מה זה מוות? מה מרגישים כשמתים? האם יש משהו אחרי המוות?

רק דבר אחד וודאי בחיים – בסוף מתים. עד היום לא היו יוצאים מן הכלל. אבל האם המוות הוא סופה של המודעות? סוף הקיום? או שמא זו רק נקודת מעבר לקיום אחר? לחיים שלאחר המוות?

שאלות אלו הטרידו את מנוחת האדם משחר ההיסטוריה. סיפורים על רוחות רפאים, תקשורת עם המתים, ביקורים בעולמות שמעבר, חוויות של עזיבת הגוף, ביקורי שדים וכד' – מהווים חלק מכל תרבות.

בשנים האחרונות, עם התפתחות הרפואה, יותר ויותר אנשים חוזרים ממצב של "מוות קליני" לחיים. חלקם מספרים על חוויות מדהימות שחוו בזמן שהרופאים ניסו להחיות אותם: אנשים מרגישים כי הם עוזבים את גופם, רואים דמויות של אנשים שמתו, חשים תחושות מיסטיות עמוקות של אושר וידע אינסופיים ושל אחדות עם היקום, שומעים צלילים וקולטים מסרים, וכל זאת באופן צלול ואמיתי יותר מכל חוויה מציאותית רגילה.

עבור רבים מהם חוויה זו מספקת הוכחה חד משמעית לקיום עולם שמעבר, ומשפיעה על המשך חייהם באופן עמוק ביותר.

מה פשר החוויות הללו? האם הן חלק מהחיים, טעימה מהמוות? חוויות מהמעבר בין חיים למוות?
האם הן פרי מוחנו בלבד או חוויות ממסע כלשהו של המודעות אל מחוץ למוח ולגוף? כלומר, האם התודעה יכולה להתקיים בנפרד מהמוח/גוף? האם התודעה יכולה לשרוד את מות המוח והגוף?

שלא במפתיע, התחום מוצף בסיפורים, אנקדוטות, ספקולציות, תאוריות, אג'נדות דתיות, מידע מחקרי, סקרים, דעות ושמועות. הגבול בין נתונים מחקריים לבין ספקולציות פרועות, בין מציאות לפנטזיה – גבול זה מטושטש אולי יותר מאשר בכל תחום אחר.

למזלי, היו כבר לפני אנשים שסקרו את הנושא מזויות שונות. שילוב המידע מסקירות אלה, סידור ועריכה קדחתניים וכמובן תרגום של כל החומר לעברית, הניבו את סדרת הכתבות שאביא לפניכם.

אתם מוזמנים לצאת למסע עכשיו! ==> http://wp.me/p1K6uX-pg

לך תדע אילו הזיות אתה יכול לראות כאשר המוח שלך מאבד את רמות החמצן והתאים האפורים מתחילים למות?
הזיות ויזואליות, בעיקר של מנהרה עם אור, או קוליות נשמעות לי כמו אפשרות סבירה לחלוטין...
כמו הדברים ההזויים לפעמים שאתה יכול לראות מתוך חלום כאשר התת מודע שלך משחרר ערבוביה של אותות, כך גם כשהמוח מתחיל למות...

בנוסף, עם כמות הספרות בנושא, קשה מאד שלא לשאול את השאלה האם אותם האנשים בסה"כ אומרים את מה שמצופה מהם להגיד וחוזרים על דברים שהם קראו ושמעו על חוויות של קרבה למוות...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אתייחס לדברים רבים ממה שאמרת בכתבות ההמשך.

המוח שלנו יוצר אשליות גם במצבים נורמליים לחלוטין.

"שיתוק בשינה" הוא סינדרום די נפוץ, שנגרם כאשר אדם עובר למצב של ערנות חלקית בזמן שלב ה REM של השינה. האדם מודע חלקית לסביבתו, אבל הגוף שלו אינו מגיב רצונית. זה גורם להתקפות פניקה שמתבטאות בהזיות מוחשיות מאד. הרבה אנשים מתארים לחץ על החזה, ובהרבה מקרים מתארים תחושה של איום קיומי וחרדה לחייהם, בשל נוכחות של מכשפה או שד או חיה או ישות מאיימת אחרת בחדר. העניין מסתיים כשמתעוררים ממש.

המטען התרבותי מעצב באופן לא מודע את ההזיות ולכן אנשים בני תרבויות שונות יראו הרבה פעמים הזיות שונות. סיפורי פולקלור מזינים את ההזיות הללו, ואלה כמובן מזינות חזרה את הפולקלור, אבל כמעט בכל תרבות יש התייחסות לסינדרום. סביר שההזיות של אנשים על ערש דווי הן דבר דומה.

מי שמתעניין יכול לערוך חיפוש על sleep paralysis

אכן נכון.
כתבתי על זה כאן:
http://wp.me/p1K6uX-6Q

המוות זהו הסוף המוחלט ואין שום דבר מעבר. כל האנשים שרוצים להאמין אחרת זו זכותם ואני מכבד זאת, אך לדעתי מי שבוחר להאמין אחרת הוא פשוט בוחר לברוח מהמציאות. לבחור במה שנוח וקל להאמין. כי קשה, קשה לתודעה האנושית , לאדם האינטליגנט שמודע לקיומו בצורה מדהימה להבדיל משאר בע"ח בכדו"א, להפנים שיום אחד התודעה שלו תפסיק להתקיים וכל מה שיישאר ממנו זה סעודה לרמשים.
אך מה לעשות, זו המציאות. יש להכיר בה ולא להתכחש אליה.
תהנו מכל יום שאתם עם שני רגליים על הקרקע, בריאים ונושמים אויר חופשי של חיים בכוכב היקר הזה. תנצלו ותפיקו את המיטב ממכם ומהמתנה הכה חד פעמית ויקרה מפז הזו שניתנה לכם ואל תבזבזו זמן יקר על זוטות.

אתמול שהעברתי משמרת לילה הגיע אליי אדם נחמד שחזר בתשובה החל ופרש לי את משנתו בנועם על השקפת עולמו. לא פחות מ45 דק' של הרצאה.. בדקתי על השעון
הוא אמר לי שלדעתו החיים האלו הם רק פרוזדור ואין טעם להשקיע בהם יותר מדי מלבד ללימוד תורה ומצוות. שכל דבר שאנחנו עושים נבחן למעלה כל עת ויהייה לנו כאבן מידה שנמות. המוות כדבריו, לא מפחיד בכלל כי הוא רק נקודת המשך. נקודת מעבר לשערי גן עדן. הוא דיבר על כך שהוא איננו מבין את אחיו היהודים החילונים שמבזבזים זמן יקר על מכוניות, נשים, אהבה, בניית קריירה והפקת הנאה למען עצמך. הוא והסביר לי בנימוס שאהבה צריכה להיות רק למלכנו שבשמיים והקריירה שצריכה להיבנות היא השכר שנקבל בגן עדן מלימוד תורה.

כמובן כששאלתי אותו איך קרה ובתור אדם שהיה חילוני גמור שאפילו לא הלך לבית הכנסת ועשה קידוש בשישי, הוא החליט לחזור בתשובה כך לפתע באמצע חייו ולשנות את כל אורך החיים שלו בצורה כה קיצונית, קיבלתי את התשובה לה ציפיתי של : "הייתי על סף מוות וניצלתי"..
ברגע שזה קורה לבנאדם,לך תשכנע אותו שאין עליו השגחה אלוהית..

מבחינתי זה פשוט חבל שהוא חושב ככה. חבל שהוא מבזבז זמן יקר בלימוד תורה ואורח חיים קשה ומוגבל מאוד בחייו הקצרים והשבריריים שאותם לא יוכל לקנות בחזרה ביומו האחרון.
לחיות בראייה שהחיים האלה לא משמעותיים ומשמשים רק כפרוזדור. לחיות ולהעביר את רוב זמנך היקר על לימוד תורה ואורח חיים דתי שברגע האמת שתגיע שעתך , לא יעזרו לך במאומה, זה פשוט ביזבוז עצוב מבחינתי של המתנה הזו שניתנה לנו ושמה חיים.

ציטוט:

המוות זהו הסוף המוחלט ואין שום דבר מעבר

אתה בטוח בזה כי? בדקת את זה אמפירית?
יש כ"כ הרבה דברים שאנחנו לא יודעים, שעדיף להודות בחוסר הידיעה ולהישאר פתוחים לאפשרויות שונות.
אני לא מ-א-מ-י-נ-ה שיש משהו אחרי המוות, אבל אני לעולם לא אקבע את זה בכזאת רמה של ודאות.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

אך על מוות? אין פה שאלה בכלל. עקב תחום העיסוק שלך את יודעת יותר טוב ממני שהמוות הוא הסוף המוחלט בהחלט. מעבר לזה, אני לא צריך להוכיח כלום. מי שטוען את הטענה ההזויה סליחה, וחסרת כל ביסוס שהמוות הוא לא סופי נטל ההוכחה הוא עליו. מי שטוען שמכל הצחנה והריקבון הנוראי של הגופה שלנו יוצאת לה רוח שמיימית (נשמה) וממשיכה את קיומנו נטל ההוכחה הוא בהחלט עליו.
ביום שקספר יעלה מקברו ויוכיח לנו אחרת אני מבטיח לרוץ ערום באטדיון בלומפיד עם קעקוע גדול על הישבן "אני אדיוט ובור - אל תקשיבו לי". ובחיי שאני יקיים את ההבטחה הזו.
את באמת שואלת אם זה נבדק אמפירית? נו באמת.. מי כמוך יודעת כמה נבדקה גופת האדם מהרגע בו כל המערכות קרסו וחדלו לקיים אותה ועד גרגיר האפר האחרון שנשאר ממנה מכל כיוון.

סלח לי, אבל אתה טועה. גם העיסוק שלי לא מוכיח דבר. בטח לא אם יש משהו או אין אחרי המוות. אחרי הכל - איש לא בדק וחזר לספר. אלו שמתו מוות קליני ושבו לחיים מספרים סיפורים די דומים, אבל נתקלים בענני סקפטיות.

דבר אחד ויחיד הוא בטוח - המוות הוא הסוף המוחלט בהחלט של הקיום הפיזי שלנו. המערכת הפיזיולוגית שקרויה גוף האדם חדלה מלתפקד והמוח מפסיק לעבור אקסיטציות עצביות. מתוך זה להניח שאין בנו "רוח"? אני לא מתיימרת אפילו לנחש. אני אסתפק בלהגיד שאין לי מושג.

מצד אחד - באמת יכול להיות שאנחנו אוסף גנים שמשתמשים בריאקציות ביוכימיות שנקראות חיים על מנת לשכפל עצמם ולהשאר קיימים.
מצד שני - אולי יש בנו משהו מעבר? אולי לא סתם האדם הוא היצור התבוני ביותר עלי אדמות?

יש מגוון אמונות - אחת מהן היא שאין דבר אחרי המוות. אמונות אחרות מאמינות בנפש אחת גדולה שחלקים ממנה יורדים לגוף גשמי, או שנפש נחצית לשניים ומשתכנת בזכר ונקבה, או שמאמינים בגלגול נשמות. יכול ליהות שהכל זה מנגנון הגנה מפני העצב שבאיבוד אדם קרוב. מצד שני - לך תדע...

אתה קובע משהו כאקסיומה, מבלי שיש כל הוכחה לכך. ודאי שאם אתה כ"כ בטוח בעצמך אמורה להיות לך הוכחה.
אף אחד לא חייב להוכיח דבר. אבל אם הוא לא מוכיח - שלא יבוא בקביעות אקסיומטיות...

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

שוב אתה עושה זאת, אז אכתוב לך בפעם השלישית: יש הבדל מהותי בין שלילה ובין העברת נטל ההוכחה. שלילה דורשת הוכחה משל עצמה.
אינך טוען "אין שום סיבה להאמין בחיים לאחר המוות", או "קיום הרוח מוטל בספק רב" (טענות לגיטימיות לחלוטין), אלא פוסק נחרצות "המוות הוא הסוף המוחלט", ובכך אתה בהחלט מטיל את ההוכחה על עצמך.
איני מבין מדוע את חש מחויבות להיות נחרץ.

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

אני אסביר (בפעם המיליון, אבל לאו דווקא לך).

מסיבות שונות ומשונות (כולל ההשפעות של ה-enlightenment, ההצלחה הרבה של המדעים לייצר טכנולוגיות מרשימות ומועילות מאוד, ועוד) אנשים רבים מחזיקים בתפישות שאפשר לסכם בערך כ"מדע זה טוב; לא-מדע זה רע" ו"מה שאפשר להוכיח נכון; מה שאי-אפשר להוכיח לא נכון". זה שהתפישות הללו סותרות אחת את השניה לא מפריע לאנשים האלה יותר מדי, ואפילו זה שהן מופרכות לוגית בפני-עצמן גם לא ממש מפריעה להם.

הדברים האלה הפכו לדת דוֹגמתית חדשה, והניסיון להתווכח איתן מועיל בערך כמו הניסיון להתווכח עם כל דוֹגמה.

אפשר לראות המון דוּגמות לזה.
יכול להיות שאתה מביא מיליון עדויות מחזקות לטענה מסוימת, מיליון אנשים ניסו להפריך אותה ולא הצליחו, אבל איזה גאון יטען מולך "תוכיח לי שזה כך". אז מה אם אי-אפשר להוכיח טענה למקרה הכללי כשהדבר היחיד שעומד לרשותך הוא אוסף סופי של מקרים ספציפיים?

אותה סיבה גורמת לאנשים לסרב להגיד "לא הוכחת את טענתך, ולכן אני ממשיך כרגיל", כי טענה כזו מבוססת על כך שהעדר הוכחה לטענה הוא מצב לגיטימי, אלא שבהינתן העדר הוכחה לטענה מסוימת, אין שום סיבה לפעול בהתבסס על הטענה (הבלתי-מוכחת). אנשים רוצים להרגיש שמה שהם עושים מוצדק מבחינה אבסולוטית (בהתבסס על אותן תפישות מלמעלה). הם מרגישים שהם מוכרחים לטעון שהם לא ממשיכים כרגיל, כי אף אחד לא הוכיח שעדיף לעשות אחרת, אלא טוענים שיש להם הוכחה לכל דבר. כי אחרת, הם ממש בעיה - היעלה על הדעת שאדם יעשה משהו בלי הוכחה שזה נכון/עדיף?!

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

מה חבל? ממילא כשהוא מת - הוא מת, וזה הסוף.
זה לא שאם הוא ילמד תורה פחות וישחק גולף יותר זה יתן לו משהו לטווח הרחוק.
בטווח הרחוק - כולם מתים, ולכן שום דבר לא משנה, ושום דבר לא חבל.

מה בכלל הטעם ב"מתנה הזו שניתנה לנו ושמה חיים"? מה היא בכלל שווה?
תחשוב שהייתי מסדר לך את ג'וב חלומותיך, מה שאתה רוצה... ואז אחרי 20 שנה הייתי אומר לך להחזיר את כל הכסף שצברת ומוחק לך את הפנסיה? ממש תודה רבה על המתנה היית אומר לי, אני בטוח...


נ.ב.
"כשמתים". לא "שמתים".

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

כבר כתבתי לך זאת פעם, בדיוק בנושא הזה, שיש הבדל מהותי בין שלילה ובין העברת נטל ההוכחה
שלילה דורשת הוכחה משל עצמה, ומכאן שבכדי לפסוק חד־משמעית ש־"זהו הסוף המוחלט" ו־"זו המציאות" אדם מטיל את ההוכחה על עצמו, ולמה לו לעשות זאת?
למה לא פשוט לומר: "אין שום סיבה להאמין בכך", וזה בהחלט יספיק.


מעבר לכך, אני לא מסכים עם הגישה של "הוא מבזבז את החיים שלו", זו גישה די שחצנית לדעתי, שמאחוריה ההנחה ש־"הדרך לנצל את החיים היא באופן שאני רואה לנכון".
גם אם אין חיים לאחר המוות, זה עדיין לא אומר שאלו שמאמינים בכך מבזבזים את זמנם
הרי אם הדרך היא העיקר, כי היא כל מה שיש והיעד הוא אותו היעד לכולם, אך הם נהנים מהדרך שלהם, אז מי אנחנו שנפסוק שהנסיעה שלהם הייתה לחינם רק כי המסלול שלהם שונה?

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

"נהנים מהדרך"? זו גישה אופטימית למדי.. יותר מדוייק לומר "מעדיפים את דרך הזו מסיבות כלשהם". הנאה היא רק סיבה אחת לבחור מסלול חיים.

https://www.youtube.com/watch?v=0HRGczvZINQ&noembed

היינו־הך.
רציתי בהתחלה לכתוב "מבסוטים מהדרך שלהם", הכוונה היא שהם שלמים אתה.
ה־"הנאה" היא מעצם הבחירה בדרך הזו, ושדרך אחרת הייתה גורמת להם לתחושה פחותה של סיפוק.

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

אתה צריך להבין שלשגר אדם לצד האחר, זה קצת מסובך יותר מלשגר אדם לצד האפל של הירח. נכון לעכשיו, נאסא עדיין לא הצליחה להתגבר על הקושי בקליטת גלי רדיו משם, כך שגם אם נצליח להעביר מישהו לצד האחר, ספק רב אם הוא יוכל לספר לנו על חוויותיו.

בשערי המוות 2 – מרוב יוצאים מהכלל לא רואים את הכלל
http://wp.me/p1K6uX-pv

בשערי המוות 3 – השוואה בין תרבותית
http://wp.me/p1K6uX-pL

המשיכו לעקוב. בכל יום חמישי יתפרסם עוד חלק בסדרה!

בשערי המוות 4 – גם בלי למות!

בשערי המוות 5 – פרשנות של פרשנות של פרשנות

בשערי המוות 6 – הוכחות לקיום תודעה בנפרד מהגוף?

בשערי המוות 7 – זכרונות של מוח מת

בשערי המוות 8 – אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים?

בשערי המוות 9 – ניסויי זיהוי מטרות

http://wp.me/p1K6uX-zZ

לא נמאס לך מהפרסום העצמי?

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אני מתרשם שהרבה אנשים דוקא מתעניינים לקרוא את החומר. מכיוון שאני לא מרוויח מזה שום דבר (ההיפך הוא הנכון), ומכיוון שאני מביא מידע אמין עד כמה שאפשר (ולא סתם סיפורי סבתא), מידע שרובו מתפרסם לראשונה בעברית, ומכיוון שאני מקפיד לא לפתוח שרשור חדש באותם נושאים, אני חושב שקשה להאשים במטרד פרסומי.
אם זו דעת הרוב כאן, אני מבטיח להפסיק.

מעיון מהיר בלינקים שהבאת ובהתחשב בנסיבות, אני חוזר בי מהערתי זו ומתנצל

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

בשערי המוות 10 – הסברים?

http://wp.me/p1K6uX-rc

אמנם לא עברתי על כל סדרת הפוסטים, אך בכל זאת נהניתי ממנה.
תודה.

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.