|
יחידת החילוץ והפינוי בהיטס 669
יחידת החילוץ הפינוי בהיטס - 669 הוקמה ב 1974, כלקח ממלחמת יוה"כ בה נתקלו בחיל האוויר בחוסר היכולת לחלץ טייסים שנטשו מעל שדה הקרב ובעומק שטח האויב. לכן הוקמה היח' כשעיקר משימותיה - חילוצים משטח האוייב תחת אש. היחידה השתתפה באלפי חילוצים ונחשבת לבין היחידות המנוסות והמקצועיות בתחומה.
הדרך ליחידה:
המסלול הארוך בדרך לסיכת לוחם 669, מתחיל במיון הסיירות הצה"לי. המיון נמשך יומיים וכולל מבחני כושר גופני, סיבולת, מנהיגות ופיקוד, מבחן סוציומטרי ומבחני אינטליגנציה.
"רבים הולכים לגיבוש סיירות כשהם רוצים מראש להגיע ל-669", אומר רס"ן ליאור, סגן מפקד 669, האחראי על נושא המיון ביחידה. "אלה אנשים שזה מה שהם רצו מגיל צעיר. הם התנדבו למד"א, עשו קורס צלילה, קורס סנפלינג, היו בחוגי סיור ולמדו לנווט. אנחנו עומדים יפה בתחרות עם יחידות מובחרות אחרות, כמו סיירת מטכ"ל או הקומנדו הימי".
לאחר הגיוס, אורך תהליך ההכשרה של לוחמי 669 כשנה וארבעה חודשים. הוא מתחיל בטירונות, שבה מדריכים את טירוני 669 גם קצינים וסמלים מהיחידה. "המטרה היא להעביר להם כבר בשלב הזה את הערכים והסטנדרטים של 669, את הפדנטיות והיסודיות", אומר אביב. "ההקפדה הזו הכרחית, כי אנחנו עוסקים בחיים ומוות. לוחם 669 שלא יקפיד על הדברים הקטנים ביותר, עלול לגרום למותו של הפצוע".
בתום הטירונות עוברים חיילי 669 קורס חובשים קרביים שנמשך שלושה חודשים, ואז הם מתחילים את טירונות היחידה, שנמשכת ארבעה עד שישה שבועות. בין השאר, כוללת טירונות היחידה אימוני כושר רבים ומסעות. במהלכה, מתחילים הטירונים להתאמן גם בעבודה עם מסוקים. את טירונות היחידה חותם מסע רגלי לבסיס חיל-האוויר במרכז הארץ, שבו שוכנת היחידה. למעשה, זו הפעם הראשונה בה הם מגיעים ל-669.
השלב הבא הוא קורס מ"כים בן חודשיים, הכולל סדרת מנהיגות, הרבה מאוד ניווטים והכשרה במיתארי חי"ר שונים. הקורס מסתיים במסע סמל, שבסיומו מקבלים החיילים את סמל היחידה - החתול השחור. המסע, שנמשך יום וחצי, מתחיל בניווט ארוך בצפון הארץ, נמשך בטילוף (שחייה בעזרת סנפירים, תוך כדי הישענות אחורה, על הגב) של שלושה ק"מ בים, ומסתיים במסע אלונקות אל היחידה.
השלב האחרון במסלול הוא השלב הייעודי, שבמהלכו לומדים החיילים להכיר את תורות הלחימה של היחידה. שלב זה כולל קורס צניחה, קורס צלילה, קורס מילוט, קורס קשר ואימונים מגוונים עם כל מסוקי חיל-האוויר. הלוחמים מתאמנים בכל סוגי חילוצי הכבלים - קניון, יבשה, ים וכלי שיט, בחילוץ צוקים, בחילוץ ממקורות מים, ובנוסף לכל משתתפים בפעילות חי"ר מבצעית בלבנון.
ארועי חילוץ:
למזלי עבר חתול שחור
ליאור שליין צילום: אמיר מודן
השבועות האחרונים זימנו ליחידת החילוץ 669 מספר לא מבוטל של אירועים דראמטיים, על הגבול הדק שבין חיים ומוות. ביניהם חילוץ הפועלים מארובת תחנת הכוח באשקלון בחודש שעבר, ושורה של חילוצים בתחומי ישראל ומחוצה לה. 669 היא יחידה מובחרת, שתפקידה להציל חיים. יחידה שנועדה לחלץ טייסים שנטשו מעבר לקווי האויב, אך מוזנקת שוב ושוב כדי לחלץ פצועים מלבנון או מטיילים שנפצעו בטיול. סמל היחידה הוא חתול שחור, שבמקרה של 669, מביא רק מזל
יום שישי, 8 במאי, סמוך לשעה תשע בבוקר, תחנת הכוח "רוטנברג" באשקלון. 13 פועלים ניצבים על פלטפורמה בקצה הארובה החדשה, בגובה 250 מטר. הם מורידים את המישטח למטה, כשלפתע קורס חלק ממנו. שבעה פועלים צונחים אל הקרקעית ונהרגים מיד. שלושה אחרים נבלמים בגובה 210 מטר, על שברי הפלטפורמה הגדולה שניתקה מהכבלים. אחד מהם צונח כעבור זמן-מה לתחתית ונהרג. שלושה נותרים לכודים על שרידי המישטח, בראש הארובה.
מסוק אנפה של חיל-האוויר ובו שני לוחמי 669, יחידת החילוץ והפינוי בהיטס, מוזנק למקום. הוא מתחיל לבצע מספר יעפים מעל הארובה. מפקד 669, סא"ל דני, נמצא למרגלות הארובה, ולצידו סרן אבי, חובש, קצין האירגון הרפואי של 669. דני מבין שמדובר בחילוץ קשה ומורכב, ומטלפן לסרן אביב, מפקד גף החילוץ, שיוצא מביתו בתל-אביב לכיוון התחנה באשקלון. אחר-כך מתקשר דני ליחידה, ומורה להזניק למקום מסוק יסעור ובו שישה לוחמים.
בינתיים, מפקד צוות הלוחמים שעל המסוק, סרן עמיר, משתלשל מטה עם כבל אל גג המעלית, שמורכבת מחוץ לארובה. הוא משליך חבל לעבר שלושת הפועלים, ומסביר להם כיצד לאבטח את עצמם. אחר-כך הוא נכנס אל תוך המעלית, מצליח לסגור את הדלתות, שהיו תקועות, ויורד עם המעלית אל הקרקע.
כעבור מספר דקות נוחת מסוק היסעור על חוף הים. ששת הלוחמים מגיעים למרגלות הארובה ומקבלים תדריך. סמ"ר יניב וסמ"ר שי ממריאים עם האנפה. דני, אביב וארבעה לוחמים נוספים עולים במעלית לראש הארובה. אין להם כל אפשרות להגיע אל שלושת הפצועים שנמצאים על המישטח, המרוחק כעשרה מטרים מהם.
