04-03-2006, 19:59
|
 |
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
|
שמוליק שלום,
אני מכיר את הקושי לכתוב את החוויות. אך טבעי הוא שהמחשבות רצות והידיים שעל המקלדת לא עומדות בקצב. קשה לתת ביטויי ארוך, אלא מסתפקים במשפטים קצרים.
ערכתי וסידרתי מעט את הדברים שהבאת עד עכשיו, אני מקווה שלשביעות רצונך:
היתגייסתי במאי 1972 עברתי טירונות ברפיח וקורס מקצועות בג'וליס {נהג-טנק}. את הצמ"פ עשיתי בחטיבה 14 גדוד 52 בביר-תמדה ואז קו בתעלה.
אחרי הקו העבירו אותי לחטיבה 401 גדוד 79 פלוגה ו, המ"פ היה עמוס וינטרוב ז"ל, גם עם פלוגה ו' המשכתי בקו, כך יצא שעשיתי פעילות קו חצי שנה.
לאחר הקו עברנו לרפידים, נשארתי בפלוגה ו' אך עם מ"פ אחר זאב פרל שהחליף את עמוס.
כחודשיים לפני המלחמה הגיע לביקור מפקר האוגדה מנדלר אלברט ז"ל בהרצאה שנתן לפלוגה העריך מנדלר שעד סוף השנה תפרוץ מלחמה וזאב המ"פ תמיד אמר לנו אם האלוף אומר שהמלתמה קרובה אז צריך להתכונן.
כמה ימים לפני יום-כיפור ביקרו אצלנו קצינים ממפקדת הגייס ובמסדר נמצאו אצלי שני פנקסי-שבי {פנקס שבי אחד אבד לי עשיתי חדש, ובנתיים מצאתי את הישן) הקצין מעיר לי "מה אתה מפחד ליפול פעמיים בשבי? אני לא מפחד ליפול בשבי אפילו פעם אחת"
ביום רביעי 3.10.73 בערב כנס אוגדה או חטיבה (לא זוכר מה בדיוק) בביר-תמדה. בכנס דיברו שהמצרים מתגברים כוחות ואנחנו נדרשים להיות בכוננות לנוכח המצב (למעשה בגדוד 79 כבר כשבועיים לפני המלחמה קיבלנו הוראה ללכת עם חגור נשק צמודים ככוננות).
בערב יום כיפור בארוחה המפסקת דיבר מוני המג"ד על כך שהמצרים תגברו את הכוחות שלהם בעוצמה רבה וגם דיבר על סדר ארוחות בצום: כמו שיוצא הצום שותים קפה עם עוגה עד שיבשלו את הארוחה.
בערב שמרתי בשער הגדוד והייתה תנועה ערה של כלי-רכב למרות שזה ערב יום-כפור (באו לתקן טנק להביא את זה לקחת זה). בבוקר, כשחזרתי מהשמירה, במקום לנוח הייתה פקודה לעשות טיפול לטנקים מה שנקרא טיפול לפני תנועה (טל"ת) ולחכות בטנק.
בערך בשעה 10 יצאנו עם הטנקים מחוץ לבסיס ופרשנו רשתות הסוואה (כנגד מתקפה אווירית).
בסביבות השעה 14:00 הפציצו מטוסים מצרים את רפידים לאחר מכן קיבלנו הוראה לנוע לכיוון התעלה. בקשר אמרו שיש אש לאורך כל התעלה.
התחלנו בנסיעה לעבר התעלה. למרות הצום שתיתי כוס מים. מנות קרב לא היו לנו, לי חסרה גם משענת לכסא הנהג.
לאחר כמה שעות הגענו לטסה שם פוצלנו: אנחנו, 3 טנקים ונגמ"ש שהצטרף אלינו, נענו לכיוון התעלה, הגענו למוצב מצמד, נכנסנו למוצב, ירינו פגז אחד לעבר מטרה כלשהי ולאחר מכן יצאנו לתנועה. המשימה הייתה סיורים על ציר התעלה.
בסביבות השעה 3 נתקלנו באש אך המשכנו בנסיעה מהירה. טנק אחד נפגע, מפקד הטנק סגן גבי דיווח "נפגעתי!" ... "המצרים מקיפים את הטנק"... "עולים על הטנק"... וזהו. דממה.
חזרנו לכיוון שלו. כשהגענו אליו נפגענו מטיל בזחל. אפרים המט"ק נתן הוראה לטנק שנסע אחרינו לעקוף אותנו, לא לעצור, אלא להמשיך בנסיעה ולצאת מהמקום. ואכן הם לא נפגעו ויצאו מזה.
ירדנו מהטנק ראיתי שלידנו יש טנק פגוע וגם הנגמ"ש נפגע.
כל הזמן היינו תחת אש. הסתתרתי מאחורי הטנק שנפגע (לא הטנק שלי). השבתי אש מהעוזי שלי שלא תפקד טוב. ראיתי את אפרים לידי ושאלתי אותו האם הוא נפגע? הוא אמר שהוא בסדר.
חייל אחד הביא כמה רימונים וכל פעם שהתקדמו המצרים מי שהיה לו רימון זרק לעברם ובלם אותם. ראיתי את אפרים זורק רימון.
חייל אחד נפגע בעין. רק ב2003, לפני שלוש שנים נודע לי ששמו אלי לוי, חבשתי לו את העין ותוך כדי כך נפגעתי מכדור בגב.
אלי (?) הסתער וזרק רימון.
השחר עלה והיום האיר. המצרים התקדמו אלינו ללא התנגדות שלנו. הם עברו מאחד לאחד וירו בו צרורות בגוף. שכבתי על הבטן מבלי לזוז. מסביבי ראיתי מחזה קשה מאוד, ראיתי איך שהכדורים פוגעים בגוף שממש מרקד בתגובה. שכבתי בשקט וחיכיתי לתורי. מה שהכי כאב לי באותו רגע היה המחשבה למות מבלי להספיק להילחם יותר. במידה מסויימת קנאתי באלו שכבר נהרגו.
הגיעו אלי עצמתי את העיניים הרגשתי את הכדורים ננעצים מסביבי. החול ניתז לפנים שלי ואז נפסק. פקחתי עיניים. מצרי אחד הפך אותי עם הרגל שלו. הם הסתכלו עלי, אך אני לא הנדתי עפעף. ראיתי שהמשיכו הלאה ופתאום הם עזבו את המקום.
הבחנתי בחייל שלנו חי. הוא נעמד. "תשכב" אמרתי לו, "הם חוזרים". כנראה שהם הבחינו בתנועה ובאו מהר. ייתכן שקיבלו הוראה לתפוש חיילים שלנו בשבי ולא להרוג אותם. ראיתי את המצרים מרימים ובודקים גופה גופה.
הגיעו אלי, הרימו אותי, גילו שאני חי והובילו אותי לקצין שלהם. בזווית העין ראיתי חייל שפרפר להם בידיים ומת. ראיתי שיש גם מצרים פצועים והרוגים.
הקצין המצרי דיבר אלי. לא ממש הבנתי אותו, נראה לי שהוא כעס שלא נכנענו מיד. הוא הצביע על הפגועים משני הצדדים בתנועות ידיים, כאילו שזה היה מיותר. ואולי בכלל הוא אמר משהו אחר.
הקצין המצרי נתן לי סטירה. עשיתי תנועת יריקה לעברו וכל המצרים התנפלו עלי במכות עם הרובים שלהם.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 04-03-2006 בשעה 20:03.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
