שאלה בקשר למפגן אווירי שהיה בארץ

התכנסו למבנה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

זה היה המופע האירובאטי הגדול ביותר בתולדות המדינה. הצדעה צבעונית של עשר מדינות, לרגל יובל ה-50 לחיל-האוויר. היו שם מטוסים מאוקראינה, איטליה, ארה"ב, בריטניה, ספרד, צ'ילה, צ'כיה, צרפת, שוויץ ותורכיה. 52 מטוסים, ביניהם שישה צוותים אירובאטיים, ארבעה מטוסים בודדים ומפציץ אמריקאי אחד, שעשה את כל הדרך מטקסס

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]
הצוות הבריטי: טורנאדו בהופעת סולו

צמד מטוסי הטורנאדו, שייצג את חיל-האוויר המלכותי הבריטי במיפגן, הוא צוות אירובאטי קטן, שמופיע בעיקר בסופי-שבוע. בסיס חצור, שאירח אותם, הוקם על-ידי הבריטים, במלחמת-העולם השנייה.
ליעד ברקת

50 שנה אחרי שעזבו את בסיס חצור אחרוני המטוסים הבריטיים, עם סיום המנדט הבריטי, הם שבו אליו כדי להשתתף בחגיגות היובל לחיל-האוויר הישראלי. בשל התחייבויות קודמות, הגיעו לישראל רק שני מטוסי טורנאדו ולא חברי הצוות האירובאטי המפורסם של הר.א.פ., "החיצים האדומים".
"התחלנו לעבוד על המופע בתחילת השנה", אומר לוטננט פול ג'ררד, אחד מטייסי הטורנאדו. "ההופעה שלנו, שאורכת שבע וחצי דקות בדיוק, כוללת בעיקר תמרונים שונים, שמציגים את היכולות של הטורנאדו".

למרות שבהופעה משתתף רק מטוס בודד, הגיעו לישראל שני מטוסי טורנאדו, אחד לגיבוי. את המטוס הראשון הטיסו לוטננט פול ג'ררד ולוטננט קן מקלין. מייג'ור דניס ברוקס וקפטן דון אוונס הטיסו את המטוס החלופי. מייג'ור ברוקס (55), משמש בימים רגילים כמדריך טיסה בטייסת טורנאדו. קפטן אוונס משמש כמנהל הצוות והוא "עושה את כל עבודת הניירת והסידורים הקרקעיים", כפי שמסביר לוטננט ג'ררד.
הטורנאדו לא משמש בדרך כלל לאירובאטיקה. זהו מטוס קרב רב-משימתי, דו-מנועי ודו-מושבי, שהייחוד שלו הן כנפיים בעלות גיאומטריה משתנה: הוא יכול לטוס גם עם כנפיים פרוסות לצדדים, ואז הוא יציב יותר במהירויות נמוכות. לחילופין, הוא יכול להצמיד את הכנפיים לגוף, לטיסה מהירה. הטורנאדו פותח במשותף עבור חילות-האוויר של בריטניה, גרמניה ואיטליה, אך נרכש גם בידי חיל-האוויר הסעודי.
לוטננט קן מקלין: "למרות שהטורנאדו הוא מטוס מצוין, הוא בהחלט לא בנוי לתרגילים אירובטיים: הוא גדול מדי ועושה המון רעש. אבל, המטרה שלנו היא להציג את היכולות שלו, את הביצועים היפים שלו. אנחנו לא מנסים להדגים איך המטוס הזה יפעל במלחמה. אנחנו מנסים לבדר את הציבור".
כל ארבעת אנשי הצוות משרתים כמדריכי טיסה בטייסת טורנאדו. לפול ג'ררד (32) יש ותק של ארבע שנים כמדריך טורנאדו ולקן מקלין - כשנתיים. "אנחנו מלמדים בעיקר יסודות בסיסיים: איך לטוס וכיצד להשתמש במטוס", אומר לוטננט מקלין. "בטייסת שלנו יש מדריכים וחניכים משלוש ארצות באירופה, שמפעילות מטוסי טורנאדו: בריטניה, איטליה וגרמניה". "ההופעות הן עניין משני", מסביר ג'ררד. "במשך השבוע אנחנו עושים את העבודה הרגילה שלנו - הדרכה. בדרך כלל יש לנו הופעות בסופי-שבוע ואז אנחנו עוזבים את הכל, נוסעים וחוזרים לטייסת בתחילת השבוע".
מתי הם בחופש? "אין לנו הרבה חופש. אנחנו רוב הזמן בנסיעות וזה די קשה, אבל בכל זאת, אנחנו מרגישים נהדר", אומר ג'ררד. "זה מהדברים האלה שקשה להסביר. להופיע מעל החוף ולראות אלפי אנשים צופים רק בך, זה מאוד מלהיב. לפעמים אני מרגיש כמעט כמו כוכב רוק".
גם לוטננט ג'ררד וגם לוטננט מקלין מעידים באכזבה כי הם לא זכו להשתתף במלחמת המפרץ, אבל הם נוטלים חלק בפעילות שמקיים כיום חיל-האוויר הבריטי במפרץ הפרסי. "השתתפנו במשימות אחדות באיזור עיראק, בעיקר בטיסות סיור באיזור האסור לטיסה, כדי להשגיח שהעיראקים לא יפרו את ההגבלות שהוטלו עליהם אחרי המלחמה".
במשך הראיון שניהם יושבים בנוחיות בחדר הטייסת, כאילו הם מכירים את המקום כבר שנים. "אנחנו מבלים יותר משישה חודשים בשנה רחוק מהבית, באימונים. כבר היינו השנה בארה"ב, קנדה, גרמניה ועוד, כך שלהיות בדרכים זו שיגרה בשבילנו", אומר מקלין. "נהנינו לפגוש את הטייסים הישראלים, הם ממש נחמדים. מאוד התרשמתי גם מהדרך בה אורגן המטס האווירי. הכל היה מאוד מסודר ומכובד".
"קצת מוזר לנו, שיש פה משפחות שלמות שגרות בתוך הבסיס", אומר לוטננט ג'ררד. "וגם העובדה שעובדים פה ללא הפסקה כל השבוע. אבל בסך-הכל זה די דומה לבסיס שלנו. צבא זה צבא, חיל-אוויר זה חיל-אוויר. הבוקר היה לי קצת משעמם, אז פתחתי ספר טייסת ישראלית ועיינתי בו. את יודעת מה? התמונות הן אותן תמונות, של אותם אנשים, שנלחמים את אותן מלחמות".

הצוות השוויצרי: טיסת מבנה מורכבת

חיל-האוויר השוויצרי שלח למיפגן צוות של מטוסי "פילאטוס" PC-7 . "אתם באמת נלחמים, בעוד שאנחנו רק מתאמנים", אומר קפטן מאייר קלודס, מפקד ומוביל הצוות. נדב נוקד

בניגוד לסוחוי-27 האוקראיני וה-B-1B האמריקאי, שחצו את השמיים בקול תרועה רמה, דמה המופע של הצוות האירובאטי השוויצרי להופעה של להקת טיסנים. תשעה מטוסי "פילאטוס" PC-7 , המצוידים במנועי טורבו-פרופ, זימזמו בתיאום ונשמעו כמו מטוסי קרב ממלחמת-העולם השנייה.
הצוות השוויצרי הגיע לישראל יום לפני המיפגן האווירי ונחת בבסיס שדה-דב. יום לאחר-מכן, לאחר חזרה גנרלית, פתח הצוות השוויצרי את המיפגן שהתקיים מול חופי תל-אביב.
המופע השוויצרי, שכולל טיסת מבנה מורכבת של תשעה מטוסים, מתבצע במהירות נמוכה יחסית, אולם השוויצרים אינם משמיעים תירוצים: "יש למופע שלנו צליל שונה, בגלל המנוע השונה. יש לנו תרגילים שונים מאשר למטוסי סילון, אבל אנחנו מוציאים מהמטוסים את כל מה שאפשר, וזה מה שחשוב", אומר קפטן מאייר קלודס, מפקד ומוביל הצוות.
לחיל-האוויר השוויצרי יש גם צוות אירובאטי סילוני, שמורכב ממטוסי F-5 , אבל לישראל הגיע צוות הטורבו-פרופ.
ה-PC-7 הוא מטוס אימון ראשוני, שפותח בשוויץ. הוא נמכר לחילות-אוויר רבים בעולם, ביניהם חילות-האוויר של גרמניה וסעודיה ולפני כשנתיים חולל הפתעה גדולה, כאשר גירסה מתקדמת שלו, ה-PC-9 , נרכשה על-ידי חיל-האוויר והצי של ארה"ב, שהעדיפו אותו על-פני מטוסים אמריקאיים. "בדומה לחיל-האוויר הישראלי, גם אנחנו טסים במשך רוב השנה בטייסות מבצעיות", אומר קפטן קלודס (34). "אני למשל טייס F-18 . טייסים אחרים בצוות טסים ב-F-5 ובמיראז'-3, או משמשים כמדריכי טיסה. בתחילת כל קיץ אנו נפגשים לשבוע אימונים מרוכז ואחר-כך מבצעים חזרה לפני כל מופע".
רוב טייסי הצוות הם בשנות ה-30 ומשרתים בו שלוש עד ארבע שנים. "אף-על-פי שהצוות שלנו אינו מתאמן כל השנה, זה נחשב כבוד רב להיות חלק ממנו", אומר קפטן קלודס. "זה מעיד על רמת טיסה גבוהה ויכולת טיסת מבנה טובה. יש לנו המון ביטחון אחד בשני וזו דרישה בסיסית בטיסה הצמודה שאנחנו מבצעים".
הימים המעטים שבהם שהו בישראל הספיקו לשוויצרים לערוך השוואות בין שני חילות-האוויר. "התרשמנו שחיל-האוויר הישראלי מאוד מבצעי, מקצועי, ומודרני", אומר קפטן קלודס. "אפשר לראות את זה בלבנון, בשיתוף הפעולה המוצלח בין מטוסי הקרב והמסוקים. אתם באמת נלחמים, בעוד שאנחנו רק מתאמנים. למעשה, אין לנו שום אויב.
"שוויץ, כידוע, היא מדינה נייטראלית, אולם הנייטראליות הזו מושגת רק מפני שאנו תמיד מצוידים במערכות נשק חזקות. אתה לא יכול להיות נייטראלי אם אינך חזק. אם נצטרך להתמודד עם אויב, נוכל לעשות את זה".

הצוות האוקראיני: סוחוי-27 בשמי ישראל

אוקראינה שלחה למיפגן את מטוס הקרב הרוסי המתקדם ביותר, הסוחוי-27. קולונל ניקולאי קובאל הדגים את תמרון ה"פעמון", שבו מטפס המטוס באנך וגולש לאחור על הזנב.
נועם אופיר

ליין המטוסים בתל-נוף רגיל לארח מטוסים לא שיגרתיים. אבל ספק אם אי פעם אירח הליין הזה מטוס שעורר עניין כה רב, כמו הסוחוי-27. לא בכל יום מגיע לישראל מטוס הקרב הרוסי המתקדם ביותר בעולם, שמדינות לא מעטות במזרח-התיכון מגלות עניין ברכישתו.
אפשר להגיד הרבה דברים על הסוחוי-27, אבל אף אחד לא יחלוק על כך שמדובר במטוס מרשים. מרשים מאוד. חיצונית, הוא דומה מאוד ל-F-15 , אבל הרבה יותר גדול ואגרסיבי ממטוס העליונות האווירית של חיל-האוויר הישראלי.
הסוחוי-27 שהגיע למיפגן היובל אינו חלק מצוות אירובאטי, אלא משתייך לאחת מטייסות הקרב של חיל-האוויר האוקראיני, טייסת "גלצקי". הטייסת, שההיסטוריה שלה מתחילה כבר במלחמת-העולם השנייה, היתה הטייסת הראשונה של חיל-האוויר האוקראיני שקלטה את הסוחוי-27, כבר ב-1985. מלבד משימותיה כטייסת קרב, יש ל"גלצקי" משימה נוספת. באופן קבוע, מופיעים מטוסיה במיפגנים אוויריים ברחבי העולם. וכך, בזמן שאחד ממטוסיה נמצא בישראל, מופיע מטוס אחר בארה"ב.
כמה שעות לפני ההופעה הראשונה, מסתער צוות הקרקע האוקראיני על המטוס. לבושים מדי הסוואה מנומרים, בודקים המכונאים את המטוס בקפדנות רבה. תשומת-לב רבה מושקעת בצמד מנועי ה-AL-31F הענקיים, שביחד עם מבנה אווירודינמי יעיל, מעניקים לסוחוי כושר תמרון מעולה.
"הסוחוי-27 הוא מטוס מסובך, אך צוותי הקרקע שלנו מיומנים מאוד בטיפול בו", מסביר קולונל איגור פופוב, הקצין הטכני של הטייסת. "בסך-הכל, זהו מטוס אמין מאוד, שכמעט ואינו סובל מתקלות או בעיות טכניות".
כמה דקות לפני מועד ההמראה מגיע לליין טייס הסוחוי, קולונל ניקולאי קובאל. קובאל, המשמש כמדריך טיסה בכיר ונושא בתואר הטייס הראשי של חיל-האוויר האוקראיני, הספיק במהלך שירותו הארוך להטיס למעלה מ-20 סוגי מטוסים שונים, ביניהם מטוסי קרב כמו מיג-29 וסוחוי-25, מטוס הנוסעים העל-קולי טופולב-144 ואפילו כמה מסוקים.
"הסוחוי-27 הוא מטוס נוח מאוד להטסה", אומר קולונל קובאל. "המטוס עושה כל מה שהטייס מבקש ממנו ויש לו יכולת תמרון מעולה בכל מעטפת הטיסה. אם אני משווה אותו למיג-29, הרי שמדובר במטוסים דומים מאוד, אולם הסוחוי גדול בהרבה".
לקראת ההמראה מסמן הקצין הטכני לשני טייסי פאנטום ולי לתפוס מחסה. מאחר ולא הייתי מוכן להחמיץ את המחזה הנדיר הזה, העדפתי להישאר בחוץ. ראיתי כבר מאות המראות של מטוסי קרב. מה כבר יכול לקרות?
התיאור הטוב ביותר למה שקרה ברגע שקולונל קובאל התחיל להריץ מנועים, הוא סופת הוריקן. כל מה שהיה על הקרקע, אפילו אבנים ושיחים, התרומם בתוך שניות לאוויר הלוהט. זרם הסילון החם שיצא מצמד מנועי הסוחוי יצר סופה עזה, שהעיפה כל חפץ כמה מטרים לאחור. מיותר לציין, שמיהרתי להצטרף לצמד הטייסים שהסתתרו מאחורי חומת הבטון.
קובאל החל להסיע לעבר מסלול ההמראה. מהנקודה בה נמצאנו לא יכולנו לראות את ההמראה עצמה, אולם קולונל פופוב הבטיח שלא נתאכזב. הוא צדק, כמובן. לא צריך לראות את הסוחוי-27 כדי לדעת שהוא ממריא. קול רעם מתגלגל, שהפך עד מהרה לשאגה אדירה, משך את תשומת-הלב של כולם. הסוחוי-27 חלף מעלינו במהירות רבה, בדרכו למיפגן. בכל רחבי בסיס תל-נוף, שאירח את צוות הסוחוי, הביטו אנשים לעבר השמיים לראות מה יוצר כל-כך הרבה רעש.
הסוחוי טס לכיוון תל-אביב ועל הקרקע החלה מהומה לא ברורה בקרב המכונאים האוקראינים. בירור קצר העלה שבחיל-האוויר האוקראיני קיימת מסורת רבת-שנים, שלפיה לאחר טיסה מיוחדת מעניק מפקד צוות הקרקע לטייס, מייד עם רדתו מהמטוס, פחית בירה קרה. השאלה היא, איך משיגים פחית בירה קרה במהירות, באמצע בסיס של חיל-האוויר. ההתרוצצות הסתיימה, לאחר שאחד המכונאים שב עם ארגז בירה שתרמה המשלחת הצ'כית.
עוברות כמה דקות נוספות ושוב חוזרת הסופה. לפני הנחיתה מחליט קולונל קובאל לפצות אותנו על כך שהחמצנו את המיפגן ומבצע כמה תרגילי אירובטיקה, למען אנשי הבסיס.
"התמרונים שעשיתי בשמי תל-אביב הם התוכנית הקבועה שלנו במיפגנים אוויריים", מסביר קובאל לאחר הנחיתה. "אחד התמרונים המיוחדים הוא ה'פעמון', שבו אני מטפס באנך ואז גולש לאחור על הזנב. אין אף מטוס קרב אחר בעולם, כולל מטוסים אמריקאיים, שמסוגל לבצע כזה דבר". על השאלה מדוע לא ביצע את התמרון המפורסם ביותר של הסוחוי, ה"קוברה פוגאצ'ב", עונה קובאל, שלא קיבל את האישורים הדרושים לכך ממפקדיו. חבל.
ומה עם הבירה? ובכן, עוד לפני שכף רגלו נגעה שוב באדמת הבסיס, כבר היתה לקולונל קובאל פחית בירה צוננת ביד. נראה, שזה היה הדבר היחיד שגרם לקולונל האוקראיני להעלות חיוך קטן על פניו.

הצוות הצ'יליאני: כוכבי המיפגן האווירי

אחד הצוותים האירובאטיים המרשימים ביותר היה הצוות הצ'יליאני, ה"האלקונס" ("ניצים"). יש להם מטוסים אירובאטיים מיוחדים (אקסטרא-300), קסדות מיוחדות (עם משקפיים בצבע זהב) והופעה מדהימה.
נועם אופיר

אם עוצמה של חיל-אוויר היתה נמדדת לפי הרמה של הצוות האירובאטי שלו, צ'ילה היתה מעצמה אווירית. ה"האלקונס" (ה"ניצים"), הצוות האירובאטי של חיל-האוויר הצ'יליאני, היה ללא ספק אחד מכוכבי המיפגן האווירי. התמרונים של מטוסי האקסטרא-300 הצ'יליאניים, ובמיוחד ציור המגן-דוד באוויר, השאירו את כל הצופים פעורי פה.
למי שלא שמע על חיל-האוויר הצ'יליאני, הרי שהוא הוקם ב-1931, מה שהופך אותו לאחד מחילות-האוויר הוותיקים ביותר בעולם. עם זאת, הוא מעולם לא נלחם. המלחמה האחרונה של צ'ילה היתה עם בוליביה, ב-1898, וזאת אחת הסיבות העיקריות לכך שהצוות האירובאטי הוא אחת היחידות הפעילות ביותר של חיל-האוויר הצ'יליאני.
ה"האלקונס", הזוכה לפופולריות רבה בצ'ילה, הוקם ב-1981. בתחילה השתמש הצוות במטוסים דו-כנפיים מסוג "פיטס ספיישל", אולם לפני כשבע שנים הם הוחלפו במטוסי אקסטרא-300.
"ההבדל העיקרי בין ה'פיטס' ל'אקסטרא' הוא בכושר התמרון", מסביר קפטן כריסטיאן אגייה, מוביל הצוות. "בעוד ה'פיטס' היה עושה שישה ג'י חיובי ושלושה ג'י שלילי, עם ה'אקסטרא' אנחנו מסוגלים לעשות תמרונים בעשרה ג'י חיובי או שלילי. כושר התמרון המעולה של המטוס מאפשר לנו לבצע כל תמרון בטיסה ישרה, גם כשאנחנו הפוכים. אם אתה מסוגל לעשות לופ רגיל, הרי שאתה מסוגל לעשות גם לופ הפוך".
המטוסים מועברים ממדינה למדינה במטוס בואינג-707 צ'יליאני, כשהם מפורקים. אחרי הנחיתה הם מורכבים בתוך שעות ומפורקים לאחר ההופעה, בדרך למיפגן אווירי נוסף.
טייס שמנסה להתקבל ל"האלקונס" עובר שורה ארוכה ומתישה של מבחנים בתחומים מגוונים כמו אירודינמיקה ופיזיולוגיה. בניגוד לצוותים אירובאטיים אחרים, בצ'ילה לא חייב המועמד להיות טייס קרב. בצוות הנוכחי יש טייסי תובלה ואפילו טייסי מסוקים. הצוות זוכה לפופולריות רבה וטייסים רבים מנסים להתקבל לשורותיו.
"כאשר אנחנו בוחנים מועמד, הדבר החשוב ביותר הוא יכולתו האישית להשתלב בצוות", מסביר קפטן אגייה, בעבר טייס מטוסי תקיפה "צסנה" A-37 דראגונפליי. "בכל שנה אנחנו מבצעים עשרות הופעות בצ'ילה ובחו"ל, כך שאנחנו נמצאים כל הזמן ביחד. למעשה, רק פעם אחת בחודש יש לנו סוף שבוע פנוי, שבו יש לנו זמן לשהות קצת עם המשפחה". הטייסים משרתים בצוות בין ארבע לשש שנים ורשאים לבקש לעזוב בכל עת. קפטן אגייה, המוביל הנוכחי של הצוות, משרת בו מאז 1993.
בדרך כלל כולל הצוות חמישה מטוסים - ארבעה שטסים במבנה ואחד שמופיע סולו. אולם, בהופעה בישראל נטלו חלק שישה מטוסים, כדי לבצע תמרון ייחודי. "לקראת ההופעה בישראל החלטנו לתכנן תמרון מיוחד לכבוד מדינת ישראל", מספר קפטן אגייה. "התמרון, שבסופו מביא ליצירת מגן-דוד בשמיים, מתחיל כאשר כל ששת המטוסים מטפסים אנכית ביחד ואז מתפצלים לשישה כיוונים, בהתאם לקודקודי המגן-דוד. בשלב הבא, בהתאם לתיכנון, הם טסים זה מול זה, כשהם משאירים שובל עשן בשמיים. למרות שהוא נראה מורכב, זה למעשה תמרון קל יחסית. אנחנו מבצעים תמרון דומה בצ'ילה, עם חמישה מטוסים, כי בדגל שלנו מופיע כוכב".
ההופעה של ה"האלקונס" מתחילה כבר על הקרקע וחבל מאוד שאת הקטע הזה הצופים לא יכולים לראות. מטוסי האקסטרא-300 הצבעוניים חונים זה לצד זה, במרחק קבוע. הם נראים אומנם כמו צעצועים, אבל צריך לזכור שכושר התמרון שלהם טוב יותר מזה של כל מטוס קרב.
אחד הדברים המייחדים את ה"האלקונס" הוא הלבוש שלהם. הקסדות שלהם נראות כמו קסדת חלל מסרט מדע בידיוני, עם מישקף שצבוע בצבע זהב נוצץ. פריט לבוש ייחודי אחר הוא צעיף אדום, שעליו ציורים של מטוסי הצוות. מסתבר, כי לכל טייסת בחיל-האוויר הצ'יליאני יש צעיף ייחודי משלה. על כל סרבל מודבק מספר גדול, המסמל את תפקידו של כל טייס. קפטן אגייה, המוביל, הוא באופן טבעי מספר 1.
הפעילות על הקרקע מתבצעת בתיאום מדהים. הטייסים מתניעים את המטוסים בדיוק באותה שנייה, מסובבים את המטוסים לעבר המסלול ביחד ומסיעים בזה אחר זה, כשהמרחק בין כל מטוס ומטוס נמדד בעשרות סנטימטרים בלבד. לאחר ההמראה מסתדרים ששת המטוסים במבנה מכונס ועורכים בדיקה מהירה של מערכת העשן שלהם, החיונית לביצוע המיפגן.
"המטוסים שלנו לא רגילים לטוס בטמפרטורות כל-כך גבוהות והמנועים שלהם קצת מקרטעים על הקרקע", אומר קפטן אגייה, "אבל זה לא ישפיע על ההופעה".
הנחיתה של ה"האלקונס" מרשימה לא פחות מהתצוגה האווירית שלהם. עוד בטרם מגיעים המטוסים לנחיתה, ממהרים המכונאים להתייצב בשורה, במרחקים שווים זה מזה. המטוסים מגיעים ומסתדרים בטור מופתי מול המכונאים. עם קבלת האות מהקצין הטכני, הם מצדיעים לטייסים, שמחזירים הצדעה.
עם קבלת אות נוסף, מסתובב כל מטוס על מקומו, כך שחרטומו פונה ישירות למכונאי האחראי עליו. הכוריאוגרפיה של התמרון הקרקעי הזה מושלמת: כל המטוסים מסתובבים בדיוק באותו הזמן. בשלב הבא צועד כל איש צוות קרקע למטוס שלו ומקבל את הטייס. מיותר לציין, שכולם צועדים ממש באותו קצב וכל החופות נפתחות באותו רגע. מדהים.
ליד המטוסים מבצעים הטייסים תחקיר מהיר. שפת הטייסים, הכוללת שימוש מרובה בידיים, הינה בינלאומית, כך שלמרות פער השפות קל להבין למה הם מתכוונים. מתוקף תפקידו כמוביל הצוות, אחראי קפטן אגייה על תיכנון המיפגן והוא סוקר את כל הנקודות שיש לתקן לקראת ההופעה השנייה. מאוחר יותר ייערך תחקיר מעמיק יותר בחדר התחקירים של אחת מטייסות בסיס חיל-האוויר בלוד, המארח את הצוות.
קפטן אגייה עדיין לא יודע מה יעשה לאחר שיסיים את תפקידו כמפקד הצוות. "אני מקווה מאוד לחזור להיות טייס קרב", הוא אומר. "בשנים האחרונות רכשה צ'ילה מטוסי מיראז'-50 מבלגיה. המטוסים הללו מצוידים באוויוניקה מתקדמת, דומה לזו של מטוסי ה-F-16 . במקביל, אנחנו משביחים בימים אלה בישראל את מטוסי ה-F-5 שלנו והמטוסים המושבחים ישפרו רבות את כושרו של חיל-האוויר הצ'יליאני".

הצוות התורכי: תימרונים במטוסים על-קוליים

את ההופעה הראשונה שלו במזרח-התיכון ביצע הצוות האירובאטי של חיל-האוויר התורכי בישראל. הצוות, המכונה "הכוכבים התורכים", הוא אחד הצוותים הצעירים בעולם ואחד היחידים המטיסים מטוסים על-קוליים - מטוסי F-5 .
ליאור שליין

דמוקרטיה. זאת מלת המפתח בצוות האירובאטי של תורכיה. הצוות מונה 13 טייסים וכל שנה מתקבלים לצוות טייס אחד או שניים, חדשים. כל בחירה כזו מצריכה אישור של חברי הצוות הוותיקים ברוב קולות.
הצוות האירובאטי התורכי, "הכוכבים התורכים", נוסד ב-1992. שנה לאחר-מכן התקיימה ההופעה הראשונה שלו ומאז הוא מקיים עשרות הופעות בכל שנה, בתורכיה ומחוצה לה. כל טייסי הצוות הם טייסי F-5 מבצעיים.
הצוות התורכי מתבסס על מטוס F-5 , מטוס קרב על-קולי מתוצרת ארה"ב. רק צוותים אירובאטיים בודדים בעולם מפעילים מטוסים על-קוליים. בידי התורכים שני דגמים של המטוס - ה-NF-5 שהורכבו בהולנד ומטוסים שנרכשו ישירות מארה"ב. המטוסים ההולנדיים הוסבו לאירובאטיקה ואינם משמשים מאז למשימות מבצעיות.
"צוותים שאינם על-קוליים, מבצעים 'לופ' (לולאה) במהירות מירבית של 300 קשר. אנחנו לא יורדים מ-480 קשר במשך כל ההופעה", אומר קפטן באייקל, חבר בצוות התורכי. "בגלל המהירות הגבוהה, אנחנו נדרשים לבצע תמרונים ברדיוסים גדולים מאוד כדי ליצור דוגמאות בשמיים. התיזמון הוא גורלי ורמת הסיכון גבוהה בהרבה".
שני סוגי הופעות יש לצוות התורכי, אחת מותאמת לגובה רב והשנייה לגובה נמוך, לפי תנאי הראות ומזג-האוויר. המופע כולל מעברים שונים בקבוצה ושלושה סוליסטים הטסים, בין היתר, הפוכים. רוב הצוותים העל-קוליים בעולם מופיעים עם שישה מטוסים. התורכים טסים עם שבעה.
קרוב ל-20 הופעות בשנה עורך הצוות, מתוכן שתיים-שלוש מחוץ לגבולות תורכיה, רובן באירופה. ההופעות בישראל היו הראשונות במזרח-התיכון. מעבר לתיפקודם כצוות אירובאטי, מתאמנים הטייסים במשימות אוויר-אוויר ואוויר-קרקע במטוסי F-5 רגילים, על-מנת לשמור על כשירותם כטייסי קרב.
חיל-האוויר התורכי מושתת על מטוסי F-16 , פאנטום ו-F-5 . חלק ממטוסי הפאנטום התורכיים מושבחים כעת בתעשייה האווירית בישראל.
מאז החל שיתוף הפעולה בין חיל-האוויר הישראלי לחיל-האוויר התורכי לפני יותר משנתיים, פורסים מדי כמה חודשים מטוסי קרב תורכיים לישראל ועורכים כאן טיסות אימונים.
"אנחנו מברכים על שיתוף הפעולה בין חילות-האוויר של תורכיה וישראל", אומר קפטן באייקל. "הלוואי ויהיו אימונים משותפים או הופעות משותפות גם לצוותים האירובאטיים".

הצוות הספרדי: מופיעים רק בקיץ

הנחיתה של הצוות האירובאטי הספרדי נראית כמו ההופעה שלו: צמודה, משולבת ובמבט ראשון בלתי אפשרית. טייסי הצוות משמשים במקביל כמדריכי טיסה - כמו בישראל.
ליאור שליין

במגדל הפיקוח של בסיס תל-נוף, שאירח את הצוות האירובאטי הספרדי, לא האמינו הפקחים למראה עיניהם. שבעת המטוסים נחתו כמעט ביחד, קרובים מאוד אחד לשני והמשיכו את המופע על הקרקע. המטוסים עקפו מימין ומשמאל ונעצרו רק בסוף המסלול.
הצוות האירובאטי של ספרד, שנוסד ב-1985, מונה שבעה מטוסי "קאסא" C-101 , מטוסי אימון סילוניים מתוצרת ספרד.
המופע בנוי משלושה חלקים. בחמש הדקות הראשונות כולם טסים ביחד, במבנה צפוף ומבצעים תמרונים שונים, "לופים" (לולאות) וגלגולים. אחר-כך מתפרק המבנה לשלוש קבוצות - מבנה של ארבעה מטוסים המבצעים תמרונים, צמד שמדמה התרסקויות, מזדקר לגובה רב וצולל בפתאומיות וסוליסט אחד. בחלק השלישי חוברים השבעה יחדיו ומבצעים מעבר אחרון, כשהם מפזרים את צבעי הדגל הספרדי, צהוב ואדום.
חיל-האוויר הספרדי מבוסס על מטוסי מיראז' F-1 ומטוסי EF-18 , גירסה ספרדית מיוחדת של ה-F-18 . הספרדים חברים בברית נאט"ו ומתאמנים יחד עם שאר חילות-האוויר האירופיים.
עונת המופעים של הצוות האירובאטי הספרדי היא בין החודשים מאי ואוקטובר. במהלך העונה מקיים הצוות כ-25 מופעים, רובם בספרד והשאר ברחבי אירופה. בחורף, כשהם לא מופיעים, שומרים הטייסים על כשירות כמדריכי טיסה ומתאמנים בזמנם הפנוי.
"שש שנים אני מפקד הצוות וזו הפעם הראשונה שלי בישראל", אומר מייג'ור חוליו נייטו. "בינתיים, פה הכי כיף".

הצוות הצ'כי: אירובאטיקה של מטוס בודד

חיל-האוויר הצ'כי שלח לישראל מטוס בודד: מטוס האימון המקומי L-39 .
ליאור שליין

רק טייס צ'כי אחד, קולונל פרנשיסק סיזאר, הגיע לישראל. שבועיים לפני ההופעות בארץ אירעה תאונה לצוות האירובאטי של צ'כיה, כאשר שני מטוסי מיג-21 התנגשו בדרכם חזרה אל הבסיס, אחרי הופעה. למרבה המזל, נטשו הטייסים בשלום.
סיזאר פירושו קיסר וההתייחסות אליו בהתאם. אנשי הצוות הטכני כירכרו סביבו בלי הפסקה, דואגים לאספקה שוטפת של פחיות בירה. הבירה המקומית, פילזנר, היא מקור גאווה אמיתי בצ'כיה והצוות הביא עימו לארץ ארגזים רבים. לא מעט פחיות עברו לצוות האוקראיני, שהתאמן בשכנות לצ'כים, בבסיס תל-נוף.

הצוות האירובאטי הצ'כי מונה בימים כתיקונם תשעה טייסים, חלקם טייסי ניסוי ממרכז ניסויי הטיסה בפראג וחלקם מדריכים באקדמיה. כשהוקם הצוות, ב-1990, היו בו מטוסי סוחוי-22 ובמרוצת השנים גם מיג-21, L-39 (מטוס אימון סילוני) ומסוקי קרב MI-24 . בישראל הופיע סיזאר, הטייס הוותיק ביותר בצוות, עם ה-L-39MS.
"השנה צפויות לנו 14 הופעות, מתוכן עשר בצ'כיה, שלוש ברחבי אירופה וההופעה הזאת, בישראל", אומר סיזאר. "זה כבוד גדול עבורי להופיע כאן. אני יודע שחיל-האוויר הישראלי הוא אחד מחילות-האוויר הטובים בעולם, בטח יותר טוב מחיל-האוויר שלנו".

הצוות הצרפתי: נוצצים, מבריקים, מקצוענים

ה"פטרול דה-פראנס", הצוות האירובאטי של חיל-האוויר הצרפתי, נחשב לאחד הטובים בעולם. ההופעה בישראל המחישה מדוע: טיסות מבנה צמודות, חליפות קרובות והכל בצבעי כחול-לבן-אדום.
דרור גלוברמן

"וואו, שלושה ביחד...!" קריאות ההתלהבות במגדל הפיקוח מרעידות את הזגוגיות, כששלושה מטוסי אלפא-ג'ט ממריאים בתיאום מושלם ובמרחק הבל-פה זה מזה, במבנה ראש חץ. המטוסים, כחולים-לבנים-אדומים, מבהיקים בשמש וגם מקרוב לא תמצאו עליהם פיח או אבק. "זה מגביר את הגרר ומפריע לביצועים", מסביר אחד המומחים במגדל, "וגם פחות יפה".
"הצוותים הבריטיים, האיטלקיים והצרפתיים מבצעים הופעות דומות מאוד", מסביר מייג'ור פיליפה מוראלס, מפקד ה"פטרול דה-פראנס" (משמר צרפת), כשהוא מתבקש להסביר מה מייחד את הצוות האירובאטי הצרפתי. "לאיטלקים יש הופעה יפה ולבריטים חלק שני טוב. לנו יש חלק ראשון טכני מאוד, עם מבנים מיוחדים". מוראלס התגייס לאקדמיה הצרפתית לטיס ב-1986, סיים כעבור שלוש שנים והוצב בטייסת מטוסי תקיפה מסוג יגואר. ב-1995 הצטרף לצוות האירובאטי הצרפתי והשנה, בעונתו האחרונה, הוא מוביל את הצוות.
הצרפתים, שמתארחים עם עמיתיהם האיטלקים בבסיס חצור, נראים כמכרים ותיקים. "בילינו יחד בסוף השבוע האחרון בפורטוגל", מספר מייג'ור מוראלס ומסביר גם למה הצרפתים מרגישים כל-כך בבית במועדון הטייסת הישראלית. "אנחנו נפגשים בתכיפות רבה, בכל העולם, באירועים רבים בהם משתתפים צוותים אירובאטיים מקצועיים". צוות מקצועי, מסביר מוראלס לישראלים, הוא צוות שטייסיו מתמחים בטיסה אירובאטית בלבד ובמשך שנות שירותם בצוות טסים אך ורק טיסה אירובאטית, "בלי לגעת במטוסים אחרים". הרעיון של טיסה בצוות אירובאטי כפעילות משנית להדרכה וטיסה מבצעית, נראה להם משונה מאוד, כמעט כמו טיסה אירובאטית במטוסי צוקית.
שלא כמו לטייסי הצוות האירובאטי של חיל-האוויר הישראלי, אין לטייסים הצרפתים ניסיון מבצעי. היחיד בצוות שהוא בעל ניסיון כזה הוא קפטן פרנק רמזייה, שטס בקצה הימני של המבנה. רמזייה השתתף במלחמת המפרץ כטייס מיראז'-2000, שהוצב בבסיס בקרבת ריאד, בירת סעודיה. במהלך המלחמה תקף רמזייה בכווית.
חיל-האוויר של הרפובליקה הצרפתית הוא אחד הוותיקים בעולם והשתתף כבר במלחמת-העולם הראשונה. ה"פטרול דה-פראנס" הוקם ב-1953, כחלק מהבנייה-מחדש לאחר מלחמת-העולם השנייה. מטוסי האלפא-ג'ט של הצוות הם מתוצרת צרפת, כמו רוב מטוסי החיל, שמתבסס היום על מטוסי מיראז'-2000, מיראז' F-1 ויגואר. בשנים הבאות יקלוט החיל את הראפאל המתקדם, שפותח גם הוא בצרפת.

הצוות האיטלקי: הפגנת כוח בדרכי שלום

הופעה שבה משתתפים עשרה מטוסים, הופכת את הצוות האירובאטי האיטלקי לצוות הגדול בעולם. ה"פרצ'ה טריקולורי" ("החיצים התלת-צבעוניים", כצבעי הדגל האיטלקי), טסים במטוסים איטלקיים, נשמעים כמו איטלקים ומאמינים שאירובאטיקה היא יותר מבידור.

דרור גלוברמן
"בניגוד לצוותים אחרים", מציין לוטננט-קולונל אומברטו רוסי, מוביל הצוות האירובאטי האיטלקי, "מטוסי הצוות האיטלקי לעולם לא נעלמים מעיני הקהל".
רוסי, לבוש סרבל כחול ועליו סמלי ה"פרצ'ה טריקולורי" ("החיצים התלת-צבעוניים"), הצוות האירובאטי האיטלקי, הוא טייס קרב, כמו שאר חברי הצוות. כשהם מסתובבים בבסיס חצור שאירח אותם, קשה להתעלם מהם. בעלי טמפרמנט גבוה, צוחקים בקול רם ויורדים על הצרפתים, שזה עתה חזרו מטיסת האימון ("מה עשית שם? כתבת את הטלפון שלך בעשן?")
הצוות האיטלקי הוא הגדול בעולם והוא מופיע עם עשרה מטוסים - תשעה במבנה ומטוס סולו. מטוסי האירמקי-339 בהם הם טסים, מסוגלים לתפקד גם כמטוסי תקיפה וסיוע קרוב, אם יהיה צורך בכך.
זהו הצוות היחיד שמתפצל לשני מבנים קטנים במהלך ההופעה ומאופיין במספר תרגילים ייחודיים. הוא הוקם ב-1968 וזכה לפירסום רב ב-1988, כששניים ממטוסיו התנגשו באוויר בעת הופעה מעל בסיס ראמשטיין בגרמניה וצללו לתוך הקהל. עשרות נהרגו, מאות נפצעו.
"החיצים התלת-צבעוניים" הם הצוות היחידי בעולם שהטייס שמוביל אותו באוויר אינו מפקדו. מפקד הצוות אינו טס, אלא נמצא על הקרקע ונותן בקשר הוראות לטייסים. "אנחנו לא טסים בלעדיו", מבהיר רוסי.
חיל-האוויר האיטלקי הוקם כבר ב-1912. כיום הוא מפעיל מטוסי טורנאדו, מטוסי תקיפה מדגם AMX (שיוצרו במשותף על-ידי ברזיל ואיטליה) ואפילו מטוסי F-104 ותיקים. בשנים הבאות הוא יקלוט את מטוס הקרב האירופי החדש, היורופייטר.
"באיטליה", מדגיש רוסי, "הצבא נועד בעיקר כדי לשמור על השלום, לא כדי להילחם באמת. ואין כמו הצוות האירובאטי כדי להפגין כוח בדרכי שלום".

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.10 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה