או אולי מה שהוא עולל שם זה סאדיזם טהור לשמו. האם יש בכלל משהו שהרפואה של היום יודעת יותר כתוצאה מהעבודה שלו?
נכון, השאלה קשה וקצת פרובוקטיבית, אבל הייתי שמחה לקבל כיוון אובייקטיבי אחרי ויכוח שהיה לי עם מישהו.

לא היה שם שום מחקר אלא רק סדיזם טהור באיצטלא פסאודו-מדעית.
ובכלל, השאלה לטעמי כלל אינה ראויה, מאחר וכל תשובה חיובית מציבה לכאורה "נקודות זכות" מחקריות לשטן מאושוויץ.

הנה מאמר קטן מרדיו פולין שמסביר כמה דברים על ה"לא - איש" הזה:

יוזף מנגלה
04.02.2010
יוזף מנגלה היה פסבדו-מדען אבל סדיסט אמיתי. את עבודת הדוקטוראט שלו הוא כתב לא בתחום הרפואה אלא האנתרופולוגיה. האופנה הגדולה בגרמניה הייתה אז לגלות מיהם הגזעים הנחותים על פני הפלנטה ולשם כך גייסו הנאצים את האנתרופולוגיה שהוכיחה כביכול באמצעות מבנה הגולגולת מיהם בני אדם ומיהם תת אדם.
מנגלה זכה לכינוי מלאך המוות במחנה הריכוז אושוויץ בירקנאו. הוא ביצע ניתוחים אכזריים במיוחד ללא שום תועלת מדעית. הוא למשל חיבר שני תאומים במטרה להפוך אותם לתאומים סיאמיים ואמם שלא הייתה יכולה לשאת יותר בסבלם הרגה אותם במו ידיה. מנגלה נהנה הנאה מרובה לעשות את סלקציית המוות. עם בוא הרכבות ובהם היהודים לאושוויץ, מנגלה הורה בתנועת יד קלה מי הולך להשמדה מיידית ומי לעבודה קשה או לניסויים הסדיסטיים שלו. הוא צייר קוו בגובה מטר וחמישים. כל ילד שראשו היה מתחת לקו נשלח מיד למוות בגזים.
יהודי אמריקאי שסבו היה מניצולי אושוויץ מחפש כעת למי למסור את היומן של מנגלה שנמצא ברשותו. את היומן, יש לציין, מנגלה כתב עשרים שנה אחרי השואה. מוזיאון אושוויץ רוצה לעניין את הנדבן האמריקאי לתת את היומן לארכיון ההיסטורי שבמקום. ........

http://www2.polskieradio.pl/zagrani...ykul124987.html

בטוח שיש קישורים טובים יותר לתאר את העבודה הפסיכית של ה"לא -איש" הזה שבכלל לא היה ד"ר לרפואה אלא אנטרופולוג שביצע ניסויים בבני אדם.

אבל מישהו טען באחד הטוקבקים שהרפואה משתמשת עד היום בתוצאות המחקרים שביצע מנגלה. רציתי לדעת אם יש בכלל אמת בטענה הזאת. לי זה נשמע מגוחך, במיוחד שאנחנו יודעים שלקראת סוף המלחמה מנגלה השמיד את כל המסמכים, הצילומים והתיעוד הרפואי של מחקריו.

שיש יומן של הדרעק הזה שכעת מחפשים לו בית.

אני לא יודע אם זה היה הוא אישית או "סתם" רופאים אחרים, אבל קראתי שהנאצים ביצעו ניסויים גם בשבויי מלחמה , רוסים בעיקר(כי הם שנאו גם את הסלאבים), ניסויים שלהם כן היה ערך. למשל- הטבילו אותם במי קרח כדי לראות את ההשפעה על טייסים שנטשו לתוך הים. כמובן שהניסוי לא עמד בשום קנה מידה אתי כזה או אחר, אבל אם אני לא טועה- היו לו מספר תובנות מעניינות.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

ניסויים רפואיים של הנאצים:
סוג אחר של 'מחקרים' שהתפתח בתקופת מלחמת העולם השניה היו הניסויים האכזריים והמחרידים של הרופאים הנאצים. בשנות מלחמת העולם השניה נעשו במחנות הריכוז כ-70 מחקרים רפואיים שונים. מספר בני האדם שעליהם נערכו הניסויים הכפויים נאמר ב-.7,000 נתונים אלו מתבססים על תיעוד, ויש להניח שנעשו הרבה יותר ניסויים שלא תועדו. את כל הבקשות לניסויים רפואיים ריכז הרופא הראשי של הס"ס, ארנסט רוברט גרוויץ.

הניסויים הנאציים התחלקו למספר קבוצות:
ניסויים למטרות מילוט והצלה, בעיקר של הטייסים הנאציים. הניסויים הללו נערכו במחנה הריכוז דכאו. זיגפריד רוף, האנס רומברג וזיגמונד ראשר בדקו את כושר ההסתגלות לגובה רב עם לחץ חמצן נמוך, וללא תוספת חמצן. כ-200 אסירים הוכנסו לתוך חדר, ונחשפו לתנאי לחץ אטמוספירי שתאמו לגובה של 21 מעל פני המים. 70-80 אסירים נפטרו במהלך הניסוי.

ארנסט הולצלונר, א. פינקה, וזיגמונד ראשר בדקו את יכולת ההישרדות בתנאים של טמפרטורות נמוכות ביותר.
כ-300 אסירים הוכנסו למי קרח, והוחזקו שם כשעה וחצי עד לאיבוד הכרה. אחר כך הוציאו אותם מהמים, והפעילו שיטות חימום שונות. בסך הכל נפטרו כ-90 אסירים, חלקם בתוך המים הקפואים, וחלקם בעת החימום מחדש.

ניסויים למטרות ריפוי. גבהארט בדק את יעילות התרופה סולפניל-אמיד כתכשיר אנטיביוטי לפצעי מלחמה מזוהמים, ובעיקר כטיפול לגז גנגרינה.
לצורך זה נלקחו 75 אסירות במחנה רבנסברוק. הנאצים פצעו אותם, זיהמו את הפצעים, ונתנו להם את התרופה הניסיונית. מאחר והזיהומים לא היו קשים מספיק, נערך ניסוי חוזר עם זיהום קשה יותר לפצעיהן, ובמהלך הניסוי מתו 5 נשים מסיבוכי הזיהום, ושאר הנשים נותרו נכות לכל חייהן.

ניסויים אידיאולוגיים נאציים, להוכחת הייחוד הארי, והנחיתות של גזעים אחרים. יוזף מנגלה במחנה הריכוז אושוויץ ערך ניסויים מוזרים ואכזריים בתאומים, כדי למצוא את הסיבה הגנטית ללידת תאומים, במטרה לאפשר תכנון הכפלת הגזע הארי. הוא הרג כ-180 תאומים, כדי לערוך בהם בדיקות פתולוגיות.

ניסויים לעיקור המוני.
הורסט שומאן ניסה לפתח שיטה לעיקור המוני על ידי חשיפה לקרני רנטגן.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/ne...ote=1&p=3651961

הכרתי רבים מתאומי מנגלה. איני יודע אם היה ערך כלשהו למדע הרפואה כתוצאה מניסוייו של הרשע הזה, אבל אני יודע בוודאות כי הרשע הזה גרם נזקים בל יתוארו לקרבנותיו. גם אלה ששרדו, נשאו בגופם צלקות ותחלואים נוראיים - תוצאת אותם ניסויים נוראים.

.

כאמור, ניסויים של רופאים נאצים אחריים כן היו בעל "ערך מדעי" אם כי אין ספק שעירבו סאדיזם טהור.

ניסויים בהתאוששות מהיפותרמיה, מצבי לחץ אוויר קיצוניים וכו'.

חלק מהרופאים הנאצים שביצעו אותם גם זוכו מכל אשמה (ממליץ לקרוא את "רופאים מהגיהינום", ספר שמכסה את משפטי הרופאים מיד לאחר משפטי הבכירים בנירנברג).

לעומת זאת אני זוכר שקראתי במס' מקומות שאמנה בינ"ל לא מאפשרת שימוש במסקנות הניסויים הרפואיים שביצעו הנאצים בגלל חוסר האתיות שבהן בוצעו.*

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

במסגרת פרוייקט התעוד הויזואלי של עדויות ניצולי שואה מיסודו של ס שפילברג, יצא לי לראיין בצפת את מי שהיתה זמן מה ראש בלוק הניסויים של הרוצח. שמה היה ורה אלכסנדר, וכתבתי כאן פעם שלעיתים היא נסעה לעבודתה במרכאות, כשהיא רכובה על אופנועו של מנגלה, כשידיה אוחזות במותניו. בראיון שארך כ4 שעות היא תיארה ניסויים מחרידים, שכל קשר בינם לבין רפואה ,ואפילו וטרינריה, אבסורדי. בין היתר דובר שם על תפירת שני תאומים גב אל גב.תאומים , גמדים, ובעלי מומים חריגים היו התחביב של הנבל, ולא מעט עדויות של ניצולים, בעיקר מיהדות הונגריה, מתארות את רגע ההגעה אל הרציף בבירקנאו,כשהמילה צווילינגה, היינו, תאומים, מהדהדת בחלל.ורה אלכסנדר העידה במשפט אייכמןובמישפטים נגד סגל המחנה אשר התנהלו בגרמניה. מעניין אם אפשר להגיע אל עדותה עבור שפילברג. בזמנו דובר שהעדויות תהיינה נגישות לציבור.אגב, ניצול אסירים לצרכי רפואה כביכול, התרחש לא רק במחנות המרכזיים. אימי אשר היתה אסורה במחנה פארשניץ, אשר בחבל הסודטים, חוותה עקירת שן בריאה לחלוטין, כמובן ללא הרדמה, עי רופא שיניים מתחיל אשר ביקש להתאמן בעקירות. ומדובר במחנה עבודה רגוע יחסית. מותר להניח שהדנטיסט החרוץ הפיק תועלת מן ההשתלמות הקטנה שאירגן לעצמו.

ספר בשם "רופאים מהגיהינום" (ספריית מעריב, 2008 ) מביא את סיפוריהם המוטרפים של חבורת הסדיסטים הזו.

אגב, המונח "גזע" בהקשר של העם היהודי הוא מופרך מיסודו, כך שכל ה"הגיון המדעי" שמאחורי הניסויים האלו, הוא פשוט שטות והבל.

מצרף מאמר ביקורת שפורסם בכתב העת "רפואה ומדע" על הספר הזה ועל התופעה בכלל.

[font='Arial','sans-serif']שורשי הרוע : הציפיה והאכזבה[/font]

[font='Arial','sans-serif'] עו"ד קובי סגל ([/font]llb. Ma.(

[font='Arial','sans-serif']וויויאן ספיץ, רופאים מהגיהינום , העדויות המזעזעות על ניסויים בבני אדם, ספריית מעריב – עיון 248 עמודים.[/font]

[font='Arial','sans-serif'] [/font]

[font='Arial','sans-serif']אחד מחידושיה הפחות סימפאטיים של המאה העשרים הוא הקשר שבין רפואה לבין ביצוע פשעים נגד האנושות. דיקטטורים, מנהיגים דתיים, הרפתקנים וסתם פושעי צמרת היו הדמויות שאיישו בדרך כלל את משבצת האיש הרע של מבצעי הפשעים במאות עברו. רופאים, בדרך כלל – לא היו במקומות האלו ולא במקרה. הרפואה היא כנראה המיקצוע היחיד אשר כל תכליתו מלכתחילה היא לגמול חסד ולהושיט יד לסובלים. המחשבה , לפיה עוטה חלוק לבן, שלמד שנים על הגוף האנושי ועל הדרך לסייע לו בהתמודדותו מול החולי והמוות יהיה דווקא זה שינצל את הידע לגרימת סבל ומוות, היה בלתי מתקבל על הדעת.[/font]

[font='Arial','sans-serif']מלחמת העולם השניה ובייחוד זוועות השואה הפכו את הדיסונאנס הזה, למציאות קשה מאד לעיכול ולהבנה. רופאים, נטלו חלק בכל מערכת הזוועות של ה"פתרון הסופי" לא רק של העם היהודי אלא גם של עמים ומיעוטים אחרים, ואפילו של סתם מוכי גורל דוגמת ילדים נכים ומפגרים או חולי נפש. אלו האחרונים, נרצחו רק לאחר ביצוע "אבחנה רפואית" קפדנית ומוסמכת על ידי רופא, שאמור היה גם לתת את ה"פתרון" לביצוע ה"טיפול המיוחד" ל"אלו החיים חיים שאינם ראויים לחיות". (הביטויים כולם, הינם חלק מ"מכבסת המילים" של תעשיית הרצח הנאצית ). חלק גדול מאותם רופאים , לא היו אופטרטיוניסטים שמצאו הזדמנות לזכות בשם ובתהילה, דוגמת "הספציאליסט" אדולף אייכמן, אלא למרבה הזוועה אנשים שהאמינו כי הם פועלים בשמם של אידיאלים נשגבים למען האומה והאנושות.[/font]

[font='Arial','sans-serif']השאלה בדבר הדרך שעובר רופא מעין זה, בין שנות הלימוד, ערכי האתיקה, ושבועת היפוקרטס בה נאסר עליו לגרום נזק למי ממטופליו, ועד חלק באותה "תעשייה פורחת" היא שאלה מרתקת וכבדת מישקל. כאן, ברוב המיקרים לא יועילו התיאוריות של "בנאליזציה של הרוע" שניסו להסביר את רצח העם היהודי. הרוצחים, והמענים בחלוק הלבן לא עשו את המעשה כי ה"ממונים פקדו עליהם" או כי "אלה הם חוקי המלחמה" כפי שתירצו זאת במשפטיהם קציני צבא או פקידים אחרים בתעשיית המוות. הם עשו זאת תוך גילויי יוזמה, "מקוריות", והחשוב מכל: הזדהות פנימית עמוקה עם המעשים.[/font]

[font='Arial','sans-serif']לאחר "משפטי נירנברג" הידועים של מנהיגי השלטון הנאצי, ו"אדריכלי הפתרון הסופי" התקיימה סידרת משפטים ידועים פחות של "קבלני הביצוע" במלאכת הרצח. אחד מהחשובים בהם היה משפטיהם של הרופאים ברייך השלישי שנטלו חלק ברצח, עינויים והתעללות תחת השם המוזר של "מחקרים מדעיים". ויויאן ספיץ, צעירה אמריקנית שימשה כקלדנית באותם משפטים, וספרה המביא פרוטוקולים שלמים של הדיונים בהם לצד התרשמויותיה האישיות ממהלך המשפטים ומדמויותיהם של הנאשמים. הנסיון הזה, מעורר סקרנות רבה ומציב בהכרח רף ציפיות גבוה להסברים של אותו "מידרון מוסרי חלקלק" בנפשם של נאשמי משפטי הרופאים בנירנברג. לצד הסקרנות בדבר המעשים שנעשו, ההליך המשפטי והעדויות ציפיתי לשמוע את דברם ששל הנאשמים. לנסות להבין את האמונות והדעות שהביאו אותם לתהום כשרוממות המחקר הרפואי בגרונם. חיפשתי בספר את ה"כוונות הטובות" שריפדו את דרכם אל הגיהינום.[/font]

[font='Arial','sans-serif']לצערי, לא מצאתי את התשובות בספרה של ספיץ.[/font]

[font='Arial','sans-serif']הגב' ספיץ המתארת בכנות רבה את חוויותיה האישיות לא הייתה כפי שמצויין בדברי ההסבר שעל כריכת הספר "העיתונאית הצעירה ביותר שכיסתה את משפטי הזוועה". היא הייתה קלדנית, שהדפיסה את מה שנאמר באולם בית המשפט ותו לא. הסיבה האפשרית לשגיאה המביכה היא כנראה השימוש המוטעה במונח "כתבת בית משפט" , אותו עשה המתרגם. לו, היה הוא עושה שימוש במונח העכשווי יותר "קלדנית" או אפילו במונח המיושן יותר "קצרנית" לא הייתה נופלת טעות מביכה מעין זו. [/font]

[font='Arial','sans-serif']נקודת המבט של קלדנית, ובפרט כזו שגילה הוא רק 22 שנה שונה מזו של אדם מבוגר יותר או בעל נקודת מבט שונה, דוגמת זו של עיתונאי. פסיכולוג או חוקר. המחברת מתארת אמנם את האווירה, את רגשותיה (פחד מפני הנאשמים, לדוגמא) ובקיצור רב אפילו את קו ההגנה בו בחרו הם (הניסויים היו בעלי "ערך מדעי", הם נעשו על אנשים שבלוא הכי נידונו למוות, הם רק מילאו פקודות ועוד ועוד) אלא שבכך אין די. אפילו רשימת הזוועות והפירוט המדוקדק של מה שנעשה בשם המדע הרפואה והרייך השלישי אינו יכול לתת תשובה על השאלות . [/font]

