לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 07-05-2006, 19:37
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
עזרה דרושים בוגרי לבנון מהשנים 91-2000

אם גם אתה שירתת בלבנון בשנות התשעים (ולא משנה באיזה תפקיד).
אם גם אתה מרגיש שהשתחררת מהצבא אך משהו נשאר בך.
אם גם ממך עדיף לשמור מרחק ביום הזיכרון.
אם גם אתה מרגיש שאף אחד לא מבין.

אז אנחנו רוצים להיפגש.
גם אנחנו היינו שם איתך.
גם אנחנו ערים בלילה.
אנחנו, כנראה, נוכל להבין.

אנחנו רוצים להיפגש.
זו לא מסגרת טיפולית (עדיין?), זה (בנתיים?) רק מפגש חברים.
צור קשר עם יוסי yossifoon@fresh.co.il
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #15  
ישן 11-05-2006, 11:31
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי שונרא1 שמתחילה ב "רק זכרונות טובים נובמבר 91 - ספטמבר 94 (ממזרח למערב ועמוק עמוק צפונה...)"

שוחחנו על לבנון שלך שיחה ארוכה יחסית ובסיומה רציתי לומר לך כמה דברים:
לא סבלת בלבנון, ואני לא מתפלא. שירתת בלבנון בתפקידים שונים אולם מעולם לא שירתת שם כחפ"ש (ואפילו רחוק מכך) ולכן אינך מכיר את אי הוודאות המקסימלית. בנוסף לא זכור לי שאי פעם נשארת תקוע שבועות במוצב חודר (ולא, אביבים לא נחשב, גם שרייפה וגלגלית פחות נחשבים), ואיפלו להפך, באת למוצב, ראית, אכלת ונסעת הביתה. תמיד ידעת שבסוף היום תתקלח ותישן במיטה שלך.
גם אם הגזמתי, עדיין הלבנון שלך רחוק מאד מהלבנון שלי.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #17  
ישן 11-05-2006, 13:23
  שונרא1 שונרא1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.06.03
הודעות: 11,249
שלושה חודשים בקו אביבים, הכי חפ"ש בעולם, במארבי בטן - על הבטן
בתגובה להודעה מספר 15 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "שוחחנו על לבנון שלך שיחה..."

במארבי ארטישוק על הבטן
בתצפיות חודרות קופא מקור בג'יפ עם הפרצוף תקוע בטאס6 שלושה ארבע לילות ויותר ברצף
טוחן שמירות כמו מטורף
הו כן "עשיתי" את לבנון עם כלליי הטקס וגם אז הזכרונות שלי היו ועודם טובים וטובים מאוד, מה לעשות כל אחד והסיפוק שלו....(-:
וזה כחייל ומש"ק
וכקצין אח שלו יצאתי הבייתה בערך אחת לחודש (פעם אחת שבת אחת - קצרה כל ארבע שבועות, לטעמי מעטים הם הח"ירניקים שעשו את זה במשך שלוש שנים רצופות!!!)
אז אפשר להרגיע
מספר ההלוויות שהייתי בהם עובר את המאה (100!!)
מספר המבצעים שעשיתי בח"פק לילות שלמים שלושה אבע לילות ברצף (עובר את ה200 (מאתיים!!!) (רובם לא משטח הארץ....)
עשיתי ליליות ארוכים בדלעת, בבופור בכאוכבה, ברותם בבינת'גבל
ובאיזה 15 "מוצבי" צד"ל
וגם אתה לחלוטין צודק המון המון פעמים באמת באתי, נכנסתי ויצאתי בתוך שעתייםוחזרתי בלילה לשק"ש (למקלחת לא תמיד היה זמן)
נו מה לעשות שלוש שנים זה הרבה מאוד זמן.....אפשר להספיק הרבה
אבל אח שלו עשיתי את זה שלוש שנים תמימות!!!
אז עזוב אותך מאי-וודאות...
וזו בטח ובטח שלא תחרות...
אבל מה לעשות יש כאלה שיש להם מוגלה שצריך להוציא אותה
,יש כאלה שמסתפקים באזכרות השנתיות בבתי הקברות
ויש כאלה שמהטירוף של לבנון עברנו לטירוף לא פחות גדול באיו"ש....
אני את "כותל הדמעות" מוצא בבית
לא רק בלבנון לא סבלתי
ככל אני לא סובל בחיים בכלל ובצבא בפרט
אני לא מאמין בלסבול - זה גורם לפצעים בנפש ופעמים בגוף ואני דואג להמנע מזה
גם כשאני קובר חבר שהייתי איתי בחדר בקורס קצינים 6 חודשים ונהרג באל-פארש....
אתה צודק לא, לא נשארתי שבועות במוצבים חודרים, אבל מספר השבתות שביליתי במוצבים הוא גדול.
ולאכול - לרוב זה היה חצץ.....(-:
אז אחי כמו שאמרתי יש כאלה שצריכים מפגשים כאלה להוציא
אני, אם אגיע זה יהיה כדי לשתות בירה ולהחליף חוויות....
ונחזור ונאמר שזה הכי לא תחרות בעולם
יש כאלה שלילה אחד חד פעמי השאיר עליהם חותם ורושם בל ייחמק וצלקת שתלווה אותם עד יום מותם
ויש כאלה "שבילו" ביק"ל עשור וחצי מחייהם והזכרונות שלהם הם מעולים
זה אינדיבדואלי אחי, הכי אינדבידואלי בעולם.
אז לכל בעלי המוגלה חיזקו ואמצו
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P




נערך לאחרונה ע"י שונרא1 בתאריך 11-05-2006 בשעה 13:28.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #18  
ישן 11-05-2006, 14:28
  eladg eladg אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.04.06
הודעות: 440
השרשור לוקח כאן תפנית לא בריאה לטעמי
בתגובה להודעה מספר 15 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "שוחחנו על לבנון שלך שיחה..."

לא צריך לשים קריטריונים על כאב ועל התמודדות.
אצלי בצוות היו אנשים שחוו אותן חוויות כמוני - חלקם נותרו עם שריטה (מה זה שריטה, "פתיח")
חלקם מסתכלים אחורה בחיוך וחלקם לא מסתכלים יותר על כלום.
אז בואו נסכם שנשמור על רגישות ולא ניפול לבורות של "למי לבנון היתה חוויה יותר קשה".

הצלקות שהשאירה או לא השאירה לבנון אצלי (ואני מאמין שכך אצל אחרים), לא קשורות חד ערכית למארבי בטן, ארטישוק או כמות יציאות הביתה, וחבל לקחת את הדיון לשם.
אלא אם יוסיפון מתכנן שהרכב הקבוצה שהוא מארגן יהיה בעל קריטריוני סף מסוימים (אני אישית לא מאמין שזה המצב, ויתקן אותי יוסיפון אם אני טועה), כדאי להפסיק עם זה.

אני אפנה למספר חברים שאולי ירצו להשתתף בקבוצה שכזו, למרות שיש סוג של קשר שתיקה שיהיה קשה לשבור.

אצלי אישית (אם כבר שברנו דיסטנס) השטחים הם חוויה הרבה יותר "מעצבת"
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #26  
ישן 18-05-2006, 10:28
צלמית המשתמש של צנחן1
  צנחן1 צנחן1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.01.05
הודעות: 4,584
בתגובה להודעה מספר 25 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "עוד לא"

הייתי בלבנון בשנים 87'-88' כחפ"ש. פלוגת משימות (מארבי 36 בסלוקי, סיורים על הגדר, טווסים וכו'), מוצבי גדר (נרקיס וחממה) ומוצבים חודרים (הבופור, בינת ג'בל ועוד). תקופה נוספת עשיתי עם יחס"ר 244 במוצבי ראס בידה ושקיף אל חרדון.

אכלנו בלבנון כל מה שאפשר, מירדפים אחרי מחבלים, התקלויות והרוגים, מטל"רים ופצמ"רים כשאתה מתכווץ צמוד לסלע ומנסה להתחפר מתחתיו, סגרנו שבועות ארוכים ללא יציאה הביתה (ואז לא היו טלפונים סלולריים), העברנו תקופות ארוכות ללא מקלחת בגלל כוננות. חווינו את ליל הגילשונים, את החדירות דרך הגדר, את המארבים בשלג.

אבל ... בשורה התחתונה אין לי שריטות מלבנון, והתקופה זכורה לי כחווית לוחם אמיתית וללא שום רגשי אשמה וללא שום סיוטים.

עכשיו ... רוצה לדבר על השטחים ? רוצה לדבר על לעמוד חמוש מכף רגל ועד ראש במחסום ולראות תלמידי בי"ס יסודי מתכווצים כשהם עוברים לידך, לראות ילדים בגיל של הילדים שלך בוכים ונצמדים לשמלה של אמא כי קודקוד עושה הקפצה באש חיה במחסום, רוצה לדבר על הוצאת אנשים מהבית ע"מ לפנות מחסום אבנים שאתה יודע שיוקם מחדש בעוד כמה דקות ? על הקושי בזיהוי עמית-טורף כי כולם שונאים אותנו ? בקיצר יוסי, לבנון היתה פיקניק ליד השטחים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #27  
ישן 18-05-2006, 11:02
  freedom_fighter freedom_fighter אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 23.01.06
הודעות: 1,234
"לבנון היתה פיקניק"- נניח, זה לא באמת משנה.
בתגובה להודעה מספר 26 שנכתבה על ידי צנחן1 שמתחילה ב "הייתי בלבנון בשנים 87'-88'..."

נניח שלבנון היתה פיקניק ביחס לשטחים. נניח. לאן זה מקדם אותנו? מה אנחנו למדים מכך? האם מה שקרה בסאלוקי נורא יותר או פחות מאשר הנגמ"שים והמרכבות שהתרוממו על מטענים בעזה?
מה הטעם בהשוואה?

ההבדל היחיד הוא שאינתיפדה2 קרובה יותר, ועל כן רוב "המשתתפים" הסדירניקים נמצאים קצת אחרי שרותם הצבאי, או במזרח, או שרק השתחררו- ורק מתחילים לעכל מה שעבר עליהם בסדיר. זה הכל.

אין סוג של חוויות שהן "חזקות יותר", כלומר מזכות אדם בזכות לשריטה "עמוקה יותר". לכל אחד מאתנו מציאות פנימית, אישית, שאינה נגישה לאחרים. לכל אחד חוויות משלו שנגעו בו אחרת.
שונרא1 בדומה לך, "לוקח את לבנון בקלות". יוסיפון ואני קצת פחות. קשה לי להאמין שאפשר באמת "לקחת בקלות" את החוויות שאתה מתאר. אולי הזיכרון מייפה את הדברים, אולי ממרחק הזמן מדחיקים לקרן זווית את הבוץ הכאב והדמעות, אולי אדם רוקם לעצמו סיפור בסגנון "הייתי פייטר, צעיר, גברגבר, לוחם, נלחמנו כמו אריות, הם נצחו לפעמים ואנחנו לפעמים". אולי.

אני מאמין שלחימה ומלחמה מודרניות (החל ממלחה"ע הראשונה) זרות לרוח האדם, מזוויעות וכותשות אותה. לא סתם החלו בזיהוי תופעת תגובת הקרב ב- shell shock של מלחמת החפירות.
אני חושב שרק טבעי לאדם להגיב, ולאורך זמן לחוויות קשות כגון אלו, המשלבות אובדן, איום ממשי על עצם קיומו, חוסר אונים ומראות קשים.
נדמה לי גם שיש הרבה הכחשה והדחקה בניסיון לתאר את לבנון בתור מקום "טוב", עם זכרונות "טובים".
נוף טוב- כן. רעות- כן. רגעים נדירים של אחווה ואנושיות- כן. נס רובאית- כן.
אבל מכאן ועד לתאר את החוויה כמכלול כמשהו טוב... המרחק רב...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #28  
ישן 18-05-2006, 12:06
צלמית המשתמש של צנחן1
  צנחן1 צנחן1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.01.05
הודעות: 4,584
בתגובה להודעה מספר 27 שנכתבה על ידי freedom_fighter שמתחילה ב ""לבנון היתה פיקניק"- נניח, זה לא באמת משנה."

לוחם חופש בוגר לבנון,

כיוון שאתה מגדיר את עצמך שמאלני רדיקאלי, פציפיסט ושונא מלחמות, אני מניח שנקודת המבט שלנו "מעט" שונה. ובכל זאת, אני התגייסתי לצבא במטרה להיות הכי קרבי שאפשר, לתת מקסימום לטובת הגנת המדינה והעם, שלא על מנת לקבל תמורה. אני יודע שזה נשמע פלצני ... אבל הייתי צעיר ופטריוט (היום נשארתי רק פטריוט).

תקופת לבנון הייתה מיצוי כל האימונים שלנו, כל מה שלמדנו והתכוננו לקראתו. לבנון היתה מקום שראית את האויב בצורה מוגדרת, ראית מה הוא יכול לבצע אם לא תהיה שם ע"מ לעצור אותו, וכשהייתי במוצב חודר והסתכלתי דרומה ראיתי את האורות המנצנצים של ישובינו ואמרתי לעצמי שבזכותי ובזכות חברי הם יכולים לישון בשקט. כן, לבנון זכורה לי כתקופה יפה, תקופה רוויה במאמץ ודם, אבל בגלל זה בחרתי להיות לוחם בצה"ל, צבא ההגנה לישראל, ע"מ שמי שיפגע יהיה אני ולא הילד שישן במיטתו במטולה או במנרה.

בתקופתי לא היו 4 אמהות, לא היה ראש ממשלה שחצן שהצהיר שבעוד שנה אנחנו יוצאים ולכן כל הרוג מעכשיו ועד לעוד שנה הוא בעצם הרוג שנופל על מזבח הקריירה של הרמטכ"ל המעוטר לשעבר, עשינו את מה שחשבנו שחשוב לעשות, אין לי טראומות ואין לי חרטות, ואני לא מדחיק ... להפך אני מחצין.

השרות בשטחים הוא דבר אחר, ואני אגב בוגר האינתיפדה הראשונה, את המלחמה הנוכחית כבר עשיתי כמילואימניק ותיק, שרתתי ביחידה שמיקומה היה ברצועת עזה, ואין לי בעיות עם שרותי בזמן האינטיפדה הראשונה (וגם כאן אני לא מדחיק). הבעיה שלי אינה עם תקופת הלוחמה, ואינה עם הצורך להרוג או למות למען יחיו אחרים, הבעיה שלי היא עם הפוליטיקאים שלא מצליחים להוציא את האצבע מהישבן ולפתור את הבעיות שהישיבה בשטחים הולידה - אם אפשר להקים מחסום מוסדר והומני (בהנחה שאין ברירה וחייבים להקים מחסום) אז למה להקים אותו באיחור של שנים ולתת לי ולחברי לעמוד עם כמה בטונדות ובזנטים ולהתמודד עם ילדים ונשים ? למה אפשר היום להקים מחסומים עם מתחמי המתנה מוצלים ושירותים, מגנומטרים ועמדות בידוק מסודרות ואי אפשר היה לעשות זאת כבר מזמן. את התשובות אני יודע, וזה מה שמפריע לי.

אני יודע שיש אנשים שבנויים אחרת, אבל אצלי הבעיה אינה המלחמה, הבעיה היא השגרה והמצב המחורבן שבא אחרי שוך הקרבות, כאשר אתה נותר בתוך מתחם שאומרים לך שהוא הקו האחרון וחייבים להגן, ופתאום אחרי זמן לא רב מתברר שהכל בבל"ת ובעצם זה לא כל כך חשוב, וחברים שלי מתו סתם.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #29  
ישן 18-05-2006, 12:27
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 28 שנכתבה על ידי צנחן1 שמתחילה ב "לוחם חופש בוגר לבנון, כיוון..."

אני לא רוצה להיכנס לפרטים, רק לומר שהנחת הבסיס שלך שגויה. יוס (freedom_fighter) יכול לספר עד קץ כל הדורות עד כמה הוא "שמאלני רדיקאלי, פציפיסט ושונא מלחמות". אני יודע שגם הוא היה "צעיר ופטריוט והתגייס לצבא במטרה להיות הכי קרבי שאפשר, לתת מקסימום לטובת הגנת המדינה והעם, שלא על מנת לקבל תמורה".
אני ראיתי אותו מתפקד כלוחם. על ארועים שלא ראיתי בעיניים שמעתי מכלי ראשון ואני יודע עד כמה הפציפיזם היה רחוק ממנו.
גם היום, במילואים, אני עוד שומע אותו מידי פעם פולט "שיואו איזה יופי" על מראה של ירי פגז.

נכון שבתקופתך לא היו ארבע אימהות, אבל אני לא חושב שהתהיות בעם והנשים שמטיפות לנו שאנחנו הולכים למות ולמות לחינם סייעו לנו להרגיש יותר טוב עם מה שעשינו. בטח לא כשהחבר הטוב שלי, הבן של אחת מהן נהרג. נהרג בצורה טיפשית מוות מיותר לחלוטין ובצורה ברוטאלית.
עם החתיכות שלו, אגב, בדרך ללוויה, עצרנו במקדונלדס.
בתקופתך לא היו ארבע אימהות אך היו שלום עכשיו, הלחימה בלבנון הייתה מוצדקת יותר מהלחימה בשטחים. ולכן, אולי, השטחים מצטיירים לך כקשים יותר.

כתבתי מספיק.

תוספת בעריכה: גם הבעיה שלנו היא יותר עם השיגרה ולא עם הלחימה עצמה.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il


נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 18-05-2006 בשעה 12:29.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #32  
ישן 19-05-2006, 00:23
  eladg eladg אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.04.06
הודעות: 440
ידידי, לא אמרתי שלא
בתגובה להודעה מספר 31 שנכתבה על ידי freedom_fighter שמתחילה ב "עוד הערה על פורומים ברשת ובנושא כזה בפרט."

ואני חושב שכדאי לפתוח שרשור דומה לגבי חוויות של לוחמים על מנת קצת לטפל בדרוש טיפול ובעיקר על מנת לעורר מודעות אצל הדור הצעיר שלא הכל "דבש ואגוזים" (או איזה ביטוי שנפוץ היום).

ההצעה שלי מתייחסת לשרשור הספציפי הזה שנוגע לחוויות מלבנון ובתוכו מעלה תגובות שעלולות להרתיע את מי שגם ככה פגוע וחושש להיחשף.

מפאת הרצון שלא לפגוע ולו במעט אני חושב שיהיה רעיון טוב לעצור את הדיון שהתעורר כאן של "אה, אתה היית רק בריחן ? מה אתה יודע על לבנון" או "אני ראיתי את הלבן העיניים של החיזבלונים והיום אני אכבר גבר"

לא מכובד בעיני ויותר גרוע - יכול להרתיע משתתפים נוספים מלהצטרף לקבוצה המאוד מבורכת שמנסה יוסיפן להקים
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #33  
ישן 18-05-2006, 21:00
  freedom_fighter freedom_fighter אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 23.01.06
הודעות: 1,234
צנחן1, זה נורא מצחיק- אני מסכים כמעט עם כל מילה.
בתגובה להודעה מספר 28 שנכתבה על ידי צנחן1 שמתחילה ב "לוחם חופש בוגר לבנון, כיוון..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי צנחן1
לוחם חופש בוגר לבנון,

כיוון שאתה מגדיר את עצמך שמאלני רדיקאלי, פציפיסט ושונא מלחמות, אני מניח שנקודת המבט שלנו "מעט" שונה. ובכל זאת, אני התגייסתי לצבא במטרה להיות הכי קרבי שאפשר, לתת מקסימום לטובת הגנת המדינה והעם, שלא על מנת לקבל תמורה. אני יודע שזה נשמע פלצני ... אבל הייתי צעיר ופטריוט (היום נשארתי רק פטריוט).

>> כמוני כמוך, מקווה שאני עדיין צעיר.

ציטוט:
במקור נכתב על ידי צנחן1
תקופת לבנון הייתה מיצוי כל האימונים שלנו, כל מה שלמדנו והתכוננו לקראתו. לבנון היתה מקום שראית את האויב בצורה מוגדרת, ראית מה הוא יכול לבצע אם לא תהיה שם ע"מ לעצור אותו, וכשהייתי במוצב חודר והסתכלתי דרומה ראיתי את האורות המנצנצים של ישובינו ואמרתי לעצמי שבזכותי ובזכות חברי הם יכולים לישון בשקט. כן, לבנון זכורה לי כתקופה יפה, תקופה רוויה במאמץ ודם, אבל בגלל זה בחרתי להיות לוחם בצה"ל, צבא ההגנה לישראל, ע"מ שמי שיפגע יהיה אני ולא הילד שישן במיטתו במטולה או במנרה.

>> אני איתך. תפקידנו כלוחמים לחצוץ בין האויב ובין העורף. רק שיש אצלי דיסוננס רציני בין "תקופה יפה" ובין "רוויה בדם".

ציטוט:
במקור נכתב על ידי צנחן1
בתקופתי לא היו 4 אמהות, לא היה ראש ממשלה שחצן שהצהיר שבעוד שנה אנחנו יוצאים ולכן כל הרוג מעכשיו ועד לעוד שנה הוא בעצם הרוג שנופל על מזבח הקריירה של הרמטכ"ל המעוטר לשעבר, עשינו את מה שחשבנו שחשוב לעשות, אין לי טראומות ואין לי חרטות, ואני לא מדחיק ... להפך אני מחצין.

>> גם בתקופתי לא היו 4, ולא היה השחצן ההוא (שאני מברך אותו על חוכמתו ואומץ ליבו להוציא אותנו משם). בניגוד אליך יש לי שריטה שעומקה אינו ברור דיו.
>> למה אתה טוען שההרוגים מאז שברק היה רוה"מ נפלו "על מזבח הקריירה"? מה עם אלה שנהרגו שם שנה ושנתיים קודם- האם למותם היה טעם מבצעי, לאומי, אחר? האם באמת הגנו על יישובי הצפון? אנחנו רוצים להאמין שכן. אנחנו רוצים להאמין שלא היינו שם לשוא. זו שאלה צבאית נטו, והתשובות עליה חלוקות, בעיקר ממניעים פוליטיים.
>> אני חושב שמלחמות הן בדרך כלל תוצאה של מהלכים פוליטיים, ולכן לפיונים ולאזרחים משווקים את "הגנת המולדת", כשבעצם יש אינטרסים אחרים (במקרה הטוב קבעון וטמטום) מאחורי המאבקים העקובים מדים. ממליץ לך לקרוא את "שלום ולא להתראות" של רוברט גרייבס על מלחה"ע הראשונה בענין זה- בפרט את הפרק על האמהות האנגליות המוקיעות כל התנגדות למלחמה.
>> אפילו קלאוזביץ' מגדיר מלחמה כ-"המשכה של הדיפלומטיה בדרכים אחרות".

ציטוט:
במקור נכתב על ידי צנחן1
השרות בשטחים הוא דבר אחר, ואני אגב בוגר האינתיפדה הראשונה, את המלחמה הנוכחית כבר עשיתי כמילואימניק ותיק, שרתתי ביחידה שמיקומה היה ברצועת עזה, ואין לי בעיות עם שרותי בזמן האינטיפדה הראשונה (וגם כאן אני לא מדחיק). הבעיה שלי אינה עם תקופת הלוחמה, ואינה עם הצורך להרוג או למות למען יחיו אחרים, הבעיה שלי היא עם הפוליטיקאים שלא מצליחים להוציא את האצבע מהישבן ולפתור את הבעיות שהישיבה בשטחים הולידה - אם אפשר להקים מחסום מוסדר והומני (בהנחה שאין ברירה וחייבים להקים מחסום) אז למה להקים אותו באיחור של שנים ולתת לי ולחברי לעמוד עם כמה בטונדות ובזנטים ולהתמודד עם ילדים ונשים ? למה אפשר היום להקים מחסומים עם מתחמי המתנה מוצלים ושירותים, מגנומטרים ועמדות בידוק מסודרות ואי אפשר היה לעשות זאת כבר מזמן. את התשובות אני יודע, וזה מה שמפריע לי.

>> מסכים איתך במאת האחוזים. ולמה בסוף סמי וסחבק צריכים לירות בפנסים הצהובים שמעל המחסום כדי שלא יהיו מטרות מוארות היטב בלילה? התשובה פשוטה- כי עד שלא שוחטים מחסום שלם, אף גנרל לא מזיז את הישבן שלו. כי לא חושבים. כי החשיבה המבצעית נעצרת ברמת המג"ד (לפעמים יש תקלות במערכת ודרגים גבוהים יותר מפעילים שיקול דעת מבצעי של ממש).

ציטוט:
במקור נכתב על ידי צנחן1
אני יודע שיש אנשים שבנויים אחרת, אבל אצלי הבעיה אינה המלחמה, הבעיה היא השגרה והמצב המחורבן שבא אחרי שוך הקרבות, כאשר אתה נותר בתוך מתחם שאומרים לך שהוא הקו האחרון וחייבים להגן, ופתאום אחרי זמן לא רב מתברר שהכל בבל"ת ובעצם זה לא כל כך חשוב, וחברים שלי מתו סתם.

>> אוקיי, אז הדיון מתמצה לשאלה "האם הרוגי לבנון מתו סתם או שרק באינתיפדה2 מתו סתם?"
ואני בסופו של יום טוען, שכל לוחם שנהרג הוא קדוש וגיבור והמוות שלו הוא לא סתם, כי הוא אדם שויתר על היקר מכל למען המדינה- וזו הקרבה ודוגמא ומופת לדבקות בערכים. אבל זה ברמת הלוחם והמשפחה ובית הספר.
השאלה היא ברמה המערכתית- עד כמה התאמצו המדינה והמערכת הצבאית על מנת למנוע את מותו, ונדמה לי ששננינו נסכים שהפוליטיקאים וגם הדרג הצבאי עושים הרבה פעמים מעט מדי, מאוחר מדי, מסורבל מדי, בכל הרמות, ואז אנשים מתים סתם.

נערך לאחרונה ע"י freedom_fighter בתאריך 18-05-2006 בשעה 21:03.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #36  
ישן 04-06-2006, 01:21
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
אתה בהחלט צודק
בתגובה להודעה מספר 35 שנכתבה על ידי eladg שמתחילה ב "אני מבין שעדיין לא מתארגנת קבוצה ?"

אני קצת עסוק וקצת נמנע מלקדם את זה טוב שיוס לקח יוזמה (ראה להלן).
אני מכיר את הבחור אישית וסומך לגמרי על הנכונות וכושר האירגון שלו (וגם מתכוון לסייע).
אז הנה המכתב שלו שהוא התכוון לפרסם כאן אך קודם שלח אלי:

ציטוט:
במקור נכתב על ידי freedom_fighter
שלום לכולם,

אחרי זמן מה שהאשכול בלתי פעיל- הייתי מעוניין לקדם ולרכז את הנושא.
המטרה היא פשוטה- להפגש ולדבר. אחר כך נראה איזה כיוונים העניין לוקח.
לא מדובר על העלאת זכרונות של וטראנים, אלא יותר הכרות עם סיפורים ותחושות מקבילות, כדי שהסיפור האישי יקבל איזו שהיא פרספקטיבה.
מי שמכיר בן משפחה או חבר ששירת ויודע שהוא שותק מדי לפעמים- מוזמן למסור לו את כתובתי.
לפי מספר המשתתפים ומיקומם הגיאוגרפי נקבע יחד זמן ומיקום (אין בעצם חובה שיהיה מיקום אחד, אולי שתי קבוצות, אולי אחרת).
מי שמעונין, המייל שלי הוא jenar@017.net.il
שיהיה לנו בהצלחה.

יוס


מאחר שהובהר לי שכדאי מאד שבפגישה כזו יהיו גורמים מקצועיים (פסיכולוג/עובד שיקום/עובד סוציאלי וכו') זו, הזדמנות פנות פה לאנשי מקצוע. אם יש איש מקצוע שמוכן ללוות מפגש כזה ללא התחייבות נשמח אם הוא יצטרף (יש כבר עובד סוציאלי שרוצה בעצמו להגיע אבל הוא לא יכול לטפל בעצמו ובקבוצה).
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #37  
ישן 22-06-2006, 03:16
  דמרי דמרי אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.02.06
הודעות: 5
בופור, נצרים, חומת מגן - רעיון מבורך, ישר כח!
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "דרושים בוגרי לבנון מהשנים 91-2000"

גם אני ההיתי בלבנון ואח"כ בשטחים - סיימתי תואר ראשון בקרימינולוגיה כאשר את רוב העבודות שלי כתבתי בנושא.
יוזמה ברוכה, למרות שלפי מה שאני קורא אתם לוקחים את זה לכיון של מלחמות אגו, אני באופן כללי, חושב שלחימה כמו כל לחימה, כולל שטחים (אני לא מבין למה דווקא לבנון?) נוגדת את הטבע הבסיסי ביותר של האדם - לחיות!
לכן כל אדם שהשתתף אי פעם בלחימה כלשהי נושא בתוכו איזה מטען שיכול להוביל להרבה מאוד כיונים - אני מכיר אנשים שהתחזקו בעקבות ארועים כאלה, וכאלה שהתאשפזו ולוקחים כדורים.
דבר אחד בטוח - אף אחד ממי שאי פעם לחם באמת לא חושב שזאת חוויה מהנה!, ואלמלא העניין הפטריוטי גם היה מוותר על חוויות אלה, כל מי שחוו אי פעם את לבנון, שטחים וכ"ו בטוח שנושא עימו מטען כבד מאוד,שלאו דווקא קשור לאחוות לוחמים וסיפורי גבורה - לכל אלה בפורום שמשחקים אותה מגניבים (ממש בלי להישתחצן - עבר לי כשהשתחררתי) כנראה שלא באמת חוויתם מה זה לחימה או שאתם פשוט מדחיקים את זה.

אני חושב שהצבא בצורה שיטתית מזניח את הנושא הנפשי שבלחימה ואין בכלל סיוע כלשהו לכל החילים אשר נפגעו, (לדעתי כולם נפגעו בצורה זו או אחרת).
הצבא פועל בנושא זה רק במקרי קיצון של אישפוז וכד' ומזניח את השאר - את התוצאות של הזנחה זו אנו כבר רואים כיום (חיילים משוחררים שלא מוצאים את עצמם, הודו, סמים וכ"ו) וזה רק יחריף עם הזמן...

נערך לאחרונה ע"י דמרי בתאריך 22-06-2006 בשעה 03:39.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #39  
ישן 19-07-2006, 09:37
  חטמזוני חטמזוני אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 17.07.06
הודעות: 7
משהו להוסיף
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "דרושים בוגרי לבנון מהשנים 91-2000"

אני אישית שהיתי שנתיים בלבנון, אבל לא בתפקידי לחימה אז בטח שאין לי משקעים קשים. בשבילי זו רק היתה תקופה מעניינת גם אם קשה מאוד מבחינת כמות העבודה.
אני גם לא מוסמך לדבר בשם לוחמים אבל בכל זאת אעלה את הנקודות הבאות:

1. בהשוואה לשטחים, הפעילות בלבנון היתה פחות כאוטית: בלי מתנחלים, אזרחים פלסטינאים ושאר בלגאן.
רק לחימה נטו בארגון גרילה מאורגן. בגלל ההסכמים, היה גם סטטוס קוו והלחימה היתה באזורים תחומים מראש ובעוצמה מוגבלת.
אבל הנקודה המרכזית היא שהיה הרבה פחות כאוס, וזה דבר שידוע שמשפיע על היווצרות "סריטה" (בעצם: טראומה/הלם קרב/ PTSD ברמה כזו או אחרת ). עם מוות של חבר אפשר להשלים אם הוא בקונטקסט שנראה סביר. אבל התפרקות של פיקוד, מצב של בלבול - דברים כאלה מזרזים טראומה.

2. לכל אחד יש חוויה שונה:
חייל אחד יכול לשהות במוצב תקופה ולראות את חבר שלו מתפוצץ לידו מאיזה מטען בסיור. בשבילו לבנון תזכר כסיוט. אחריו יכול לבוא חייל אחר ולשהות באותו מוצב בתקופה קצת יותר שקטה בלי לספוג אפילו פצמ"ר. הוא יזכור מלבנון רק את הנוף יפה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 12:32

הדף נוצר ב 0.13 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר