07-09-2007, 18:06
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
היצירה הזו מוקדשת באהבה ל...
אמא שלי - ארלט
עמיתי לעבודה - אמתי
וידידי ניסים
שעזרו לי להעלות רעיונות
כולם ידעו עליה, כולם ידעו מיהי, אך איש לא ידע מאיפה היא באה ולאן היא הולכת.
איש לא העז להתקרב אליה.
מעשה בואה נחשב תמיד ניסי.
מדהימה ביופייה.
אדומה, צהובה, כתומה,
שורפת...
לוהטת...
מכלה...
לפעמים היא משתוללת,
מבקשת מן הרוח שתיתן לה לגעת
בעוד עץ, בעוד עלה, בעוד ענף או קוץ או דרדר
כשהיא נוגעת היא מלחשת...
מלחשת...
עוטפת ושוב מלחשת...
חושפת עוד טפח ועוד טפח
מסירה עוד שכבה ועוד שכבה
עוד! עוד! עוד!
האושר! החדווה!
לוכדת אותם בגופה, בעצם הוויתה,
עד שלא נותר דבר,
רק חותמה השחור.
פתאום, מבלי משים,
אבן אל אבן,
מבט מקרי שראה את הניצוץ,
ו...
היא לעולם לא תשכח את מבטה של אותה ילדה.
אותו מבט שהבין,
אותו מבט שפיענח,
אותו מבט שידע
שמעכשיו הכוח בידיו.
היא ידעה שנחשף סודה,
נחשף סוד היווצרותה.
היא ידעה שלעולם כבר לא תהיה חופשייה כמו קודם.
היא ידעה שמעתה ועד עולם תהיה נשלטת בידיהם של בני אדם.
זה היה הרגע שבו גילו אותה.
זה הרגע שבו גילו
את האש.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
נערך לאחרונה ע"י מריאל בתאריך 07-09-2007 בשעה 18:16.
|