[font='Arial','sans-serif']היחס אל פושעי מלחמה ופשעים עבר בתודעה הקולקטיבית מרחק רב, מאז שנות הארבעים. בשנות המלחמה ובשנים הראשונות שלאחריהן תוארו פושעי המלחמה כפסיכופאטים סדיסטיים וכמפלצות אנושיות. הפילוסופית חנה ארנדט, בספרה אותו פירסמה בעקבות משפט אייכמן הייתה הראשונה שקראה תגר על אבחנה חברתית זו. לטענתה, מבצעי הפקודות היו אנשים רגילים בדרך כלל שפעלו בנסיבות בהן הפכו הם למה שהפכו. התיאוריה הזו, לא התקבלה בברכה אלא בניכור הגובל בעוינות בקהילת החוקרים. המציאות המסתתרת מאחוריה מפחידה: פירושה שבעצם שבכל אחד ואחד מאיתנו מסתתר פוטנציאלית רוצח שיפרוץ אל קידמת הבמה אם רק יווצרו הנסיבות המתאימות לכך. כיום, קרוב ל 50 שנה מאז פירסום ספרה של ארנדט היחס לתיאוריה הזו סובלני הרבה יותר. המרחק שבין רופא קשה יום המקבל עשרות פאציינטים במרפאה שכונתית מנומנמת בפרברים ובין רופא איש מילואים המסביר לאנשי גדוד המשטרה ה 101 של משטרת העזר כיצד יש לירות כדור אחד בעורפו של כל יהודי מבין אלפי יהודי העיירה בילגוריה המוצעדים אל בורות המוות (סיטואציה מצמררת המתוארת בספרו של כריסטופר בראונינג "אנשים רגילים") קטן כנראה בהרבה מזה שאנחנו מוכנים להודות בו. "רופאים מהגיהינום" יכול היה לחשוף את קוראיו לנתיב המסוכן הוא שבין שתי הנקודות, אך למרבה הצער לא היה בכוחו לספק את התשובות.[/font]

[font='Arial','sans-serif'] [/font]

בנוסף על מה שנאמר לעיל על הניסויים "המדעיים" של מנגלה ונאצים אחרים:

יחידה 731 בראשותו של ד"ר שירו אישי, עסקה "במחקר" מאז תחילת שנות השלושים ועד 1945, עבור הצבא היפאני. הם בדקו כל אפשרות בענייני הישרדות, כולל הקפאת איברים בודדים והפשרתם (כשהם עדיין מחוברים לאדם חי!), ניסויים בעמידות לטמפרטורות גבוהות ונמוכות, עמידה בתנאי התייבשות, טביעה, גובה רב, הלם של פיצוץ קרוב, רסיסים, מחלות שונות, רעלים ועוד הרבה מעבר לאלה. כל הממצאים שלהם רוכזו ונלקחו ע"י האמריקאים, שגם דאגו להשתיק את העניין ולא העמידו את האחראים לדין אחרי המלחמה. סביר שעשו במידע שימוש משלהם.

מחקר אחר, אתי ומסודר, לשם שינוי, נעשה בתחילת מלחמת העולם השנייה בקנדה, על קבוצה של מתנדבים. אנשים אלה התנגדו לגיוסם מסיבות של השקפת עולם, והתנדבו במקום זאת לניסויים. מניסויים מבוקרים אלה למדנו הרבה על עמידות בתנאי קור, ורעב בעיקר.

ציון מיוחד ראוי לתת למחקרים רפואיים אמיתיים שנעשו על ידי רופאים יהודיים במחנות ההשמדה. חלק ניכר מעבודות אלה אבד, אך חלק שרד, ופורסם בזמנו בעיתון "הרפואה". מדהים כיצד בתנאים לא תנאים, אנשי מדע נשארו אנשי מדע, ואספו מידע ותצפיות שונות, רשמו, ערכו והסיקו מסקנות. יש בעבודות אלה מידע על תופעות שונות של תת תזונה, תחלואה גופנית ונפשית בתנאי המחנות, ובמידה מסויימת גם היו עבודות המשך על ניצולים - מחלות הקשורות למחנות הריכוז, תולדות מאוחרות, וסטטיסטיקות שונות.