סמ"ר יניב משתלשל מהאנפה בעזרת כבל לעבר הפצועים שעל הפלטפורמה. הוא מחבר אותם לרתמות ומעלה אותם בסולם אל גג הפיגום. סמ"ר שי יורד למטה שלוש פעמים, ומעלה אותם למסוק, בזה אחר זה.
תמונת מצב: שני לוחמים על הפיגום, שישה לוחמים על דופן הארובה, פועל אמריקאי פצוע בגובה 210 מטר, ולידו גופת פועל רומני. כאן, מתחיל החילוץ המסובך באמת.
הערכת המצב היא, ששני הלוחמים שעל הפיגום יתקשו מאוד לחלץ את הפצוע, כיוון שהמבנה רופף, וכל תזוזה עלולה לגרום להתמוטטות. השישה שעל דופן הארובה מנהלים את החילוץ, בונים מערכת חבלים, ומבקשים מהלוחמים על הפיגום לבנות שתי עגינות, לשינוי כיוון החבלים כלפי מטה ב-90 מעלות. שי נקשר לחבלים, וחבריו מורידים אותו 40 מטר למטה, עד הנקודה בה נמצא הפועל הפצוע. שי רותם אותו לחבלים, והם נמשכים למעלה, אל שרידי המישטח העליון.
השעה ארבע אחר-הצהריים. רוחות חזקות, 35-40 קשר, מתחילות לנענע את הארובה ולסכן את המחלצים ואת המחולצים כאחד. על הקרקע מפרק קברניט האנפה, סא"ל חגי, את דלתות תא הטייס, כדי שלא יאלץ להוציא את ראשו מחוץ לחלון תוך כדי ריחוף, וכך יוכל לרחף באופן יציב יותר.
מצבו של הפצוע מידרדר. השברים בצלעותיו גורמים ללחץ בחזהו ומסכנים את חייו. מוחלט, לפיכך, להעלות אותו למסוק מהר ככל האפשר, ולא להסתכן בחילוץ הגופה. הפצוע נעזר בשני הלוחמים, ועולה בסולם אל ראש הפיגום. המסוק מרים את אחד המחלצים יחד עם הפצוע, אחר-כך את המחלץ השני, וטס לבית-החולים.
מבצע החילוץ מארובת תחנת-הכוח באשקלון זכה לחשיפה רחבה. מפקד חיל-האוויר, אלוף איתן בן-אליהו, ששהה בכל מהלך החילוץ בשטח, ומפקד היחידה, סא"ל דני, הכתירו את המבצע כחילוץ המורכב והמסובך ביותר בתולדות יחידה 669.
כמה דקות לאחר שהסתיים החילוץ, העיד גבי אופיר, אלוף פיקוד העורף, על אנשי 669: "אין להם תחליף מבחינת המקצועיות והיכולת להגיע במהירות לכל מקום. לחיל-האוויר ולצה"ל כולו, יש הרבה סיבות להתגאות ביחידה הזאת. האנשים האלה תמיד נמצאים במקומות הקריטיים כשצריך אותם. אם יש מישהו שיכול להציל חיי אדם במצבים קריטיים, זה 669".
יחידת החילוץ והפינוי בהיטס של חיל-האוויר, 669, הוקמה בשנת 1974. מטרתה הראשונית היתה חילוץ צוותי אוויר, שנטשו את מטוסיהם מעבר לקווי האויב. אנשי היחידה היו אמורים לחלץ תחת אש, מכל מקום ובכל זמן, ולהעניק טיפול רפואי ראשוני בעת הצורך. למעשה, כבר בשנות ה-50 פעלה בחיל-האוויר יחידה של רופאים וחובשים מוטסים, שעסקה בפינוי פצועים, אך היא לא היתה מסוגלת לחלץ פצועים ממקומות שהגישה אליהם קשה.
כיום מחלצת היחידה את כולם, מכל מקום, בכל מצב. טייסים, לוחמים, אזרחים ותיירים. הם מחלצים מלב-ים, מעומק הוואדי, מראש הר, מאמצע המדבר, מלבנון, מהשטחים, בכל מצב ובכל מזג-אוויר. 669 מורכבת מגף חילוץ, המונה עשרות לוחמים, גף פינוי, המונה עשרות רופאים ועשרות חובשים, גף טכני ומינהלה. היחידה ממוקמת בבסיס חיל-האוויר במרכז הארץ, ומחזיקה באופן קבוע צוותי כוננות בצפון הארץ ובדרומה.
צוותים של 669 שותפים כמעט לכל הפעילויות המבצעיות של צה"ל, בעיקר בלבנון. לא פעם הם פועלים תחת אש, בלילה, בתנאי שטח ומזג-אוויר בעייתיים. בקרוב יוענק לקצין ביחידה, סגן דניאל, צל"ש על חלקו בפינוי נפגעי אסון השייטת, בספטמבר שעבר. בשנה שעברה הוענק צל"ש לרופא ביחידה, סרן (מיל') דורון, על חלקו בפינוי צנחנים שנפצעו בהיתקלות בלבנון.
יום שלישי, 14 באפריל, 2:20 בלילה, מאות מטרים מהקו האדום, הגבול הצפוני של רצועת הביטחון. חייל מסיירת נח"ל, בדרכו למארב, מועד ונופל לבור בעומק 30 מטר. מתקבלת החלטה לא להכניס מסוק לתוך רצועת הביטחון, כדי שלא למשוך את תשומת-לב המחבלים, שעלולים לפגוע בחילוצו של החייל.
מסוק יסעור מוריד שישה לוחמי 669 סמוך לקו הסגול, הגבול הבינלאומי. לאחר תדריך בשטח, הם נכנסים לרצועת הביטחון. חילוץ חבלים מבור בתוך רצועת הביטחון, קרוב כל-כך לקו האדום, הוא חילוץ מסוכן ונדיר. הוא מצריך עבודה טכנית עדינה בחושך מוחלט, בשטח מאוים, שפועלות בו חוליות מחבלים. צוות החילוץ חייב לסיים את המשימה ולהתפנות מהשטח לפני שתזרח השמש, בעוד שעות בודדות.
הכוח מגיע לאיזור הנפילה. הם פורקים את הציוד, ומתקדמים לכיוון הבור. שני לוחמים פותחים את העגינות לחבלים, שניים אחרים מכינים את הציוד, ושניים נוספים, סמ"ר ארז וסמ"ר אורן, יורדים למטה, לתוך הבור. הכל נעשה בזריזות, תוך עשר דקות.
