|
כתבה ישנה על מינוי הירש למפקד בה"ד 1 - אז הוא לא נחשב לכושל שבמפקדי צה"ל.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Cu1 שמתחילה ב "גל הירש, רוני אלשייך ופרשת מינוי מפכ"ל המשטרה 2015"
מחנך הדור
מחנך הדור
אלוף משנה גל הירש הולך לחנך את דור הקצינים הבא כמפקד בה"ד 1
חן קוטס-בר | 21.02.2003
בראשית החודש שעבר ערך מרכז אימון המפקדות (מרא"מ) של צה"ל תרגיל באוגדת יהודה ושומרון בפיקוד המרכז. התרחיש דיבר על מאות הרוגים ופצועים, חלקם מנשק כימי שהופעל נגד התנחלויות, פיגועי מיקוח, מבצעים לחילוץ בני ערובה, פציעה של יאסר ערפאת בקרב ברמאללה והטסתו למצרים, לקבלת טיפול רפואי. כל זה, על רקע מלחמה בעיראק והסלמה בצפון הארץ. "מדובר בתרחיש אפשרי, שיכול לקרות", אומר אלוף משנה גל הירש, עד לאחרונה קצין האג"מ של הפיקוד. "אנחנו חייבים לבנות יכולות כדי להמשיך ולהתמודד בצורה נחושה, יציבה ועקבית, במערכה בשטחים, כי הסיפור יהיה ארוך. אני לא רואה את הקצה שלו. כרגע אי אפשר לקרוע את המסך ולהגיד שיש מאחוריו אור גדול, או סיטואציה ורודה יותר".
בימים אלה עוזב אל"מ הירש את תפקידו. הקצין בעל הבייבי פייס, שזכה בראשית האינתיפאדה לכינוי "מכונת תקשורת", אורז בימים אלה את חפציו ונפרד מהזירה האינטנסיבית ביותר בצבא אולי, לטובת תפקיד הרבה יותר רגוע: פיקוד על בית הספר לקצינים של צה"ל, בה"ד 1. שש שנים היה הירש בחזית הלחימה בפיקוד מרכז; כקצין אג"מ באוגדה, כמפקד חטיבת בנימין ולאחרונה * בתפקיד קצין האג"מ של הפיקוד. משלב ביצוע ההסדרים המדיניים, דרך ההתלקחות בשטחים, מבצעי חומת מגן ודרך נחושה ועד להתמודדות הנוכחית. עכשיו הוא עוזב. לא מיואש, אבל הרבה יותר מפוקח. מציאותי, הוא אומר.
"שואלים אותי 'מה הפתרון?'", אומר הירש. "זו עת ללחימה, לא תקופה של פתרונות. אני לא רואה שום בצבוץ שמבשר על דרך אחרת, שהיא לא מערכה בשטחים בטווח הנראה לעין. אני לא רואה כרגע משהו שמביא לסיום הדבר הזה. יש לי הודעה לאזרח בישראל; האזרח בישראל צריך להבין, שבטווח הנראה לעין, אני, גל, שנמצא בסיפור הזה הרבה שנים ועשה כל מאמץ יחד עם קהילה שלמה במערכת הביטחון ובמערכת המדינית להתחבר למציאות אחרת, מודיע בזאת שאנחנו צריכים לאסוף כוח ולהמשיך.
"זה לא הולך להיות פשוט. זה לא נגמר, ועוד עלולים להיות לנו מבחנים קשים בתחום הביטחון האישי. אין לי ספק שהעובדה שהחלה לנוע עגלה של הסדרים בין העמים, ריסנה את הפעלת הכוח שלנו. נכון להיום אני יוצא מהזירה הפלסטינית כשברור לי שהסיפור שנתנו לו צ'אנס * סיפור של שלום, הידברות כמגמה, תהליך משותף שמביא אותנו לשלום, יציבות, להסדרה של מצב * לא נכון. עשינו כל מאמץ, צה"ל ומדינת ישראל כדי לבנות את הסיפור הזה, לבנות שלום, אבל הוא התפרק. בעיני. הפלסטינים כמערכת, כהנהגה * התפיסה שהם בן השיח שלנו * היא תפיסה שגויה. הצד הפלשתיני לא רק לא סיפק את הסחורה. הוא לא לקח את הצ'אנס שנתנו לו".
אז מה התחזית שלך, ל"מה יהיה"?
"מה, 'הלנצח נאכל חרב?' לנצח גדול עלי, אבל בטווח הנראה לעין כן. כן".
מדברים ומתכוננים
הירש (39), נשוי ואב לשלוש בנות, נולד וגדל בערד. בגיל ארבע עשרה, החליט שהוא בוחר בקריירה צבאית. הוא עזב את הבית ועבר ללמוד בפנימיה הצבאית בגלילות. בהמשך התגייס לסיירת צנחנים. עשה מסלול מלא בחטיבה האדומה, כולל פיקוד על גדוד 202. הוא פיקד על יחידת העילית שלדג משך שלוש שנים, בסופן יצא ללמוד מינהל עסקים. כשסיים, החל ה"רומן" שלו עם השטחים. בשנת 97', מונה להיות קצין האג"מ של אוגדת יהודה ושומרון. במסגרת הזו, לפני שש שנים בדיוק, נפצע באורח קשה מהשלכת סלעים על מכוניתו סמוך לביר זית. עד היום יש לו 59 אחוזי נכות צמיתה. הירש לא יכול היה לתפקד משך שנה. אחר כך קם ממיטת חוליו בבית החולים, וכעבור חמישה ימים כבר חזר לצבא, כנגד כל הסיכויים, הפעם לפיקוד על חטיבת בנימין.
"מרגע שהייתי מסוגל להפעיל נשק, לכתוב ולחבק", הוא אומר, "בעיני חזרתי לכשירות מלאה. היה לי ברור שאני חוזר לצבא. מעבר לרצון לחזור לחיים, היה קסם מיוחד בלקחת חלק בתהליך מדיני עם הפלסטינים. לעשות שלום נראה לי מיוחד במינו".
למרות שזה לא קרה?
"לא. בשבועות הראשונים, כשחזרתי מבית החולים, הבחנתי בזה שבצד הפלסטיני אין עם מי לדבר. כבר היה ברור שהסיפור הפלסטיני, המיתוס הפלסטיני להקמת מדינה, לא יוכל להתממש בלי דם ואש". בניתוח לאחור אומר הירש שמרבית שנתו השנייה כמח"ט בנימין, עד פרוץ האינתיפאדה, אופיינה בעיקר בשניות; גם מיישמים את ההסדר המדיני, גם מדברים עם הפלסטינים, וגם מתכוננים בצורה אינטנסיבית ללחימה. עמדות קרביות שמסר בהסכמה אז, כבש אחר כך, בלחימה קשה. באותה תקופה, הוא אומר, החל אצלו תהליך של סדק. בהמשך, המושגים הפכו בהירים יותר ופעילות צה"ל כצבא היתה ליותר מובהקת.
"היו לי אינספור רגעים קשים מאז תחילת האינתיפאדה", אומר הירש, "אבל את עשיריות השנייה בהן הפלסטינים פותחים עלי באש בפעם הראשונה בצומת איו"ש, לא אשכח. אני זוכר שאמרתי אז למח"ט הפלסטיני 'אתם יורים עלי', הוא אמר לי 'אני יודע'. אמרתי לו שוב 'יורים עלינו', והוא אמר 'נכון, זה יצא משליטתי'. זאת לא היתה הפעם הראשונה שירו עלי בחיים, אבל זו היתה עשירית שנייה שהיא רגע היסטורי, משהו שלא שוכחים".
וההתחלה של מבצע חומת מגן, אחרי הפיגוע במלון פרק?
"הייתי אז בבית, בליל סדר. ברגע ששמעתי על הפיגוע, קמתי ונסעתי לפגוש את איציק איתן (אז אלוף פיקוד מרכז, ח. ק. ב) בקריה. הכל כבר היה מוכן. עבדתי על חומת מגן שמונה חודשים מראש. יצאתי משם ונסעתי למפקדת הפיקוד. היה לי ברור ש'פרק' מהווה חציית סף, שאנחנו הולכים למשהו אחר. כמי שאחראי אז על לתכנן, להכין, ליזום כל נושא מבצעי בפיקוד, שמתי על השולחן את 'שדה אחר', שם התכנית המקורי של חומת מגן".
וגם נתת את השם "חומת מגן".
"כן. התקשרו אלי מחדר המלחמה ואמרו 'גל, צריך שם למבצע'. אמרתי 'תמתינו'. הייתי חדור בתחושה מאד עמוקה של היסטוריה, של הגנה על המולדת, המדינה שלי. זכרתי את המילים מהשיר של חיים חפר 'בין גבולות'; 'למך ולזקן * אנו פה חומת מגן'. אמרתי 'חומת מגן'".
מגננה ומתקפה
הוא זהיר, הירש. מתנסח ברהיטות, לוגי. מגע צמוד מדי עם כלי תקשורת מקומיים וזרים בראשית האינתיפאדה, כמסבירן צה"לי, תחילה בתפקידו כמח"ט בנימין ואחר כך כקצין האג"מ של פיקוד מרכז, הפכו אותו לדיפלומט. למרות שיצא לו בצבא שם של קצין מבריק, פקודיו מעריצים אותו, יש שמותחים ביקורת על הקו בו הוא דוגל, בכל הנוגע לפעילות צה"ל בשטחים; הכרעה מצטברת במקום הכנעה חד משמעית, העדפה של מגננה ומניעת הסלמה על פני יתר התקפיות. נדמה לעתים שהזהירות שמאפיינת את הירש בראיון העיתונאי, מתאימה לו גם בתחומי חיים אחרים. הוא, דעתן ועיקש, יגיד מן הסתם שמדובר בריאליזם לשמו.
"אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה מיוחדת", אומר הירש. "נתנו מהלומה לצד הפלסטיני, יצרנו מציאות מבצעית ביטחונית חדשה שמשמעותה שליטה ביטחונית בערים הפלסטיניות על פי צורך, וכעת אנחנו הולכים ומבצעים שינוי מרחיק לכת בעולם ההתמודדות שלנו מול הפלסטינים; הגדר הביטחונית. עדיין לא מדובר בפתרון הרמטי. גם בגלל שאין היום תקציב לבנות את כל הגדר. הגדר תיתן מענה, לא פתרון".
שוב, מדובר במגננה.
"אני חושב שאנחנו נמצאים בהתקפה. היתה מולנו מערכת פלסטינית, יישות מדינתית עם כוחות מזוינים, נגועים כולם בטרור. את המערכת הזו הכרענו. עכשיו אנחנו מתמודדים עם המוטיבציה, הידע והחומר. אלה קיימים בשטח כל הזמן. האתגר שלנו הוא להגיע למצב שבתודעה הפלסטינית תהיה הכרעה מצטברת, תודעת כשלון שלא מנצחים אותנו בכוח".
מדוע הכרעה מצטברת ולא הכנעה חד משמעית?
"כי זה טיבו של עימות מוגבל. אתה מוגבל בהפעלת הכוח שלך. אנחנו לא מרשים לעצמנו להיכנס פיזית להרפתקאות של שימוש באמצעים שלא רלבנטיים לסוג כזה של עימות, ויגרמו נזק גדול מדי". לאחרונה יש יותר ביקורת על פעילות צה"ל בשטחים; מותם של שלושת הלוחמים בצומת הכבשים למשל, שעמדו שם לבד, העלה טענה שאנחנו מציבים רסיסי כוחות. "חד משמעית, לא מדובר ברסיסי כוחות בשום מקום. שלושה לוחמים ישראלים בצומת זו עוצמה מבצעית לא רגילה. גם לוחם ישראלי בודד. המספר לא רלבנטי. על כל מקרה דוגמת צומת הכבשים, יש מאות מקרים אחרים בהם כוח מזהה את היריב ומשמיד אותו, אבל זה כבר שקוף לציבור. הלוחמים האלה היו חלק ממערך שלם שנפרש. אם הייתי מעמיד שם פלוגה, היו לצלף הפלסטיני פשוט שמונים מטרות, ולא שלוש. מעבר לזה, שהפעולה בקבוצות קטנות, בחשכה, בסמוי, היא חלק מהתמודדות שלנו מול איום וגרילה".
הורים שכולים שילדיהם נהרגו לאחרונה בשטחים, דיברו על תחושה של "מטווח ברווזים".
"זה מרגיז אותי. ביטוי מיותר. הוא לא נכון וגם מוציא מההקשר את הגישה המבצעית שלנו, כאילו יש מלחמה בשטחים, ובכל מיני מקומות עומדים ברווזים שמחכים שירו בהם. זה התחיל עם קבוצת מתיישבים, שעשתה מטווח ברווזים בדרך לרמאללה, ויצרה איזושהי תודעת ברווזות, שהיא סימפטום של חולשה. כאילו שתמיד בלחימה ידך על העליונה, כאילו שתמיד בלחימה אתה מוגן. זה לא נכון. אני לא הייתי מוגן כשתקפו אותי ליד ביר זית. פגעו בי קשה, כמעט הרגו אותי. אז מישהו יכול להגיד 'גל נסע שם והיה במטווח ברווזים והפלסטינים פגעו בברווז', אבל זאת דרך הסתכלות בעיניים של מסכנות ותבוסתנות. זו דרך הסתכלות לא מקצועית ומנותקת מההקשר. אנחנו לא שולחים אף לוחם למשימות ברווזות".
אמירה ומסר
כמי שעשה את המסלול שלו בצנחנים, שאף הירש לסיים תפקידו בפיקוד המרכז, ולקבל את הפיקוד על החטיבה האדומה. זה לא קרה. תחילה נבחר לתפקיד אל"מ דרור ויינברג ז"ל. כשויינברג נהרג, על ציר המתפללים בחברון, נדמה היה שהסוגיה נפתחת מחדש, אך הירש לא קיבל את התפקיד. הרמטכ"ל, אומרים, אמר לו כבר בקיץ שהוא שולח אותו לבית הספר לקצינים בגלל הצורך להכשיר את הקצונה העתידית של צה"ל לעימות מתמשך עם הפלסטינים.
"נכון שרציתי להיות מח"ט הצנחנים", הוא אומר. "חשבתי שזה מסלול טבעי לי, כצנחן, וחשבתי גם שזה יהיה, אבל בפועל הרמטכ"ל שלח אותי למשימה אחרת".
נעלבת?
"התקוממתי. לא כנגד בה"ד 1. הנושא של בה"ד 1 עמד על הפרק כבר לפני שמוניתי לקצין אג"מ של פיקוד מרכז.
"מה שהיה ביני ובין הרמטכ"ל בחדר, זה בינינו אבל בלי ספק, העניין שחשוב לו שאני אהיה בבה"ד 1, וההחלטה שלא אפקד על חטיבת הצנחנים בגלל זה * יש מאחורי זה אמירה. אני חושב שכשהרמטכ"ל שולח אותי להיות מפקד בית הספר לקצינים, הוא מבין איזה קצינים ייצאו לו משם. בעיני, קצין במדינת ישראל צריך להיות גם איש מקצוע, וגם בעל תפקיד לאומי. קצין ישראלי. כי אנחנו מדינה בהקמה, עדיין. לא בונים מדינה כזאת בחמישים שנה. היו לי שיחות ארוכות על הסיפור הזה עם הרמטכ"ל. דיברנו, הוא שלח אותי לחשוב על בה"ד 1, נסעתי הביתה באישון לילה וניהלנו התייעצויות, רעייתי ואני, עד אור הבוקר, והחלטתי שכן".
ואחר כך, כשדרור ויינברג ז"ל נהרג?
"כשדרור נהרג, הגעתי לשטח מהבית בשלהי הקרב. כעבור ארבע שעות כבר הודעתי לאלוף פיקוד מרכז שאחליף את דרור בחברון. אמרתי שחברון צריכה מח"ט. וזהו. כעבור מספר שבועות, היו לי שוב שיחות עם האלוף והרמטכ"ל ונאמר לי, על הדרך, 'שתדע, שמח"ט חברון זה חגי, והוא גם יהיה מח"ט הצנחנים'".
וזאת היתה אכזבה?
"היתה אכזבה, אבל לא היה שבר. היתה אכזבה ומיד אחריה ההבנה שיש משימה מאד רצינית".
בכל זאת, אומרים שאילו איתן היה עדיין אלוף הפיקוד, התפקיד של מח"ט הצנחנים היה נמסר לך.
"אני יודע שאומרים. אני גם יודע מה חשב איתן. אני יודע, אבל אני לא בטוח. כי גם לרמטכ"ל היתה פה אמירה. איתן, עוד לפני שהגענו לדיון בו שמים את כל האנשים מול כל התפקידים, זה נכון שידעתי שהוא תכנן שאהיה מח"ט הצנחנים. אבל בסוף בוגי אמר את הדברים שלו".
מותו של ויינברג ז"ל בקרב בחברון, עורר שאלות בסוגיית ה"אחרי", גם בקרב מפקדים, בוודאי של מפקדים בדרגת מח"ט, והמחיר שאנחנו משלמים על זה. מה מזה תנחיל בבה"ד 1?
"אני חושב שמפקד קרבי, ודאי מח"ט מרחבי, שהוא מכיר הכל בגזרה שלו, כשיש לו אירוע כזה, והוא יודע שיש נפגעים, יש תקרית, הוא קודם כל נע לשטח ויוצר מגע, ואם צריך שהוא יהיה ראשון * אז הוא יהיה ראשון. אין פה שאלות. אין לי בעניין הזה שום סימני שאלה, והעלאת התמיהות האלה תמוהה בעיני".
מה לגבי מיגון, אמרו שדרור ז"ל היה נגד מיגון יתר, שכשהגיע לחברון, הורה לחיילים ללכת משך שבוע עם כומתות במקום עם קסדות?
"אני לא מכיר את השיקולים שעמדו בפני דרור כשעשה את זה. אני יכול לומר שאני עצמי, כמח"ט, נתתי כל מיני החלטות שקוממו עלי אנשים. כשאת שואלת את קצין האג"מ של פיקוד המרכז שאלות בנושא מדיניות המיגון ומדיניות ההסתערות, אני יכול להגיד שעל פי הערכת המצב, אנחנו מקצים אמצעי מיגון, כך שתמונת המיגון תהיה מקסימלית. מה שזה אומר זה, שלא בכל מקום חיילים ממוגנים, תקשיבי טוב, אין לנו מיגון לכולם".
בגלל תקציב?
"לא רק. לא בכל מקום נכון לנו המיגון. קחי לדוגמא שכפ"צ קרמי. קשה מאד להילחם עם זה".
דווח גם שהורה של אחד ההרוגים בצומת הכבשים קנה לכל הפלוגה של בנו אפודים, לפני שנהרג.
"אני לא מכיר את הסיפור, אבל לא צריך".
יש?
"יש את מה שיש. אם צריך לקנות את זה, למה שלא יקנה גם עוד מקלעים ונגמ"שים? הנקודה היא שלצה"ל יש את מה שיש לו, ואני חושב שעשייה מסוג זה היא לא נכונה. ממעורבות של הורים, זה הופך להתערבות. זה לא נכון. לצה"ל יש את מה שיש והוא עושה הערכת מצב".
בקרוב יתחיל הירש את התפקיד שלו בבית הספר לקצינים. ולגבי ההמשך, הוא לא מתכוון לפרט את תוכניותיו. "השיבוץ לבה"ד 1 הוא אמירה ומסר, ואני מניח שיש לו גם עתיד. עם זאת, כל תפקיד שאני עושה, אני מתייחס אליו כאל מלאכת קודש. זו תמצית חיי".
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 31-08-2015 בשעה 14:34.
|
ראשי
צ'אט
25-08-2015, 20:27
A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph
, כיהן במהלך שירותו הצבאי בין היתר כמפקד שלדג. תחת פיקודו זכתה היחידה בשני פרסי רמטכ״ל וצל״ש יחידתי על תעוזה במבצעים עלומים. ב־2005 מונה למפקד עוצבת הגליל וקודם לדרגת תת־אלוף. הירש פרש מצה״ל על רקע ביקורת קשה שספג בתום מלחמת לבנון. לאחר שחרורו, הקים את חברת הייעוץ הביטחוני דפנסיב־שילד והיום הוא שותף בה עם עודד ודרור שחנאי.
מצב כלאיים
