במסגרת המהלך יירכשו, בין השאר, 40 אלף וסטים, 10,000 שכפ"צים קרמיים, 40 אלף פנסי ראש ו-50 אלף משקפיים לראיית לילה, בנוסף לרימונים, מחסניות וערכות פריצה. מדובר ברכישה הגדולה ביותר מאז מבצע חומת מגן. מפקד מרכז ציוד: "למרות הטענות, לא היה חייל אחד שנכנס ללבנון בלי הציוד הכי טוב שניתן היה לספק"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_Site/tans.gif]

מאת לילך שובל, כתבת 'במחנה'

רכש הציוד הגדול ביותר של צה"ל מאז מבצע "חומת מגן" בשנת 2002 יצא לדרכו בימים האחרונים. המהלך הנרחב מתבצע במסגרת המאמצים להחזרת יחידות צה"ל לכשירות מיטבית בעקבות המערכה בצפון.
בין הפריטים שיעשו דרכם ללוחמים: 40 אלף וסטים, 30 אלף קסדות חדישות, 60 אלף זוגות משקפיים לראיית לילה, 60 אלף ברכיות, עשרות אלפי מנשאים ללוחמים, ערכות פריצה, רימונים ומחסניות. בנוסף, יירכשו כ-10,000 שכפ"צים קרמיים ליחידות שונות, לאחר שאלו התגלו כיעילים במיוחד במניעת פגיעות בחזה ובבטן. עוד יסופקו לחיילים כ-40 אלף פנסי ראש ומספר דומה של צלבי סימון מתקפלים, 10,000 מנשאים לשתייה ופריטים נוספים רבים.
הרכש האחרון מתווסף לאלפי מזרנים, זוגות נעליים, מדים ובגדים לחורף שנרכשו במהלך הלחימה. "למרות הטענות שנשמעו, לא היה חייל אחד שנכנס ללבנון בלי הציוד הכי טוב שניתן היה לספק", הסביר מפקד מרכז ציוד באגף הלוגיסטיקה, הרפואה והמרכזים, אל"ם יוסי כהן. "מטרת הרכש היא לרענן את הציוד שקיים בצה"ל ולהחזירו לכשירות עתידית".
בימים אלו עוסק מרכז ציוד באיסוף פריטים שונים שחולקו ליחידות במהלך הלחימה, בכיבוס של המזרנים, המדים ושקי השינה וכן בתיקון הבלאי שנוצר בציוד.

http://www1.idf.il/dover/site/mainp...&docid=57737.HE

מעט מידי, מאוחר מידי...


טוב אולי לא מאוחר מידי - אבל בהחלט מאוחר.

כולי תקווה שהציוד ימצא את דרכו ישירות גם למערך המילואים ולא קודם ליחידות הסדיר שיחליפו את הבלאי שלהם בווסטים חדשים ויזרקו את הבלאי למילאומניקים.

נועד על מנת לסמן את מיקומו של מוקש
בד"כ 2 פסי מתכת בצבע לבן המחוברים ביניהם בנקודת המרכז במסמרה (ניט)
כאשר מגלים מוקש פותחים את שני הפסים ליצירת צלב. את שני הקצוות של כל אחד מהפסים מכופפים על מנת שניתן יהיה להניח את הצלב ללא מגע עם טס הלחץ של המוקש.
צלב הסימון הינו קל וקטן וכל חייל יכול לסחוב עימו מספר גדול ללא מאמץ

ציטוט:

במקור נכתב על ידי chatulim מפקד מרכז ציוד: "למרות הטענות, לא היה חייל אחד שנכנס ללבנון בלי הציוד הכי טוב שניתן היה לספק" [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_Site/tans.gif]

הבעיה היתה במה שניתן היה לספק

בכך שאחרי המלחמה האחרונה הקודקודים הבכירים לא נשארו אדישים.

אופטימיות, זה חיובי , אך לדעתי מוקדם להלל...
בנתאים, זה יכל להיות רק כסת"ח, מה גם שההודעה מנוסח ככסת"ח: "הציוד הכי טוב שניתן היה לספק"

קסדות חדישות - אילו?
ר"לים - מאיזה סוג?
פנסי ראש ? העלובים שחילקו לנו בתרגיל האחרון היו משוסעים לגמרי,החזיקו אותם בקופסת מתכת בנגרר במשך יומיים והגומי איטום שלהם פשוט איבד את האלסטיות שלו,מה שגרם לכך שבערך לחצי מהאנשים הפנס נפל מהראש (הסינים חיברו את המחבר לגומי :| )

21 NO F WAY

ציטוט:

במקור נכתב על ידי chatulim "למרות הטענות שנשמעו, לא היה חייל אחד שנכנס ללבנון בלי הציוד הכי טוב שניתן היה לספק", הסביר מפקד מרכז ציוד באגף הלוגיסטיקה, הרפואה והמרכזים, אל"ם יוסי כהן. "מטרת הרכש היא לרענן את הציוד שקיים בצה"ל ולהחזירו לכשירות עתידית". http://www1.idf.il/dover/site/mainp...&docid=57737.HE

חרטה.
אני אישית ראיתי אנשים נכנסים ללבנון עם קסדות שלא הייתי נתון לחימושניק שמעביר ג'פס מהמרט"פ לרמפה.


ואני חותם לכם שרוב הציוד לא יגיע לימ"חים ,אלא לבלאי של יחידות סדירות.

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

לא הבנתי אבל עם זה על הציוד שהתבזבז במלחמה, או שזה ציוד למילואימניקים וכל מה שהיה חסר מלכתחילה, או שזה הכל.

א. גניבת ציוד ע"י אנשי המילואים (מוכר וידוע. בד"כ אלו פריטים נחמדים כמו תיקים, מדים, חרמוניות וכו', בפרט שבמלחמה אף אחד לא רשם מי לוקח מה. לא נראה לי שיש בעיה רצינית של גניבת אר"ל, קסדות ווסטים).
ב. העברת ציוד ליח' סדירות (פריטים מימ"ח של אחי הועברו ליח' סדירה בהתחלת הלחימה. יומיים אח"כ היחידה שלו גויסה..).
ג. בעיה אמיתית- הצבא לא עומד בתקנים של עצמו. הרי לא ניזוקו/ אבדו במלחמה 30,000 קפל"סטים- לפני המלחמה ובמהלכן "אפשר" היה להילחם עם קפל"ד ועכשיו פתאום "אי אפשר".. צבא היבשה מתעקש להחשיב יחידת מילואים שאינה מאומנת ואינה מצויידת ככשירה ולדרוש ממנה להילחם, במקום לעשות מה שחה"א עושה לגבי מטוסים- לרשום אותה כלא כשירה זמנית ולא לזמנה למלחמה.
לגבי שתי הבעיות הראשונות- אולי אפשר לפתור אותן ע"י "קשירת" ציוד ליח' המילואים, נאמר להעביר אחריות על חלק פריטים לרס"פ מיל' שידע שזה הציוד שהפלוגה שלו תילחם איתו עכשיו ובפעם הבאה, וישמור עליו ברגיעה ובחירום?

שכל חייל מילואים, יקח את הציוד שלו (לגבי נשק ותחמושת מדובר בוויכוח נפרד) אליו הביתה. אם יאבד או יהורס אותו, ישלם כדין מחיר עלות. גם ככה מילואימניקים מביאים מעילים אמריקנים, מדי ב', חגורות, נעליים, תחבושות אישיות, ח"ע וכמובן - חרמוניות! אז כדאי להשלים את הציוד שכבר יש להם בבית גם עם אמר"לים, מצפנים, GPS, כוונות, קפלס"טים, אפודים ושכפ"צים. זאת על בסיס של השכרת ציוד ואחריות אישית של המילואמנים על הציוד שהשכיר.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

חצי מהפלוגה שלי יוצאת לחופשה ע"י יציאה מהסופה, השלכת החולצה הצבאית והנשק לתא המטען של הטויוטה ליסינג, ודהירה הישר לחצי יום עבודה במשרד.

סחיבת ציוד (לפחות עד המלחמה האחרונה שבא התגלתה סיבה מאוד לא צפוייה לצורך לסחוב קיט שלם של ציוד...) היא תופעה נעלמת שמקורה בימים שבהם כחייל נחשפת בצבא לפריטים שלא היו קיימים באזרחות, לא בגירסא אזרחית ולא בכלל. ימי יחידות המילואים עתירות הפועלים בשכר מינימום חלפו גם כן, והמילואימניק הממוצע של היום (לפחות זה שמעל גיל 25) לא היה משתמש בחרמונית המסורבלת גם לו היה מקבל אותה בחינם (יש לו מעיל סקי בשווי 2500 ש"ח שקנה בסייל בקלאב מד שאמוני בשנה שעברה).

הפתרון הרצוי הוא פשוט מצב שבו מילואימניק שיגיע לשירות יידע שמחכה לו ציוד סביר מרמת התחבושת האישית ועד רמת הנעליים המרופדות. במצב כזה כמעט כל אנשי המילואים לא יבזבזו את מרחב האיכסון המצומצם בבית שלהם על ערימת ציוד בלאי צבאי. (היום כשאני יוצא לקמפינג ורואה משפחה עם שק"ש צבאי ("שמשונית") אני מתפוצץ מצחוק ומרחם על המסכן שישן בדבר הזה ולא בשק"ש שעולה כמו ארוחת מק רוייאל מוגדלת ונמכר בסופר.

בתעסוקה האחרונה שמחתי לגלות שבין השיכלולים הטכנולוגיים העצומים שהוכנסו לצה"ל (מדפסת ללפטופ של השליש שמדפיסה מסמכי שירות...) חשבו גם על פטנטים גאוניים כמו אטמי אזניים וזוג גומיות נעליים מגולגלים סביבם (את הגילגול בטח עושות אמריקאיות יהודיות ממיאמי שמשלמות כדי להתנדב לשבוע שירות בצה"ל). כנראה שמישהו הבין סוף סוף שראוי להגן על השמיעה של איש המילואים, וכן שחימוש גדוד בגומיות בעלות של 7 ש"ח לגדוד, הוא פתרון מעולה לבעיית המראה המרושל של המילואימניק.

.

גומיות נעליים ואטמי אוזניים? אפילו לזה אתה לא מוכן לדאוג לעצמך? אפילו בסדיר אירגנתי לעצמי לבד את הדברים האלה, במקום להתקמצן על שלושה שקלים...

אז יופי, חסכת לעצמך שלושה שקלים שלמים בזה שהצבא נתן לך להשתמש באלו משלו, מעניין מה תעשה עם כל הכסף שחסכת... אטמים וגומיות !

רק הארגון והטיפול באטמים והגומיות המסריחות האלה, האיחסון, הרישום, המשלוח של פריטי ציוד נוספים עולים למדינה יותר כסף, שלא לדבר על כל המפג"דניקים והחימושניקים שעושים שימוש חד פעמי באטמים רב פעמיים... סתם כי קימבנו לעצמם ארגז מהמחסן ועכשיו כל ריצפת הסדנא מלאה בכאלו. (שאולי נאספים ונשלחים אח"כ אליך כדי לשמח אותך - ולא, בלי שתיפה, אולי עם ניילון אוטומטי).

אם היה לי את התקציב, הייתי מביא את כל הציוד מהבית, מנעליים ושכפצים עד נשק ותחמושת.

ולגבי מקום בבית.. מי שיודע לארוז יפה, כמו האיכר השווצרי, אין לו בעיה של מקום. ועוד נקודה... השווצרי כמו היהודי, נלחם על ביתו, פשוטו כמשמעו. בדיוק כמו צביקה גרינבאום... החזית נמצאת על הבית, על כל בית. ובחזית, שם הציוד.

ולגבי המדפסות ללפ-טופים. עד שלא ראיתי את הסכם הרכש, אני לא יכול לשפוט את טיבו. אולי המדפסות נזרקו כמתנה לרכש משמעותי גדול בארבעה סדרי גודל (זה מקובל), ואולי צה"ל קנה אותן במכיר משולש מזה שנמכר ב-BUG (והם יקרנים) בגלל שחיתות נטו. אין לי מושג!

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

יש כאן מספר בעיות, ואני מנסה כאן לתמרן בין החייל השוויצרי לבין הנופש בקלאב מד :

1. חלק ניכר מפריטי הציוד שמנופקים לחייל מנופקים לפי מידה - ומי שלא קיבל מדים ב' בקיטבג במקום מ' שיקום. לכן לארגן לכל חייל מילואים קרבי חליפת ציוד שאותה יקח הביתה זה לא בשמים : מדים נעליים וברכיות, ווסט ע"ג קרמי וקפלס"ט הכל בתיק גב מסודר. זה בדיוק מה שאני מחזיק בבית (יחד עם עוד כמה פריטים).

2. חלק מפריטי הציוד הם קטנים ועלולים להעלם בבית או שאי אפשר לנפקם (פנסי ראש, אמר"ל, מחסניות וכו'). אולם מצד שני הם יעלמו במעבר בין יותר מדי ידיים, ולכן כאן יש מקום לנפקם ישר ליחידות ולהכניס לתוך ארגזים נעולים בימ"ח ברמת הפלוגה.

3. ציוד כגון מזרונים ושק"שים, פה אין בעיה.

4. ולגבי הכתבה, אני מת על הציטוט הזה :

ציטוט:

בנוסף, יירכשו כ-10,000 שכפ"צים קרמיים ליחידות שונות, לאחר שאלו התגלו כיעילים במיוחד במניעת פגיעות בחזה ובבטן.

פשוט לא יאמן, ממש גילו את אמריקה.

! This is Sparta

לא כתבתי בשום מקום שאני לא מביא איתי גומיות לנעליים או אטמים - כנראה שאין לך משהו יותר ענייני לכתוב על מה שאמרתי ולכן נדבקת לפרט הזה שהבאתי מלכתחילה כפארודיה על מה שצה"ל מצליח להתקדם בו ולא כדוגמא להתקדמות אמיתית.

הזילזול בשלושת השקלים ובמרחב האיכסון כנראה אולי מעידים על מצבך האישי? יש אנשים שצריכים את מקום האיכסון הזה בשביל שרידי התחביבים מימי התיכון, הטיסן שמתכננים להשמיש יום אחד מחדש וציוד הפיסול של האישה - תרדו מהעץ של "מילואים זה הכל וכל החיים סובבים סביבם". אני מתחייב להגיע למילואים כשקוראים לי, אני אעשה הכל להיות בכושר, שיחות הטלפון הנייד ה"מנהלתיות", קרם שיזוף, גרביים דמוי צבאיות ושאר הפריטים שאין לי שימוש בהם מחוץ לשמ"פ - "עלי": כל השאר צריך להיות על צה"ל. מי שחושב שכולנו באים מרקע של עבודה בתחום הביטחון באזרחות, שימצא לו די אנשי מילואים מהרקע הזה להחזיק את המערך.

אני לא אומר תודה למקום העבודה שלי על שהוא מצייד אותי בכמה שטרות כסף של מדינה קטנה לפני שהוא שולח אותי שם לפגישות עבודה, ואני לא מתכוון להודות לצה"ל על זה שהוא מנפק לי פריטים כמו אטמי אוזניים עם כל הכבוד לעלות המזערית שלהם - ככה זה עובד באזרחות, האזרחות זה הרקע ממנו באים אנשי מילואים טובים ורבים, ואם אתה מוותר על איש מילואים כי הוא לא טורח כמוך לרכוש גומיות או אטמים, אני שמח מאוד שההחלטות לא בסמכותך.

הגיע הזמן שבצה"ל יבינו שלא ניתן להתייחס לאיש המילואים בסיגנון גבעת חלפון - תאהבו את זה או לא, יש סיכוי מעולה שהבחור הגיע מרקע שבו אין הבנה ל"מה, לא הבאת מהבית?" ובחברות שמכבדות את עצמן אין קטנוניות בנוסח "קבל שני עטי כתיבה לחודש ואם תאבד, אז הבאים הם על חשבונך".

בדיוק מסיבות אלה יש לטוות לתוך מערך המילואים שורת אנשים בעלי רקע אזרחי שיוציאו את המערך הזה מהקיבעון המחשבתי שלו לפיו כל אנשי המילואים נותרו תקועים אי שם בימי הסדיר שלהם ואין להם מה לעשות בחיים חוץ מלשדרג את הקית מילואים שלהם בבויעדאם. זוג מדי ב' חדשים שיונפקו בתחילת הקו זו לא משימה בשמיים ושפסיקו עם הגישה המצחיקה של "אין לי כסף". ביגוד גס ולא איכותי מהסוג הזה נמכר היום בגרוש מינוס כמה אגורות.

ולפני ששוב תשתלח בי ותעביר ביקורת על מנהגי הכלכליים - אני מדבר בשם המציאות ולא בשם האוטופיה: לי אישית יש ציוד אישי, אבל לחיילים טובים ממני בפלוגה אין את הזמן והראש להכין כל פרט ופרט שתפקידו של צה"ל לספק.

.

היגענו לאן שהגענו בגלל עשרות שנים של שמרטפות סוציאליסטית. זהו, נגמר!
לא תדאג לעצמך בדברים הקטנים איך תדאג לעצמך בדברים הגדולים?

מדינה, וגם צה"ל כשלוחה שלה, אינה אמצעי יעיל בטיפול באזרח המודרני. היא מתקפדת בקושי רב בדברים הגדולים בתחום אחריותה המפורשת, כמו בטחון חיצוני, ביטחון אישי, כלכלה וכד'.

אתה בוודאי זוכר מהסדיר את הקלות שבה חיילים היו מזדקים על ציוד ישן אפילו הוא שמיש, בעבור ציוד "דנדש מהניילונים". זאת מלבד תופעות של צבירה Hording פרטית/ מחלקתית של פריטים רבים, שלמעשה יוצאים ממחזור המלאי.
זאת מלבד מסלחנות קיצונית לאובדן ציוד (פעם גם קפלס"ט נחשב לצל"ם והענישה על אובדן בהתאם), מנהגים של "שתיה" ו"השלמות"... כל אלו הן מחלות חריפות בניהול מלאי.

כל כמות של ציוד שתזרוק לתוך תרבות שכזו, של ניהול מלאי חובבני ובזבזני שכזה, יעלם מייד! אפילו תקנה מיליון שכפ"צים, רבע מהם יגיע למחבלים, רבע אחר יבוזבז בקירייה, יעלם, או ישמש את השומרים "הקרביים" בב"ד -15 במקרה הטוב, או את הגנן בח"א (הרי לצמחים יש קוצים דוקרים...). למילואמיניקים כרגיל יהיה את השאריות...

הפתרון הבלעדי הוא אחראיות אישית. השכרת ציוד אישי לחיילים, כולל ביטוח כלשהו מפני אובדן / נזק מלחמה וכד'...

המדינה היא אמצעי חלש לא רק בגלל הסיבות הטריוויאליות כמו מנהיגים ברמה מאוד נמוכה, אלא מתוך עצם קיומה. מדינה היא עסק בזבזני אטום וטיפש, זהו חוק טבע. אלא שפעם, אחרי השואה, אמרנו תודה רבה אפילו על זה. "לפחות אם יש משהו... כבר שיפור כביר". המדינה מעולם לא הייתה יעילה, רק האזרח נהייה מודע יותר לחולשותיה.

הטענה שלי נגדך היא יסודית. זה טפשי ואנאכרוניסטי לדרוש מהמדינה לטפל בך, לשלוח לך אטמים או לסגור לך את הרוכסן של המכנסיים. כל תפקיד שתוריד מהמדינה, ייטב לכולם. הפתרון המוחלט הוא הפרטה. זה היה מובן מאיליו לכולם עד המאה-19. מי שהיה לו סוס, היה לפרש. מי שהיה לו גם חרב, היה לאביר. אוכל חיילים קנו בכספם או שדדו בדרך. מאחורי כל צבא היו ערב רב של סוחרים, חרשי נשק, כובסות וזונות. לוגיסטיקה מופרטת ברמות שהיום יכולים רק לחלום עליהן.

מי שלא מסוגל להחזיק קטבג בבוידעם, ישלם את הגרושים הדרושים לחברת אחסנה ומשלוחים, והם ימסרו לו את הציוד האישי הדרוש לו מתי שיזדקק. (זה יכול לעבוד גם ברמות גבוהות יותר... לא משנה כרגע). אלא שאני לא מאמין שתזדקק לחדר שלם בשביל תיק אחד. אילו היו הדברים תלויים בי, היה לך גם את פקל"ים מלאים וגם היה לך מקום עבורם בדירת חדר וחצי (העמוסים גם כך בבגדים והתמרוקים של חברה שלך).

מי שלא זוכר לדאוג לעצמו לאטמים או חפצים אחרים, שיקנה לו בקיוסק או שק"ם בבעלות פרטית שיופעל באזור הבסיס.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אם הוא ישים את הציוד בימ"חים או במחסנים שיישכרו ויתופעלו ע"י חברה אזרחית זה ענינו (בתנאי, כמובן, שמישהו יתחייב שהמחסנים של החברה האזרחית ימשיכו לפעול גם אם יפלו עליהם סקאדים סוריים).

התפקיד שלי כחייל הוא לשרת. לא להפוך את הבית שלי למחסן ציוד של צה"ל ובוודאי לא לנשקיה, כפי שהציע כאן מישהו. אם צה"ל רוצה שטח אחסנה אצלי בבית - בבקשה, תמורת מאתיים שקל לשנה אני מוכן להשכיר מקום לקיטבג, תמורת עוד מאתיים אני מוכן לקחת אחריות על שלמות הציוד שבתוכו.

בתקופה שהציוד המקסימלי שהיה נחוץ לקרב היה סוס, אנשים קנו סוסים. אבל באותה תקופה הם גם קנו בכסף מינויי קצונה, וגם קיבלו תמורה על נצחונות בקרב (בכסף, בשטח ו/או בתארי אצולה למיניהם). במלים אחרות - זו היתה השקעה לצורך קריירה, זה הכל. מאז שנהוג גיוס חובה נהוג גם שהצבא מספק ומאחסן את הציוד - גם זה אחד ההבדלים בין צבא למיליציה. אם מישהו צריך לשלם לחברת אחסנה ומשלוחים זה צה"ל ולא המילואימניק.

לו היית קורא את ההודעות שלי, היית יודע את דעתי על נושא הכסף. הלו חזרתי על זה בכל ההודעות שלי בנושא. אפשר וצריך ויהיה הסדר עם המדינה בנושא הכסף.

כל הדיון אינו על כסף אלא על השיטה. ציוד אישי (נשק הוא וויכוח נפרד, למרות שאני בעד) של חייל קרבי יהיה ברשותו ובאחראיותו. זהו לא תפקידי, או תפקיד הפורום להיכנס לפרטי החוזה המשפטי ההיפוטתי לחלוטין. אם יהיה זה מכירה מלאה, השכרת ציוד או כל סידור אחר, וכל תגמול הכלול בחבילה.

העיקרון הוא, סוג של בעלות של המילואימניק על ציודו האישי ואחריותו האישית על שלמותו והתיפקודו. זה הכל.

או שאתה מסכים לעיקרון האחריות האישית או שלא.
או שאתה מבין את הבעיתיות של צה"ל והמדינה בלהחזיק ציוד אישי של חייל ולנפק אותו חזרה, או שלא. זה כל הדיון כולו.

מעבר לזה, דיברנו גם על הנושא של אימונים בנשק אישי. שגם הם, לדעתי, באחראיות החייל עצמו. חייל יכול וצריך להתאמן בכוחותיו ובזמנו שלו (שוב, לאו דווקא בכספו!!!), במטווחים אזרחיים מוסדרים ומפוקחים ומאורגנים, כולל הדרכות, וגם על זה לקבל גמול. (מצד אחד, יהיה תגמול על השיגים ספורטיבים יוצאי דופן בקליעה, מצד שני הכרה באימונים כימי מילואים קרביים).
רובה ארוך הוא נשק אישי. גם פק"ל טילי כתף ומקלעים. טנקים ותותחים אינם ציוד אישי ולכן אינם בתחום הדיון.

לא צריך להיות מליציה כדי שחיילים קרביים יקבלו סוגים שונים של גמול על מאמציהם. אם אדמות, כסף, פנסיה, מלגת לימודים או כל דבר אחר.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

לפי החוק, אני חייב להתגייס. הצבא מטיל עלי חובה והופך אותי לחייל - ל3 שנים רצופות, ואח"כ לבערך חודש כל שנה לאחר מכן.

אם הצבא מחייב אותי להפוך לחייל, זו החובה שלו לדאוג לכך שאהיה חייל - לאמן אותי ולצייד אותי בהתאם.

נכון, אני יכול להצטייד לבד ולאכסן את הציוד לבד, ואני יכול להתאמן על חשבון הזמן הפרטי הפנוי שלי - אבל היי, אני יכול גם לדאוג לביטחון שלי לבד (לארגן "פעולת תגמול" עם החבר'ה נגד המעצבנים האלה שחונים בחניות כפולות - את הציוד כבר יש לנו והתאמנו ממילא לבד!), ואם ממילא אני כבר עושה הכל לבד, מי החצוף הזה ששולח לי מעטפות ירוקות ובהן הוא מבקש ממני לנסוע לכל מיני חורים שלדעתי הנוכחות שלי בהם מיותרת?

אתה ילד מספיק גדול להבין, שאתה לא נושם בשביל מישהו אחר, אתה לא אוכל כדי לשמח את אמא ואתה לא משרת בצבא רק בגלל שזה חוק. יש משוגעים בעולם, ודווקא הם השכנים שלנו. זה המזל זיפת שלנו. לכן משרתים בצבא ולא בגלל החוק. אלא כדי להגן על הבית.

Pissnik, תפסיק לעשות עלי רושם עם הדעות "המתקדמות" שלך, זה לא מציאותי ועליי זה לא עושה שום רושם.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

טוב, בסדר, מה שתגיד.
אתה גם מכניס לי מילים לפה, וממילא לא קורא מה שאני כותב, ולי אין יותר מידי חשק להתווכח עם עוד סדירניק שרואה את העולם דרך החלון של האוטובוס לבט"ר.

חלק מהיחידות פועלות בשיטה שלוחם שמשתחרר פשוט שם את כל הציוד שלו מהסדיר בתיק וכשהוא מגוייס הוא לוקח את התיק AS-IS (למעט נשק וצל"מ), כך שלא צריך לשפצר הכל מא' ועד ת' מחדש.

אני בטוח שניתן לייצר מנגנון דומה לכלל יחידות המילואים זו לא צריכה להיות בעיה גדולה.

אולי שמישהו פה שיש לו מהלכים ידבר עם ראש אט"ל?

לא אצל החייל, בנשקייה.
כמובן שאותו חייל מגיע למילואים פעם בשלושה שבועות לירות ולשמור על כשירות.

יש המון רעיונות שעולים אחרי המחדלים, כמו שאני בטוח שעלו המון רעיונות אחרי יום כיפור ואחרי של"ג.
הבעיה שאני מזהה היא שאנשי המילואים (כן, אני ואתה) לא יצליחו לשמור על הרמה שאנחנו (כן, אני ואתה)
כאן בפורום מצפים מהם.

כל אחד צריך / יכול לקחת אחראיות רק על עצמו.

צריך להילחם כדי שאפשר יהיה לטווח ברובה (לא אקדח), כולל הדרכות במחיר סביר וקרוב לבית.
מי שיעשה מטווחים יהיה מאומן ויוכל להשיב אש ביעילות. מי שלא, פשוט ימות בקרב. אסור לסמוך על המדינה או הצבא בנושאים שהוא הוכיח כל כך הרבה פעמים שאין באפשרותו לנהל.

כל ערבי בירדן ומערבה, באזורים הכפריים יותר, מקבל קלאצ' ליום ההולדת של שבע (או עשר, אני מתבלבל), ומאז הוא יורה בכל מה שזז או זז עד לאחרונה. הם יודעים לקלוע גם בלי אימון מסודר, פשוט רובה כדרך חיים. האמריקני, ד"א, לא שונה מהם בהרבה. גם ילד אמריקני בעיירות המערב התיכון, גדל עם רובה בבית. ועם רובים ותרבות קליעה שכזו, הם הביסו גם את הבריטים וגם את הגרמנים, פעמיים.

סמל יורק לא היה במילואים או אימון צליפה משמעותי קודם או לאחר גיוסו. הוא עבר אימון רגיל לגמרי. את יכולת הצליפה הוא הביא מהבית, מלגדול עם רובה ביד מגיל צעיר.

ושוב, השווצרי, שאצלם קליעה ברובה ואתוס של ווילהלם טל, הוא ספורט לאומי. כמו שחמט אצלנו היהודים (וכבר לא! מפני שזה קשה לילדים, גורם להם כאב ראש או משהו כזה, אסור לבקש מילד להתאמץ).

השווצרי לא מחכה לממשלה שתארגן לו מטווח תקופתי שגם ממנו הוא מוציא גימלים. יש מטווחים ומועדוני קליעה, וכל פולש היפוטתי יודע שזקן שווצרי נכה בן 89 יכול להיות הצלף הכי מסוכן באזור. זו תוצאה של תרבות! זו תרבות שאנחנו צריכים לחקות ולהעתיק. מאחר ולכל שווצרי יש נשק וציוד אישי בבית, הוא לא צריך קריאה, צו 8 ודברים כאלה (למרות שכנראה יש). אם הוא רואה פולש, הוא הורג אותו. נקודה. לא צריך לשלוח מחלקה לתגבר את ההגנה באיזה כפר נידח... כי כל הגברים עולים על מדים במקום, הם חמושים ודבר לא חסר להם. מאחר ויש והם צלפים וקלעים, הם לא מבזבזים תחמושת לריק.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ולמה בכלל להמשיך להחזיק צבא ?
שכל קבוצת אזרחים בשכונה תעשה מגבית (במקום ועד בית או ארנונה, שהרי גם את הזבל יפנו לבד)
ותקנה נגמ"כ (אני משלב בין אשכולות...) כך שתוכל להוות נחיל ולהשתבלל בחמקנות.

יש יחידות בצבא שצריכות את אנשי המילואים בכשירות גבוהה מאוד, ולכן מחזיקות את היכולת היתירה הזו, של נשק אישי לכל לוחם.
עם כל ההערכה לכלל כוחות המילואים, אני לא חושב שכשיטה מדינת ישראל יכולה וצריכה לחייב את אנשי המילואים לעמוד בטנדרטים ההתנדבותיים (?) של אנשי המילואים ביחידות הנ"ל.

אני יכול להעיד על עצמי שלבוא למטווח פעם בשבועיים-שלושה לא בדיוק מתאים כשאתה משקלל פנימה עבודה + טיסות + משפחה + קצת זמן לעצמך.
זה עדיין צבא של מדינה ולא מדינה של צבא, וטוב שכך.

לגבי שאר הסיסמאות שלך, לא יודע מה אתה מצפה מילדים אבל מדינת ישראל נמצאת היום במקום אחר לחלוטין מברה"מ של פאבליק מרוזוב.

כרגיל די מהר מגיע שלב ההתנצחות והטונים עולים

התחלנו בנושא ההצטיידות - זה טוב שמצטיידים, זה טוב שלחייל הקרבי יהיה ימ"ח מסודר, ואני בעד שלכל חייל קרבי תהיה תחת היד חליפת פריטים מסודרת כמו שכבר כתבתי, לא צריך להגזים ולא צריך להקים אמל"חיה בבית.

לגבי אימונים והגנת כפרים - קודם כל, נושא הגנת ישוב דווקא מטופל וקיים, אם באמצעות תכנית "מבצר", אם באמצעות כיתות כוננות, ואם באמצעות רכזי ביטחון ומשא"ז (או חברות פרטיות), אז את זה כיסינו. בנושא אימוני נשק אישיים, אקדח זה דבר אחד ונשק ארוך זה דבר אחר, ולא הייתי רוצה לצאת למנגל ביער ולחזור עם חורים באוטו. מטווחים אזרחיים יבוצעו עם אקדחים בצורה מסודרת, וכשמגיעים למילואים נתאמן בנשק ארוך, כאשר אנחנו לוקחים כנתון שמדובר בחייל קרבי שהתאמן במשך 3 שנים לפחות עם הנשק כחייל סדיר, ומה שהוא צריך זה רענון ואיפוס.

לגבי אימונים בכלל, אני מקווה שהצבא יתעשת ויחזור לעצמו ונתחיל לראות גרף אימונים מסודר ואמיתי שיתן ליחידות את הזמן להתאמן וגם להתגבש, ויביא לידי מיצוי גם אימונים של מסגרות גדולות.

! This is Sparta

אני מבין שיש הרבה תסכול בקרב הרבה מאוד אנשי מילואים היום, ויש המון הצעות עם המון רצון טוב (באמת ובכנות), אבל להקביל את חוסר האימונים בצה"ל למצב בו ילדים חיים בכפר ונאלצים לצוד ארנבות למחייתם - לא ממש מתאים לדיון כאן.

למדינת ישראל יש צבא, ולצבא יש תפקיד ואחריות לצייד את הלוחמים ביכולות ובציוד בנכון ומתאים (ויקבע את הקריטריונים האדם המקצועי שזה תפקידו) - לחייל המילואים יש אחריות להגיע כשקוראים לו, ולבצע את הנדרש.
CEST TOUT

למרות שלי לא היו אף פעם בעיות של ציוד, אני לחלוטין מבין את הבעיה - אבל להציע מצב (ואני מניח שזה מגיע אחרי הרבה תסכול מהחודשים האחרונים) שבו יש רוס"ר לכל אזרח זה פשוט לא לענין.

הנייר (או דף האינטרנט) סובל את הכל, כולל

ציטוט:

אסור לסמוך על המדינה או הצבא בנושאים שהוא הוכיח כל כך הרבה פעמים שאין באפשרותו לנהל.

מי שכל כך לא מאמין בצבא, יכול לבקש לחזור לקבע ולהשפיע על המערכת מבפנים.
קריאות קבל עם ופורום שאין על מי לסמוך מעלות חיוך נוגה על שפתי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eladg למרות שלי לא היו אף פעם בעיות של ציוד, אני לחלוטין מבין את הבעיה - אבל להציע מצב (ואני מניח שזה מגיע אחרי הרבה תסכול מהחודשים האחרונים) שבו יש רוס"ר לכל אזרח זה פשוט לא לענין.

לא לכל אזרח, לכל אזרח השייך ליחידת מילואים קרבית פעילה.

צנחן, כפי שיש מטווחים פיראטיים באקדחים, אתה יכול למות מכל מטווח פיראטי בכל נשק.
אני מדבר על מועדוני קליעה, מורשים ומפוקחים (הנחה היא שיש פיקוח ממשלתי אמיתי, ומערכות אכיפה מתפקדות, ועבירות רכוש סחר וגניבה של נשקים מטופלות ביעילות ובחומרה - לחלוטין לא המצב הנוכחי).

ציטוט:

הנייר (או דף האינטרנט) סובל את הכל, כולל מי שכל כך לא מאמין בצבא, יכול לבקש לחזור לקבע ולהשפיע על המערכת מבפנים. קריאות קבל עם ופורום שאין על מי לסמוך מעלות חיוך נוגה על שפתי.

בקשר ללנסות להשפיע על המערכת מבפנים, אני יכול רק לומר Been There, Seen It, Done that and failed.

אני חבר מפלגה והייתי פעיל. "זכיתי" לפגוש מספיק פוליטיקאים מובילים באופן אישי, ראיתי איך נראה מנגנון מפלגתי של מפלגת שילטון מבפנים, ונשבר לי הלב. לא נולד הדבק שיתקן שיברון לב כזה. הרמה של האנשים מאוד ירודה, למעט יוצאי דופן מעטים, לאף אחד אין ידע בסיסי בניהול. קל וחומר של מדינה. אפילו קיוסק לא הייתי נותן להם לנהל.

אחרי המלחמה האחרונה, ועשרות סיפורים אישיים שאספתי מחברים ומשפחה, ברור לי שמצבנו הולך ומחמיר. כולם מודעים למצב. חלק מעדיפים לחיות באשליה והכחשה. אחרים ביאוש ואפאטיות.
לא ייתכן שמערכות כמו המערכת המשפטית, המשטרה ומשרדי ממשלה יהיו חולים אנוש במחלות ניהוליות שונות, וצה"ל יהיה חף מכל דבר. זה פשוט לא יכול להיות. צה"ל הופך להיות בדיוק כמו המשטרה רק עם הרבה יותר כסף. חוסר הניהול עולה לנו בחיי אדם.

אלעד ג. תמשיך לקבור את הראש בחול ותתקוף כל מי שמנפץ לך את האשלייה. השמיים כן נופלים, תמשיך להתנשא ולזלזל במי שמתחשק לך, זה מעיד יותר עליך מאשר עליי.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אני מצטער אם נתפתסתי כמתנשא, ואולי באמת קצת חטאתי בזה.
לא מכיר זמן טוב יותר מאשר הימים האלה לבקש סליחה.

לענייננו, אני (ותקרא לי נאיבי) מאמין עדיין במדינה.
אין שום סיבה בעיני לחשוב שאתה ואני כאזרחים יכולים להשיג מה שאני ואתה כאזרחים בתוך מסגרת צבאית לא נוכל להשיג.
אם כבר, אז ההיפך הוא הנכון.

בהסתכלות מיקרו טקטית - כל עוד האחריות נמצאת בידי הצבא להלביש ולצייד את החיילים, אין ואסור שיהיה ציוד שלא תחת אחריותו. אני הראשון שיסכים שמערכת לא עבדה טוב (כבר הרבה זמן).
לדעתי חלק לא מבוטל מהבעיה טמון באותם אזרחים-חיילים שאתה רוצה כל כך ליצור, ורק תפתח את הארון שלך ותספור כמה חולצות מדים יש.
בכלל, אם כל אחד מהגולשים כאן (ואני לפחות נתפס כמיליטנטי בעיני חברי, מאמין שזה נכון לגבי רבים אחרים) היה אוסף כל פריט בצבע חאקי שיש לו בבית ומביא לימ"ח - היה שם מערום (יש כזו מילה מחוץ לצה"ל?) לא קטן...

גם כלכלית, הביזור הזה אינו נכון. רק כדוגמא, מה יקרה אם נגיד שחברות הדלק לא מסוגלות לספק לנו דלק ? כל אזרח יאגור בביתו כמות של בנזין, נפט, גז ?

התנצלות מתקבלת בשמחה. אחי, באמת הכל בסדר, רק נסה להבין למה אני מתכוון. העיקרון של אחראיות אישית ולא אחראיות של המדינה / צבא, לפחות בכל הקשר בפריטי ציוד אישי.

אני ציוני נלהב שעושה מילואים באותה יחידה בה עשיתי סדיר. אבל אני מודע מאוד למגבלות המערכת ורוצה את החופש להיערך מול זה ברמה הפרטית האישית כלל האפשר, בצורה הסבירה.

הרעיונות שלי לא כל כך אידיוטיים ואפילו לא מקורי לגמרי משלי. גם יש להם חסרונות, כמו עלות מטורפת, אבל הם יכולים לפתור ממש את הבעיות הלוגיסטיות שצפו במלחמה. אני מודע לחסרונות ולקשיים. אפשר להגביל את העסק רק ליחידות מסויימות ולא לכולם.

כאשר חברות דלק לא יכולות לספק דלק קורים תמיד הדברים הבאים: נוצר שוק שחור, אנשים אוגרים דלק, יש מאמץ להסתדר בלי דלק (אופניים, כמו סין וכמו צרפת הכבושה במלה"ע השניהI). אם ישנו פריט ציוד קריטי מספיק, ופשוט מספיק, כמו קרמי, אמר"ל או פק"ל חובש, אז על המדינה לממן את העלויות הקשרות בזה שכל לכל חייל יהיה את הציוד באחריותו. ציוד יקר מידי או מורכב מידי, מתוחזק כבר היום על ידי חברות אזרחיות. לקראת מלחמה התעשיות האלו בונות מלאי חירום של חומרי גלם, חומרי בניים וחלקים להרכבה, ככה שרוב הייצור נעשה מראש ומשך האספקה נעשה קצר מאוד מאז הדרישה של הצבא לרכש חירום.

אחי, אני מאחל לך כל טוב מעומק הלב וגמר חתימה טובה!

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אבל השאלה שצריכה להישאל היא עקרונית : האם אנחנו מודים בכשלונה של המדינה והופכים אותה למיותרת ?
ואם כן, איך נמשיך לתחזק בסיסי חי"א ושאר ירקות שלפי פרסומים זרים יש לנו ?
ומה לגבי אימונים ?

אני שואל היכן עובר הגבול. הרי המצב (כבר היום ואתמול) הוא שלהרבה מאוד אנשי מילואים יש ציוד בבית (ושירים את היד מי שאין לו דובון/אמריקאי/חרמונית).
הנקודה שחשוב להבין היא שהחברה כאן לא רוצה להיות חברה מיליטנטית, לא רוצים לראות נשקים אצל השכנה (אני מאמין שכמה שפחות נשק בידיים של ישראלים יעשה למדינה רק טוב) במזווה ובכלל -
רוצים שלום (כמו שרשמת בהודעה אחרת).

זה לא רק ענין כלכלי, זה ענין של אחריות.
למדינה ולצבא יש אחריות.

יש מין תחושה כללית שהכל לא בסדר אחרי העימות האחרון, ונכון מאוד שהרבה דברים הוצפו אל פני השטח, אך יש דרכים לתקן ולהתמודד.
אולי הדיון כאן מבוסס על ההבדל בין תחושתך שהשמיים נופלים לבין התחושות של שאר הגולשים.


דרך אגב, וזו שאלה לאויר - האם זה לא המצב דה פאקטו אצל המתנחלים ?
ציוד כולל נשק אצלם בבית תמיד, והגנה על הבית ?
לדעתי גם התחושה הזו של ייאוש, שהשמיים נופלים נמצאת מעבר לקו הירוק יותר מאשר בת"א וי-ם.

אלעד, אתה אומנם נכנס לקיצוניות אבל אתה מרגיש נכון את כיוון הרוח של דברי.
נכון, אני לבריטאני. אני מאמין שממשלה היא גורם מזיק. אבל אני גם מציאותי, וכן מבין שנכון לרגע זה אין פתרון טוב יותר מממשלה. (בעולם האידאלי שלי, אין ממשלה. לא קיים כזה דבר, רק המון אזרחים חופשיים המשתפים בינהם פעולה מתוך שכנוע עצמי עמוק, מתוך הכרה במציאות וחינוך ערכי בריא).

פתרון הבניים אותו צה"ל והמדינה מיישמים בעשור האחרון, הוא הפרטה הדרגתית של סמכויות נכסים ושרותים של הממשלה. היום יש יותר משטרה פרטית מאי פעם, וצה"ל מעסיק יותר ויותר קבלנים אזרחיים לביצוע עבודות שונות, שרוב רובן אינן בקו האש. זה תהליך טוב יעיל ומועיל.

תפקיד הממשלה צריך להצטמצם, לא להיעלם. יש יחסי חוץ, יש בקרה, יש אכיפה. הממשלה אמורה לייצג את האינטרסים של הציבור מול כל גורם כוח אחר בחברה. מעסיקים, ארגוני פועלים, צבא, מדינות שכנות וחיצוניות וכד'... .

למשל, בחינוך, תפקיד הממשלה מצטמצם לפיקוח על רמת ההוראה, תשלום דמי הלימוד לכל תלמיד וקביעת חומר הלימוד בבחינות הבגרות. הממשלה עוסקת רק ברישוי ובקרה. לא ניהול של בי"ס. באותו האופן גם בכל תחומי החיים האחרים. למנוע מחברה חופשית להתדרדר לג'ונגל.

עד כאן 60 שניות על חשיבה ליבריטאנית.

1. נשקים שנמצאים עמוק בארון נעול בנדן נעול בחדר נעול, לא מסתובב היכן שרואים אותו.

2. בהרבה תרבויות, גם מערביות, אנשים מסתובבים עם נשק בחיי יום יום. אם לציד, הגנה עצמית, ספורט וכיוצ"ב. זה לא הופך אותן למליטנטיות.
בחברות שהן כן מיליטנטיות, לאזרחים אסור להסתובב בחוץ עם נשק. (גרמניה הנאצית, בריה"מ, רומניה של צ'אוצ'סקו, מצריים... ).
לפי הדוגמאות הנ"ל, כנראה שההגדרות שלך ל"חברה מיליטנטית" אינן מדוייקות.

3. אחריות של המדינה והצבא - הארועים האחרונים הבליטו חוקי טבע לגבי מדינות וארגונים: הם לא יעילים. הם לא מסתדרים עם האחריות שמפילים עליהם. זהו דבר יסודי, חוק טבע, כוח עליון, אכסיומה. לכן הטעות היא להטיל עליהם אחריות שכזו מראש.

כל מה שאפשר להפריט ולהוריד את האחריות עליו לאזרח הוא שינוי חיובי. אזרח אמור לדעת לטפל בעצמו הכי טוב, יותר טוב מכל אדם אחר. אם יש מספיק אנשים עם בעיה / אינטרס משותף אז הם מתארגנים.

אפילו היה לצבא ולמדינה ניהול למופת, עדיין היו פאשלות. למה? חוק טבע. אף אחד אחר לא יכול לדעת מה אני צריך, ואף אחד לא יכול להגיד לי מה טוב בשבילי. זו הצרה של כל ארגון, שהוא מתחיל להכתיב דברים בשביל אחרים ולא מייצג אותם יותר.

במקרה של הצבא, פתאום החליטו לחסוך במלאים, או להעדיף יחידות סדירות בקבלת ציוד, להבליג על ביזבוז ואובדן ציוד לטובת שקט תעשייתי ועוד אלף דברים אחרים שהמשותף לכולם היא ראייה קצרת טווח (מפקדים הרי מחליפים תפקיד כל שנה וחצי, כדי להספיק להשתחרר מהצבא עם פנסיה של אלוף ונסיון מצטבר מינימלי - צריך לפחות 4 שנים בתפקיד כדי לשלוט בו).

4. למתנחלים, לקיבוצי הספר על הגבול וישובים מבודדים אחרים, לתושבים יש כיתות כוננות ונשקים פרטיים להגנה עצמית. עדיין חסרה המסגרת המשפטית המלאה כדי להגן עליהם במקרה שמחבלים נפצעים ונהרגים כתוצאה משימוש בכלי נשק כאלה. (לפי החוק, מחבלים הם אזרחים). ישראל שונה מארה"ב, שימוש בנשק להגנה עצמית אינו מובן מאיליו ועלול לגרור עונשים כבדים.

ההרגשה של המון אנשים, שגם כאשר השמיים באמת יפלו, שהעולם באמת יהרס, אז בת"א ימשיכו לחגוג. השאלה היא לא מה חושבים בת"א לגבי מצב השמיים, אלא מהי המציאות!

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אני יכול לראות את ההיגיון בדבריך, למרות שאני לא ממש הגליאני בעצמי.
הנקודה היא שבדמוקרטיה כפי שמיושמת אצלנו, ובראיה רחבה של האיומים המופנים כלפינו כחברה יהודית, אין לנו ברירה אלא להמשיך לתפעל את המוסדות הללו.
ואני שוב רוצה להדגיש, שבראייתי הרעות החולות של החברה טבועות עמוק בכל אחד מאיתנו.
כולנו חפיפניקים, יהיה בסדר, לא מקצוענים, חיים מעכשיו לעכשיו.
אין לי שום סיבה להאמין שנטילת האחריות מידי גוף שבו לפחות מופעלים מנגנוני ביקורת ושליטה, שלא לציין יכולות אכיפה ושימתם בידי אותם אזרחים שמהווים חלק מהבעיה המקורית, תפטור את הבעיה.

נראה לי שאני קצת סוטה מהעיקר (בהקשר של הפורום). אם תרצה להמשיך דיון פילוסופי (מעניין מאוד, יש לציין) אשמח לעשות זאת בפרטי (אלא אם אתה חושב שדיון כזה יעניין את שאר החברים).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Gilgamesh . למתנחלים, לקיבוצי הספר על הגבול וישובים מבודדים אחרים, לתושבים יש כיתות כוננות ונשקים פרטיים להגנה עצמית. עדיין חסרה המסגרת המשפטית המלאה כדי להגן עליהם במקרה שמחבלים נפצעים ונהרגים כתוצאה משימוש בכלי נשק כאלה. (לפי החוק, מחבלים הם אזרחים). ישראל שונה מארה"ב, שימוש בנשק להגנה עצמית אינו מובן מאיליו ועלול לגרור עונשים כבדים.

הנשק הניתן לכיתות הכוננות בישובים הוא צבאי, והם גם מצויידים ומאומנים ע"י הצבא. במקרה של הקפצת כיתת כוננות, עקב חדירה או התראה, האזרח הופך אוטומטית לחייל, החיול הוא מיידי מרגע ההקפצה, וזה כלקח ממקרה ציר המתפללים בחברון שם היו הרוגים לכיתת הכוננות ונוצרה בעיה ביטוחית. ולכן לפחות במקרה שציינת המסגרת המשפטית היא כשל חייל.
לגבי הפעלת נשק ע"י אזרח למטרת הגנה עצמית, החוק מאד ברור (למרות שמנסים לסבך אותו) ואם תקרא אותו (חיפוש מהיר בגוגל או אפילו באתר) תראה שהוא מקנה לאזרח סמכויות ומגבלות ברורות.

! This is Sparta

בואו נשים שניה בצד מחלוקות וריבים אישים אתם לא הרמטכ"ל וגם אני לא!

ציוד חיילי פרט לרוס"ר :

לכול חייל שאי פעם השתחרר מצהל יש תיק ב ואנחנו יודעים כמה שהוא בלאי לאללה (אני יכול לתפור אחד) שפשוט ינפיקו צימידן ב' לכול חייל קרבי ואנשי מילואים בתפקידי מפתח, שיקח אותו שלוש שנים ואז יחתום עליו עד גיל פרישה ,שהוא כמובן אחראי על הציוד איבדת תשלם פשוט וקל למה ימי זיכוי ארוכים למה שיפצור מחדש? אחי זה שלך ? יופי שמור על זה ככה

אחת ל שנה(נגיד כן?) מסדר ציוד ,פלוגה פלוגה, החלפת בלאי (אולי שמנתי באזרחות) וזהו סבבה סגרנו את הפינה של הציוד
ברמת מג"ד מילואים קרבי לערוך מסדר מגד ומוכנות פעם ב..

סבבה נגמר הקטע של הציוד בחורף ינפיקו לנו חליפת סערה וחרמונית ויאללה ביי

נשק:

נקודה טובה מי שצריך אימון ארוך צלפים לדוגמא שיהיו חתומים על נשק צליפה ויתאמנו במסגרת שונה
חיילים עם נשק רגיל שיעשו מטווח צבאי כול חצי שנה שלושה חודשים יום אחד מטווח ריענון שיעורי הדרכה שטח פתוח כול החארטה הזה שאנחנו יודעים מי שלחם כמובן שזה פשוט בולשיט כול מצב ההערכות שונה וזהו ביי פעם באף פעם תרגיל גדול על האש הביתה עם הקיטבג (קישור לנושא הקודם) מה הפאקינג בעיה בזה יותר יעיל מזה ואללה רק להיות סדיר שוב

אוכל :

שישפרו את רמת האוכל מנת קרב אמורה להיות בקרב למה תוקעים אותה בכול הזדמנות? קחו עוף במקום להרוס אותו שימו על גריל שמנגל יהפוך להיות פקל פלוגתי חיסכון שווה לא?

תחבורה :
במקום להנפיץ לכול יחידה מסריחה אלף פורדים וונדורות תביא נ"נ קלאסה לבוא לאיסוף על נ"נ , מצידי נפגשים בכביש 6 על ספארי וואלה העיקר מישהו לוקח ומישהו מחזיר סא-טו
אולי בעתיד יהיו רכבי איסוף בזמן קריאה דחופה כול מי שנהג נגמש או בעל יכולת לנהיגה ברמה סבירה מקבל בשעת קריאה רכב ומבצע איסוף נקודתי באזורי ריכוז גדולים של אנשי מילואים

בקיצור כולנו נלחמים ממשייכים להילחם על הבית\ובבית עם המון תקווה בלב ורצון לשלום
חוצמזה שהפתרונות האלה הם חדישים יעלים ופשוטים קדימה שינוי!!!
אסף

אני לא רוצה נשק בבית,אני בטוח שעד כמה וכמה שהורים לילדים לא רוצים בבית m4 ליד הארון נעליים.
אני גם לא רוצה לבזבזב מקום אחסנה בביתי לשום קיטבג צבאי.
תפקידי בתור מילואמניק הוא לבוא לתת את מה שאני יכול על הצד הטוב ביותר וללכת הביתה בתום האימון/פעילות מצעית

אתם פשוט עושים הנחות למדינה במקום להתמרד או שמא להתמודד אתם פשוט מרימים ידיים ומוצאים מכספכם וממרצכם.
אין שום סיבה לא להצליח להכין קיטבג כזה שיחכה במכולה בימ"ח
ולהכין נשק שיחכה בנשקיה עם אמרלים מפנים נשק פלוגתי וכ"ו - אולי אני האזרח הקטן גם צריך לקנות לפלוגה שלי גם נמר"שים?בארטים?אקילות?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי xta226 אני לא רוצה נשק בבית,אני בטוח שעד כמה וכמה שהורים לילדים לא רוצים בבית m4 ליד הארון נעליים.

אז על תשים נשק בארון הנעליים. שים אותו בנדן נעול, בתוך ארון פלדה נעול, ואם אפשר אז גם בחדר נעול. לי זה נראה בסיסי. נשק זה לא חלק מתחפושת של ילד בפורים.

ציטוט:

אני גם לא רוצה לבזבזב מקום אחסנה בביתי לשום קיטבג צבאי.

תסדר את הבית ותהייה המום כמה מקום פנוי תוכל למצוא.

ציטוט:

תפקידי בתור מילואמניק הוא לבוא לתת את מה שאני יכול על הצד הטוב ביותר וללכת הביתה בתום האימון/פעילות מצעית

אז ראינו שזה לא עובד. לא הגיע הזמן להתמודד עם המציאות? אם חשוב לך לחזור הבייתה, וחשוב לך שיהיה לך ציוד קרבי א'-א' עליך להיות אחראי לציוד כזה בעצמך. ככה היה לכל אורך ההיסטוריה הצבאית האנושית וזה עבד מצויין. למה ל"השתכלל אחורה?" מה, אתה גל הירש?

ציטוט:

אתם פשוט עושים הנחות למדינה במקום להתמרד או שמא להתמודד אתם פשוט מרימים ידיים ומוצאים מכספכם וממרצכם.

כסף זה הדבר הכי פשוט שהמדינה יכולה לתת לאזרח. זה כל מה שאני מצפה ממנה. שתחזיר לי את הכסף באיזה שהוא הסדר ואני אדאג לכל השאר.

ציטוט:

אין שום סיבה לא להצליח להכין קיטבג כזה שיחכה במכולה בימ"ח ולהכין נשק שיחכה בנשקיה עם אמרלים מפנים נשק פלוגתי וכ"ו - אולי אני האזרח הקטן גם צריך לקנות לפלוגה שלי גם נמר"שים?בארטים?אקילות?

אם יקזזו לך את זה ממס הכנסה ואולי גם מהמשכנתה... אז כן, אתה יכול כן לקנות איזו אקילה או נמר"ש שאתה רוצה. ואולי גם ד"ר מרטינס או טימברלנד או CAT במקום נעליים צבאיות.

המדינה והצבא הוכיחו שהם לא מסוגלים להחזיק נשק וציוד אישי במחסן. למה? מפני שזה טבעם של מערכות שכאלה. אם אתה רוצה להמשיך להתכחש לטבע של מערכות, זבש"ך. לא אני זה שיוצא מוזר מהסיפור.

אני מודה שאני קיצוני בנושא הזה, אבל דברים קטנים ואישיים, כדאי שתדאג לעצמך ובכסף תסתדר מול המדינה / צבא.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

מה שאתה מציע זה בעצם להתרגל ללכת עם קביים.
אתה בעצם מציע לוותר על חלק גדול מאד מהמערך הלוגיסטי (למרות סכומי העתק שהושקעו בו) בטענה של אוזלת יד של המערכת.
מה בדבר האח"י של הטנקים? מה בדבר שימור הטילים במרת"ח? אם המדינה לא יכולה לארגן לי קיטבג עם כל הציוד איך היא תשמור על כשירות ציוד אופטרוני מורכב ורגיש?
צריך לבוא בחשבון במיידי עם כל האחראי לכשלים לוגיסטיים במלחמה האחרונה (ובכלל זה מפקדי ימ"חים בהם התגלו חוסרים גדולים ולא מוצדקים, מפקדי יחידות שלא ווידאו את מצב הכשירות של יחידתם ואת כל נוהל ההפשרות מחרום) לשקול העברת הימ"חים לידים פרטיות (וכבר נעשה עבודת מטה וחוזים כמעט ונחתמו) ופשוט להשמיש את כל השיטה הזו.
לא מקובלת עליי הטענה שהצבא לא מסוגל להתמודד עם אחזקת ימ"ח - אם כן, הצבא פשט את הרגל ויש לנו דאגות גדולות הרבה יותר מחוסר בקסדה.

על מה אתם מדברים פה? מטווחים אזרחיים כימ"מ? להפוך את זה לספורט?
הכל צריך להיות מעוגן במערכת - בצורה מסודרת (לא על אזרחי ולא על נעליים, ביצוע עם ציוד הלחימה עליך כחלק מהאימון) , הקצאות ימ"מ,הדרכה,ציוד ותחמושת בהתאם.
אם לא מסוגלים להחזיק כשירות של יחידה - שיפרקו אותה, מה שאתה מציע זה במילה אחת פלאנגות.

לגבי שיטת הקיטבגים שדיבר עליה YOAVG , גם ביחידה שלי זה עובד ככה וזה מעולה , ניתן להכין שם תחתונים מנויילנים, ציוד אישי נוסף , האפוד/ווסט שלך משופצר ומותאם, השרכים של הקסדה מגולגלים באיזו' והכל מדוגם, חוסך הרבה זמן ועצבים.
מצד שני - במאסות גדולות ובגדודים אני לא יודע עד כמה השיטה הזאת תהיה יעילה, נראה לי שהשיטה מתאימה יותר ליחידות קטנות.

===========================
If the radiance of a thousand suns
were to burst at once into the sky
That would be like the splendor of the mighty One…
I am became death,the shatter of Worlds.

.

הדיון שמתפתח כאן, מתייחס לאכסון של ציוד אישי בלבד. לא כלים מורכבים ויקרים מידי, שאחזקתם בידיים פרטיות מסובכת ולא ריאלית כלכלית.

1. אוזלת היד של המערכת נובעת מעצם קיום המערכת. אפשר באמצעות ניהול טוב, אכיפה ומשמעת ברזל, למזער את הבעיה, לא להעלים אותה. יש ניגודי אינטרסים לגבי מדיניות ושימוש במלאי בכל מערכת צבאית או תעשייתית או אפילו ביתית. (לדוגמא: לקנות פיתות לכל השבוע, או לקנות 5 פיתות טריות כל יום?).

2. גם לפתרון שלי יש מחיר עלות משמעותי. הוא לא מושלם. אבל כשזה מגיע לחיי אדם, למורל של יחידה ודברים אחרים, זה קריטי מספיק בעיני, שהמדינה תישא בהוצאות ותכיר במגבלותיה.

3. אימוני נשק: היום אתה יכול לטווח באקדח במטווח נשק אזרחי לחלוטין ומוסדר למדי. למטרות ספורט, תחביב, רשיון כלי יריה וכד'... זה הופך אותנו לפלנגות? זה הופך אימונים אחרים, מורכבים יותר לזניחים? יש הבדל, מבחינת המדינה והצבא באורך הנשק או קליבר התחמושת?

4. כבר היום, חלק מהתחזוקה והלוגיסטיקה הן אזרחיות. או באחריות המפעל המייצר כחלק מהשרות (כחלק מחוזה רכש מודרני), או באמצעות חברות אחזקה אזרחיות.

5. שיפוץ ותחזוקה של חלפים הוא נושא אדיר בפני עצמו. חלק ממנו נעשה כבר היום על ידי חברות פרטיות. במצב אידאלי, חיל חימוש או אט"ל עושה רק תחזוקת חירום תחת אש, או טיפולים בדרג נמוך (א' ו-ב'). כל השאר, בעורף עושים אזרחים בחוזים עם הצבא.

בתור דוגמא: מטוסי B-52 בארה"ב מטפלים רק אזרחים. (שעברו את כל ההכשרות והאישורים הבטחוניים). חיל האויר האמריקני רק מטיס את המטוס. כל עובדי הקרקע שייכים לחברת אחזקה.
אם B-52, אז קל וחומר כל דבר אחר.

6. בתפיסה הרדיקאלית שלי, אפשר שיהיה "טנק שכונתי" באחריות תושבי השכונה ובבעלותם, ולשימושם בשעת מלחמה. אם יחליטו להחנות אותו בגינה ציבורית ושילדים יטפסו עליו - זכותם. רצונם לתקוע אותו במחסן אזרחי בסוף העולם ושחברת אחזקה תטפל בו, זכותם. העיקר שכשיהיה צורך לטנק, יהיה כשיר ויעשה בו שימוש (על ידי תושבי השכונה המגוייסים) אחרת יחטפו כהוגן.

אבל כאמור, זו תפיסתי הרדיקאלית ולא מה שאני מציע כרגע כדבר מעשי. החברה והכלכלה בישראל עדיין לא בנויים עבור זה.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ראשית, אתה סותר את עצמך בזה שאתה אומר שהמערכת לא מסוגלת לספק לי קיטבג עם ציוד בסיסי מחד אבל מסוגלת לתחזק ציוד אפטרוני מורכב ויקר מאידך.

שנית - רוב האזרחים במדינת ישראל רוצים חיים תקינים ונטולי תזכורות לצבא, כיאה לאזרחים שפויים באשר הם.
בפירוש ובצורה הברורה ביותר שניתן להתבטא, אין זה מתפקידו של האזרח לדאוג לכשירותו ביום פקודה, בשום אספקט שהוא (לשיטתך ניתן לצפות מהאזרחים גם לבראור חדשי).

לגבי השתלבות של מערכים אזרחיים באחזקה צבאית - אני מכיר את הנושא וגם בצה"ל משולבים יותר ויותר אזרחים בתפעול ואחזקה של מערכות ואני מחזק את הצעד הזה וחושב שהוא נכון כל עוד הוא חוסך בעלויות ומספק שירות טוב יותר.

===========================
If the radiance of a thousand suns
were to burst at once into the sky
That would be like the splendor of the mighty One…
I am became death,the shatter of Worlds.

.

אני לא סותר את עצמי. המערכת לא יכולה לספק לך קיטבג אישי בגלל עצם קיומה, בגלל שהיא מכילה אינטרסים סותרים (ולפעמים גם מוצדקים) ואתה כחייל מילואים תמיד תהייה הקורבן שלה. וכן, גם מערכות מורכבות הצבא לא בדיוק מטפל בהן בעצמו. (כלומר כן מטפל, אבל עד דרג מסויים בלבד).

אם יש לך ציוד אישי, אז אין אינטרסים סותרים.

1. אם היה לך את הידע והזמן לתחזק טילים ומערכות מורכבות אחרות, אז אין ספק שהיה זה יותר יעיל לו אתה הייתה עושה זאת לבד.

אך הפלא ופלא, ישנם אנשים כאלה, והם באמת פותחים חברות אחזקה שמתקנות ומשפצות ומרוויחות כסף בדיוק מזה.

2. כאמור, אם הצבא היה מתחזק את הכלים בעצמו, גם בדרגים גבוהים (ישנם דרגי תחזוקה, זה סיפור אחר, אכנס לזה רק אם תרצה שארחיב) אז תהייה בטוח ששום דבר לא יעבוד. זה בדיוק אחת הפאשלות המרכזיות ביום כיפור. הפתרון, כאמור, הפרטה של האחזקה והכנסה של תחרות של שוק חופשי.

מערכות נשק כמו מכ"מים וטילים, מתוחזקים היום על ידי היצרן, כחלק מחוזה הרכש. בימינו, כשקונים טיל, קונים מהיצרן גם שרותים שונים, בינהם הדרכה תחזוקה עידכונים וכד'... אז שוב, לא הצבא אחראי על התחזוקה אלה אזרחים. הצבא רק חותם על החוזים, מגדיר דרישות רכש וחותם על הצ'קים. לא יותר. יש תחזוקה והדרכה שוטפת ברמת המפעיל וזהו, כי זה כל מה שצבא מסוגל לעשות. (כל צבא מודרני, לא רק צה"ל).

3. מבחינה כלכלית, ככל שפריט יקר יותר, זול יותר לטפל ולתחזק אותו בצורה ריכוזית במקום אחד. ככל שהפריט זול יותר או קריטי יותר (למשל קרמי), קל יותר לטפל בו בצורה מבוזרת כלומר ברמת המפעיל זו של (החייל שלובש את הקרמי בקרב).

אני מקווה שיישבתי עבורך את הסתירה.

אתה רוצה לחיות "נורמלי" אז לבריאות, אבל ביום פקודה יש לזה מחיר של דם. תפיסת ה"נורמליות" שלנו צריכה להיות מחוברת גם למציאות שלנו. בשוויץ וגם במערב התיכון, אימוני קליעה ברובה הם ספורט לכל דבר, חלק טבעי מהנורמליות שלהם. אז מה מוגדר כנורמלי ומה לא, הן עניין של בחירה. בשביל אחדים, אימוני היאבקות או שחמט הוא קיצוני, לא נורמלי ומסוכן, ובשביל אחרים כיף גדול. רק תדע שיש לך בחירה בנושא. "חיים של נורמליות" אינה הגדרה מילונית או משפטית.

אימונים, עד רמה מסויימת, צריכים להיות באחריות האישית של כל חייל. ככל שישקיע יותר, גדלים סיכויו לשרוד בקרב. שכל אחד יעשה לבד מה הוא יכול להקריב לטובת מה. המדינה מצדה, צריכה להקל ככל האפשר על האזרח שרוצה להתאמן.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אני בן 27
אני גר בדירת חדר וחצי בתל אביב ככה שאין לי חדר נעול עם ארון מתכת נעול כי אני לא נשקיה,גם בהחלט שאין לי מקום לתקוע קיטבג.

ושוב זה שהמערכת נכשלה זה לא אומר שאני צריך לתקן אותה במקום שפעם אחת היא תתקן את עצמה.
אני לא רוצה החזרי מס על אקילות וידיות הסתערות גם על מה שהם באמת אמורים להחזיר לי הם עושים בלאגן...
,קרא לזה ראש בחול קרא לזה איך שאתה רוצה - כמו שאני לא מחזיק אקדח בבית אני לא רוצה רובים ושוב קראנו מספיק מקרים על אקדח שגם היה בכספת ובסוף הרג את הילד ובטח יקרוץ לעברינים שיפרצו את החדר הנעול עם הארון הנעול בבית הנעול לפני שתגיד ג'ק דניאלס,בבית,אני לא מחזיק שום דבר מעבר לנעלי צבא חגורת סקוץ ומופזית ולכן אני בטח שלא מעוניין להחזיק קיטבג שלם או לחליפין להוציא שקל מהכסף שאני מרוויח על תשלום לאכסנתו גם אם אני הקבל החזר מס בסוף השנה(כמו שהוצע פה בשרשור) כאשר צה"ל מחזיק שטחים לאכסון בעלי ערך נדלני של מילארדים.

אתה חייב להיטפל לפרטים?

1. גם בדירת חדר וחצי יש מקום לקיטבג.

2. נשק אישי שייך לוויכוח נפרד. עיקר הדיון הוא על שכפ"צים, קפלס"טים וכד'. אני בכ"ז חושב שאזרח נורמטיבי יכול להחזיק אותו בתנאים מסויימים שמעוגנים בחוק.

3. גם אני מאוד מאוד רוצה שינוי לטובה ושיפור של ניהול הצבא והמדינה. אבל אני גם רוצה שלום עולמי, מיליון דולר בבנק וחברה דוגמנית בחוץ ושחקנית פורנו בפנים. אבל עד כמה זה ריאלי?

אני מציע רעיון שיפתור את הבעיה שראינו במלחמה. אבל אם לא יהיה שיפור במערך הלוגיסטי (ואין סיבה שיהיה), ואתה גם דוחה את הרעיון שאני היעלתי (והוא בכלל לא רעיון מקורי שלי) אז אתה מאבד את הזכות לבכות על ציוד לקוי שחיילים מתים בגללו.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אתה יורד לשפל של "גם אני רוצה שלום עולמי....."

צהל על אף היותו הגוף הכי גדול ומסואב במשק יכול לעבור תהליך הבראה ויעול כמו כל גוף אחר הכל תלוי ברצון הקברניטים,אז לפני שאני ושאר אזרחי ישראל פותחים אפסנאות בבית מטווחים במקום חניונים בתל אביב ומחנים f16 בגינת שנקין שיחכה ליום פקודה רצוי שהצבא יטפל בעצמו.

כמו שאמרו לך אתה פשוט מתרגל/מסכים ללכת עם קביים.

אני עדיין רוצה שצבא יעבור הבראה. זה לא יקרה מחר בבוקר.
אבל מלחמה כן יכולה להיות מחר בבוקר. עכשיו, מה אתה עושה?

ללכת על קביים זה לא סוף העולם, זה נותן לי לפחות נותן לי עם מה לחבוט בראשי אלו שצוחקים עליי. אם הקביים מספיק ארוכים, אני יכול לנוע הרבה יותר מהר ממך.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

לא יקרה מחר - אז כרגע לא רק שאתה לא נע יותר מהר עם אותן הקביים שאתה מבקש להעזר אתה פשוט חולם עליהן במקום לחלום על משהו אחר.

איזרוח הימ"ח האישי יכול להיות מאוד מאוד מהר (בתנאי שכל המסגרת המשפטית ותקציבית נתונות).
כפי שכתבו כאן מגיבים אחרים לטובתי, גם ככה יש בבתים רבים חרמוניות ושקשים צבאיים, למה לא גם קפלס"טים, קרמים ואפודים?

כולכם מסרבים בתוקף לתת תשובה עינייניות מדוע לא. למה אתם חושבים שהרעיון הזה שגוי. רק בכי (אין לי מקום כי הבית מבולגן) וספקות קטנוניים, הכי קטנוניים. חבר'ה, אם אתם מהווים את הרוב בעם, אז כנראה שמגיע לנו כל עונש שאנחנו חוטפים.

השאלה היא הכי פשוטה בעולם. אתה יכול לקחת ציוד צבאי אישי (את הסיפור עם הנשק נשים בצד) ולהביא אותו למילואים, ובין לבין לדאוג שלא יגנב או יהרס, או שלא? זה כל השאלה. לא קיבלתי שום תשובה על זה בכמעט 50 הודעות.

אף אחד מכם לא מוכן להודות שיש בעיה יסודית במערכת עצמה, כלומר שגם עם הבראה ומלחמה יעילה בשחיתויות וסיאוב, עדיין תהייה מידה של חוסר יעילות וחוסר ציוד. (אומנם פחות חמור מהיום אבל עדיין).

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

השאלה שלך אינה השאלה הנכונה. ברור שאני אישית מסוגל לקחת קיטבג הביתה ולשמור עליו, וכך גם רוב המגיעים לפורום הזה. זה פחות ברור כשתה מסתכל על מסות של חיילים. המשתתפים כאן הם ברובם מורעלים, עם אחוז גבוה של יוצאי יחידות התנדבות, מפקדים וקצינים. כאשר אתה מסתכל על חצי מיליון מילואימניקים, שרבים מהם מגיעים לימים ספורים בשנה והשרות מעניין אותם כשלג דאשתקד הדברים נראים אחרת ולדעתי הרבה פחות סבירים.

אבל כל זה אינו הנקודה. הנקודה היא שלא ראיתי נימוק משכנע לטובת השיטה שאתה מציע, ולעומת זאת אני רואה לא מעט נימוקים טובים נגדה. את בעית השחיתות והבזבוז המערכת ניתן לפתור באמצעות אזרוח הימ"חים (כאמור, עם ערובה לכך שגם כגוף אזרחי הם יתפקדו גם תחת סקאדים). ניתן גם לחשוב על מצב בו לכל מילואימניק יהיה ציוד חרום אישי שלו בתוך לוקר עם השם שלו בימ"ח המאוזרח, והוא יוכל לבקר שם מתי שהוא רוצה ולוודא את תקינותו. לעומת זאת, ההצעה שלך יוצרת לא מעט בעיות. רק לדוגמה: לי כשיריונר יש, כחלק מציוד חרום, בגדים חסיני אש. אני לא מתאמן איתם וכמעט לעולם לא משתמש בהם בתע"מ. בגדים חסיני אש דורשים תחזוקה; אם אתה מאחסן אותם בתנאים לא נכונים הם יאבדו את החסינות, ואתה לא תדע את זה. הם דורשים טיפול בחומרים משמרי-חסינות פעם בכמה זמן. כאשר הם מאוחסנים אצלי הם לא יקבלו אותו. כנ"ל לגבי ערכות אב"ך. גם רענון/שדרוג של הציוד (נניח, הצבא רוצה להצטייד בקפל"סטים משופרים) יהיה קשה לביצוע. בעיה אחרת: מילואימניק שיש לו ציוד בבית יגיע איתו באופן טבעי לאימון ולתע"מ. מצב כזה יהיה הרבה פחות יעיל ממצב שציוד לתע"מ עובר מיחידה ליחידה, ויגדיל את הבלאי הכולל. גם לא בטוח שתתאפשר שמירה על ציוד במצב אופטימלי בצורה כזו, שהרי ביום האחרון של התעסוקה אף אחד לא יטרח להחליף בלאי לחייל שנשבר לו האבזם של הקסדה. בקיצור: לדעתי את הבעיה שאתה מציג ניתן לפתור בצורה פשוטה וחסכונית יותר, ולכן השאלה אם אני יכול לאחסן את הציוד בבית לא רלבנטית.

הערה לגבי נושא המטווחים. אפשר בהחלט לחשוב על מטווחים סדירים בנשק במתקן אזרחי לשימור הכשירות, אבל עם כל הכבוד ליכולת הקליעה האישית היא מהווה רק חלק קטן מהיכולות של לוחם. חי"רניק צריך מסלולי פרט וחוליה, תרמ"חים ותרפ"לים ואימונים על הפק"ל שלו כדי לשמור על כשירות; טנקיסט צריך להתאמן על טנק. אימון קליעה בנשק אישי יפתור חלק קטן מאד מבעית הכשירות.

ודבר אחרון לגבי B-52. כדאי לזכור שהכלים האלה מבצעים משימות מבצעיות לעתים נדירות, וממריאים משדות תעופה שהסבירות שיהיו תחת התקפה היא די נמוכה. השאלה כיצד פעילות אזרחית תתפקד תחת עומס עצום של גיחות תוך כדי היפגעות של כלים והחזרה לכשירות בקצב רצחני לא נבחנה בפועל. מה יחזיק את העובדים אם יהיה מסוכן להיות בבסיס וטילים יפלו על הדת"קים? מה יגרום להם לעבוד גם עשרים וארבע ושלושים ושש שעות ללא שינה? אלה דברים שחברה אזרחית אינה יכולה באמת להתחייב להם. זה לא אומר שאין לאזרח פעילויות, אבל כדאי לקחת בחשבון גם את האספקט הזה.

א. רק מי שלובש אפוד, קרמי וקפלס"ט במילואים יקח פריטים אלה הביתה. עדיין לא מדובר במסות של חיילים.

ב. מערכות שדורשות שידרוג או תחזוקה מורכבת לא צריכים להיות חלק מהתוכנית שאני מציע. כתבתי זאת בהודעות קודמות. מצד שני, זה מחיר שאפשר לקחת בחשבון כשבונים מערכת כזו.

