הנה כיעמט עברהחלפה לה שנה מאז שאני מתנדבת במד"א. עברה שנה ובי כמו ברובכם אני מאמינה הרבה השתנה. היום במבט לאחור אני שמה לב שלא ידעתי לאן אני נכנסת, הבנתי את זה רק ביום שני האחרון. עדיין אני רואה מולי את הגופה הראשונה. עד כמה שזהנישמע מוזר עדיין מעביר בי חלחלה להזכר במראה. לא זהלא כמו שמראים בסרטים, אין הכיחלון, לפחות לא ישר עם המוות שבגוף יש עוד מעט חמצן והוא אינו נימצא במצב של היפוקסיה (חוסר חמצן ברקמות).

עוד באותו יום היה עוד מקרה שזיעזע אותי עוד יותר. הגענו לביתו של אדם חולה סכרת שקיבל התקף היפרגלקמיה (עודף סוכר בדם- חוסר אינסולין)(המבין יבין- לא רוצה להיכנס לסהבר מדוייק יותר שלהמונחים זה סתם יקח שנה). הזעזוע היה כי במשפחה הקרובה שלי והרחוקה יותר יש לא מעט אנשיםשסובלי םמסכרת, חלקם תורשתית וחלקם כמו סבתא שלי נרחשת על רקע משפחתי ועצבי.

המראה היה מזעזע מאוד ובמוחי, בעיקר עם כניסתי לביתי שלי ראיתי את סבתא שלי באותו התקף למרות שאצלה על פי רוב יש התקפים קלים של היפו גליקמיה (עודף אינסולים- חוסר סוכר) (שוב לא נכנסתי להסבר מורכב יותר של המונחים) ומה שבאמת עוזר לה הוא משהו מתוק, נכון יותר בעל ריכוז גבוע של סוכר זמין (סוכר זמין לגוף הוא גלוקוז).......

אניחושבת שאתם מתארים לעצמכם איזה סיוטים יכולים לעבור באותו רגע בראש..... שני מיקרים מאוד מאוד קשים לעיכול אחרי שנה של התנדבות...... אבל משהו אחד אני יכוהל להגיד..... נכון יותר לכתוב...... למרות הסיכון דשאתה לוקח על עצמך, לראות את מה שאתה רואה במשמרת זה קשה מאוד ולוקח זמן להתרגל, כן אתה בטוח שלראות מישהוא מקיא זה קלי קלות ותדע מה לעשות, אז לא, הפעםהראשונה תהיה קשה מאוד, ויכולה לגרור הרבה הרבה סיוטים לא נחמדים ומצד שני אתה לומד הרבה דברים במשך ההתנדבות, הגשת עזרה ראשונה זאת הצלת חיים, את האמת ראיתי את זה לא פעם השנה.....

אז לכל אלו שחושבים שמד"א זה לראות דברים שמשעירים אותך מזועזע או גרוע מכך תדעו אתם טועים, עובדהעברה שנה לפני שראיתי גופה. ותאונות דרכים זהלא משהו מזעזע בכלל, ולא כל תאונת דרכים ניגמרת ברע, הרבה פעמים קורה שדווקא התאונה היא קלה מאוד והנפגע הוא פשוט אחד שרוצה את הפיצויים שלו למרותשאתה רואה כלפי חוץ (על המכונית) לעיתים הנזק הפני (לאדם- נהג או כל נוסע) הוא קטן מאוד וניגרם הרבה פעמים כתוצאה מהלם ולאו דווקא בגלל פגיעה כל שהי.....

כל אופן.... עם יש לכם עצות איך להתגבר על סיוט שתוקףאותך שאתה ער, סיוט שאתה רואה כלהיום בזיכרון, בין עם אתה חושב על שמהו אחר ובין עם אתה נימצא במצב רוח טוב..... כן אני יודעת צריך זמן אבל כל מקרה זמן לא פותר הכל..... יש למישהו איזה הצעה?

זה כלכך פשוא לאמר את זה, אך גם כל כך קשה.
שלוש מיילם טיפשיות, אך בעלותמשמעות כה גדולה.
אני אוהבת אותך....
אתה יודע, נישאר לי רק להגיד את זה לך.

ההצעה שלי היא שפשוט תביני ותפנימי שהדברים האלה טיבעיים-את צריכה לחשוש שמה יקרה משהו למשפחה שלך-תחשבי על חצי הכוס המלאה-אם את חוששת ומפחדת שמה יקרה משהו לקרוב משפחה שלך לדוגמא סבתא שלך, אז זה בעצם מראה שאת באמת אוהבת אותם וזה באמת יפה...
ותדעי שאת לא צריכה לדאוג-כמו שאומרים הזמן עושה את שלו-כשיגיע הזמן של סבתא שלך ללכת לעולמה, בעזרת השם רק בגיל 120, אז זה צריך לקרות... זה טבעי, וזה חייב לקרות, זה הטבע....
אני גם חוויתי דברים ומראות לא הכי נעימים בגיל צעיר-אבל בכל יום שעובר אני מבין יותר שזה לא בשליטתנו וזה פשוט חייב לקרות....
זאת בעצם העצה שלי אלייך על רגל אחת:פשוט תביני שהמוות הוא טיבעי ולפעמים לאנשים מסוימים זה קורה בגיל צעיר ולפעמים בגיל מופלג ולפעמים הם לוקחים את חייהם בעצמם....

מקווה שעזרתי, אפילו בדבר קטן,
אליאור!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני לא רואה תכתוב יותר גדול

אני חושבת שההתנדבות שלך במד"א רק תחזק אותך, הסיוטים עוברים עם הזמן ( אפילו אני התגברתי על כמה פיגועים שבהם ראיתי את החברים שלי נעטפים בשקיות שחורות), זה יעבור, את חייבת להבין שאת בסה"כ בנאדם, החששות שלך זה דבר טיבעי.. יעזור אם תדברי עם אנשים, ככה זה לפחות יוצא החוצה ולא נשאר בבטן.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

תראי אני מתנדב בכיבוי אש 5 חודשים ולפני חודש ההיתי בתאונת דרכים רצינית עם רכב הפוך ולמזלי לא היו הרוגים.
ואני אחד כזה שתמיד היתה לי בעיה לראות גופות ודברים כאלה אז אני משתדל לא לצאת לאירועים כאלה.
יצאתי לתאונות דרכים פעמים בודדות בשביל להתנסות לא יותר מיזה אני מפחד מהדברים האלה אין לי כוח לראות גופות אבל למרות זאת תמיד יש מצב שאני יראה את זה במיוחד שאני מתנדב בכיבוי.
קיצ'ר מה שאני רוצה להגיד זה שאת בסופו של דבר תפגשי את זה ותאמיני לי זה טוב שראית גופה כי יכול להיות ששברת את המחסום הזה ובפעם הבאה שתראי גופה יש מצב שתקחי את זה אחרת.
לי עוד לא יצא לראות גופות וטוב שכך אבל אם חס וחלילה יצא לראות גופה אני מקווה שזה יקל עליי ולהבא אני פחות יתרגש מיזה.
אג"ב באיזה עיר את מתנדבת?
בברכה דור

אני גרה ומתנדברת בקריות
תאונות דרכים זה משהו פחותאו יותר יום יומי אצלינו באיזור, כל משמרת ערב שאני עושה כמעט יש תאונת דרכים..... לפעמים משהו נורא ולפעמים לא דווקא מצחיק קצת
(יענו אתמישאנחנו מפנים לבית חולים לפעמים משחק משחקים וזה אחר כך מאוד מאוד מצחיק- אותנו כצוות ע"ר).
לראות גופה שאתה בא אליה והיא בתאונה-טראומה- זה דבר אחד, אבל שזה משיהו שאתה בא אליו שהוא מת מוותטיבעי ועושה עליו החייאה זה משאיר צלקות.
חוצ מזה מה שהשאיר את הצלק היותר גדולה אצלי זאת העובדה שממש שניה קודם לזה היה לנו חולהעם היפרגליקמיה, זההיה יותר קשה לראות מגופ, כי לזה אתה יכול להתרגל ולשכוח אבל שאתה רואה משהו שקרוב אלייך יותר קשה לך להתגבר על זה, העובדה שסבתא שלי גם חולת סכרת ויכולה לקבל התקף כזה מאוד מאוד מפחידה אותי, סבתא שלי גדלה אותי והרבה פעמים הייתה לי יותר מאימא שלי.....

זה כלכך פשוא לאמר את זה, אך גם כל כך קשה.
שלוש מיילם טיפשיות, אך בעלותמשמעות כה גדולה.
אני אוהבת אותך....
אתה יודע, נישאר לי רק להגיד את זה לך.