שלום...
לפני כמה זמן נודע לי שאבי היה בשיירה הישראלית שהותקפה על ידי מטוסינו בשוגג בזמן מלחמת לבנון הראשונה...
אני מקווה שאתם יודעים על מה אני מדבר ואם כן, למישהו יש חומר על המקרה? תמונות ?

אשמח לקבל כל דבר בנושא, תודה מראש.

למיטב ידיעתי מדובר היה בטור רכוב ישראלי שהותקף במצרר (ע"י מטוס פאנטום?....).
לפי מה ששמעתי הטור נע ללא הסימון הטקטי כמקובל והותקף בטעות.

כן הותקף על ידי פאנטומים...
אחרי המקרה היתה פגישה בין הטייסים לבין מפקדי השיירה והאוירה לא היתה נעימה שם...
אבל בסופו של דבר הטייסים הסבירו להם שהם נעו במקום דומה מאוד למקום שהשיירה הסורית נעה בו ולכן עם כל הלהט והלחץ הם התבלבלו...

אם אינני טועה , הנווט המוביל (ברח לי שמו כרגע) התקדם ועשה (ועדיין עושה) קריירה צבאית למופת כולל פריצת גבולות (הנווט הראשון שפיקד על טייסת קרב ועל בסיס טיסה)

ולמען הסר ספק - אינני סבור שהוא היה צריך לשלם מחיר אישי. במלחמה קורות טעויות . קצב הארועים המסחרר וכמות הבלת"מים הבלתי אפשרית , גוזרים סבירות סטטיסטית לא מבוטלת לקיומן של טעויות אנוש ושגיאות. לתחקר לעומק - בהחלט. לשפר נהלים - בוודאי . לערוף ראשים - לא יועיל לדעתי.
כך תמיד היה וכך כנראה תמיד יהיה (ראו לדוגמה את כמות הדו"צים האויריים של בעלות הברית בעירק/אפגניסטן)

ואם אני לא טועה זה היה ארוע ירי כוחותינו על כוחותינו החמור ביותר בתולדות צה"ל (עשרות הרוגים, עוד הרבה פצועים)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי fenriz ואם אני לא טועה זה היה ארוע ירי כוחותינו על כוחותינו החמור ביותר בתולדות צה"ל (עשרות הרוגים, עוד הרבה פצועים)

צודק ב100%... אבל בכל זאת אתה יודע... להיות מותקף על ידי מטוסים שלך זה לא נעים וגורם כעס...
אבא שלי סיפר שהם צרחו בקשר כמו משוגעים ולמרבה הפתעתם המטוסים חזרו לעוד גיחה ורק בפעם השלישית הם הבינו שהם טועים...

נראה לי דווקא שאתה בעזרת אביך תוכלו דווקא להוסיף/לחדש לנו...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Balal צודק ב100%... אבל בכל זאת אתה יודע... להיות מותקף על ידי מטוסים שלך זה לא נעים וגורם כעס... אבא שלי סיפר שהם צרחו בקשר כמו משוגעים ולמרבה הפתעתם המטוסים חזרו לעוד גיחה ורק בפעם השלישית הם הבינו שהם טועים...

צריך להבין את הסיטואציה בקוקפיט. הצוות לא בהכרח נמצא בהאזנה לרשת הכוח הקרקעי.
מאד יתכן שבדקה (אופטימי...) שעוברת עד שפקודת ה"חדל" מגיעה מהשטח-דרך קצין התאום-לשולט-ומשם לאוזניות הצוות ( זה לא המסלול בהכרח. סתם מובא כדוגמה) , הזוג מספיק ללכת סביב ליעף/יעפים נוספים. כל הסיפור לוקח שניות בודדות (למרות שברור שלכוח בשטח זה נראה כנצח נצחי נצחים)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Balal צודק ב100%... אבל בכל זאת אתה יודע... להיות מותקף על ידי מטוסים שלך זה לא נעים וגורם כעס... אבא שלי סיפר שהם צרחו בקשר כמו משוגעים ולמרבה הפתעתם המטוסים חזרו לעוד גיחה ורק בפעם השלישית הם הבינו שהם טועים...

לא שזה משנה הרבה, אבל הייתי שם וניצלתי בנס, ההתקפה הייתה מדרום לצפון, החלק הדרומי הותקף פעמיים, והחלק הצפוני פעם אחת. זאת אומרת שביצעו יעף וחצי.

הפרטים שאני מתכוון אליהם זה תמונות בעיקר... או כתבות או משהו כזה...
אבא שלי ראה את זה מתוך הטנק לא מנקודת המבט של כל השיירה

אני בכל אופן מעולם לא נתקלתי בצילום כל שהוא בנושא.....

היה צילום בפורום הישן.

אולי אפילו שני צילומים: אחד של נגמ"ש חצי שרוף ואחד של מצררון (עם בד משולש?) על הקרקע.
אולי היו תמונות בפורום גם הזה. נסו למצוא את כל ההודעות של גד מה-טוב (גד31).
אני ראיתי מעט תמונות לא מוצלחות אצל צנחן מילואים מכוח דורון רובין, הוא גם תיאר לי את מה שראה. Balal שלח לי הודעה פרטית עם דרכי התקשרות ואחזור אליך עם פרטים נוספים, אם יהיו.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

את התמונות של גד מה-טוב. תוכל לצפות בהן באשכול הזה. אולם, אם אני מבין נכון אביך היה בשיירה אחרת.
היו לפחות שני מקרים שונים של ירי מטוסינו על שיירות נגמ"שים.
התמונות של מה-טוב הן מהכניסה לצור.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

קצת לא מסתדר היות ולפי מה שידווע לי השיירה המדוברת (באשכול הנוכחי) הותקפה על ידי פצצונות MK 118 שנראות כך:

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.landminen.de/r_start/bild_09_Mk118Rockeyeansicht.jpg]


"פצצונות עם בד משולש" זה תאור שמתאים ל M 75 שניראית כך (ולא כ"כ מסתדרת מכמה סיבות ):

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://maic.jmu.edu/ordata/tmpimages/614750493.jpg]

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון היה צילום בפורום הישן. אולי אפילו שני צילומים: אחד של נגמ"ש חצי שרוף ואחד של מצררון (עם בד משולש?) על הקרקע. אולי היו תמונות בפורום גם הזה. נסו למצוא את כל ההודעות של גד מה-טוב (גד31). אני ראיתי מעט תמונות לא מוצלחות אצל צנחן מילואים מכוח דורון רובין, הוא גם תיאר לי את מה שראה. Balal שלח לי הודעה פרטית עם דרכי התקשרות ואחזור אליך עם פרטים נוספים, אם יהיו.

הטור שנע והותקף ע"י מטוסינו בשל"ג, למיטב זכרוני , היה גדוד 931 של הנח"ל, קראו לו אז "בט"ש צפון", לא היתה חטיבת נח"ל. הם נעו בגיזרה הדרומית, כמו כן דורון רובין לא היה קשור לכוח זה. דורון רובין בשל"ג היה מח"ט 500 (חט' כפיר), בגיזרה המרכזית , סונף לו גד' 932 נח"ל . הכוח של רובין הסתבך בעין זחלתא.

הייתי שם

הבחור זכה לתואר המפוקפק של "הפצוע הקשה ביותר במלחמה" אחרי שבהפצצה זו נכווה באופן קשה ביותר בכל חלקי גופו אך שרד (כמעט באורח נס) והשתקם.

כפי שצויין במהדורה מיוחדת של "המחנה" בעמודים 26 - 27.
שם המהדורה הוא "איתנו מלבנון" והוצאה לאור לרגל כנס של
חטיבה 35 ב-2012.
"גיליון מזכרת לציון 30 שנה למלחמה"
בועז נכווה קשה מאוד ועוד 3 צנחנים נהרגו
בעקבות טעות קטלנית של טייס ישראלי.

הנווט הוא תא"ל יוחנן לוקר והיה הנווט בפנטום המוביל שהפציץ את כוחותינו בוואדי ביאנור בלבנון ב"מבצע שלום הגליל‭."‬ אירוע שהסתיים במותם של 24 חיילים ובפציעתם של מאה, מקרה "ירי כוחותינו על כוחותינו" החמור ביותר בתולדות צה"ל.
כיום תא"ל יוחנן לוקר משמש כרל"א (ר' להק אויר).

השיירה המדוברת היתה בעיקרה של דרגים.

ראיתיה כשעדיין יצא עשן מהכלים, מרביתם כלים לוגיסטיים ולא טנקים. החבר'ה היו בשוק טוטאלי.
המיקום היה במישור דרומית לאגם קרעון. בגזרה המזרחית (ציר מיכה עד צומת המים ושמאלה לכיוון קרעון)
אכן מדובר באזור שבו "היו" סורים וסמוך מאד לבונקרים מוסווים הצמודים לכביש הרוחב.

"מדובר באזור שבו "היו" סורים וסמוך מאד לבונקרים מוסווים הצמודים לכביש הרוחב."
האם יש למשהו עןד פרטים על הבונקרים / כלים סורים מוסווים באתר המדובר?
אחד הזכרונות שלי כולל תמונה שכלי אויב מגיחים מולנו פחות או יותר בגזרה המתוארת, יורים ונעלמים חליפות לתוך מסתורים מוכנים מראש ומוסווים כך שגם מ2/3 ק"מ קשה היה לפגוע בהם.
הצווט שלי פגע בלפחות טנק T62 אחד ו 2 כלים אחרים שלנו הושמדו מירי מהכלים האמורים
אשמח לשמוע עוד פקטים - הזכרון שלי עבר "שיבוט" ולא בטוח שאני זוכר את כל הפרטים
תודה

שם המקום הי ואדי ביאנור. מדובר בשיירת חימוש ותדלוק שהתפרסה בואדי כשהפנטומים ירדו עליהם. בכתבה על האירוע בידיעות אחרונות לפני עשור (פחות או יותר) פורסמה תמונה בחור לבן שצולמה מייד לאחר ההפצצה, בה נראה חייל מבועת וברקע ענני עשן עולים מהכלים הפגועים.
בכתבה גם הופרכה האגדה שהכלים הפגועים נזנחו באתר "קבורה" עם חלקי גופות בפנים - לדברי הכתבה לאחר שהכלים הועברו לאתר האחסון הם נסרקו ביסודיות מוחלטת וחלקי הגופות המעטים שנותרו הוצאו מהם.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

יומיים לפני, הותקף חניון לילה של השריון שלא סומן בפנלים לזיהוי, בשיירה האמורה היו כוחות צחנים ונח"ל
כשמגיעה רביעית פאנטומים , מאותה טייסת שירדה על חניון השריון , רק מטוס אחד מתעקש להפציץ
את השיירה כשהוא זורק CBU-58 מצרר נ"א - אם אצטט חבר שהיה שם "זה נראה כאילו כל העולם מתפוצץ סביבך" אותו חבר היה ב"זלדה" סגר את המדפים ועקב אחר הקורה דרך הפריסקופ , הפצצונות פגעו ברק"מ
וניתרו ממנו ואחר התפוצצו , לזחל"ד שהחנה לידו , הפצצונות חדרו מלמעלה והדליקו אותו אותו מטוס בודד
ביצע תקיפה חוזרת עם התותח , לאחר תקיפה שנייה זו הגיעה ההוראה "חדל אש".

הוראה מלמעלה, וזאת על פי עדויות חיילים מהמקום.
סמג"ד 424 דאז אודי וונטר ז"ל התרוצץ בניסיון לגרום לכל האנשים במקום לתפוס מחסה נפגע קשות ממצרר ונפטר לאחר יום בבית החולים מפגיעות רבות של מצרר.

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=98788

"כשפרצה מלחמת שלום הגליל עלה אהוד עם גדודו ללבנון. הוא לחם בגיזרה המרכזית, באזור עין-חילווה. ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) הופצצה יחידתו על-ידי מטוסי האויב. אהוד נפצע ומת מפצעיו. בן 26 שנים הוא היה במותו".

טעות מקרית או מכוונת של האתר?

לעולם אשא דגלך בגאווה

ומפי מי שהיה שם: היו שני גלים של מצרר.
הראשון חיסל בעיקר חיות ובהמות שנמצאו אחר כך מדממות ומפורקות בכל אזור היישוב לידו שהו.
בגל השני אודי ז"ל רץ מנגמ"ש לנגמ"ש ודאג שכולם יסתגרו בכלים ויתפסו מחסה.
מעדויות אלו אני יודע שלא היו שם מטוסי אויב.
424 הופצץ על ידי כוחותינו יחד עם עוד חרמשניקים במילואים. כמו כן סופר לי כי 7 של מילואים שהיה מאחור חטף פגיעה ישירה שלא השאירה אלא שרידים ממנו ומצוותו.
בהתקפה נוספת אני חושב, חייל מהגדוד ניסה לצאת דווקא מהנגמ"ש ושלח ידו אל הגליל שהיה בכנה, נפלט כדור והחייל נהרג אף הוא.
בנוסף ידוע לי על קצין קשר שהיה בשיירה במזרחית יחד עם 424 [ואשר למד איתי ביסודי ובתיכון] שנפגע בגרונו ממצרר, ובהתחלה באמת ניסו לספר לנו שזה היה מכוחות האויב. זה לא היה.
אני אנסה לתפוס את החובש שדיברתי איתו ולקבל עוד מידע.
זה נכון שהיה לפניהם כוח של סורים.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/033/536.html
גלגלו עד לסעיף: "צה"ל מגבה את לוקר"

מעניין וכואב . אני מכיר רופא שאיבד רגל באותה הפצצה.

אם אתה בקשר עם הרופא, שאל אותו אם הוא זה שישב עם חוסם על יד ארגז התחבושות שהגיע עם ג'יפ והכין תחבושות עד הפינוי, הוא ישב ממש עם הפנים לכוון המשאיות דרגים שבערו מהצד השני של הציר. ואם כן תגיד לו שהחובש מהנגמש בצומת היה רוצה לדבר איתו.

עברנו חוויה קשה, היו שם חיילים מכמה יחידות, עשרות פצועים וכבר מיד בהתחלה כעשרה הרוגים, וכמעט לא היה ציוד רפואי, פתאום הגיע ג'יפ מאיפה שהוא, והוריד לנו ציוד רפואי במעלה הגבעה (או הר) קצת מעל לצומת הדרומית- כ 50 מטר, והיה שם איש רפואה מיחידה אחרת, ממש גיבור, עם חסם עורקים או אילתור לחסם, שישב והכין לנו חבישות, הוא נראה לי צעיר וחשבתי שהוא חובש אבל יכול להיות שזה הרופא שאתה מכיר.

אני רוצה להוסיף שחוץ מהפאשלה של ההפצצה (ולנגמ"ש שלי היה פאנל) הייתה עוד פאשלה, הפצועים רוכזו בשתי קצוות ההפצצה, הקצה הדרומי והקצה הצפוני של קטע הציר שהופצץ, כשהיה כמה קילומטרים בינהם. בגלל מספר הנפגעים הרב שדווח משתי הקצוות ובגלל שהמספרים היו דומים מאד, הפיקוד או ח"א חשבו שזה דווח כפול, ושלחו רק מסוק פינוי אחד (למחצית כמות הפצועים) לנקודה הצפונית, ופינוי הפצועים מהנקודה הדרומית התעקב הרבה זמן. לדעתי המסוק הפינוי שנשלח לנקודה הצפונית וראה את הסימוני עשן שלנו והסתובב כמה פעמים מעלינו דווח לח"א ורק אז הוציאו מסוק נוסף מהארץ. ואני מדבר על מסוקי הפינוי הגדולים.
במקרה עבר שם מסוק קטן (סיפן אם אני זוכר נכון) לפני המסוק פינוי, והעמסנו עליו ששה פצועים קשה, וכמה פצועים יותר קל קפצו עליו, ועוד כמה פשוט תפשו את המסוק מבחוץ ולא רצו להרפות, הוא בקושי המריא.

אם כי נכון שהדרגים העלו הכי הרבה עשן לאורך הכי הרבה זמן (בעיקר משאית הסולר) הרי שהיו שם עוד הרבה כוחות חוץ מדרגים, בגלל תנאי השטח במזרח לבנון, התנועה הייתה רק בצירים והצירים היו עמוסים מאוד בכל מיני כוחות, אני זוכר בוודאות לפחות טנק אחד, כמה נגמשים (לא רק של דרגים ואני לא יודע אם מותר לפרט אז אני נמנע.) ורכבי חי"ר.

חילוץ הפצועים היה מאד קשה, כי חלק מהמצררים שלא התפוצצו בהפצצה - היו מתפוצצים באיחור, או כשמיהו היה דורך עליהם, חוץ מזה גם המחבלים טווחו אותנו והפגיזו במרגמות מדי כמה דקות, ולקח כחצי שעה עד שצהל השתיק אותם.

ברוך אלוהי ישראל שהוציא אותי חי ושלם מהגיהנום הזה.

היית עם 424 והסמג"ד אודי וינטר ז"ל?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי noamlaw היית עם 424 והסמג"ד אודי וינטר ז"ל?

לא, אני הייתי בכח אחר, כח שריון, אבל היו שם חיילים מכמה כוחות.

הטייס והנווט (יוחנן לוקר) התווכחו ביניהם אם זו שיירה שלנו או לא. הנווט סבר שכן וסירב להפציץ, ואז הטייס הפעיל את הנשק בעצמו אבל היתה לו תקלה. רק לאחר שנתגלתה התקלה אצל הטייס, הפעיל הנווט את המערכת בניגוד לדעתו האישית. הטייס, שהיה אז סא"ל, היה מיועד לפקד על טייסת כפירים והמינוי בוטל בעקבות המקרה. הוחלט שלנווט - שנלחם על דעתו עד כדי סירוב להפעיל את המערכת (לפני שנצגלתה התקלה אצל הטייס) - אין אחריות למקרה, למרות שבסופו של דבר הוא זה שלחץ על ההדק. הטייס דווקא היה ידוע למדי, ביום כיפור היה שותף לאחד מקרבות האויר המפורסמים סטייל "מעטים נגד רבים". לא אומר יותר מכך כי אין לי עניין לחשוף את שמו, למרות שבאותה כתבה במעריב זה כן פורסם - כמו פרטים אחרים שהעליתי כאן (אני עצמי מכיר את הפרטים רק מאותה כתבה שזכורה לי).

שבת שלום

אליהו

במחשבה שניה - ייתכן שהלינק שהביא יערי מעלי מ-NRG כולל אותם פרטים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אליהו ר , ביום כיפור היה שותף לאחד מקרבות האויר המפורסמים סטייל "מעטים נגד רבים". ל.

נכון . היה מספר 2 של נחומי בקרב המפורסם באופיר (לא בטוח. צריך לבדוק)
וקיבל על חלקו שם את אות המופת (או צל"ש רמטכ"ל...)

שבוע לפני של"ג שיפצרתי לאחד,סמג"ד בשם אודי את הגיפ בקיבוץ,(נדמה לי שהיה משקד)ונמסר לי כי נהרג במלחמה-האם אודי הנ"ל זה אודי ווינטר?
והאם הרק"מ השרוף בתמונות של גד הם מהמארב שבו נחטף מג"ד 450 גיגר ליד צור?

יש ספר בשם
"איפה אני נמצא לעזאזל? - על התמצאות בשדה הקרב" ספטמבר 2001

מאת אלישיב שמשי - הוצאת צה"ל - הוצאת "מערכות" / משרד הביטחון - ההוצאה לאור

מהדורה שניה פברואר 2002

ואני מצטט עמ' 173
"נושא ההתמצאות בחיל-האוויר"
"ביום החמישי של מלחמת שלום הגליל, ב10 ליוני 1982, צה"ל נלחם בכוחות סוריים שהיו ערוכים בגזרה המזרחית של דרום לבנון. בצהרי אותו היום, קיבלה רביעיית מטוסי קרב משימה, לתקוף מטרות קרקע באזור הדרומי של בקעת הלבנון, בהכוונתו של הקת"א (קצין התיאום האווירי האוגדתי). הטייס המוביל דיווח לקת"א שהוא אינו רואה מטרות על הציר בו התבקש לתקוף. הקת"א כיוון אותו לציר אחר (ציר "מיכה"), אותו זיהה הטייס על המפה. הטייס היה "קצר" בדלק. הוא טס, ממזרח למערב, לאורך הציר החדש ("מיכה") , אך מבלי שהרגיש, הוא משך יותר מדיי מערבה וטס מעל ציר אחר ("ברקת"), כשהוא משוכנע שהוא על הציר הנכון. בשלב מסויים הוא דיווח לקת"א שהוא רואה מטרות, מעט מערבה לעיירה רשיא (למעשה הוא זיהה את הכפר משכי כרשיא), וביקש לתקוף אותן. הקת"א ענה למוביל שאם המטרות הן מעט מערבה מרשיא הוא רשאי לתקוף.
התוצאה של התקיפה הייתה קשה לכוחותיינו, 117 לוחמים נפגעו ובהם 25 הרוגים. הסתבר שהמוביל טעה בזיהוי. המטרות שתקף, היו ממערב לכפר משכי ולא מהעיירה רשיא, הנמצאת כשבעה קילומטרים מזרחה יותר"

צביקה
נ.ב לצערי יש מספר לוחמים מהתקרית בזאת הסובלים עד היום מ"הלם קרב" וחלק מהם אני מכיר אישית, אם אתה מכיר עוד כאלה וחושב שהם זקוקוים לעזרה אתה יכול להפנות אותם גם אלי.

הייתי שם חייל 931, המצרר פיספס אותי בחצי מטר, חי כרגע בארה"ב, מחפש תשובות להמון שאלות, הוכרתי כהלם קרב, וסירבתי טיפול, ירדתי לארה"ב מיד אחריי השחרור.
כתובתי:
krief@comcast.net




"איפה אני נמצא לעזאזל? - על התמצאות בשדה הקרב" ספטמבר 2001

מאת אלישיב שמשי - הוצאת צה"ל - הוצאת "מערכות" / משרד הביטחון - ההוצאה לאור

מהדורה שניה פברואר 2002

ואני מצטט עמ' 173
"נושא ההתמצאות בחיל-האוויר"
"ביום החמישי של מלחמת שלום הגליל, ב10 ליוני 1982, צה"ל נלחם בכוחות סוריים שהיו ערוכים בגזרה המזרחית של דרום לבנון. בצהרי אותו היום, קיבלה רביעיית מטוסי קרב משימה, לתקוף מטרות קרקע באזור הדרומי של בקעת הלבנון, בהכוונתו של הקת"א (קצין התיאום האווירי האוגדתי). הטייס המוביל דיווח לקת"א שהוא אינו רואה מטרות על הציר בו התבקש לתקוף. הקת"א כיוון אותו לציר אחר (ציר "מיכה"), אותו זיהה הטייס על המפה. הטייס היה "קצר" בדלק. הוא טס, ממזרח למערב, לאורך הציר החדש ("מיכה") , אך מבלי שהרגיש, הוא משך יותר מדיי מערבה וטס מעל ציר אחר ("ברקת"), כשהוא משוכנע שהוא על הציר הנכון. בשלב מסויים הוא דיווח לקת"א שהוא רואה מטרות, מעט מערבה לעיירה רשיא (למעשה הוא זיהה את הכפר משכי כרשיא), וביקש לתקוף אותן. הקת"א ענה למוביל שאם המטרות הן מעט מערבה מרשיא הוא רשאי לתקוף.
התוצאה של התקיפה הייתה קשה לכוחותיינו, 117 לוחמים נפגעו ובהם 25 הרוגים. הסתבר שהמוביל טעה בזיהוי. המטרות שתקף, היו ממערב לכפר משכי ולא מהעיירה רשיא, הנמצאת כשבעה קילומטרים מזרחה יותר"

צביקה
נ.ב לצערי יש מספר לוחמים מהתקרית בזאת הסובלים עד היום מ"הלם קרב" וחלק מהם אני מכיר אישית, אם אתה מכיר עוד כאלה וחושב שהם זקוקוים לעזרה אתה יכול להפנות אותם גם אלי.[/QUOTE]

קיבלתי במייל לפני כמה שבועות, ונאמר שכנראה צולם באתר "בית הקברות לנגמ"שים" אי-שם בנגב.
מישהו מכיר/יודע?

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כמה עצוב לראות את הנגמ"ש הזה. כואב הלב.

זה נגמש שהיה הרביעי בשיירה של כלים שרובם היו ריקים מלוחמים, רק עם נהגים ומובילים שהתקדמה צפונה כדי לחבור לכוחות הרגליים לאחר שסיימו לטהר שטח שהיה בשליטה סורית. הנגמש נפגע (כנראה) מפגז וולקן של הפנטום. למזלו של הנהג (אני) שנהג פריסקופים עם מכסה פתוח התפזרו הרסיסים והגאזים באוויר וברווח שבין המכסה לגג הנגמש ורק הליינר של החלול חדר לתוך הנגמש. זה נגמר בשריפה שניתנה לכיבוי וסריטה בלחי מפריסקופ מפוצץ. מס' מטרים לפניי, ביני לבין הנגמש שלפניי התפוצצה פצצה גדולה שפערה מכתש גדול. אולי בגלל הקרבה או שהאדמה בלעה את כל הרסיסים שלה, היה הדף אדיר אבל הנגמש לא נפגע ממנה. (נהג הנגמש שלפניי שהיה עם ראש בחוץ חטף רסיס בחלק האחורי של ראשו לתוך המוח ושרד בסופו של דבר לאחר אשפוז ממושך) הספקתי לעצור את הנגמש ולברוח אחרי כיבוי מנוע והפעלת מטף, לרוץ במעלה הואדי, להימרח על האדמה ולירות כמו טמבל עם הגליל על הפנטום (לא זיהיתי) שחזר להשלים את העבודה, או אולי היה זה המטוס הבא במבנה. כנראה שאת כל המצררים הוא הספיק לשחרר על החברה שהיו בדרום השיירה כך שעלינו שחרר חימוש רגיל (תותח ופצצות).[IMG][/IMG]

[IMG][/IMG]

הטייס שהפציץ(אחד מהם) לפי מה שאני יודע יושב במוסד באיזור הצפון, קצת נדפק אחרי המאורע הקשה

היה עוד מקרה קשה של ירי של כוחתינו בכוחותינו כאשר כוח חיר עשה מארב ופגע בטעות בכוח צהלי

הטייס זה לא שקי? (טייס מעוטר)

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

לא נכון, סתם שמועה זדונית
http://www.scribd.com/doc/6430833/-

ציטוט:

במקור נכתב על ידי youngblood הטייס שהפציץ(אחד מהם) לפי מה שאני יודע יושב במוסד באיזור הצפון, קצת נדפק אחרי המאורע הקשה היה עוד מקרה קשה של ירי של כוחתינו בכוחותינו כאשר כוח חיר עשה מארב ופגע בטעות בכוח צהלי

נדמה לי היה קרב קק"ש נגד קמ"ט.

אחד מהם שלא פורסם קרה לחברי ולי.
חטפנו מעיך לבניין שהתמקמנו בו כאשר ביצענו חבירה עם השריון.



מיותר לציין שהכביש המהיר לא היה קיים בקטע הזה.

כואב הלב. פשוט כואב.

כשהייתי בקק"ש, יצא לי לקרוא הרבה ספרות צבאית בשבתות. נתקלתי באיזושהי חוברת שסקרה אירועי דו"צ בה נכתב שצה"ל כמו צבאות מערביים אחרים סופג כרבע מאבידותיו בקרבות מאש ידידותית- כלומר דו"צ.
יש שינויים למעלה ולמטה אך כהכללה נכתב שם שזהו השיעור המקורב.

האם מישהו יודע לאשר או לסתור בהתבסס על נתונים?

ומנצל במה זו להמליץ על סדרת ספריו של תא"ל מיל' אלישיב שמשי, מ"סערה באוקטובר" ועד "איפה אני נמצא לעזאזל". האיש מצביא מוכשר וכותב מוכשר לא פחות.
חובה לכל צעיר כמונו שמבקש לחדד את חושיו הצבאיים והפיקודיים, ולכל צעיר שרוצה להבין למה צבא אמור להתכונן, ולמה במקביל צריך לשאוף שלא נזדקק להפעיל שום דבר מזה.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

היה כמובן הדו צדדי בין קמט שריון לקקש שריון-רק אחרי שמגד וממפים נהרגו-הבין המחט שזה שריון שלנו ולא סורי- כואב הלב-חברה ברמה גבוהה היו בקקש-מגד קקש ספי שאומן ז"ל נהרג בדו-צדדי.

לגבי השירה והפנטום-אני הבנתי שזה היה נח"ל-חבר לכיתה שלי נהרג שם-יובל הראל-ז"ל.
ולדברי אביו היו להם פנלים לזיהוי. אני שמעתי שהטייס התאבד-זה נכון? או רק שמועה.
באותו יום נהרגו שני חילים בשם יובל הראל -מירושלים- וגרים לא רחוק אחד מהשני- היה מדהים-כל משפחה היתה בטוחה שזו טעות -ואולי זה היתה המשפחה השניה.... בלוויה היית צריך לדעת לאיזה יובל הראל אתה מגיע. יש שיר של מירי אלוני על שני היובלים שנהרגו.

נראה שהאירוע הזה התרחש באותו יום ממש של ההפצצה בביאנור

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=98977
http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=98837

כחול על כחול מתוקשר אחר הוא האירוע מ 28 למרץ 2003 בזמן הפלישה לעיראק.
2 מטוסי A-10 אמריקאיים ירדו על טור רק"מ בריטי - התוצאה חייל הרוג וחייל פצוע

תמליל הקשר בין המטוסים לבקרים כאן
סרט וידאו מתוך קוקפיט המטוס התוקף עם הקלטת הקשר

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

פירוט המעורבים בקשר:
POPOV36 - המטוס התוקף
POPOV35 - המטוס השני במבנה
MANILA HOTEL - בקר אוויר באזור של המארינס האמריקאי
MANILA34 - בקר אוויר באזור של המארינס האמריקאי
LIGHTNING 34 - בקר אוויר באזור של המארינס האמריקאי
SKY CHIEF - בקר אוויר במטוס אייווקס באזור
COSTA 58 - טייס בריטי במטוס RAF באזור

סרט על ה A-10 ותותח ה GAU-8 Avenger האימתני שלו כאן

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אנחנו ,מחלקת המרגמות של מסייעת 890 ראינו היטב את מטוסיינו
הפנטומים יורדים עלינו .
כבר היה כאן דיון בעבר על סיפור זה .
לצערי תמונות יש לי רק מהשבוע השלישי למלחמה ההיא
כאשר יצאתי הביתה פעם ראשונה ,הבאתי איתי את המצלמה.
עם תרצו ניתן לסרוק כמה מהן ,יש נוף יפה של שדה התעופה
בביירות.

AKAM

העם כוונתך לאיתן מקיבוץ גבעת חיים שהיה בצוות הנמר"ש שלי ונפל בכביש בירות דמשק
כאשר נגמש שלנו נקלע למערב מחבלים ?
אז כן הכרתי אותו הכרות קצרה ,כיון שהגעתי לפלוגה המסייעת רק שבועיים לפני פרוץ המלחמה .
אקם

עצוב. יהי זיכרם ברוך.

לפני כמה שנים ראיתי את הנגמשים באחד המתקנים של ח"א...
ואמרתי לעצמי "אלוהים, מי שהיה בתוכם לא היה יכול לצאת מזה חי"
הם היו מפורקים ומחוררים ולמען כבודם לא אכתוב יותר.

חבר שלי אשר שימש כבקר במלחמת יום הכיפורים היה אחראי על זוג תוקפים ואשר קיבל הוראה
להפציץ יחידת קומנדו באזור שארם...
הבעיה היתה כאן כי בגלל המרחק וכאשר המטוס צולל אין קשר איתו.
הטייס דיווח שנדמה לו שזה כח ישראלי, אך מהפיקוד הודיעו לו שאין כל כח ישראלי וזה כח עויין ועליו להשמידו.
החבר בדק עוד פעם לפני ששלח את הזוג להפצצה ונאמר לו להזדרז ולתקוף.
הזוג פתח בצלילה וקשר נותק איתם עד שיעלו בחזרה. כמה שניות לאחר התחלת הצלילה התקבלה
פקודה שזה כח ישראלי ולא לתקוף....
בחדר בקרה הסתררה דממת מוות וכולם חיכו לחידוש הקשר עם המפציצים.
לאחר כמה דקות אשר נראו כנצח, התקשר המוביל ואמר: "זהו כח שלנו ולא תקפנו..."

ציטוט:

במקור נכתב על ידי האזרח לפני כמה שנים ראיתי את הנגמשים באחד המתקנים של ח"א... ואמרתי לעצמי "אלוהים, מי שהיה בתוכם לא היה יכול לצאת מזה חי" הם היו מפורקים ומחוררים ולמען כבודם לא אכתוב יותר. חבר שלי אשר שימש כבקר במלחמת יום הכיפורים היה אחראי על זוג תוקפים ואשר קיבל הוראה להפציץ יחידת קומנדו באזור שארם... הבעיה היתה כאן כי בגלל המרחק וכאשר המטוס צולל אין קשר איתו. הטייס דיווח שנדמה לו שזה כח ישראלי, אך מהפיקוד הודיעו לו שאין כל כח ישראלי וזה כח עויין ועליו להשמידו. החבר בדק עוד פעם לפני ששלח את הזוג להפצצה ונאמר לו להזדרז ולתקוף. הזוג פתח בצלילה וקשר נותק איתם עד שיעלו בחזרה. כמה שניות לאחר התחלת הצלילה התקבלה פקודה שזה כח ישראלי ולא לתקוף.... בחדר בקרה הסתררה דממת מוות וכולם חיכו לחידוש הקשר עם המפציצים. לאחר כמה דקות אשר נראו כנצח, התקשר המוביל ואמר: "זהו כח שלנו ולא תקפנו..."

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

במלחמת לבנון הראשונה אכן נתקפו בשוגג כוחות שלנו למרות שרוב התקיפות הטויריות בוצעו בקשר עם
קת"א קרקעי שהיהבקשר עיין עם המטרה ובקשר רציף עם המטוסים.
הייה קשה מאוד להבדיל בין כוח שלנו לשלהם והייה צפוף מידיי לטעמי לבצע סיוע קרוב.
דווקא הפנטום עם צוות כפול הייה מתאים ומאומן לתקיפה כנ"ל.
תכסית השטח בלבנון גרמה לטעויות זיהוי חמורות במהלך הלחימה וחבל שהימשיכו בסיוע קרוב.
אף פעם לא יכולתי לראות בברור פנלים או סימון אחר על הגג של כוחותינו. (גבוהה מידי)
אני אישית חושב וחשבתי תמיד שרק מסוק יכול לעזור לכוחותינו בסיוע קרוב ומטוסי קרב יעסקו בתקיפות עומק
בשליטת הבור.
מחיר הטעות היה כבד מאוד - כרגיל בכל מלחמה.
אלו שבבית לא טועים.

גם במלחמת ששת הימים תקפו מטוסי ח"א מספר פעמים "בהצלחה" שיירות וכוחות של צה"ל, בעיקר בסיני אבל גם בשומרון, ראו לדוגמא הסיפור הטראגי הזה שהסתיים במותם של 13 חיילי מילואים של חטיבה 37 ופציעתם של רבים אחרים...

http://www.gvura.org/common/attachment.php?l=he&a=3947

שרידי השיירה ייקברו מחדש – והפצע נפתח


24 חיילים נהרגו במלחמת לבנון, בירי שגוי על כוחותינו. שרידי השיירה נקברו בנגב, אך חשש מגנבי מתכות הביא לשינוי האתר ולפתיחת הפצע

אורי בינדר | 12/5/2009 8:16
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_comment.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_print.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_write.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_send.gif]

שרידי השיירה שהופגזה בטעות במלחמת לבנון הראשונה בידי מטוסי "פנטום" של חיל האוויר הוצאו אתמול (ב') מהקרקע המדברית בנגב, ועוררו מחדש את כל הרגשות הקשים בקרב משפחות 24 החללים כמו גם בקרב אלה ששרדו את אותו יום נורא. השרידים הוצאו מאחר שגנבי מתכות שהחלו להגיע למקום, ולהוציא בעצמם את המשוריינים ממקום קבורתם.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images//archive/300x225/1/052/670.jpg]
דחפורי צה"ל מוציאים את המשוריינים מהאדמה צילום: יהודה לחיאני


סיפור השיירה שהותקפה בדרום לבנון ב-10 ביוני 1982 נחשב לאחד האירועים הקשים בתולדות צה"ל בנושא ירי כוחותינו על כוחותינו. מחיר המחדל היה 24 הרוגים, 100 פצועים ו-30 הלומי קרב.

כוח של טנקים ונגמ"שים מגדוד הנח"ל, שהיה בחניון למטרת תדלוק בין הכפרים ליביא ומג'דל בלכיס, תדלק בסדר מופתי. לפתע הגיחו מהשמים ארבעה מטוסי פנטום שהיו חמושים בתחמושת חודרת שריון. במטוס המוביל זיהו בטעות את השיירה כטור שריון סורי, והחלו להוריד עליה פצצות מצרר ומטחים של ירי תותחים.
שתי נקודות יורדות מהשמים
בתוך כתשעים שניות נותרו מטור המשוריינים והטנקים פיח, זעקות פצועים ומתים המוטלים בתוך הכלים ולידם. מי שהיה מחוץ לכלים והצליח לברוח לגבעות - הציל את חייו.

הלוחמים שהביטו לעבר השמים וזיהו את סמלי חיל האוויר הישראלי זעקו לעבר הקשר שיודיעו על הטעות, אבל זה היה מאוחר מדי. חייהם של מאות לוחמים אחרים ניצלו, אבל התוצאה של המתקפה האווירית על כוחותינו הייתה נוראה.

"נשארתי אחד האנשים הבודדים שיצאו מהתקיפה ללא פגיעה פיזית או נפשית", משחזר בהתרגשות רבה עו"ד אלישע פלג, כיום חבר מועצת עיריית ירושלים. "למזלי, הזזנו את הנגמ"ש כמאה מטר. זה היה ביום חמישי - אני נזכר בהפצצה כאילו זה היה אתמול".


פלג היה קצין המבצעים של רן שריג, סגן מפקד האוגדה באותו זמן. "היינו בציר הרכסים אחרי כיבוש הכפר ג'ויה בציר ביאנור. היינו בוואדי להיערכות תדלוק, מזון ואספקה. חטיבה לפנינו והוואדי שבו ירדנו היה מאוכלס בצפיפות בטנקים ובנגמ"שים", ממשיך פלג בשחזור האירוע.

"הייתי אמור ליצור קשר עם מפקד האוגדה גיורא לב. היה מיסוך, ונתתי הוראה לנהג לנוע 100 מטר כדי לשפר קשר. פתאום ראיתי שתי נקודות יורדות מהשמים. זיהיתי זוג מטוסים מטיל פצצות, ואחריו עוד זוג מטוסים שריסס את הוואדי בירי של פצצות מצרר. המטוסים שברו מזרחה ושחררו נורי הטעיה נגד טילים, ואז הבנתי שאלה מטוסינו".
המשוריינים נקברו מחשש לשרידי חללים
האירוע נחקק היטב בזיכרונו של פלג, כיום אב לשני קצינים. "לא אשכח לעולם את ההרגשה כשהמטוסים שלנו יורים עלינו, למרות הסימון הברור על הנגמ"שים. קפצתי מהנגמ"ש והתחלתי לחלץ פצועים. עליתי לטנק בוער, הידיים נשרפו לי וירדתי מיד.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/052/669.jpg]
מקור קבירת המשוריינים צילום: יהודה לחיאני

"בטנק אחר יצאו שני טנקיסטים והשכבתי אותם בצד. בטנק בוער נוסף סייעתי לבחור לצאת מהצריח. מי שנשאר בחיים ניסה לחלץ פצועים. לפני שירדתי צעקתי בקשר ליאנוש שיעצרו את המטוסים, אבל הזוג השני ירד עלינו".

"פיקדתי על הנחתות מסוקים לחילוץ הפצועים. נתתי פתק לטייס המסוק שיגיד לאמא שלי שהכל בסדר, והוא באמת התקשר והרגיע אותה. כעבור כמה שעות, בדרך למפגש עם מפקד האוגדה, ירו עלינו שני מטוסים סורים, ואחרי כמה שניות הפילו אותם מטוסי חיל האוויר".

מיד לאחר האירוע הוקמה ועדת חקירה, ובמקביל ניהלה הרבנות הצבאית מבצע מורכב להבאת גופות החללים ארצה, ולקבורה של המשוריינים שנפגעו באירוע מחשש שיש בהם שרידי חללים. לשם כך נבחר מקום קבורה סמוך לקיבוץ בארי.
"נכשל הניסיון לקבור את הסיפור באדמה"
בחלוף 27 שנים גילתה לאחרונה אחת ממשפחות החללים כי בדואים המתמחים בגניבת מתכות החלו לחפור ולהוציא את הנגמ"שים הקבורים כדי למכור אותם לסוחרי מתכות.

המידע הועבר לגורמים בכירים בצה"ל. לאחר התייעצות עם הרב הצבאי הראשי, תת?אלוף אביחי רונצקי, ועם גורמים באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה ובכירים באגף כוח האדם הוחלט להוציא את הנגמ"שים ולהעבירם למקום קבורה אחר, מחשש לחילול כבוד המת.

עו"ד אלישע פלג שמע על הוצאת השרידים מהקבורה, ולא היה יכול להישאר אדיש לכך. "זה סיפור קשה לכולם, וכנראה נכשל שוב הניסיון לקבור אותו באדמה. המספר האמיתי של הלומי הקרב מהאירוע גדול מהמספר הרשמי. בזה אני משוכנע כי שוחחתי עם רבים מהם בשעות שאחרי ההפצצה".

הפעולות ההנדסיות החלו לפני יומיים. "הרבנות הצבאית נוהגת במשוריינים ברגישות רבה, ומאחר שדם רב נשפך בכלים הללו הוחלט אז לקבור אותם", הסביר קצין בכיר בפיקוד דרום.

"צה"ל ינהג תמיד ברגישות, לא משנה כמה זמן יעבור, מאחר שמדובר בכבוד החללים. לצערי הרב, כל הנגמ"שים שהוצאו כבר החלידו, אבל העבודה תימשך ברגישות רבה, והם יועברו לקבורה במקום אחר כדי להימנע מאפשרות שגנבי המתכות ימשיכו לחלל את כבוד המתים".

בהכנת הידיעה השתתף אמיר בוחבוט




מקור המאמר:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/...&loc=2&tmp=5072

אבי ז"ל נהרג בטעות המצערת הזו...
הוא היה נהג באחת מהמשאיות הכבדות וקיבל פקודה לברוח...
ובדיוק כמו שמתואר בשרשור...
רסיסי פצצות המצרר השיגו אותו ואת חבריו והוא נהרג במקום.
חבריו ששרדו סיפרו שהשטח היה פתוח וחשוף ולא היה היכן להסתתר ותיארו את הרסיסים ככדורי אש שטסו לכל הכיוונים.
אשמח לקבל כל פיסת מידע נוספת מהאירוע לאימייל שלי
- nadav_n@walla.co.il

עוד כתבה שהתפרסמה בעיתונות בשנת 2001:
http://www.scribd.com/doc/6430833/-

עריכה: לאחר הכתיבה שמתי לב שמדובר בקישור שכבר הועלה לכאן ( ידיעה #39).

כשהפאנטומים התכוננו לתקוף בטעות את השירה
נשמע בקשר הנווט שמזהיר: ''אלה כוחותינו אלה כוחותינו''
לאחר כמה פעמים התערב מוביל הזוג ואמר: ''שתוק....אתה רק נווט''
והתקיפה יצאה לדרך....השאר היסטריה
הנווט ידוע היום לכל כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה
ומועמד למפקד החיל בסבב האחרון ''יוחנן לוקר''

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שקדי 1 כשהפאנטומים התכוננו לתקוף בטעות את השירה נשמע בקשר הנווט שמזהיר: ''אלה כוחותינו אלה כוחותינו'' לאחר כמה פעמים התערב מוביל הזוג ואמר: ''שתוק....אתה רק נווט'' והתקיפה יצאה לדרך....השאר היסטריה הנווט ידוע היום לכל כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה ומועמד למפקד החיל בסבב האחרון ''יוחנן לוקר''

הכתבה המצורפת היא גרועה ולא מדויקת ברמות קשות..
גם הציטוט שלך הוא לא ממש מדויק..
מה שכן, רוח הדברים נכונה,הנווט הזהיר באמת והטייס המוביל החליט בצורה ברורה להתעלם מהערות הנווט הצעיר...

!Ya Gotta Believe

כי לא ישבתי על רשת הקשר.......(הייתי באותו הזמן בחרמונית)
מדויק שהנווט הצעיר ששמו יוחנן לוקר התריע שמדובר בכוחותינו

הייתי חייל בפלוגת הנח"ל 931, המצרר פיספס אותי בחצי מטר, השתמשתי בנגמ"ש פינתי את רוב הפצועים וההרוגים לתאג"ד, מיד אחריי הצבא עזבתי את ישראל, ולא רציתי עוד ללבוש מדים אבל עדיין היום הזה הוא היום הכי ארור בחיי...הייתי מת לדבר עם אחד הטייסים או לראות את הצילומים מצא הטייס ולראות איך זה שלא נהרגתי....אבי קריאף
ארה"ב

התמונות מתא הטייס לא יכולות להסביר את זה...אלו תמונות מהגובה ובטיסה מהירה...הטנקים והנגמ"שים נראים כמו נקודות ואנשים בכלל לא רואים לרוב..לא בסרטי התע"ל ולא בזמן אמת...
לא תמצא בסרטים הללו שום דבר שיתן לך תשובות לדעתי..
מהתחקיר הכולל (והוא קיים בהחלט, אפילו יותר מאחד) אפשר להסיק הרבה תובנות לעומת זאת....

!Ya Gotta Believe

אבי קריאף, האם אפשר ליצור איתך קשר?

כתובת המייל שלי

Krief@comcast.net

אם אתה עובר פה, תעדכן

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4239909,00.html

וכמובן הציורים של מוטי גולן...

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ב-13 באוגוסט 2006 פגז טועה של כח ישראלי פגע בירון אמִתי, והפך אותו לחלל המבוגר ביותר של מלחמת לבנון השנייה. שמונה שנים לאחר מכן, בתו הבכורה - היום קצינה, בעברה מדריכת שריון - מספרת על אבא, על האהבה לצבא, על הרצון לכבוש על עמק וגבעה בארץ וגם על ההכרות עם האדם שעמד מאחורי אותו פגז טועה

http://www.mako.co.il/pzm-israel-wa...&pId=1322891199

אשכולות נוספים

"אשם במותו" סדרת טלויזיה (ערוץ 10) על תאונות בצבא
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=267593

ירי כוחותינו על כוחותינו בלבנון משנת 1992 עד הנסיגה בשנת 2000
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=582936

ברצינות, אין צורך בהגהה בכתבות יותר? כרגיל, אתר "פז"מ" לא מאכזב...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

רק עכשיו ראיתי את האשכול.
יש כאן בלבול בין שני אירועים של תקיפת כוחותינו ע"י חיל האויר:
1. הפצצת גד 931 בציר ביאנור ע"י רביעית פנטומים- 25 הרוגים. זה האירוע הידוע יותר (יחסית).
2. הפצצת כוחות חט 401 בציר הכפרים ע"י מטוסי כפיר. שם הייתי נוכח. שם נהרגו רס"ן אודי וינטר וסגן אייל וולף ז"ל.

שבוע טוב לכולם

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ארטישוק 2. הפצצת כוחות חט 401 בציר הכפרים ע"י מטוסי כפיר. שם הייתי נוכח. שם נהרגו רס"ן אודי וינטר וסגן אייל וולף ז"ל.

מתוך אטלס מלחמת של"ג שפורסם באתר מחלקת היסטוריה, עמוד 107:

ציטוט:

1. 9 ביוני: כוחות מחטיבה 401 נתקלו בירי נ"ט בתנועה לכפר א-זית ובחלווה. כמו כן מטוסי חיל האוויר התקיפו את כוחותינו באזור זה ובחאצביא.

עמוד 126:

ציטוט:

ב-9 ביוני המשיכה חטיבה 401 לנוע על 'ציר הכפרים', מאזור מימס לעבר הכפר אל-חלווה... בקרבות היום נהרגו שניים מלוחמי החטיבה וארבעה נפצעו. מספר הנפגעים הוכפל עקב תקיפת חיל האוויר את החטיבה בשעות הערב, ובה נהרגו שני קצינים (בהם סמג"ד 424) וארבעה נפצעו. בעקבות חטיבה 401 התקדמה חטיבה 7, שגם היא הותקפה בידי חיל האוויר, ולגדוד 75 נפגעו עשרה מלוחמיו (בהם המג"ד), מהם אחד נפטר בהמשך.

גם אבא שלי היה בשיירה, אפשר לשאול אותך כמה שאלות במייל?

כתובת המייל שלי
Krief@comcast.net

טייס ישראלי טעה והרג שלושה צנחנים
ממחלקה 3 בפלוגה הצעירה של גדוד 890.
דוד דהן ז"ל מחיפה
רוני זוהר ז"ל ממגדל העמק
צחי רודניצקי ז"ל מפתח תקווה

בועז טביב מאשקלון נכווה קשה מאוד.
בעיניי הוא גיבור - בן אדם מדהים.

הטייס ואיש הקרקע אינם ידועים ומעולם לא התנצלו
בפני המשפחות השכולות, בפניי ובפני חבריי לנשק.

כל הציוד שלי עלה באש.למזלי, אני ישבתי בנגמ"ש אחר.

בשנים האחרונות "התעוררתי" וב-2009 קיבלתי דיווח רשמי מצה"ל
על התקרית הנוראית.

היו שמועות שהטייס התאבד ו/או לא הסכים לעלות שוב לתא הטייס.
באזכרה לפני כמה ימים נודע לנו סוף סוף שהוא חי.

למשפחות השכולות אין הרצון או הכוח להתמודד עם צה"ל.
בצה"ל אומרים, "מבדיקה מול מפקד גדוד החטיבה באותה שנה, עולה כי אין מידע לגבי
קיומם של תחקירי האירוע."

המשפחות קובעות מה רשום באתר ההנצחה של צה"ל.
שתי משפחות אינן מזכירות את סיבת המוות האמיתי
גם אחרי 35 שנה!

טעויות קורות אך מה עם התנצלות על מנת להשיג סגירות כלשהי?
מי יכול לעזור?
.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי חהפ הטייס ואיש הקרקע אינם ידועים.

הפרטים ידועים ופורסמו מזמן.
ראה, למשל, בקישור הבא את הקטע שפורסם לפני למעלה מ 11 שנים העוסק ב "צה"ל מגבה את לוקר" (הבאתי את הקישור כבר קודם באשכול זה):
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/033/536.html

מתוך מחקרו של דני אשר, "הלחימה בגזרה המערבית במלחמת שלום הגליל", עמוד 187:

ציטוט:

הבעיה היחידה שהטרידה את החטיבה הייתה מחסור במים ובמזון לכוחות המובילים ולטור הארוך והמתפתל כולו. 661 על אף הפתרונות המקומיים של שתייה בכפר המשך התנועה חייב פתרון ממוסד יותר. הפלוגה האחרונה בטור, פלוגת אוגוסט של גדוד 890, שתוכנן להוביל את המסע החטיבתי בהמשך התנועה, קיבלה פקודה לחזור לגשרי הדאמור, לחבור לדרגים החטיבתיים ולהצטייד במים ובמזון לטובת הטור המתקדם שעל ציר "תגהוצת". 662 בשעה 07:00 תקפה רביעיית מטוסים של חיל האוויר את הפלוגה שנעה כדי להצטייד. בתקיפה נפגעו שני נגמ"שים, 663 נהרגו שני חיילים ונפצעו שניים עשר. 664 בעקבות התקלה 665 החליט מח"ט 35 ש"כוח אברוצקי" ימשיך להוביל את החטיבה כדי לאפשר לגדוד 890 לעסוק בטיפול בפצועים. ... 663 על פי סיכום של גדוד 890, את הכוח תקפה רביעייה ראשונה שהפסיקה את התקיפה לאחר סימון. בתקיפה של רביעייה שנייה נפגעו ארבעה נגמ"שים וטנק. 664 תחקיר מג"ד 890, עמ' 6 665 תקיפת המטוסים נבעה מטעות של המובילים בזיהוי אזור המטרה (כשל בניווט). אגה"ב-מחלקת תו"ל ומפקדות, מלחמת של"ג: מקבץ עדויות בנושאי תו"ל, יולי 1991 (להלן: מקבץ עדויות בנושאי תו"ל, עמ' 93)

כתוב בכתבה שהבאת:
הנווט הוא תא"ל יוחנן לוקר והיה הנווט בפנטום המוביל שהפציץ את כוחותינו בוואדי ביאנור בלבנון ב"מבצע שלום הגליל." אירוע שהסתיים במותם של 24 חיילים ובפציעתם של מאה...

צחי רודניצקי ז"ל נפל בדאמור בכביש החוף ולא בגזרה המזרחית.
הוא ועוד שניים נהרגו.

יש עוד "לוקר" בחיל האוויר שאינו ידוע לציבור ואין ברצונו להיחשף
גם אחרי 35 שנה.

נא לקרוא את כל מה שכתבתי.

תודה

מתנצל. טעיתי בגלל התאריך הזהה. אינני מכיר את הארוע שציינת.

היו הכי גרועים שיש באותו היום, 10.6.1982.

אני באמת רוצה שהטייס שכיסח אותנו
יופיע יום אחד ויתנצל.

אינני מבין איך הוא חי עם עצמו.
במקומו הייתי כורע ברך ומבקש סליחה.

תודה לך yaari על הניסיון לעזור!

עם כל הכבוד, אני חושש שאתה לוקח את האירוע הנורא הזה למקום לחלוטין לא לעניין. ולפני שקופצים עליי - אני מדבר כבן משפחה שכולה וכמי שגם איבד חבר מאש כוחותינו. אני אבל מדבר ברמה העקרונית כי לא מכיר את האירוע הזה, ומקווה שזה לא יישמע כמו הטפה.

ראשית, אצלי במשפחה מעולם לא חיפשנו שיבואו ויגידו לנו סליחה, ומעולם לא חיפשנו אשמים (גם כשחיפשנו מידע על נעדר, וגם כשרק חיכינו לקבור את השרידים, או אחר כך). אני לא אומר שזו צריכה להיות דוגמא ומופת, אלא רק שברירת המחדל איננה בהכרח חיפוש אשם ובקשת סליחה, בשלל מקרים שהתרחשו בצבא.

שנית, הטייס (ולצורך העניין כל לוחם שיורה על כוחותינו) לא עשה את זה כי רצה "לכסח" את הכוח השני. הוא לחם כמו כולם (בתפקידו הספציפי), ועשה מה שחשב שהוא הדבר הנכון ביותר באותו רגע במשימה שהוטלה עליו. הוא טעה, טעות קשה וכואבת. במלחמה טעויות כאלה, לצערינו העצום, קורות, וזו טרגדיה, נכון. אבל אני, לפחות, לא חושב שבריא ונכון לקחת את זה למקום של הטייס "הרע" שלא מבקש אפילו סליחה. להיפך. אני בטוח שהטייס הרגיש ומרגיש רע מאוד. מאוד. אבל בין זה לבין לבוא להתנצל - לא יודע למה, אולי ככה גדלתי - אני חושב שיש פער.

ולסיום, קבלה של מי שירה על כוחותינו, פצע אותנו, הרג את יקירינו וכדו', כאחד מאתנו (עם או בלי להכיר אותו), היא, לדעתי ומניסיוני, הדרך הטובה ביותר להגיע גם להשלמה מסויימת (רק מסויימת) עם האירוע הנוראי. וסליחה אם הדברים שכתבתי בוטים או לא נעימים.

אינני מסכים איתך.
אילו הייתי הורג חייל/ת צה"ל בטעות בכל נסיבה אפשרית, הייתי מבקש סליחה, אחרת לא הייתי
יכול לחיות עם עצמי, ואולי אולי הייתי מתאבד. ככה אני מרגיש חזק מאוד.
מתוך המחשבה הזאת אני מצפה להתנצלות ולא משהו מעבר לזה - רק התנצלות.

מתוך תסכול וכעס כתבתי "כיסח", אבל הוא אכן כיסח אותנו. ראיתי מ"כ קורע ברך ומחרבן לפני עיני כולם.
בועז טביב נכווה קשה מאוד, הוא איבד את אוזניו, אפו וכו'.

גם הריגת אויב הוא דבר נוראי ואיננה קלה לעיכול.

תודה רבה לך סלעי!

אני מאוד מבין אותך, זה ברור, אין פה שאלה.
מה שחשוב אבל תמיד לזכור זה שכל אחד מתמודד אחרת עם העסק הזה (כמו שאמרת - גם עם הרג של אויב).
ובדיוק בגלל שכל אחד מתמודד עם זה אחרת, הדבר הטוב ביותר לעשות, לדעתי, זה לא לחשוב מה אני הייתי עושה במקרה שכזה, אלא לשים את הסיפור של הצד הפוגע (במקרה הזה הטייס) פשוט בצד, ולזכור, שבין אם הוא התנצל בפני המשפחות/חברים/חברים-לנשק (או בפני אלוהים או מה שלא יהיה) ובין אם לאו, בסופו של דבר (א) כולנו באותו צד, (ב) תהיה בטוח שבסבירות גבוהה הוא אוכל את עצמו מבפנים, ואני אגיד משהו קיצוני יותר - גם עליו יש מה לרחם.
חזק ואמץ!

וכולנו נרגיש הרבה יותר טוב.
זאת דעתי.
תודה לך שוב
אני מאחל לך בהצלחה בהתמודדותך עם הכאב והזיכרון.

כאמור - בהחלט מבין אותך/אתכם.
תודה על התגובות, והאיחולים בחזרה כמובן.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

תודה רבה. היה מעניין מאוד.
אגב, כאן 11 חוסמים את הפרק הזה לצופים מחו"ל, אבל לי יש VPN...

התייחסות של אחד מהחברים:
"שתיקת הטייסים" בתכנית זמן אמת היא בלוף גדול שעשוי בצורה מאוד מתוחכמת.

מתחילים בנושא שנמצא בקונצנזוס - זכותם האבסולוטית של משפחות שכולות לבוא בטענות ולדרוש הסברים.

מכאן במקום לתחקר את מדורי הנפגעים של הצבא ולבדוק לעומק עד כמה מדוייקת טענתם של המשפחות על הסתרת מידע.
בוחרים במסלול עם פוטנציאל להגדלת אחוזי הצפייה תוך כדי פריטה על רגשות החמלה של הצופים:

1. נותנים לסרט שם "שתיקת הטייסים" כאילו מצפים מהטייסים שהם לא רק יתחקרו אלא גם ידבררו את תוצאות החקירה.

2. מנהלים שיחת טלפון בין בני משפחה שכולה לדני שאקי בצורה שכאילו רומזת שהם גורם מתחקר והוא מסתיר מידע.

3. לשיחת הטלפון של המשפחה השכולה עם דני שאקי נותנים 4 קדימונים במהלך התכנית, אך את הרקורד שלו מצניעים וכך גם בצורה אגבית מזכירים את העובדה שמסלול הקידום המבטיח שלו נעצר.

אירוע איום, טעות קשה, אובדן נורא של חיי אדם ותכנית שרוקדת על דם החללים.

כאב גדול למשפחות, אחריות גדולה לחיל האוויר וביזיון גדול לטלויזיה הישראלית.
גם כשכל הפרטים הם אמת הצורה המפותלת בה הם מובאים יוצרת תמונה שקרית.

לפחות היו יכולים לתת למשפחות את התחקיר המופרט. לנו זה לא ישנה דבר. היו באותה המלחמה עוד כמה פגיעות דו"צ, מה לעשות אין מלחמות או אימונים ללא נפגעים, ככה זה שאנו נחיה כאן. מישהו משלם יקר מאו.
גם בעיני צרם שהתקשרו לטייס , עדיף היה שלא יצלמו את הקטע הזה.
נוח מאוד "לרדת" על מישהו שלא יכול להגיב, גם כך זה קשה מאוד.

האם ראיינו חיילים/מפקדים מתקריות אחרות אשר בהן נהרגו חיילנו ע" חיילנו...?

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

כפי שציינתי, לא אני כתבתי את הדברים ולכן לא אני הוא הצודק (אבל אני בהחלט מסכים איתם).
אכן יכלו לשנות את השיטה שהיתה נהוגה אז, לפני 40 שנים ומעלה (להזכירך שגם כתבתי על התאונה הקשה ביום הראשון שלי לטיסות, בה נהרגו שני מדריכים ושני חניכים. לא פורסמה על כך אפילו מילה אחת בתקשורת ולנו לא נתנו להשתתף בהלוויות. ביום ההלוויות המשכנו בטיסות).
כיום נהוג אחרת וטוב שמפקד חיל האוויר הודיע שיחשוף למשפחות השכולות את התחקיר:
https://www.kan.org.il/item/?itemid=140967

מתוך אטלס מלחמת של"ג, שפורסם באתר מחלקת היסטוריה, עמוד 134:

ציטוט:

בכוח סגן מפקד האוגדה הצליחה חטיבה 943 לדחוק את הכוחות הסוריים בעמק 'ביאנור', וגרמה לחטיבה 76 לסגת. בשעה 13:00 תקף חיל האוויר את דרגי החטיבה בשוגג, והסב לה 24 הרוגים ויותר מ-100 פצועים. התקיפה עצרה את תהליך המילוי מחדש של בטני הטנקים בדלק ובתחמושת, שהיו נחוצים להמשך התקדמות, בעיקר של גדודים 931 ו-572, שנשאו בעיקר נטל הלחימה בציר זה עד אז. למרות התקיפה המשיכה חטיבה 943 להילחם ולהתקדם.

בתחתית עמוד 136 מופיע תצ"א אשר צולם ב-10 ביוני בשעה 11:51 ובו נראים כוחות חטיבה 943 ב"אמבטיית ביאנור".

הזמנו סיוע וסקיהוק נכנס ליעף הפצצה לפי ההכוון שלנו, הדבר הראשון שעשיתי זה לפרוס פנל על הכביש שלא יתבלבל כי הטווחים היו מאד קצרים בין 50 למאה. יאמר לזכות הטיס שהוא עשה עבודה מדויקת שעצרה בניית כוח של הסורים. משאית אחת שהצליחה לעבור נחצתה לשתיים על ידי מעיך.

"40 שנה לתקרית הירי הדו-צדדי, הרופא שטיפל בפצועים משחזר: "עמק מלא נגמ"שים בוערים""
https://news.walla.co.il/item/35126...Lgux9LYkVtS3juw