מתוך "מקור ראשון"

ציטוט:

"רוצה להיות הראשון בפינוי" עד לפני זמן קצר עסק גדוד 51 של גולני בהגנה על תושבי גוש קטיף. בקרוב ייקרא הגדוד הזה לפנותם. המג"ד, סא"ל יניב עשור, מדבר על ההתמודדות מול סרבנות מבפנים, על ההבלגה הנדרשת מצד החיילים, ועל כך שדווקא הוא, כמי שנקשר כל כך למתיישבים, צריך להיות זה שמפנה אותם מאת:ארז תדמור 20 במאי 2005, י"א באייר תשס"ה [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.makorrishon.net/images/common/trans1x1.gif] סא"ל עשור. צ:ברוך גורסוולד [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.makorrishon.net/images/common/trans1x1.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.makorrishon.net/images/common/trans1x1.gif] "כשסיימנו את הקו בעזה, היתה לי תחושה שונה מאשר בכל הקווים האחרים", אומר סגן-אלוף יניב עשור, מפקד גדוד 51 של חטיבת גולני. "ניסיתי להבין מדוע, והגעתי למסקנה שזה בעיקר בגלל הקשר שנוצר עם התושבים. החיבור לאזרחים בגוש קטיף הוא כל כך ברור וקרוב. בפעילות בגבול הצפון אומרים לך שהמשימה היא הגנה על תושבי הצפון, שאותם אתה רואה פחות. כדי להגן על תושבי גוש קטיף, אתה יושב בתוך הגוש, פשוטו כמשמעו. אתה מגן בפועל, אתה רואה את הילד שהולך לגן, את הילדה שהולכת לבית ספר, את המשפחות. זה מחבר אותך למקום, לאנשים". [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.makorrishon.net/images/common/trans1x1.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.makorrishon.net/images/common/trans1x1.gif] מזה עשרה חודשים אוחז סא"ל עשור בהגה הפיקוד של גדוד 51, גדוד בעל יוקרה ומורשת הקרב מהמפוארות בצה"ל. עשור (32), קצין צנוע וקשוח שגדל במושב מבטחים שבנגב, פיקד בעבר על הפלוגה הרובאית בגדוד 12 של החטיבה ועל פלוגת החה"ן (חבלה והנדסה), ושירת כסמג"ד במהלך מבצע 'חומת מגן'. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ולוגיסטיקה של אוניברסיטת בר-אילן, וטרם כניסתו לתפקידו הנוכחי הספיק ללמוד במשך שנה במכללה לפיקוד ומטה של המרינס בארצות הברית. שלושה חודשים לפני שיפקד על חייליו במשימות הלא-פשוטות הקשורות להתנתקות, מספר עשור בראיון ל'מקור ראשון' על תחושותיו לקראת הפינוי. בשבעה החודשים האחרונים עסק גדוד 51 במשימה שעל פניה נראית הפוכה - הגנה על יישובי גוש קטיף. תחת פיקודו של עשור הגן הגדוד על היישובים נצר-חזני, קטיף, גני-טל, נווה-דקלים, גן-אור, גדיד, פאת-שדה, עצמונה, בדולח, מורג ושירת-הים, והצליח לסכל את כל ניסיונות החדירה לתחומם. בנוסף השתתפו חיילי הגדוד במבצעים התקפיים רבים בשטחי הפלשתינים והרגו כשלושים מחבלים. הקשר המיוחד שנוצר במהלך התקופה הזו בין חיילי הגדוד ומפקדיו לבין תושבי הגוש, חזק יותר לדברי עשור מהמשקעים שהותירו כמה עימותים לא נעימים. [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.makorrishon.net/data/images/articles/3792/mkd19.jpg] לפני כשלושה חודשים עזב גדוד 51 את רצועת עזה, ולאחר אימון בן שישה שבועות, שבוע של חופשת 'רגילה' ושבוע נופש, עלה לפעילות מבצעית בגזרת הר דוב שבגבול הצפון. "האתגר כאן הוא להיות מוכן מנטלית", אומר עשור על המשימה החדשה, השונה לחלוטין ברמת האינטנסיביות שלה. "צריך לזכור כל הזמן שהשקט יכול להתהפך בשנייה. עזה היא טריגר גדול מבחינת המוטיבציה, אתה רואה את התושבים ואת הסכנה יום יום. אתגר נוסף בקו הזה נוצר בעקבות המעבר מהדיונות של עזה, בגובה פני הים, לסלעים ולסבך שבגובה 1,500 מטרים, והמעבר מירי יומיומי בשטח בנוי לרוגע היחסי כאן". יש נפילת מתח? "לא. החיילים דרוכים, מוכנים, יש מתח טוב". ולא לחינם. ביום הראשון של חג הפסח נקרעה לזמן קצר המסכה הפסטורלית, כאשר כוח של הגדוד זיהה זירת מטענים שהציב החיזבאללה בתוך שטח ישראל. הכוח הספיק לבודד את הזירה ולצאת בלא פגע. רבע שעה לאחר מכן התפוצצו המטענים. מבחן בגרות בחודש אוגוסט יעמוד הקשר החזק בין חיילי הגדוד לבין תושבי גוש קטיף במבחן ששני הצדדים היו מעדיפים, בלי ספק, להימנע ממנו. למרות זאת אומר עשור כי אם יהיה פינוי, הוא מעדיף שגדוד 51 יהיה זה שניצב בחזית מול האזרחים המפונים. הדברים נאמרים בין היתר כלקח מתקרית שבה נוקבו צמיגי כלי הרכב של הגדוד במהלך עימות עם תושבים. "צריך להבין את גודל השבר שהולך לעבור על תושבי הגוש. אחרי התקופה שהיינו שם, אני חושב שאנחנו מסוגלים אפילו ליותר מ'להבין'. אנחנו ממש חשים את עומק האמונה של האנשים. האירוע בעת פינוי המאחז תפארת ישראל חידד אצלי את ההבנה שאם יהיה פינוי, אני הייתי רוצה להיות ראשון, כי אני סומך על עצמי שאדע לעשות את זה עם מספיק עוצמה, רגישות ותבונה. ובמילה 'אני' הכוונה היא לגדוד. אני בהחלט חושב שאם יטילו עלינו את המשימה הזו, תהיה לנו עוצמה אנושית שתכלול בגרות ותבונה, אבל גם נחישות לבצע את המשימה. זה לא פשוט ולא קל, וחייבים לעשות זאת מתוך אהבה לתושבים והבנה שצריך להיכנס למהלך הזה עַם אחד ולצאת ממנו עם אחד". [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.makorrishon.net/images/common/trans1x1.gif] [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.makorrishon.net/images/common/trans1x1.gif] את חשיבות התבונה והבגרות של המפקדים בשטח, שעליהן מדבר עשור, ניתן ללמוד מהתקרית ביישוב ברכה לפני כמה שבועות, כאשר מג"ד מחטיבת הצנחנים, גיא חזות, החליט להטיל סגר על שכונה אזרחית שלמה בגלל כמה מפרי חוק. עשור נמנע מלמתוח ביקורת על התנהגות עמיתו: "חלילה לי מלשפוט אותו לפני שאעמוד במקומו. הוא בחור רציני מאוד. צריך להבדיל בין שני סוגי אנשים שעמם אנו מתמודדים: ישנו הרוב הגדול של התושבים, שמורכב מאנשים נפלאים, ויש מה שמוגדר כ'קיצונים' - להם אין חוקים וכללים, הכל לגיטימי בעיניהם. גם בתפארת ישראל היו כמה כאלה, סך הכל מיעוט, אבל הם מאוד בעייתיים. באירוע של פגישת מח"טים ישראלים ופלשתינים היה צעיר לבוש כאברך שזרק בלוק על המח"ט אבי פלד, החטיא בסנטימטר וצעק לו 'בוגד'. אף אחד בגוש קטיף לא מסכים עם הפעולה הזו. אבל יש אנשים שהם חסרי גבולות, והם מהווים סיכון גם אם רוב מוחלט של האנשים לא תומך בהתנהגותם. "לדעתי זה אינטרס ראשון במעלה, גם של תושבי הגוש וגם של המדינה, שבן אדם כזה לא יהיה במקום, עוד לפני שהוא גורם את הנזק. אני מצפה שכמו שצה"ל ישלח את המפקדים הכי בכירים לחזית, כך גם הרבנים והנהגת המתיישבים יתייצבו מקדימה, כדי שאם חס וחלילה יקרה משהו חריג - המנהיגים משני הצדדים יהיו שם כדי לתת את האיזונים והבלמים. אפשר למחות, אבל יש דרך ואסור לאבד שליטה. בסך הכל מדובר בחיילים בני 18 או 19, שלפעמים צריכים להתמודד עם צעירים בני גילם. מהצד שלי אני צריך לוודא שאין חייל שמאבד את העשתונות ולוקח את זה באופן אישי מדי, ומהצד השני מנהיגי המתיישבים צריכים לבלום מקרים חריגים". מה עוד ניתן לעשות כדי למנוע הידרדרות, משני הצדדים? "באחת התקריות עם המתיישבים, היה רב שאמר לי ש'צה"ל' זה 'צבא הגנה לישמעאל'. הייתי מספיק בוגר כדי להבליג, אבל אם הוא היה אומר את זה לחייל יותר צעיר, יכול להיות שאותו חייל היה מבליג פחות. ההתבטאויות צריכות להיות מאוד רגישות, הדברים יכולים להקצין ולהידרדר בלי שאף אחד מהצדדים ירצה זאת". אנחנו העוגן של התושבים החודשים שעשה בגוש קטיף הותירו בעשור רשמים עזים. "למשל התחושה כשאתה מגיע לבית ורואה קסאם שוכב בתוך הסלון או פצצת מרגמה שנפלה מטר וחצי מגן ילדים, ואתה מבין מה היה קורה אם זה היה נופל שני מטרים הצדה. או כשאתה פוגש אשה בהריון שנפל לידה פצמ"ר. זה לא פשוט. בגני-טל היה מחבל שחדר לחממות, עבר כבר את הגדר ואז היתה ההיתקלות והוא חוסל. אתה לא שמח שהרגת את המחבל, אבל בסוף ההיתקלות אתה שמח לראות את האזרחים באים לעבודה ולהבין שמנעת פיגוע. "יש לי זיכרון חזק מגדעון ריבלין ז"ל. הוא היה מגיע עם הבן שלו, ניר, ואני זוכר שהיית רואה מישהו מדור ותיק יותר עם הבן שלו, שניהם באותו גובה, דומים מאוד, מתלבשים דומה - מכנסיים קצרות, חולצה שזרקו על עצמם, סנדלי שורש. הם רק חיכו להזדמנות לרוץ לגדר, לתקן, ללמד את האנשים. ופתאום הוא מת ואתה רואה את ניר לבד". לאורך כל התקופה שהייתם בגוש, ידעתם שההתנתקות ברקע. "כן, אבל אתה לא אומר לעצמך שבגלל ההתנתקות תעשה עבודה פחות טובה. אפילו בתקריות שהיו עם התושבים, ידענו לשמור על פרופורציה נכונה בגלל הקשר העמוק והאמיתי איתם. זה לא גרם לנו לעבוד פחות קשה, אפילו לשנייה אחת, או להרגיש כעס או ניכור כלפי התושבים. תמיד ידענו שהם במצוקה, ובאיזשהו מקום הצבא הוא המשענת והעוגן שלהם. לכן צריך לגלות בגרות ועוצמה ולא לקחת את ההתקפות בהיבט האישי". אתה מדבר עם מג"דים אחרים על הנושא? הם מתייעצים אתך לאחר התקופה שלך בגוש? "לדעתי גם שאר המג"דים מבינים את זה. יש שיחות, מדברים, ואני חושב שהמפקדים מבינים איך לבוא למשימה הזו". בתוכניות לקראת ביצוע ההתנתקות אמור גדוד 51, כמו יתר חטיבת גולני, לקבל את האחריות על אבטחת היישובים והכוחות המפנים, ולהיכנס לשטחי הפלשתינים במידה שהפינוי ילווה באש מצדם. זאת בשל היכרותם של הגולנצ'יקים את השטח, לאחר כניסות חוזרות ונשנות לערים הפלשתיניות. עם זאת, על פי התוכניות אמורים כל הכוחות להיות מסוגלים להחליף תפקידים ולשנות את ייעודם המקורי בהתאם להתפתחויות בשטח. ייתכן כי בסופו של דבר ימצאו את עצמם חיילי הגדוד מפנים את היישובים שעליהם שמרו במשך חודשים ארוכים. "עוד לא התאמנו פיזית לקראת ההתנתקות", אומר עשור. "ההכנות הן מנטליות - לדבר עם האנשים ולהכין אותם נפשית. זה גדוד עם מורשת מפוארת, גדוד חזק, אין משימה שהוא לא מבצע. אבל הגדוד גם לא בוחר את המשימות שלו. זו לא משימה שרצים אליה בחפץ לב ומתנדבים, אבל גם לא בורחים ממנה. אם נקבל אותה, נבצע. המשימה הזו דורשת הרבה מנהיגות מצד המפקדים, הרבה הליכה קדימה ושידור עוצמה, הרבה חוכמה וגם יכולת לדעת מתי לא להעמיד חיילים ספציפיים בפני בעיות או דילמות קשות". מה שקשה, קשה לכולם כשהוא נשאל על כך מעדיף עשור להתחמק באלגנטיות, אולם גדוד 51 ידוע לאורך השנים באופיו המחובר היטב לארץ ולאדמה. לפני כחודשיים השתחרר מהגדוד בנו של אבנר שמעוני (ראש מועצת גוש קטיף), וגם בנו של אפי איתם משרת כקצין בגדוד. יש לך חיילים נוספים מגוש קטיף? "הבן של שמעוני היה האייטם הגדול, אבל הוא השתחרר. יש לי חייל מנצרים". והוא יקבל שמירות ותורנויות מטבח בעת הפינוי? "כשנגיע לגשר נחצה אותו. אנחנו לא אמורים להיות במעגל שמפנה, אבל התסריט שבו נמצא את עצמנו מפנים כלל אינו דמיוני. מצד שני, ייתכן באותה מידה שנצטרך להיכנס לחאן-יונס. לכן נהיה מוכנים גם לזה וגם לזה. אם לא תהיה לחימה ויצטרכו אותנו לפינוי, אז נפנה". החיילים מדברים על זה? יש להם דילמות? "יש עיסוק מסוים בנושא, אבל בשיחות איתי החיילים מעדיפים להגיד ש'כשנגיע לזה נדבר'. מי שמאוד מוטרדים הם הבני"שים, חיילי ישיבות ההסדר, ופה המסר שלי הוא שלא תהיה הבחנה בין חיילים דתיים לחילונים. צריך לגלות רגישות והבנה למקרים כאלו או אחרים, אבל אסור לעשות הבחנה שלפיה אם מישהו הוא בני"ש או חובש כיפה, אז קשה לו יותר מלאחרים. אני מושבניק, מחובר לאדמה, ולפנות מושבניקים בני חמישים מנצר-חזני או מגדיד זה דבר שקשה לי מאוד. אבא שלי, חקלאי בן 75 עוד מעט, קם כל בוקר והולך לשדה לעבוד. כשאני רואה את החקלאים בגוש, אני חושב עליו. הסיפור הזה קשה מאוד לכולם, ולכן אי אפשר לעשות הבחנה בין אוכלוסיות ומגזרים שונים. אם יעשו אותה, זה יהיה רע לכולם. מחר ישלחו אותנו להגן על היישוב היהודי בחברון, ומישהו יבוא ויגיד שהוא לא רוצה - אז מה, אני אסתכל אם הוא חילוני או דתי?" בגדודים אחרים עושים את ההבחנה הזו? "אני חושב שלא. זה לא אומר שאם יש לי חייל שגר בנצרים, והוא יגיד לי שהוא לא רוצה לפנות את היישוב שלו, אני אחייב אותו". ומה לגבי חיילים שיגשו אליך בצד ויגידו שהם לא יכולים להשתתף בפינוי, אבל מצד שני הם לא רוצים לסרב פקודה? איך מגלים התחשבות במקרה כזה? "זה תלוי בכמות ובמקרה המסוים. אם זה מקרה מקומי, ספציפי, שלא יקרין לשאר המסגרת, אז אצטרך להיות חכם. אם זה עלול לפגוע בשאר המסגרת - במחלקה, בפלוגה או בגדוד - לא אתן לזה לקרות בשום אופן. צריך גם לנסות ולגלות מראש את המקרים הבעייתיים, לחזות אותם ולא להביא מישהו למצוקה קשה". היו כבר מקרים בגדוד 51 של חיילים שהצהירו על כוונה לסרב? "לא, ואני מעריך שלא יהיו". ואם יהיו, כיצד תנהג? "כשנגיע לגשר נחצה אותו".

(אגב, באותו גליון במדור אינטרנט הופיעה המלצה על הפורום שלנו)

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

יצא לי לעבוד ת"פ עשור במוצב טייבה בלבנון בתקופת ענבי זעם כשהוא היה מ"פ רובאית 12.
לנו כשריונרים נראה מוזר שכל החיילים שרים שירים על אחותו של המ"פ בחדר האוכל ועוד בנוכחותו.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il