הבור צר מאוד, סבוך ומתפורר. ארז ואורן מגלים את הפצוע בתחתית הבור, יושב בכוך שנפער מתחת למדרגת סלע, מוגן, למזלו, מהאבנים שנפלו. כיוון שהוא פצוע קל מאוד, רותם אותו ארז לריתמת חילוץ שעל גבו, ומודיע בקשר שיתחילו להרים אותם למעלה בעזרת החבלים והגלגלות.
במרחק מטר וחצי מקצה הבור, כאשר הדרך החוצה כבר כל-כך קרובה, נתקלים השניים בבעיה. העומס האדיר על החבלים גרם לסלע גדול מאוד, עליו היו החבלים מונחים, להיצמד אל דופן הבור. בדיקה מדוקדקת יותר מגלה, כי הקשרים שעל החבלים נכנסו מתחת לסלע ודחפו אותו כלפי מעלה. אם ינסו לעבור עם החבלים, יתנתק הסלע ויפגע בהם. אם ישענו על הסלע וינסו לדחוף אותו כלפי מעלה - יאלצו להרים 300 ק"ג.
ארז מבקש מסגן סהר, מפקד הצוות, להוריד לו חבלים, ומנסה לקשור את הסלע. ברור לו שהקשירה לא תחזיק מעמד, ובאיזשהו שלב הסלע יפול למטה. הוא מודיע לאורן, שנמצא עדיין בתחתית הבור, להתחפר בכוך ולהיכנס לכוננות ספיגה. הלוחמים מושכים לסירוגין, פעם את ארז והפצוע ופעם את הסלע, חמישה ס"מ בכל משיכה. אחרי חמש משיכות מצליח ארז להרים את הפצוע מעל הסלע. ברגע שגם הוא עובר, יורד המשקל על החבל שהצמיד את הסלע לדופן, והסלע מתנתק ונופל.
שניות ארוכות של חרדה עוברות על הלוחמים, כשאורן לא עונה לקריאותיהם. אורן, שהסלע נחת במרחק חצי מטר ממנו, עונה סוף סוף. ארז יורד ומעלה אותו לפני האדמה.
שעתיים עברו מאז יצא צוות החילוץ למשימה, ועד ששב ממנה. זמן קצר מאוד לחילוץ חבלים, אבל ארוך מאוד לשהייה בלבנון. סמוך לשעה חמש בבוקר, עם קרן שמש ראשונה, חזר צוות החילוץ לגבולות ישראל.
חילוץ באמצעות חבלים בלבנון הוא אירוע נדיר, אך עצם השהייה בלבנון מוכרת היטב ללוחמי 669. כל לוחם ביחידה שוהה שבועיים בלבנון, במסגרת מסלול ההכשרה. בשבועיים אלה הוא משתתף במארבים, כמו לוחם בכל יחידה מובחרת אחרת. גם בתום תקופת ההכשרה, עולים פעם בשנה לוחמי 669 ללבנון, בצוותים קטנים, לתקופה של שבוע-שבועיים. "מבחינת לוחמת חי"ר, אנחנו עוברים את אותה הכשרה כמו סיירת צנחנים או סיירת גולני", אומר סרן אביב, מפקד גף החילוץ.
אומנם 669 היא יחידת חילוץ, שהייעוד הראשוני שלה הוא להחזיר הביתה אנשי צוות-אוויר. אבל המציאות חזקה יותר. פעמים ספורות בלבד מימשו לוחמי היחידה את יעודם המקורי, וגם זאת בעיקר אחרי תאונות אוויריות. פעילויות מבצעיות של צה"ל, לעומת זאת, יש הרבה. אחת המשימות העיקריות של היחידה היא לחלץ ולפנות את כוחות צה"ל באשר הם, וזה דורש יכולות לחימה מאוד גבוהות.
יום שני, 27 באפריל, 03:20 לפנות-בוקר, צפונית לרצועת הביטחון, הגזרה המערבית בדרום-לבנון. כוח של סיירת הנח"ל עושה דרכו חזרה מפעילות מבצעית, ועולה על מטען חבלה. הרופא, ד"ר טל ענבר, נפצע קשה בראשו. שני חיילים נוספים פצועים באורח בינוני, ושניים פצועים קל. בין הפצועים שני חובשים. מפקד הכוח מבין שנכנס לשטח ממולכד, וכל תנועה עלולה להפעיל מטענים נוספים. אין אפשרות לבצע חילוץ רגלי של הנפגעים.
מסוק אנפה, ובו שני לוחמי 669, מוזנק מהגף בצפון. בדרך מדווחים להם על ירי בנשק קל באיזור. ב-03:50 מגיע המסוק לשטח.
המחבלים יורים לעבר איזור החילוץ אש מרגמות, בנוסף לאש מקלעים. ירי המחבלים מסכן את כוח החילוץ, הפצועים והמסוק. חייבים לסיים את החילוץ במהירות. גם תנאי מזג-האוויר והראות הלקויה מקשים על החילוץ.
סמ"ר תומר, מפקד חוליית החילוץ, מתלבט בין חילוץ כבל באלונקה, המצריך ירידת שני לוחמים מהמסוק, או "מחטף כבל", המבוצע על-ידי לוחם אחד בלבד, שיורד בעזרת מנוף, רותם את הפצוע ומעלה אותו למסוק. שיטה זו מהירה בהרבה ומסכנת פחות את הכוח, את המחלצים ואת המסוק, אך מאוד לא נוחה למחולץ, שנקשר בחוזקה, בלי אלונקה. תומר מתייעץ עם הרופא שנמצא במסוק, ומחליט לבצע מחטף כבל. זו תהיה הפעם הראשונה בתולדות 669 בה מבוצע מחטף כבל בלבנון, תחת אש, ואחד החילוצים המורכבים ביותר שביצעה 669 מעבר לקווים.
תומר יורד באמצעות המנוף לקרקע, כשמסביב נמשכים חילופי האש. הוא מעלה את ד"ר ענבר הפצוע, ויורד לחלץ חייל נוסף, שנפצע באורח בינוני. הירי ממשיך לסכן את הכוח, ועלול להפעיל מטענים נוספים. תומר מעלה למסוק את הפצוע השני, ובעקבותיו פצוע נוסף, גם הוא באורח בינוני. ירי המרגמות נמשך כל הזמן, גם כאשר ממריא מסוק האנפה בדרכו לתחומי ישראל.
על-פי ההגדרה, קברניט המסוק הוא מפקד המבצע, אך על משימת החילוץ עצמה אחראי מפקד חוליית המחלצים, במקרה זה תומר. בחילוצים מורכבים יותר נמצא בשטח גם קצין, מפקד צוות, אך לא הפעם. "האחריות העצומה המוטלת על מפקדי החוליות היא ייחודית מאוד", אומר סרן אביב. "אין דבר כזה ביחידות אחרות. בחי"ר, גם כאשר המ"כ הוא מפקד כיתה, המ"מ שלו תמיד קרוב אליו".
המחלץ הוא הגורם המקצועי בשטח, שצריך לקבוע כיצד יתנהל החילוץ. במסגרת קורס מפקדי החוליות, עוברים לוחמי 669 סדנה, המדריכה אותם כיצד להתמודד עם המצבים המורכבים הללו, כמו גם עם סוגיית האחריות והסמכות בשטח.
נוסף על האחריות המוטלת על הלוחמים בזמן חילוץ, הם משמשים גם כ'פרויקטורים' ביחידה. כל לוחם אחראי על תחום אחר - צוקים, קשר, אמצעי לחימה או הדרכה. הוא עוקב אחר החידושים האחרונים בתחום שלו, בספרות המקצועית ובאינטרנט, ועוזר בהדרכת הצוותים הצעירים.
לפני כחודש, השתתף סמ"ר חגי בארבעה חילוצים תוך שבועיים, כולם בדרום הארץ. רצף נדיר מאוד עבור איזור הדרום, שנחשב שקט בדרך כלל.
שבוע לפני יום העצמאות חילץ חגי קבוצת חיילים, שנפצעו בעת טיול סנפלינג בנחל אשלים. עשר דקות לאחר שחזר לבסיס, הוזנק שוב לאותו מקום, לחלץ את אחד ממתנדבי יחידת החילוץ עין-גדי, שנפצע בזמן שניסה לחלץ את החיילים. שבוע לאחר-מכן, הוזנק חגי לחלץ מטייל מנחל גוב. אותו מטייל, הסתבר, היה מפקד טייסת יסעורים לשעבר, ותחת פיקודו עברו גם הטייסים שהשתתפו בחילוצו. למחרת, שוב הוזנק לחלץ מטיילת שנפלה בנחל קידרון.
חגי, אגב, מצליח לשלב את השירות הקרבי ביחידה 669 עם האהבה השנייה שלו, הכדורסל. לפני השירות הצבאי שיחק בקבוצות קטנות, מכבי רחובות והפועל נס-ציונה. כשסיים את מסלול ההכשרה ביחידה, אחרי שנתיים בהן לא נגע בכדור, נתקל בבסיס במודעות פרסומת גדולות לאליפות חיל-האוויר בכדורסל. בסופה של אותה אליפות, בה נבחר לשחקן המצטיין, הזמין אותו עמוס פרישמן, לשעבר שחקן נבחרת ישראל והיום חבר בצוות האימון של נבחרת חיל-האוויר, להתאמן בהפועל ת"א. בשנה שעברה שיחק חגי בקבוצת הבת של הפועל במסגרת הליגה השלישית, ובעונה הקרובה הוא ישחק, כנראה, בלאומית ב'.
יום שני, 13 באפריל, קצת אחרי שתיים בלילה, תרגיל ניווט של לוחמי סיירת שריון בגליל המערבי. שני חיילים סוטים מהמסלול המוביל לנקודת האיסוף. אחד מהם מועד מקצה צוק גבוה, נופל אל פי התהום ונפצע באורח קשה. לאמבולנסים או לכוחות חילוץ רגליים אין גישה אל המקום שאליו נפל.
מסוק אנפה ובו שני לוחמי 669 מוזנק למקום. הטייס מבצע יעף מעל המצוק, ומזהה את חברו של הפצוע. הוא מנסה לאתר את הפצוע בעזרת הזרקור, אך ללא הצלחה. סמ"ר דן, מפקד חוליית החילוץ, יורד עם כבל למדרגת סלע באמצע המצוק התלול. חמוש באמצעי ראיית לילה, חבלים וציוד רפואי, הוא מנסה לאתר את הפצוע בין השיחים. הטייס מסמן לו שזיהה חלק מהציוד של החייל, ודן מאתר את הפצוע, תקוע בתוך שיח.
דן מחליט לא להוריד את הרופא מהמסוק, כיוון שהמצוק תלול ומסוכן, אלא לקרוא ללוחם השני, סמ"ר איתמר, לרדת עם אלונקה וחמצן. בינתיים הוא מאבטח את עצמו עם חבל לעץ קרוב.
באותו זמן מטפסים שני מפקדיו של החייל במעלה המצוק. כשהם מגיעים למקום, מזהה דן את סגן תומר. תומר, מסתבר, היה יחד איתו במסלול ההכשרה ל-669. הוא לא סיים אותו והגיע לשריון. דן ואיתמר נעזרים בשני הקצינים, מוציאים את הפצוע מתוך השיח ורותמים אותו לאלונקה. המסוק מגיע למקום, איתמר מעלה את הפצוע עם כבל, והם ממריאים לבית-החולים. דן ושני הקצינים נשארים על המצוק, ומתפנים לטפל בחייל השני, השרוי בהלם.
גם הרופאים ביחידה, שרובם מילואימניקים, עוברים מסלול הכשרה מיוחד. כל רופא שמצטרף ליחידה עובר קורס שנמשך כשבוע, ומכיל נושאים אחדים ממסלול הלוחמים, כמו ירידה בכבל וחילוץ ממים. אחת לשלוש שנים הרופאים נדרשים לחזור על הקורס. החובשים שמשרתים ב-669 עוברים את הקורס רק פעם אחת, עם הצטרפותם ליחידה. וזו ההזדמנות לציין, כי כל לוחם ביחידה הוא גם חובש.
מלבד חילוצים, מבצעת 669 כמות רבה של פינויים מוסקים, כלומר הובלת פצועים, אזרחים וחיילים, מתוך המדינה ומחוץ לגבולות, אל בתי-החולים, או העברת פצועים מבית-חולים אחד לשני. כל תובלה של פצוע במסוק, גם בין שני בתי-חולים, נעשית בליווי רופא מגף הפינוי של 669.
"הפינוי המוסק שונה מפינוי קרקעי", מסביר רס"ן (מיל') ד"ר דן. "הסביבה במסוק היא באופן עקרוני סביבה עוינת לפצוע. חושך, טילטולים, צפיפות, לא תמיד מותר לך אפילו להדליק את האור. הדברים הכי פשוטים, כמו לשים סטטוסקופ על הפצוע ולהאזין לריאותיו, לא תמיד מתאפשרים".
הרופאים ביחידה הם כולם בעלי פרופיל קרבי ועושים יותר ימי מילואים מכל בעלי המקצועות בצבא. אחדים סוגרים שם את השנה עם 60 ימי מילואים. "חיל-האוויר לוקח על כתפיו את כל הפינוי המוטס בארץ, כיוון שהדבר החשוב ביותר הוא להביא את הפצוע כמה שיותר מהר לבית-החולים", אומר ד"ר דן. "הרבה פצועים חבים את חייהם להגעה המהירה לבית-החולים, או לדם ולחמצן שאנחנו נושאים במסוק. אתה לא יכול לצפות מרופא של הירוקים, טוב ככל שיהיה, שיילך עם ארבעה בלוני חמצן על הגב".
גם בגף החילוץ פעילים מילואימניקים. הלוחמים הוותיקים משתתפים מדי פעם באימונים פיזיים קשים, במסגרת שמירת הכשירות שלהם.
רס"ן (מיל') ניר היה מפקד גף חילוץ ב-669. "מצד אחד המילואים כאן תמיד מעניינים, מחדשים ומסקרנים", הוא אומר, "ומצד שני, מילואים הם תמיד דבר מטריד, שמוציא אותך משיגרת החיים שלך. להבדיל מיחידות אחרות, שיכולות להתכונן לפעילויות עם מודלים והדמיות, ב-669 אתה אף פעם לא יודע לקראת מה אתה הולך. אתה יכול להיות באוניברסיטה או בעבודה, ולמחרת למצוא את עצמך תלוי על כבל בלבנון".
"הדבר היחיד שאי-אפשר להגיד על ה-669 הוא שמשעמם פה", מסכם אביב. "תמיד מעניין, יש הפתעות כל פעם מחדש. כמה שלא ננסה להתכונן למשימה הבאה, אף פעם לא נצליח לקלוע. המשימות כאן מפתיעות, מיוחדות ומגוונות, העסק חי כל הזמן".
למרות שהיא צעירה יחסית, בת 24 בסך-הכל, יש כבר ב-669 מסורת של מספר בני משפחה שמשרתים בה יחד. אין עדיין בנים של לוחמים, אך בנים של רופאים מיחידת הפינוי, שקדמה ל-669, כבר יש. סרן (מיל') עמרי, לוחם 669, שאביו היה רופא ביחידת הפינוי, משלים בימים אלה את לימודי הרפואה, וישרת בעתיד כרופא בגף הפינוי. אחיהם הקטן של אייל ושי, ששירתו כלוחמים ביחידה, עומד לעבור גיבוש, ויתכן שבקרוב תיוולד שלישייה ראשונה ל-669. לרס"ן ליאור, סגן מפקד היחידה, יש אח ששירת בה בעבר, והיום משרת בה כאיש מילואים. אח נוסף ינסה את כוחו בגיבוש הקרוב.
אף אחד לא יודע מה הסיבה האמיתית לכך שהסמל של יחידה 669 הוא חתול שחור. תיאוריות רבות פותחו סביב הסמל לאורך השנים. לחתול יש תשע נשמות. הוא תמיד נופל על הרגליים. הוא מגיע לכל מקום בזריזות ובשקט. הכל, בעצם, נכון. להרבה מאוד אנשים בארץ, חיילים או אזרחים, הביא החתול השחור מזל גדול.
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ +++++++++++
"ידענו שזה רק עניין של זמן עד שיבואו לחלץ אותנו"
ליעד ברקת וליאור שליין צילום: שאול שורץ
"היה לנו ברור שאנחנו הולכים להתרסק בגדול", אומר סרן ענר, אחד משני טייסי מסוק הקוברה, שנחת נחיתת אונס ב-9 ביוני בשטח לבנון. המסוק נחת על צלע ואדי, כאשר מצידו האחד צוק, ומצידו השני עץ שבלם את נפילתו מטה. למקום הוזנק מסוק בלק-הוק, ובו לוחמי יחידת החילוץ 669. במבצע מסובך חולצו טייסי הקוברה, באמצעות כבל. "זו הרגשה מאוד טובה לדעת שיש לך גב, שמישהו יבוא לחלץ אותך", אומר סרן ענר
ביום רביעי ה-9 ביוני, סמוך לשעה תשע בערב, הוזנקו זוג מסוקי קוברה לאיזור מוצב סוג'וד שברצועת הביטחון, שם נתקל כוח סיירת אגוז במחבלים. מה שהחל כפעולת הגנה על כוח קרקעי, הסתיים בנחיתת אונס של אחד המסוקים בשטח לבנון. תוך גילוי תושיה רבה, הצליחו הטייסים לבצע נחיתת אונס על צלע אחד המצוקים באיזור, ויצאו כמעט ללא פגע. צוות מסוק בלק-הוק ובו לוחמי יחידת 669 הוזנק לאיזור וחילץ את הטייסים במבצע מסובך, שארך כ-40 דקות.
"בערך בתשע בערב הוזנקנו להחליף זוג מסוקי קוברה אחר, שנאלץ לעזוב את איזור ההיתקלות לאחר שנגמר לו הדלק", מספר סרן ענר, טייס קוברה מטייסת "הקוברות הצפונית". "כשהגענו לשם כבר היו חילופי אש קשים בין חיילי סיירת אגוז לבין המחבלים. חיפינו עליהם בעת פינויו של סגן רועי קלר ז"ל, שנפצע בהיתקלות ונפטר לאחר מכן מפצעיו. זיהינו פיצוצים וכדורים נותבים באיזור הכוח.
"כעבור מספר דקות, בפתאומיות מוחלטת, שמעתי פיצוץ חזק, שזיעזע את זנב המסוק. אני ורס"ן אלון, מפקד המשימה, הבנו ששלב הסיוע לכוח הלוחמים נגמר. פנינו דרומה בתקווה להצליח להגיע לגבולות הארץ.
"כמה שניות לאחר מכן הרגשנו אובדן דחף ברוטור הזנב, מה שגרם למסוק סבסוב קשה ימינה. היתה לנו תקלת הגאים קשה. במשך זמן ארוך טסנו במהירות אפס, ממש בלי לזוז קדימה. רק הלכנו ושקענו תוך סבסוב ימינה ולא הצלחנו לצאת מהמצב הזה. דחפנו סטיק חזק קדימה, הורדנו קולקטיב, ובכל זאת לא הצלחנו לשלוט במסוק. בשלב מסוים, הצלחנו להעלות את המהירות ל-50 קשר לערך, אבל אז המהירות שוב נפלה, ושוב התחילה מלחמה עם המסוק - לדחוף את הסטיק בכל הכוח ולנסות לטוס קדימה".
