שלום
אבי סיפר על תרמיל לרובה הFN ,מקלעון שכונה בזמנו "טרנזיסטור "וקצת עשה שמות לגב שלו , בו היו 10 מחסניות , למישהו יש תמונות בשימוש צה''ל , או תמונות של התרמל עצמו

תמונה לא אבל אני יכול לספר לך קצת על החוויה המרנינה הזו.
בכל אופן מס. 2 של מאג או גריקן 20 ליטר היו הרבה יותר גרועים,
ביום כיפור היתי מקלען והטרנזיסטור הזה היה מכה מהסרטים, להוציא מחסניות ולרוץ תוך כדי לחימה והוצאת מחסניות ממנו זה חתיכת סיפור.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img68.imageshack.us/img68/2864/sinairpg3hr6.jpg]



החייל הרביעי משמאל ( בספירת ראשים) נראה כאילו יש עליו טרנזיסטור.


בצד שמאל :מקלעון ולידו טרנזיסטור.
דרך אגב התמונה צולמה בעיר סואץ, בהפסקת האש.

ה"טרנזיסטור" או תרמיל הפקל שבתוכו אוכסנו מחסניות המקלעון (FN ) בנוסף לאלו שהיו בחגור המקלען שכן לו על גבו של המקלען,נשען על חלקו העליון של עמוד השדרה.
תכונתו הנוספת והזדונית לצד תפקידו בנשיאת מחסניות היתה לנחות על אחת מחוליות הגב שניה אחרי ביצוע האפזצט"א.

המתורגלים מבינינו סיגלו לעצמם נחיתה "חצי עקומה" כדי לשבש את מסלול המכה הצפוי של הטרנזיסטור דבר שפגע ב"חיילות" אבל ריכך את המכה הבלתי נמנעת.

קיצור הרצועות והרמה טובה תמיד עזר.
הבעייה היתה שתמיד היה לך עוד משהוא, ולעשות פזת"ה עם כל הפקל המתדלדל היה קשה ( לצעירים שתבינו לא היה אפוד קרב . כולה היה חגור כמו בסרטים ממלחמת העולם השנייה בערך, ואני מדבר על סוף שנות השישים ותחילת השיבעים.

היה עוד פטנט -תפסי צד שהתחברו לרצועות החגור והגבילו את תנועת הטרנזיסטור.
היה טוב בתאוריה..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קוני ה"טרנזיסטור" או תרמיל הפקל שבתוכו אוכסנו מחסניות המקלעון (FN ) בנוסף לאלו שהיו בחגור המקלען שכן לו על גבו של המקלען,נשען על חלקו העליון של עמוד השדרה. תכונתו הנוספת והזדונית לצד תפקידו בנשיאת מחסניות היתה לנחות על אחת מחוליות הגב שניה אחרי ביצוע האפזצט"א. המתורגלים מבינינו סיגלו לעצמם נחיתה "חצי עקומה" כדי לשבש את מסלול המכה הצפוי של הטרנזיסטור דבר שפגע ב"חיילות" אבל ריכך את המכה הבלתי נמנעת.

אפזצטא? חשבתי שכשה - "א" הצטרף לפזצטא כבר לא היו טרנזיסטורים כאלה (טוב, חוץ מפק"ל מחסניות גליל)

I think, therefore I am. I think

ה-א שכנה גם שכנה בתחילת הפזצט"א.
התרגולת במקלעון FN היתה שליחת צרור קצר עם ההתקלות ,כלומר א, פתיחת הדורגלים ואז נפילה תוך פתיחת המכתוף -מין פחית שהיתה מותקנת בירכתי הכת.
כל העייסק היה מסובך ומסורבל ולא תרם לביצוע זריז של האפזצט"א

היה גם פטנט להעלות אותו על הגב תוך תליה הפוכה על הידיים מקדימה ובהנפת זרועות היינו מעיפים אותו למיקומו בגב העליון.

17 מחסניות היו למיקלעוניסטים.
7 בחגור ועוד 10 ב"טרנזיסטור" המתנדנד על הגב.

"חוד החנית", מאז... ולתמיד...

1970. סיור בוקר בדרום הרמה , קו אל על .קדימה הולכים גשש , מיקלעוניסט וסמל . מאחור נגמ"ש BTR עם שאר החיילים בראשות קצין . הקצין מגלה פתאום במקום מוסתר , אבל לא מוסתר מספיק , חבילת מחסניות FN. כולם עושים עצמם שלא יודעים איך החבילה הגיעה לשם . הוא עוצר את הסיור , קורא למקלעוניסט ובודק את ה"טרנזיסטור " שלו . מה התגלה ? הבחור רוקן אותו ודיפן אותו עם חתיכות דיקט כדי לשמור על צורתו . הוא יצא בזול . שבוע ריתוק למקלעון ול"טרנזיסטור ".

במלחמות ששת הימים ויום כיפור- הנשק הארוך של החי"ר היה FN או כפי שנהגו לקרוא לו- רומ"ט (קוטר 7.62). במקור הוא ירה בבודדת ואוטומט, אבל בארץ הוסיפו לו פין שמנע מעבר לאוטומט.
לקצינים/קשרים/חובשים וכו' היה עוזי.
מאג לא היה בכל כיתה, ולכן את החסר השלימו על ידי מקלעון- רובה FN כנ"ל אבל עם דורגלים ואפשרות לירות באוטומט; ולמקלעוניסט היה פק"ל אם מחסניות, להלן- טרנזיסטור.

אני התגייסתי ב-1978, החי"ר עבר כבר ל-M16 ולגליל, ובהתחלה עוד נמשכה מסורת הטרנזיסטור: M16 שהוסיפו לו דורגלים (לא מחוברים לנשק) או גליל שיש לו בכל מקרה דורגלים, ופק"ל מחסניות.
בהמשך זה נעלם, בין היתר מפני שהתקן הושלם למאג בכל כיתה.

הווי:
אצלנו זה נחשב לפקל צ'ופר שלא שקל הרבה והיה מאוד נוח יחסית לאלטרנטיבות.
בדרך כלל מי שחסרו לו מחסניות היה משלים מפק"ל הטרנזיסטור, והמקלעוניסט המסכן אכל אותה..

בניגוד להנחה השגויה, המקלעון FN לא היה רובה FN רגיל עם תוספת דורגלים אלא דגם שונה. הדגם הבסיסי (50.00) של FN FAL יוצר עם קנה רגיל בעוד שדגם המקלעון (50.41) יוצר עם קנה מעובה וכבד יותר שנועד לאפשר ירי אוטו' רציף לאורך זמן בדומה למקלע רגיל. אגב, גם האוסטרלים והקנדים השתמשו בדגמי מקלעון (L2A1 ו-C2A1, בהתאמה) הרחק עד שנות ה-80 אז הוחלפו במקלעי מינימי - בניגוד לכלי הצה"לי, בכלים ההם הדורגלים היו חלק מהמתפסים ולא הותקנו בקצה הקנה. בנוסף, בעולם השתמשו במחסניות 30 כדור למקלעונים בעוד שבארץ המחסנית האחידה לכולם היתה 20 כדור.

דגם מקלעון אוסטרלי עם דורגלים מקופלים ופתוחים

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מדוע הורידו את היכולת לירי אוטומטי מה FN, כדי לחסוך בתחמושת ?
לא ניתן היה להעיף לבד את הפין שמנע את זה ?

הקנה לא היה מתאים. במקלעון היה קנה מעובה

בגולני , ממש כמו בכדורגל היו שני זרמים : "יש אלוהים " כלומר עוזיסטים ו" השופט בן זונה " כלומר מיקלעוניסטים .

הקנה הדק של הרומ"ט היה הופך לשושנה בירי צרור של יותר משלושה כדורים.

.

אם אני לא טועה הרי גם בתבור יש איסור לירי אוטומטי .

בבקשה. טרנזיסטור, על גבו של החייל השני מימין בתמונה

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

ואם תשימו לב לחיל ההולך ברווח בין הקבוצות מקדימה ולזה שסוחב את שלושת הזבילים - יש להם ררנ"ט מולבש על הקנה.

גם לחייל הימני ביותר עם ררנ"ט, הוא פשוט פונה למצלמה וקצת קשה להבחין בכך

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

יש אפשרות לדעת לאן שייכים החיילים בתמונה ? גולני הם לא , לפי הסימנים על הקסדות .
התמונה צולמה לפני מלחמת יום כיפור .

אלה ודאי שאינם סימונים של גולני- אבירי הקו הלבן. סימונים לבנים כאלה היו נהוגים בבה"ד 1. לדעתי יתכן כי אלה חיילי בה"ד 1 בהערכות לקראת תקיפת אום כתף.

.

"אבירי הקו הלבן"?
חירניק - אמרת כי התמונות צולמו לפני מלחמת יום הכיפורים. למה?
כמו שזה נראה לי, לפי כמות הכלים והחיילים הפרוסים על קו הרכס מדובר בהערכות לקראת התקפה כלשהי. נראה כי החיילים ירדו ממשאיות/אוטובוסים, הטעינו את הפקלי"ם ויצאו רגלית לקראת נקודת הערכות.
ככל שאני מסתכל יותר על התמונה, נראה כי הם לובשים מדי ב' בלבד, ללא ציוד חם - לא עליהם ובוודאי שלא בתיקים/תדלי"ם.
BA/ חירניק - איך הסתובבתם ביום יום? רק עם מדי ב'? מה עם ביגוד חם, הרי במדבר קר בלילה? איפה היה הציוד הכבד - תדלי"ם? הובא מאוחר יותר ע"י הדרגים?

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

הקסדות והנשק [אפ.אן.] היו בשימוש עד מלחמת יום כיפור .
לי נראה שמדובר באימון ולא במלחמה של יחידת חי"ר . בניגוד להיום לא סחבנו איתנו תדלי"ם אלא מקסימום פקלי"ם . הדברים האלה נדחפו לשטח ע"י גורמי הרספי"ה .
אני לא רוצה לפגוע אבל נראה לי שמדובר בנחלאים שהיו באותה תקופה ידועים בברדק שלהם ובחוסר חיילות משווע [ לא כולל גדוד 50] כי אצלנו בגולני לא היה מצב שהתקרבו לריכוז כוחות עם פצצת ררנ"ט בקנה או מחסניות בתוך הכלים .
על הברדק בנח"ל יוכל בודאי גוטמן להעיד , כי שמעתי סיפורים מבדרים מחברי שהיו שם .

אני עברתי קורס מ"כים בגדוד 17 בשנת 1970. הלכנו כל הזמן עם מחסניות בהכנס. פצמ"רים נישאו בתד"לים. היו לנו דרך קבע רימוים ברמניות, ולבשנו סמרטוטים. הקורס נערך בחדשי החורף. אסור היה לצאת לאימונים עם כל בגד חם, אפילו לא גופיה עם שרוול קצר מתחת לחולצה (גם ברמת הגולן). משחקים בתחמושת היו דבר שבשגרה. בנס לא היו אסונות. הברדק היה בשיאו, אבל היינו צעירים רטובים, רועדים ועליזים.

.

גם אצלנו ב13 היה כך עד שהגיע אורי אייזנברג [שגיא] והפסיק את הברדק .

חירניק תפסיק עם השטויות

אם זה נחל אז לא יכול להיות פסי סימון לבנים
לא יכול להיות שלמעט אחד יש גומיות במכנסיים
לא יכול להיות שלכולם תהייה את חפירה בחגור
וחוץ מזה לפי הגזלן בצד שמאל יכול להיות שכן.
בחייכם זה תרגיל מסודר של בהד 1 או בי"ס למכ"ים.
אלה כנראה רתק מחלקתי, מרגמה 52 שלשה מקלעונים, והמגיסט בטח נגרר מאחור.

דרך אגב לא מבין איך חיילים כאלה מסודרים מס. 2 של המרגמה סוחב את הפצצות בזבילים. כך באמת היה נהוג בשנות השישים בהרבה מקרים בתרגילים.

אם לרוב ברור שמדובר באימון , לא משנה של איזו יחידה , אני עדיין המום מהעיניין של הררנטי"ם בקנים והמחסניות בכלים . יש מצב שהרגם 52 סוחב את הכלי כשהפצצה כבר בפנים , ונשאר רק לסובב את הברז ?

מצב כזה היה אפשרי רק בגולני.
זכור לי אפילו גלגול של רעיון הזוי, שלמזלנו לא מומש, של שליפת נצרה מרימון יד ודחיפת אצבע מתחת לנוקר, לפני שזה פוגע בפיקה.

.

בגולני היה נהוג פס לבן לאורך כל הקסדה.

.

נכון . קצינים הלכו עם פס לבן גם לרוחב .
אני מקווה שיוצאי הנח"ל לא יעלבו . אני מדבר על התקופה שלפני מלחמת יום כיפור הרבה הרבה שנים לפני חטיבת הנח"ל.
אז הנח"ל היה מורכב מבוגרי תנועות נוער ומי שלא יצא לגדוד 50 שהיה אז חלק מחטיבה 35 בילה הרבה בקיבוצים , למעשה חלק גדול מהשירות .
חבר ששירת שם אמר לי שמה שעבר עליהם הזכיר לו את הסרט "חבורה שכזאת ".

למה פס לבן לאורך ולרוחב הקסדה?
בזמני היו עושים סימונים קטנים על הקסדה והאפוד, אבל לכל אורך ורוחב הקסדה? נשמע מוזר

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

מוזר , מוזר אבל זה מה שהיה .
אם שמתם לב הרי אני מביע כאן תרעומת למראה החיילים עם מחסניות בכלים ,.
בתור אחד שהיה עד מקרוב למספר מקרים של פליטות שגרמו לפגיעות אני קצת רגיש לעיניין ויש לי כמה סיפורים שאותם אכתוב פעם אחרת .

תיקון טעות . עברתי על האשכול של התמונות מששת הימים וראיתי שם את התמונה המדוברת .
כנראה שבכל זאת מדובר בזמן מלחמה ולא אימון . אם כך , נוותר להם , שיסתובבו חופשי מצידי אפילו עם כדור בקנה .

בקרב אום אל כתף השתתפו שני גדודי נחל במסגרת חטיבה 99!

.

אם כבר הזכרת את חטיבה 99 הרי זו חטיבת הנגב שבה עשיתי מילואים הרבה שנים.
לאחר ששת הימים היא הוכפפה לאזור מרש"ל והיתה די עלובה .
רק הפינוי מסיני הטיב עימה והיום היא חטיבת החי"ר מספר אחת של פיקוד דרום .

ואני עדיין עושה מילואים בחטיבה הנ"ל, רק שכיום מספרה אחר....

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח