ראשית כל, אני חייב לציין שזה לא רעיון מקורי שלי, אלא מבוסס על משהו שמופיע בספר של ד"ר עודד לוונהיים, ששווה לקרוא באופן כללי:

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://ecx.images-amazon.com/images/I/51eWHQGnt4L._SL500_AA240_.jpg]


לכאורה, גם פושעים וגם מחבלים גורמים לנזק ואבידות בנפש וברכוש. אבל כפי שכל מי שקורא חדשות יוכל לשים לב, כשגנגסטרים מפוצצים מכונית בלב העיר או כשפירטים חוטפים מיכלית, זה זוכה להתייחסות אחרת לגמרי מאשר כשפעולה זהה מתבצעת ע"י מי שמוגדרים כמחבלים.

מדוע?

לפי הטענה המוצגת בספר, ההבדל הוא באופן שבו הפעולה נתפסת ביחס לריבונות - המחבלים הם גורם "טורפני" המאיים על הריבונות (של מדינה מסויימת או של כולן) וקורא עליה תיגר, בעוד שהפושע הוא "טפיל" שמעוניין בהשגת רווח אישי ולא מאתגר את הריבונות באופן ישיר ולעיתים אף מתקיים עמה בסימביוזה.

אלא שלא לעולם חוסן - הפירטים של המאה ה17 שנתפסו כגורם טפילי וכבעייה אישית של בעלי אוניות ותושבי חוף, ואף קיבלו בתקופות מלחמה רשיון לעסוק בפירטיות כנגד ספינות אויב, גילו בוקר בהיר אחד שהממשלות רואות בהם איום על סמכותן, זכו לכינוי "אויבי המין האנושי" ובמהלך המאה ה19 נמחקו ביעילות ברוטאלית.

אם תשימו לב, גם השימוש בתקשורת במונחים כמו "פיגוע פלילי" נועד ליצור הילה טרוריסטית למעשי פשע ולהציבם באותה קטגוריה כמו טרור. למה? כי מחבל הוא אויב ואיום, בעוד שעבריין יכול להיות גם איש נחמד עם כובע מצחיה שזוכה להלוויה ממלכתית-כמעט ולהספדים בעיתונות היומית.

לדעתי, על הקו המפריד הזה בין פושעים למחבלים מתקיימים עוד כמה משחקים מעניינים. אם מחבל של מישהו אחד הוא לוחם חופש של מישהו אחר, גנגסטרים ועבריינים יכולים "להלבין" את עצמם אם יציגו את פעילותם כטרור/גרילה בעיני סביבה תומכת, ולוחמי גרילה/מחבלים יכולים להרשות לעצמם לעסוק בפעילות פלילית שתיסלח להם בעיני הצד שלהם. הדוגמאות רבות - שודד הבקר פנצ'ו וילה שהפך לגיבור לאומי, זכריה זביידי "לוחם החופש" שבימי שלום בודאי היה נחשב לסתם גנגסטר, שוד הבנקים שביצע הלח"י, עסקי הסמים של החיזבאללה והטליבאן, מעורבותם של גנגסטרים חמולתיים מעזה בלחימה נגד ישראל ונסיונו של מאיר לנסקי לזכות בלגיטימציה.

מהומה של בריונים פליליים מקבלת הילה אחרת לגמרי תחת מעטפת "הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל" - התפרעויות של ערבים בפריפריה או בערים מעורבות למשל: יהודים יכולים לטעון שמדובר בהתפרעויות על רקע לאומני-פלסטיני, מה מהופך אותן לגורם מאיים בהרבה מאשר סתם התפרעויות דומות של ערסים בני דת משה מבחינת התייחסות המדינה, ואילו המתפרעים הערבים עצמם יכולים להמצא במצב שבו יהיה כדאי להם להציג את עצמם כפלסטינים מדוכאים המתקוממים נגד קיפוח, ולפעמים דווקא להיפך. לכל צד יכול להיות אינטרס אחר לנסות ולראות את המצב כעניין הנוגע לביטחון לאומי או לחילופין כסתם משהו שקשור לשמירת והפרת חוק וסדר.

וכולנו מכירים את אנחת הרווחה כאשר מתברר שהרקע לרצח מסויים הוא פלילי ולא לאומני - מבחינת ההרוג(ים) זה לא משנה, אבל מבחינת כל השאר זה הבדל שמיים וארץ.

זאת ועוד - ארגוני פשיעה וארגוני טרור לעיתים מזינים זה את זה. באמצעי לחימה, ערוצי הברחה, הגנה ומקורות מימון. סוחרי סמים לבנוניים מסייעים לחיזבאללה שמסייע להם, ועבריינים אירים מארה"ב ציידו את הצבא האירי הרפובליקני ברובי ארמאלייט (הבן-דוד של הM-16) שהיו טובים יותר מהרומ"ט שהצבא הבריטי השתמש בו באותה תקופה.

על רקע זה, מוזר לפעמים לראות שבמצבים בהם ישנו איום על הביטחון הלאומי ישנה סלחנות מסויימת כלפי גורמים פליליים. מצד שני, הם "רק" גנבו דברים, הם לא מאיימים על הריבונות ועל ביטחון האומה או משהו, ולכן ממקדים בהם פחות מאמצים ואפילו משתפים איתם פעולה (החזרת מכוניות גנובות בתיווך עבריינים, וכולנו זוכרים איזו נציגה עם הילה פלילית בכנסת, למשל).

כל עוד הגנגסטר מצליח להישאר רק טפיל או להראות ש"ליבו נמצא בצד הנכון" מצבו טוב בהרבה משל המחבל. אבל אם "הצד הנכון" משתנה פתאום או נראה לא נכון ואף מאיים למישהו חזק מספיק, הגנגסטר עלול למצוא את עצמו נרדף כאחרון המפגעים - כל עוד פירטים חוטפים מיכליות בשביל כופר מחברת הביטוח, הם ימשיכו לחטוף בנחת. אבל אם פירטים יחטפו ספינת נשק בשביל אלקעידה או משהו, הכותרות בעיתונים יראו אחרת לגמרי...

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

אני בדעה שמחבלים ואנשי עולם תחתון צריך לשפוט באותה הדרך והעונש צריך להיות זהה. אין סיבה שאדם שמוכן לפוצץ חצי רחוב בנתניה כדי לחסל "אס" בעולם התחתון לא יוגדר כפצצה מתקתקת, גם אם הדבר ידרוש סיכול ממוקד. לא מעניין אותי מה האידיאולוגיה שלהם - בין אם היא למען שטח, למען כסף או כדי לגרום למדינת ישראל לשלוח חלליות למאדים ולהוכיח שדוקטור הו קיים גם במציאות. הם צריכים לדעת שמה שלא קורה ביניהם, חלילה לראשי הארגון שהמדינה תחשוב שביצע מעשי X לגרום להרוגים אזרחיים, חפים מפשע, אדם כזה צריך לדעת שדמו בראשו ודינו יהיה כמו של שיח בחמאס.


יום טוב.

האם הספר מבקר את החברה על התופעה הזאת?

לי זה דווקא נשמע הגיוני.

נכון שלאנשים שנפגעים ממעשים פליליים לא משנה אם המניע הוא פלילי או לאומני, אבל אני מסכים עם זה שתקיפה על רקע לאומני היא חמורה בדרגה אחת מעל לתקיפה פלילית.

נכון שבעקיפין גם עולם הפשע מאיים מאוד על קיומנו כמדינה (ערעור שלטון החוק, שת"פ עם
טרורריסטים וכו') אבל בכ"ז יש משקל גם לכוונת הגורם המפגע. מחבלים מתכוונים לפגוע בנו, ארגוני הפשיעה עדיין לא (כל עוד אין להם אינטרס לכך)

ההבדל לא מתבטא רק באנחת הרווחה של האזרח (לאחר שפיגוע מתברר כחבלני) או בכותרות העיתונים,
אלא גם בענישה.
יש וויכוח נמשך האם להתייחס למחבלים כעבריינים או כחברים בארגון עוין המאיים על המדינה. למשל- האם מותר לשחרר מחבלים כמחווה לארגון שלהם?

וכמובן, בישראל מחבלים לא מאיימים רק על הריבונות וביטחון האומה- אלא על החיים של כולנו. זה עדיין הבדל גדול בינם לפושעים.

אני מקפיץ את הדיון הזה שלא זכה לתשומת לב מספקת בזמנו, לאור הויכוח שהתעורר לאחרונה בנושא הפשיעה החקלאית בדרום ובגליל וחוק שי דרומי.

פשיעה פלילית סתם או פעילות לאומנית? בסופו של דבר, טכנית גם פנצ'ו וילה היה סתם גנב פרות נאלח.

ולמי עדיף אם פשיעה ש"נהנית" מדומיננטיות ערבית תיתפס כפעילות פלילית או שמא כלאומנית - לחקלאי הנשדד, למדינת ישראל, לשודד או ללאומנים פלסטינים?

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

אין ספק שאם הפשיעה נקשרת לארגוני טרור או מוצגת כחלק מאידיאולוגיה חתרנית כנגד המדינה היא זוכה לדרגת התעניינות גבוהה יותר מבחינת הציבור ובעקבות כך גם ליחס נוקשה יותר מצד מערכת אכיפת החוק.

אני מאמין שמעבר לנזק שהפשיעה גורמת "בזכות" עצמה יש קשר, אפילו נידח ביותר אבל מוחשי, בין ארגוני הפשע לארגוני הטרור.

מעבר לכך שיש להחמיר לדעתי עם עונשם של עבריינים (ולשמחתי נראה שיש תנועה בכיוון הזה עם הפס"דים האחרונים של ראשי הפשע המאורגן) אין לשפוט טרוריסטים כעבריינים אלא להתייחס אליהם כפושעי מלחמה.
אין סיבה שאזרח זר שתכנן והוציא לפועל רצח של אזרחים ישראלים לא יישפט כאייכמן או דמאניוק וכמדומני התקנות לשעת חירום אף מאפשרות לגזור דין מיתה על מחבלים (הבריטים הוציאו להורג לוחמי מחתרות יהודים בשם התקנות המנדטוריות ואלו כידוע כיוונו את פעולותיהם כנגד מטרות צבאיות או ממסדיות-בריטיות).

לא צריך תקנות שעת חירום, בית הדין הצבאי יכול תיאורטית לשפוט למיתה. לא זוכר מה ההגבלות לזה.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shruki לא צריך תקנות שעת חירום, בית הדין הצבאי יכול תיאורטית לשפוט למיתה. לא זוכר מה ההגבלות לזה.

לפי מה שאני יודע צריך גם צריך :

בית הדין הצבאי אמנם יכול לשפוט למיתה אך רק על סעיף 43 לחש"צ - בגידה וכאשר החוק חל על מי שחייל\בשירות הצבא\עובד במוסדות הקשורים לצבא וכו' וגם זה רק בשעה שהמדינה במצב מלחמה.
יש להבדיל מבתי המשפט הצבאיים שדנים בנושא הפלילי-בטחוני ואלו שדנים במחבלים ומכח תקנות ההגנה (שעת חרום) .
מה שכן חוק העונשין מגדיר במפורש על מי ניתן להחיל עונש מיתה :
סימן ב': בגידה

• 97. פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה
  • א. מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו - מיתה או מאסר עולם.
  • ב. מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.
• 98. גרם למלחמה מי שעשה, בכוונה להביא לידי פעולה צבאית נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מאסר חמש-עשרה שנה; התכוון לסייע לאויב, דינו - מיתה או מאסר עולם.
• 99. סיוע לאויב במלחמה
  
  • א. מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייע לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.
  • ב. לענין סעיף זה, "סיוע" - לרבות מסירת ידיעה בכוונה שתגיע לידי האויב או ביודעין שהיא עשויה להגיע לידי האויב, ואין נפקא מינה שבעת מסירתה לא התנהלה מלחמה.

Assumption is The Mother of All Fuckups

Kill Them All, Let God Sort Them Out

בית המשפט הצבאי בשטחים פועל מתוקף תקנות שעת חירום? לא מתוקף החוק הצבאי? אני זוכר שלפני מספר שנים, אמצע-סוף ה-90', נידון מחבל אחד למוות (ההגדרה היא לוחם לא חוקי אם אני לא מתבלבל) אבל בערעור או בבג"צ זה בוטל.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

גם אני זוכר את הפרשיה הזאת, למיטב זכרוני הרמטכ"ל דאז (ברק או ליפקין שחק) המתיק את עונשו.

אחוול מצוטט לדעתי רק את הסעיפים שמתייחסים לעונש מוות לנאשמים המחזיקים באזרחות ישראלית, די ברור שאם מה שכתוב שם הוא ההתייחסות היחידה בחוק הישראלי לגבי עונש מוות אזי הדרך היחידה בה ניתו להסביר כיצד אייכמן נידון למוות היא בגין אשמת בגידה במדינה שמעולם לא חי בה ושנוסדה רק כמה שנים לאחר שביצע את הפשעים שבגינם הועמד לדין.
כמובן שלא זה המצב והדין מוצה עם אייכמן בזכות חוק עשיית דין בנאצים ועוזריהם.

עכשיו נשאלת השאלה למה לא להרחיב את החוק גם לכדי עשיית דין במחבלים.
הרי מדינת ישראל דאגה לצוד את מבצעי ומתכנני רצח הספורטאים במינכן, אאל"ט את חלק מחוטפי המטוסים של שנות השבעים וממשיכה לחסל מחבלים וראשי ארגוני טרור גם כיום.
בעיניי הדבר יכול רק להרתיע, לסיים את הבזבוז הכרוך בניהול משפטים ובמאסרם של מחבלים בישראל ולהקטין את המוטיבציה לחטיפות בעתיד.

ל shruki :

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shruki בית המשפט הצבאי בשטחים פועל מתוקף תקנות שעת חירום? לא מתוקף החוק הצבאי? אני זוכר שלפני מספר שנים, אמצע-סוף ה-90', נידון מחבל אחד למוות (ההגדרה היא לוחם לא חוקי אם אני לא מתבלבל) אבל בערעור או בבג"צ זה בוטל.

אכן כן,לפי מה שידוע לי בתי המשפט הצבאיים פועלים מכח התקנות לשעת חרום ואילו בתי הדין הצבאיים לא .
לגבי המחבל לא הבנתי מה אתה רוצה להגיד בזה .

ל Elad E
לא טענתי כלום לגבי אייכמן ואני יודע טוב מאד על מה הוא הורשע ובגין מה נידון למיתה .
הטענה שלי להודעה שלך היא שלא צריך להרחיב שום חוק כי החוק הקיים כבר מאפשר לדון למיתה מחבלים פשוט התביעה הצבאית ולא עושה זאת יותר מאז פרשת מחמוד חיג'אזי וע"פ מדיניות התביעה : "מכל מקום, המדיניות הכללית של התביעה, הן הצבאית והן האזרחית, היא שלא לדרוש עונש מוות, גם בעבירות חמורות מעין אלו".
כך לפחות טען התצ"ר אל"מ לירון ליבמן בעקבות המקרה של רס"מ לואי בלוט .

אגב ההימנעות של התביעה מלדרוש עונש מוות בוקרה רבות ע"י בתי המשפט הצבאיים שלעיתים דנו למיתה מחבלים על אף שהתביעה לא ביקשה זאת .
יש לזכור שבכל המקרים האלו שבתי המשפט הצבאיים דנו מחבלים למיתה ,המיר\המתיק את עונשם של המחבלים הרמטכ"ל .

לעיון נוסף :
על עונש המוות בכלל
ועל עונש המוות בגין רצח בפעולת טרור בפרט

Assumption is The Mother of All Fuckups

Kill Them All, Let God Sort Them Out

המניע שעומד מאחורי הפעילות הפלילית של הבדווים הוא לאו דווקא לאומני (למרות שיכול מאוד להיות שכן) אבל התוצאה היא נזק לקולקטיב היהודי ורווח לקולקטיב הערבי.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

האמנם בהכרח?

ומה עשוי להיות כדאי יותר למערכת אכיפת החוק הישראלית? שהפשיעה הבדווית תוצג כפעילות לאומנית או כפעילות פלילית גרידא? מצד אחד כפעילות לאומנית זה יכול לקבל התייחסות רצינית יותר מזרועות הביטחון, אבל מצד שני, האם באמת כדאי לגייס כל לאומן ערבי-פלסטיני מאחורי גנבי המכוניות והפרות? מצד שלישי, אם פעילות לאומנית פלסטינית היא גניבת פרות ומכוניות, זה לא מוציא אותה הכי מכובדת...

לצורך העניין, ניתן להשוות את זה לתפיסותיו של העו"ד שפטל בנוגע לגנגסטרים יהודים באמריקה. בציבור הרחב הללו נתפסים כסתם גנבים וסרסורי-הימורים אמריקאים שבמקרה הם גם יהודים (כמו שאברג'יל ורוזנשטיין הם פושעים ישראלים שהם במקרה גם יהודים), אך לשיטתו של שפטל כאשר בלנסקי ושאר חבר הגנבים ומבריחי המשקאות עסקינן מדובר ביהודים אמיצים שהפגינו גבורה לאומית מול הגויים ונטלו את כספם...

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

עבדול,קודם כל ברוך שובך ...אתה טוען שגניבת פרות או מכוניות לא מוציא את הפעילות הפלסטינאית "מכובדת" אז זהו שכן. כל פעולה , כל נזק , כל שריפת יער , פיצוץ צינורות, כל דבר שיזיק למדינה הוא מבורך מבחינתם. אני לא יודע איפוה אתה מתגורר אבל בפריפריה אצלנו עם כל הגניבות החקלאיות, אין לך מושג עד כמה קרובים מקרי שי דרומי נוספים. זה עניין של זמן עד הפעם הבאה. צריך להתייחס לכל גנב חקלאי או פורץ באישון לילה , או כל סוחר סמים עלוב, יהודי או ערבי או אינדיאני כאל מחבל. ברגע שהענישה תהיה לא פרופורציונלית אז ורק אז רמת הפשיעה תרד. ובקשר לדוגמא של שפטל , מה ציפית מטינופת שמכר את אמו כדי להגן על נאצי???

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אפשר לדעת האם המניע לאומני או כלכלי ע"י השוות שיעורי הפשיעה כלפי יהודים וכלפי בדווים/ ערבים מקבילים (כלומר, כאלו שאין להם קרבה מיוחדת לפושעים, ואין להם יכולת מיוחדת לנקום עם הפשע נגדם). ככל שהיחס מתקרב לאינסוף, הפשיעה יותר שבטית/ לאומנית.

זאת אפשר לעשות רק בהנחה שקיימים מספרים דומים של "מטרות" משתי הקבוצות (גם מספרית וגם מבחינת האיכות).

כדוגמה קיצונית אתה יכול לקחת שכונה שגרים בה רק יהודים, ולומר ש100 אחוז מהפריצות בשכונה כוונו נגד יהודים בעוד שאף לא פריצה אחת התרחשה בבית של משפחה ערבית - אין לטענה הזאת משמעות.