בשלב זה הבינו רס"ן אלון וסרן ענר כי התקלה קשה, וכי לא יעלה בידם להגיע לגבולות הארץ. המאמצים החלו להתמקד בנחיתת אונס בתוך שטח לבנון. "הצלחנו להדרים מעט, אבל בעיות ההגאים מנעו מאיתנו להתקדם. לא היה לי מושג איפה אנחנו. הכל התערבב, היה חושך ולא הצלחנו לשלוט במסוק. כשהתחלנו לראות את הקרקע מתקרבת, חיפשנו משטח להתרסק עליו. ראינו שביל קטן שנראה טוב, אבל לא הצלחנו להגיע אליו. מכיוון שאיבדנו גובה, החלטנו לנסות להגיע לוואדי שנמצא בין אחד ההרים הסמוכים. לא הצלחנו להגיע לתוך הוואדי, והתרסקנו על צלעו".
הכל התרחש במהירות, והצורך לשכך את עוצמת ההתרסקות גזל מהטייסים מאמצים רבים. "כל הריכוז שלנו היה רק בתקלה. לא היה זמן לחשוב על משהו אחר. אלון קרא בקול את הגבהים והזכיר לי להדליק אור נחיתה. אחר-כך הוא ביקש שאוודא שהחגורות מהודקות היטב לקראת ההתרסקות. היה לנו ברור שאנחנו הולכים להתרסק בגדול, ושאנחנו לא יוצאים מזה בקלות.
"הגענו לצלע הוואדי, והמדרון היה מאוד תלול. את הרגע האחרון לפני ההתרסקות אני לא זוכר, אבל אני זוכר שציפיתי למשהו נוראי. היה זעזוע, המסוק כולו רעד, ואתה מרגיש שהגוף שלך רוצה להיזרק בתוך התא, אבל החגורות מחזיקות אותך במקום. בסופו של דבר, זה היה פחות נוראי ממה שציפיתי, ותוך מספר שניות הכל נגמר.
"פתאום היה שקט. כל מכשירי הרדיו נשברו, הרוטור הפסיק להסתובב לאחר שנתקע בצלע ההר. ישבנו כמה רגעים בשקט, ואז התחילה ההרגשה שהדבר שאנחנו הכי רוצים לעשות הוא לצאת מהר מהמסוק שהיה מלא בפגזים, טילים, נורים ודלק, שיכלו להתפוצץ כל רגע. מיד אחרי היציאה מהמסוק דיברנו בינינו. אני רואה שאלון חי, אני מרגיש את הידיים והרגליים שלי ואני אומר לעצמי 'אני חי'. לא האמנתי שיצאנו מזה, זה הרי היה מצב חירום נוראי".
ביציאה מהמסוק נתקל סרן ענר בבעיה נוספת. מסוק הקוברה מתוכנן כך, שכל איש צוות נכנס או יוצא מצד אחר של המסוק. סרן ענר יצא מן הצד שפנה לוואדי. "יצאתי מהמסוק ונשאבתי למטה. הלילה חשוך, וחשבתי שיהיה לי היכן לדרוך, אבל מסתבר שהייתי תלוי באוויר. ניסיתי לתפוס את המסוק עם הידיים, ניסיתי להיאחז בענפים, ניסיתי הכל, ולא הצלחתי. רק אחרי שהידרדרתי בערך שלושה מטרים, נעצרתי על זיז קטן של סלע, שיצר מעין מדרגה קטנה באמצע המצוק, כשהמסוק תלוי מספר מטרים מעלי.
"התחלנו לקרוא אחד לשני. כשהבנתי שלא אצליח לטפס בחזרה, ביקשתי מאלון לרדת. הוא הידרדר בזהירות עד אלי. הוצאתי מכשיר קשר והתחלתי לדווח שאנחנו בסדר. אנחנו מצידנו לא שמענו כלום, משום שמנוע המסוק, שהיה מטרים ספורים מעלינו, לא כבה בעת ההתרסקות.
"היינו כל-כך מרוצים שנשארנו בחיים, שלא חששנו מכלום. המקום היה שומם, מסולע ותלול כל-כך, שלא היה סיכוי שיגיעו אלינו מחבלים לפני כוחות החילוץ. מסוק הקוברה השני שיצא איתנו למשימה ריחף מעלינו כל הזמן. ידענו שזה רק עניין של זמן עד שיבואו לחלץ אותנו, ושהקטע הגרוע מאחורינו".
במינחת צפוני סמוך לגבול המתינו בכוננות מסוק בלק-הוק ומסוק אנפה. "היינו בטוחים שכבר לא נפעל באותו לילה", מספר סגן יוני, קברניט מסוק הבלק-הוק. "לפתע, שמעתי את אחד מטייסי הקוברה מדווח שהמסוק נפגע בזנב, ושהם הולכים להתרסק".
שני המסוקים, האנפה והבלק-הוק, זינקו מיד לחלץ את הטייסים הנוטשים. "הצלחנו ליצור קשר עם מסוק הקוברה השני, ששהה מעל הטייסים בלבנון", ממשיך סגן יוני. "הגדרנו גבהים עם מסוק האנפה שגם יצא לאותו כיוון, כדי שלא נתנגש בו. היה הרבה בלאגן בקשר, כולם ניסו לחבור לקוברה. לקחתי כיוון כללי לאיזור, וכשקיבלנו נ"צ מדויק, הסתבר שאנחנו ארבעה ק"מ בלבד מהטייסים. הדבר היחיד שישב לי בראש היה שאנחנו חייבים להוציא אותם משם.
"בהתחלה ראינו את המסוק הפגוע, מואר על-ידי אורות הנחיתה. רק כשהתקרבנו מאוד, הבחנו בשני הטייסים. הם ישבו על זיז סלע קטן, מנסים להקשיב למכשיר הקשר, כשתחתיהם מצוק תלול של ארבעה מטרים לערך. כמה מטרים מעליהם היה המסוק, על דופן של צוק נטוי ב-40 מעלות, כשהאף שלו פונה לכיוון המדרון. חצי מהמגלשיים היו על האדמה, וחצי אחר נשען על ענפים. הלהבים היו שבורים, הזנב התקמט, אבל חוץ מזה המסוק היה יחסית שלם".
צוות מסוק הבלק-הוק ריחף מעל הטייסים והחל להוריד את לוחמי יחידת החילוץ 669. "מהרוח שיצרנו, החל מסוק הקוברה להתנדנד והיתה סכנה שייפול על הטייסים", אומר סגן יוני. "החלטנו לטוס הצידה ולהוריד את הלוחמים מטרים ספורים מהמקום. היה לנו קשה לדבר עם הטייסים, אבל הבנו מהם שהכל בסדר. העובדה שמסוקי קרב ריחפו באוויר, וששני הטייסים שהתרסקו היו רגועים, עזרה לנו להפנות את כל הקשב שלנו לחילוץ".
צוות מסוק הבלק-הוק הוריד את הלוחמים. רס"ן (מיל') זמיר, טייס המשנה, כיוון אותם למקום הימצאם של הטייסים. "היינו אמורים לבצע מחטף כבל, כלומר לאסוף את הטייסים כמה שיותר מהר אל הכבל ולעלות בחזרה למסוק", מספר סמ"ר בן, אחד הלוחמים. "אבל כיוון שהטייסים היו רחוקים, היינו חייבים להתנתק מהכבל ולצעוד לעברם ברגל. השטח היה סבוך, תלול וחשוך. לא ראינו כלום".
"כשראינו ששום דבר לא עוזר", ממשיך סגן יוני, "שלחנו הבזק אור על הטייסים לשניות מעטות. באותו רגע, הלוחמים ראו את הטייסים, והטייסים ראו את הלוחמים".
"היינו ממש מופתעים לראות אותם", אומר סרן ענר, טייס הקוברה. "פתאום, משום מקום, הופיעו שני לוחמים. זו הרגשה מאוד טובה בתור טייס שנחת בשטח אויב לדעת שיש לך גב, שמישהו יבוא לחלץ אותך".
מסוק הבלק-הוק ריחף מעל המקום בו שהו טייסי הקוברה. "טייס הקוברה הראשון הועלה למסוק בעזרת אחד הלוחמים בלי בעיות מיוחדות", אומר סגן יוני. "כשהורדנו שוב את כבל המנוף, כדי להעלות את הלוחם והטייס השני, נתקלנו בבעיה, משום שהכבל החל להסתובב כמו מטוטלת והלוחם והטייס, שהיו 'כלואים' על הזיז הקטן, לא הצליחו לתפוס אותו. בשנייה שהם הודיעו לנו שהם תפסו את הכבל, הגברנו מהירות והעלנו אותם. אז החלה 'בעיית מטוטלת' גם עם הטייס והלוחם. בעזרת תושיה רבה של רס"ל גיא, המכונאי המוטס, הצלחנו להעלות אותם. נחתנו ממש במינימום דלק".
רס"ן אלון וסרן ענר, טייסי הקוברה, פונו לבית-החולים תל-השומר ושוחררו ממנו לאחר שהתברר שפציעותיהם קלות במיוחד. "אני חושב שהיה לנו הרבה מזל", מסכם סרן ענר. "היה לנו מזל שהנחיתה היתה כזו ולא אחרת, ושצוות מסוק החילוץ פעל בצורה כל-כך נכונה. אני מודע לכך, שזה היה יכול להיגמר רע מאוד".
"זה היה החילוץ הראשון של טייסים משטח אויב מזה שנים רבות", אומר סגן יוני, שעבורו היה זה החילוץ הראשון בעזרת מנוף. המקרה הקודם היה חילוץ טייס הפאנטום שיצא לגיחה עם רון ארד ב-1986. החילוץ הזה, אגב, התבצע כאשר הטייס נתלה על מגלשי מסוק קרב, ולא באמצעות מסוק סער.
"בטח שההרגשה שונה", אומר סמ"ר בן, לוחם ה-669 שהשתתף בחילוץ. "זה, אחרי הכל, הייעוד של היחידה. בשביל זה אתה עובר את המסלול ובשביל זה אתה מתאמן. נכון שגם בפינוי ובחילוץ אזרחים יש אתגר וסיכון והתרגשות, אבל הפעם היה משהו שונה. הפעם הראנו לכל חיל-האוויר, לכל הצבא, שיש על מי לסמוך".
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ +++++++++++++++++
מסוק הקוברה חולץ במבצע מורכב
ליאור שליין
במבצע לילי ארוך, מורכב ומסוכן, חולץ מסוק הקוברה מלבנון, כמעט 24 שעות לאחר נחיתת האונס. "זה היה חילוץ נדיר", אומר סא"ל אמנון, ראש תחום מטוסים ביחידת האחזקה האווירית, שליווה את החילוץ מחדר פיקוד קרקעי בגבול הצפון. "בהתחלה כולם היו ספקנים באשר לסיכויי ההצלחה. אבל במאמץ משותף של גורמים רבים החילוץ הצליח, ובגדול".
מסוק הקוברה היה חמוש בטילים, בנשק ובמערכות שונות. לכן, מיד לאחר שחולצו הטייסים, הוזנק למקום כוח קרקעי של סיירת צנחנים, שתפקידו היה לשמור על המסוק עד להחזרתו לתחומי ישראל.
במקביל, נשלח למקום מסוק יסעור, ובתוכו צוות לחילוץ כלי-טיס של יחידת האחזקה האווירית, לוחמי 669 ואנשי היחידה לסילוק פצצות. "נמסר לנו, שראש הרוטור קרס, מה שלא יאפשר לתלות את הקוברה על מסוק היסעור", מספר רס"ן ישראל, מפקד חוליית חילוץ כלי-טיס. "הבנו שהחילוץ יהיה מסובך מאוד, מעבר לעובדה שמדובר בחילוץ משטח אויב, כי נצטרך לעטוף את המסוק ברצועות מיוחדות, במקום לחבר את ראש הרוטור שלו לכבל".
למחרת החל מבצע החילוץ המורכב. מסוק אנפה נשלח למקום, אך כשהגיע אל הקוברה, ברור היה שאי-אפשר לנחות בשטח. קברניט האנפה, מפקד הטייסת סא"ל אלכס, ניסה לרחף מעל האיזור ולאפשר ללוחמי 669 להוריד את צוות החילוץ ואת הציוד בעזרת כבל. אלא שהמשקל הכבד לא איפשר לאנפה לבצע ריחוף ארוך כל-כך, והמסוק נאלץ לחזור על עקבותיו, כשהוא משאיר בשטח, יחד עם כוח הצנחנים, את רס"ן סמי, איש יחידת האחזקה האווירית, ולוחם 669.
"זו היתה הפעם הראשונה בה ראינו את הקוברה", אומר רס"ן ישראל. "המסוק היה במצב גרוע מאוד ובאיזור בלתי-אפשרי: מצידו האחד היה צוק גבוה ומצידו השני מדרון. הוא היה תקוע על סלע, בין עצים, כשגזעים נעוצים בתוכו. הקברניט אמר שחבל על הזמן, אי אפשר לחלץ את המסוק".
כשחזר מסוק האנפה אל המינחת, הועמס תוך דקות כל הציוד אל מסוק בלק-הוק, שיצא מיד למשימה. בעזרת לוחמי 669, שהורידו אותם בכבלים, הצליחו הפעם אנשי צוות החילוץ להגיע אל מסוק הקוברה. "במבט ראשון, גם אני חשבתי שזה בלתי אפשרי", מודה רס"ן ישראל. "אף פעם לא ראיתי דבר כזה".
אנשי יחידת האחזקה האווירית החלו להכין את מסוק הקוברה לקראת חילוצו המתוכנן. בשעות הערב הגיע למקום מסוק היסעור, מוטס על-ידי סא"ל גבי, טייס במרכז ניסויי הטיסה של חיל-האוויר, סא"ל אבי, מפקד טייסת יסעורים, מהנדס טיסה ושני מכונאים מוטסים. הגישה היתה קשה מאוד, הריחוף מסוכן עוד יותר, אבל קצת אחרי השעה שמונה בערב ניתק מסוק הקוברה מהקרקע. כעבור 20 דקות הגיע לשטח ישראל.
"במבצע החילוץ הזה חצינו את כל המיגבלות", אומר רס"ן ישראל. "בדרך כלל כשיסעור נושא תחתיו מסוק אחר, הוא טס חמישה ק"מ לכל היותר, מכסימום עד הכביש או המינחת הקרוב. הפעם, היסעור טס כמעט 30 ק"מ. בדרך כלל מותקנים שני מצנחי ייצוב על המסוק המחולץ, כדי למנוע את סחרורו באוויר. הפעם לא תלינו בכלל מצנחים, כי קברניט היסעור חשש שהם יסתבכו בעצים בזמן החילוץ. בדרך כלל המיגבלה על אורך הכבל עליו תלוי המסוק היא 12 מטרים. הפעם - 34 מטרים, כי היסעור לא יכול היה להתקרב יותר".
גם החזרת אנשי צוות החילוץ אל גבול ישראל היתה מבצע מסובך. בזה אחר זה הועלו למסוק בלק-הוק לוחמי הצנחנים, אנשי יחידת האחזקה האווירית, לוחמי 669, איש היחידה לסילוק פצצות וציוד במשקל של עשרות ק"ג. סמ"ר אסף, לוחם 669, ביצע כ-20 עליות וירידות בכבל, כדי להעלות את כולם.
אבל בכך לא תם המבצע. חלק מזנב הקוברה, בו נמצא הרוטור האחורי, נותר בלבנון. החלק, שנקטע מהמסוק, היה בשטח גבוה יותר מהמקום בו הונחת כוח החילוץ, ואי-אפשר היה להגיע אליו. אלא שדווקא החלק הזה התברר כחיוני מאוד לחקירת סיבות התקלה. למחרת, יצא מסוק בלק-הוק ובו לוחמי 669 ורס"ן סמי מיחידת האחזקה האווירית, למצוא את החלק החסר ולהביאו לארץ. החלק, במשקל כ-120 ק"ג, נקשר בצורה מאולתרת על-ידי הלוחמים והועלה באמצעות המנוף אל בטן המסוק.
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ ++++++
חיל-האוויר סייע בחילוץ נפגעי תאונת הרכבת
כאשר הגיעה ההזנקה, זיהה מפקד היחידה, סא"ל ב' כי מדובר באירוע גדול ובעייתי ויצא ביחד איתנו לשטח", מספר מפקד פלגת לוחמים ביחידת 669, סגן נ'. "לאחר ההזנקה שבה יצאה קבוצת המסוקים הראשונה התחלנו לאסוף עוד לוחמים כדי להכין עוד קבוצת מסוקים שתגיע לאזור האירוע", מעיד סגן נ'.
יותר מעשרה מסוקי סער של חיל-האוויר השתתפו בפינוי וחילוץ הפצועים מתאונת הרכבת המחרידה שהתרחשה אתמול (ג') בשעות אחר-הצהריים. כל טייסות הסער של חיל-האוויר נרתמו למשימה ועזרו בפינוי הפצועים לבתי החולים השונים. "בהתחלה היו פרטים לא כל-כך ברורים חוץ מעצם העובדה שהתהפכה רכבת. לא ידענו עדיין כמה פצועים יש בשטח ובאיזה סוג פציעות מדובר", מספר סגן י' טייס בטייסת "מובילי הלילה" המפעילה מסוקי יסעור. "אחרי שהורדנו לוחמים מיחידת 669 לאזור האירוע חזרנו לתל-נוף כדי להביא עוד לוחמים של 669 ואת סגן מפקד הבסיס. כשסיימנו להוריד את הלוחמים ישר התחילו להכניס פצועים למסוק לקחנו ארבעה פצועים לבית-חולים 'סורוקה' והיסעור השני לקח שמונה לבית חולים 'הדסה עין-כרם'. בתאונת הרכבת נפגעו 13 חיילים המשרתים בחיל-האוויר ונהרגה חיילת אחת מיחידת המחשוב של חיל-האוויר. "למרות שהייתי בלא מעט הזנקות עד היום, ההזנקה הזו שונה מבחינת כמות הפצועים, אף פעם לא נתקלתי בכמות כה גדולה של פצועים", מעיד רס"ן ע', טייס בטייסת "דורסי הלילה". "היינו על הקרקע בפעילות אימונים, ממש לקראת המראה הודיעו לנו כי אי אפשר להמריא. בינתיים ראינו את מסוקי היסעור של טייסת "מובילי הלילה" אז התחלנו לבקש פרטים על האירוע למקרה שיצטרכו עזרה. כיוון שהאירוע היה ממש קרוב לתל-נוף אז לא נתנו לנו להמריא כדי לא ליצור כנראה עומס באזור המרחב האווירי של תל-נוף", מסביר רס"ן ע'.
על הערכות בסיס תל-נוף מרגע קבלת הידיעה על האירוע מספר סמל אסף, אחראי משמרת (אחמ"ש) במוצב השליטה של הבסיס: "החל מרגע קבלת ההזנקה בשעה 17:53, פעל הבסיס לארגון כל האמצעים המקסימליים, תוך כדי הפניית מסוקים ממשימות אימונים למשימות חילוץ בזמן אמת. גם גיוס מרבי של לוחמי יחידת 669 ומעקב אחרי הפעילות המבצעית תוך כדי יצירת קשר רציף עם הגורמים בשטח".
טייסי מסוקי הסער חששו תחילה מחוטי החשמל הרבים שהיו במקום, והקשו על תמרון המסוק בנחיתה. אף על פי כן, הנחיתות הרבות והחוזרות עברו בהצלחה ללא סיכון הפצועים בשטח."מערך הסער של חיל-האוויר לקח חלק ניכר בפינוי והוכיח את יכולותיו במשימות חילוץ והצלה", אומר לסיכום סגן י'.
מקור: אתר חה"א והביטאון.
_____________________________________
ציטוט:
|
"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.
|
נערך לאחרונה ע"י רועי AZ בתאריך 24-10-2005 בשעה 17:24.
|
ראשי
צ'אט
24-10-2005, 17:20
מצב כלאיים
