|
08-08-2011, 20:52
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
הכול אישים - כתבה מבמחנה על היחידה המטכ"לית לאבטחת אישים
אשכול רלוונטי נוסף
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=496003
http://www.idf.il/1485-12563-he/Dover.aspx
מבט חטוף אל תוך משרדו של סא"ל חיים, מפקד היחידה המטכ"לית לאבטחת אישים, חושף סממני עיצוב צה"ליים מובהקים, כאלה שאף לשכה אינה שלמה בלעדיהם. החרב הממוסגרת על מצע קטיפה אדומה כאן, וכמוה מגיני הזכוכית החרוטים וההקדשות האישיות. גם תמונות של קצינים בכירים יש פה, כמובן, אלא שדווקא הן מגלות שמדובר במפקד יחידה מעט שונה. בעוד יתר הקצינים בצבא ממסגרים בגאווה תמונות בהן בולטים הרמטכ"ל או אלוף הפיקוד, הרי שאצל סא"ל חיים במשרד נראה שעונדי החרבות נקלטו בעדשה כמעט במקרה - ובמרכז הפריים מככבים שלל לובשי אזרחי אלמונים עם משקפי שמש אטומים ואוזנייה מתפתלת. אלו החיילים שלו, והוא מרגיש שהוא חייב לפרגן להם.
"בדרך כלל לא מתייחסים למאבטחי האישים, אז לפחות כאן אנחנו עושים את זה", הוא אומר. "בסופו של דבר, חוסר הבולטות הזה הוא אחד העקרונות הבסיסיים ביותר ביחידה, אפשר לומר שזה הלחם והחמאה שלנו. הרי בתור מאבטח אתה נחשף להרבה דברים, חלקם סודיים מאוד או אישיים מאוד, ואתה צריך ללמוד לכבד אותם ולשמור עליהם, להיעלם. הבכיר שאנחנו נמצאים איתו אמנם יודע שאנחנו שומרים על חייו, אבל אנחנו גם שקופים לחלוטין. כשאנחנו איתו אנחנו לא קיימים".
לא עוד קצין
יכולת ההיעלמות הזאת של חיילי יחידת האבטחה המטכ"לית עזרה להם לא מעט לאורך השנים גם בהתמודדות עם התקשורת. בעשור האחרון, במהלכו הפכה היחידה מכוח מבוסס מילואים לגוף סדירניקי למהדרין, נכתב עליה מעט מאוד - ונראה שמלבד אסופת שברי מידע לא מתואמים באינטרנט, בשום מקום לא באמת יודעים לספר על האנשים ששומרים על בכירי הצבא. המצב הזה מוזר במיוחד לנוכח העובדה שבשנים שחלפו, על אף השקט התעשייתי, התפתחה היחידה באופן משמעותי והתרחבה הרבה מעבר לחבורה מצומצמת של לובשי חליפות המקיפים את הרמטכ"ל. היום תוכלו למצוא את מגיניה האנושיים פוקחים עיניים גם לצד סגן הרמטכ"ל, לצד רמטכ"לים זרים בעת ביקורם בארץ, לצד גנרלים אמריקאים ובכירים אחרים - ובשנתיים וחצי האחרונות אף בסביבת משלחות צה"ל לחו"ל. ככה זה כשאגף המבצעים, אליו היא כפופה, לא מוכן לקחת סיכונים.
"זה נכון, יש כאן סוג של דיסוננס", מודה סא"ל חיים. "מדוע הצבא, שאמור להגן ולתת תחושת ביטחון לאזרחים שלו, צריך לאבטח את עצמו? אבל מה לעשות שבכירי הצבא הם מטרה? פגיעה בקצין זה לא איזה משהו מינורי - זה אירוע, זה יעד, ואנחנו כאן כדי לדאוג שזה לא יקרה".
הגישה הרצינית של מפקד היחידה, וההבנה שעל מאבטחי האישים מוטלת אחריות כבדה, מקבלת ביטוי גם בעבודה בשטח - ומתחילה עוד משלב המיונים ליחידה. עד לפני כשנתיים אמנם הורכב הכוח הזה כמעט כולו מאנשי שב"כ שחזרו אל שורות הצבא וזכו לדרגות סרן, אבל עכשיו לא רק יוצאי שירות הביטחון הישראלי מורשים לחרף נפשם למען אלופי צה"ל - גם חיילים מובחרים משורות צה"ל מגיעים לכאן כסדירניקים.
בני המזל המתקבלים ליחידה עוברים הכשרה ארוכה, הכוללת קורס אבטחה בשב"כ וקורס אבטחת אישים בצבא, הדואגים לשמור אותם תמיד עם יד על הדופק. או על ההדק. היום, למשל, מתרכזים שמונה מהם לאימון שגרתי במתקן אדם. בלבוש אזרחי סטנדרטי הם נעמדים מול מטווח מספר 8 ומנצלים את ההמתנה לפקודת הירי כדי להחליף צ'פחות וצחוקים זה עם זה. כשמגיע רגע מתן הפקודה, אין כבר זכר לחיוכים - ומיד מתחילים בעבודה.
בתיאום מושלם מופנים שמונה אקדחי דמה לכיוון מטרות מרוחקות, ובזה אחר זה מתחילים לפלוט כדורים. כשמחסנית אחת נושרת אחרת תופסת את מקומה בתחתית האקדח במהירות, ואם קודם היה מקום לספק אז עכשיו כבר ברור: החבר'ה האלה יודעים מה הם עושים.
"אין ספק, זו יחידה מיוחדת מאוד", אומר סא"ל חיים. "היום המצב הוא שקצינים לוחמים יכולים להציע את עצמם, או להיבחר על ידינו, ולצאת למה שנקרא 'קורס אחיד' בשב"כ. אחרי תשעה שבועות הם חוזרים אלינו לקורס מאבטחי אישים, לאחריו הם נכנסים ליחידה, לשירות של שבע שנים, ומתחילים לטפס מתפקיד מאבטח, למאבטח בכיר, ומשם למפק"ץ ולבסוף מפל"ג. היחידה הזו מאוד שונה מיחידות אחרות בצבא - כולם כאן לוחמים מקצועיים, פה אתה לא עוד קצין".
שנייה לפני שאתם רצים למלא טופס מעבר יחידה, סא"ל חיים מדגיש שדרישות התפקיד כוללות הרבה יותר מקורס וחתימה על שירות קבע לא קצר. "כמאבטח, אתה נדרש לשלב ידע טכני רחב עם מיומנות, אחריות והרבה מאוד תבונה - וברוב המקרים אתה צריך לעשות את זה לבד", הוא מספר. "כשאתה אחד על אחד עם בכיר, אין איתך את היחידה לאבטחת אישים. אתה היחידה. אני גדלתי בכמה וכמה מקומות בצבא, ואני לא מכיר הרבה גופים שמתנהלים כך מבחינה מבצעית".
באותה נשימה הוא גם מבקש להבהיר שלמרות מה שנדמה, המאבטחים הם הרבה יותר מפרצוף קשוח - ושכדי להתקבל לכאן לא מספיק רק גוף שרירי ומבט רציני. "אבטחה היא היערכות להתמודדות עם כל תרחיש שעשוי לקרות, והיא דורשת הרבה", הוא אומר. "המאבטח לא מתחבא אלא גלוי לגמרי, וכיוון שהוא לא יכול להפתיע את האויב הוא צריך לחפש כל הזמן סדקים שימנעו מצב בו היריב מפתיע אותו. בתפקיד הזה חשוב מאוד לשמור על דריכות גבוהה כל הזמן, כי אם קורה משהו והמאבטח לא מגיב - אין הזדמנות שנייה".
להעיף לו את הראש
בינתיים, במתקן אדם, לובשי האזרחי מורידים את האקדחים האדומים ומשיבים אותם למזוודה גדולה. חלקו הראשון של האימון הטכני נגמר, וכעת מגיע תורם של אקדחי הגלוק השחורים להישלף. הקבוצה מתחלקת לארבעה זוגות, כשאחד מבני הזוג הוא המאבטח, ואילו השני מדמה את האישיות הבכירה.
"בחמשת הכדורים הראשונים אתם לא נכנסים לכוונות, אבל כן מכוונים לאויב לראש", מודיע שי, מדריך מטעם רשות שדות התעופה והנמלים, איתה עובדת היחידה באופן תדיר. "אם זה מחבל, לפגוע לו בסנטר או בגרון זה ממש לא רלוונטי. אנחנו רוצים להעיף לו את הראש".
המאבטחים ממשיכים לעמוד בנינוחות, כאילו כרגע קיבלו הוראות פיסול בפלסטלינה ולא פקודת חיסול, ורק האצבעות התזזיתיות מעידות שמשהו עומד לקרות. רגע של שקט ואז שי נותן את ההוראה. מיד צועקים המאבטחים "שכב!" ומזנקים לפני ה"בכיר", חוצצים בינו ובין המטרה.
קולות הירי שלהם נטמעים בקלות במתקן למוד אבק השריפה, ולרצפת המטווח נוספת שכבה דקה של קליעים ריקים. אבל שי לא לגמרי מרוצה.
"עוד לפני שאתה מתחיל לירות, תיכנס יותר מהר לפני המאובטח שלך", הוא מתקן את אחד המאבטחים וצועד במהירות לעברו. "זה כל העניין באבטחת אישים - קודם כול להגן על הבן–אדם".
כמה עשרות מחסניות מאוחר יותר, המדריך מפנק את היורים בחמש דקות מנוחה. כשהם מנסים להסדיר את נשימתם, מסכימים הקצינים לסדוק את מעטה השתיקה, ומגלים שעבודת המאבטח דורשת הרבה יותר מהיזרקות אל מול כדור תועה. לא מעט איפוק ודיסקרטיות, למשל.
"אנחנו שומעים הכול, עשרים וארבע–שבע, והבכיר צריך לסמוך עלינו במאה אחוז", מספר סרן סרגיי, אחד המאבטחים, שבדיוק סיים לחורר את מטרתו עד לשד קרטונה. "הוא חייב לדעת שמה שהוא אומר לא מעניין אותנו, ויותר מזה, לא נשמר אצלנו בכלל".
כשמדובר בפרטים רגישים או אישיים, מספרים המאבטחים, ההקשבה שנכפית עליהם הופכת לקשה עוד יותר. "אנחנו יודעים על הרבה דברים ואסור לנו להגיד כלום כי זה אופי התפקיד", אומר סרן עוז, מאבטח נוסף. "זה בכלל לא קל".
גם למפקד הפלגה ברור על מה הם מדברים. "מי אוהב לשמור דברים בבטן?" אומר רס"ן אודי, ואז ממהר להציג את הגישה המנחה אותו בעבודה היומיומית. "אנחנו צריכים לשדר למאובטחים שמבחינתם אנחנו ממש לא אמורים להיות קיימים. הסיבה היחידה שאנחנו שם היא לאותה סיטואציה שתקרה פעם ב–20 שנה, זהו. לפעמים הבכירים מדברים איתנו, אבל אני משתדל להימנע מזה. מבחינתי, מאובטח אידאלי הוא מישהו שמתעלם ממך ואתה ממנו. ברגע שאתם מדברים ונהיית לכם מערכת יחסים, יותר קל לו להגיד לך 'אני רוצה ככה' או להתחיל לשאול למה אתה עושה את מה שאתה עושה. אם לא תהיה את ההפרדה הזאת בינינו, יהיה להם יותר נוח להתערב לנו בעבודה".
שמור על האמונה
אנשי יחידת האבטחה מתעקשים שדיסקרטיות ומקצועיות מושרשות עמוק במסלול הכשרתם, אבל רק לפני כשנתיים, התדמית הטובה הזו החלה להראות סימני היסדקות, והכול בגלל אדם אחד.
לפני שהוא מתחיל לדבר על סרן ארז אפרתי, מאבטח הרמטכ"ל שנידון לשמונה שנות מאסר לאחר שהורשע בניסיון לבצע מעשה סדום בצעירה, סא"ל חיים ממתין כמה רגעים. הוא נשען לאחור בכיסא העור השחור ומשחרר נשיפה עמוקה. "הפרשה הזאת היא פרשה קשה", הוא אומר לבסוף. "מדובר בקצין שגדל בדובדבן, שלחם ארבע שנים בשב"כ וגם אצלנו כשנה. זה אירוע שהוא די מזעזע. רק שלושה ימים לפני המקרה ארז ישב פה מולי והזמין אותי לחתונה שלו באופן אישי", הוא מספר ומצביע על כיסא ריק מצדו השני של השולחן. "זה הזוי לגמרי. היחידה שלנו היא צנועה, ובסופו של דבר את עיקר הפגיעה הרגישו האנשים המשרתים כאן".
"ברור שדבר כזה פוגע בך בפן האישי", מסכים סרן אלון, ממאבטחי היחידה. "אף אחד לא מבין בדיוק מה קרה שם, ואנחנו מדברים פה על מישהו שכולנו הכרנו מאוד טוב. מעבר לזה, אותי עצבן שפתאום התחילו גם להשמיע ביקורת על היחידה - אנשים באו בכל מיני אמירות לא הגיוניות".
ובאמת, מלבד תחושת העלבון שצרמה למאבטחים, מפקד היחידה מודה שהפרשה כולה גם פגעה ממשית במעמדו של הכוח עליו הוא מפקד, ושקשה מאוד להתגבר על מכשול כזה.
"בכנות, גם כמה חודשים אחרי המקרה, כשרצינו לגייס אנשים ליחידה, הרגשנו שאין התלהבות", הוא מספר בפנים חתומות. "מוניטין זה לא משהו שמטריד אותנו אמנם, אבל אין ספק שאירוע כזה הוא מכתים. האתגר שלי כמפקד היחידה היה לראות איך המצב שנוצר לא פוגע במשימה שלנו. לשמחתי, אנשים גילו פה תעצומות נפש אדירות ולא נתנו לדברים להשפיע עליהם. האיש הזה הביא את עצמו משיא לשפל, אבל אני מאמין שעל היחידה עצמה אין השלכות".
את הסברה של סא"ל חיים מחזקות עדויות המגיעות מהמאבטחים עצמם. "זה נכון שצצים כל מיני קשיים לאורך הדרך, אבל כדי להיות מסוגל לעשות את העבודה המוטלת עליך ברגע האמת, אתה חייב להאמין - גם במטרה וגם בעצמך", קובע המאבטח סרן אריאל. "אתה צריך להאמין שהפעולה הזאת חשובה לך, ואצלי בכלל אין ספק: אני מאמין"
|
|