20-05-2007, 15:20
|
מנהל פורום מילואים (במיל.)
|
|
חבר מתאריך: 21.08.06
הודעות: 4,003
|
|
קסאמים הם רק סימפטום, לא הבעיה עצמה
לדעתי, חשוב להבין שהקסאמים אינם הבעיה עצמה. הם אמנם הבעיה המיידית והבוערת, אבל אל תשכחו את הפיגועים (הסתננות דרך מצרים), מניעת השימוש בשטחים הגובלים ברצועה (ע"י ירי צלפים ונ"ט לעבר חקלאים), איום על חופש הפעולה הצבאי של ישראל (באמצעות טילים נ"מ ונגד ספינות) , המרדת האוכלוסיה הערבית בישראל, פגיעה במוראל ועוד כהנה וכהנה.
בקיצור, הבעיה האמיתית היא קיומה של מדינה (או איך שלא תקראו לה) עוינת על גבול ישראל, שאינה כבולה בשום מגבלות של חוק בי"ל ואשר שמה לה למטרה להשמיד את ישראל. נסיון אחד לפתור את האיום שקיומה של הרצועה מהווה - קרי הסכמי אוסלו - נכשל באופן מחפיר (ואף החמיר את הבעיה מאות מונים), כך שיש לשקול דרכי פעולה אחרות.
ושוב נשאלת השאלה - מהי המטרה האסטרטגית שמדינת ישראל צריכה להשיג?
לדעתי - ניטרול האיום שרצועת עזה מהווה על המדינה. אני רואה שתי דרכי פעולה אפשריות:
1. מבצע צבאי רחב היקף, שמטרתו כיבוש מלא ומוחלט של הרצועה והשמדת היכולות הצבאיות שבה. מבצע שכזה הוא בהחלט אפשרי, אלא שעליו להיות קיצוני באופן ביצועו על מנת להשיג את יעדיו ויעלה בקרבנות לא מעטים לצה"ל.
2. דרדור המצב ברצועה לכאוס מוחלט, ע"י בחישה במלחמת האזרחים שהולכת ומתפתחת. לדעתי, ניתן על ידי פעולות נקודתיות חכמות, (שדומות להן הוצעו בפורום) המבוצעות לאורך זמן, לגרום לבני דודנו היקרים להפנות את עיקר מאמציהם להרג הדדי, במקום לפגיעה בנו. במקביל, יש לפתוח ערוצים ליציאת אוכלוסיה מהרצועה (מישהו אמר "אירגונים הומניטריים בי"ל"?) ולסייע לכל מי שירצה לצאת מהגהנום העזתי לעשות כן. רק לאחר עזיבה המונית והתשה הדדית של הלוחמים יגיע השלב האחרון - כיבוש מחודש (סליחה, "התערבות הומינטרית להפסקת פשעים נגד האנושות") של הרצועה. אז ניתן יהיה לכונן מחדש את השלטון הישראלי בה - בין אם ישירות או באמצעות אוטונומיה כזו או אחרת.
לדעתי, כל פתרון אחר יהיה "too bloody and not bloody enough" - כלומר יפגע בתדמית של ישראל מבלי להביא להשגים אסטרטגיים.
נערך לאחרונה ע"י shlomz בתאריך 20-05-2007 בשעה 15:25.
|