ארה"ב: סין הצליחה ליירט לוויין בחלל

המערכת האמריקנית נגד לוויינים הייתה אמורה להיות מדויקת ביותר, ולהשיג את השמדת הלוויין באמצעות פגיעה קינטית בו, ללא שימוש בראש קרב מתפוצץ. אופן פעולה זה נבחר במיוחד על מנת לא ליצור כמות גדולה של רסס בחלל, שיכול לפגוע בלוויינים נוספים מעבר ללוויין שאליו מכוון הטיל. מעניין לציין כי בברה"מ פותחו במקור מערכות לוחמת חלל המצוידות ברש"ק גרעיני (נגזרת של הטיל נגד טילים ABM-1 (גאלוש) ובהמשך נפרסה מערכת מבצעית, המצוידת ברש"ק נפיץ שנועד ליצור רסס רב.

פעילות האו"ם כנגד מרוץ חימוש בחלל

פעילויות מגוונות של ארגון האומות המאוחדות מיועדות להשיג את המטרה של מניעת חימוש בחלל, ומניעת הצבת מערכות שונות של לוחמת חלל (ובהן לוחמה אל החלל, בחלל ומהחלל)[1]. פעילות האו"ם כנגד חימוש החלל מתבצעת באמצעות מספר מנגנונים, בהם UNIDIR - United Nations Institute for Disarmament Research(נוסד ב – 1980 על פי החלטת העצרת הכללית של האו"ם)ו – PAROS, Prevention of Arms Race in Outer Space, פעילות המתבצעת במסגרת האו"ם ומאושררת על ידי העצרת הכללית.

אמנות בינלאומיות מרכזיות העוסקות במניעת חימוש החלל נוצרו במהלך השנים, כאשר מסמך היסוד של הפעילות האנושית בחלל (המכונה לעתים המגנה קרטה של החלל) הוא אמנת החלל החיצון, שאושררה על ידי העצרת הכללית של האו"ם ב – 10.10.1967 . [2] בין סעיפיה של אמנה זו, חשוב לציין בהקשר של לוחמת חלל את סעיף 3, הקורא ליישומים חללים למטרות שלום, סעיף 4, העוסק במניעת הצבה של חימוש גרעיני בחלל. מנסחי האמנה לא לקחו בחשבון הצבת מערכות של נשק אנטי לווייני בחלל, שאינו גרעיני, או מערכות אנטי לווייניות שישוגרו מכדור הארץ. לפיכך, אמנת החלל החיצון אינה אוסרת על לוחמה כנגד לוויינים. פעילות נלווית לכך מופיעה באמנות אחרות ובהצעות החלטה של העצרת הכללית של האו"ם, במיוחד הרצון להימנע מפעילות חלל שתיצור רסיסים ושברים (Space Debris ). האו"ם החל בפעילות חקר בנושא שברים ורסס חללי בשנת 1999, על ידי משרד האו"ם לענייני החלל החיצון ( OOSA). בניגוד לאמנת החלל החיצון, שאושררה על ידי רוב המדינות החברות באום, הפעילות הבינלאומית שמוביל הארגון כנגד רסס חללי ושברים מסלוליים אינה זוכה להצלחה מרובה. בשנת 2007 פורסמו הנחיות של האו"ם בקשר לשברים, רסס ופסולת חלל[3], אולם מספר המדינות שאשררו את המדיניות המוצעת לצמצום תופעת השברים והפסולת בחלל מצומצם ביותר, וראוי לציין כי ארה"ב מתנגדת להחלטות אלה (בעיקר בשל הפיתוח של מערכות נגד טילים בליסטיים שהיא מפתחת במסגרת יוזמת NMD, שנועדו לפגוע בראשי קרב של יריב בעודם בחלל. פגיעה כזו, תיצור שברים חלליים רבים, למרות שראש הקרב האמריקני לא יעשה שימוש בחומרי נפץ).

האו"ם עצמו מכיר בקשיים שביישום החלטותיו והצעותיו בנושא מניעת מערכות ללוחמת חלל. מסמך שפורסם על ידי UNIDIR עוד בשנת 1993 עומד על הקשיים הטכניים הגלומים בפיקוח וניטור חרם על מערכות לוחמת חלל.[4] מסמך קודם של UNIDIR [5]מציע דרכים שונות לקידום האיסור על הצבת מערכות לחימה חלליות, אולם מהוועידה שבה הוצג לא יצאו החלטות אופרטיביות ומחייבות. מובן מאליו, שעל רקע העדר מסגרת מחייבת בינלאומית למניעת הצבת מערכות ללחימה בחלל ואליו, מדינות שונות ראו עצמן משוחררות מכבלי הנורמות שהחלו להתגבש בקרב הקהילה הבינלאומית. כאשר על מדינות אלה נמנו ארה"ב, ברה"מ (אח"כ רוסיה) וסין, מובן מאליו כי ההשפעה של דיונים במסדרונות ובוועדות האו"ם היו בבחינת קול קורא בלבד, ללא יכולת השפעה של ממש.

האקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה פרסמה מחקר העוסק בניהול התנועה בחלל של לוויינים במסלולים שונים[6] שדן גם בסוגיית השברים החלליים ומציג דרכים להתמודד עם הבעיה. יודגש עם זאת, כי מקור השברים החלליים המתוארים במחקר זה הוא מתקלות שיגור והתנגדויות אקראיות בין לוויינים, ולא כתוצאה מלוחמת חלל. יחד עם זאת, העיסוק הגובר בבעיית השברים החלליים מקרין גם על סוגיית הנשק האנטי לווייני, ויכול לגרום למעבר של מדינות החפצות בנשק זה, אל האנרגיות הגבוהות, ובמיוחד נשק לייזר, שאינו מייצר שברי חלל, או למצער, מייצר שברים בכמות נמוכה (למשל אם ייגרם פיצוץ למיכל מדוחס המצוי בלוויין ומכיל דלק לדוגמא).

תוכנית החלל הסינית
תוכנית החלל הסינית החלה את דרכה בשנות החמישים של המאה העשרים. מנהיג סין מאו דזה דונג, ראה בחלל יעד חשוב לשם האדרת שמה ותדמיתה של סין, וקרא לפתח לוויין עוד בשנת 1956, שנה לפני שיגורו של הלוויין הראשון בעולם, הספוטניק 1, על ידי ברה"מ. [7] המטרה, להשיג עצמאות בתחום השיגור (פיתוח הלוויין, המשגר ומערכת השליטה והבקרה בלוויין) הושגה לבסוף בשנת 1970, עם שיגורו לחלל של הלוויין הראשון של הרפובליקה העממית של סין, דונגפאנג הונג 1 .

סין פיתחה עם השנים שורה של משגרים, המסוגלים לשגר לוויינים לכל מסלול שיש בו צורך. בנוסף, החל משנות התשעים של המאה העשרים, מקיימת סין מערך של שיגורים מסחריים ללקוחות בינלאומיים, ובהם גם ארה"ב. סין היא המדינה השלישית בעולם (אחרי ברה"מ וארה"ב) שפיתחה תוכנית חלל מאוישת. טייס החלל הסיני הראשון שוגר בהצלחה לחלל באוקטובר 2003.

קשה מאוד לייצר תמונה מלאה של ממסד החלל הסיני מכיוון שבאופן מכוון, מפוזרים גופים שונים הקשורים לו ברחבי המדינה, חלקם מוסווה כמכוני מחקר ממשלתיים, מוסדות אקדמיים, מפעלים, ויחידות צבא. גם הערכה של מספר האנשים העוסקים בפועל בתוכנית החלל של סין אינה פשוטה להכנה. ניתן להעמיד מספר סביר של מעל 500,000 בני אדם העוסקים באופן ישיר בתוכניות החלל של סין, וסביר שהמספר האמיתי גבוה יותר.

חלק מרכזי מהגופים הפועלים בתחום החלל בסין מכונה (באופן מטעה ומכוון) בשם "אקדמיות". יש להדגיש שאין בכינוי זה לרמוז לפעילות אקדמית כמקובל במערב, אלא כשם כיסוי כללי למטרות הסתרת מידע והטעיית גורמים חיצוניים מלקבל תמונת מצב מלאה וברורה של הנעשה בסין. חלק מהפעילות החללית של סין נעשה בפיקוח ישיר של משרדי ממשלה שונים, עובדה המקשה עוד יותר על הערכה.

פעילות חלל רבה מבוצעת באופן ישיר על ידי חלק ממשרדי הממשלה של סין. קיים סרבול ביורוקראטי רב בפעילות הסינית בחלל, ולמשקיף מבחוץ הניזון מחומרים גלויים קשה להעריך במדויק היכן מתחילה הסמכות של גוף אחד והיכן יש חפיפה. בסין קיימים מאות (יתכן ויותר) מכוני מחקר ופיתוח, מתקני ניסוי, מוסדות אקדמיים, מפעלים ומערכי ייצור הקשורים בדרך כלשהי לתוכנית החלל של המדינה. חלק ניכר מהמתקנים מצויים באזור בייג'ין ובאזור שנחאי.[8]

תוכנית החלל הסינית, על יכולותיה בכלל תחומי הפעילות (פיתוח לוויינים, משגרים, שליטה ובקרה) הולידה את תוכניות החלל הצבאיות של סין, המוכוונות ככל הנראה על ידי הדרג המדיני, ומבוצעות בפועל על ידי אותם חלקים מממסד החלל הסיני הכפופים לצבא. ממסמכי המדיניות הספורים שפרסמה סין[9] קשה לעמוד על פיתוח דוקטרינרי מסודר של תפיסות לוחמת חלל. יחד עם זאת, פרסומים שראו אור בהוצאת הצבא הסיני (בסינית בלבד) והגיעו לידיעת חוקרים במערב, מראים כי קיים עיסוק נרחב בצבא הסיני בתוכניות חלל צבאיות, בלוחמת חלל ובתועלות של השגת עליונות חללית, גם אם מתוחמת בזמן ובמרחב.[10]

לוחמת חלל בסין
סין היא המדינה היחידה המבצעת כיום – בגלוי – ניסויים במערכות לוחמת חלל. סין מתפרשת על כל הטווח של אמצעי לחימה חלליים, ובכלל זה חסימות ושיבושים של לווייני תקשורת מסחריים; שיגור לחלל של מיקרו-לוויין למסלול גאוסינכרוני (האירוע חשוד כהצבה בחלל של לוויין טפיל או מוקש חלל מתמרן); סנוור בלייזר של לוויין תצפית אמריקני שחלף מעל סין– פעולה שגרמה ללוויין אי יכולת זמנית לבצע את משימתו; וגולת הכותרת – השמדת לוויין במסלול תוך שימוש בטיל נגד לוויינים.

[1] ראו ב – Outer space and global security, UNIDIR, UN press, 2003, preface

[2] לנוסח המלא של אמנת החלל החיצון, ושל אמנות נוספות שאושררו על ידי האו"ם ראו: http://www.unoosa.org/pdf/publications/STSPACE11E.pdf

[3] ראו את ההחלטה כאן: http://www.orbitaldebris.jsc.nasa.gov/library/2007_STSC_SD_Mitigation_Guidelines.pdf

[4] ראו: Technical problems in the verification of a ban on space weapons, UNIDIR, UN press, NY, 1993

[5] Prevention of an arms race in outer space: a guide to the discussions in the conference on disarmament, UNIDIR, UN Press, NY, 1991

[6] Cosmic study on space traffic management , International Academy of Astronautics, France, 2006

[7] China’s space program, from conception to manned spaceflight, Brian Harvey, Praxix/Springer, London, 2003, pp 25-27

[8] הנתונים לקוחים ממחקר שמתבצע בימים אלה על ידי המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, וטרם פורסם.

[9] למשל China's Space Activities in 2006, מסמך רשמי שפורסם על ידי סוכנות הידיעות הממשלתית של סין: http://news.xinhuanet.com/english/2006-10/12/content_5193446.htm

[10] ראו למשל China’s space mission ו – Security in space, בתוך China Security, world security Institute, Washington DC, 2006

מבחינה מדוקדקת של מסלולי השברים, ברור כי התנגשויות עם לוויינים הן בלתי נמנעות. השאלה היא רק מתי ובאיזה לוויין יפגעו השברים. ניתן לקבוע בוודאות גבוהה, כי יש סבירות רבה שכבר אירעו התנגשויות בין שברי הלוויין הסיני ללוויינים אחרים, אך טרם נגרם נזק משמעותי ללוויינים אלה ולכן הנושא לא זוכה לפרסום. (ייתכן גם ופגיעות עתידיות בלוויינים וגרימת נזק, יביאו להסדר מסוים עם סין, בבחינת פיצוי תמורת מניעת הפרסום).

מעיון בתחזית השארות השברים במסלול (איור 4), ניתן להבין כי תוצאותיו של האירוע מה - 11.1.2007 ימשיכו להוות בעיה ומטרד בחלל למאה השנים הבאות לפחות. אפשרויות שונות לניקיון החלל הועלו בעבר פעמים רבות, לרוב בכנסים מדעיים שונים, אולם נכון לזמן זה, אין תוכניות אופרטיביות לניקוי החלל מפסולת ושברים.

תגובות בינלאומיות לניסוי הסיני
שבוע חלף מאז בוצע הניסוי ועד שדבר קיומו פורסם. התגובות לניסוי היו רפות למדי, ולא כללו התבטאויות בדרג גבוה של ראשי מדינות, אלא של דוברים בלבד (כך למשל הייתה הודעה מהוססת משהו של דובר הבית הלבן, וכן דובר מטעם ראש ממשלת בריטניה). ההודעות הביעו "דאגה" מהניסוי, אך לא היה בהן משום הבנה כי נחצה "קו אדום", מה גם שהניסוי כוון כנגד לוויין של סין עצמה. התייחסות לסוגיית הרסס ופסולת החלל הרבה שיצר הניסוי קיבלה ביטוי נרחב הרבה יותר בעיתונות החלל המקצועית, וגם בה, הדרגים הפוליטיים שהיו מוכנים להתבטא לא היו בכירים במיוחד.

אם מביאים בחשבון את הפרסומים שסין סנוורה בלייזר לוויין צילום אמריקני, וגרמה לנטרול זמני של יכולת הצילום שלו בחולפו מעליה, ואת העדר התגובות הרשמיות מצד ארה"ב (לפחות במישור הפומבי), יש לראות את חוסר התגובה בעולם באור עגום, שכן מדינות נוספות יכולות לראות בכך מתן הכשר לפעילות אנטי לוויינית, כולל כזו היכולה להתבצע בעל ידי מדינה לא מתקדמת במיוחד, אך המצוידת בטק"ק ארוך טווח, אותו ניתן להסב לנשק אנטי לווייני מאולתר, שיפזר רסס רב בשיא הקשת הבליסטית שלאחר שיגורו. נשק כזה יוכל – באם יפותח ויעשה בו שימוש – לשלול שימוש בחלל ממדינות רבות, כיוון שאינו מבחין ומדויק – יש ביכולתו ליצור כמות שברים ורסס רבה מאוד, היכולה להפוך את הסביבה הצפופה ביותר של לוויינים – מסלולי ה – LEO – לבלתי שמישה למשך שנים. מובן, כי התגמול הבינלאומי על פעולה שוללת מרחב בקנה מידה גלובלי צפויה להיות קשה במיוחד, אולם העדר תגובה מעשית אל מול הניסוי הסיני, יש בו כדי להדאיג.

מדוע ביצעה סין את הניסוי?
השאלה המסקרנת ביותר בסוגיית הניסוי, היא מדוע הוא בוצע. לו רצתה סין להדגים את יכולותיה בתחום לוחמת החלל, יכלה להסתפק בהודעה מוקדמת חשאית לארה"ב, ובחליפה קרובה ליד לוויין המטרה, ללא פיצוץ הטיל המיירט. חליפה זו הייתה נעקבת על ידי ארה"ב והיה בה די לאותת על היכולת של סין בתחום לוחמת החלל נגד לוויינים. יתר על כן, ניסוי בחתימה גבוהה, כפי שבוצע, שנה וחצי לפני האולימפיאדה בבייג'ין, יש בו כדי לאותת על מידת הביטחון העצמי הרב של סין, שאינה חוששת מתגובה חריפה בינלאומית.

קיים ויכוח בין מומחי חלל ומדיניות ברחבי העולם, באשר לסיבות שהניעו את סין לבצע את הניסוי כפי שביצעה. יש לזכור גם, כי סין מוליכה מזה שנים קו נוקשה של יצירת משטר בינלאומי שיאסור ניסויים בחל והצבת מערכות לחימה שונות בו. שותפה לדרך זו בזירה הבינלאומית, ובמיוחד באו"ם, היא רוסיה.

דומה, שביצוע ניסוי כזה, עם השלכות ארוכות טווח וגלובליות, אינו משרת את האינטרסים של סין, בבקשה למנוע מארה"ב הצבת מערכות לחימה חלליות, והשגת העליונות המוחלטת שלה בחלל, כפי שהצהירה כי בכוונתה לעשות.

דעה מעניינת הובעה לאחרונה[1] ולפיה פעילותה הבוטה של סין בתחום לוחמת החלל, ותגובותיה לאחר מעשה, באו על מנת להסתיר את חולשותיה הצבאיות ונחיתותה האסטרטגית אל מול ארה"ב. טיעון מרכזי שיכול לתמוך בדעה מסוג זה, הוא העובדה שסין מגלה פתיחות יחסית בפרסומים הרואים אור בסין (ומגיעים לידיעת המערב) בדבר התפיסות המפותחות בנושא לוחמת החלל, וההדגמות של יכולת הסנוור בלייזר והפגיעה הישירה בלוויין (ניסוי ינואר), בעוד שבנושאים אחרים היא מאמצת מדיניות עמימות, הונאה והסתרה (כך לגבי מדיניות הגרעין שלה, או ליחסה לסוגיית טייוואן). יתכן, ויש בהצהרות הסיניות המגובות במעשים, כדי לרמוז לארה"ב כי עימות עתידי באזור טייוואן לא יהיה קל לארה"ב, כמדינה השמה את יהבה על נכסי החלל שלה, לניהול מהלכיה הצבאיים. אולי לא ניתן לנטרל את כל יכולות החלל של ארה"ב אל מול עימות עתידי מול סין, אך ניתן יהיה לגרום נזק מספיק על מנת להפוך עימות כזה לקשה יותר מבחינת ארה"ב.

לארי וורצל, ( Larry Wrtzel ), קולונל בדימוס ומי שכיהן כנספח צבאי של ארה"ב בסין, העלה לאחרונה[2] סוגיה מעניינת נוספת, שיש להביאה בחשבון כללי של ניסיון התחקות אחר מניעיה של סין בביצוע ניסוי השמדת הלוויין. וורצל מציין כי בסין נערכים דיונים בין אנשי חוק ומשפט החלל לבין גורמים בצבא, בסוגיות הקשורות למידת החוקיות שבתקיפת נכסי חלל תומכי לחימה, כגון לווייני תקשורת או לוויינים מטאורולוגיים. קיים ויכוח בתוך הצבא הסיני, באשר לדרכים ליישם את מדיניותה המוצהרת של סין בתחום החלל, ותחום לוחמת החלל הוא אחד מהכלים בדרך להפיכה של סין למעצמת חלל.

בהקשר לעיסוק בחוק החלל, מעניין לציין כי אנשי משפט בסין מנסים להוליך מהלך שירחיב את תחום הריבונות של מדינות מעל שיטחן גם לחלל, ובכך למעשה מרמזת סין על רצונה למנוע מעבר לוויינים זרים מעליה, ולמזער את יכולתה של ארה"ב להפיק מודיעין ולתמוך בכוחותיה הצבאיים באזור סין.

כשסין מתבוננת בחלל, היא רואה בעיקר נכסי חלל ויכולות מתקדמות של ארה"ב. סין רואה בדו"חות האמריקניים המוגשים לקונגרס, לניירות העמדה הנכתבים בחיל האוויר ובפיקוד החלל של ארה"ב איום עליה, ועל פעילותה בחלל.[3] משחקי המלחמה שמנהל פיקוד החלל האמריקני (משחקי שרייבר, הקרויים על שם גנרל שרייבר, אבי כוח הטילים הבליסטיים של ארה"ב) נתפסים על ידי סין כאיום, ולא בכדי – בחלקים הבלתי מסווגים של המשחקים, שפורסמו על ידי ארה,ב, איום הייחוס ללוחמת חלל הוא סין, והזירה לפעילויות היא טייוואן.

החשש הסיני מפני איום חללי אמריקני יכול להוביל למסקנה כי עימות בין שתי מעצמות חלל אלה הוא בלתי נמנע. אני סבור, כי ניתן לראות בכתובים הסיניים ובמעשים של סין בחלל איתות וקריאה להדברות עם ארה"ב, ויכולת להגיע לדו קיום חללי שידאג גם להיבטי היוקרה הבינלאומית של סין, כמעצמת חלל מובילה (ועל רקע זה, ביקור היסטורי של ראש נאס"א בבייג'ין יכול לסמן כיוון עתידי חיובי לקשרי החלל בין המדינות).

הוויכוח על לוחמת החלל בארצות-הברית
אחת לכמה שנים מתלהט בארצות-הברית ויכוח פומבי בין מכוני מחקר עצמאיים לבין הצבא ומשרד ההגנה. ויכוח ותיק ומוכר הוא הוויכוח על נחיצותן של מערכות להגנה נגד טילים בליסטיים. ויכוח "צעיר" יותר, אך קולני, עוסק בנחיצות ובהיגיון של מערכות ללוחמת חלל.

הטיעון המרכזי של שוללי נשק החלל שארצות-הברית מעוניינת לפתח ולהציב הוא, שאין כיום איום אמיתי על נכסי החלל האמריקניים, ואילו כניסה של ארצות-הברית לתחום תגרום למרוץ חימוש חללי, שיסכן את כלל הפעילות הלוויינית בחלל, גם של מדינות אחרות.

מכוני מחקר אחדים מציעים "קוד התנהגות בחלל", שלפיו יימנעו מדינות מפיתוח ומהצבה של מערכות נשק חלליות. כמה ספרים שראו אור לאחרונה מציגים את הדעות הללו, ומנמקים כי העליונות האדירה של ארצות-הברית בחלל מחד גיסא, ובמערכות נשק על הקרקע מאידך גיסא, מייתרת את הצורך במערכת הגנה חללית ובמערכות לוחמת חלל, שכן כל מדינה רציונאלית תורתע מלתקוף לוויינים אמריקניים. יתר על כן, עלה גם הטיעון שארצות-הברית עלולה להגיב על תקיפת נכסיה החלליים בתקיפה גרעינית (טיעון בלתי סביר לחלוטין, שגם הוכח כלא-נכון, כאשר הלוויין האמריקני סנוור על-ידי לייזר סיני וארצות-הברית נמנעה מלהגיב על כך).

הן תומכי חימוש החלל, והן מתנגדיו, מוצאים בהתנהלות הסינית סביב ניסוי ינואר 2007 אישוש ואישור לטענותיהם המקדמיות. אולם דומה, שעצם הנחת היסוד של שוללי החימוש בחלל, לפיה מדובר בבעיה עתידית ותיאורטית, ספגה מכה קשה בעצם הביצוע של הניסוי. יחד עם זאת, ממשיכים מתנגדי החימוש בחלל לטעון כי אין דין סין כדין מדינות אחרות, ועל כן פיתוחי חלל צבאי של ארה"ב יש בהם משום סכנה ועידוד למדינות אחרות לפנות לדרך של לוחמת חלל. מפאת קוצר היריעה, לא הרחבתי בנושא העימות בתוך ארה"ב, וגם הוא יורחב במסגרת מחקר עתידי.

מבט לעתיד
אין ספק שהניסיונות להפוך את החלל לאזור פעילות אנושי חופשי לחלוטין מנשק הוא נאצל וראוי, אולם המציאות ההיסטורית מראה שאיננו מעשי. בשנים הקרובות נראה יותר ויותר סוגים של מערכות ללוחמת חלל, תחילה של מעצמות דוגמת ארצות-הברית, סין ורוסיה, ולאחר מכן של מדינות נוספות. אגב, כל מדינה המצוידת בטילים בליסטיים פשוטים יכולה להפכם בקלות רבה לנשק פרימיטיבי נגד לוויינים – עלינו לזכור שבשיא הגובה של מעוף הטיל הבליסטי, הוא מצוי בחלל, ואם יצויד בראש נפיץ בעל רסס רב, יוכל הטיל לפזר ענן שברים שיקיף את כדור-הארץ ויפגע בלוויינים רבים, בלא אבחנה. מדינות הרואות בחלל נדבך חיוני בתפישת הביטחון שלהן ייטיבו לעשות אם ייערכו מבעוד מועד לקראת לוחמת החלל על מאפייניה השונים, למשל: בניית מערכות נגד סנוור בלווייני תצפית; מיגון והקשחת חלקים חיוניים בלוויינים; השגת יכולת התאוששות מהירה מהתקפה על נכסי החלל שלהן (למשל על-ידי הכנת לווייני גיבוי, על הקרקע או בחלל); ודרכים אחרות, על פי הצורך המבצעי והמצב המדיני במדינות אלו.

[1] באתר האינטרנט The Space Review : http://www.thespacereview.com/article/907/1

[2] Will China construct a great wall in space? Defense news, July 9, 2007, p. 21

[3] The ambitions of China, in Joan Johnson-Freese, Space as a strategic asset, Columbia university press, NY, 2007, p 223

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.12 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה