רוכב שמיים, כטב"מ נישא לכוחות היבשה

להציץ לחלון של בית המחבל
"רוכב שמיים" הוא חלומו של כל מג"ד, ועכשיו הוא מתגשם ¬ מזל"ט קטן, שקט ובלתי נראה, שמציג למפקד בזמן אמת מה קורה מעבר לבניין או לגבעה ¬ ב"עופרת יצוקה" הציל המידע חיים של חיילים ושל פלשתינים ¬ העתיד כבר כאן
לילך שובל ישראל הי!ם 29.1.2010
"רוכב שמיים" הוא חלומו של כל מג"ד. מדובר במזל"ט בגודל של צעצוע אבל כזה שמסוגל לאתר משגרי טילים בלב עזה מחבל מסתתר בצד הדרך או דרכים נסתרות בעומק השטח. באמצעות "רוכב שמיים" יכולים המפקדים לראות מה קורה מאחורי כל גבעה ואיזה מחבל נחבא בתוך יער סבוך.
"היכולת להסתכל מלמעלה על מה שקורה בקרקע משנה את כל התמונה" מציין מפקד גדוד 52 של השריון סא"ל ארז סעדון שנלחם ומתאמן עם "רוכב שמיים.""מהקרקע אני מסוגל להסתכל לזוויות מוגבלות יחסית. כלי הטיס שיכול לתת לי תמונת מצב בזמן אמת מגשר על הרבה פערים."
אחד היתרונות החשובים של "רוכב שמיים" הוא שלא ניתן לראות אותו בעת טיסתו באוויר ובניגוד למזל"טים אחרים כמעט לא ניתן לשמוע אותו.
"הכלי הזה חשאי לגמרי" מציינת מפקדת פלוגת "רוכב שמיים" רס"ן הילה יפה. "למרות שהוא טס בגובה נמוך יחסית פשוט לא רואים אותו. הוא קטן המנוע שלו לא מרעיש והוא צבוע בצבע השמיים."
"רוכב שמיים" מסוגל להגיע לגובה של כעשרה ק"מ ולראות ברדיוס של 15 ק"מ ממקום מעופו. הוא יכול לפעול כמעט בכל מזג אוויר שכן הטיסה היא בדרך כלל מתחת לגובה העננים כך שעננות אינה משפיעה על פעולתו. וכך בתוך 15 דקות בלבד הוא כבר באוויר לפקודתו של המג"ד ויכול להגיע לכל מקום שיבחר. יש לו רק חיסרון אחד: הוא מסוגל לשהות באוויר שעתיים וחצי בלבד.

חבל בנג'י לשיגור המטוס
מפעילי "רוכב שמיים" הם לוחמים שנפלו מיחידות מובחרות או כאלו שעברו גיבוש מיוחד לאחר הגיוס לחיל התותחנים. הלוחמים עוברים טירונות קרבית של רובאי 04 ולאחר מכן קורס מיוחד להפעלת המזל"ט. בסיומו הם מסוגלים להפעיל את המטוס ולפענח תמונות מהמזל"ט בזמן אמת.
צוות מפעילי "רוכב שמיים" מונה לפחות שני חיילים. בגדודי חי"ר צמוד הצוות למג"ד ואילו בגדודי שריון הצוות מתמקם לעיתים מאחור במקום בטוח או בנגמ"ש שממנו מפעילים את המטוס הזעיר.
לכל צוות יש ערכה של "רוכב שמיים" ובה מערכת קרקעית הכוללת מסך עם מגש תפעול ועליו לחצנים ומערכת נוספת המורכבת משלושה מטוסים זעירים. אחד מהלוחמים אחראי להרכבת המטוס ולהמראתו באמצעות חבל בנג'י והשני אחראי לתפעולו מהקרקע.
הרעיון הוא לבחור נקודה בשטח שאינה נראית לעין ולהטיס את המזל"ט למקום שאותו בוחר המג"ד. ניתן להזין למזל"ט נקודת ציון שאליה הוא צריך להגיע או להטיסו באופן ידני באמצעות מגש הבקרה.
בנוסף ליכולתו לשיוט מרחוק בהוראת המפעיל הוא מאפשר טיסה עצמאית באוויר כשהצילומים מועברים בזמן אמת למג"ד בשטח.
למג"דים המפעילים את הכלי יש ערכת "גל ירוק" המורכבת ממקלט ומשעונים מיוחדים שבאמצעותם ניתן לצפות בתמונה שמעביר הכלי בכל רגע נתון. המצלמות שלו מאפשרות צילומים הן ביום והן בלילה. בסיום המשימה המזל"ט מגיע לעבר נקודה שנקבעה מראש בשטח כשהוא נוחת באמצעות מצנח וכרית אוויר.
המטוס הזעיר נוסה בצה"ל כבר במהלך מלחמת לבנון השנייה. בתחילה התוכנית היתה שחיל מודיעין השדה הוא שיפעיל את כלי הטיס אך בשל העובדה שבחיל התותחנים כבר היתה יחידה שעסקה בהפעלת מזל"טים הוחלט להכפיף את מפעילי "רוכב שמיים" אליה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/server/GetContent.asp?contentsrc=primitive&dochref=ITD%2F2010%2F01%2F29&entityid=Pc04301&pageno=43&chunkid=Pc04301&repformat=1.0&primid=Pc0430100&imgext=jpg&type=Content&for=primitive]

"רוכב שמיים."משמש את צה"ל בעוטף עזה במעצרים ביו"ש ובאימונים ברמת הגולן
בהמשך נוסה "רוכב שמיים" בביצוע מעצרים בשומרון וכן באימונים של כוחות יבשה שונים. הפעם הראשונה שבה ניתן היה לראות את המזל"ט בפעולה צבאית היתה לפני כשנה במבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה. במהלך המבצע היו מערכות מבצעיות מעטות יחסית של הכלי ולכן הוא צוות לכל חטיבה ולא לכל גדוד.
בסך הכל פעלו ב"עופרת יצוקה" ארבע מערכות של "רוכב שמיים."מאות גיחות שביצעו הכלים הללו במהלך המבצע הוכיחו יעילות אדירה בכל הקשור לאיסוף מודיעין. המידע שנאסף הציל חיים רבים הן של כוחות צה"ל והן של אזרחים בלתי מעורבים.
המידע שצולם על ידי המזל"ט סייע במהלך המבצע לתקשורת בין המפקדים לבין כוחות הלוחמים. המפקדים קיבלו תמונת מצב "ממעוף הציפור" בזמן שהמזל"ט מסוגל לטוס גם בגובה נמוך ולספק מידע איכותי במיוחד כמו הצצה אל חלון ביתו של מבוקש.
בצה"ל מציינים כי המזל"ט מקנה לכוחות יתרון חשוב שהמזל"טים של חיל האוויר לא מסוגלים לספק משום שבדרך כלל הם מעטים מדי ואינם עומדים ישירות לפקודתו של המג"ד. להסתכל מעבר לגבעה לדברי סא"ל סעדון ל"רוכב שמיים" יש יתרון לא רק במלחמה בשטח בנוי אלא גם במלחמה קונבנציונלית. "אפשר להסתכל באמצעותו מעבר לגבעה על יעדים של האויב ולדעת אילו כלים יש לו וכמה" הוא אומר.
אחת הביקורות על "רוכב שמיים" כמו על אמצעים טכנולוגיים אחרים שהצבא מכניס לשימוש היא שהמפקדים לומדים להסתמך על אמצעים אלו ומאבדים מיכולות הלחימה הבסיסיות. לדברי סעדון זה לא המצב. '"רוכב שמיים' הוא עוד אמצעי טכנולוגי. איתו או בלעדיו נשיג תוצאות בזמן אמת. הוא לא יבטל את היכולת הבסיסית הוא אקסטרה."
מאז מבצע "עופרת יצוקה" מספר מערכות "רוכב שמיים" שנכנסו לשימוש בצה"ל יותר מהוכפל. התוכנית היא להגיע למצב שבו לכל מג"ד חי"ר ושריון יהיה צוות ייעודי של מפעילי הכלי שאיתם הוא ייצא לפעילויות ולאימונים.
גם בימים אלו משמש "רוכב שמיים" את כוחות צה"ל שנמצאים בגזרת עוטף עזה שמתאמנים ברמת הגולן או מבצעים מעצרים ביו"ש. במהלך 2010 עתיד להיקלט בצה"ל מזל"ט גדול יותר לטווחים של עד 50 ק"מ המסוגל לשהות באוויר זמן רב יותר - עד שש שעות. מדובר במזל"ט השנ"י (שכבה נמוכה) והוא עתיד לשרת את מפקדי החטיבות ולאפשר להם לצפות בתמונה באיכות גבוהה. בתחילה יפעילו אותו כוחות מהגדוד של "רוכב שמיים" ובהמשך יוקם גדוד מבצעי נפרד להפעלת השנ"י.
עמוד 11 בתוך "ישראל השבוע"

http://www.idf.il/1489-12652-he/Dover.aspx

סוף סוף, אחרי חודשים ארוכים של שיגור כלי טיס לשחקים (וגם הרבה ניווטים על האדמה) הגיע מחזור נוב' 10 של יחידת "רוכב שמים" לסוף המסלול, מוכן להתחיל בעבודה. צוות "במחנה", אשר היה שם לצדו בטירונות, המשיך ללוות אותו כל הדרך אל הסיכה המוכספת - ושמע איך מפתחים מערכת יחסים אינטימית עם מזל"ט, ולמה הלוחמים כאן מבקשים הקפצות מיוזמתם

תאריך: 08/07/2011, 19:56 מחבר: רות סמיה, עיתון "במחנה"
יום שישי בערב, והמחסן הצדדי בעמק חפר, שהפך רק לאחרונה למועדון לילה מאולתר, מתמלא ברעש ובלחות. מעוך בין עשרות צעירים מיוזעים, עובד סמל ענבר גרא על צעדים שיתאימו לחדש של ביונסה, ותוך כדי שולח קריצה לסמל לביא קטנר, שנראה עכשיו מאושר מתמיד.

מרחק שלוש בנות בחצאיות ימינה נמצא מי שעד לפני יומיים היה מפקד המסלול שלהם, סגן חן פוצצי. בדרך כלל הם רגילים לראות אותו פוקד הוראות בקצב מהיר, אבל עכשיו נדמה שהוא בעיקר עסוק בלהחזיר לחיים צעדי ריקוד נשכחים משנות ה־90 - ועל הדרך להזכיר לכולם כאן מי הפז"מניק על הרחבה. הוא מתקרב אליהם עם חיוך גדול על הפנים, ואז מתלהב מעוד שיר שמתחיל להתנגן. זהו, המסלול הרביעי של יחידת "רוכב שמים" הסתיים, ואחרי שמונה חודשים אינטנסיביים בהם ליווה את החבר'ה האלה מדי יום, סוף־סוף אפשר לרקוד על זרי הדפנה.

בפעם האחרונה שפגשנו את הלוחמים האלה הם חתמו את תקופת הטירונות בגבעת התחמושת, והתרגשו לקבל ביחד עם כל מחזור נוב' 10 של חיל התותחנים את כומתת הטורקיז. אלא שמאז הם הספיקו לעבור הרבה: נפרדו מהפודרה בשטחי האש של שבטה לטובת הבית של היחידה בבסיס פלמחים של חיל האוויר, אמרו שלום ליחידות מיתר ומורן במסגרתן התאמנו, ופנו למסלול עצמאי שהוא רק שלהם. אבל לא רק זה - בתוך ארבעה חודשים הם נדרשו ללמוד איך להטיס ולתפעל את המזל"ט בשטח - ורק עכשיו אפשר לנשום לרווחה. "אחרי כזה מסלול, חייבים לארגן מסיבה טובה בשביל לחגוג כמו שצריך", אומר רב"ט עידן גולדשטיין, שקיבל את תפקיד יחצן המסיבה כמינוי משני, ואז מתפנה לרקוד. "אין ברירה, חייבים להכנס לקצב".

יחי הראבק הרוסי
בסיס פלמחים נשמע הרבה יותר טוב משבטה: פחות או יותר במרכז הארץ, במרחק יריקה מחוף הים - וגם בת"ש החיל אווירניקי יש בהחלט משהו מזמין. אבל עם כל כך הרבה דבש, העוקץ לא מאחר להגיע: הרגילה שקיבלו החיילים בסוף הטירונות מסתיימת בשבת מקוצרת, והאוטובוס שאוסף אותם מתל אביב אומר להם יפה שלום ליד הבסיס. למה רק ליד? פשוט כי מתברר שהביקור הראשון בביתם החדש נפתח עבור המסלולניקים במסע עלייה ליחידה. במהרה נדרשים החיילים לעלות על ב' עם ציוד מלא, ובמקום לבנות ארמונות בחולות החוף הצהבהבים, הם בעיקר שוקעים בהם עם כל צעד.

אחרי קבלת הפנים החמה הזאת מתוודעים החיילים לבסיס החדש - אבל המפקדים מבהירים להם שחבל שיתרגלו אליו כי הם לא הולכים לבלות כאן יותר מדי זמן, לפחות לא בשלב הזה. בהתחלה הם אולי יעברו כאן שיעורים שילמדו אותם על מטוס ה"סקיילרק" שהם נושאים על גבם ועל עקרונות התעופה הבסיסיים, אבל מהר מאוד הם כבר יצאו לשטח ויתחילו בשלב הראשון של ההכשרה: שיגורים.

"בפעמים הראשונות שאתה משגר מסבירים לך מה לעשות ואתה רק מסתכל מהצד", אומר סמל צליל שטורם. "בזמן השיגור יש דקה אחת שבה צריך לשמור על ריכוז, ואם אתה מספיק מרוכז אין שום סיבה שתרסק את המטוס. השיגורים הראשונים הם ממש כיפיים ונמרחים לאורך שעות, אבל אחר כך כבר מריצים עבודה".

אז איך העסק הזה עובד? המטוס מתחבר לכבל גמיש באורך של קצת יותר מ-15 מטרים, הנעוץ ביתדות לקרקע, והחייל המשגר אוחז בו בשתי ידיו ומותח את הכבל בצעדים אטיים לאחור. ברגע הנכון, אותו ילמדו החיילים לזהות בהמשך, הוא מרפה את האחיזה - והמטוס באוויר.

בישוב באזור הנגב המערבי, לא רחוק מרצועת עזה, מתקיים הדייט הראשון של הלוחמים עם המזל"ט. בעוד מספר חודשים הם יידרשו לשגר את המטוס גם באזור הזה, במטרה לספק מידע מודיעיני בזמן אמת לגדודי חי"ר, שריון ויחידות מיוחדות - אבל בינתיים זה רק אימון, וכדי לעזור להם לשבור את הקרח מגיעים לכאן גם נציגי חברת "אלביט", יצרנית הסקיילרק. הם צופים בחיילים המתחילים בשיגורים בזה אחר זה, ומשמשים הן כמדריכים והן כמרגיעים.
כשמגיע תורו של סמל נעם יניב, פניו משדרות חוסר שקט. "ברגע שהמנוע מתחיל לפעול, צריך להעיף אותו?" הוא שואל את החונך מ"אלביט".

"לא מעיפים", הוא מחייך אליו בחזרה, "משגרים".

יניב מרים את המטוס בזהירות ומתחיל ללכת לאחור. שרירי הידיים כבר רועדים מעט מהכבל שנמתח, אבל זה רק עוד צעד קטן ודי. רגל אחת נשארת יציבה בזמן שהשנייה מתרוממת מעט וחוזרת אל הקרקע בבעיטה, הכול כדי לראות לאיזה כיוון עפים גרגירי החול - עניין קריטי להמראה טובה.

"מנוע", הוא אומר לחונך כשהוא מרגיש בטוח, וזה לוחץ על כפתור קטן בתגובה. המנוע של המזל"ט מתחיל לפעול, ויניב לוקח נשימה עמוקה ומשחרר אותו. המראה חלקה, ושאר החיילים, הצופים מאחור, נושמים לרווחה. כולם, מלבד רב"ט דן אורקין, שהוא הבא בתור לשגר אותו. "יאללה, אורקין, תן לי קצת ר"ר", צועק לעברו המפקד, סמל דני גינסברג. "נו, קדימה, אתה יודע בכלל מה זה אומר?"

"ראבק רציני?" שואל החייל הנרגש. "קרוב", משיב המפקד בקריצה. "התכוונתי לראבק רוסי".

אי אפשר להתבלבל
מספר שבועות מאוחר יותר, כשברזומה של הקבוצה כבר רשומים עשרות שיגורים, מתמקדים הלוחמים במשימות מלאות ומורכבות יותר. הם עושים את זה בצוותים מבצעיים המורכבים ממפקד ומשלושה חיילים, המחלקים ביניהם את משימות השיגור וההטסה. בניגוד לחי"ר או שריון, כאן אין פק"ל קבוע - החיילים צריכים להכיר היטב את כל התפקידים כי הם מבצעים אותם ברוטציה, ואין מקום ליותר מדי העדפות. כך או כך, שרירי הגב מקשים על כולם באופן שווה: אחד הלוחמים סוחב תיק עם שלושה מטוסים, השני נושא את עמדת הטיסה והשלישי אחראי על ציוד אישי ואוכל - לא פחות חשוב, לא פחות כבד.

באחד מהתרגולים חוזרים החיילים למקום בו התחיל שירותם: שטחי האש של שיבטה הדרומית. הפעם הם מגיעים לכאן עם יותר פז"ם - וחשוב מכך, עם מזל"ט - וכבר ממש אי-אפשר לבלבל בינם לבין לוחמי התותחנים שאיתם התחילו את הטירונות. הרס"פ, סמ"ר גל אלגבה, משמש כמדריך הטיסה של הצוות המורכב מרב"ט חגי אלון, רב"ט עומר גדי, ורב"ט גיא סיטרוק. כולם מתוחים לקראת המשימה, כולם מנסים לשרוד את החום הכבד של חודש מאי.

"גובה תקין", אומר רב"ט אלון ומצמצם את עיניו. "גם המהירות תקינה".

"יפה", משיב לו סמ"ר אלגבה ומביט במסך.

ההמראה מתקדמת היטב, אבל את יתר חבריהם למסלול של אלון והאחרים מעניין כרגע משהו אחר. קבוצה הולכת וגדלה של לוחמים מתאספת סביב סגן מפקד המסלול, סגן תום פישר, שמראה להם בפעם המי-יודע-כמה כיצד צריכים לקפל את כרית האוויר שבתחתית המטוס. אחרי הכול, לצד שרירים חזקים וסיבולת לב-ריאה, הלוחמים האלה צריכים לפתח גם ידיים עדינות - וזה לא כל כך פשוט.

השעות עוברות, ולקראת הצהריים השהייה חסרת המעש בשטח מצליחה להטריף את החיילים - ובמהלך שנוי במחלוקת חלק מהם מבקשים, מיוזמתם, להיות מוקפצים. שני חיילים מתחילים לזחול על החול ולדלג מעמדה לעמדה, ותוך כמה דקות כבר מצטרפים מספר חברים נוספים. "למה הם עושים את זה?" תוהה רב"ט גיא זקן כשהוא מביט על חבריו.

"לפי העמידה הבטלנית שלך", משיב לו אחד המפקדים, "עוד רגע גם אתה מצטרף".

בזמן שהחבר'ה על האדמה ממשיכים להיאבק מרצונם באבנים השורטות, גם המזל"ט בשמים מחליט לעשות לעצמו חיים קשים. "אאוץ'", צועק רב"ט גדי ומתקרב לכלי הטיס שרק נחת. "זה לא נראה טוב". מבט קצר מגלה שהטיסה הזאת באמת לא נגמרה כמו שהצוות התכוון: הכרית שהייתה אמורה להיפתח כשכלי הטיס מתחיל להנמיך לא התנפחה, והנחיתה כולה דומה יותר להתרסקות. בדיקה מהירה של סגן פישר מגלה סוללה מרוסקת, כנף עקומה וגם סדק במערכת המצלמות שעל הכלי. את היקף הנזק אי-אפשר לאמוד בשטח ותחקור האירוע ימשיך מאוחר יותר, אבל זה לא מפריע ללוחמים פה לפתח מור"קים ששווה להעביר לדורות הבאים.

לא להישמע מסכנים
חודש לפני סוף המסלול, נודדים החיילים לבסיס בפיקוד הצפון. במשך שבועיים הם מתרגלים טיסות בנופי רמת הגולן, ואפילו מוצאים זמן כדי לקחת הפסקה קצרה מהמזל"ט ולחזור לשלב קצת יותר בסיסי בהכשרה - ניווטי לילה. "תזכרו שאם התבלבלתם בדרך אתם צריכים למצוא מקום בולט בשטח ולעלות אליו כדי להתמצא", אומר פוצצי ללוחמים בתדריך לפני היציאה. "אם אתם ממש אבודים תעלו מולי בקשר - אבל תעשו לי טובה, רק אל תישמעו מסכנים".

כמה שעות אחר כך, בעומקו של השטח החשוך, מתברר שהלוחמים עסוקים מדי בשיחות בשביל להתבכיין. הם מדברים על הכול - מזיכרונות ילדות רחוקים ועד לאחות השווה של אחד החברים - ולבסוף, מחוסרי אוויר מהשילוב בין ההליכה לפטפוט, מתקרבים כל הצוותים אל היעד.

הם בוחרים לפתוח בריצת ניווט קצרה במושב כפר קיש, בטוחים שאחריה יעלו לאוטובוסים וינוחו. אלא שרצונות חיילים זה דבר אחד והחלטות מפקדים זה דבר אחר - ומהר מאוד כולם כאן מתחרטים שלא לקחו כמה דקות כדי להסדיר את הנשימה לפני שהתמקמו במושבים.

"יאללה, לקום", מכריז הסגל אחרי רבע שעה של נמנום במזגן הממונע. "להסתדר, מהר". מבוהלים ומופתעים קופצים החיילים ממקומם ומנערים את חבריהם הנוחרים. הם יוצאים החוצה באטיות, ובעיניים עייפות מגלים מולם את הר תבור - רם, נישא וממתין רק להם.

עם מחסור ברור בשעות שינה, ויותר מדי ציוד על הגב, הם מתחילים בטיפוס ולא שוכחים להתמרמר על ההפתעה שרקחו עבורם הקודקודים.

רק כעבור שעה וחצי, כשבכיס השמאלי של חולצות ה-ב' ננעצת סיכת התותחן, נראה שבכל זאת הם השתכנעו שזה היה שווה. אחרי הירידה מהתבור נותרים לחבורה המגובשת הזאת עוד שלושה שבועות בלבד למסלול, ועם התחלתו של הסוף מרשה לעצמו הסגל לנצל את העובדה שמדובר ביחידה קטנה ומשפחתית, ולשים דגש גם על דברים שמעבר לטכניקה ולמקצועיות. טיולים על אזרחי בטבע לפני שסוגרים שבת, למשל, ואפילו ביקור משותף ביקב. אבל דווקא כשהאס"ק מתחיל להשתלט על האווירה, חופשת סוף השבוע האחרונה במסלול נקטעת על ידי טלפון קצר במוצ"ש שמבשר על הקפצה - והחיילים המופתעים קצת שבוזים. "הייתי במעיין בצפון, ותכננתי להמשיך לערב רגוע בבית עם חברים", אומר סמל טים נאלה. "פתאום אני שומע שרוצים שנבוא. מה אפשר לעשות?"

למרות התלונות, ההקפצה הזאת מתגלה כבעלת משמעות. מדובר, אחרי הכול, בשבוע האחרון להכשרה - וכל טירון כבר יודע שאין סוף מסלול בלי מסע. הפעם מדובר ב-40 קילומטרים של עליות, ירידות וזיעה - הרבה זיעה - בדרך לקבר דוד בן-גוריון בשדה בוקר. הלוחמים גומעים את הקילומטרים בנחישות ובלי יותר מדי תלונות, אלא שלקראת הסוף זה כבר נהיה כואב. "אני לא יכול לנשום", זועק רב"ט עומר גדי כמה קילומטרים לפני היעד, לא מתנחם בזריחה המתחילה להפציע מרחוק.

"יאללה, עומר, אנחנו כבר מגיעים", קורא לעברו אחד המפקדים. "אין דבר כזה לא יכול - אתה מסיים עכשיו מסלול".

פתאום, באמצע המדבר, שומעים החיילים המותשים קולות לא מוכרים שצועקים להם "קדימה" ו"יאללה". מתוך התעלה הצמודה מגיחים ברגע אחד כל לוחמי יחידת "רוכב שמים", ואיתם גם המדריכות ואנשי המפקדה, שהתכנסו לרוץ איתם את הקילומטר האחרון למסע, בסיומו יצטרפו למשפחה באופן רשמי. זעקות עידוד, צ'אפחות כואבות וסתם חיוכים הדדיים מתפשטים באוויר, ולפני ששמים לב - מחזור נוב' 10 כבר עומד ב-ח' האחרונה שלו ברחבת הקבר.

"זה כואב בטירוף", אומר רב"ט שון שחורי בזמן שהוא מחלץ כף רגל פצועה מהנעל הצבאית. "אבל לא נורא, הכול שטויות. העיקר שסיימנו מסלול".

לא רחוק ממנו עומד נאלה ונובר בתוך התיק. "שכחתי להביא עוד חולצה", הוא אומר בייאוש. "כולי רטוב, ולא ממים. זה לא הכי נעים. אבל יאללה - גמרנו".

אחרי שהורידו מעט את הדופק ומתחו את השרירים, הגיע הזמן לחלק הרשמי. "עד היום הייתם בקורס וזו מסגרת סלחנית", פותח מפקד היחידה, סא"ל אורי גונן, רגע לפני שהמפקדים מחלקים להם סיכת יחידה בצורת ראש של סוס עם כנפיים. "עכשיו אתם עוברים ממצב 'חניך' למצב 'לוחם'. אתם חלק מצוות, חבורה קטנה ומגובשת שיודעת לצאת מהיחידה ולבצע משימות עם אנשים אחרים. בכל זמן, בכל מקום"

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.17 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה