31-10-2007, 17:13
|
|
|
חבר מתאריך: 26.11.04
הודעות: 2,109
|
|
תגובה
1. העלות בפועל של האוספרי (כולל העמסה של תכנית הפיתוח והבדיקות, מעבר לעלות היחידה + חלפים), מה שנאמר TCO, בפועל הרבה יותר מ 100 מיליון דולר ליחידה, קרי 50% יותר מהמספר שנקוב פה. תג מחיר אימתני כזה מגביל את האוספרי לתקציבן של מדינות ה G7, לפחות בעשור הקרוב. זוהי תחלואה ידועה של פרויקטים צבאיים רבים של שלהי המלחמה הקרה, שתוכננו לרכש של אלפי יחידות ונותרו כיום עם קומץ בלבד, למשל ה F-22, ה B-2, צוללות ה Sea Wolf (שני האחרונים עולים כמעט כמו נושאת מטוסים במונחי שנות ה-80...), תומ"תים וטילים שונים וכו'. כאשר מעמיסים תכנית פיתוח של 15 שנה על 300 חתיכות במקום 3000 ברור שהעלות הסופית פר יחידה תהיה אסטרונומית.
2. האוספרי גם תוכנן על פי הדרישות הייחודיות והמחמירות של המארינס, חסרות תקדים אפשר להגיד, שאינן דומות/מתאימות לדרישות ח"א הישראלי - למשל פעולה מנושאות מסוקים/בסיסים ארעיים (ולא בסיסי קבע כמו אצלנו), למשל חסינות/עבודה בתנאי מזג האוויר קשים (אוקיינוסים, אזורים טרופיים), למשל סבבים מהירים מהנחתת/נושאת המסוקים אל החוף ובחזרה וכו'. שלבו את התצורה הייחודית שלו עם הדרישות המבצעיות הללו ותבינו מדוע לקח עשור וחצי להביא אותו לידי בשלות וכשירות מבצעית (ראו גם F-22 עם לו"ז דומה מאוד).
3. ה CH53K הוא מועמד בעייתי מאוד, כמעט NON-STARTER, כתחליף אפשרי ליסעור הנוכחי של ח"א:
א. הוא נגזרת של ה CH-53E, שפותח במנדט של נשיאת מטענים חריגים, ולא של ה CH53-A/D המקורי והקטן יותר. ה CH-53E הוא מסוק ענק, מסורבל, שגדול ב 20% מהיסעור המוכר לנו וכבד ממנו ב 50%. ה CH-53K גדול, כבד ומסורבל עוד יותר, דומה יותר ל Mi-26 מאשר ליסעור המקורי.
ב. מסיבות אלו ה CH-53E עצמו נפסל אצלנו עוד באמצע שנות ה-80 כיורש אפשרי ליסעור המתיישן מאחר ולא ניתן הרי להשתמש בו במתארי ה "סער" המסוכנים בהם אנחנו עושים שימוש (מוצלח) ביסעור המקורי. על אחת כמה וכמה ב CH-53K הענק. לכן הלכו על היסעור 2000 ולכן הולכים על היסעור 2025 (חשוב לציין שכתוצאה מביקורים ותרגילים משותפים עם המארינס בעשרים השנים האחרונות, ח"א צבר כבר ניסיון עשיר למדי בעבודה עם ה CH-53E, מכיר את המסוק על יתרונותיו ומגבלותיו).
ג. ה CH-53K יהיה יקר מאוד לרכש ולתחזוקה, בין היתר בגלל שלשת המנועים ויתירות מערכות. ל CH-53K מנועים חדשים, חזקים מאוד אבל גם מורכבים, שאינם מוכרים בח"א. כל זה נדרש לטובת תפעול מנושאות מטוסים, ספינות תובלה ובסיסים ארעיים/קדמיים של המארינס/צי אבל OVERKILL מוחלט על הדרישות הצנועות יותר של ח"א. תהליך הפיכת ה CH-53A/D היבשתי בעיקרו ל CH-53E הימי בעיקרו דומה לזה שה F-111, ה AV-8 ואחרים עברו בעת הסבתם לשירות בצי/נחתים, ואכן התוצרים יקרים, כבדים ומורכבים בהתאמה.
ד. אמנם לא ניתן לרכוש יסעור D חדשים (קוצר ראיה עסקי משווע של היצרן, שהיה יכול לעניות דעתי למכור עוד מאות רבות ממנו) אבל עדיין יש אצל האמריקנים מלאי מכובד של יסעורים משומשים, רובם במצב טוב בהרבה מאלו שלנו ועם שעות נמוכות יחסית. אבל בדיוק מאותן סיבות שהוזכרו לעיל, הם אינם ששים לוותר עליהם (גם הגרמנים)
4. לנושא הצ'ינוק כתחליף ליסעור צריך ואפשר להקדיש דיון נפרד. מה שנכתב פה כאילו אי יכולתו להוביל כלי רכב מסויימים הייתה בעוכריו - קביעה נכונה לשנות ה-70 אך אינה רלוונטית לימי ההאמר הנוכחי, שאינו נכנס גם ביסעור. הניסיון של צבא ארה"ב, כולל בשנים האחרונות באפגניסטן ועירק, מוכיח שמדובר במסוק יוצא מהכלל. אם זאת, הוא פחות מתאים למתאר ה "סער" הצה"לי בגלל החתימה הויזואלית ובעיקר האקוסטית שלו.
נערך לאחרונה ע"י strong11 בתאריך 31-10-2007 בשעה 17:23.
|