ג. ימ"ח עם קיטבג אישי. זה יכול לעבוד ביחידות מסויימות מאוד, אבל נכשל בסה"כ, מפני שהצבא שינה את רמות המלאי, כלומר הוציא ציוד אישי ופק"לים ששכבו בימ"ח והעביר אותם למי שצריך אותם בדחיפות - סדירים. הצבא העדיף חשיבה לטווח קצר על פני חשיבה לטווח ארוך. אין דרך להתמודד עם זה, כל עוד לצבא יש גישה ישירה לציוד ההוא.

ד. אימוני נשק. חלק גדול וחשוב מאימוני הנשק, כמו קליעה או זריקת רימון, החייל יכול לעשות לגמרי לבד. אימונים אלה חשובים מאוד וצריך לעשות אותם בתדירות הגבוהה ביותר האפשרית.
אימוני קליעה הם חלק מרכזי מאוד וחשוב מאוד ביכולת של החי"ר. גם לגבי טנקיסט, אפשר לחשוב על סימולטורים שונים. אימוני פרט, חולייה, פלוגה... גייס ותיאום בין זרועי, אפשר לעשות באימונים שכיחים פחות.

שוב, פתרון אחד כמו זה שאני מציע לא נועד להחליף מצבים קיימים, רק לנטרל תקלות נפוצות.

לגבי ה-B-52. הייה בטוח שהם יכולים לתפקד לא פחות טוב אם לא יותר טוב מח"א. גם בגלל מיומנות מצטברת, וגם בגלל גמישות ההעסקה. הכל תלוי בכסף. הקבלן יכול להעסיק תוך זמן קצר יחסית, פי-3 או פי-10 יותר עובדים שמוכנים גם להסתכן. הכל תלוי במשכורת שהצבא מוכן לשלם.

מצד שני, יש מתי שאין ברירה אחרת אלא להפעיל חימושניקים של הצבא, שעובדים תחת אש. אחד לא מנוגד או סותר את השני. בכל מקרה, עבודות בדרגי תחזוקה גבוהים נעשים מאחור, בעורף המוגן והבטוח.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

כל כמה שזה נשמע מוזר, יכול להיות שמשאיות הפרוד זולות יותר להפעלה מאשר נ"נ קלאסה. כשמנתחים עלויות רכש, מגלים דברים מאוד מעניינים.

אפשר לבנות מטווח עירוני, באמצע עיר (או מתחת לעיר), בכל עיר, שיאפשר מטווח בכל נק"ל ארוך. לא צריכה להיות בעיה הנדסית / תקציבית לבנות כזה דבר. מטווח אזרחי באקדחים כבר קיים. צריך רק להגדיל את השטח שלו.

לא רק צלפים צריכים אימונים (לדעתי, צריך להציע לצלפים יותר תקני קבע), גם חובשים וגם כל מי שמחזיק רובה, צריך לדעת להשתמש בו. זאת לטובתו שלו, לטובת משפחתו ולטובת חבריו ליחידה. אפשר להפוך את זה לספורט לכל דבר, עם תחרויות עממיות ופרסים. בלי מטווחים פיראטיים, הכל מוסדר ומאורגן.

אין שום סיבה שיום הדרכות במטווחים, מטווחים קרוב לבית לא יוכל כיום מילואים לכל דבר, אפילו נשארת ללבוש אזרחי.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

YOAVG כתב שהשיטה עובדת בחלק מהיחידות המיוחדות ואני רוצה להוסיף שהיא אפשרית גם בגדודים ולא רק בתיאוריה. בזמנו (אחרי של"ג) ארגנו את הימח הגדודי שלנו בצורה דומה , אומנם לא בצי'מידנים (בשביל לקבל אותם היית צריך להיות או הבן דוד של האפסנאי או מטכליסט ) אלא בקיטבגים הלא נוחים, אומנם לא בקלות רבה כי מספר החיילים הרבה יותר גדול אבל בהחלט לחלק ניכר מהחיילים היה קיטבג אישי. הבעיה היא שמירה על הסדר לאורך זמן. יש הוראות אפסנאיות כאלו ואחרות שגורמות לכך שתיקי החפצים נפתחים "לרענון" מסיבות כאלו ואחרות ואז אין בימח מי שאכפת לו להחזיר אותם במדוייק למקומם.

בהקשר הזה אני חייב לציין שכמילומניק וותיק אני מקבל בהסתייגות את הביקורת על הימחים. זה ברור ומובן מאליו שכל פירטי הציוד צריכים להיות אבל יש גם מידה של אחריות על מפקדי המילואים עצמם. מדוע המפקדים לא טרחו להגיע לימחים לעיתים מזומנות לבדוק את הציוד ואת חוסריו. מדוע לא נערכו ביקורות תקופתיות לא של החטיבה או הימח או אגף אפסנאות אלא של מפקדי הפלוגה. מדוע לפחות בחלק מהמקרים לא יזמו המגדים/סמגדים ביקורים של סגלי הפלוגה, פתחו שקי ציוד, ספרו כלי נשק, בדקו חוסרים והקימו צעקות על חוסרים ?
אני בטוח שיש כאלו שעשו את הדברים אבל לפי כמות התלונות וההפתעה עולה כי חלק ניכר מהכוחות "גילו" את הימח כמעט בפעם הראשונה במלחמה שלא לדבר על מה קורה בתוך המחסנים. אגב, לפני שנים לאחר מאבק הצלחתי לקבל אישור לפתוח אחסנה יבשה של הגדוד, להניע את הנגמשים ולראות שהכל תקין.
להיות מפקד במילואים זו אחריות כבדה ומי שלוקח על עצמו אותה צריך לדעת שהיא כוללת גם ביקורים בימח וטיפול בקטנות אפסנאיות.
אין לי כוונה להכעיס איש אלא לציין נקודה שמפריע לי מאז תחילת המלחמה ושלא שמעתי או קראתי דומה לה.
גמר חתימה טובה

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

קראתי את טענה המוצדקת שלך בהודעות קודמות. ייתכן וזה חלק מהבעייה. או שקצינים לא עושים את עבודתם בצד הלוגיסטי של העייסק. אולי צריך להצמיד "קצין קישור לוגיסטי" בכל גדוד שידאג לדברים האלה. אבל אני חושש שמקור הבעיה עמוק יותר: ניצול יתר-ביזבוז של מלאי וחוסר רצון למלא מלאים מחדש.

אני לא יודע את כל הפרטים, אבל אני יודע משהו על מלאי ורכש.

ישנם פריטים יקרים כמו אמר"לים קפלס"טים ושכפ"צים, שהשבתה שלהם ותקיעתם בימ"ח היא יקרה ומיותרת ועדיף שיעשה בהם שימוש.

בזמן מלחמה, איש הלוגיסטיקה צריך להפשיר מלאי חרום של חלקים וחומרי גלם (למעשה, חומרי ביניים, חומרי גלם שעברו עיבוד) שמוחזקים אצל היצרן עפ"י הסכמים מוקדמים, והוא מתחיל להרכיב אותם (להרכיב אינו לייצר, כי החלקים ברובם קיימים מראש) לקראת שימוש.

כל זה לא קרה במלחמה, או שלא קרה מספיק מהר. התוצאה פאניקה וחוסר תפקוד. (עובדה שאמצעים היו חסרים). הפתרון לייעול הלוגיסטיקה יכול להיות בשני מקומות, או בשניהם במקביל. הראשון: למעלה. לשפר את הניהול והארגון של מרכזים הלוגיסטיים. מה ששייך לימ"ח, שייך לימ"ח ואסור לגעת בו אלא "בעליו החוקיים מהמילואים". יתרון: עלויות אחזקה טיפול והחלפה נמוכות יותר. החיסרונות: חוסר הוא דבר טבעי עבור כל מחסן גדול. (יש מחסור גדול או קטן, בהתאם לאיכות הניהול של כל מחסן, עובדה היא שלא כל מה שנכנס למחסן אפשר להשתמש בו). דבר זה דורש משמעת, מעקב ואחריות של הדרגים הכי גבוהים בצבא (מה שהוכך כלא קיים). הפתרון האחר נמצא בשורשים, שציוד צבאי אישי (כלומר אפודים, קפלס"טים, שכפצ"ים, אמר"לים - לא טנקים ותותחים) יהיה בבעלות כלשהי (השאלה, השכרה, מכירה) של החייל ובאחריותו (עם או בלי ביטוח, ומאיזה סוג ביטוח ובאיזה צורת תשלום וכד'...). הייתרון: לא צריך לצייד את החייל, אין ימ"ח. כל אזרח הופך חייל במקום ונלחם על ביתו ממש. אין פאשלות כמו שהיו עכשיו. החסרון: עלות גבוהה יותר למשק כולו. (אמר"לים ושכפ"צים שמעלים אבק או שיש צורך לעדכנם מבלי שיעשה בהם שימוש, כסף: אין ציוד אישי במשותף בסבב בין יחידות מילואים שמתגייסות ומשתחררות אחת אחרי השניה....).

ככל שמרחיבים את השיטה ליותר יחידות, ככה הדבר דורש מעורבות תקציבית, משפטית ופוליטית בדרגים גבוהים יותר.

כאשר בוחרים כשר עוד גנרל, וגם חלק משאר השרים הם גם גנרלים "שחושבים שיודעים כבר הכל", אז מדובר במערכת סגורה של חברים ומקורבים. (הרי גם העיתונאים הצבאיים שלא קוראים להם כרמלה מנשה, גם הם היו קצינים בצבא, אותו "ראש"). ככה קשה מאוד לרעיונות מבחוץ להכנס פנימה.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ההיבט הכלכלי בהחלט מעניין ואני מניח שגם הגיוני (אני לא מומחה בתחום) השאלה כפי שאמרת איך מתמודדים עם זה והאם מצליחים שהכל יהיה זמין וגם כלכלי. כחייל פשוט וכמפקד תמיד העדפתי שהכל יהיה אצלי תחת שליטה אבל אני מבין גם את הנקודה שלך.

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

*מידיעות אחרונות של היום

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

שלום,

מישהוא עומד להרוויח הרבה מאוד כסף.
כמו תמיד ישנם גורמים בצה"ל ומשרד הביטחון שיידעו איך לנצל את המצב הקשה לגרוף רווחים.
אבי.

אבי ש.

אם אתה מאשים מישהו ראוי שתהיה קונקרטי.!

השבוע חתמנו כבר על ברכיות חדשות וחרמוניות מהשקית, קיבלנו גם שקיות שתיה... (חבל שמביאים לנו שוב כי לא היה אף לוחם שהשתתף בלחימה בלבנון (לפחות מהגדוד) שלא קיבל איזה 3 שקיות שתיה מתרומות שונות
אני אישית כבר אספתי 5 שקיות שתיה מהמלחמה =\

אז אולי בפעם הבאה גדוד צנחני מילואים לא יצטרך לקבל פקודה להעמיס פק"לים עם מים וללכת לחלץ את 890 שנתקעו בלי מים.

! This is Sparta