יובל נאמן נולד לפני 80 שנה וגדל בתל-אביב. אבי סבתו היה השען שבנה את השעון ביפו. גאונותו של הילד התגלתה מוקדם. את הבר-מצווה הוא עשה בכיתה י', אחרי שקפץ שלוש כיתות, ובגיל 15 סיים בהצטיינות חסרת תקדים את התיכון: "כל התעודה היתה 'טוב מאוד' חוץ מהתעמלות, שם היה כתוב 'מספיק'. העדיפות הראשונה שלי להמשך הלימודים היתה מתמטיקה (אהבת הפיזיקה באה אצלי מאוחר יותר), אבל יחד עם זה, היה ברור לי שפה יש מלחמות ואנחנו תלויים ביכולתנו להגן על עצמנו".
הטכניון הסכים לקבל את נאמן רק בגיל 16, ובינתיים הוא התגייס להגנה ושימש כמקשר בין בסיסים שונים של הארגון בתל-אביב.
ב-1943 הגיע לקורס סודי מיוחד ללוחמות בבית-אורן, שם הכשיר את החניכות בשימוש ב"רימון רובה". "היו לי שני פגזים חיים. עם אחד אני הדגמתי. את השני נתתי לחניכה המצטיינת בקורס. היא פגעה בול. רק שנתיים מאוחר יותר נודע לי גורלה. שמה היה חנה סנש".
כשסיים בהצטיינות יתרה את הטכניון, זומן נאמן לפגישה חשאית בחיפה, שם הציעו לו להצטרף לקבוצה המייסדת של תע"ש: "אני כבר ידעתי שמנסים לייצר בארץ נשק. השתתפתי בקורס יחד עם מי שיהפכו לימים לרבים מראשי צה"ל וקהילת המודיעין. שם הראו לנו מרגמה שיוצרה בארץ. עמדנו כולנו ועשו לנו הצגה כדי להשוויץ שהנה, גם אנחנו בונים אמצעי לחימה. המרגמה ירתה והפגז הגיע לטווח של שני מטרים ונפל לאדמה כמו אבן. היינו בטוחים שכולנו עולים בסערה השמימה, אבל למזלנו גם הפגז היה מקולקל. מכל זה הבנתי שיש לנו תעשייה צבאית ושהיא בהחלט זקוקה לעזרה. כל שאר הקבוצה אמרה כן והתגייסה לתע"ש. אני סירבתי. הודעתי שבאתי להגנה בשביל להילחם. מהנדס אני אהיה במפעל של המשפחה. במקום זה הלכתי לקורס קצינים של ההגנה".
לקראת מלחמת השחרור מונה נאמן לקצין המבצעים של תל-אביב, ולאחר מכן כסגן-מפקד גדוד 51 של גבעתי. הוא השתתף בשורת קרבות במלחמת השחרור. באותה תקופה נרקמה חברות אמיצה בינו לבין יצחק רבין (ידידות שתתערער רק שנים מאוחר יותר, כשנאמן ייכנס בדיוק לאמצע חילופי האש הכבדים בין רבין לפרס).
אחרי המלחמה מונה נאמן לראש ענף מבצעים, תחת פיקודו של רבין שהיה אז ראש מחלקת המבצעים. כבר אז הגה תוכניות צבאיות נועזות (לפי אוהדיו) או שגה בפנטזיות מסוכנות (לפי מתנגדיו). כך, למשל, כשנאצר סגר את מצרי טיראן ב-1950, הציג נאמן למטכ"ל תוכנית מפורטת לכיבוש חלק מסיני ופתיחת המייצרים. זאת, למרות העובדה שצה"ל היה אז רחוק מאוד מלהיות צבא מאורגן ומצויד. נאמן: "קודם כל חיפשתי במפה איפה זה בכלל. עד אז לא שמענו על המקומות האלה".
נאמן סיים בהצטיינות את בית הספר לפיקוד ומטה של צבא צרפת ואת ההתמחות שלו עשה כעוזר לאחד ממפקדי הדיביזיות שם. כשחזר, מינה אותו בן-גוריון לראש מחלקת התכנון במטכ"ל בדרגת אלוף-משנה, כשהוא בן 27 בלבד. בן-גוריון כתב ביומנו על הגאון המדהים שסיים תיכון בגיל 13, ואמר כי הורה לתת לו את התפקיד "למרות שהצביע מפ"ם". אגב, מבחינתו של נאמן, מי שייסד את תנועת התחייה והיה מראשי הימין והמתנחלים, אין כאן שום תמיהה. "אני לא שיניתי את דעותיי", הוא אומר. "אז מפ"ם כונו 'אקטיביסטים'. אני נשארתי במקום והם זזו לשמאל הסהרורי".
ארנסט דוד ברגמן
דוד בן גוריון
כבר ב-1952 מונה נאמן כחבר בוועדה הכי סודית בישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית. כחלק מתפקידיו הוא מפקד על יחידה קטנה בשם הקוד חמ"ד ג', שעליה אחראי סא"ל ישראל דוסטרובסקי, שערכה באותם ימים חיפושים מוצלחים אחר אורניום בדרום הארץ.
באין רשות תכנון אחרת, נוטל נאמן על עצמו תכנון עניינים אזרחיים רבים של המדינה וכותב תחזית ל-25 שנה ומה מינימום גודל האוכלוסייה שאליה חייבים לשאוף. נאמן העריך שב-1978 יהיו בארץ ארבעה מיליון תושבים. הוא טעה במאה אלף. לדבריו, המניע המרכזי לכל עבודתו באותו זמן היה הפחד: "זה שמלווה אותי באופן מוחשי עד היום", מפני השמדת העם היהודי בארץ ישראל.
בסוף 1954, בעקבות הדחתו של ראש אמ"ן בנימין גיבלי ב"עסק הביש", מונה נאמן, ולא בפעם האחרונה, להשכין שקט תעשייתי באגף המודיעין המרוסק והמסוכסך. הוא שימש כמה חודשים כמפקד בפועל של אמ"ן, ואחר כך כסגנו של יהושפט הרכבי: "נאלצתי לעסוק בשאריות של הפרשה ההיא. החזרנו לארץ את אשתו של מקס בינט (סוכן ישראלי שהתאבד בכלא בקהיר) עם תינוקת, וקלטנו אותה. זה היה נורא. בכלל, מצאתי מצב מביך מאוד וניסיתי לאסוף את הקרעים ולגבש את החבר'ה".
המודיעין הקסים אותך?
"לא. עשיתי שם פעולות מעניינות, אפילו מאוד מעניינות. אבל זה לא משך אותי יותר מאשר אגף התכנון".
נאמן, שאהבתו הגדולה בחיים היתה ונשארה מתמטיקה, השקיע חלק ניכר מזמנו בפיתוח מערך ההצפנה ופיצוח הצפנים של אמ"ן. הוא קידם, כך לדברי אחד מבכירי יחידה 8200 לשעבר, את מערך המודיעין בשנות דור קדימה, לרבות תחילת השימוש בעיבוד מכני של נתונים, מה שהיום קוראים – מחשבים. נאמן: "גם אז וגם היום היו לנו הישגים גדולים. לאחרונה היו בעולם התקדמויות גדולות בתחום קריפטוגרפיה קוונטית".
שזה אומר?
"אתה יודע משהו בתורת הקוונטים?"
החלקים האלה בשיחה, כמו רבים אחרים, שבהם מתאר נאמן חלקים מעבודתו המדעית, לא יובאו כאן מפאת חששו של המראיין שלא יצליח לצטט כראוי את מה שכלל לא הבין.
בנימין גיבלי
כשמונה הרכבי לראש אמ"ן התגלעו חילוקי דעות חריפים בינו לבין נאמן בשורה של נושאים. "הוא קרא לרעיונות שלי דמיון ופנטזיה. אני קראתי לזה מקוריות וחדשנות. הרכבי אמר שאין כסף וסגר את הפרויקט הזה".
בגלל החיכוכים עם הרכבי קיבל נאמן תפקיד נוסף, כמפקד חטיבת כרמלי. באמצע תרגיל חטיבתי גדול נאמן נעלם. לאנשיו סיפרו כי לקה בטיפוס וכי הוא מאושפז בבית החולים. האמת היתה שנאמן הוזעק לראש הממשלה. בן-גוריון שיגר את נאמן בבהילות לצרפת כדי להקים את הקשרים המודיעיניים עם פריז. "המפקדה של המחתרת האלג'יראית ישבה בקהיר וזכתה לתמיכה נלהבת של נאצר. הצרפתים רצו שנעזור להם במידע ובמבצעים נגד המחתרת. אנחנו היינו צריכים מהם נשק וכמה שיותר. "חזרתי מצרפת אחרי שבוע והגעתי מיד לתדרך את בן-גוריון. פרס היה נוכח בפגישה ההיא. כבר אז בן-גוריון סימן את היעד של הקשרים עם צרפת והזכיר את עניין האופציה הגרעינית בצורה מפורשת. כלומר, כבר אז הוא ראה את הסיכוי שנוכל לקבל מהם ידע בנושאי אטום, כחלק משיתוף הפעולה. זו פעם ראשונה ששמעתי ממנו משהו בנושא. הוא לא נתן לי הוראה מפורשת, רק אמר: 'אני רוצה שתדע מה הייתי רוצה בסוף התהליך'".
נאמן מסביר כי העניין הגרעיני ניזון מאותו פחד עמוק לקיומו של העם היהודי בארץ ישראל: "ב-1961, כשכבר הייתי מנהל הכור בנחל שורק, ביקש ממני לוי אשכול לכתוב עבורו את מכתבי התשובה למכתבים המחורבנים של קנדי בעניין הגרעין. אני, כלומר אשכול, כותב לקנדי שצריך לעשות הכל כדי למנוע מצב שבו אנחנו הבאנו את שארית הפליטה של יהודי אירופה לארץ ישראל כדי שימותו פה, כדי לתת לערבים להשמיד אותם כאן".
^ הכור הישראלי בדימונה, כפי שצילם אותו מרדכי וענונו
והתחושה היתה שאם הצד השני יאמין שיש לנו אופציה גרעינית נוכל להגן עליהם?
"צריך להבין איך ראינו את האופציה הזאת. בשום פנים ואופן לא חשבנו על האופציה הגרעינית כדי להשיג דברים שאפשר לעשות גם באמצעים אחרים. רצינו לתת לצד השני את התחושה שיש לנו אופציה גרעינית במטרה אחת ואחת בלבד – מתוך הפחד שיום אחד תהיה להם את האופציה הזאת והם יחשבו שלנו אין אותה. במצב כזה לא היה לנו ספק שהם יעשו שימוש בה וישמידו אותנו. הרי ראינו אותם משתמשים בתימן בגזים בלי שום בעיות מול ערבים, וראינו את העיראקים מפציצים את הכורדים. "אגב, קיומה של האופציה אינה תעודת ביטוח מושלמת. אני זוכר שפייסל מלך סעודיה אמר שכדאי לערבים להפסיד אפילו שישה מיליון הרוגים כדי להיפטר מהסרטן בגוף הערבי שנקרא ישראל. מאידך, האמונה הערבית שיש לנו נשק כזה בוודאי יוצרת מאזן אימה".
המודיעין הישראלי סיפק לנאמן המוצב בפריז מידע יקר ערך על פעילות המחתרת בקהיר, ובהמשך תיאם סיוע חסר תקדים לצרפתים בבואם לפגוע בפעילות המחתרת ההיא. "אם למשל הם רצו לשלוח מישהו שיבצע איזושהי פעולה בקהיר נגד אותה מפקדה, הם היו צריכים את הסיוע שלנו".
ישראל קיבלה בתמורה נשק כבד מצרפת ואמצעים אלקטרוניים מתקדמים לפעילות אמ"ן. אנשי המודיעין הצרפתי הבינו עד כמה רעבה המדינה הצעירה לסיוע שלהם ותיאבונם לעוד עזרה ישראלית במצרים הלך וגדל. "היו מבצעים שלא היו סבירים", אומר נאמן. "אם ראיתי שהם מבקשים מאיתנו דבר שעלול להביך מאוד את מדינת ישראל, ואפילו להביא להתפטרותו של בן-גוריון, לו היה מאשר זאת, אז לקחתי על עצמי את כל האחריות. הרי יכולתי להעביר את זה הלאה ושבן-גוריון ישבור את ראשו כן לאשר או לא לאשר. החלטתי שאני מקבל את ההחלטה, ואם יש פנצ'ר אני נושא במלוא האחריות.
"היו כמה פעמים שבמסגרת הפעילות הזו הגיע לפריז יוסק'ה יריב ז"ל (מפקד המבצעים בפועל של אמ"ן) כדי לתאם את העזרה המבצעית שאנחנו נותנים לצרפתים בקהיר. באחד הביקורים הצרפתים רצו מאיתנו כל מיני דברים, שלו היו מתגלים היו עשויים לסבך את ישראל מבחינה פוליטית. אמרתי בעברית: 'יוסק'ה, אתה עד שאני מחליט על העניין הזה בעצמי ולא שואל בבית. אם יהיה בירור,
אתה תוכל להעיד שאני ורק אני אחראי על כך. שנים אחרי כן נזכרתי בכך כשאוליבר נורת לקח את עצמו את האחריות בפרשת איראן-קונטרה ולא הפליל את הנשיא.
בסיכומו של יום חלק גדול מהדברים המפחידים שהצרפתים רצו לא יצאו אל הפועל מסיבות מבצעיות. ממה שכן עשינו בשבילם הם היו מרוצים עד הגג".
דרך אחד מצינורות הקשר שייסד נאמן ניסו גורמים בכירים בצבא צרפת למנוע בכוח את פינוי אלג'יר, שהנשיא דה-גול הורה עליו. דרך ארגון מודיעין זר הם פנו לישראל בבקשת סיוע להתנקשות בדה-גול. הם הציעו בתמורה אספקה אדירה של כלי נשק מצרפת לישראל. המסר הועבר בדחיפות לבן-גוריון. ראש ממשלת ישראל לא היסס ודרך קשר אישי שהיה לישראל עם חתנו של דה-גול, הורה להעביר אליו בדחיפות את האזהרה. חייו של דה-גול ניצלו. נשיא צרפת הודה מאוד לבן-גוריון, אך להערכת נאמן "הרגיש מושפל מאוד שישראל היתה צריכה לחוש לעזרתו".
^ 14.6.1960 ראש הממשלה דוד בן גוריון ונשיא צרפת, הגנרל שארל דה גול.
נאמן, כאמור, לא ממש רוחש הערצה ליהושפט הרכבי. רק בנושא אחד הוא זוכר אותו לטובה, ודווקא בזה שנראה לרבים בקהילת המודיעין כרעיון סהרורי. "יום אחד מספרים לי במודיעין הצרפתי שהם יודעים שראש אמ"ן מסתובב באחת ממדינות אפריקה ודורשים ממני להסביר להם מה בדיוק הוא עושה שם. המצאתי איזה תירוץ, אבל ידעתי היטב מה מעשיו שם. דווקא הוא, שרמס ברגל גסה כל ניסיון שלי להיות מקורי וחדשני, הפך אובססיבי עם הרעיון הכי פנטזיונרי בעולם".
היות וישראל רקמה באותה תקופה קשרים חשאיים מצוינים עם אחת ממדינות אפריקה עלו מחשבות שונות כיצד לפגוע, בעת סכנת כיליון על המדינה כתוצאה ממלחמה, בנתיב הזרימה של הנילוס, עורק החיים של מצרים. נאמן: "הרכבי הצליח לאתר איזשהו סוג של צמח שהיה גדל בתוך נהרות במהירות עצומה. התכנון שלו היה שבזמן משבר גדול יפיצו את הצמח הזה בתוך הנילוס, ואז הוא יעכב באופן משמעותי את הזרימה וייצר שנה שחונה עבור מצרים, על כל המשמעויות הקשות שלה".
לקראת מבצע קדש מרכז יובל נאמן את התיאומים הצבאיים מול בריטניה וצרפת: "בן-גוריון אמר לי גם שהוא מודאג מאוד. הוא פחד שהאנגלים זונות ויהפכו פתאום את עורם ויצטרפו למצרים. הוא פחד מהונאה אנגלית גדולה".
איך אתה רואה בפרספקטיבה של זמן את מלחמת סיני שרבים מחשיבים ככישלון?
"מבצע קדש הבהיר למדינות ערב שהן לא יכולות להשמיד אותנו. במובן הזה המבצע הביא לנו שנים של שקט יחסי ותחושת ביטחון גדולה הרבה יותר. במקרה של קדש, הרוסים איימו עלינו עם טילים גרעיניים. לו היה לנו אז מענה לאיום הזה, אולי הם לא היו מאיימים או שאנחנו לא היינו נכנעים ללחץ שלהם ונסוגים".
אחרי מבצע קדש עסק נאמן בהקמת הקשר החשאי עם הכורדים בעיראק ויצא למסע, בתיעוד מזויף, במרוקו, באלג'יר ובטוניסיה כדי לבדוק את ההגנה שסיפק המוסד לקהילות היהודיות באותן מדינות. נאמן: "לא אגיד באיזה תיעוד נסעתי, אבל בתור לדרכונים באחד משדות התעופה עומד לפניי אדם ארוך זקן, שמציג דרכון פורטוגזי. פתאום, מתחת לזקן הארוך, אני רואה שזה בעצם ראש המודיעין הצרפתי, שהגיע בזהות בדויה לעניינים משלו".
נאמן חזר לארץ, וכלשונו: "פחדתי לעולם שאני מאחר את הרכבת, ושאם אתעכב עוד קצת כבר לעולם לא אהיה איש מדע אמיתי".
נאמן היה אז בן 30. הוא יצא כנספח צה"ל בלונדון, הממונה גם על כל ארצות סקנדינביה, ובמקביל החל לכתוב דוקטורט בפיזיקה באוניברסיטת לונדון. נאמן התלווה לאנשי הוועדה לאנרגיה אטומית כשהם סחרו עם הצרפתים והבריטים במעט ההישגים המדעיים שהיו לישראל הצעירה באותה תקופה בתחום הגרעין, ומכרו להם תהליך לשימוש באיזוטופים לצורכי מחקר על צמחים ובני אדם, שפיתח ישראל דוסטרובסקי.
הצרפתים והבריטים העניקו בתמורה גישה למעבדות וידע חשוב שיתרום רבות לפרויקט הגרעין הישראלי. במקביל רקם נאמן עסקה נוספת: "הרושם שנוצר אז אצל ארצות-הברית ובריטניה היה שנאצר מפעיל את כל המזרח התיכון. האנגלים רצו להטיס גדוד שיציל את חוסיין בירדן. אז מצאתי את עצמי, על פי הוראות מישראל, משתתף בניהול משא ומתן עם האנגלים על מה שהם ייתנו תמורת זכויות הטיסה מעל שטח ישראל. קיבלנו שתי צוללות ו-50 טנקי סנטוריון. כך דפקתי לעצמי את שנת הלימודים".
בקהילת המודיעין והביטחון היו מוכנים לעשות הרבה כדי להשאיר את נאמן בסביבה. הם שלחו לו מחליף ואף מימנו את לימודיו, הכל בתנאי שכשישוב ייקח על עצמו לנהל את הכור בנחל שורק.
^ המרכז למחקר גרעיני בנחל שורק
לא פשוט היה לנאמן למצוא מנחה לדוקטורט: "דפקתי על דלתו של פרופ' סלאם, פקיסטני במוצאו, וביקשתי להתקבל אצלו. היו לי מכתבי המלצה משני הפרופסורים שלי בארץ. הוא לא שמע על אף אחד מהם וממש לא התרשם. נזכרתי שהבאתי גם מכתב ממשה דיין, שלא היה ממש איש מדע. סלאם קרא את המכתב, עיניו אורו. 'או', הוא אמר לי בחצי לעג, 'עליו שמעתי, אבל מה בדיוק איש צבא מבין בפיזיקה'. למרות כל זאת, הוא הסכים לקבל אותי".
בנקודה הזו מתחילה הקריירה המדעית המפוארת של נאמן, אך שתגרום גם, כך נראה, לתסכול הגדול של חייו. במסגרת עבודת הדוקטורט שלו הציע נאמן רעיון חדשני לסידור כל החלקיקים שמהם עשויים האטום או הקרינה הקוסמית (כמאה חלקיקים) בטבלה אחת, בדומה לטבלה המחזורית של מנדלייב. הרעיון היה נועז מאוד במונחי התקופה. פרופ' סלאם פקפק בו, אך לא מנע מנאמן לפרסם אותו. נאמן פרסם וזכה לתהילה רבה. בזכות התגלית של נאמן זוהו חלקיקים רבים. חצי שנה לאחר מכן, מיד כשחזר לישראל, פרסם נאמן מאמר נוסף שבו הסביר מדוע החלקיקים מסודרים באופן שתיאר קודם. שנה וחצי לאחר מכן פרסם חוקר אמריקאי בשם מורי גלמן את אותה תגלית תחת שמו. בסופו של דבר, אף על פי שאין כמעט ספר פיזיקה שאינו מזכיר את נאמן ואת התגלית שלו, זכה דווקא גלמן בפרס נובל.
נאמן: "ברור שזה אכזב אותי. חשתי תסכול רב על שלגלמן היה ממסד שלם שעמד מאחוריו ודחף אותו לפרס ולי היה רק את עצמי. מבחינת אוניברסיטת לונדון הייתי כמעט האויב, שכן גזלתי כביכול את התהילה מבכיר הפרופסורים שלהם, ובארץ לא היה מי שיתמוך בי. את הוועדה לאנרגיה אטומית זה לא עניין כלל. ברור שגם השיקול האנטי ישראלי שיחק תפקיד בשיקוליה של הוועדה. זה עדיין לא מאוחר מבחינתם, אני עדיין בחיים, אם כי לא נראה לי שהם ממהרים לתת לי את הפרס. אין לי ספק שהעבודה שעשיתי עולה בחשיבותה על הרבה מהעבודות שנעשו מאז ולפני כן. אבל הנושא של הנובל בהחלט מפריע לי. תראה, למשל, את הזוכים של השנה בפיזיקה. הנובלים הללו בהחלט מוצדקים, אבל לא היה להם שחר, אם לא הייתי קיים ועושה את העבודה שלי קודם. הם בנו עליה".
^ סגן שר הבטחון, שמעון פרס, ראש המשלה ושר הבטחון, דוד בן גוריון והרמטכ"ל, צבי צור. צופים בטיל "שביט" מתוצרת ישראל לפני ששוגר ב5.6.1961.
נאמן חזר לישראל ב-1961 ומונה למנהל המדעי של הכור בנחל שורק. בכור הזה נעשתה עבודה רבה לקראת הקמת הכור בדימונה ולאחר מכן עבודות מחקר מדעיות רבות. היו אלה שנים קשות למיזם הגרעיני הישראלי, שנים שבהן נמשך במלוא עוזו הוויכוח בתוך קהילת המדע והמודיעין, האם תעמוד ישראל במשימה הכבדה שנטלה על עצמה?
שמעון פרס אמר עליכם, המדענים, שאתם התנגדתם כל הזמן והייתם קטני אמונה.
"זה פשוט לא נכון. ההתנגדות שלהם היתה לגבי הדרך. סדאם חוסיין כבר הוכיח שכדי להגיע לאופציה גרעינית אפשר ללכת בדרכים שונות ומשונות, לאו דווקא בכור. נדמה לי שהבעיה עם פרס, כפי שהוא עצמו מעיד על עצמו באחד מספריו, היא שככל שהזמן חלף הוא הרגיש שהפך למעין מבין, סוג של אוטוריטה בפיזיקה, בכימיה, בהנדסה. אלה דברים מוגזמים ממש, שייתכן שהוא באמת מאמין בהם". נאמן השתתף בישיבות שבועיות של הפורום, שנקרא רק "הוועדה לתיאום". ישבו שם לצד שמעון פרס גם עמנואל (מנס) פרת, מנהל ההקמה של דימונה, תנחום גריזים, מנהל מפעלי הפיתוח במערכת הביטחון, ארטור בן-נתן, מנכ"ל משרד הביטחון וארנסט דוד ברגמן, ראש הוועדה לאנרגיה אטומית. אחרי שנתיים פורש נאמן מתפקידו בייאוש: "היה לי חשש כבד שאנחנו עלולים לפספס את כל העניין בגלל בעיות ביורוקרטיות. הבעיה העיקרית היתה, כך נדמה לי, שמנס פרת, שהיה איש מוכשר מאוד אבל גם די מטורף, הפגין כל העת ביטחון עצמי עצום. מולו ברגמן, שהיה איש המדע היחיד שיכול היה להוביל את הפרויקט, דיבר כמו מדען: בהססנות, בספקנות. פרס לא נתן לו גיבוי ולא ידע איך להזיז את הפרויקט קדימה. הוא שמע את כולנו. היה מנדנד בראש ולמעשה, בסופו של דבר, כמעט לא החליט כלום. בין לבין פרצו סכסוכים כבדים בתוך הצוות".
במקביל לעבודתו בשורק טיפל נאמן בקשר עם האמריקאים מטעמו של לוי אשכול, ראש הממשלה. האמריקאים דרשו עוד ועוד הבהרות בקשר למה שקורה בדימונה. ישראל נאלצה להסכים לביקורי פקחים אמריקאים.
נאמן ליווה את הפקחים בביקור בכור בדימונה. מדובר היה בביקור קצר מאוד וכעבור כמה חודשים התלוננו האמריקאים כי הוא היה קצר מדי. נאמן נסע עם הפקחים בחזרה לתל-אביב, שוחח עמם כל הדרך ואכל עימם ארוחת צהריים דשנה במסעדה בגדרה. עם חזרתם לארצות-הברית מסרו הפקחים דוח מפורט על מה שראו עם שורה תחתונה ברורה: ישראל לא מנסה לפתח נשק גרעיני בדימונה.
^ תצלום אוויר של הקמ"ג בדימונה, כפי שצולם ע"י לווין ריגול אמריקאי ב1971
בסוף 1963 יוצא נאמן לסגן נשיא לשבתון אוניברסיטת בארצות-הברית. תל-אביב ולאחר עם שובו מכן לנשיא האוניברסיטה. הוא מקים את מצפה הכוכבים במצפה-רמון ואת גרעין חוקרי האסטרונומיה בארץ, וגורר אחריו קבוצה גדולה של תלמידים לתוך מרכז ידע בעל חשיבות בינלאומית בתחומים שונים של פיזיקה.
אף על פי שהיה יכול להרוויח כסף רב מתגליותיו ולמרות המוניטין שיצאו לו כאחד הפיזיקאים הדגולים המהלכים כיום על פני כדור הארץ, נאמן מתגורר בצנעה בקוטג' דו-משפחתי בתל-אביב. את רוב שטחו של הבית מכסים ספרים. 200 אלף ספרים, המרוכזים במדפים אדירי ממדים המחוברים למסילות הנוסעות הלוך ושוב בשלושה חדרי עבודה אימתניים. לצד כל הגילויים החשובים שפורסמו בפיזיקה מודרנית, יש שם גם ספרי היסטוריה וארכיאולוגיה ופילוסופיה ושירה ואוסף עצום של ספרי מדע בדיוני (שאת חלקו תרם לספריית בית אריאלה בתל-אביב) וגם מדף אחד, שעליו מתענג אפילו הפרופסור הנוקשה: שורה של ספרי מתח דמיוניים שבהם הוא מוזכר בשמו כאחת הדמויות. פעם אחת הוא מנטרל עבור נשיא מצרים פצצת אטום, ופעם אחרת, ב"תיק אודסה" המפורסם, הוא נוטל חלק במרדף אחר פושעים נאצים ברחבי העולם.
נאמן גם מוזכר, ברמה זו ואחרת של דיוק, בשורה של ספרים דוקומנטריים שנכתבו על המודיעין ופרויקט הגרעין הישראליים. באחד הספרים נאמר אפילו כי אם יום אחד ינצח המערב במלחמה הקרה, יהיה זה לא מעט בזכות פיתוח של יובל נאמן. לאיש עצמו יש רק רעיון במה המדובר: "הצעתי לצרפתים ולאמריקאים שיטה מיוחדת לעיקוב אחר צוללות האויב. ייתכן שמשם ההדלפה ומשם ההגזמה הפרועה הזו".
ב-18 במאי 1967 הוזעק נאמן לישראל, בימים המתוחים שלקראת מלחמת ששת הימים. ערב המלחמה הועבר נאמן לעסוק בנושאים מדיניים שונים: "אני מכין את המכתב שבו אנו מתרים בחוסיין שלא יתערב במלחמה ומבטיחים לו שלא לעשות לו דבר אם יישאר נייטרלי. ברור לי מראש מה יאמרו תחנות הרדיו במצרים בתחילת המלחמה, ואני מפציר בחוסיין במכתב שלא להקשיב לדיווחים של קהיר. אנחנו גם חושבים איך לדאוג שהמכתב אכן יגיע לתעודתו ובזמן הכי קצר. ידענו שבן דוד של חוסיין הוא קולונל החבר בוועדת שביתת הנשק. תכננו לביים סיטואציה מסוימת על הגבול, שידענו שבעקבותיה הוא יוזעק לאזור ואז תכננו למסור לו את המכתב.
דיין ביטל לי את כל התכנונים ואמר לי רק לכתוב לו שלא יתערב וזהו ולהעביר את זה דרך מפקד משקיפי האו"ם. דיין אמר שיותר חשוב שהוא, הגנרל מהאו"ם, יידע שאנחנו מעבירים את ההודעה לחוסיין, מאשר שחוסיין יקבל אותה. במילים אחרות, דיין לא רצה ליזום התקפה על חוסיין, אבל מבחינתו גם לא היה מאוד חשוב למנוע אותה, והוא קיווה מאוד לנצל את ההזדמנות ולכבוש את ירושלים".
בשעות הצהריים של 6 ביוני מגיע לשולחנו של נאמן תמליל שיחת טלפון בין נאצר לחוסיין, שבה מרמה נאצר את חוסיין על הישגיו במלחמה, מנסה לגרור את מלך ירדן עוד יותר עמוק פנימה ושניהם מחליטים לרמות את כל השאר על ידי המצאה של קנוניה, שלפיה השתתפו כביכול מאות מטוסים אמריקאיים ובריטיים בנטרול שדות התעופה שלהם.
בצעד קיצוני ותקדימי מחליט נאמן לפרסם את תמליל השיחה, צעד שעורר מאוחר יותר ביקורת חריפה עליו, מתוך שורות אמ"ן, על שגרם נזק למקורות רגישים במיוחד. נאמן לא מתחרט: "ברור לי שנאצר מנסה להכניס את הרוסים לתוך המלחמה, וסיפור על השתתפות בריטית ואמריקאית לטובת ישראל היה בדיוק מה שהם היו צריכים כדי להחליט לשלוח כוחות. אנחנו יודעים היום כמה הם היו קרובים לעשות כן. פרסום שיחת הטלפון הזו בעצם סיפק להם את החבל שהם נזקקו לו כדי לרדת מהעץ הזה".
^משה דיין
מלחמת יום הכיפורים תפסה את נאמן בארצות-הברית: "החלטתי לשוב לישראל ויידעתי את מוטה גור, הנספח הצבאי בוושינגטון. הוא אמר 'בסדר, תעשה מה שאתה רוצה, אבל הכל ייגמר עד שתגיע'.
הגעתי לישראל ב-8 בחודש ונתבקשתי לארגן את הקשר האמריקאי. השתתפתי בכל ישיבות קבינט המלחמה והמטכ"ל".