התמונות שמשדרים עכשיו של הטנקים והח"יר והמישמש של היחידות הממתינות, מזכירות הרבה נשכחות.
אבל, ובעיקר, יש משהו שמטריד אותי מאוד- החיילים עומדים צפופים מאוד, במתחם קטן, אמנם עם כסדות ושכפצים עפ"י רוב, בלי רווחים מינימליים.
חלילה וחס, אם מישהו יטווח את המתחם שערוץ 2 משדר ממנו ממש חי (אפשר לספור את הטנקים מגיעים, הג'יפים הממוגנים וכו'), יהיה שם מרחץ דמים.

מתקשר לי אסוציאטיבית לכח חרוב שעלה על מטען לפני יומיים, והיו לו 6\7 נפגעים. בלי לדעת מה קרה שם נזכרתי בכלל אצבע שנתן לנו מח"ט הגזרה בלבנון- "כשאני שומע על מטען, אם זה נפגע אחד\שניים- אני יודע ששמרו על רווחים, אם יותר- לא היו רווחים".

אני לא יודע מיהי הכתובת האג"מית לעניינים כאלה, אבל זה ענין של חיילות בסיסית, ודיי מסוכן, בפרט מזעזע אותי שכח שעומד כנראה להכנס כחילוץ\תגבור לא מקפיד על דברים כל כך אלמנטריים.
אם מישהו יכול להרים צלצול למי שצריך...

כמו שאמרתי לך שילשום בטלפון: אני מתקשה לסמוך על החיילות הבסיסית והמשמעת המבצעית של חלק מחיילי הסדיר.

סליחה אם האמירה שלי קשה מידי, אבל אני לא יכול לשתוק כשאני רואה את הפאשלות הללו קורות שוב ושוב.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

כשאמרת לי את זה בטלפון חשבתי לי- "טוב, הוא קצת מגזים, לא יכול להיות שכל הסדיר לא יודעים לבצע פעולות בסיסיות, זה חלק מההכשרה והאימון של לוחמים".

הדברים האלה כל כך בסיסיים, רבאק. אני פותח הארץ אונליין ורואה שלושה טנקים נוסעים צמודים על כביש כאילו שהם על פקק באיילון. הטענים גבוה בכיפה כמו מטרות גוף לצלפים (מסוכן! אפשר לעוף מהטנק אם תוקעים ברקס...). יש דרך ליסוע גם בשיירה אל שטחי כינוס. יש דרך להתפרס בשטחי כינוס... לא ככה! מילא החיילים והמש"קים (דוגמתי) שנטיתם להתכנס, לזרוק תנשק ולפתוח גזיה- אבל יש שם אנשים שאחראים, קצינים, קצת לפתוח עינים מסביב, זה מינימום.
בטוח שגם אף אחד במתחם הזה לא חשב להעלות איזה כח אבטחה על הקירות שמסביב לאזור ההתכנסות, אפילו שאתמול ניסו (כנראה) לחדור ליישוב הזה.

אני חושב שחלק גדול מהאבידות שלנו עד עכשיו, וכנראה שאם לא נתעשת גם בעתיד, נובעות מזה שאין "שינוי פאזה". בלבנון יש אויב מאומן ומקצועי, זה לא כמו בשטחים! על כל טעות משלמים, ובריבית!
הצבא חושב במושגים של פשיטה על כפר פלשתינאי מצ'וקמק עם סד"כ צה"לי אינסופי מגובה מודיעין, מזל"טים אפאצ'ים ושות' מול והתנגדות קקמאיקה (ניצי הטיז עם קלאצ' ומטענים תוצרת קלקיליה).
הכוחות לא מודעים שהלחימה היא בכל מקום, בכל רגע נתון, שהאויב יכול לתקוע אותם (ויתקע) מכל כיוון, ושהם נמצאים בסכנה גם כשהם נוסעים או מתרכזים על כביש הצפון\בקרבתו\בתוך ישוב ישראלי.

וזה עוד מול "יחידת עילית" של צה"ל, תחשוב מה מארב כזה של החיזבאלה היה עושה לסתם מחלקת חי"ר מאיזה גדוד חפ"שים... וכל זה מתרחש פחות מק"מ מהגבול,באזור נשלט לגמרי בתצפית ובאש, באור יום, למרות הסיוע הכביר (המזל"טים, הטנקים, תותחנים והמסק"רים)... אנחנו, שמפחדים מהצל של עצמנו מביאים כל פעם חצי צבא כדי להרוס בונקר אחד מסכן... אלא מה, כרגיל, מרוב הכנות, ברברת קשר, תנועת כלים וריכוזי כוחות, הרי שהאויב יודע על הפעולה ומטרותיה כבר יומיים בערך פני שהכוחות בכלל מתמקמים בשטח... כרגיל, ברגע שהקצינים נפגעים במכת האש הראשונה, הכוח עצמו מתפורר לגמרי, חדל לתפקד כיחידה התקפית ועוסק מאותו רגע והלאה רק במגננה וממתין לחילוץ (כחול חום מישהו?)...לעומת זאת כוח קטן של האויב לא חושש להתקל ב "יחידת עילית" כבר על הגדר למרות היתרון (לכאורה) של צה"ל בתצפית ובעוצמת האש, מפתיע את אותה, פוגע ברוב חיילי הכוח כבר במכת האש הראשונה, מונע בהצלחה את ביצוע המשימה, סופג כולה שני הרוגים, ונותר בשטח, תוך שאנחנו נוטשים אותו... כרגיל, נשק הסיוע של האויב (ובעיקר המרגמות - מישהו בצה"ל בכלל זוכר מה זה מרגמה ואיך מפעילים אותה התקפית והגנתית?) עושה שמות בכוחות החילוץ שלנו עוד לפני שחצו את הגדר בכלל... חברה, הם לא סופרים את צה"ל ממטר... ובצדק

יודעים לדבר יפה מאד על שמונה גולנצ'יקים שנפגעו ממטען יחיד בלבנון לפני עשר שנים, אבל ליישם בשטח זה כבר עניין אחר לגמרי...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/840552/DSC_6166_wa.jpg]

לא מכיר תנוחות ירי כאלו.
לא מכיר תו"ל כזה לתפיסת עמדה.

חבל, חיילות לא מתבטאת בכמות הגומי הפעלה שיש לך על המתפסים אלא בצורת הכריעה שלך כשאתה תופס עמדה תחת אש.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אתה צודק לגמרי גבי פסי הגומי על הקסדות ,(שמאפשרים לאוייב בחירה נוחה יותר לק.מכוון) .

אבל בקשר לתפיסת עמדה בתמונה שהבאת - לא תמיד(או בד"כ) אין אפשרות לתפוס עמדה כמו בספר.
לחי"ר יש את הגמישות הפיזית והמחשבתית ללהתאים את עצמו לתנאי השטח והמצב

עם זאת הייתי תופס את הבליטה הזאת בצורה אחרת.

בערוץ 2 הראו לפני כמה דקות את תלולית העפר הזו בדיוק. החייל השוכב עוד שכב שם כשרקטה נפלה 50 מטר ממנו. למזלו של החייל הכורע הוא כבר לא היה שם בזמן הנפילה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/840552/DSC_6166_wa.jpg] לא מכיר תו"ל כזה לתפיסת עמדה.

בדיוק, וכמו שציינת למטה, אתה לא מכיר עוד תו''ל חוץ מהתו''ל של החיל שלך, אז בחייאת, אלו חיילי מגלן בתמונה אני לא חושב שזה במקום שאתה תשפוט אותם על העמדה שלהם, מה שבטוח זה שהם מבינים יותר ממך.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

????
במהלך החיים הקצרים שלי הצלחתי לללמוד ולעבור בין ארבעה סוגים שונים של תנוחות ירי בכריעה.
יצא לי גם להדריך על שניים מהסוגים הללו.
גם אם נגיד שאני אדיוט שמעולם לא עבר הכשרת חי"ר, אפילו לא עשה טירונות. עדיין, את העקרונות אני חושב שאני יודע.
קצת ידע צבאי מינימאלי יש לי, אחרי הכל קראתי פעם ספר...
יש למגלן תו"ל שאני לא מכיר וכולל ישבן באוויר שלא נשען על כלום? אולי תפיסת עמדה כשהגוף כולו חשוף לאוייב מעל למחסה על רקע שמיים? אולי התו"ל כולל הגדלת צללית כלפי החזית? או אחיזה של הנשק ללא שום נקודת משען לאף אחת מהידיים?
ובכלל, אלו חיילים מהנח"ל, לא ממגלן.

אני לא שופט אותם רק מביא אותם כדוגמא לעבודה בלי משמעת מבצעית מינימאלית.

כדי להשיג משמעת מבצעית צריך להטמיע אותה (לצרוב תודעתית בצה"לית מודרנית), להתאמן שוב ושוב עד שבשעת הצורך, תחת אש, התירגולת תוכל להתבצע בלי מחשבה בכלל.
אם נטפלתי דווקא לכריעה של החייל (כי זו התמונה שהייתה לי) אז נמשיך איתה. כדי שחייל יירה נכון ויתפוס מחסה נכון וייפגע (!) אז החייל חייב לעבור מעמידה ומשכיבה לכריעה שוב ושוב ושוב ושוב... וכל פעם שהוא טועה המפקד צריך לתקן אותו. אם אין זמן לעשות את זה במסלול זה גרוע, אבל אפשר לתרגל ירי מצבים גם בקו, במקום עוד משחק שש בש. לא צריך מטווח או משאבים. אפשר לתרגל יבש.
ירי מצבים זה הבסיס לכל ירי (אולי אילן יוכל לחזק או להחליש את דעתי פה), ואם חייל לא יודע לכרוע נכון סביר להניח שגם בדברים אחרים הוא לא יודע לעשות נכון.

התפיסה הנוכחית בצבא "האמצעי ינצח, לא החייל" מתבטאת גם ברמת ההכשרה של החיילים ובצורה שבה החייל הזה כורע. אם חיילים חותמים על נשק מאובזר בכוונת השלכה ולא יורים בכוונות ברזל הם לא יוכלו לירות במלחמה כשיגמרו להם הסוללות לכוונת או כשהיא תישבר.
"האמצעי ינצח" זו גם התפיסה שמנחה את זה שתוקפים מהאוויר ובחמ"ם "רק לא לערב חיילים". אם מערבים חיילים אז אלו חיילי יחידות מיוחדות שנראים כמו רובוטים. גם אצלם האמצעי חושב מההכשרה.
אולי בהמשך אני אביא שוב תמונה של חיילי שלדג שיצאו לפעילות יום בשכם מאובזרים בשלושה נצנצים ופנסים (לפחות) לכל לוחם.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון ???? במהלך החיים הקצרים שלי הצלחתי לללמוד ולעבור בין ארבעה סוגים שונים של תנוחות ירי בכריעה. יצא לי גם להדריך על שניים מהסוגים הללו. גם אם נגיד שאני אדיוט שמעולם לא עבר הכשרת חי"ר, אפילו לא עשה טירונות. עדיין, את העקרונות אני חושב שאני יודע. קצת ידע צבאי מינימאלי יש לי, אחרי הכל קראתי פעם ספר... יש למגלן תו"ל שאני לא מכיר וכולל ישבן באוויר שלא נשען על כלום? אולי תפיסת עמדה כשהגוף כולו חשוף לאוייב מעל למחסה על רקע שמיים? אולי התו"ל כולל הגדלת צללית כלפי החזית? או אחיזה של הנשק ללא שום נקודת משען לאף אחת מהידיים? ובכלל, אלו חיילים מהנח"ל, לא ממגלן. אני לא שופט אותם רק מביא אותם כדוגמא לעבודה בלי משמעת מבצעית מינימאלית.

נו נגיד והצלחת ללמוד 4 סוגים? מאיפה לך שאין 8? או 10?
ואנחנו לא היינו במצב הזה, ובטח שדרך הצילום הזה אנחנו לא רואים את כול המצב, כך שלשפוט את החיילים ככה זה פשוט לא הוגן, לך תדע, אולי התנוחה הזאת הייתה הכרחית, או שבכלל צילמו אותו בדרך לתנוחה אחרת?! או שבכלל, זוהי התנוחה המועדפת עליו (לא, לא זה, סוטים) שבה הוא מצטיין?
ואם אני לא טועה התמונה הופיעה בווינט ומתחת היה רשום ''חלק מהכוח (מגלן) היום בהתקלות).''

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

שוב, גם אם יש 34567945764 שיטות שונות לירי בכריעה העקרונות נשארים בדיוק אותו דבר.

לגבי שיוכם היחידתי, אתה מוזמן להעדיף את מה שכתב עורך צילומים שאולי בכלל לא שירת בצבא בYNET. אני יודע מאיזו יחידה הם ויש גם בתמונה סימנים שאומרים שאלו לא חיילים ממגלן. מצטער אך לא אוכל לפרט כאן (אני מוכן לענות לך אישית בה"פ).

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

והתרוץ הוא שבאזור נגוע אסור לגעת בקרקע..
אבל אילה לא חיילים של אב"כ, זה בטוח.
עומר

גם מי שלא נמצא בעניינים יכול להבחין במבט ראשון שאלה לא לוחמים ממגלן.

הלחימה הסטטית ברצועת הביטחון ז"ל, ולא פחות מכך מה שמוגדר כ"לחימה בעצימות נמוכה", ובמיוחד מאז חומת מגן, דחקו את צה"ל לחשיבה המוגדרת נכונה כיום כ"חשיבה של צבא בט"ש".



סיימתי כרגע שירות מילואים מבצעי (מתוכנן) והאירוע של החטיפה בכרם שלום שאירע בדיוק לפני האל"ל ויותר מכך האירוע ליד זרעית, חידדו את הכשלים שבהתנהלות המבצעית של צה"ל ברמת המקרו. כאן זה לא פורום רוטר ואני לא טוקבקיסט ולכן לא נפרט מעבר למונחים שבין לילה (במוחם של האחראים על הטקטיקה) הפכו לאנכרוניסטיים כגון "אופציות" ו"אינדיקציה". מה שברור כיום הוא שכאשר מוכרז פרש טורקי, אפשר להרגיש הרבה יותר בטוח מאשר בכל זמן אחר – האויב למד איך בפעילות ממוקדת לדאוג שפרש טורקי יוכרז לאחר מעשה....



רמת החיילות של אנשי המילואים והסדיר נותרה דומה לזו שהיכרתי ב 1992, אולם מה שהשתנה הוא התפיסה לפיה האמצעים יעשו את העבודה ולא הרובים. מסיבות של ביטחון שדה כאן לא המקום לפרט פרטים מדהימים אודות האירוע בזרעית לפני יותר משבוע, אולם אין לי ספק שאלה יפורסמו מייד בסיום האירועים שבאו לאחר מכן – הכשל העיקרי באותו אירוע הוא פשוט מדהים לכל מי שחשב עד היום שלפחות בענייני חיילות בסיסיים, ישנו איזה סטנדרט מתקבל על הדעת. בפעם הראשונה אי פעם היה לי ברור שגם בענייני טקטיקה ברמת החטיבה, לא מעט חפ"שים ומש"קים, ניחנו בהגיון בריא יותר מאשר אלה שזה מקצועם.



יש צורך בניקוי אורוות דחוף ואם הייתי חי ומבין ב 1973, אולי הייתי יכול להגיד בוודאות שמאז אותה מלחמה לא היה צורך דחוף כזה.

.

אני מתאר לעצמי שאתה מדבר על הX של המילואימניקים. זה לא פורסם כבר?
אם זה לא פורסם אז מי שמכיר ידע על מה אני מדבר ומי שלא מכיר מתבקש לחכות בסבלנות עד שנקבל אישור לפירסום ובנתיים לא להעלות השערות (לפחות לא כאן).

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אם שכחת איזו אות במילת מפתח, אז כן, על זה אני מדבר. לא הייתי שם, אז אני לא יכול לשער על ההשפעה של הפאשלה המסויימת על האירוע, אבל לגבי מהימנות המידע - הוא מהימן מאוד וכל מילואימניק שנמצא עכשיו בקו, אמור לקבל שטיפה רצינית (לא לרעה) בעניין (למרות שב-11 שנות מילואים, מעולם לא נתקלתי בפאשלה כזו). מה שיותר חמור כאן, הוא שלא מדובר על חיפוף ברמת הסגל הזוטר. כשאומרים לי שצוות הטנק בכרם שלום פישל כשלא חילץ את עצמו עם הנשק עליו, אני טוען שמי שאומר את זה לא יודע/שכח, מה זה להיות מותקף מהמארב. במקרה המסויים הזה מדובר על פאשלה שאסור להקל בה ראש והפעם חייב לעוף ראשו של מישהו בכיר.

.

את מה שאנחנו נמנענו מלכתוב אמר המח"ט של חטיבה 5 (ממנה נחטפו החיילים) בטלוויזיה:
המח"ט של החטופים: יש תחושת כישלון
אל"מ (מיל') אשי אל-צור הוא מפקד החטיבה ששמונה מחייליה נהרגו במתקפת החיזבאללה בשבוע שעבר, בה גם נחטפו שני חיילים
יום רביעי, 19 ביולי 2006, 23:25 מאת: חדשות 10 ישראל 10
אל"מ (מיל.) אשי אל-צור אמר בראיון לערוץ 10 על התקרית בה נחטפו אהוד גולדווסר ואלדד רגב, ונהרגו שמונה מחייליו בידי חיזבאללה, כי תחושת כישלון אופפת אותו מאז: "יש איזשהו סוג של חפירה עצמית, בקרב כל המפקדים, ויש לי את התחושה שאולי אני אחד הגורמים למה שקרה. אולי אפילו יש תחושת כישלון. נחטפו חיילים וזה דבר שלא אמור לקרות".
בהתייחסו לביקורת שנמתחה על התנהלות החטיבה הוא מוסיף כי "הביקורת, בחלקה, היא מעליבה. נראה שלחלק מהאנשים יש סוג של הנאה להכפיש מבלי לבדוק, וזה פוגע בוודאי גם במשפחות. המסר הוא לציבור: החבר'ה שלי הם חתך של הציבור. חשובה לנו הערכה. זה לא טריוויאלי היום לחייל חי"ר לקבל את ההערכה, ואני אומר לציבור שזה חשוב לנו. אלו החבר'ה הכי טובים שיש, ואנחנו ממשיכים הלאה במעשינו, וזקוקים לתמיכה".

יש שמועה שהחיילים היו בלי נשק. שכדי לחסוך זמן ביציאה הביתה הם הזדכו על הנשק כבר בבוקר. כשהתחיל ירי הקטיושות הם קפצו אל אותה נקודת תצפית שאליה קופצים בכל ארוע באופן קבוע (מי אמר שיגרה שהאוייב יכול ללמוד?), מקודה שאינה ניצפית ומחופה משום מוצב או עמדה ושעל עצם קיומה יש ביקורת שמעביר כל גדוד שמסיים את הקו הזה.
אני ראיתי את ה"שמועה" הזו כתובה במסמך צה"לי רשמי. כנראה שאני לא היחיד.
בנוסף, אפשר לראות בכתבות הטלוויזיה מאותו יום (קישורים יצורפו בהמשך) כיצד החיילים קופצים אחרי החטיפה ללא רצועות על הנשק ועם מאג בלי תוף הסתערות כך שאחד החיילים סוחב את המקלע וחייל אחר סוחב את השרשירים.
עוד אפשר לראות בצילומים כיצד החיילים סוחבים ערכות מחסום בידיים (כי הג'יפים כבר לא מזוודים. איך חיילי חי"ר הולכים (מנסים לרוץ) עם קסדות ואפודים לא משופצרים ולא מתאימים להם. אחרי שלושה שבועות אפילו אצלנו בשריון רוב החיילים כבר התאימו את האפוד והקסדה שישבו עליהם ולא ירקדו.
נחכה ונשמע את תוצאות וועדת החקירה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

במהלך הלחימה נהרגו היום 2 חיילים, מניין ההרוגים עלה ל 14!
מה לעזאזל קורה לצבא הזה, זה נראה כאילו הוא מתפרק, לא מקצועי בכלל לדעתי.
מה אין חיפוי אווירי, איפה המסוקים, איפה המטוסים שלנו, יש יותר דברים לעשות מלהפציץ אותן מטרות שוב ושוב.
חיילות נמוכה שמורידה מרמת הצבא הזה.
יהי זכרם של ההרוגים ברוך.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3278347,00.html

הצבא לא מתפרק ולא קרוב לזה.
אל תבלבל בין ביקורת בריאה לבין התלהמות בסגנון הטוקבק שמערבבת חצאי דברים שקראנו בכול מיני מקומות.

טל

כנראה שאתה לא מחובר למציאות!!!!!!!!!
אנחנו נמצאים במלחמה/לחימה (מחק את המיותר!!!)
אל תשפוט אף אחד לפני ששמעת מה באמת קרה שם.
חוץ מזה אף אחד לא הבטיח שלא יהיו לנו הרוגים במצב הזה, אז 14 הרוגים, וזה כואב מאוד לכולנו, זו עדיין לא התפרקות של הצבא.
אמירות כאלה לא תורמות ולא מחזקות אף אחד חוץ מאויבינו שמצפון!!!

" למה לרוץ כשאפשר לנסוע! "
בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על מותה של אהובתנו-מדינת ישראל.
נרצחה בידי בני בליעל, רודפי בצע ושררה, אנשי ריב ומדון.

אבל יש ממש בביקורת שלך.
מתוך היכרות עם רוב הארועים אני יכול לומר שלצה"ל יש בעיה. בעצם יש כמה בעיות, אבל הבעיה העיקרית היא בכך שהצבא עוד לא עשה את המעבר החשיבתי ממצב של עימות מוגבל למצב של מלחמה. מבעיה זו נגזרות בעיות אחרות של משמעת מבצעית, הפעלת כוח ועוד.
האשמה פה היא בעיקר בדרג המדיני, שלא מכריז על מלחמה ולא מאפשר לצבא להפעיל את כוחו, ולא בצבא ולכן אני אעצור כאן.
התופעה הזו לא התחילה היום, לא ביום רביעי שעבר ולא בארוע החטיפה של גלעד שליט. התופעה התחילה די מזמן, לפחות בבריחה מלבנון.
קרא בבקשה את התגובה של g.l.s.h למעלה בעיקר את ההסבר שלו על כך שצה,ל הפך לצבא בט"ש.
הבדיחה היא שמופז בימים האחרונים מספר שהוא התנגד לבריחה מלבנון. עוד שנה הוא יספר לנו שהוא התנגד לבריחה מעזה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

לצערי לא ניתן יהיה לעשות את השינוי הזה בבת אחת.
קרא את הודעתי בשרשור הנוגע למערכה אוירית.

טל

מה קורה לנו ??? והאם יכרתו ראשים בצהל בתום ימי הלחימה ???

צה"ל אפילו לא התחיל עדיין במערכה הקרקעית וספג מספר עצום של אבידות (כן 14 חיילים זה מספר עצום במונחים של צבא איכותי וקטן כמו שלנו).

אני לא בא לבקר את הצבא, כי אין אני האדם המתאים לבקר.

אבל ההתנהלות מעלה בי סימני שאלה גדולים.

אני לא בא להגיד שצה"ל צריך לזרוק פצצות ולהשמיד כל דבר שחי בגבול, אבל גם צה"ל לא צריך לנהוג בכפפות של משי.

נגד המלכודות והמטענים שמונחים שם בגבול לצערי אין הרבה מה לעשות, מלבד באמת לגרום לשריפה יזומה או הפצצה יזומה של שטחים נרחבים.


יש המון גורמים לחולשה/לרפיון של לצה"ל אל מול המחבלים:
1. הדרג המדיני- אולמרט ופרץ הם כישלון, וכך ציפיתי עוד כשנבחרו
2. השימוש האובססיבי והלא נכון בכוח האווירי
3. הרמטכ"ל- חלוץ הוא רמטכ"ל כישלון וזו דעתי האישיית. והיות איש אוויר אינה תורמת לכך.
4. חשיבה טקטית ומבצעית מוטעה מהיסוד.

אתמול בכתבת טלוויזיה חייה, באמצע ירי סוללתי, חייליי הסוללה מסתובבים ליד כתב הטלוויזיה עם פלאפונים בידיהם, "היי היי לחברים ולאמא ..." - בושה וחרפה !
איפה רב הסמל הסוללתי ?

אני סה"כ חפ"ש (לשעבר) מתותחנים (מכמ"ת 160) שאפילו כבר מילואים לא עושה, אבל הכל מתחיל ונגמר בחיילות פשוטה ומשמעת.

לפחות בזמן אש לתכלית ... ראבאק ...

אני מעיר על כך כמעט בכל יום.
עבודה ללא כפפות נומקס, ירי ללא אטמי אוזניים, הימצאות בזמן ירי ללא קסדות, שכפ"צים פתוחים, הנשק זרוק ליד הצלמים, חייל ישן בתוך התומ"ת כשחנ"ה פתוחה ומוכנה מונחת על ברכיו, ועוד ועוד...

לעולם אשא דגלך בגאווה

השאלה היא באם זה אופייני רק ל "גיזיירים" (כך נקראו החפ"שים התותחנים בזמני), או גם ביחידות אחרות ?

בכל מקרה זו בעייה מערכתית חמורה.

אני תותחן ומכיר רק את התו"ל של החיל "שלי", ולכן כל דבר קטן וחריג פשוט קופץ לי מול העיניים.
לגבי החילות האחרים, מספר גולשים בפורום כבר התריעו בעבר הלא רחוק, גם היום, על שגיאות בסיסיות אשר מראות על חוסר מקצועיות של הלוחמים.

לעולם אשא דגלך בגאווה

קודם כל, בלחימה אינטנסיבית מול אויב מאומן כמו החיזבאללה צפוי שיהיו הרוגים, חיילים ואזרחים, זה חלק מהמחיר שהממשלה מחליטה לשלם כשהיא יוצאת למבצע צבאי.

מפריעה לי ההתיחסות לחיי אדם כנתונים סטטיסטיים, אז אני אמנע מלחוות את דעתי כל כמות ההרוגים. צריך רק לזכור שנפח הפעילות גדול מאוד יחסית למה שצה"ל מורגל בו.

עם זאת, המטרה העיקרית של הדיון אינה להכנס להיסטריה בסגנון "צהל מתפרק", אלא להצביע על כשלים, מערכתיים ונקודתיים, בתקווה שיש גורמים משפיעים ( גורמים מקצועיים, או לצורך הענין גם אנשי תקשורת שקוראים פה וישאלו אחר כך שאלות לענין), כדי שבעתיד אולי ימנעו טעויות מסויימות, או יחסכו חיי אדם.

כל החכמה זה להתריע ולמנוע לפני שקורה אסון. לי כל הזמן נדמה שהבעיות הן ארגוניות, מערכתיות וקשורות בהעדר פיקוח אזרחי וכלכלי הדוק דיו על תקציב הבטחון, ועל התנהלות הצבא. אבל זה דיון לימי שלום. בינתיים אלו ימים של טקטיקה ואסטרטגיה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי freedom_fighter קודם כל, בלחימה אינטנסיבית מול אויב מאומן כמו החיזבאללה צפוי שיהיו הרוגים, חיילים ואזרחים, זה חלק מהמחיר שהממשלה מחליטה לשלם כשהיא יוצאת למבצע צבאי. .

אין דבר כזה מחיר במוות של אזרחים, לא במדינה כמו ישראל וצבא כמו שלה.

מה שקורה כרגע בצפון זה שערורייה, והאשמה מוטלת על האולמרט, פרץ, והצבא.

...אני מבטיח לך שכשיורים 3 פגזים ב-5 שעות באימון גדוד - כולם לבושים ומצוחצחים וכל התרגולות נשמרות. אבל אחרי 7 ימי לחימה, בחום, בלי שינה, מתחילים , ואין מנוס מזה "לעגל" פינות. אי אפשר לדרוש שחייל יהיה 24 שעות ו-7 ימים עם נומקס. גם לא עם כפלד. תאמין לי. לא אחרי 7 ימים. הם מתאימים את עצמם למצב הפיזי שלהם, ולמטרה- לייצר אש , ואת זה הם עושים. אז אני לא חושב שבדברים האלה יש מקום לבקורת. ללגבי מה שנאמר למעלה- מרווחי תנועה, וכו - בהחלט כן.

"לעגל פינות"?
זה בדיוק העניין. משמעת מבצעית נמדדת דווקא כשקשה, דווקא תחת אש ודווקא אחרי כמה ימים של לחימה. לכן קוראים לה משמעת.
אין דבר כזה שחם או שעייפים ואז מעגלים פינות. מי שמעגל פינות מת.
למקרה שלא הבנת: מי שמוותר לעצמו על כללי בטיחות בסיסיים - מת.
מת.
(או שהוא הורג את החברים שלו ומת מבפנים)
אחר כך צריך לשקר לאמא הבוכה שלו ולומר לה שהבן שלה היה גיבור בזמן שהוא סתם היה חייל גרוע.

אין נומקס = אין אצבעות.
אין קפלס"ט = רסיסים בראש.
אין שכפ"ץ = רסיסים בחזה.
שינה עם חנ"ה פתוחה על הברכיים = כוויות מדרגה שלישית על חלק ניכר מהגוף.
אין אטמי אוזניים = חייל חרש.
הסתובבות סתם ללא צורך בלי ציוד מיגון בסוללה תוך כדי ירי = הפרעה לחיילים שיורים + סיכוי טוב לחטוף רסיסים, רשף, הדף = פצעים, כוויות, וחבלות פנימיות, בהתאמה.

אל תספר לנו על עבודה שוחקת. יש כאן תותחנים שבמלחמת יו"כ ירו ביום אחד את כמות הפגזים שהחבר'ה "השחוקים" ירו עד עכשיו. וזה תוך כדי אש נ"ס ודילוגים. גם אם תגיד שבמלחמת יו"כ אלו היו דור אחר. אז במבצע ענבי זעם ודין וחשבון לא ירו פחות.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

...רק בתיאוריה. אין מצב שחייל יהיה עם כפל"ד 18 שעות ביממה, ועם נומקס ושכפ"ץ כנ"ל למשך שבעה ימים. ואם כן - הוא לא יוכל לתפקד פיזית. ולא צריך לעשות מחקר מדעי על זה. בדיוק מהתגובה הזו חששתי, יוסיפון. מהקפיצה האינסטינקיטיבית של "לעגל פינות= לאבד אצבעות". אני מדבר רק על התותחנים. אין שם אש נ"ס, אין ח"א שיורד עליהם. תהיה ריאלי. מי שהיה בתותחנים- יודע על מה אני מדבר.

למה טנקיסט יכול לשבת 72 שעות על אותו כיסא, עם ג'נטקס ונומקס ולהילחם ותותחן לא יכול להתרוצץ בחוץ באוויר הפתוח, לטעון פגזים וללבוש בזמן הזה נומקס?
למה חי"רניק מהעורב יכול ללכת במסע ולסחוב ציוד כבד במשך לילה שלם, לשכב בעמדה במשך שלושה ימים ולעשות את אותו המסע בחזרה. כל זה עם שרוולים מופשלים.
למה תותחנים בענבי זעם יכלו לעבוד יותר מ18 שעות והיום לא?
מצטער, נראה לי שאתה לכוד במצב החשיבתי החמור שאנחנו מדברים עליו לכל אורך האשכול הזה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

לא אמרתי שתותחנים לא מתפקדים 18 שעות "כמו בענבי זעם". להפך: אמרתי שכדי שהם יתפקדו, כמו שהם מתפקדים עכשיו , 18 ויותר שעות ל-7 ימים, בלי אש נ"ס וןכו. - הם יכולים לעשות את זה בין השאר בזכות זה שמידי פעם הם לוקחים הפסקות מציוד מכביד. ממה שראיתי וחוויתי בשל"ג, 82, ככה זה אחרי ימים רבים. יש מגבלות פיזיולוגיות. לא יודע על שיריון, יודע רק על תותחנים. מציע שלא נתווכח עוד בינינו, מצפה לתותחנים אחרים שיגידו את דעתם (עידו403?)

אני כן ביקשתי שהם יעשו זאת בזמן הירי.
התקשורת מצלמת כל פגז שנורה, כל פגז שמורעם, כל באלה שנפרצת (משטח ובו פגזים קשורים בסרט מתכת), וכל חנ"ה שנפתחת.
אם אתה טוען שיש לאפשר מדי פעם "לעגל פינות" ולהרשות לחיילים להשתתף בירי אינטנסיבי ללא כפלס"ט/נומקס/אטמים/שכפ"צ אז יאללה, בוא נבטל אותם לגמרי. נירה על חצי ב'.
הרי אמצעי הבטיחות הללו הם רק המלצה.

גם אני השתתפתי בירי מבצעי, אומנם לא בכמויות האלה, אבל אני מכיר את הסיטואציה.
אז מה עושים בשעות הירי הרבות כשאין רגע למנוחה?
ברגעים שכן ניתן לנוח מניחים את הכפלס"ט לידך, מורידים את הנומקס ושמים אותם בכיס המכנסיים, ואת אטמי האוזניים מורידים. אבל, ברגע שנשמעת ההכרזה "מטרת סוללה" הכול חוזר למקום: אטמים לאוזניים, כפפות לידיים וכפלס"ט לראש.

כל החריגות הנ"ל מהוראות בטיחות מהוות פתח לארועי בטיחות "נפגע" מכאן ועד הודעה חדשה.
אני לא מדבר על פציעות קשות (לא עלינו) אלא על כל הדברים הקטנים שיכולים להשבית איש צוות: פגז שמחליק מהיד ונופל על כף הרגל- היה יכול להימנע אם לחייל היו כפפות נומקס. צפצופים באוזניים היו יכולים להימנע אם לחייל היו אטמים. ומכה בראש מאחד מתאי הזיווד בזמן הכנסת פגז לצוות היתה יכולה להימנע אם לחייל היה כפלס"ט על הראש.

אגב, כתבת שכרגע אין שם אש נ"ס. אני לא יודע כמה אפשר לפרט על הארועים בימים האחרונים, אבל אש נ"ס היתה, ויותר מפעם אחת.

לסיכום, כוחות חת"ם אשר נמצאים בגזרה הצפונית ופרוסים מצפון רמת הגולן במזרח ועד הגליל המערבי עושים עבודה מדהימה. יורים אלפי פגזים על איכונים ומקורות ירי, יורים אש לחליוץ (כמו אתמול) ומשמידים מטל"רים ושאר ירקות. אבל, כל זה לא יכול לבוא על חשבון פגיעה בבטיחות, ובלקיחת סיכונים מיותרים.
חוץ מזה שזה גם נראה רע למתבוננים מבחוץ.

לעולם אשא דגלך בגאווה

...אבל שוב: בהנחה שהם מקבלים איזו מנוחה פה ושם. לפי זה שהמג"ד הסימפטי שלהם התראיין אתמול בזמן הירי עם כובע מצחייה שחור עם סמל (נראה לי כמו כובע אזרחי למהדרין), אני חושב שכולם - כולל הוא ,שם כבר הרבה מעבר לתשישות. כל העם רואה אותך... רבאק, חת"מ זה חייל כ"כ טכני, וכל חוסר ריכוז הכי קטן יכול לגרום לאסון, (שוב:כפר קנא), אז למה לא מרעננים שם?

עוד שתי דוגמאות לזילזול בהוראות בטיחות:

החיילים הישנים לצידי התומ"ת מתעלמים מהוראה מפורשת הקובעת שאין לישון בסביבה הקרובה של התומ"ת, ליד המזקו"ם.

החייל המסומן באדום יושב על כיפת צריחון המפקד.
בשנת 2001 יצאה הוראה בחיל האוסרת לעשות כן. ההוראה הנ"ל יצאה בעקבות פין שנשבר, אשר גרם לנפילת מפקד צוות שעשה בדיוק את אותו הדבר.
היום הוא על כסא גלגלים עם חוליות שבורות.

לעולם אשא דגלך בגאווה

..טובה תמונה מאלף מילים.

אני היחיד שזוכר תמונות ישנות של סוללות ובהן חיילים ללא חולצות סוחבים תחמושת לתותח?
אין לי מושג אם מדובר בהתשה, יוה"כ או של"ג, אבל אני זוכר במפורש שראיתי לא פעם ולא פעמיים כאלו תמונות.
ומה עם לוחמי חי"ר תופסים טרמפ על טנק? הוראות הבטיחות היום בצה"ל מרשות ללוחמים לשבת על תובת טנק נוסע? כמה פעמים ראיתם כאלו תמונות ממלחמות?
מה מנסה להגיד סחבק - זה לא שבמלחמות עבר כולם עבדו מצוחצחים ומתוקתקים והיום כולם צ'יקמוקים. לא צריך לעשות הכללות.

בגדול- אני שמח שאתה מצטרף לדעתי הכללית, אבל, שוב, במבצע ב"עצימות נמוכה", שאינו מלחמה צתישה של שבועות, יש אעם לרענן כוחות, ולא להגיע למצב שהחבר'ה "מתגאים" ששבוע לא ישנו. הסד"כ הסדיר שלנו הוא מספיק כדי לתת להם לנוח. אבל בטח אני לא מבין כלום.

עוד נפגע חרדה אחד - תנעלו את ההסטריה הזאת בבקשה(ל"ת)
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי שלמה רוזן שמתחילה ב "האם צהל מאבד את יכולת הלחימה שלו


אני תושב קרית שמונה במשך למעלה מעשרים וחמש שנה,לחמתי במלחמות יום הכיפורים ושל"ג,והיום בגיל 51 עדיין עושה מילואים והרבה ביח' עוקץ. ובאיזה חור אתה מתחבא ???

אני רואה טענים ומפקדים עומדים גבוה בכיפה ואני צועק עליהם מול הטלוויזיה.
אני רואה חיילים עם ציוד לא משופצ"ר, חיילים שלובשים אפוד עם שרוולים למעלה כשלחיילים במסלול כבר ברור ש"אפוד עולה שרוולים יורדים", אז נכון שכשאפשר להקהל מקלים אבל ראבק ! אנחנו במלחמה או לא ?!

יש משהו בדבריך...
אני יכול לומר על החיילים בפלוגה שלי שהם לא מקצועיים, לא מבינים מזה קרב ואיך הוא מתנהל. .רק רוצים להעביר את השרות ולא מעניין אותם מה הולך במדינה כל עוד זה פוגע להם בת"ש.

מה הגורמים לזה?
לא יודע איך זה היה פעם אבל קיצור המסלול ל10 חודשים פוגע קשות בהכשרה של הלוחם. במיוחד שחודשיים ויותר מההכשרה הוא מעביר בשמירות ומטבחים. כל דבר מחפפים ומתרגלים לשם התירגול ולא באמת כדי להבין.

עוד גורם זה מה שנקרא "מכ"ים מוקדם" חבר'ה שאחרי שנה בצבא מכשירים טירונים כשההכשרה והידע שלהם שלהם נתונים בספק. זה שלמישהו יש מתאם קצונה 2 והוא ילד טוב לא אומר שיש לו יכולות צבאיות והבנה של לחימה.
הרבה חבר'ה רוצים להיות מכ"ים כדי "לא לטחון בקו" וכי זה טוב לאזרחות שיש 08 ולא בגלל תחושה של שליחות ואחריות.

לא מלמדים הסטוריה. מעבירים מור"קים רק כדי להעביר. מור"ק ששת הימים הסמל שלי עמד עם דף והקריא דף מצולם מהאנציקלופדיה נראה לי. לא עושים את זה בצורה מעננינת ומלמדת (סרטים סיפור הקרב במקום עצמו פיסית ואפילו סתם סרטים של ערוץ ההסטוריה וכו')
ככה מההסטוריה החבר'ה יכולים למוד גם איך קרב נראה

כל דבר שמלמדים או מדברים עליו בצבא זה רק במושגים של השטחים ובכלל שוכחים שצה"ל מיועד למלחמה.

בשבוע לש"ב לומדים לטהר בית עם 2 חדרים וזהו. מה עם מדרגות? יותר מ2 חדרים? מסדרון?

ושיא החוסר מקצועיות זה עכשיו שטירונים מקבלים כוונת השלכה בטירונות עוד לפני שהם מתמקצעים על כוונות ברזל.




זו לפחות דעתי האישית... יכול להיות שככה דברים היו תמיד ופשוט ברגעי האמת האנשים מתעלים על עצמם וככה זה היה בכל המלחמות.
אבל ככה אני רואה את הדברים בתור מישהו שהתעניין בצבא ובטחון עוד הרבה לפני הגיוס.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי flatfoot יש משהו בדבריך... ושיא החוסר מקצועיות זה עכשיו שטירונים מקבלים כוונת השלכה בטירונות עוד לפני שהם מתמקצעים על כוונות ברזל. יכול להיות שככה דברים היו תמיד ופשוט ברגעי האמת האנשים מתעלים על עצמם וככה זה היה בכל המלחמות. אבל ככה אני רואה את הדברים בתור מישהו שהתעניין בצבא ובטחון עוד הרבה לפני הגיוס.

חבל לבזבז מילים הכתובת הייתה על הקיר . כן המלך עירום .

כן גם חיילי המילואים .

המפקדים הבכרים היו עסוקים בלהרוס ולצמצם ולא בבניית הכוח . קיצצו את מערכת הביטחון בעשרות אחוזים .

מג"ד שריון של גדוד בתעסוקה הסביר לי שיכול להיות שבמשך כל התפקיד שלו לא יפקד על טנקים .

הסבר מאז מנוי למג"ד הגדוד שלא לא עבר אימון במשך יותר משנה .

אז מי זוכר מה זה לשמור על רוחי יום . צבא מדושן כל יחדה נקראת סיירת . הגדודים שהובילו את צה"ל לניצחונות הגדולים שלו הוזנחו לטובת מחסומים מגדלי שמירה וכ"ו כמות החלודה שנערמה מפחידה .

חייל שגומר טירונות ולא ירה עם הנשק רק צעק אש אש ............................. 5 כדורים לתרגיל אין כסף לצבא ? חברים המחדל גדול כל מי שיש לו מגע עם הצבא ראה את הדברים אמר אותם בסוף המילואים כתבו אלפי דפי A4 של נהלים על נהלים שאף אחד לא יודע מה קדם למה .

נכון היום אין בררה ואין דרך חזרה אנחנו חייבים לתת גיבוי עד הניצחון אבל אחרי הניצחון היו גרזנים גדולים שיפלו על ראשים .ן משנת 48 לא היה מצב שחצי מדינה משותקת לא ע"י הצבא המצרי או הסורי אלה ע"י טרוריסטים בעלי יכולת לחימה טובות ולא יותר מזה !


נ.ב אתמול בשלומית 4 חיילים שתיגברו בסמוך לבתי התושבים שקרובים לגדר המערכת נרדמו בגן הציבורי בזמן שמירה על התושבים חומר למחשבה .

נו, ונראה לך שכל הארבעה "זרקו זיין" (סליחה)? לי לא. תמיד יש "מורעל" אחד , לפחות, או "לחוץ" אחד (זה אני תמיד הייתי), שלא נרדם. אם כולם נרדמו, אולי כדאי לשאול כמה הם ישנו בשבוע האחרון? לפני שקופצים למסקנות? נכון , זה קטסטרופה מבצעית. אבל, מאיפוא מתחיל?

מספיק עם ה"אמיתות" האלה. יש לגוף האדם מגבלות פיזיולוגיות. כמה מהאנשים שכותבים פה נלחמו שבוע? יוסיפון כתב למעלה על "למה טנקיסט יכול לשבת 72 שעות וכו". אבל פה מדובר לא על 72 שעות. אלא על לפחות שבוע. אם נתנו ל-4 האלה לישון 2 שעות ביממה במשך שבוע - הם ירדמו גם אם יהיו הכי מורעלים שיש. יש לחפש את הפשלה במי שלא טרח לרענן אותם,ע"י החלפתם. אין סיבה שבלוחמה כה מוגבלת אנשים יגיעו לכזאת דרגה של אפיסת כוחות. אני גם לא חושב שזו גאווה גדולה להתרברב ש"אנחנו יורים כבר שבוע". (התותחנים(. יופי. יריתם שבוע, הריכוז שלכם שווה ל... , ואז 90 אחוז סיכוי שהנ"צ או הפקודה לא תקלט, וככה יהיה עוד כפר כנא.
עייפות, תשישות, לא בהכרח רשלנות. ובאמת שאני בעד משמעת מבצעית.

מפקדי טירונים לא ישנים הרבה יותר מזה.
כאשר הייתי מ"כ טירונים בירכתי על כל לילה שבו ישנתי יותר משלוש-ארבע שעות.
בגדוד ישנתי יחסית טוב יותר, גם בזמן פעילות ארטילרית בקו כחול.

לעולם אשא דגלך בגאווה

אני יודע שיש מסורת כזו בצבא, אבל בשלב מסויים בני אדם פשוט מפסיקים לתפקד או מתפקדים לא טוב. לפעמים אפילו נרדמים באמצע הסתערות, אם מדובר בחפ"שים.
אבל בניגוד למקובל בצה"ל, מפקד צריך לישון *לפחות* כמו החיילים שלו. כי טעות של מפקד עשויה להרוג הרבה אנשים. והאמת? עדיף שחיילים ישנו קבוע שבע שעות ויהיו מפונקים קצת יותר, אם זה יאפשר למפקדים שלהם לישון כמו בני אדם.
ויש קרב לא מוצלח אחד לפחות במלחמת לבנון, שאחרי שאתה מסלק את כל המעטה מסביבו, אתה מוצא שיש כמעט רק אפשרות אחת להסביר למה לעזאזל מפקד חטיבה פעל בצורה כל-כך מטופשת ובעקשנות לא מוסברת, למרות בקשות פקודיו ועוד דברים אחרים:
הוא לא ישן שלוש יממות ברציפות.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ואחר כך מקיימים ישיבות עם שאר הסגל בנוגע לפעילות היום שלמחרת.

הנה לילה טיפוסי: החיילים שוחררו לשעת ת"ש/ט"ש/סעפ"ש בשעה 22:00, והלכו לישון ב 23:00, כאשר ההשכמה היא ב 05:30 (שש שעות+חצי שעת שמירה).
ומה עושה הסגל באותן השעות? מסתובבים במאהל/מגורים באותה שעת סידורים כדי לבדוק שהכול תקין, כולם מדברים עם הבית, כולם מתקלחים, יש פריסה ועיתונים, ויש מים חמים.
לאחר מכן מתחילות הישיבות של הקצינים ושאר הסגל מתפנה לעיסוקיו- דיבור עם הבית, מקלחת וכו'.
אחר כך מגיעה הישיבה הפנימית של כל הסגל. וכך מגיעים למצב שהמכ"ים הולכים לישון ב 1:00-2:00 כשההשכמה היא ב 5:30 ולאחריה כבר יורדים לשטח.

ולא הזכרתי את הנוהל שהיה קיים בתקופתי בזמן החודש הראשון של הטירונות- בכל רגע נתון במהלך הלילה מ"כ אחד יסתובב במאהל/מגורים ויוודא שכולם ישנים ושאף אחד לא דופק לעצמו כדור בראש.

לעולם אשא דגלך בגאווה

שינה אינה פינוק. שינה זה כמו אוכל ומיים. חייל מסטול הוא חייל שהרפלקסים שלו איטיים, אדיש, טועה גם בתרגולות הכי בסיסיות. מה זה? מלחמת יו"כ פה? זה פקינג עימות מוגבל. מה המצ'ואיזם הזה? זה התחיל עם זה שסיפרו שפרץ - שר הבטחון לא יישן כבר שבועיים. (לפני המבצע), ונמשך פה ב"זו המציאות", ככה זה. (בטירונות!) אם זה ככה - זה רע. לא מטעמי פינוק. מטעמי בטיחות ורמת תפקוד. לא פחות חשוב מהשכפצ"ים , אשר בלי לערוך מחקר עומק, (אני מדבר על הלא-קרמיים), היו תמיד הדבר המאוס, המכביד, ולדעתי חסר הטעם ביותר שהחייל סוחב. תמיד מלאים שמן, תמיד מצו'קמקים. תקראו קצת על אפודים ברשת, ותראו למה שוים השכפצ"ים הפתטיים, בהשוואה למצב התעשייה בחו"ל - חוץ מלגרום להזעה בלתי נסבלת. ועייפות.
אבל הכי חשוב- תרגול מתמשך בחוסר שינה הוא רע. בכל המובנים האפשריים.

לפני שנים כבר כתבתי על זה, ופנים אל פנים אמרתי את זה למספר מפקדים בכירים, כולל נימוקים, ראיות, הפניות, וכו'. בקורס מ"פים\מג"דים בזמנו ניסיתי לדחוף את זה חזק לחניכים כשהעברתי את ניתוח קרב כפר זית ואחרים.
אני לא מתפלא שזה לא עזר, אבל לפחות אני יכול לומר "דווקא אמרתי!"
(אייקון של סמיילי מחייך בעצב).

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

בהרצאות מקצועיות (בעיקר של אנשים שמובאים מבחוץ), ואז כמובן כל הסגל הזוטר מגחך לעצמו ואומר "נו, המ"פ\מא"מ,אתה שומע? 6 שעות!", אבל בפועל לא רק שהמפקדים האחראים לא מיישמים את זה, אלא גם שאין ממש מודל לו"ז כלשהו שבמסגרתו מובנית האפשרות ליישם את זה.


אגב, עידו, הנוהל שהזכרת, שקרוי לפעמים "מ''כ ער", קיים עדיין, אבל לפחות ממה שאני הכרתי, להיות מ"כ ער היה אחד הדברים היותר נחשקים - כי הוא מקבל השלמת שעות שינה, ולכן יוצא בפועל שהוא היחיד מכל הסגל שיש שש שעות (עד הצהריים), בנוסף על כך שכל הלילה שלו פנוי לעיסוקים שונים כפי שיחפוץ.

לפחות הפגיעה ברמת החיילות צפה בעימות היחסית מוגבל שלנו עם החיזבאללה.
לפעמים צריך לקבל מכה קטנה על האף בשביל להתעורר
אולי זה יגרום לריענון מערכות בצבא.

שלום לכולם, זאת הפעם הראשונה שאני כותב בפורום הזה, ואני כותב פה מכיוון ששמעתי והבנתי שמדובר בפורום רציני ובעל השפעה, שחבריו הם רובם חיילים ומפקדים ולא ילדים מורעלים לפני גיוס (תקנו אותי אם אני טועה).

מכיוון שלפני כתיבת הודעתי הראשונה סרקתי וסקרתי את הפורום כדי להבין את הלך הרוחות (עלי לומר שהתאכזבתי מאוד למצוא שירשורים שלמים העוסקים בטיב השעון שמקבלים הלוחמים בסוף המסלול. אני לא רואה איזה קשר יש לנושא עם צבא וביטחון), אני מניח שדברי - ככותב חדש ולא מוכר עלולים להישמע "פלצניים" או חסרי בסיס, ולכן אציג את עצמי בקצרה: שמי עומר (ותסלחו לי שאני נמנע מלכתוב את שמי המלא) ושירתתי בקבע עד לפני כשישה חודשים ביחידה מיוחדת של חיל האויר (אינני בקיא בכללי הב"ש של הפורום או האינטרנט בכלל, ולכן לא אציין את שם היחידה ורק אציין שלא מדובר ביחידה שבסמלה מופיע החתול, וזאת כדי למנוע בילבול). את המידע הזה אני נותן בכדי לתת איזשהו תוקף לדברי (שעלולים אולי לפגוע באנשים מסויימים)ולהוכיח (עד כמה שניתן, אם בכלל ניתן להוכיח דברים באינטרנט) שאני מדבר מתוך נסיון הכשרתי ונסיון מבצעי.

עד כאן הקדמות. ולעניין: רציתי לכתוב כי כלוחם ומפקד לשעבר בצבא (וזה לא היה לפני כל כך הרבה זמן) אני כמעט "מזועזע" מההתנהגות המבצעית הכושלת של לוחמי החי"ר בצה"ל. המנהגים המשונים וקידוש ה"פוזה" החיצונית אינם עניין חדש לי, והיו עוד כשאני הייתי בטירונות, אבל היום אני (ואני חושב שכל העולם לצערנו) עצוב לראות כי כל הרעות החולות שדבקו בשנים האחרונות בגדודי החי"ר (ולא נתייפיף- גם ביחידות היותר קטנות ומאומנות) אכן מפריעות בתפקוד המבצעי. או במילים אחרות: החבר'ה שכחו איך להילחם.

הדוגמה הבולטת ביותר היא ההיתקלות האחרונה של חיילי מגלן (ראיתי שכבר נאמר ונכתב בתקשורת אז ארשה לעצמי לכתוב את שם היחידה). במבצע "קטיף כלניות" ברצועת עזה נקלע הצוות שלי וצוות נוסף למארב שכלל ירי צולב בשטח הריגה, מטענים, 5 שיגורי RPG והשלכת רימונים מצד המחבלים והשו"פים. חבר'ה- יצאנו משם עם 6 פצועים, אבל "הם" יצאו משם עם 16 מחבלים הרוגים (ואין לדעת כמה פצועים). אני משוכנע שיש כאן מספיק חבר'ה ששירתו ברצועה באותה תקופה ויוכלו לאשר את הסיפור, אם יש פה מטילי ספק למיניהם.
אני לא עושה פה פירסומת לצוות שלי או ליחידה כזאת או אחרת. לא היינו גיבורים גדולים או אמיצים יותר ממה שהיו החבר'ה ממגלן שנתקלו אתמול, ואני לא חושב שהיו לנו אמצעים או מפקדים טובים יותר. אבל היתה לנו משמעת מבצעית, והיתה לנו שיגרת לחימה, והדברים האלה, שכל לוחם שונא, וכל לוחם יודע שהם נרכשים באימונים הקשים והמציקים והמאוסים ביותר- הם הדברים החשובים. הם הדברים שבסוף הופכים אותך ללוחם טוב, ולא הכוונת שיש לך על הרובה, או הסיכה שאתה עונד כשאתה חוזר לחברה בבית.

תסתכלו על החי"רניקים של היום: מרוב גומי הפעלה על הנשק אתה כבר לא בטוח אם ניתן לדרוך אותו (סתם אנקדוטה: אני זוכר שכשאני הייתי במסלול, נאסר עלינו באופן גורף לשים גומי הפעלה על הנשק או ציוד אחר, וכל גומי הפעלה ששמנו היינו צריכים להסביר בדיוק למה הוא משמש ולהוכיח את נחיצותו. ותאמינו לי- זה לא הנעשה כדי לחסוך בגומי הפעלה). הנשקים שלהם מכוסים בגומיות צבעוניות, מדבקות, סמלי גדוד וקישקושים, כאילו מדובר בדגל ולא בנשק אישי. לא שירתתי בגדוד חי"ר ולכן לא אתיימר לבקר את אורח החיים בו (אף שאני מכיר אותו), או את השטויות שבהן עסוקים הלוחמים ברוב הזמן בו הם מחוץ לפעילות מבצעית, אבל אני כן אגיד שללוחם אין דבר כזה "אימון יתר". אחרי כל אימון אתה תמיד יותר טוב ממה שהיית לפניו, וגם אם זה דורש קשצת משמעת עצמית- אפשר וכדאי להשקיע את זה (כן כן, אפילו אתה החפ"ש המשועמם שרק חולם על פחית קולה וסיגריה במיטה אחרי שמירה מעייפת) כי בסוף זה החיים שלך או של אחד החבר'ה שיהיו תלויים בזה.

כמובן שהגומי הפעלה, הסמלים והשטויות שציינתי הם לא גורמי הבעיה המבצעית- אבל הןם הסממנים שלה. במקום שה"כלי" של המחלקה/צוות/פלוגה יהיה הלוחם בעל הניסיון המבצעי העשיר מכולם, או הנווט המצטיין, או הצלף המצטיין, מי שזוכה לכבוד בגדודי החי"ר (ותקנו אותי אם כל מה שאני יודע עליהם שגוי) הוא החייל הותיק ביותר, שמראה לכולם שהוא לא פקוד של אף אחד.


אין לי עדיין פואנטה חשובה במיוחד או איזה פתרון החלטי לבעיה. אני רק כותב את המאמרון הזה כהתפרצות של הרבה חשש ודאגה שהצטברו בי הרבה זמן לגבי מה שקרה לצבא שלנו, שמרוב הירקבות בעמדות וגל"בים שכח מה זה לצאת לצוד מחבלים. אשמח לשמוע דיעות מנוגדות או תיקונים.

עומר.

יש לך לפחות שני שרשורים "טריים" שעוסקים בדיוק בעניין הזה ואין צורך לפתוח אחד נוסף. בכל מקרה, אם אכן הצוות שלך נכנס ל"שטח הריגה" ותחת אש צולבת ושאר ירקות ותוצאת הסיום היתה 16:0, אז לא משנה לי אם אלה היו חייליו של סופפו, דודיק המ"פ, אסא קדמוני או אמיר מי-טל, מי שירה עליכם היה לוחם לא מאומן ולא מיומן.

.

אין ספק שבהיתקלות שמסתיימת ככה צד אחד (גם אם היה נחות מבחינה מספרית והיערכותית) הפגין מיומנויות לחימה גבוהות הרבה יותר מהצד השני. אין דבר כזה "לוחם לא מיומן"- אדם שאינו מיומן בלחימה אינו מוגדר "לוחם" מלכתחילה. יש לוחם מיומן יותר ולוחם מיומן פחות.

כואב לי לחשוב שלוחמי מגלן, שעברו (לפחות בזמני היו עוברים) שנה ושמונה חודשים של הכשרה נטו, נופלים במיומנותם מלוחמי החיזבאללה, שלפחות ע"פ מה שהצלחתי להבין בטלויזיה לא נהנו מעודף מספרי משמעותי אם בכלל.

קראתי קצת בשירשור הזה את ההערות "שניתנו" לזוג החיילים שצולם שם בתמונה הקטנה (אלה אגב- לא חיילי מגלן למען הסר ספק. אלה חיילים מחטיבת הנח"ל) גם את הויכוחון הקטן שהתעורר לגבי ההערות האלו. הייתי רוצה לציין שתי נקודות כלליות בקשר לנושא. הדברים הם כמובן לפי מיטב נסיוני והבנתי בלבד ולא מתיימרים להיות אמת אבסולוטית.
1. החייל השמאלי בתמונה (וזאת לצורך הדיון הנ"ל בלבד) אכן שוגה ככל הנראה אם כך בחר לירות. אלא אם נסיבות שאינן מופיעות בתמונה אילצו אותו לירות בתנוחה הזאת. כיורה שמאלי הוא עשה נכון כאשר משך לצידו השמאלי של המיסתור (שימו לב: מדובר במיסתור ולא במחסה. נפח החול בגובה בו הם נמצאים לא יעצור כדור גם מ-700 מטר. לדבר יש חשיבות כי כאשר אתה נלחם מאחורי מיסתור כל תכליתו היא להסתיר את עמדך מפני האויב, ולא להגן עליך מפני כדורים לאחר שנחשפת.)
2. מה שמביא אותי להבדל החשוב בין שני עקרונות לחימה חשובים: מיומנות וניסיון. במבט ראשון נראה כי מדובר באותו דבר- אבל לא: מיומנות נרכשת באימונים "שבלוניים" חוזרים ונישנים בהם עובדים כל פעם על פרט קטן מאוד ומביאים אותו לידי מושלמות בביצוע (כמו למשל שליפה וירי באקדח- אתה מבלה 4 ימים תמימים בכניסה למצב גוף ושליחת יד לאקדח. 4 ימים ועוד לא הוצאת את הנשק מהנרתיק- אבל אתה יכול להיכנס למצב הנכון במהירות גבוהה ובדיוק מושלם) או פזצט"א, החלפת מחסנית ואפילו דריכת הנשק. לוחם שלא יודע לתפוס את הנשק נכון, להצמיד אמה למחסנית לשבת על העקב, להיות סטטי- אי אפשר לסמוך עליו שהכדורים שלו ילכו תמיד לאן שהוא מכוון. במטווח זה חפיף-> בלבנון פחות.
ניסיון הוא הכלי שמאפשר לך גמישות. הגמישות בלחימה צריכה להיות השלב הבא והמתקדם של ההכשרה, והיא מאפשרת לך "לשבור" את הכללים והרוטינות שתירגלת ברכישת מיומנות, ולהתאים אותם לתנאי הלחימה המשתנים בשטח. חשוב מאוד לדעת להילחם בצורה גמישה ולא רובוטית או שבלונית. חייל רובוטי (מבחינת תגובתית) טוב רק במעט מחייל בלתי מיומן הפועל ע"פ אינסטינקט. גם לי יצא לירות ב"כריעת חירבון" (תסלחו לי על השפה- ככה קראנו לזה אז) כמו בתמונה, וגם ביד שמאל ואפילו בצורות "תקניות" ומסודרות הרבה פחות, אך הן התאימו לאופי התגובה שנדרשה באותו רגע. חושבים שזה טרוויאלי? מקרה אמיתי: בשנת 2004 בטול כרם לוחם צעיר ביחידה ירה במחבל בטווח מיידי (אולי 10-5 מטר). הלוחם ירה בו כדור אחד ואז נגמרה לו המחסנית. מה הוא עשה? מה שצרבו לו במוח בשנתיים של הכשרה: "מכלול לאחור? מחסנית->הצבעה." למזלו הכדור הראשון הרג את המחבל, אך מבחינה מבצעית הוא ביצע טעות קריטית: היה עליו להסתער באמוק על המחבל (לדלג 10 מטרים ממצב עמידה לוקח בערך חצי מזמן החלפת מחסנית), לוודא שהוא מנוטרל/לנטרל אותו, ורק אז להתפנות להחליף מחסנית. בסיטואציה מקבילה המחבל השכוב היה תופר אותו בזמן החלפת המחסנית. אני מכיר היטב את הסיפור כי באותו זמן עסקתי גם בהדרכת לחימה ביחידה והנושא נלמד והוכנס לתכנית ההכשרה. לאחר זמן רב, בהיותי בקורס אחיד, גיליתי כי בשב"כ האלמנט הזה הוא אחד מעקרונות הלחימה הבסיסיים ביותר.)
אבל לזה נדרשת גמישות מחשבתית שנרכשת עם הזמן ועם הביטחון. והיא לא יכולה לבוא כתחליף למיומנות ומשמעת מבצעית.

נ.ב. אני מתנצל שלא הכנסתי את הודעתי המקורית לשירשור שהיה קיים בנושא.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי J-R כואב לי לחשוב שלוחמי מגלן, שעברו (לפחות בזמני היו עוברים) שנה ושמונה חודשים של הכשרה נטו, נופלים במיומנותם מלוחמי החיזבאללה, שלפחות ע"פ מה שהצלחתי להבין בטלויזיה לא נהנו מעודף מספרי משמעותי אם בכלל.

נכון, הכוח של מגלן ספג אבידות... אולם לא ידוע לנו כמה אבידות הוא הסב לצד השני. האמת שלא ידוע לנו כלום ובכללו מה היה המצב של כוח החיזבאללה (עם כל הכבוד למה שניתן לדלות מהטלויזיה).

משום שכך המצב לא הייתי ממהר כל כך להסיק מסקנות לגבי יכולותיה של יחידה כזו או אחרת.

כמה הערות שלא בהכרח אמורות להיות מכוונות אליך אישית (אבל אין סיכוי שבמבול של מה שנכתב היום הן יצוצו איפושהו). הניתוח שלך טוב מאוד ברמת הלומים בשטח אבל לוקה בכך שהוא אינו מכיר בחשיבות העצומה שישנה כיום למסגרת הכוללת של ה"מלחמה" שבה הלחימה בשטח הנה רק חלק אחד בפאזל:

• תרצו או לא, זמנים השתנו! בעבר אמצעי התקשורת נמנעו מלחשוף מראות של נפגעים וגם לאוייב לא היתה יכולת לחשוף אותם בפני הציבור. כיום רוב האנשים מגיעים ללחימה לאחר שנחשפו למראות גרפיים ותיאורים מפורטים של "נוראות" המלחמה. שום יחידה צבאית אינה עוד "כלי נשק" אלא בראש ובראשונה גוף של אנשים חושבים. למעשה אפקט הפרפר יכול לפעול כיום כמעט בכל יחידה. אפשר בהחלט לא לאהוב את זה, אבל חשוב לדעת שזהו מצב נתון ולא איזה כשל של מפקד או אמא. אותו גורם שמביא לכך שכבודדים ישראלים רבים הם אנשים מצליחים בתחומי הי טק וכו' (למרות הליקויים של רוב הישראלים בתחומים של ניהול מסודר של תהליכים ארוכי טווח, סיבה טובה לכך שרוב החברות הישראליות המטאוריות לבסוף נמכרות לחברות מחו"ל-נושא לדיון אחר) מביא גם לכך שפעולות התקפיות בסגנון הפשיטות הנועזות "של פעם" הופכות לפחות אפשריות בשטח. זו לא שאלה של כמות הואסח או אם ישנה צולבת או לא (גולנצ'יק זקן אחד סיפר לי פעם שהם היו מרפדים את ידית הדריכה של העוזי בסרט דביק לדריכה מהירה – הוצאת הכוונות משימוש לא הטרידה אותם כנראה! "ממילא הוא היה רק לירי באוטומאט") אלא שאלה של תהליכי האינדוידואליזציה של החייל הבודד. בחיזבאללה אין כמעט אינדבידואליזציה! החייל הבודד הוא אלמוני בחייו ובמותו ואין לו ציפיה לתגמול אישי. שוב פעם: אוהב או לא, זו לא השאלה. הברירה ההפוכה שאני יכול לדמיין היא שהיינו חברה של פלאחים קשוחים א-לה-רפול ואני לא בטוח שזו אלטרנטיבה רצויה ובכלל, גם הרפולים כבר לא מה שהיו פעם.

• דור המפקדים השתנה. בעבר רבו מפקדים שבאו מתחומי ההתיישבות העובדת ובמיל' היו מפקדים נערצים שהיו עובדי אדמה. כיום יקום מי שיש לו מפקד פלוגה שאינו עובד הייטק. קשה לשנות דיסק שבאזרחות החיים כל כך שונים. שוב: זה לא כשל, זה שינוי מהותי בהרכב החברתי וחייבים ללמוד לחיות איתו. הברירה היחידה היא לכבות את האור.

• אני לא מבין מהיכן מביאים אנשים את הפליאה שבתרגום חפשי אומרת "איך קורה שהערבים לא בורחים כשהם רואים אותנו?". להזכיר לכולם: כל מלחמה בנוייה על פעולה מול אוייב שיש לו קו חזית, היררכיה פיקודית, חתך של חיילים המייצב איך שהוא חברה מוכרת ובראש ובראשונה: שיהיה לו הגיון שאנו מכירים והכי חשוב, שיהיה לו מה להפסיד! מעבר לשאלה הרטורית של "למה הערבים לא בורחים" (הם לא תמיד ברחו! אפילו בקסטל הם לא ברחו אלא תקפו שוב ושוב כדי לחלץ משם גופה של מפקד!) חשוב להבחין בעובדה הנעלמה שהחיזבאללה הוא ה"סטארטאפ" המוצלח ביותר של כוח לוחם בעולם הערבי מזה זמן רב. אם נשווה אותם לכנופיית פורצים מסרט הוליוודי, נגיד שהמטרה הבלעדית שלהם היא (צבאית) לשבור את ישראל וזו מהות קיומם. אין להם גבול להגן עליו או אזרחים להגן עליהם (באופן מיידי ולא הרתעתי). הארגון הזה עיצב עצמו לתבנית שתאפשר מלחמה מוצלחת בצה"ל ושום דקדוקים על חייליות לא יעזרו כאן. אלה אותם דיבורים כמו על התקשורת העוזרת לאויב לתקן את פגיעותיו בעורף: זה עולה לנו בכמה אבדות אבל זה לא הגורם לכל הירי. הגורם לירי הזה הוא העובדה שאנשי החיזבאללה יודעים שהפעולה שהם מבצעים היא החשובה ביותר בעימות הזה וכישלון שלהם, הוא כשלון עצום לתפישתם. אם נעשה אלגוריה מנופחת, יורי הקטיושות הם כח צביקה של החיזבאללה וזו המוטיבציה שיש להם. אני מניח שאני יותר זמן אזרח ממך (מה שלא אומר שאני חכם יותר אבל..) ולכן מחשבתי הצבאית מושפעת יותר מהאזרחות: הפתעה! כשמישהו באמת רוצה למכור לך משהו, הוא יצליח ואם הוא לא יודע איך, הוא ישלם למישהו שיעשה את זה עבורו. לא חייבים תמיד להיעלב מזה שנכשלת, כמה שיותר תחשוב את עצמך לחסין בשל חיילות ואמצעים, כך הכישלון יהיה כואב יותר (משום שכפי שאמרתי כבר, אי הצלחה מול האוייב לא בהכרח קשור במידת החיילות). לא זכור לי שבצה"ל מוכרים לאנשים אשליה ש"הנה הערבים כבר בורחים" ולכן לטעמי מי שמופתע מכך שכוח מאומן של ערבים יכול להפתיע כוח מיומן שלנו, צריף להבא לנסות להבין יותר טוב.
• הזכרת משהו על אקדחים. זה תחום שאני יכול להעיד שאני בהחלט מבין בו (כמי שתמיד חמוש, מכיר צדדים טכניים ועבר אימון מתודולוגי אצל שלוש גופיןם שונים ובעלי תפישות שונות). טעות נפוצה מאוד (בעיקר במדינת האקדחים, ארה"ב) היא סגידה לכלי. כאן נכונה לך אכזבה: מבחינה מעשית, האקדח הוא כלי נשק נחות מאין כמוהו. במטווח ניתן לעשות איתו ניסים וכן לפעמים בפעילות יזומה. מנסיוני כאשר אתה מופתע, הוא לא יעזור לך הרבה גם בגלל נחיתותו וגם בגלל ליקוי מחשבתי של המשתמש. כיום (ולא פעם) כששואלים אותי לגבי "מה כדאי לקנות" אני מבאס את האנשים עם תשובה פשוטה: "תקנה אקדח שאתה יכול לפגוע איתו במטרה טוב יותר". הסיבה שהגעתי למסקנה הזו היא שנים של בחינת אירועי ירי (לא יזומים) באקדח שבהם העובדה הבולטת היתה שעם כל הכבוד לאקרובטיקה, קליבריזציה (המחלה האמריקאית שחושבת שמה שגדול יותר בהכרח טוב יותר) ושאר פירות סגידה לברזל, הכלי לא מימש את יעודו. בפעם היחידה בשנים האחרונות שבהן אקדח מימש את יעודו בהצלחה, היה זה עולה מרוסיה שהרג מחבל שירה עליו בשומרון. הבחור לא אומן כאן דרך אגב. המסקנה הקשורה לעניננו היא שהסגידה לנשק ולמקצועיות בו הנה גורם חשוב אולם בעיה נפוצה היא ההתמכרות לסגידה זו וראייתה כפתרון הטוב ביותר. להזכירך: החיזבאללה יכולים ללמוד בקלות (ולא שהם לא למדו) שימוש בנשק.

דבר נוסף שחשוב לזכור: "זה מה יש" ועם זה ננצח. אם החיזבאללה הוא כנופיית פורצים משוכללת שעד לרמה מסויימת התכוננה לתת מענה לכל פעולה של חברת האבטחה היוקרתית (ולכן חשוב לזכור שעל כל צעד שלך הם חשבו ובשביל הפרס הצפוי, כדאי להם להקצות 2-3 אנשים לחכות לך שבוע בדיוק מאחורי הגבעה האלמונית), מיגורה יהיה כואב מאוד אבל מחוייב המציאות. אם נכשל אזי הדוקטרינה הזו תאומץ ע"י כל אויבינו ואז הסיפור אבוד. חזרה לאמירה על כך שאוייב הוא גוף בעל חזית והיררכיה: במלחמה אתה אמור לפרוץ את החזית ולגרום לקריסה/נסיגה של שאר המערך, גם אם הוא לא נפגע (בהפשטה). כאן עומד מולנו אוייב שאין לו קו חזית ושום יחידה שלו לא תתמוטט בגלל שמול אביבים "נכבש" מוצב שלהם. האוייב הנוכחי ילחם למוות גם כאשר יהיה מכותר כי ברור לו שכאן הניצחון מקורו בעמידה ולא בכיבוש שטח. מלחמה באוייב הבז למוות וידיעה שהוא נחות מבחינה צבאית (ואני מדבר על נקודת הראיה של החוליה המוסוות מול פלגת חי"ר) אינה טומנת בחובה אקטים הרואיים אלא רק פעולות כואבות ומתישות. כאן אין מקום לשכיבה על הגדר או להסתערות עם המא"ג. זו מלחמה חדשה. אני מפנה אותך לתיאורי הקרבות בסטלינגרד בסתיו 1942 (לפני המהפך לטובת הרוסים). היחידות המאומנות והמצויידות של הוורמאכט, הותשו לחלוטין (גם מוראלית) לא בלחימה מול ארמיות טנקים וחי"ר, אלא מול "עכברושי הצבא האדום" שנלחמו על כל מפולת לבנים עם כלי נשק נחותים וסכנת הוצאה להורג עבור פחדנות. "הרוסים ממשיכים להלחם למרות שלפי הספר הם כבר מזמן אינם נחשבים צבא" היתה אמירה נפוצה. גם בחדשי המלחמה האחרונים הגרמנים עלו במקצועיות שלהם על רוב אלה שנלחמו בהם (מישהו כאן העריץ את האמריקאים כחיילים. חשוב לבדוק את תפקודם בחזית המערבית בכל מקום שבו התמודדו חי"ר מול חי"ר עם הגרמנים. בשום מקרה כזה כמעט לא הצליחו החיילים האמריקאים להשיג מטרה. הגרמנים היו פשוט טובים יותר למרות הנחיתות בנק"ל) אבל הובסו במזרח גם משום הנחיתות המספרית אולם לא מעט בשל העקשנות הפנאטית של לא מעט מחיילי הצבא האדום שנלחמו אלמונים גם כאשר מבחינה צבאית לא לכך כל ערך. זה לקח חשוב למי שחושב שנחישות וחיילות ינצחו מלחמה אל מול אוייב שלא חושב במושגים שלך. סתם מחשבהוכמובן שאין בעיה לפתוח שרשורים מבחינתי, פשוט הטענה שכאן זה פורום של דיונים על סיכות סוף מסלול ומתפסים משופרים, קצת צרמה לי ובמיוחד שדווקא כאן לא נפוצים כל כך תגובות ההיסטריה שנמצאות בשאר הרשת.

.

תחילה, תרשה לי להקדים ולאמר שהתגובה שך קודמי לא משקפת את הלך הרוחות כאן...ב
לגבי מה שאתה כתבת-ובכן, אני מתאר לעצמי שזו דוגמה ל"כל מילה בסלע". שלוש הערות, שימשיכו את מה שדיברת עליו:
1. פוזה. רעה חולה שפשתה בכל שורות הצבא. תחושה של "אני ואפסי עוד". שוב בניגוד למה שכתב קודמי, אנשי החיזבאללה הם כן מיומנים וכן מאומנים. אומנם, ברמה של בה"ד 1, אבל בהחלט ברמה כזאת שיכולה לחטוף חיילי חי"ר. לפעמים גם זה מספיק. לגבי הפלסטינים-ובכן, יש ויש. אלה שניתקלתי בהם היו נערים בני 17, מסוממים ומטורפים על כל הראש. אבל קלצ'ניקוב בידיו של נער בן 17 הוא עדיין קלצ'ניקוב, אתה יודע...
2. במסגרת העבודה יצא לי לדבר עם חיילים ולוחמים מצבאות אחרים. אחרי שלושה ימים הנימוס (האמריקאי) נוזל ואתה מגלה שני דברים:א) 50% מהם אנטישמים.לא במובן הקלאסי של המילה (לא "אתם הרגתם את ישו ובלה בלה בלה") אלא אנטישמיות פרוטסטנטית-היהודים ערמומיים ושולטים בעולם (עם נימה לא מבוטלת של הערצה). ב) כמה הם לא מעריכים את הלוחם היהודי בפרט ואת צה"ל בכלל. הם מסתכלים עלינו אשכרה מלמעלה. כאילו, מעין לוחמי גרילה באיזה ג'ונגל דרום אמריקני. לוחמים טובים, אבל גרילה. שברתי את הראש מה גורם להם לחשוב כך. שאלתי אנשים, הפכתי בדבר ונדמה לי שהתשובה ברורה:אין תשובה ברורה אחת. יש מכלול של דברים: השלומפריות בהופעה של החיילים, הצעצועים שעל הנשק (במובן זה, גם צולבת היא צעצוע. משהו שמתאים לגנגסטרים ששודדים בנקים, למשל), עבירות הבטיחות שעל כל שעל ונעובדה שלדיבריהם, קצין אינו קצין אצלינו, אלא חייל שעבר קורס, ולעומת זאת סמל הוא...ובכן, רק סמל.
3. הטענות על הנסיון הישראלי בקרב ככלי להוכיח את הקרביות שלנו היא שטות מוחלטת. תחילה, כפי שכתבתי כאן בעבר, כמה אירועים של חילוץ בני ערובה בפועל עבר הימ"מ? האחרון היה ההתבצרות של הטמבל ההוא על גג לישכת הרווחה עם עוזי ב-1992. SWAT אמריקאית, במיוחד בלוס-אנ'גלס, מתמודדת עם חמושים כאלה באופן יומיומי. נסיון בשדה הקרב? מלחמת האזרחים, מלחמת מקסיקו, מלחה"ע השנייה, קוריאה, וויאטנם, פנמה, מוגדישו, גרנאדה, טהרן, עיראק 1+2 ועוד מאות מבצעים נגד סוחרי סמים בדרום אמריקה.
4. (אני יודע שהבטחתי 3, אבל עלה לי בראש עוד נקודה): יש ליזכור שעל-פי-רוב אין חיילים גרועים, יש מפקדים גרועים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יובל. ב) כמה הם לא מעריכים את הלוחם היהודי בפרט ואת צה"ל בכלל. הם מסתכלים עלינו אשכרה מלמעלה. כאילו, מעין לוחמי גרילה באיזה ג'ונגל דרום אמריקני. לוחמים טובים, אבל גרילה. שברתי את הראש מה גורם להם לחשוב כך. שאלתי אנשים, הפכתי בדבר ונדמה לי שהתשובה ברורה:אין תשובה ברורה אחת. יש מכלול של דברים: השלומפריות בהופעה של החיילים, הצעצועים שעל הנשק (במובן זה, גם צולבת היא צעצוע. משהו שמתאים לגנגסטרים ששודדים בנקים, למשל), עבירות הבטיחות שעל כל שעל ונעובדה שלדיבריהם, קצין אינו קצין אצלינו, אלא חייל שעבר קורס, ולעומת זאת סמל הוא...ובכן, רק סמל.

יש לזכור שצה"ל הוא צבא העם ולא צבא מקצועי ברובו. ככזה יש בו את התופעות שמוזכרות שוב ושוב בפורום, כמובן שאינני תומך בתופעות אלו ואני משוכנע כי יש למגר אותם או לפחות להביא לצימצומם.

אולם גם הצבא האמריקאי הוא לא בדיוק פאר היצירה, רובו מורכב ממיעוטים ובני השכבות החלשות שהשירות הצבאי היה הישועה היחידה שהוצעה להם. אינני טוען שככאלה לא ניתן להפוך אותם לחיילים מקצועיים אבל הדבר הרבה יותר קשה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יובל. 3. הטענות על הנסיון הישראלי בקרב ככלי להוכיח את הקרביות שלנו היא שטות מוחלטת. תחילה, כפי שכתבתי כאן בעבר, כמה אירועים של חילוץ בני ערובה בפועל עבר הימ"מ? האחרון היה ההתבצרות של הטמבל ההוא על גג לישכת הרווחה עם עוזי ב-1992. SWAT אמריקאית, במיוחד בלוס-אנ'גלס, מתמודדת עם חמושים כאלה באופן יומיומי. נסיון בשדה הקרב? מלחמת האזרחים, מלחמת מקסיקו, מלחה"ע השנייה, קוריאה, וויאטנם, פנמה, מוגדישו, גרנאדה, טהרן, עיראק 1+2 ועוד מאות מבצעים נגד סוחרי סמים בדרום אמריקה.

נראה כי אתה מתייחס אך ורק לאמריקאים בהשוואה לישראל.

לגבי הימ"מ... פעולת החילוץ האחרונה (בשיתוף עם סיירת מטכ"ל) הייתה של נהג המונית אליהו גוראל ב-2003. אסור גם לשכוח את הפעולה ב"אוטובוס האמהות" שהתרחשה ב-1988, שהיא פעולת חילוץ קלאסית.

כמו כן הימ"מ שותף למבצעי לוט"ר רבים.

אתה רק מחזק את הטענות שלי. אתה מודה שרוב הצבא האמריקני מורכב מבני מיעוטים או מכאלה שלא הצליחו במסגרות אחרות בחיים (נו, כמו שוטרים אצלנו...) ובכ"ז רמת החיילות הבסיסית שלהם גבוהה יותר. הם "לוחמים" במלוא מובן המילה. ואני שואל-למה? מה עושה אותם יותר טובים מאיתנו? ואני גם עונה- זה באמת סימפטום של "צבא העם". תרבות החפיף וחוסר המקצועיות, לצד קידוש הבורות והעילגות שקיימים בארץ. כשאני שומע מדריכת ירי בצה"ל מסבירה ש MAG זה ראשי תיבות של machine automatic gun בא לי לתלוש את שערות ראשי. פאק, אפילו התחביר האנגלי שגוי כאן...
לגבי הימ"מ-שוב, אתה מנית כמה פעולות חילוץ (אגב, חילוץ נהג המונית לא היה "חילוץ". קיבלנו הודעה על מיקומו ונסענו לשם. לא יותר) שארעו בשנים האחרונות. יש לך מושג כמה פעולות חילוץ ביצעה יחידת ה SWAT של אטלנטה מתחילת השנה? 32, בנאדם. 32.
נקודה אחרונה. אם ניקח את מלחמת האזרחים כנקודת פתיחה, האמריקנים נלחמים כמעט 200 שנה. אנחנו בקושי 60. שאלה של פסיכומטרי: למי יש יותר נסיון קרבי? ראבאק, כשאדמירלים וגנרלים תכננו את ה-D-DAY- אצלנו ניסו להבריח סטנים בחזיות של בחורות...אז מה אני אומר? קצת צניעות, רבותי. אנחנו לא הכי טובים בעולם ויש לנו הרבה מה ללמוד.

אתה לא בקיא ולא יודע מול מה הם התמודדו.
אין דין עזה כדין לבנון.
החיזבאללה מתאמן כבר 6 שנים נטו ו25 שנה ברוטו, מתאמן, מתכונן ונערך
וכן לוקח זמן להחליף דיסקט...
זה עניין של ימים (ספורים) אני מקווה

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P