|
10-04-2009, 10:37
|
|
|
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
|
|
והרי הסיפור:
לכבוד פתיחת תעלת סואץ הגיע למזה"ת יורש העצר הגרמני, פרידריך וילהלם. בביקורו גם כאן, בארץ, ב-1869, הוא קיבל מהסולטן הטורקי שטח בעיר העתיקה בירושלים, לא רחוק מכנסיית הקבר, והיתר לבנות שם כנסייה. פרידריך טמן את אבן הפינה, ושב לגרמניה - שם השתתף בלא מעט קרבות, לרבות דיכוי המרד של הקומונה הפריסאית - ואף זכה לכך שאביו, וילהלם הראשון, מייסד האימפריה הגרמנית, יילך לעולמו. פרידריך הוכתר לקיסר, אך סרטן שהיה לו בגרונו קיצר את תקופת שלטונו ל-99 יום בלבד, שמהלכם הוא לא יכול היה לדבר. הוא נפטר, ובנו, וילהלם השני עלה לשלטון.
ב-1898 הגיע גם וילהלם לא"י, הפעם על מנת לחנוך את הכנסייה שאביו טמן את אבן הפינה שלה, כשהוא מלווה באשתו - אוגוסטה ויקטוריה. הזוג המלכותי ניצלו את ביקורם על מנת להניח גם הם אבני יסוד לשני מבנים מפוארים בירושלים - כנסיית דורמיציון, על הר ציון, ובית החולים אוגוסטה ויקטוריה, על הר הצופים (ומכאן הרמז על "בורכתי ואומצתי ע"י בית חולים", היות שאוגסטה ויקטוריה היא זו שחנכה את הכנסייה).
האתר שהסולטן נתן ליורש העצר היה איי החרבות של כנסייה קודמת, הידועה ככנסיית סנטה מריה לטינה. מהכנסייה העתיקה שרדו אז רק הריסותיהם של הפורטל (השער) הצפוני, שהוטמעו בגסות בבניין החדש, חצר המנזר (הקלויסטר) ששופצה, ופסל של אריה - נושא סיפורנו. אחד משני האריות הללו. השני הוא חיקוי מהמאה ה-19. האזור כולו ידוע בשם מוריסטאן, שהוא שיבוש של מילה פרסית שמשמעותה היא בית חולים. מכאן הרמז "גדלתי בבית חולים".
סיפור הקמתה של הכנסיה העתיקה, סנטה מריה לטינה, מעניין (?) אף הוא: קארל הגדול, שארלמאן, הגיע להסכם עם הרון אל רשיד (ההוא מאלף לילה ולילה, ובונה בריכת הקשתות ברמלה). על פי ההסכם - הותרה עליה לרגל של נוצרים לירושלים, ובנייתם של מוסדות לטיפול באותם עולי רגל, ובמיוחד כנסיות, בתי הארחה ובתי חולים. אל חאכים, השליט המשונה בתחילת המאה העשירית ומייסד הדת הדרוזית, הפר את החוזה, הרס את כל המבנים הנוצריים וגירש את הנוצרים מירושלים.
לאחר מותו של אל חאכים קרו כמה דברים: הנוצרים הורשו לשוב ולבקר בירושלים, וקהילת אמאלפי, עיר סוחרים איטלקית, קיבלה זכות לחזור ולבנות את מבני השירות. בנוסף - הנוצרים הבינו שהם תלויים בחסדיהם של השליטים הערבים, והחלו לפתח את הרעיון של מסעי צלב. אבל נחזור לאנשי אמאלפי. בראש המשלחת של אנשי אמאלפי עמד נזיר בנדיקטיני בשם גרארדוס, או ג'רארד (או גרהרדט, או ג'ראלד). אנשי אמאלפי טענו שהוא איש משפחת סאסו (תנסו לדמיין את אל פאצ'ינו אומר את המילה הזו: סאסו), אך אנשי מארטיג, עיר צרפתית לייד מרסיי, טענו שהוא בכלל שלהם, ממשפחת טונק. בכל מקרה - ג'רארד הקים, ככל הנראה, בית חולים קטן, ולצידו את כנסיית סנטה מריה לטינה, לרבות פיסול האריה "שלנו". ומכאן "נולדתי בבית חולים".
זמן לא רב לאחר התבססותו של ג'רארד בירושלים, הגיע לשם מסע הצלב. ג'רארד, כמו כל תושבי העיר, נדרש להשתתף בהגנתה וליידות אבנים במתקיפיה, אך בהיותו אירופי ונוצרי, צידד ג'רארד דווקא בתוקפים, ובמקום ליידות בהם אבנים - יידה בהם לחמים. שיאכלו משהו. משמר צבאי גילה זאת, והביא את ג'רארד למשפט, עם שק הלחמים שנתפס בידיו. בעמדם לפני השופט שפכו החיילים את השק על הרצפה, כדי לחשוף את תכולתו, וראו זה פלא - הלחמים הפכו לאבנים. ג'רארד יצא זכאי, אך מייד נכלא שוב, בטענה שלא שילם את כל מיסיו (סחיטה מהסוג המקובל, כאשר יש בעיר מיעוט אתני/דתי, והעיר במצור). הוא עונה, אך למזלו הצלבנים הצליחו לפרוץ העירה, ולשחררו מהכלא.
מעמדו של ג'רארד התחזק מאד, והוא הפך מייד לפטרון הרשמי של כל החולים, הפצועים והמדוכאים בירושלים, ואף זכה בתואר "המבורך" שהיה שווה ערך למעמד של קדוש. הוא הקים בית חולים ענק, על שם יוחנן הקדוש (זה שאחר כך נקרא "מוריסטן"), שיפץ את כנסייתו (סנטה מריה לטינה) ואף בנה כנסייה גדולה וחדשה, בשם סנטה מריה מאג'ורה (הגדולה). הוא גם פרש מהמסדר הבנדיקטיני, שבמדיו לא יכול היה לטפל בפצועים שאינם נוצרים, והקים מסדר חדש - ההוספיטאלרים של יוחנן הקדוש (היו עוד שלושה מסדרים חשובים: ההוספיטאלרים הטבטונים, שדיברו גרמנית ובנו את כנסיית סנטה מריה גרמניקה, ברובע היהודי בעיר; ההוספיטאלרים של סט. לאזארוס שהקדישו את חייהם לחולי הצרעת; והטמפלרים). לימים הפכו ההוספיטאלרים של יוחנן הקדוש לאחד המסדרים החזקים בעולם, ושילבו טיפול בחולים, עבודת קודש ולחימה (ומכאן הרמזים לגבי דת ומדינה). הם אלה שבנו את המבצר הצלבני בקרק דה שבלייה, היחיד שנותר כמעט שלם, את המבצר בכוכב הירדן, את החווה בלטרון, ועוד.
בשנת 1113 הוכר המסדר רשמית ע"י האפיפיור, אך יש גרסאות שטוענות שהוא הוקם למעשה עוד קודם לכן, אפילו עוד לפני כיבוש ירושלים בידי הצלבנים, מה שהופך אותו למסדר הצלבני הראשון. ג'רארד המבורך עצמו מת 7 שנים לאחר מכן, בירושלים, ועוד הספיק לחזות בעצמה הרוחנית, כלכלית וצבאית של המסדר שלו, שבנה בתי חולים, מנזרים וכנסיות בכל העולם. את עצמותיו של ג'רארד העבירו לאחד ממנזרי המסדר, זה שבעיר מנוסק בדרום צרפת. אלא שלעת המהפכה הצרפתית נהרס ונבזז המנזר של מנוסק, ורק שני רסיסים מגולגלתו של ג'רארד ניצלו, ונשמרו בכנסייה ההוספיטלרית בעיר מארטיג. לימים, בתקופת נפוליאון, הם הוצאו מהכנסייה והועברו למשמרת בארון ספרים קטן בבית העיריה, שם הם שמורים עד היום. הכל בשם הפרדת הדת מהמדינה.
ההוספיטלרים עצמם המשיכו לטפל בחולים בבית החולים שלהם, אך לאחר שירושלים נפלה בידי צלאח א דין הם עברו לעכו, והיו אחראים על הגנתה. כשעכו נפלה - עברו לקפריסין, ובנו שם את כנסיית סנט ניקולאס בניקוסיה, שעוברת כיום מבצע שיפוץ מדהים. מקפריסין הם הוגלו לרודוס, משם למלטה, ולאחר שנפוליאון כבש גם את מלטה, הם פוזרו. המסדר עדיין קיים, עם מעט מאד רכוש, וביה"ח לעיניים בירושלים, סנט ג'ון (הרכבל) נבנה למעשה על ידי המסדר ההוספיטלרי. יש עוד בית חולים, בויה דולורוזה, ששיך אף הוא לפלג הגרמני של המסדר.
ונשוב לאריה שלנו: אחד משני האריות השומרים על הכניסה למנזר הצמוד לכנסיית הגואל, הוא ככל הנראה שריד ארכיאולוגי שנותר מכנסיית סנטה מריה לטינה. השני הוא שחזור מהמאה התשע עשרה. קשה מאד לשפוט מי הוא מי, אך ככל הנראה זה השמאלי, זה שהראיתי את תמונתו. אגב - היעדרה המוחלט של מודעות לשימור אצל בוני כנסיית הגואל גם לא מאפשרת לנו להבחין בין עתיק לחדש בפורטל הצפוני של הכנסייה, וחבל. הנה הפורטל לפני ואחרי:
נערך לאחרונה ע"י ארדיכל בתאריך 10-04-2009 בשעה 10:59.
|
|