיגריה בפה, ושאל אותי: 'כן'? ארוך כזה. עניתי לו ב'כן' נחרץ.

הוא הושיב אותנו בעיגול, התיישב איתנו ואמר לאהרון: 'החייל הזה אומר לנו שאתם מוכנים לקרב, זה נכון'? ואהרון מיד התחיל להסביר לו: 'אם הירדנים יפרצו דרך רמת רחל נעשה ככה, ואם דרך הר הצופים אז נעשה ככה.' רבין הקשה: 'ואם אתם צריכים להגיע לארמון הנציב, איך אתם נכנסים,'? 'מדדנו,' ענה לו אהרון, 'אפשר להיכנס עם טנק.'
"בהצלחה בקרב"
הרמטכ"ל הרצין. "הוא אמר לנו: 'טוב, אני רואה שאתם מוכנים. ביום שני הקרוב אני עומד לתקוף את המצרים עם אלף טנקים, אין לי מי שיגן על ירושלים, רק אתם. עכשיו אני רוצה שתגידו לי אם אתם מוכנים למשימה,"' מספר ברעם. "כך, במעגל, אמרנו לו: 'כן המפקד,' אחד אחד.


נראה לי קצת פנטסתי שרמטכ"ל יגיד סוד כזה בפורום של חיילים "פשוטים"
לדעתי בשבת עדיין לא ידעו במטכ"ל שביום שני (5.6.67) יוצאים למלחמה. היות שלא הייתי נוכח בפגישה המוזרה, זה מה שאפשר לכתוב. שנים שאלו איך כל כך מהר הופיעו הטנקים בכיבוש ארמון הנציב או חברו לצנחנים והנה התשובה לפניכם...
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה


אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #53  
ישן 07-12-2009, 02:19
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
בתגובה להודעה מספר 52 שנכתבה על ידי infected aviad שמתחילה ב "אתם שוכחים את העובדה שלפחות..."

הגזמת. היתה שם חטיבה שלמה ומרובת גדודים, ועוד שתי חטיבות במרחק שעתיים נסיעה (של רק"מ).
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #57  
ישן 19-05-2011, 11:27
צלמית המשתמש של zragon13
  zragon13 zragon13 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.09.05
הודעות: 1,280
מחקר חדש מחזיר את כבודם האבוד של לוחמי השריון ואנשי חטיבת הרגלים שלחמו לצד הצנחנים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ה"שמל" שמתחילה ב "המשימה החשאית של אנשי השריון שנשכחה-טנקים בירושלים"

יוסי מלמן | ירושלים של שריון

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת יוסי מלמן
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מחקר חדש מחזיר את כבודם האבוד של לוחמי השריון ואנשי חטיבת הרגלים שלחמו לצד הצנחנים בקרבות המרים על ירושלים במלחמת ששת הימים
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1228404.html

ציטוט:
בקרבות הקשים שנערכו במרחב ירושלים במלחמת ששת הימים - יוני 1967 - נהרגו 182 חיילי צה"ל, יותר מרבע מכלל הנופלים במלחמה כולה. כיבוש ירושלים המזרחית מידי הלגיון הירדני מזוהה עם חטיבת הצנחנים בפיקוד אלוף משנה מוטה גור. הצנחנים מתוארים בהיסטוריוגרפיה של ישראל - במחקרים ובספרים שונים שחוברו - כ"משחררי ירושלים". הם זוכים לתהילה בזכות העובדה, שב-7 ביוני, היום השלישי למלחמה, הגיעו לכותל המערבי, ובשל קרב הגבורה שניהלו בגבעת התחמושת.

ואולם מחקר חדש - ליתר דיוק, מהדורה מורחבת של מחקר - המופץ לקראת יום ירושלים - קובע, כי "לנוכחותם ולשילובם של 91 הטנקים במרבית חלקי המערכה היה משקל מכריע בהישגי המערכה על ירושלים". במיוחד ראויים להכרה, גם אם באיחור של יותר מארבעים שנה, שניים: סרן רפי ישעיה, שפיקד על עשרת הטנקים של "פלוגת הטנקים הירושלמית" ונפצע בקרבות, ורס"ן איתן אריאלי, מ"פ טנקים בחטיבת הראל.

את העבודה העושה צדק היסטורי עם טנקיסטים ולוחמים אחרים בשתי החטיבות שלחמו בקרבות לצד חטיבת הצנחנים - חטיבת חיל הרגלים הירושלמית בפיקוד אל"מ אלעזר אמיתי וחטיבת הראל שריון בפיקוד אל"מ אורי בן ארי - כתב אל"מ (במיל') יוסי לנגוצקי. אף שלא היתה זו כוונתו, הוא מנתץ בכך את אחד המיתוסים הגדולים בתולדות צה"ל ומלחמות ישראל.

לנגוצקי היה ב-67' מפקד הסיירת הירושלמית, וזכה על לחימתו בעיטור המופת. לאחר המלחמה חזר לשרת בצה"ל לתקופה של עשר שנים, שבהן הקים באמ"ן את מחלקת המבצעים המיוחדים (מ"מ) - הגוף המפעיל בין היתר את סיירת מטכ"ל למשימות מודיעין מאחורי קווי האויב. בהמשך פיקד על היחידה הטכנולוגית של אמ"ן, זו המפתחת את האמצעים המיוחדים למשימות המודיעין, וזכה על כך בפרס ביטחון ישראל. את שירותו הצבאי סיים כמפקד מחלקת האיסוף באמ"ן.

הדבר החשוב ביותר אולי במחקר הוא חשיפת דו"ח סיכום סודי ביותר שחיבר מוטה גור לאחר המלחמה, שבו הרעיף דברי שבח על חיילי השריון, לא רק בשל פועלם באזורים שמצפון ומדרום לבירה, אלא גם בשל הקרבות בתוך העיר עצמה: "הלחימה בתוך השטח הבנוי בלי הטנקים היתה חמורה מאוד, והטנקיסטים ברגע שהם נכנסו, בכל מקום שהם נכנסו, שינו לחלוטין את התמונה... בטיהור של העיר עצמה, החיפוי של הטנקים לפריצה היה מצוין. לחבר'ה שלנו אין מלים להערכת הטנקיסטים ומפקדי הטנקים שישבו בשלב זה, כל הזמן, לרבות הצלפות, עם הראש בחוץ, חצי גוף בחוץ, ונתנו סיוע יוצא מן הכלל תוך כדי תצפית".

גילוי המסמך הסודי בידי לנגוצקי חשוב משני טעמים לפחות. האחד, חשיפת עצם עובדת קיומו. אך הסיבה השנייה היא אולי החשובה יותר משום שהיא מעמידה את גור, לימים רמטכ"ל ושר בממשלות ישראל, שהתאבד לפני 16 שנה כשגילה שבגופו פשתה מחלת הסרטן, באור חדש.

גור "שכח" מהר מאוד את מה שכתב בדין וחשבון שלו (ולפי המחקר של לנגוצקי, אף שב ואמר זאת מפורשת באוזני קצינים בכירים בפיקוד המרכז שלאחר המלחמה). ב"שכחה" הזאת שלו הוא מנע מהטנקיסטים - חלקם מפלוגת הטנקים הירושלמית חלקם מחטיבת הראל שנלחמו עמו כתף אל כתף את האשראי המגיע להם, וניכס לעצמו ולצנחנים את כל התהילה והגבורה.

אגב, לנגוצקי הוא גיאולוג במקצועו, והוא שגילה את שדות הגז "תמר" ו"דלית" בים התיכון. "תמר" קרוי על שם נכדתו, "דלית" על שם בתו.
_____________________________________
Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school
אבל אפשר לענות לי בעברית

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #58  
ישן 19-05-2011, 11:46
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
בתגובה להודעה מספר 57 שנכתבה על ידי zragon13 שמתחילה ב "מחקר חדש מחזיר את כבודם האבוד של לוחמי השריון ואנשי חטיבת הרגלים שלחמו לצד הצנחנים"

יוסי מלמן חוטא כאן קצת - בספר שפורסם - המלחמה על ירושלים - זוכים הטנקיסטים לשבחים רבים על פעילותם, על אומץ ליבם ועל ההשפעה על לחימת הצנחנים והירדנים כאחד.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #60  
ישן 19-05-2011, 12:34
  משתמש זכר קרן-אור קרן-אור אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 10,353
בתגובה להודעה מספר 57 שנכתבה על ידי zragon13 שמתחילה ב "מחקר חדש מחזיר את כבודם האבוד של לוחמי השריון ואנשי חטיבת הרגלים שלחמו לצד הצנחנים"

ציטוט:
גילוי המסמך הסודי בידי לנגוצקי חשוב משני טעמים לפחות. האחד, חשיפת עצם עובדת קיומו. אך הסיבה השנייה היא אולי החשובה יותר משום שהיא מעמידה את גור, לימים רמטכ"ל ושר בממשלות ישראל, שהתאבד לפני 16 שנה כשגילה שבגופו פשתה מחלת הסרטן, באור חדש.

ואו, קצין בכיר שהתגלה שפיאר את מעשיו ואת יחידתו! מי היה מאמין! (אירוניה)
עכשיו נחכה
- שיבוא וותיק חטיבת הצנחנים שיבדוק וימצא שגם הצנחנים לחמו בצומת רפיח (מה שיאיר את גורודיש ו-"חשופים בצריח" באור חדש).
- שיבוא לוחם גולני/צנחנים שימצא הוכחות חותכות שגם הם היו באנטבה (ולא רק "היחידה").


מעניין אותי בכל הסיפור, האם גם לירדנים היו "הפתעות" שהכינו לקראת המלחמה. למשל, אני זוכר שהצנחנים נפגעו מהפגזה לפני ההתקפה על גבעת התחמושת- האם תותחים אלו היו ידועים לנו לפני המלחמה?

נערך לאחרונה ע"י קרן-אור בתאריך 19-05-2011 בשעה 12:51.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #61  
ישן 20-05-2011, 01:21
  ykantor ykantor אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.07.05
הודעות: 593
הסיפור מוזר מדי
בתגובה להודעה מספר 60 שנכתבה על ידי קרן-אור שמתחילה ב "[QUOTE] גילוי המסמך הסודי..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי האזרח
נראה לי קצת פנטסתי שרמטכ"ל יגיד סוד כזה בפורום של חיילים "פשוטים"
לדעתי בשבת עדיין לא ידעו במטכ"ל שביום שני (5.6.67) יוצאים למלחמה. היות שלא הייתי נוכח בפגישה המוזרה, זה מה שאפשר לכתוב. שנים שאלו איך כל כך מהר הופיעו הטנקים בכיבוש ארמון הנציב או חברו לצנחנים והנה התשובה לפניכם...


ודאי שרבין לא היה מגלה סוד כזה.
הסיפור על הפגישה עם הרמטכ"ל נראה הזוי. מענין אם ביומן לשכת הרמטכ"ל רשום ביקור בזמן הזה בירושליים. ניחוש שלי - לא היה ביקור כזה.

משונה הטענה שהביקור אורגן כדי לשפר את מצב רוחו של רבין. רבין התמוטט ב 23.6 , וחזר לדיונים ב 25.6 . הביקור שלו לפי הכתבה היה ב 3.6 , כמה ימים טובים אח"כ שבהם חזר לעצמו והיה עסוק מאוד.

עורבא פרח.

יהודה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #63  
ישן 16-12-2011, 23:06
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
תמונה נדירה של שרמן צה"לי עולה באש בירושלים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ה"שמל" שמתחילה ב "המשימה החשאית של אנשי השריון שנשכחה-טנקים בירושלים"

לדעתי מדובר באחד הטנקים של אהרון קמארה (פלוגה נ' בגש"פ 181) שנפגע באזור מוצב האנטנה בבוקר ה 6 ליוני מאש טנקי תגבורת ירדנים שהתמקמו באבו-דיס. ניתן לראות שמדובר ב M4A1 עם מזקו"ם רחב ותותח M1, בדומה למירב הכלים של הפלוגה הנ"ל וגם הצמחיה אופיינית לחורש שהקיף את ארמון הנציב בואכה גבעת האנטנה. התמונה מתוך הפרק על מלחמת ששת הימים בסדרה הותיקה MODERN WARFARE ששודרה לפני שנים רבות בערוץ ITN הבריטי. בין היתר ניתן לראות בתוכנית תמונות נהדרות מכיבוש יריחו ובית לחם (רחבת הכנסייה), הסתערות של פלוגת תול"ר על מוצבי צומת רפיח, כיבוש מוצבים סורים בידי חטיבה 8 ועוד.



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #65  
ישן 01-08-2013, 21:57
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
פרטים נוספים על לחימת טנקי השרמנים בירושלים - מתוך ספר חטיבת הראל בששת הימים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ה"שמל" שמתחילה ב "המשימה החשאית של אנשי השריון שנשכחה-טנקים בירושלים"

1. כאמור בירושלים פעלה במפוצל פלוגת שרמנים M1 מגש"פ 182 - חלק בסיוע לחטיבה 16 בכיבוש דרום ירושלים וחלק בסיוע לחטיבת הצנחנים בכיבוש צפון העיר והקמת פרוזדור למובלעת הר הצופים.

2. התמונה בתגובה 29 מראה טנקי M-50 של גדוד 95 מובילים את שיירת הדרגים של חטיבה 10 בדרכה אל הריכוז החטיבתי במרחב תל אל-פול-עטרות. טנקים אלו עלו על מוקשים (או שנתקעו בעליות) ביום הראשון למלחמה באזור בידו-בית איכסא, תוקנו וכעת נמצאים בדרכם חזרה ליחידת האם שלהם.

3. בשלב מסוים סופחה פלוגה מגדוד 95 לעזרת חטיבת הצנחנים בכיבוש אוגוסטה ויקטוריה והחיבור למובלעת הר הצופים. הפלוגה מוזגה עם כוח סמ"פ הגש"פ שכבר פעל עם החטיבה באזור שיח ג'ראח-בית הספר לשוטרים. מקצת הפלוגה התברברה וחזרה על עקבותיה לגבעת המבתר, שם חברה אל יתרת הגדוד. הפלוגה המוקטנת והממוזגת, חציה M-50 חציה M-1 הייתה זו שספג אבדות בגשר נחל קדרון וסייעה בפריצה אל העיר העתיקה. לאחר מכן פוצלה הפלוגה, מחצית אחת (שוב תערובת של M-1 ו M-50), ירד ליריחו דרך מעלה אדומים כדי לטהר את הכביש מאויב בעוד שמחצית אחרת (גם היא תערובת של M-1 ו M-50) חברה לחטיבה 16 והמשיכה איתה דרומה לכיבוש חברון. טנקים אובדים אלו (שירדו לחברון) חזרו לחזקת גדוד 95 רק לאחר המלחמה, אחרי שזה כבר הספיק ליטול חלק בטיהור מרכז ודרום רמה"ג (כזכור חטיבות 8, 10 ו 37 נקראו מפיקוד מרכז ודרום כדי ליטול חלק בכיבוש הרמה). דווקא צמד השרמנים M-1 של הגש"פ, שירדו ליריחו ביחד עם הפלוגה של איתן קאולי, נותרו לאבטח את יריחו ועל כן חזרו לחזקת יחידת האם שלהם מוקדם יותר.

4. אש ידידותית – גדוד 95 היה מעורב בשתי תקריות אש ידידותית שרמן נגד שרמן כנגד 2 פלוגות שונות של אותו גש"פ! התקרית הראשונה הייתה כאשר מקצת הטנקים הסתערו דרומה אף מעבר לגבעת המבתר, שם נתקלו בטנקי כוח סמ"פ (שפעל כאמור במסגרת חטיבה 55) שפתחו כלפיהם באש השמידו טנק והרגו 2 מאנשי צוותו. התקרית השנייה הייתה כאשר טנקים של גדוד 95 נתקלו בטנקי שרמן של פלוגה אחרת מגש"פ 182 שפעלה עם חוד חטיבה 4 באזור שד"ת עטרות ופתחו עליהם באש. רק בנס לא נגרמו נפגעים (כזכור גם ב 1956 שרמנים של צה"ל ירו זה על זה והאירוע הסתיים באבדות קשות).

5. צנטוריונים – את הטנק הזה, אולי המתקדם ביותר בשדה המערכה, פקד מנחוס מערכתי משני צדי המתרס – הישראלי והירדני כאחד! לצבא ירדן היה גדוד טנקים כזה, שהוקצה להגנת דרום הר חברון ותפס עמדות במרחב סמוע-יטא-חברון-חלחול. הגדוד לא נטל חלק כלשהו בלחימה ונפל שלל כמות שהוא בידי כוחותינו. צה"ל לעומת זאת שלח שתי פלוגות צנטוריונים למערכה בפיקוד המרכז, אחת במסגרת חטיבה 10 והשנייה במסגרת חטיבה 4. הפלוגה שפעלה במסגרת גדוד 95 נתקעה כולה בעלייה הקשה אל נבי סמואל-בית חנינא וכתוצאה מזה לא באה כלל לידי ביטוי בלחימה הקשה באזור תל אל-פול-גבעת המבתר-הגבעה הצרפתית וגם לא בכיבוש רמאללה. גם הפלוגה של חטיבה 4 לא נטלה חלק פעיל משמעותי בלחימה. לו שתי הפלוגות הללו היו נשלחות במקום זאת לחטיבות 45 ו 37 ונלחמות במסגרתן בעמק דותן ובשכם בהתאמה כנגד טנקי הפטון הירדנים היו מן הסתם מביאות ערך מוסף גדול יותר... כנ"ל לו היו ממוזגות לגדוד מוקטן לטובת פריצה מאזור עין גדי צפונה או מבית שאן דרומה במטרה לנתק את הירדנים מעורפם...

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 01-08-2013 בשעה 22:00.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #71  
ישן 14-06-2021, 22:33
  HSI HSI אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 22.11.16
הודעות: 760
ראיון עם אהרון קמארה ז"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ה"שמל" שמתחילה ב "המשימה החשאית של אנשי השריון שנשכחה-טנקים בירושלים"

ראיון עם אהרון קמארה ז"ל



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.



במלחמת ששת הימים לחם כמ"פ הטנקים שאוחסנו בסודיות בירושלים, ת"פ גש"פ 182. מג"ד 182 היה מיכה גרוט.


במלחמת יום הכיפורים (או לפניה?) מונה למג"ד 182, לאחר שגרוט החליף כסמח"ט את אלדד אבידר, אשר בנו יובל הי"ד נפל בקרב על "הברגה" ב-10/10/1973 כמ"פ טנקים בגדוד 433, חטיבה 500. למיטב ידיעתי, אלדד אבידר ז"ל לחם כסמח"ט 10 במלחמת ששת הימים.
במהלך המלחמה, הועבר גש"פ 182 מיריחו ע"ג מובילים לשארם א-שייח', בכדי להשתתף במבצע "אור ירוק", שלא יצא לפועל. הגדוד השמיט שם פלוגה ונע צפונה ל"סקטים" (כ-10 ק"מ מז' לראס מסלה, שם ניתן לזהות כיום ב"גוגל מפות" מחפורות ריקות לסוללת טק"א). ב"סקטים" הגדוד השמיט פלוגה נוספת ועם שתי הפלוגות הנותרות צלח את התעלה למצרים, שם שהה ת"פ חטיבה 11, אוגדה 252. במלחמה זו הגדוד היה מצויד בטנקי M-50.

לאחר מלחמת יום הכיפורים פורק גש"פ 182 וקמארה מונה לסמח"ט 292. למיטב ידיעתי, היתה זו חטיבת שרמנים שהוקמה מיד לאחר המלחמה במסגרת אוגדה 194. המח"ט היה יהודה בכר, סמח"ט 600 במלחמה.

במלחמת של"ג לחם כסמח"ט 401.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 14:05

הדף נוצר ב 0.15 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר