אפרופו מזג אוויר וטיסות העברה.
עד שיגיעו צמד המפונקים..
נחמד להיזכר בסיפור העברת 2 מירז'\שחק צילום, מצרפת - קטע מתוך ספרו של רן פקר: נץ בשחקים. (דני - דני שפירא ירום הודו..).
התקופה - טרום מלחמת ששת הימים.
רקע - מטוסי מירז' מיוחדים לצילום, מס' 98 ו־99, כונו מאוחר יותר "התשעימים". מטוסים אלה רשמו היסטוריה מפוארת בשנים שלפני מלחמת ששת הימים ולאחריה,
במשימות צילום שביצעו בשמי המזרח התיכון,
והיו כלי חשוב להשגת מודיעין, הן ברגיעה והן בעת מלחמה.
מטוסי מירז׳ תקניים, בהם הוחלף המכ"ם שבחרטום באף חדש שכלל מערכת צילום שכונתה "תשבץ", אשר תוכננה ויוצרה בארצות הברית.
מערכות צילום אלה היו מהמשוכללות והמתקדמות בעולם באותה תקופה.
ציטוט (עמוד 113):
"כחצי שעה לפני קורסיקה, דני מתחיל לקרוא על תדר מגדל הפיקוח של סולנזרה. איש לא עונה. דני חוזר וקורא ובצד השני דממה מוחלטת, אין קול ואין עונה, כאילו השדה נעלם מעל פני כדור הארץ.
אנחנו חוזרים לערוץ הבקרה הצרפתית ודני, בהתאם למסורת, קורא לבקר ואומר -".ברדיו שפירא "מר, כלומר", C'est Monsieur Shapira a L'appareil"
וזה כנראה מספיק. דני מבקש מהבקרים הצרפתים ליצור קשר טלפוני עם מגדל הפיקוח בסולנזרה למען יענה לנו ברדיו. הבקר הצרפתי מבטיח שיעשה זאת ומבקש שנחזור לערוץ סולנזרה וננסה ליצור קשר פעם נוספת.
כעבור כמה דקות נוספות התעורר סוף סוף הפקח הקורסיקני, אשר היה אולי בטוח כי רק ציפורים ומשוגעים טסים במזג אוויר כה גרוע.
לבקר יש קול טנורי חלש שנשמע כאילו הוא מדבר מבור עמוק. דמיינתי לעצמי את הפקחים האומללים האלה, שזה עתה סיימו ארוחה צרפתית מלאה ודשנה והזרימו לגרונם שפע יין אדום, המשוועים לנמנום המסורתי של אחר הצהרים.
דני, לאחר שביזבז זמן רב מדי בניסיונות ליצור קשר, מבקש מייד מהפקח שיתן לנו את מיקומנו המדויק בהתאם לקריאות מכשירי המכ"ם של השדה. והפקח, ללא בושה משיב: "המכ"ם אינו פועל."
"אז תן לנו לפחות כיוון אליך," אומר לו דני.
הפקח אינו מתרגש וללא נקיפות מצפון עונה, "מד הכיוון מושבת."
בזמן שדני מנהל ברדיו את השיחה המוזרה הזו, אני רואה לפי מחוג מד הדלק שעברנו את נקודת האל חזור, אין לנו דלק לחזור לצרפת ואין אנו יודעים אם נגיע בכלל לקורסיקה.
אני מסתכל סביב ורואה רק עננות מפותחת, כהה וסוערת. אין אפילו חור קטן בעננים דרכו נוכל אולי לזהות את מיקומנו, או לחדור מבעד לקיר השחור והגבוה. דני ממשיך בינתיים לטוס ישר בגובה 40 אלף רגל ואני תוהה: לפי מה הוא ידע מתי להתחיל להנמיך?
בתוך חצי שעה לכל היותר אנו חייבים לנחות. אם לא...
"מנוע לסרק. מתחיל להנמיך,׳׳ דני קוטע לפתע את מחשבותי. אני מתקרב אליו למבנה מכונס צמוד ואנו שוב בתוך העננים. הפעם מנמיכים. 27 אלף רגל בגלישה. 25 אלף.
כאמור, את האי הקטן קורסיקה חוצה רכס הרים מזדקר שגובהו מגיע ל־9000 רגל מעל פני הים. אנו אמורים לחצות את הרכס הזה בניצב ממערב למזרח ולנחות בשדה סולנזרה, הנמצא בחופו המזרחי של האי.
אם דני התחיל להנמיך מוקדם מדי, אנו עלולים להתנגש בהרים בעוד כמה דקות. אם הוא הנמיך מאוחר מדי, אנו עלולים לחלוף גבוה מעל האי ולא למצוא אותו לעולם.
שעון הדלק מלמד שהמצב לא מעודד. מכלי הכנפיים ריקים לגמרי, רק מיכל הגוף מזין עכשיו את המנוע וגם הוא הולך ומתרוקן. נותר לנו דלק לעשרים דקות טיסה נוספות בלבד. ממשיכים להנמיך - 20 אלף רגל, 18,15 .סביבנו גוש עננים כהה וגבוה שאין לו סוף.
הראות נמוכה, דבר שמחייב אותי להיצמד לדני על מנת שלא לאבד אותו. אני רואה את דני רכון בתאו, עסוק בהטסת המטוס כשמבטו נעול כל הזמן על לוח המחוונים והוא מבצע טיסת מכשירים טהורה - לא מעיף מבט החוצה, לא מסתכל עלי, כולו מרוכז בתפעול המטוס שלו, ובצדק.
3 ו אלף רגל בהנמכה. פתאום מתגנב למוחי חשש: אנו עלולים להתנגש בכל רגע ברכס ההרים! אני מושך אינסטינקטיבית את המטוס מעט לאחור ולמעלה על מנת להתרחק קמעה ממטוסו של דני.
אם דני ייתקע בהר ויתפוצץ, אולי אצליח למשוך בזריזות למעלה ואנטוש, כדי שיהיה לפחות מישהו שיוכל לספר מה קרה.
גובה 9000 רגל. הראות אפס, המתח רב. אני חש בכל רמ"ח איברי כאילו זה עומד להתרחש בכל שנייה. אבל זה לא קורה. אני מהרהר לעצמי, הרי דני הוא בר מזל. הוא ודאי הצליח לחדור בין שני רכסים ומייד נתרסק על אחד מהם.
ממשיכים לגלוש מטה. אני שומר על ריכוז מרבי, יושב נטוי קדימה, עוקב אחרי מטוסו של דני,
מוכן בכל רגע לעשות מעשה. 7000 רגל. אני מנסה להתרחק עוד מעט מדני. מצב הדלק - עשר דקות טיסה. בהחלט לא מלבב.
מנורת אזהרת הדלק מהבהבת. יתר המכשירים פועלים כשורה. אנו בבעיה אמיתית, אני חושב לעצמי, מה גובה בסיס העננים? אולי הם נושקים לפני המים? בשום אופן לא ניתן לנחש זאת מכאן. כבר לא ברור מה עדיף, להתנגש בהר, או להתרסק בים...
1000 רגל. הנוף קצת משתנה וכתמים אפורים מתחילים לבצבץ בין העננים. גוש העננים מתפורר לאט והופך לקרעים אפורים־לבנבנים. ב־300 רגל אנו נפלטים לפתע מן העננים ומוצאים עצמנו מעל הים.
מבט זריז למטה ולצדדים. הים סוער, הגלים גבוהים וגשם שוטף מכה על גוף המטוס ומתדפק על תא הטייס. מסביב הכול מים ושמיים, הראות לקויה. איך נדע איפה השדה, האם הוא לפנים או מאחור? אני מתלבט ביני לבין עצמי.
"לשמאל, לאחור פנה!" מודיע דני, כאילו הוא קורא את הרהורי. פנייה חדה אך זהירה של 180 מעלות לאחור, תוך הקפדה שלא להיכנס בחזרה לעננים וגם לא לפגוע במים. אנו טסים כעת חזרה מערבה. גשם שוטף.
מלפנים כמעט ולא מבחינים בדבר. הדלק- חמש דקות טיסה בלבד. איפה השדה? לאן אנו טסים? רק אלוהים יודע.
והנה, בין טיפות הגשם הגדולות המכות בחוזקה על חופת תא הטייס, מסתמן במעורפל קו אפור כהה. האם זה קו החוף של קורסיקה? ואולי זה אינו אלא מחזה תעתועים?
השהיה קצרה. אין ספק, חופה המזרחי של קורסיקה לפנינו. אנו מתקרבים אליו בגובה נמוך.
מצב הדלק קריטי, הראות לקויה, קשה להתמצא ולנווט. מה דני יעשה עכשיו? אני ממשיך לתהות. אילו אני המוביל הייתי שולח עם חציית החוף מטוס אחד ימינה ואת השני שמאלה, בתקווה שלפחות אחד מאיתנו אולי ימצא שדה תעופה לנחות בו והשני ינטוש.
חבל לסכן את שני המטוסים במצב כזה של חוסר ודאות. "90 מעלות לשמאל, פנה!"
שנינו פונים שמאלה, ממשיכים בגובה נמוך כדקה לאורך החוף והנה, לא ייאמן - שדה סולנזרה."
מקור:
http://www.fisherlibrary.org.il/Product.asp?ProdID=874
נערך לאחרונה ע"י TrrOiK בתאריך 24-11-2018 בשעה 11:21.
|