גם אחרי שהוגשם חלומו הגדול של הטירון הראשון מגבעתי שהיה למפקדה, אל"ם אילן מלכא לא מפסיק לחלום • ריאיון ראשון

ניר נוימן וגילי ברטורא, "במחנה"

אל"ם אילן מלכא הוא אדם נוח. גם סשן צילומים, עניין מטריד בדרך כלל, מתקבל אצלו בהשלמה: לא השמש בעיניים, לא חייליו המביטים בסקרנות במתרחש, אף לא הלו"ז הצפוף שמצפה למפקד חטיבת גבעתי בהמשך היום.

אבל בקשה אחת בכל זאת יש לו, למח"ט: "צלמו אותי עם הדגל של החטיבה, לא על הרקע של חברון", הוא מחייך, "אולי יחשבו שזאת עזה".

המפקד הטרי, כמו גבעתי כולה, יודע שיש לא מעט אמת בהלצה שהשמיע. רק חודשיים שהם באיו"ש, והסגול מתגעגע לגזרה שננטשה זמנית. תחושת הפספוס לא מוסתרת. "יש הרגשה כזו בקרב החיילים, בקרב המפקדים, רוצים לחזור לשם", מודה מלכא. "בשבוע שעבר קיימתי שיחות חתך עם לוחמים, ואחד מהם אמר לי: 'התגייסתי לגבעתי כי רציתי להילחם בעזה. סיימתי טירונות, סיימתי אימון מתקדם, עכשיו אני באיו"ש, תכף יוצא לעוד אימון, ורק לאחר מכן אני יורד לעזה. אני באתי להילחם בעזה'".

להמשך קריאה לחץ כאן