תעלומת העצמות בגולן
במשטרה סבורים כי העצמות שנמצאו בגולן שייכות לחייל סורי, אך קרובי 11 חיילי גולני שנהרגו באותו מקום לפני 40 שנה משוכנעים אחרת
עדי חשמונאי | 6/8/2008 9:20
הידיעה על מציאת עצמות אדם ברמת הגולן, סמוך לבונקר סורי שממוקם על יד בית המכס העליון, נדחקה אתמול לעמודים האחוריים של העיתונים. אחרי הכל, הכתבים באזור, כמו גם כוחות הביטחון, כבר מורגלים בנוהל: אחת לתקופה נמצאות עצמות מסתוריות באיזור, במשך מספר שעות או ימים נבדק החשד שמדובר בעצמות השייכות לאחד מהנעדרים הישראלים שנעלמו בצפון, ולאחר שנשללת האפשרות הזו גווע העניין הציבורי בסיפור. כך היה גם הפעם.
כוחות המשטרה העריכו לפי מצב התפוררותן המתקדם של העצמות כי הן מתקופת מלחמת ששת הימים, הסיקו כי מדובר בעצמות של חייל סורי שנהרג בזמן הקרבות והעבירו אותן לבדיקה פתולוגית הרחק מתשומת הלב הציבורית והתקשורתית.
אלא שבדיקה שערך אמש "המגזין" מעלה את האפשרות כי העצמות הללו עשויות לפתוח תיבת פנדורה שנעולה כבר יותר מ-40 שנה ולשפוך אור על תעלומת מותם של חיילים ישראלים שנהרגו בדיוק באותו האזור מספר ימים לאחר מלחמת ששת הימים.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://www.nrg.co.il/images//archive/300x225/959/492.jpg]
שוטר מפנה את העצמות שנמצאו ברמת הגולן צילום: חמד אלמקת
את הסיפור הזה רק מעטים יודעים, ולא בכדי: בצה"ל של אותה התקופה ככל הנראה העדיפו להשתיק אותו ומאז רק קרובי משפחה עיקשים מנסים שוב ושוב להעלות אותו לסדר היום הציבורי, ללא הצלחה. הפעם, הם מקווים, אולי זה יקרה-גם אם באיחור גדול.
לתוך שמיכה אחת
פרשת העצמות המסתוריות החלה כבר בשבוע שעבר כששני נערים טיילו להנאתם באותו אזור של רמת הגולן. השניים נכנסו לבונקר סורי והופתעו מאוד למצוא בתוכו עצמות שנראו כמו עצמות אדם. הם סיפרו על כך למורה שלהם וזה הגיע עמם שלשום בבוקר לאותו מקום. כשזיהה כי אכן מדובר בעצמות אדם, הזעיק את המשטרה.
רב-פקד מני בנימין ממשטרת קצרין שהגיע למקום סיפר לכתבים שלשום: "מצאנו במקום שתי עצמות-ירך ושוק. לפי הערכתנו מדוש בר בעצמות של חייל סורי מאחר שהן היו מאוד ישנות ובמצב של התפוררות. אחרי שהן נבדקו על ידי טכנאי זיהוי, שלחנו את העצמות למכון לרפואה משפטית באבו כביר".
אלא שבזמן שבמשטרה היו משוכנעים שכבר מצאו את הפתרון לתעלומה, היו כאלה שהבינו שהיא רק מתחילה. בעקבות הידיעה על מציאת העצמות שפורסמה שלשום לראשונה באתר NRG-מעריב, החלו יותר ויותר קצינים לשעבר ששירתו בתקופת מלחמת ששת הימים בחטיבת גולני לחשוד שאולי מדובר בכלל בחלקי גופות של חיילים ישראלים, חבריהם לגדוד שמצאו את מותם בדיוק באותו אזור. מבחינתם, יש סיכוי סביר שמדובר בקצה חוט לפרשה כואבת שהיתה ונותרה בבחינת פצע מדמם ל-11 משפחות שכולות ולכל החיילים והקצינים שהיו בזירת התופת.
האסון המדובר אירע ב-15 ביוני 1967, מספר ימים אחרי הסיום הרשמי של מלחמת ששת הימים. בהוראת דוד אלעזר ז"ל, מי שבאותם ימים היה אלוף פיקוד צפון, נשלחו למקום חיילים מפלוגה ד' של גדוד 13 של גולני במטרה לפנות בונקר סורי מתחמושת ומאמצעי לחימה שהותיר הצבא הסורי מאחוריו כשנמלט מהמקום. פנחס נוי (אלוש), מי שהיה באותם ימים מפקד הגדוד, הסביר אתמול (ג') בראיון ל"המגזין": "אלוף הפיקוד חשב שעם תום המלחמה, המוני בית ישראל יעלו לרמת הגולן להתרשם מתוצאות המלחמה המפוארת. על מנת למנוע אסון, הוא נתן הוראה לפנות את כל הבונקרים הסוריים מאמצעי הלחימה מחשש לשלומו של ציבור המטיילים".
אלוש , אז סגן-אלוף, הרכיב למשימה כוח שכלל 11 חיילים ממפלוגה בפיקודו של סגן יעקב דביר (בז'ה),
מ"פ פלוגת הטירונים של גולני באותה תקופה. אתמול שחזר דביר, כיום ממלא מקום שגריר ישראל בקזחסטן, את אירועי אותו היום: "הפלוגה שלי סיימה את תפקידה המקורי מזרחית לבית המכס, ועמדה לחזור למאהל הגדודי. אבל אז התברר לנו שעדיין נותרה משימה אחת: לפנות את הבונקר הזה. שאלתי את המג"ד אם הבונקר נבדק מחשש למלכודים. הוא השיב לי בנחרצות: 'כן, העניין נבדק, אפשר להיכנס ולפנות את הבונקר'.
"מכוון שהחבר'ה היו בדרך למאהל, לקחתי רק 11 מהם וכדי לסיים את המשימה מהר הצבעתי על הבונקר מרחוק והוריתי להם:'תפנו את הבונקר ההוא מכל אמצעי הלחימה'. הם התחילו לרדת לתוך הבונקר, ואני הלכתי בעקבותיהם, ואז המג"ד אלוש עצר את הג'יפ שלו וקרא לי. הכנסתי את הראש לג'יפ, עוד לא הספקתי לשאול אותו מה העניינים, ופתאום נשמע פיצוץ אדיר ועף לעברנו מטח ענק של אבנים מכיוון הבונקר. הסתובבתי למג"ד וצעקתי לו: 'אלוש, אלה החיילים שלי!'. בתוך דקות התברר לנו לחרדתנו שלא נותרו מהם אלא שרידים בודדים".
המג"ד אלוש מספק תיאור דומה של האירועים, אך מתעקש שהורה לסרוק את המקום מראש: "דאגתי שקצין חבלה יגיע לפני הכוחות ויבדוק את הבונקרים לפני שהם נכנסים לשם. פלוגה ד', הטירונים של הגדוד, היו אחראים על פינוי הבונקר ותוך כדי שאני ובז'ה מתצפתים על כל האזור של המוצבים, היה פיצוץ נוראי. כל חברי הכיתה, כולל המ"כ, נעלמו כאילו לא היו. להערכתי הסורים מלכדו את הבונקר וכמות התחמושת שהתפוצצה הגיעה כמעט לשבעה טון. לאף אחד אין סיכוי לצאת מאירוע כזה בחיים".
לדברי אלוש, מלאכת איסוף חלקי הגופות נמשכה זמן רב תחת השמש הקופחת של הקיץ ברמת הגולן. "זאת היתה תמונה שאני לא אשכח כל חיי. יותר קשה ומזעזעת אפילו מזו שראינו לפני שנים בודדות בציר פילדלפי ברצועת עזה. החיילים שלנו רכנו על ארבע, על אדמת בזלת סלעית ורותחת ואספו חתיכות של עור, כפות ידיים, ועצמות מכוסות בבשר - שם שוק ושם קרקפת שהיתה תלויה על הגדר. הכל ברדיוס של מאות מטרים מהמקום".
בצבא פשוט התעלמו
אלא שבני משפחותיהם של החללים, לפחות אלה שנותרו בחיים עד היום, לא משוכנעים שבצה"ל עשו באותה תקופה את כל המאמצים לאתר את שרידי יקיריהם, ובכלל-חלקם משוכנעים שבצבא היו עסוקים באותה תקופה בהשתקת הפרשה והמחדל שככל הנראה הוביל אליה. על פי מה שנמסר להם, אחרי האסון נאספו חלקי הגופות שהצליחו לאתר בשטח אל תוך שמיכה צבאית חומה. שמיכה אחת בלבד שהספיקה להכיל את כל השיירים שנאספו. השרידים נקברו במהירות בקבר אחים שנכרה עבורם בחלקה הצבאית בבית העלמין בנהריה.
ורדה זנדני, אחותו של סעדיה זנדני ז"ל שנהרג באסון, מספרת כי הוא, כמו רוב חבריו שנהרגו, התגייס לצבא רק ארבעה חודשים קודם לכן. הפרשה וסימני השאלה שעולים בעקבותיה מלווים אותה מאז אותו רגע ועד היום הזה, ואתמול הם היכו בה בעוצמה רבה. "אני אקח איתי את עוגמת הנפש הנוראית הזו עד לקבר", היא אומרת, "צה"ל לא טרח אפילו להגיע אלינו הביתה ולבשר לנו על האסון. אני קיבלתי את ההודעה ממזכירות המושב שבו אני מתגוררת".
לדברי זנדני, נציגים מצה"ל הודיעו לה מאוחר יותר שגופתו של אחיה היקר כבר נקברה בקבר אחים בנהריה מבלי שהם הוזמנו לטקס הקבורה. רק בשלב מתקדם יותר, מכיוון שגופתו היתה במצב שלם יחסית לרוב החללים האחרים, היא הוצאה משם והועברה לקבר נפרד בהר הרצל בירושלים. "ביקשתי מסמך פתולוגי שיעיד כי אכן מדובר בגופתו של אחי והם פטרו אותי בתשובה שאין להם כזה 'אבל אנחנו יודע עים בוודאות שמדובר בגופתו של אחיך'".
זנדני לא מצליחה להשכיח את כעסה כלפי הצבא שלטענתה השתיק את המשפחות והתעלם מדרישותיהן. גם יותר מ-40 שנה לאחר מכן היא לא מצליחה לשכוח: "ניסיתי לקבל תשובות לשאלות הרבות שנותרו פתוחות, אבל בעבר פשוט התעלמו ממני. היום במקום התעלמות אני סופגת תשובות שחלף זמן רב מאז ואיש מהאחראים באותה תקופה כבר לא נמצא בתפקידו. נכון שמדובר בימי שיא האופוריה של מדינת ישראל, אבל היה אז בלגן אדיר. נתקלנו בתשובות יהירות שאפיינו את הצבא באותם ימים ועד היום אין לנו תשובות לשאלות שלא נותנות לנו מנוחה: למה נשלחו החיילים למקום? למה נאמר להם שהוא נסרק על ידי כוחות הנדסה? והאם באמת נעשה מאמץ לאתר את כל חלקי הגופות לאחר מכן? ".
את התשובות לשאלות הקשות שנותרו פתוחות עד היום, המשפחות והחברים כבר לא ממש חושבים שיקבלו. אבל הפרסומים האחרונים על מציאת עצמות אדם מתקופת מלחמת ששת הימים ממש באותו אזור והספקות לגבי האפשרות שלא כל השרידים של פלוגה ד' נאספו, הובילו אותם לחשוד כי קיים סיכוי סביר שמדובר בעצמות יקיריהם. עכשיו הם דורשים שמדינת ישראל תעשה עמם לפחות חסד אחרון ותבדוק את הנושא ברצינות.
במסגרת זו ובעקבות התערבות מעריב פנה אתמול אלוש לרב צבאי המרכז את הטיפול בסוגיות הנעדרים בצה"ל וביקש ממנו לבדוק היטב אם באמת מדובר בעצמות של חייל סורי שנהרג באחד מהבונקרים הסמוכים לבית המכס העליון או שאולי אלו עצמות השייכות לאחד החיילים שנפלו באסון הנורא ההוא.
מאז הפרסום גם דביר חסר מנוח: "לדעע תי מדובר בסבירות גבוהה מאוד שהעצמות שייכות למי מהחיילים שלי. מהבונקר שהתפוצץ באותו יום לא נותר זכר. אבל גם אם העצמות נמצאו בבונקר סמוך עדיין חייבים לבדוק אפשרות סבירה שאולי בעל חיים לקח עצם בפיו אל תוך מבנה מוגן שמצא באזור. חייבים לעשות את הכל בשביל למצוא עוד ועוד קצוות של חוטים שיתנו לנו תשובות לאן התפזרו שאר חלקי הגופות של החיילים שלי. המדינה חייבת לחשוב על המשפחות השכולות המתייסרות יום ולילה. הסיפור הזה מלווה אותי ולא ירפה ממני עד היום האחרון. זה מסוג הדברים שלצערנו הרב עלולים לקרות במלחמות, אבל אי אפשר לסמן עליו וי ולרדת ממנו".
ורדה זנדני, לעומת זאת, כבר הרימה ידיים מהציפיות שלה לפתור את התעלומה והיא מקווה שאחרים ינהלו עבורה את המאבק: "אין לי כוח לפנות שוב למשרד הביטחון בדרישה שיבדקו את העצמות שנמצאו השבוע כי אני יודעת ששוב אף אחד לא יקשיב לי. אני כבר אישה מבוגרת ולמרות המרדף האין סופי שלי אחרי תשובות, הקושי הוא בלתי נגמר ואין לי כוח לשאת אותו יותר".
מדובר צה"ל נמסר אתמול בתגובה לדברים: "הנושא נמצא תחת בדיקתה של משטרת ישראל שהעבירה את ממצאיה למכון לרפואה משפטית. הרבנות הצבאית מעודכנת בנושא".
במשטרה מסרו בתגובה: "העצמות הועברו לבדיקת המכון לרפואה משפטית". גורמים במשטרה הוסיפו כי הבדיקה אמורה לארוך מספר שבועות.