מאמר תגובה שכתבו קצינים במילואים במסגרת תוכנית ״תנופה״
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Fang שמתחילה ב "אתם חלק מגדוד מילואים, מי יפקד עליכם? מג"ד בקבע או מג"ד במילואים"
לינק למאמר
הצורך במג"דים מקצועיים, מנוסים ומעודכנים ברי לכל, אך הפתרונות להנחית קצינים סדירים על יחידות מילואים נראה כטלאי גס שנתפר באופן חפוז. המלצתנו היא להמשיך ולהשקיע באופן יצירתי בפיתוח מ"פים ומג"דים במילואים, הכשרתם ואימונם, ולזנוח את פתרון המג"דים במנמ"ש, שהוא הפתרון הפחות מקצועי והפחות רצוי מכל הבחינות
המאמר נכתב בצוותא על־ידי סטודנטים לתואר שני בלימודי ביטחון במסגרת תוכנית "תנופה" לקציני מילואים תש"ף באוניברסיטת בר אילן: רס"ן (מיל') הראל ורבר, רס"ן (מיל') שלומי בן שושן, רס"ן (מיל') עדי תורג'מן, רס"ן (מיל') איתי נעמת, רס"ן (מיל') בועז זעירא, רס"ן (מיל') ניראל דמתי, סא"ל (מיל') אייל שליט, רס"ן לירז שמואלי
בגיליון 488 של כתב העת "מערכות" הופיע מאמרו של סא"ל (מיל') ירון בוסקילה,[1] העוסק בצורך להציב קצינים סדירים מקצועיים ומנוסים כמג"דים בגדודי מילואים בצבא היבשה.
הכותב טוען שפיקוד צבאי הוא מקצוע הדורש התמחות והכשרה נרחבת הכוללת שליטה אינטלקטואלית וטכנית ברזי המקצוע, ועל כן רק קצינים העוסקים במקצוע באופן יום־יומי, משתכללים כל העת ומקיימים למידה על בסיס ניסוי וטעייה, יכולים לבצע את תפקידם באופן מוצלח.
לאור הנטען לעיל, קובע הכותב שיחידות המילואים שאינן מבצעות אימונים תכופים ותע"מ רבות, בוודאי כשירות פחות למלא את משימתן ולעמוד בסטנדרטים של הצבא הסדיר. במיוחד ניכרת ההשפעה על המג"ד בהיותו מפקד הגוף האינטגרלי הבסיסי במבנה הכוח הצה"לי. מג"ד המילואים איננו בקיא בהתרחשויות היום יומיות בצבא, מתאמן פחות ולוחם פחות בתע"מ, כאשר סיכום ההתרחשויות הנוגעות לליבת מקצועו מוגשות לו כאוגדן תחקירים שאין ביכולתו להפוך לידע משמעותי ומלמד.
לטענת הכותב אין לכך אח ורע בשום מקצוע אזרחי. בשל כך קבעה ועדה צבאית בשנת 2000 שהצ"ח (הצבות חירום) ובלשוננו מג"ד במנמ"ש, הוא הפתרון הנכון להגברת מקצועיות גדודי המילואים ולשיפור המחויבות לתפקיד שנובעת מהגדרות הצבא עבור הקצין שהרי זה מקום עבודתו, מול המחויבות החוקית בלבד שאליה מחויב מג"ד המילואים.
טענות נוספות שהעלה הכותב הן העדיפות הנמוכה שנותן מג"ד המילואים לתפקידו, מחויבותו הראשונית למשפחתו בעתות שגרה, מחויבותו הגבוהה למקום עבודתו וניהול הקריירה שלו ומשום כך קושי להתייצב בצורה מספקת לאימונים, השתלמויות והעמ"צ באופן שוטף.
ראשית יש לציין שאכן קיים אתגר הולך וגובר לגייס קציני מילואים לשמש בתפקידי פיקוד בכירים, החל ברמות הפיקוד הזוטר וכלה בדרג הנושא בנטל הרב ביותר - מ"פים ומג"דים. מסתבר שאתגר זה איננו חדש, ובהצ"ח נעשה שימוש עוד לפני שנים רבות. אך גם ההתנגדות לדפוס פעולה זה רבה בשנים, וכבר בספרו המפקד, כתב מאיר פעיל: "לעיתים מתמנה במינוי חירום, כמפקד של יחידת מילואים, קצין קבע בינוני ברמתו, מינוי היכול לעורר ניכור בינו ובין קציני המילואים שתחת פיקודו. אני עצמי פעלתי בשל כך להחלפתם של מספר קצינים סדירים, שהוצבו בחטיבת מילואים שעמדה תחת פיקודי, בקציני מילואים מוכשרים מתוך החטיבה עצמה".[2]
כותב המאמר מבקש להפוך פתרון למקרי קצה, כפי שמעיד השם "הצבת חירום" לשגרה לכתחילה, אך הוא מתעלם מחסרונותיו המובהקים של הפתרון וחוסר התאמתו למערך המילואים.
נסקור את טענותיו אחת לאחת:
הפיקוד הצבאי דורש התמחות והכשרה, השתכללות וניסיון יום־יומי. אכן טענה מקצועית בעלת משקל.
התמחות והכשרה - מג"ד מילואים מקבל בדיוק את אותה הכשרה פורמלית של המג"ד הסדיר כבר משלב קמ"פ ועד קמ"ג. ההכשרות מתבצעות בצוותא ומניסיוננו למעט הקלות נקודתיות, אין הבדל בהכשרה. למותר לציין שלא ניכר פער בהישגי קציני המילואים לעומת הקצינים הסדירים.
השתכללות וניסיון יום־יומי - אכן, קצין המילואים הוא אזרח שאיננו חלק מהפעילות השוטפת בצבא. מן הסתם, עדכונים מקצועיים ומבצעיים, אימונים והשתלמויות מתבצעים באופן חלקי בצורה דרמטית לעומת הקצין הסדיר. בלי לזלזל בניסיון היום־יומי הנצבר, כמו כמו בכל מקצוע אזרחי, יש להבין שזהו מבנה הכוח בצה"ל (וכן בצבאות רבים בעולם) ולבדוק כיצד ניתן לטייב את רמתם מקצועית והמבצעית של קציני המילואים. האם הצבא מאמן מספיק את דרגי הפיקוד הבכיר במילואים? האם נערכות מספיק השתלמויות אפקטיביות שאינן ברוח הצה"לית המצויה, שבה אין חשיבות לזמנו של הקצין כי ממילא הוא ישן בבסיס, או בתזמון בלתי אפשרי כי ממילא קצין הקבע רגיל "לקפוץ" מלו"ז ללו"ז ללא תיאום? כמו כן האם הניסיון רב השנים והגילאים המתקדמים של מג"די המילואים אינם ממתנים את החוסר בהשתלמויות? שהרי מספר מופעי האימונים וההשתלמויות החל מרמת מ"מ המילואים ועד התמנותו למג"ד הנפרסים לאורך שנים ארוכות, משמעותית לאין ערוך מהניסיון שצבר מג"ד יבשה צעיר.
מסקנות הוועדה בשנת 2000. אין בידינו את מסקנות הועדה, אך בהסתמך על עדות הכותב ההמלצות אינן מפליאות. הן מייצגות את הנתק ההולך וגובר בין שני הצבאות - הסדיר והמילואים. עד אחרי מלחמת יום הכיפורים, ואולי אף עד מלחמת לבנון הראשונה, גרסה התפיסה בצה"ל שהסדיר יבלום והמילואים יכריעו. השינוי התפיסתי הגיע משורות הצבא הסדיר ולא מצבא המילואים, כפי שהכותב בעצמו מציין. מדוע? מן הסתם תהליכים חברתיים, כלכליים ואזרחיים תרמו גם הם את חלקם, אך מהכרותינו עם רובד המג"דים המצומצם בלאו הכי, לא הם היו הגורם למהפך, שחל עקב שינוי תפיסתי בקרב הפיקוד הבכיר בצבא הסדיר.
מחויבות נמוכה של מג"די מילואים למקצוע הצבאי לעומת עיסוקם האזרחי והמשפחתי. ייתכן שגיוס מועמדים לתפקיד מג"ד נתקל בקשיים בשנים האחרונות בעקבות המתח מול המחויבויות האזרחיות, אך מג"די המילואים מבצעים את תפקידם באופן מסור, עשרות רבות של ימים בשנה ולאורך תקופה ארוכה הרבה יותר ממג"ד בצבא הסדיר. יש לציין שמחויבותם אף איננה מוטלת בספק, מכיוון שכל פעולתם היא פעולה התנדבותית ואינה נושאת בחובה שום דיווידנד מקצועי, יוקרתי או כספי. זאת לעומת קציני הקבע שהצבא הוא מקור פרנסתם, על כל המשתמע מכך.
כמו כן יש לציין שאנשי מילואים, ובפרט מ"פים ומג"דים, מבצעים שירות ארוך באופן משמעותי הנפרס במשך שנים ארוכות. אף שניתן לבקר את מקצועיותם הטכנית ועדכניותם המבצעית, המטען ארוך השנים באימונים ובמבצעים מהווה משקל נגד לא מבוטל ואף מקנה יציבות, שיקול דעת ומבט מפוכח יותר על סיטואציות מבצעיות רבות.
במאמרם של כרמית פדן ודמיאן יפה אודות מג"ד במנמ"ש,[3] מפרטים הכותבים כמה בעיות חמורות ומהותיות הנוגעות לתפקוד מג"דים במנמ"ש. הבעיות שהועלו במאמר הן פרי מחקר וביצוע ראיונות שטח עם מג"דים במנמ"ש, המטילים צל על מסקנת הכותב לעיל, בדבר הצלחת המהלך.
הכרת עולם המילואים – ייתכן וזהו האתגר הגדול ביותר. התרבות הארגונית השונה, פערי הגילאים והמנטליות, סגנון הפיקוד והמנהיגות הנדרשים אל מול הסגנון ההיררכי סמכותני השורר בצבא הסדיר. המג"דים מתארים מציאות שיש ללומדה ולהסתגל אליה במהירות, דבר שקשה לביצוע ומציב מהמורות משמעותיות בפיקוד על הגדוד.
ניהול הזמן של המג"ד במנמ"ש – המג"דים העלו בעיה קשה של סנכרון בין תפקידם העיקרי כקציני מטה ובין תפקידם בגדוד המילואים. בסתירה לטענת הכותב לעיל, מפקדי הקצינים לא מקבלים תמיד בברכה את ההיעדרויות מהעבודה עקב מילוי תפקיד המג"ד התובעני. מעט אירוני לאור הטענה בדבר המחויבות הנמוכה של מ"גדי המילואים בעקבות ניהול הקריירה שלהם.
חוסר הכשרה מספק למג"ד במנמ"ש על אודות ניהול כוח אדם בגדוד מילואים, קריאה לשירות, נטיעת מוטיבציה בחיילי המילואים, תגמולים, ממשק אזרחי ועוד. גם כאן ניכר שהטענה בדבר הכשרה לקויה פועלת בשני הכיוונים - הסדיר והמילואים - כל אחד בתחומו.
אין הסדרת מדיניות המנמ"ש בצה"ל, עד כדי טענה שלא ניתן לבצע את שני התפקידים יחד. השלכות אמירה כזאת ברורות לכל. המשמעות היא תפקוד לקוי של המג"ד.
חוסר היכרות עם מפקדי המשנה בגדוד - להיכרות זאת חשיבות בכל מסגרת, אך בניגוד למסגרת היררכית שמהווה מקום עבודה, בארגון התנדבותי כמו צבא המילואים, להיכרות זאצ השפעה מכרעת שיכולה לחרוץ את גורל המפקד לכל תפקידו.
לבסוף, כפי שכבר כתבנו, הרצון הצבאי להרוויח סא"ל אחד בשני תפקידים אל מול הכשירות המקצועית שלו לתפקיד, מטילה צל על נכונות המהלך ותרומתו המבצעית. בזהירות הראויה ניתן לומר שההיבט הכלכלי משחק כאן תפקיד לא מבוטל: הן לצבא שמרוויח שני תפקידים באותו קצין, והן בשאיפתם של קציני מטה רבים שהוזזו ממסלול הליבה לחזור לשרת בתפקיד מג"דים, וכיום אף בתפקיד מ"פים על־מנת לשפר את משכורתם באופן ניכר.
ניתן לומר שרבים החסרונות של מג"ד במנמ"ש על יתרונותיו. הנחת היסוד היא שמג"ד מילואים צריך להיות קצין מילואים. יש לטפל בלב הבעיה - מינוי וטיפוח מג"דים במילואים - ולא לנסות לבצע מעקפים באמצעים מאולתרים למדי, כפי שתואר גם על־ידי מג"די המנמ"ש בעצמם.
למג"ד מעולם המילואים יש יתרונות רבים, נפרט כמה מהם:
קצינים צומחים ומתקדמים בתוך יחידותיהם או חילותיהם מתפקידי חייל, דרך הקצונה הזוטרה ועד לתפקידים הבכירים. אין תרבות הצנחות. גם כאשר אנו רואים הצנחה של קצינים מיחידות מיוחדות למשל, לגדודי יבשה - הדבר מתבצע כמעט תמיד לאחר ביצוע תפקידי סגן.
מג"דים במילואים הם מודל חיקוי עבור המ"פים השואפים להתקדם. הצנחת קצינים סדירים באופן מסיבי, תהווה תקרת זכוכית ותפגע במוטיבציה של הקצונה בגדוד.
מג"דים הם דגם להתנדבות אולטימטיבית, ולכן מבצעים את תפקידם במלוא המחויבות שאף פוגעת לעיתים קרובות במשפחה ובקריירה.
מג"דים שצמחו ביחידותיהם מכירים כמעט את אחרון החיילים, את אופי הפיקוד ואת המנהיגות השונה שנדרש במילואים. המג"ד טבעי ומעורר אמפתיה ורצון לשיתוף פעולה.
הבגרות, הבשלות והניסיון הארוך הם גורם מפתח לניצחון בקרב. פקטור זה משתלב היטב עם הניסיון שאחרון חיילי הגדוד חווה בתעסוקות ובמבצעים השונים לאורך השנים.
האמון ההדדי בין המג"ד וקצונת הגדוד ואף בינו ובין החיילים באמצעות הקרבה והיחס הבלתי אמצעי, הם מכפיל כוח מובהק בתפקוד הגדוד בשגרה ובחירום, דבר שמחפה על החסרונות של מפגשים במרווחים גדלים והולכים.
מאגר קציני המילואים גדול הרבה יותר ממאגר הקצינים בסדיר. יכולת הבחירה והסינון לתפקיד המג"ד גבוהה. לא סביר שהצבא הסדיר יוכל להעמיד עשרות רבות של מג"דים במנמ"ש לטובת גדודי המילואים, והדבר יוביל בהכרח להתפשרות על איכות המפקדים.
מג"ד הוא איש מילואים. הוא איננו צריך ללמוד את "עולם המילואים", מכיוון שהוא חלק ממנו: תרבותית, מנטלית ומקצועית. אין דרך להשוות בין "לחיות את" ובין "לדעת על".
בניגוד לגישת הלכתחילה של סא"ל בוסקילה, להערכתנו מג"ד במנמ"ש הוא פתרון אחרון ובדיעבד לגמרי, שהרי לא יכול להישאר גדוד ללא מפקד.
מכיוון שהצורך במג"דים לגדודי המילואים בעינו עומד, ברצוננו להציע כמה פתרונות חלקיים שעלו בין קציני מילואים בדרגי המ"פ והמג"ד, שייתכן וישפרו ולו במעט את המצב הקיים. לא כל הפתרונות מוסכמים על כלל השותפים לכתיבת מאמר זה, והם מהווים רעיונות אפשריים לבחינה ופיתוח.
לפתח קציני מילואים כבר בגילאים הצעירים בסמוך לשחרורם מצבא הקבע. למשל, הוצאת סמ"פ לקמ"פ כבר בסוף השירות הסדיר ודחיפתו לקמ"ג בגיל צעיר יותר, תיצור עתודת פיקוד משמעותית. תהליך זה קורה גם היום, אך צריך לעודדו יותר. אחת המכשלות העיקריות אף למ"פים הוא קורס ההכשרה הארוך שקשה לבצעו כאזרח. הקדמת התהליך תניב פירות רבים יותר.
להעמיק ההשכלה והידע הצבאי, אם בצורת השתלמויות ואימונים ייעודיים למג"דים באופן שוטף ואינטנסיבי ואם בצורת הצעה ללימודים אקדמיים צבאיים כמו בתוכניות פו"ם, או תוכניות לתואר ראשון ושני באוניברסיטאות בישראל.
לעבור למודל קידום המח"טים בצבא הסדיר - תפקיד מח"ט מילואים ראשון ולאחריו תפקיד מח"ט סדיר. ייתכן ובתפקיד המג"ד כדאי להפוך את היוצרות - תפקיד ראשון מג"ד סדיר ותפקיד שני מג"ד מילואים. בקרב הקצינים עלתה התנגדות לרעיון זה עקב חוסר ההיכרות עם עולם המילואים והגיל הצעיר, אך לכל הפחות יש כאן אמירה ברורה של הצבא שעולם המילואים צריך להיות שווה ביכולותיו המקצועיות לצבא הסדיר, כפי שדרש הכותב, והן מינוי מג"דים סדירים ממסלול הליבה למג"ד מילואים ולא קציני מטה שמקצועיותם הפיקודית מוטלת בספק.
הארכת תקופת המינוי למג"ד במנמ"ש לתקופה של 5-4 שנים לפחות כפי שמקובל במערך המילואים.
יצירת מסלול קידום לקציני מנמ"ש בתוך גדוד המילואים - שירות כמ"פ/מפקד מכלול/סמג"ד כמה שנים, ורק אחר כך מינוי למג"ד. הדבר יאפשר קליטה טובה של הקצין בגדוד, היכרות עם עולם המילואים, התערות חברתית, יצירת מנהיגות טבעית וסינון בלתי מתאימים באופן טבעי.
סיכום
מעמדו של מערך המילואים בעיני הצבא הסדיר נשחק מאוד בשנים האחרונות. הדבר ניכר הן בדיבורים והן במעשים. למרות זאת צפויים עדיין גדודי המילואים להיקרא לדגל כל אימת שעימות מהותי יתדפק על גבולותינו. הצורך במג"דים מקצועיים, מנוסים ומעודכנים ברי לכל, אך הפתרונות להנחית קצינים סדירים על יחידות מילואים נראה כטלאי גס שנתפר באופן חפוז. כמסקנת סא"ל (מיל') בוסקילה, המטרה הראשונה של הצבא היא לנצח בקרב, אך לשם כך יש לנקוט במכלול הפעולות הנדרשות ולהתאים את בניין הכוח לאנשים המרכיבים אותו.
המלצתנו היא להמשיך ולהשקיע באופן יצירתי בפיתוח מ"פים ומג"דים במילואים, הכשרתם ואימונם, ולזנוח את פתרון המג"דים במנמ"ש, שהוא הפתרון הפחות מקצועי והפחות רצוי מכל הבחינות.
_____________________________________
"בונם הוליד את ינאק, ינאק הוליד את זליג, זליק הוליד את מישק, ומישק הוליד את גיורא" עמוס עוז
|