|
07-05-2007, 10:48
|
|
|
חבר מתאריך: 27.02.06
הודעות: 1,132
|
|
מה צה"ל באמת עושה למילואימניקים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי עדי28 שמתחילה ב "היום חוגגים את יום המילומניקים-זה יותר מביך או משפיל?"
כתבה הלקוחה מאתר דה-מרקר. אגב, כמילואימניק זה 13 שנה שהגדוד שלו לחם 35 יום במלחמונת האחרונה הנני משתוקק לראשונה לקראת המילואים הנוכחיים של אימון בן שבועיים שנקראתי לחודש הבא - רק כדי להיווכח במו עיני מה השתנה, והאם לטובה.
מה צה"ל באמת עושה למילואימניקים
07:45 | 07.5.2007 מירב ארלוזורוב
ברוב הדר נחגג אתמול יום המילואים - יום הוקרה של עם ישראל ומערכת הביטחון למילואימניקים. לכבוד המאורע טרח משרד הביטחון והגיש לאישור הממשלה וועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת חוק המילואים החדשה. ההצעה מסדירה בפעם הראשונה את מעמדו של המילואמיניק ומייקרת את התגמול שמקבלים המילאומניקים בעבור ימי המילואים - ללא ספק דרך מכובדת להכיר תודה לאנשי המילואים.
דרך מכובדת, עד שמגלים שלממשלה ולמערכת הביטחון היתה דרך אחרת - מכובדת הרבה יותר - לטפל במילואמיניקים. הדרך הזאת התבססה על דו"ח של "הוועדה לרפורמה במערך המילואים", שהגישה את מסקנותיה ב-2005. בראש הוועדה שמינה שר הביטחון שאול מופז, עמד פרופ' (כיום ח"כ) אבישי ברוורמן. חברים בוועדה היו סגן הרמטכ"ל האלוף דן חלוץ, מנכ"ל האוצר יוסי בכר, האלוף במילואים שלמה ינאי, דוד ברודט ואחרים.
שמונה עמודים בלבד הספיקו לוועדת ברוורמן כדי לסכם את המלצותיה, שהתקבלו פה אחד, לגבי מערך המילואים בישראל. כל שהוועדה קבעה היו כמה עקרונות בסיסיים פשוטים. הראשון והחשוב שבהם: "חיילי מילואים ייקראו לשירות מילואים רק במצבי חירום ולצורכי אימונים והכשרה למצב זה. מלבד מצבים אלה, מערך המילואים לא ימלא תפקיד במשימות הביטחון השוטף או במשימות אחרות בצורכי היום-יום השוטפים של הצבא".
כפועל יוצא של העיקרון הבסיסי הזה, הציעה הוועדה להגביל את מספר ימי המילואים ל-14 בשנה בלבד, שישמשו כאמור רק לצורכי אימונים. את הצרכים הברורים של הצבא בתחום הביטחון השוטף, בעיקר משימות של פעילות בשטחים, הציעה הוועדה לפתור בדרך מסודרת. "למילוי החסר בצורכי כוח אדם לביטחון שוטף", היא כתבה, "ממליצה הוועדה לבחור חליפים כגון 'קבע קצר', פלוגות משמר הגבול, הצבות חירום לאנשי קבע, שינוי מודל ההפעלה ומשימות הבט"ש".
העיקרון השני שקבעה הוועדה היה תיקון של עיוותים שונים בחישוב התגמול של מספר ימי המילואים, כמו ספירה מדויקת יותר של ימי השירות בסופי שבוע ומתן תגמול מיוחד בעבור כל יום מילואים שיחרוג מהמכסה השנתית של 14 ימים (במקום מהיום ה-26 הנהוג כיום). כתוצאה מכך, שירות המילואים, לפי דו"ח ברוורמן, היה אמור להתייקר מאוד, התייקרות הנאמדת בכ-250 מיליון שקל בשנה. מנגד, הוועדה חסכה במספר ימי המילואים ובכך שבמשאב היקר הזה לא נעשה שימוש בזבזני ושלא למטרות חירום.
העלות המשקית של המלצות הוועדה, לכן, נאמדת באפס, מה שיצר מצב נדיר שבו כולם מרוויחים: למדינה זה לא עולה יותר, המילואמניקים עושים פחות ימי מילואים, ימי מילואים הם איכותיים יותר והתמורה עליהם נדיבה הרבה יותר.
בכל המכלול הזה היה גורם אחד שיצא מופסד לכאורה. זה היה הצבא, שהוועדה גילגלה לפתחו את הצורך למצוא פתרונות קבע לצורכי הביטחון השוטף בשטחים. הצבא, כלומר, נדרש להתארגן עם הקמת פלוגות ייעודיות לשירות בשטחים, ועוד כהנה פתרונות יצירתיים - דבר שדרש ממנו מאמץ ארגוני.
בדיעבד, לאחר שהתגלו הכשלים בהכנת אנשי המילואים במהלך מלחמת לבנון השנייה, אין ספק שההמלצה של ועדת ברוורמן מקבלת משנה תוקף. הקביעה כי חיילי המילואים ישרתו אך ורק לצורכי מצבי חירום היתה קריאה נכונה של הצורך האמיתי בחיילי המילואים, וגם דרך לחלק טוב יותר את הנטל בתוך החברה הישראלית - מכיוון שמספר החיילים המשרת במילואים הוא מצומצם, אין מקום להטיל עליהם נטל נוסף ומיותר ובכך להביא לשחיקתו של המשאב היקר הזה, עם ימי מילואים משפילים בשטחים.
רק שהתבונה, והראייה למרחוק, של וועדת ברוורמן נבלמו בגבולות הצבא. תשעה חודשים אחרי מלחמת לבנון השנייה אישר אתמול הצבא - כנראה שבמסגרת הפקת לקחים מלומדת מאותה מלחמה - את הצעת חוק המילואים שהגיש משרד הביטחון. הצעה שאינה מגבילה את מספר ימי המילואים ל-14 בשנה, בעיקר משום שאינה אוסרת על גיוס מילואים לצורכי ביטחון שוטף, וכתוצאה מכך הצעה שעלותה התקציבית נאמדת בקרוב ל-400 מיליון שקל בשנה.
מבחינת משרד הביטחון ועדת ברוורמן היתה כלא היתה, ומסקנות המלחמה היו כלא היו, והזעקה של חיילי המילואים שנמאס להם לשאת בנטל לא שוויוני גם היא לא היתה. מבחינתו של משרד הביטחון עולם כמנהגו נוהג, והמילואימניקים היקרים ימשיכו לשרת ימים ארוכים במשימות ביטחון שוטף בשטחים על חשבון תקציבים נוספים שתקצה לכך מדינת ישראל. איזו הצדעה נפלאה.
סגן שר הביטחון, אפרים סנה, מסר בתגובה: "המלצות ועדת ברוורמן לא היו רלוונטיות עוד במציאות שלאחר המלחמה. המלחמה הוכיחה שחייבים להוציא את הצבא לאימונים, וכדי לאפשר לצבא הסדיר להתאמן צריך את המילואימניקים שיחליפו אותו במשימות בט"ש. ההמלצות הן nice to have, אבל במציאות של אחרי המלחמה אי אפשר לעמוד בהן, מה עוד שגם מפקדי המילואים אומרים שתעסוקה מבצעית חשובה להם כדי לשמור על כשירות חיילי המילואים. הרעיון להקים גדודים ייעודיים לפעילות בשטחים, במקום המילואים, הוא פשוט לא ישים. וכן, זה נכון שזה עולה הרבה כסף, כי צבא שמתאמן יותר עולה יותר".
|
|