בהקשר לתקיפת המטכ"ל בדמשק
דרך עננים, נגד אש הגיהינום: תקיפת המטכ"ל הסורי במלחמת יום כיפור
הקטעים הנ"ל הינם מתוך הספר "חליפת לחץ: דפים בספר הטיסות של חיל-האויר", מאת מירב הלפרין, אהרון לפידות, מהדורה מורחבת, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, בטאון חיל האויר, 2000, פרק 26: "הפצצת המטכ"ל הסורי", עמודים 157-161:
"לקראת סיום התדריך קם מפקד הבסיס ונתן תדריך קצר משלו. בסוף הוא אמר, ואני זוכר את הדברים כאילו נאמרו רק אתמול: 'זכרו שהצלחת המשימה פירושה שבירת מרכז העצבים של הפיקוד הסורי. כישלון עלול לגרום להוספת שמן למדורת המלחמה'. מאחוריו עמדו כמה מהמפקדים מהדרג הגבוה ביותר של צה"ל. לא היה ספק, שהמשימה הזו היא בעלת חשיבות עליונה. (עמוד 158)
יצאנו למטוסים. בדקתי את הפאנטום שלי בקפדנות גדולה מהרגיל. שוב ושוב שאלתי את עצמי מה שכחתי. היה לי קצת חשש מחגורת הטילים המקיפה את דמשק. מהנ"מ לא חששתי כלל, אבל עם הטילים הייתי כבר 'מיודד' לאור הניסיון של היומיים האחרונים. היה גם חשש מהבלתי צפוי, מהקושי הטמון במשימה. ידעתי שכל טעות בניווט, אפילו טעות של קילומטר אחד, היא גורלית. כמוביל הגיחה, היה לי ברור שעלי מוטלת האחריות הכבדה ביותר. עלינו למטוסים והמראנו. עכשיו צריך להתרכז במשימה עצמה. אני מתפקד כמו מכונה: יד על הסטיק, העיניים על השעונים, מרוכז במה שקורה עכשיו. קל מאוד להגיע למצב של חוסר ריכוז, אם אתה רק נותן למחשבות שלך קצת לנדוד. צריך להתגבר על הפחד ולהדחיק את המחשבות ולהשקיע את כל השכל והניסיון שלך בביצוע חלק של המשימה. חצינו קו, מזג האוויר הלך ונעשה יותר גרוע מרגע לרגע, הרוחות והעננים יצרו תנאי טיסה בלתי נסבלים, והגדילו מאוד את סכנת הגילוי שלנו על- ידי הסורים. ואז, הגענו לאזור שהיה מכוסו כולו עננים, ויותר אי אפשר היה לנווט הלאה. זה היה רגע של משבר. במצב שנוצר, היה לי ספק רב אם נגיע לנקודה שתיכננו, ובעיקר אם נצליח למצוא את המטרה. היתה הרגשה שהעסק אבוד ושאנחנו הולכים עם הראש בקיר. האינסטינקט המיידי הורה לי להסתובב ולחזור הביתה, כדי לא לסכן את המבנה שלא לצורך. אבל אם נחזור, מי יבצע את התקיפה? המטרה הייתה חשובה מכדי להיכנע לתכתיבי מזג-האוויר ולוותר עליה. שקלתי את האפשרויות והחלטתי לקחת סיכון. פסקתי בקשר שאנחנו ממשיכים לטוס אל המטרה - ויהי מה! יצאנו מן העננים במקום אחר מזה שתיכננו מראש. סטינו מנתיב הטיסה המקורי שלנו. למזלי, הכנתי מראש אלטרנטיבה להזדהות בשוח, במקרה של סטייה בניווט, ואכן זיהיתי אותה. בכך בעצם, הכרענו את גורלה של המשימה. עלינו על הנתיב לדמשק. התקרבנו אל דמשק, ומלמעלה היא נראתה לנו כעיר-כפר גדולה. חשתי את השקט באוויר. קשה להסביר את האווירה הזאת. התכוונו להגיע לתקיפה בהפתעה, והצלחנו. חלפנו על פני עמדת נ"מ, שסובבה את הקנים ולא הספיקה לירות. טיל כתף מסוג 'סטרלה' חלף באוויר בסמוך למטוס שלי, והמשיך הלאה. זהו. עכשיו אנחנו בדיוק מעל היעד. נכנסתי ראשון ליעף ושאר המבנה בעקבותיי. ההפתעה הייתה מושלמת. הסירנות אינן פועלות לפני שהפצצה הראשונה פוגעת בלב המחנה. הפאנטומים מטילים את הפצצות בזו אחר זו. הפגיעות מדויקות. ממבני המטכ"ל עולה עננת עשן שאי- אפשר לטעות בה. (עמוד 160)
לאחר המשימה הסתבר לנו, כי פגענו בגג המטכ"ל הסורי וגרמנו לו נזק רציני. מיפקדת חיל- האוויר הסורי, הסמוכה למטכ"ל, נפגעה רק בקומותיה העליונות. באותה שעה שהו במרתף המיפקדה חמישה שבויים ישראלים. כששבו הביתה, הם סיפרו כי החוקרים הסורים היו משוכנעים כי הפגיעה החלקית ב במיפקדת חיל- האוויר תוכננה מראש כדי לא לפגוע בשבויים הישראלים. כעת המשימה שלנו היא להתרחק הכי מהר שאפשר. ההפתעה כבר מאחורינו. ואכן, ברגע זה ממש החל כל הנ"מ העצום שהיה שם לירוק לעברינו אש מכל הכלים. הירי היה אקראי ללא שום כיוונון, אבל הכמות עשתה את שלה: מטוס אחד שלנו נפגע פגיעה ישירה ונפל בשטח הסורי. הטייס דב שפיר ז"ל נהרג, ואילו הנווט יעקב יעקובי צנח ונפל בשבי. מטוס שני נפגע בכנף ובמנוע. דהרנו יחד עם המטוס הפגוע חזרה הביתה. בלב דואב הקשבנו לו בקשר, לאורך כל הדרך. טסתי לידו, במרחק כמה מאות מטרים, ולא היתה שום דרך בה אוכל לעזור לו מלבד לנחם אותו בקשר. זכרתי את הסיפורים על השבי והכלא הסורי. כשאתה טס מעל שטח סוריה, אתה לא יכול להימנע מכך ולשבת בשקט בקוקפיט. בסופו של דבר, הצלחנו להגיע כולנו הביתה, גם המטוס הפגוע. אחרי המלחמה אמרו לי: 'אתה מקבל את אות המופת'. שאלתי: 'מה פתאום אני? הטיסה היתה שייכת לכולנו, טייסים ונווטים כאחד'. כשנקראתי לקבל את העיטור, עמדו לי דמעות בעיניים. בקהל הגדול והמכובד של אנשי הצבא, אזרחים ומשפחות, חסרו לי כמה פרצופים, שלא זכו לסיים את המלחמה הזאת.
" (עמוד 161)
רמת דוד מותקפת בטילי פרוג
זה היה סיפור של חורף
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 14-03-2012 בשעה 15:45.
|